• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

"מי גדול ממי", מקומות בתלמוד בהם השוו בין החכמים

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
לצורך כתיבת מאמר, אשמח להעלאת מקורות מהתלמוד (ומהפוסקים) בהם השוו בין החכמים, שהאחד גדול מחבירו.

כרגע זה מה שרשמתי:

א. ברכות (לד:): ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו חנינא: בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.

ב. בגמ' סוטה (כב: ע"א וע"ב): א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב (משלי ז, כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי רבים חללים הפילה - זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין. איני? והא רבה (שכל חייו היו מ' שנה. רש"י) אורי, בשוין.

וכתבו התוספות (ד"ה בשוין): רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה.

הא קמן, דמוכרחים למדוד מי גדול ממי.

ג. וע' בגמ' ע"ז (ז.), ת"ר הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר.

במאמרו של ידידנו הרה"ג הרב @ינון בר כוכבא שליט"א שהעלה כאן, הביא עוד מקורות, וז"ל שם:

וגם בדברי חז"ל בהרבה מקומות מצינו השוואות רבות שעשו בין החכמים. והתבוננו בשינויים שבין החכמים, ולדוגמא בסוף הוריות )יד.( רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים, שלחו לתמן, איזה מהם קודם? שלחו להו סיני עדיף. ובמשנה מסכת אבות )פ"ב מ"ח( חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה וכו' ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם. ופירש רבינו יונה דלא פליגי אלא שבידיעת התורה )סיני( היה עדיף ר' אליעזר שהיה בעל זכרון. ואילו בחידוד ופלפול )עוקר הרים( היה ר' אלעזר עדיף מכולם. וכן מתבאר ברש"י שכתב אבל
רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו וסיני ועוקר הרים סיני עדיף. ובגמ' עירובין )יג:( אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמות ו וכו'. אמר רבי )י"ג רב( האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. ובמסכת ב"ב )נא:( שביק מר רברבי ועביד כזוטרי? א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי. עוד בב"ב )כב.( דאמר להו רב אדא לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא )פרש" י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות , כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא(.
ובברכות )לח:( תהי בה רבי זירא: וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא? רבי חייא בר אבא - דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת - לא דייק; ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר. ובגמ' ב"ק קיז. במעשה דרב כהנא ור' יוחנן שהיו נותנים חשיבות למי שהוא גדול בחכמה לשבת בשורה הראשונה ועל כרים וכסתות, ונתעלה רב כהנא בחכמתו על כולם. וע"ע בתוס' מו"ק ב: שכתבו ואף על גב דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן )ב"ק דף קיז.( במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא.
ובברכות )לח.( משתבחין ליה רבנן לרבי זירא ]את[ בר רב זביד דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא וכו' אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא ? ו בבבא בתרא )לג.( אמ ר זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? ובזבחים )ה.( אמר זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא: משנה שלימה, ואת אמרת לי: ר' אליעזר! ו בנדה )יד:( משתבח ליה רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא דאדם גדול הוא, אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, א"ל: בעי מינאי מילתא, בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה וכו' אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד! ור' חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.


אשמח באם חו"ר הפורום הגאונים שליט"א יוכלו להביא מקורות נוספים.
 
אכתוב העולה בדעתי לפום ריהטא ואפשר שחלקם נכפלו למעלה

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב
שלחה ליה דביתהו שרי ליה תגריה דלא נישוויך כשאר עם הארץ - עי"ש כל הסוגיא שהראה לו מי גדול ממי

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נט עמוד ב
ודילמא נח נפשיה דרבי חנינא ורבי אפס כדקאי קאי ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא אם איתא דרבי חנינא שכיב לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כב עמוד א
לא רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה

וכעין זה בגיטין נט.


תלמוד בבלי מסכת שבת דף נא עמוד ב
לוי בריה דרב הונא בר חייא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי באורחא קדמיה חמרא דלוי לחמרא דרבה בר רב הונא חלש דעתיה דרבה בר רב הונא אמר אימא ליה מילתא כי היכי דאיתותב דעתיה אמר ליה חמור שעסקיו רעים כגון זה מהו לצאת בפרומביא בשבת אמר ליה הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניא


תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א
קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו מאי אמר ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך את צריכת לי עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי יתיב רב חיסדא ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונא יתיב רב הונא ארבעין תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
ותניא רבי אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה אין בדילנא ולא אמר מי בדיל מר
וכעי"ז בעירובין סג. ובתרא קנח:

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לא עמוד ב
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא עלייהו אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו

תלמוד בבלי מסכת נדה דף כו עמוד ב
שמואל ותלמידי דרב ורב יהודה הוו יתבי חליף ואזיל רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל לאפייהו באלי ואתי אמר אתי לן גברא דרמינן ליה בגילא דחטתא ומרמי ומדחי

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פב עמוד א
אמר ליה רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה אמר ליה מאי איזיל לגביה דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא אמר לי מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה אמר ליה הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא כל שכן זיל לגביה





עוד בב"ב )כב.( דאמר להו רב אדא לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא )פרש" י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות , כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא(.
שם נענש על זה קשה ביותר כיעו"ש
 
נערך לאחרונה:
בקידושין (דף ע.) ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה המיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל ופירש"י לא מיבעי לך למיזל - לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד) משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן
 
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד ב
אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו פתח להו שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא במעשים ידענא דהא קביל עליה יסורי

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד ב
חלש דעתיה דרבי אתא אמר ליה לאבוה אמר ליה בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
כי נח נפשיה אמטוהו למערתא דאבוה הוה הדרא לה עכנא למערתא אמר ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פתחא להו כסבורים העם לומר שזה גדול מזה יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה
 
אכתוב בזה עוד פרפרת קטנה שעלתה בדעתי, בגמ' מו"ק כד. הספיד שמואל את רב אזיל גברא דמסתפינא מיניה, וזאת מלבד מה שהבאתי שהיה מיכף כייף ליה
ועל אף הפחד הזה שמואל בעצמו איים על רב (בירושלמי שבת דף י ע"ב) שאם לא יאכל שמן שהתירו רבי ובית דינו יכריז עליו זקן ממרא והכריחו לאכול.
וחזינן שגם כשיש סוג של פחד וכפיפות לפני גדול כרב, כשצריך להעמיד את הדת על תילה אין חולקין כבוד לרב

ובכל נושא זה יש לציין לעוד מקומות רבים [כארבעה] בגמ' שאמרו הדר חזא ביה בישות, ופירשו המפ' שהקפיד עליו למה לא אמר כן בשם ר' יוחנן וכדו' שאז היתה ההלכה מתקבלת ללא עוררין, משא"כ כשאמרה סתם

ועוד יש לציין לגמ' שבת צה א אמרו ליה רבך קטיל קני באגמא הוה

ובגמ' עבודה זרה דף ז עמוד ב
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה

ובגמ' ביצה דף לח סוף עמוד א
כי סליק רבי אבא אמר יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל כי סליק אשכחיה לרבי יוחנן ורבי חנינא בר פפי ורבי זירא ואמרי לה רבי אבהו ורבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא ויתבי וקאמרי אמאי ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה אמר להו רבי אבא הרי שנתערב לו קב של חטין בעשרה קבין חטין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה אמר להו גולתיכו שקלי הדור אחיכו עליה אמר רב אושעיא שפיר עבוד דאחיכו עליה

ובברכות דף לג עמוד ב
אמר רבי זירא נקוט דרבי חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא

בקידושין (דף ע.) ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה המיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל ופירש"י לא מיבעי לך למיזל - לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד) משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן
הזכרתי גמ' זו בהודעה קמא [שלא יהיה כפל]
 
נזכרתי מעוד 2 גמרות
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז עמוד א
אמר לפניו ר"ש ברבי מאחר שר"מ וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את ר' יוסי אילמלי ראיתו נמוקו עמו דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים ר"מ חכם וסופר ר' יהודה חכם לכשירצה ר' טרפון גל של אגוזין ר' ישמעאל חנות מיוזנת ר"ע אוצר בלום ר' יוחנן בן נורי קופת הרוכלים רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ר' יוסי נמוקו עמו רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא תנא משכח קימעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין וכן אמר ר"ש לתלמידיו בניי שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע

וכן מה שקבעו כללים בש"ס הלכה כרב בדיני ושמואל באיסורי, וכן אמרו על ר"נ וסומכוס ועוד, וכן הלכה כאביי לבר מיע"ל קג"ם, ור"מ לא עמדו על דעתו, ועוד כהנה רבות בכל הש"ס, זהו נובע מהשורש הנ"ל שמדדו כל חכם במה עיקר חכמתו ובה פסקו הלכה כמותו, וכדאמרו בגמ' נדה יד הנ"ל דרבי שכיחי תלמידים קמיה ומחדדן שמעתתיה.
וכן עי' היטב בתענית דף ט עמוד א רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי חלש דעתיה וכו'
 
אכתוב בזה עוד פרפרת קטנה שעלתה בדעתי, בגמ' מו"ק כד. הספיד שמואל את רב אזיל גברא דמסתפינא מיניה, וזאת מלבד מה שהבאתי שהיה מיכף כייף ליה
ועל אף הפחד הזה שמואל בעצמו איים על רב (בירושלמי שבת דף י ע"ב) שאם לא יאכל שמן שהתירו רבי ובית דינו יכריז עליו זקן ממרא והכריחו לאכול.
וחזינן שגם כשיש סוג של פחד וכפיפות לפני גדול כרב, כשצריך להעמיד את הדת על תילה אין חולקין כבוד לרב

ובכל נושא זה יש לציין לעוד מקומות רבים [כארבעה] בגמ' שאמרו הדר חזא ביה בישות, ופירשו המפ' שהקפיד עליו למה לא אמר כן בשם ר' יוחנן וכדו' שאז היתה ההלכה מתקבלת ללא עוררין, משא"כ כשאמרה סתם

ועוד יש לציין לגמ' שבת צה א אמרו ליה רבך קטיל קני באגמא הוה

ובגמ' עבודה זרה דף ז עמוד ב
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה

ובגמ' ביצה דף לח סוף עמוד א
כי סליק רבי אבא אמר יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל כי סליק אשכחיה לרבי יוחנן ורבי חנינא בר פפי ורבי זירא ואמרי לה רבי אבהו ורבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא ויתבי וקאמרי אמאי ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה אמר להו רבי אבא הרי שנתערב לו קב של חטין בעשרה קבין חטין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה אמר להו גולתיכו שקלי הדור אחיכו עליה אמר רב אושעיא שפיר עבוד דאחיכו עליה

ובברכות דף לג עמוד ב
אמר רבי זירא נקוט דרבי חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא


הזכרתי גמ' זו בהודעה קמא [שלא יהיה כפל]
גם במעשה דרבי יהושע ורבן גמליאל במשנה בראש השנה, יש מעין זה.
 
תענית כה' ב'
ת''ר מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו
 
עוד רגע אדבר מכמה גמרות שכל בר בי רב יודע אותם וג"כ חזינן כיסוד הנ"ל


בגמ' בבא בתרא דף י עמוד ב

כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד א"ל אבוה מאי חזית א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית ואנן היכי חזיתינן [א"ל] כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם

וכתבו התוספות שם: עליונים למטה ותחתונים למעלה - פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'.

ואגב עיין בחידושי החתם סופר שם שכתב: עליונים למטה וכו' עיין תוס' דהיינו שמואל קמי' ר' יהודה משום דמיחה בי'. ומכאן הקשיתי בתשובה אחד אש"ס קדושין ל"ג ע"ב שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפי' רב שמואל נמי קאים מקמי' ומאי פסקי' דש"ס דרב יהודה תלמידו לא הי' בעל מעשים טפי מרבו שמואל וחשיב מאביו רב יחזקאל וכמוכח מתוס' דהכא אשר ע"כ משמע כשיטת רמב"ן דמייתי ר"ן שם דלא מצינו חיוב קימה והידור לפני בעל מעשים ע"ש ואין כאן מקומו רק לעורר לב המעיין:


עוד גמ' ידועה בשבת דף נא עמוד א

והתניא רבי התיר להטמין את הצונן לא קשיא הא מקמיה דלישמעיה מרבי ישמעאל ברבי יוסי הא לבתר דלישמעיה כי הא דיתיב רבי ואמר אסור להטמין את הצונן אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן אמר כבר הורה זקן אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה שאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה וכפוף ויושב לפני רבי וקאמר כבר הורה זקן


וביאר בתוספות הרא"ש שם, אלו היה ר' יוסי קיים היה כפוף לפני רבי, פרש"י מחמת נשיאותו, וכן פירש רשב"ם דהא ר' יוסי גדול היה מר' כדאמרי' בפרק שני דנדה דקאמר ליה ר' ישמעאל ב"ר יוסי לר' חמא בר ביזנא כדברי רבי אומר לך או כדברי אבא אומר לך א"ל כדברי רבי אמור לי אמר ליה זהו שאומרים עליו שאדם גדול הוא היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי תלמידו אלמא דרבי תלמידו הוה וא"כ לא היה כפוף אלא מפני נשיאותו, ור"ת מפרש דודאי תחלה היה תלמידו של ר' יוסי ואחרי כן נתחכם רבי יותר כדאמרינן התם בנדה ר' חמא בר ביזנא סבר דרבי ריש מתיבתא הוה ושכיחי רבנן קמיה ומחדדן שמעתתיה טפי.


עוד סוגיא ידועה בגמ' הוריות דף יג עמוד ב

ת"ר כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו כשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שרבים צריכים להם מפסיעין על ראשי העם יצא לצורך יכנס וישב במקומו בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם בזמן שאין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם רבי אלעזר בר ר' [צדוק] אומר אף בבית המשתה עושים אותם סניפין
עי"ש במהלך כל הסוגיא כמה טרחו לסדר ענין זה


עוד ביטוי ידוע בש"ס כאשר רוצים להדגיש מעלת תירוצו של חכם אחד [ומעניין שבכל המקומות זה שמואל] שהוא כמו פלפל חריף וכל השאר כמו משהו אחר

כגון ביומא דף פה עמוד ב
ודשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי.

וכן במגילה דף ז עמוד א
דשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי. רב יוסף אמר, מהכא: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, רב נחמן בר יצחק אומר, מהכא:

וכן בחגיגה דף י עמוד א
אלא דשמואל לית ליה פירכא. אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי.


ועוד סוגיא ידועה לכל ילד בברכות דף כז עמוד ב, כמה טרחו לראות את מי למנות והעמידו מעלת וחסרון כל אחד וז"ל:
מאן נוקים ליה נוקמיה לרבי יהושע בעל מעשה הוא נוקמיה לרבי עקיבא דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה

ואחרון חביב סוגיא פלא במסכת נדה דף לו עמוד ב

שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי זיל צנעיה ואי לא ציית גרייה הוא סבר גדייה א"ל בתר דנח נפשיה דרב א"ל הדר בך דהדר ביה רב א"ל אם איתא דהדר ביה לדידי הוה אמר לי לא ציית גדייה א"ל ולא מסתפי מר מדליקתא א"ל אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא א"ל ואנא שילא בר אבינא בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי נח נפשיה דרב אסיאזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי צביתה ליה זוודתא נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא אמרי ש"מ עבדו רבנן פייסא
 
לצורך כתיבת מאמר, אשמח להעלאת מקורות מהתלמוד (ומהפוסקים) בהם השוו בין החכמים, שהאחד גדול מחבירו.

כרגע זה מה שרשמתי:

א. ברכות (לד:): ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו חנינא: בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.

ב. בגמ' סוטה (כב: ע"א וע"ב): א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב (משלי ז, כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי רבים חללים הפילה - זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין. איני? והא רבה (שכל חייו היו מ' שנה. רש"י) אורי, בשוין.

וכתבו התוספות (ד"ה בשוין): רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה.

הא קמן, דמוכרחים למדוד מי גדול ממי.

ג. וע' בגמ' ע"ז (ז.), ת"ר הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר.

במאמרו של ידידנו הרה"ג הרב @ינון בר כוכבא שליט"א שהעלה כאן, הביא עוד מקורות, וז"ל שם:

וגם בדברי חז"ל בהרבה מקומות מצינו השוואות רבות שעשו בין החכמים. והתבוננו בשינויים שבין החכמים, ולדוגמא בסוף הוריות )יד.( רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים, שלחו לתמן, איזה מהם קודם? שלחו להו סיני עדיף. ובמשנה מסכת אבות )פ"ב מ"ח( חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה וכו' ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם. ופירש רבינו יונה דלא פליגי אלא שבידיעת התורה )סיני( היה עדיף ר' אליעזר שהיה בעל זכרון. ואילו בחידוד ופלפול )עוקר הרים( היה ר' אלעזר עדיף מכולם. וכן מתבאר ברש"י שכתב אבל
רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו וסיני ועוקר הרים סיני עדיף. ובגמ' עירובין )יג:( אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמות ו וכו'. אמר רבי )י"ג רב( האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. ובמסכת ב"ב )נא:( שביק מר רברבי ועביד כזוטרי? א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי. עוד בב"ב )כב.( דאמר להו רב אדא לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא )פרש" י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות , כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא(.
ובברכות )לח:( תהי בה רבי זירא: וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא? רבי חייא בר אבא - דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת - לא דייק; ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר. ובגמ' ב"ק קיז. במעשה דרב כהנא ור' יוחנן שהיו נותנים חשיבות למי שהוא גדול בחכמה לשבת בשורה הראשונה ועל כרים וכסתות, ונתעלה רב כהנא בחכמתו על כולם. וע"ע בתוס' מו"ק ב: שכתבו ואף על גב דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן )ב"ק דף קיז.( במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא.
ובברכות )לח.( משתבחין ליה רבנן לרבי זירא ]את[ בר רב זביד דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא וכו' אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא ? ו בבבא בתרא )לג.( אמ ר זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? ובזבחים )ה.( אמר זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא: משנה שלימה, ואת אמרת לי: ר' אליעזר! ו בנדה )יד:( משתבח ליה רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא דאדם גדול הוא, אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, א"ל: בעי מינאי מילתא, בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה וכו' אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד! ור' חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.


אשמח באם חו"ר הפורום הגאונים שליט"א יוכלו להביא מקורות נוספים.
יש לרבי ישראל סלנטר זצ"ל מהלך נפלא שאולי יעזור לך במאמר. כמדומה שזה במאמר ל' בספר אור ישראל. קראו ותחי נפשכם...
מומלץ לכל בן תורה ללמוד את זה
 
יש לרבי ישראל סלנטר זצ"ל מהלך נפלא שאולי יעזור לך במאמר. כמדומה שזה במאמר ל' בספר אור ישראל. קראו ותחי נפשכם...
מומלץ לכל בן תורה ללמוד את זה
יישר כח.
כרך ג'.
(היחיד שעברתי על כולו).
מהדורא חדשה או ישנה? איני יודע.
אולי ערך כבוד תורה/חכמים?
זכור לך אולי איזה משפט, כך יהיה קל לבצע חיפוש.
 
חזור
חלק עליון