לצורך כתיבת מאמר, אשמח להעלאת מקורות מהתלמוד (ומהפוסקים) בהם השוו בין החכמים, שהאחד גדול מחבירו.
כרגע זה מה שרשמתי:
א. ברכות (לד:): ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו חנינא: בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.
ב. בגמ' סוטה (כב: ע"א וע"ב): א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב (משלי ז, כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי רבים חללים הפילה - זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין. איני? והא רבה (שכל חייו היו מ' שנה. רש"י) אורי, בשוין.
וכתבו התוספות (ד"ה בשוין): רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה.
הא קמן, דמוכרחים למדוד מי גדול ממי.
ג. וע' בגמ' ע"ז (ז.), ת"ר הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר.
במאמרו של ידידנו הרה"ג הרב @ינון בר כוכבא שליט"א שהעלה כאן, הביא עוד מקורות, וז"ל שם:
וגם בדברי חז"ל בהרבה מקומות מצינו השוואות רבות שעשו בין החכמים. והתבוננו בשינויים שבין החכמים, ולדוגמא בסוף הוריות )יד.( רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים, שלחו לתמן, איזה מהם קודם? שלחו להו סיני עדיף. ובמשנה מסכת אבות )פ"ב מ"ח( חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה וכו' ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם. ופירש רבינו יונה דלא פליגי אלא שבידיעת התורה )סיני( היה עדיף ר' אליעזר שהיה בעל זכרון. ואילו בחידוד ופלפול )עוקר הרים( היה ר' אלעזר עדיף מכולם. וכן מתבאר ברש"י שכתב אבל
רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו וסיני ועוקר הרים סיני עדיף. ובגמ' עירובין )יג
אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמות ו וכו'. אמר רבי )י"ג רב( האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. ובמסכת ב"ב )נא שביק מר רברבי ועביד כזוטרי? א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי. עוד בב"ב )כב.( דאמר להו רב אדא לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא )פרש" י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות , כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא(.
ובברכות )לח תהי בה רבי זירא: וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא? רבי חייא בר אבא - דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת - לא דייק; ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר. ובגמ' ב"ק קיז. במעשה דרב כהנא ור' יוחנן שהיו נותנים חשיבות למי שהוא גדול בחכמה לשבת בשורה הראשונה ועל כרים וכסתות, ונתעלה רב כהנא בחכמתו על כולם. וע"ע בתוס' מו"ק ב: שכתבו ואף על גב דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן )ב"ק דף קיז.( במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא.
ובברכות )לח.( משתבחין ליה רבנן לרבי זירא ]את[ בר רב זביד דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא וכו' אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא ? ו בבבא בתרא )לג.( אמ ר זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? ובזבחים )ה.( אמר זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא: משנה שלימה, ואת אמרת לי: ר' אליעזר! ו בנדה )יד משתבח ליה רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא דאדם גדול הוא, אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, א"ל: בעי מינאי מילתא, בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה וכו' אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד! ור' חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.
אשמח באם חו"ר הפורום הגאונים שליט"א יוכלו להביא מקורות נוספים.
כרגע זה מה שרשמתי:
א. ברכות (לד:): ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו חנינא: בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.
ב. בגמ' סוטה (כב: ע"א וע"ב): א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב (משלי ז, כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי רבים חללים הפילה - זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין. איני? והא רבה (שכל חייו היו מ' שנה. רש"י) אורי, בשוין.
וכתבו התוספות (ד"ה בשוין): רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה.
הא קמן, דמוכרחים למדוד מי גדול ממי.
ג. וע' בגמ' ע"ז (ז.), ת"ר הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר.
במאמרו של ידידנו הרה"ג הרב @ינון בר כוכבא שליט"א שהעלה כאן, הביא עוד מקורות, וז"ל שם:
וגם בדברי חז"ל בהרבה מקומות מצינו השוואות רבות שעשו בין החכמים. והתבוננו בשינויים שבין החכמים, ולדוגמא בסוף הוריות )יד.( רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים, שלחו לתמן, איזה מהם קודם? שלחו להו סיני עדיף. ובמשנה מסכת אבות )פ"ב מ"ח( חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה וכו' ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם. ופירש רבינו יונה דלא פליגי אלא שבידיעת התורה )סיני( היה עדיף ר' אליעזר שהיה בעל זכרון. ואילו בחידוד ופלפול )עוקר הרים( היה ר' אלעזר עדיף מכולם. וכן מתבאר ברש"י שכתב אבל
רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו וסיני ועוקר הרים סיני עדיף. ובגמ' עירובין )יג
אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמות ו וכו'. אמר רבי )י"ג רב( האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. ובמסכת ב"ב )נא שביק מר רברבי ועביד כזוטרי? א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי. עוד בב"ב )כב.( דאמר להו רב אדא לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא )פרש" י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות , כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא(.ובברכות )לח
תהי בה רבי זירא: וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא? רבי חייא בר אבא - דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת - לא דייק; ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר. ובגמ' ב"ק קיז. במעשה דרב כהנא ור' יוחנן שהיו נותנים חשיבות למי שהוא גדול בחכמה לשבת בשורה הראשונה ועל כרים וכסתות, ונתעלה רב כהנא בחכמתו על כולם. וע"ע בתוס' מו"ק ב: שכתבו ואף על גב דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן )ב"ק דף קיז.( במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא.ובברכות )לח.( משתבחין ליה רבנן לרבי זירא ]את[ בר רב זביד דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא וכו' אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא ? ו בבבא בתרא )לג.( אמ ר זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? ובזבחים )ה.( אמר זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא: משנה שלימה, ואת אמרת לי: ר' אליעזר! ו בנדה )יד
משתבח ליה רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא דאדם גדול הוא, אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, א"ל: בעי מינאי מילתא, בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה וכו' אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד! ור' חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.אשמח באם חו"ר הפורום הגאונים שליט"א יוכלו להביא מקורות נוספים.
