בהזדמנות הזאת הייתי רוצה לעלות כאן מהרהורי ליבי:
אני שמתי לב כמה פעמים שמרן הראשון לציון שליט"א מזכיר בשיעוריו תירוצים ממרן רבינו זצ"ל ולא אומר דבר בשם אומרו
ותמהתי איך יתכן ?
ואף שאין להרהר אחריו, אך תורה היא וללמוד אני צריך !
לדוגמא בשיעור בלוויין האחרון שאל מה הבדל בין ספירת העומר שאם הפסיד יום אחד כל ברכותיו לבטלה למפרע כמו שכתב החיד"א לדברי הריטב"א בחולין הידוע שאם נטל ידיו לאכול פת ונמלך שאין ברכתו לבטלה, ותירץ שכאן נסתיימה לה המצוה (בנטילת ידים) וכאן (בספירת העומר) לא נסיימה המצוה.
והוסיף "זה תירוץ דק ויפה, מי שהבין צריך לשמוח, זו המתיקות של התורה לנו"...
ואני תמה הרי זה תירוץ של מרן ע"ה בשו"ת חזון עובדיה (סי' כח) ולמה לא הזכירו, בפרט ששיבח מאד תירוץ זה !!!
ויש לי עוד דוגמאות בזה.
וכיון שהוא שהראשון לציון שליט"א הוא פוסק הדור ות"ח מובהק ומופלג אסור להרהר אחריו
ובטוחני שיש לכך טעם וסיבה.
וחשבתי על כמה דברים:
א'. אולי גם חשב על תירוץ זה.
ב'. אולי אמר באופן קצת שונה והוא בגדר פנים חדשות.
ג'. אולי הוא כ"כ בקי בתורת אביו שפעמים לא שם לב וזכרונו גורם לו לחשוב שהוא תירוץ שלו [וכבר אמר מרן ע"ה (כמו שהובא בספר רבינו של הרב שטרית) "הזיכרון חצי גנב" שפעמים אדם זוכר כ"כ הרבה, ולא תמיד שם לב שאומר דברים ומייחס אותם לעצמו בגלל שחושב לתומו שהוא אמרם, ולא זוכר שראה אותם בספר...
ועוד תירוצים אפשר.
ובטוחני שרבים עוד חשבו ע"ז ואשמח מאד לקבל תשובות
אני שמתי לב כמה פעמים שמרן הראשון לציון שליט"א מזכיר בשיעוריו תירוצים ממרן רבינו זצ"ל ולא אומר דבר בשם אומרו
ותמהתי איך יתכן ?
ואף שאין להרהר אחריו, אך תורה היא וללמוד אני צריך !
לדוגמא בשיעור בלוויין האחרון שאל מה הבדל בין ספירת העומר שאם הפסיד יום אחד כל ברכותיו לבטלה למפרע כמו שכתב החיד"א לדברי הריטב"א בחולין הידוע שאם נטל ידיו לאכול פת ונמלך שאין ברכתו לבטלה, ותירץ שכאן נסתיימה לה המצוה (בנטילת ידים) וכאן (בספירת העומר) לא נסיימה המצוה.
והוסיף "זה תירוץ דק ויפה, מי שהבין צריך לשמוח, זו המתיקות של התורה לנו"...
ואני תמה הרי זה תירוץ של מרן ע"ה בשו"ת חזון עובדיה (סי' כח) ולמה לא הזכירו, בפרט ששיבח מאד תירוץ זה !!!
ויש לי עוד דוגמאות בזה.
וכיון שהוא שהראשון לציון שליט"א הוא פוסק הדור ות"ח מובהק ומופלג אסור להרהר אחריו
ובטוחני שיש לכך טעם וסיבה.
וחשבתי על כמה דברים:
א'. אולי גם חשב על תירוץ זה.
ב'. אולי אמר באופן קצת שונה והוא בגדר פנים חדשות.
ג'. אולי הוא כ"כ בקי בתורת אביו שפעמים לא שם לב וזכרונו גורם לו לחשוב שהוא תירוץ שלו [וכבר אמר מרן ע"ה (כמו שהובא בספר רבינו של הרב שטרית) "הזיכרון חצי גנב" שפעמים אדם זוכר כ"כ הרבה, ולא תמיד שם לב שאומר דברים ומייחס אותם לעצמו בגלל שחושב לתומו שהוא אמרם, ולא זוכר שראה אותם בספר...
ועוד תירוצים אפשר.
ובטוחני שרבים עוד חשבו ע"ז ואשמח מאד לקבל תשובות
