לאכול מצה בשאר ימות השנה בתוך הסעודה הגם שמנהג הספרדים לברך מזונות כמ"ש מרן החיד"א
מקומות שמרן זצ"ל החמיר בהם
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 22
יצחק משען
Well-known member
מחילה לא הרגתי אף אחד, פשוט שאלתי שאלה שבוערת בי כבר כמה שנים
הנ"ל לאורך כל ספרו 'הרב עובדיה שלי' לא הזכיר את חכם יצחק אפי' פעם אחת כמדומה! וזאת למרות שטיב היחסים ביניהם במשך עשרות שנים ידועים לנו היטב, ולא זו בלבד אלא שבהתייחסו לפרשת בחירת רבינו שליט"א לרבנות הראשית הוא כותב את מה שאני מצרף כאן ותשפוט אתה אם זה לא התעלמות מכוונת מזלזלת ובוטה!
זה לא חומרא, זה לברוח מהספק.
וזה לא שהאשכנזים מקילים בזה, אלא שלהם אין ספק.
יוסף דהן
Well-known member
כוונתך שלא היקל בעצמו
למרות שפסק להתיר
שהרי לגבי טלטול הראה פנים לקולא בסי' קח בח''ט יבי''א
הגרי''ש הצעיר
Active member
זו אינה חומרה, זו חובה של כל אחד מכלל העדות והחוגים. וכל אחד לא משנה מאיזה עדה צריך להתאמץ להשיג דרגות הללו של מרן זיע''א.
הגרי''ש הצעיר
Active member
חלק מהרשימה אכן נכונה שיש כאן דינים שמרן נקט להלכה לחומרה יותר מאצל האשכנזים או עדות אחרות, אבל חלקם מוסכמות על כלל המגזרים [כגון שאין לברך הגפן על יין שרובו מיים, וכן לתת מיים חמים לתבשיל שרובו מיים, או מאה ברכות יום וכו'], ופותח האשכול בא לעורר על מקומות שמרן החמיר מה שאחרים לא החמירו.
נ.ב. כל הכבוד על ההשקעה והמאמץ לאסוף שביבי זיכרון מתורתו של מרן.
יוסף דהן
Well-known member
הבנתי שכוונת המחבר שליט'א שפסק מרן בהרבה הלכות להחמיר בלימוד תורה
כגון אחר חצות בערב ט' באב ליל ניטל וכו'
ולא לגבי שאיפות שהוא ענין אחר
יוסף דהן
Well-known member
יין שרובו מים זו מחלוקת בהלכה וכמה נקרא רוב וכו' שיעור מזיגה ולפי מי נקבע ורק מרן עשה מעשה לברך שהכל וכו' כידוע
הגרי''ש הצעיר
Active member
הגריש''א, הגרשז''א, הגרמ''פ, שהם מגדולי הפוסקים בדור האחרון ג''כ נקטו כך, ומה זה נקרא מח' להלכה, כאשר ד' מהפוקים הכי גדולים של הדור האחרון אמרו כן. [נ.ב. אשמח שתציין מי הם החולקים].
הגרי''ש הצעיר
Active member
אתה אומר יפה, אך הרב המחבר שליט''א בודאי לא נתכיון לזה, קראתי דבריו שוב ב' פעמים ואין לדבריך אפילו רמז בדבריו.
יוסף דהן
Well-known member
הנהגות אמונה מעשית
דברי הספד על רבינו אור העולם מרן בעל יביע אומר זיע"א
מאת המחבר
"ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח, ו)
מאלוקים לשון מלאכים,
שנתת כח ביהושע להדמים החמה וליבש את הירדן,
במשה לקרוע מי ים סוף ולעלות למרום,
ובאליהו להחיות את המת (רש"י).
רבינו הגדול והקדוש אור העולם, היה מושלם בכל התורה כולה ובקי בכל חדרי תורה, ועליו ניתן לומר את הפסוק "ותחסרהו מעט מאלוקים" וכפי שפירש רש"י והמצודות דוד, שהכוונה על בני אדם צדיקים שהם מושלמים בתורה וביראה, מעט פחות מהמלאכים, עיין שם. וכמה מתאים פסוק זה על רבינו הגדול והקדוש זיע"א בעל יביע אומר, טהרת הבית, חזון עובדיה, הליכות עולם, ועוד.
רבינו הגדול זיע"א היה מושלם בידיעת התורה, מושלם בשקידה עצומה בתורה, מושלם בזיכוי הרבים הגדול בעולם, מושלם באהבת התורה כאויר לנשימה, וראו עליו שהתורה הקדושה אצלו היא בבחינת "כי הם חיינו ואורך ימינו" כפשוטו, והיה מושלם במידת האמת שהיתה אהובה עליו מאוד.
חז"ל אומרים (יומא כב:) "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים וכו'", אולם רבינו הגדול והקדוש היה גדול הדור, ויחיד בדורו. ומשמים העמידו אותו בדור היתום שלנו, וזכינו לראות עליו שלמות בתורה, בענווה וביראת שמים, קופה של שלמות ברוחניות.
רבינו הגדול זיע"א לא היה פרנס, אלא מפרנס את הציבור בכל העולם כולו בתורה ויראת שמים. תורה מונחת בקרן זווית (קידושין סו.) ובא מרן רבינו הגדול זיע"א ונטלה, למד ולימד, שמר ועשה, הקים והחזיק את כל דברי התורה לעשותם.
רבינו הגדול זיע"א קיים את מאמר חז"ל (סנהדרין פח:) 'גריס באורייתא תדירא', והוא הצדיק האמיתי שבדור לרוב תורתו (ב"ב ז סע"ב). וזיכוי הרבים שלו עצום ונורא, שלא היה כמותו מזמן קבלת התורה, ועליו נאמר "צדיק יסוד עולם" (רש"י גיטין סא.).
רבינו הגדול זיע"א דווקא הוא בכחו הגדול יכול לומר 'ליתא הכי בכל הש"ס' (יבי"א ח"א עמ' רכב), ואין ספר בעולם שכותב בו כך (יבי"א ח"ז עמ' רכב). ופעם היה בבית המדרש במצרים, והיה הוא דיין אחד כנגד הרוב, לפי שאינם מבינים כמוהו (יבי"א ח"ב עמ' ער).
רבינו הגדול זיע"א היה מוחה על כבוד התורה בלווין בשיעור הקבוע במוצאי שבת קודש. פעם אחת מחה על כבודו של רבינו הרא"ם ש"ך זיע"א, ופעם אחרת מחה על כבודו של הגרי"ש אלישיב זיע"א, ו"כבוד אלוקים הסתר דבר" (משלי כה, ב).
רבינו הגדול זיע"א מעולם לא שמענו שהוציא מפיו מלים בלועזית, כי אם לשון הקודש בלבד.
רבינו הגדול זיע"א נתקיים בו הפסוק "יראך יראוני וישמחו" (תהלים קיט, עד) לפי ששמועותיו מכוונות לאיסור איסור, ולהיתר היתר (רש"י עירובין נג סע"א).
רבינו הגדול זיע"א היה לו אהבת ישראל מיוחדת במינה. ורואים את זה גם בכתיבת המקורות בספריו, שמציין וכותב שאלות ותשובות פלוני, חלק פלוני, סימן פלוני ודף פלוני, כדי להקל על המעיין ולחסוך מהזמן.
וכשמציין מהש"ס מדקדק לפעמים לכתוב סע"ב או רע"א, כלומר, סוף עמוד ב' או ריש עמוד א', וכל זה כדי להקל על המעיין.
ולבי אומר לי שמה שאמרו חז"ל הקדושים "כחא דהיתרא עדיף" (ביצה ב:), זה לא רק מהטעם שפירש רש"י, עיין שם. אלא גם מהטעם שעל ידי ההיתר והקולא לא מכבידים על השואל, וממילא יותר קל לעבוד את ה' יתברך (כפרש"י ב"מ קז. בד"ה ספק נדה, ועיין מהרש"א שם).
רבינו הגדול זיע"א מדקדק וכותב בדיני טהרה שיש לשאול דווקא מורי הוראה הבקיאים בכח דהיתרא (כ"כ בטה"ב בכמה מקומות).
רבינו הגדול זיע"א הגיע למדרגת שלימי הדעת. ואלו שיש להם חסרון בשלמות, הוא להם צרה גדולה ורעה רבה (מסילת ישרים פ"ד). ובכח השלמות העצומה והגדולה והקדושה שלו, זכה להיות 'זך השכל והרעיון'. ובדרך כלל קשה מאד להוסיף על דבריו, כי יביע אומר אומר את הכל ומחווה את דעתו בשלמות. ופעם תירץ קושיית השאגת אריה על מרן הבית יוסף מגמרא מפורשת (עיין יבי"א ח"ו עמ' כה), וכן מיישב את הירושלמי מקושיית הרדב"ז נגד מרן הב"י (יבי"א ח"ה עמ' רנו).
רבינו הגדול זיע"א ביום פורים, כטוב לב המלך ביין, העיד על עצמו שלמד וידע בגיל חמש עשרה את כל הש"ס, בגיל שבע עשרה את כל השולחן ערוך, בגיל תשע עשרה את כל הירושלמי ידיעה ממש (שמעתי כן מפי הר"ר אברהם ארבל שליט"א). ומכח גדלותו דחה בקלות את קושיית הבד"ץ העדה החרדית משולחן ערוך מפורש לפני למעלה מחמישים שנה. ועיין יבי"א ח"ג (עמ' עט סע"ב) מה שהעידו עליו שלושה רבנים גדולים.
רבינו הגדול זיע"א מכח שלמותו העצומה, לא ענה מעולם למחרפים ולקנאים ולבעלי תורה מסוימים שיכולים היו להיות תלמידיו הקטנים. ופעם אחת ענה בלווין לאותו ראש ישיבה שיצא נגד הספר המתוק ילקוט יוסף והזכיר את שמו, ואמר: 'שיכתוב וישיג ונראה את כוחו'.
שלימותו של רבינו הגדול זיע"א היתה להחמיר בלימוד התורה בשקידה עצומה, במידת הענווה, באהבת ישראל, בזיכוי הרבים, לקדש שם שמים ולהעמיד תלמידים. אוי לנו מה הפסדנו! במה זכתה האדמה ורגבי העפר בסנהדריה להיות ציון לרבינו הקדוש. כעת ממש בוער בי הרצון לקרוע שוב עוד חולצה מהחמימות והצער, וכמו ששמואל קרע על רב שתים עשרה פעם, והיה מפחד מתורתו וקדושתו (רש"י ומהרש"א מו"ק כד.).
והנחמה הגדולה שלנו, הם בניו היקרים שיבדלו לחיים טובים וארוכים, וספריו הנפלאים, ותלמידיו המופלגים בתורה ויראה. ורבינו הגדול והקדוש זיע"א לימד אותנו לכבד את כולם, לאהוב את כולם, לזכות הרבים ולקדש שם שמים תמיד. והמשיח בדרך ומלכנו בראשנו במהרה בימינו, אמן.
דברי הספד על רבינו אור העולם מרן בעל יביע אומר זיע"א
מאת המחבר
"ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח, ו)
מאלוקים לשון מלאכים,
שנתת כח ביהושע להדמים החמה וליבש את הירדן,
במשה לקרוע מי ים סוף ולעלות למרום,
ובאליהו להחיות את המת (רש"י).
רבינו הגדול והקדוש אור העולם, היה מושלם בכל התורה כולה ובקי בכל חדרי תורה, ועליו ניתן לומר את הפסוק "ותחסרהו מעט מאלוקים" וכפי שפירש רש"י והמצודות דוד, שהכוונה על בני אדם צדיקים שהם מושלמים בתורה וביראה, מעט פחות מהמלאכים, עיין שם. וכמה מתאים פסוק זה על רבינו הגדול והקדוש זיע"א בעל יביע אומר, טהרת הבית, חזון עובדיה, הליכות עולם, ועוד.
רבינו הגדול זיע"א היה מושלם בידיעת התורה, מושלם בשקידה עצומה בתורה, מושלם בזיכוי הרבים הגדול בעולם, מושלם באהבת התורה כאויר לנשימה, וראו עליו שהתורה הקדושה אצלו היא בבחינת "כי הם חיינו ואורך ימינו" כפשוטו, והיה מושלם במידת האמת שהיתה אהובה עליו מאוד.
חז"ל אומרים (יומא כב:) "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים וכו'", אולם רבינו הגדול והקדוש היה גדול הדור, ויחיד בדורו. ומשמים העמידו אותו בדור היתום שלנו, וזכינו לראות עליו שלמות בתורה, בענווה וביראת שמים, קופה של שלמות ברוחניות.
רבינו הגדול זיע"א לא היה פרנס, אלא מפרנס את הציבור בכל העולם כולו בתורה ויראת שמים. תורה מונחת בקרן זווית (קידושין סו.) ובא מרן רבינו הגדול זיע"א ונטלה, למד ולימד, שמר ועשה, הקים והחזיק את כל דברי התורה לעשותם.
רבינו הגדול זיע"א קיים את מאמר חז"ל (סנהדרין פח:) 'גריס באורייתא תדירא', והוא הצדיק האמיתי שבדור לרוב תורתו (ב"ב ז סע"ב). וזיכוי הרבים שלו עצום ונורא, שלא היה כמותו מזמן קבלת התורה, ועליו נאמר "צדיק יסוד עולם" (רש"י גיטין סא.).
רבינו הגדול זיע"א דווקא הוא בכחו הגדול יכול לומר 'ליתא הכי בכל הש"ס' (יבי"א ח"א עמ' רכב), ואין ספר בעולם שכותב בו כך (יבי"א ח"ז עמ' רכב). ופעם היה בבית המדרש במצרים, והיה הוא דיין אחד כנגד הרוב, לפי שאינם מבינים כמוהו (יבי"א ח"ב עמ' ער).
רבינו הגדול זיע"א היה מוחה על כבוד התורה בלווין בשיעור הקבוע במוצאי שבת קודש. פעם אחת מחה על כבודו של רבינו הרא"ם ש"ך זיע"א, ופעם אחרת מחה על כבודו של הגרי"ש אלישיב זיע"א, ו"כבוד אלוקים הסתר דבר" (משלי כה, ב).
רבינו הגדול זיע"א מעולם לא שמענו שהוציא מפיו מלים בלועזית, כי אם לשון הקודש בלבד.
רבינו הגדול זיע"א נתקיים בו הפסוק "יראך יראוני וישמחו" (תהלים קיט, עד) לפי ששמועותיו מכוונות לאיסור איסור, ולהיתר היתר (רש"י עירובין נג סע"א).
רבינו הגדול זיע"א היה לו אהבת ישראל מיוחדת במינה. ורואים את זה גם בכתיבת המקורות בספריו, שמציין וכותב שאלות ותשובות פלוני, חלק פלוני, סימן פלוני ודף פלוני, כדי להקל על המעיין ולחסוך מהזמן.
וכשמציין מהש"ס מדקדק לפעמים לכתוב סע"ב או רע"א, כלומר, סוף עמוד ב' או ריש עמוד א', וכל זה כדי להקל על המעיין.
ולבי אומר לי שמה שאמרו חז"ל הקדושים "כחא דהיתרא עדיף" (ביצה ב:), זה לא רק מהטעם שפירש רש"י, עיין שם. אלא גם מהטעם שעל ידי ההיתר והקולא לא מכבידים על השואל, וממילא יותר קל לעבוד את ה' יתברך (כפרש"י ב"מ קז. בד"ה ספק נדה, ועיין מהרש"א שם).
רבינו הגדול זיע"א מדקדק וכותב בדיני טהרה שיש לשאול דווקא מורי הוראה הבקיאים בכח דהיתרא (כ"כ בטה"ב בכמה מקומות).
רבינו הגדול זיע"א הגיע למדרגת שלימי הדעת. ואלו שיש להם חסרון בשלמות, הוא להם צרה גדולה ורעה רבה (מסילת ישרים פ"ד). ובכח השלמות העצומה והגדולה והקדושה שלו, זכה להיות 'זך השכל והרעיון'. ובדרך כלל קשה מאד להוסיף על דבריו, כי יביע אומר אומר את הכל ומחווה את דעתו בשלמות. ופעם תירץ קושיית השאגת אריה על מרן הבית יוסף מגמרא מפורשת (עיין יבי"א ח"ו עמ' כה), וכן מיישב את הירושלמי מקושיית הרדב"ז נגד מרן הב"י (יבי"א ח"ה עמ' רנו).
רבינו הגדול זיע"א ביום פורים, כטוב לב המלך ביין, העיד על עצמו שלמד וידע בגיל חמש עשרה את כל הש"ס, בגיל שבע עשרה את כל השולחן ערוך, בגיל תשע עשרה את כל הירושלמי ידיעה ממש (שמעתי כן מפי הר"ר אברהם ארבל שליט"א). ומכח גדלותו דחה בקלות את קושיית הבד"ץ העדה החרדית משולחן ערוך מפורש לפני למעלה מחמישים שנה. ועיין יבי"א ח"ג (עמ' עט סע"ב) מה שהעידו עליו שלושה רבנים גדולים.
רבינו הגדול זיע"א מכח שלמותו העצומה, לא ענה מעולם למחרפים ולקנאים ולבעלי תורה מסוימים שיכולים היו להיות תלמידיו הקטנים. ופעם אחת ענה בלווין לאותו ראש ישיבה שיצא נגד הספר המתוק ילקוט יוסף והזכיר את שמו, ואמר: 'שיכתוב וישיג ונראה את כוחו'.
שלימותו של רבינו הגדול זיע"א היתה להחמיר בלימוד התורה בשקידה עצומה, במידת הענווה, באהבת ישראל, בזיכוי הרבים, לקדש שם שמים ולהעמיד תלמידים. אוי לנו מה הפסדנו! במה זכתה האדמה ורגבי העפר בסנהדריה להיות ציון לרבינו הקדוש. כעת ממש בוער בי הרצון לקרוע שוב עוד חולצה מהחמימות והצער, וכמו ששמואל קרע על רב שתים עשרה פעם, והיה מפחד מתורתו וקדושתו (רש"י ומהרש"א מו"ק כד.).
והנחמה הגדולה שלנו, הם בניו היקרים שיבדלו לחיים טובים וארוכים, וספריו הנפלאים, ותלמידיו המופלגים בתורה ויראה. ורבינו הגדול והקדוש זיע"א לימד אותנו לכבד את כולם, לאהוב את כולם, לזכות הרבים ולקדש שם שמים תמיד. והמשיח בדרך ומלכנו בראשנו במהרה בימינו, אמן.
יוסף דהן
Well-known member
מסברא להקשות על הרב רבי כמו כאילו מישהו פשוט כתב
זה קושיא שכך צריך לומר
ב. לא ראיתי רמז גם לדבריך
יוסף דהן
Well-known member
עדיין רק מרן עשה מעשה והזהיר על זה בחומרא
ורבני הבדץ הם החולקים
ומי שעומד בראשם הוא פוסק
הגרי''ש הצעיר
Active member
יוסף דהן
Well-known member
[1] מתוך בהלכה ובאגדה: יין שרובו מים - ברכתו "שהכל נהיה בדברו", ולכן אין מקדשים עליו. ואם לא השיג יין אחר, יקדש על הפת וכדלהלן. ואף שיש מבני אשכנז שנהגו בעבר לברך עליו 'הגפן', אולם בזמנינו שהיינות חלשים מאוד, אף לבני אשכנז אין לברך עליו 'הגפן' אלא 'שהכל' ואין לקדש עליו, וכמו שהורו הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ועוד רבים מגדולי אשכנז. (הלבוש, אליה רבה, פמ"ג, מחצית השקל ועוד. ח"ג תקפג)
בספר ארחות רבנו כתב, ולענין היינות שבזמנינו הורה החזון איש, שעד שליש מים אפשר להוסיף. והוסיף הגאון רבי חיים קניבסקי שהכל לפי הענין ולפי חוזק היין. ובשו"ת שבט הלוי כתב, שגם בזמנינו ישנם יינות קצת חזקים שהמים לא מבטלים מהם תורת יין, ומכל מקום צריך מאוד להיזהר בזה שלא לבוא לידי ברכה לבטלה. (משנ"ב 'דרשו' סימן רד הערה 14)
וכתב הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א בספרו הלכות שבת בשבת (ח"א עמוד שפה), והנה למעשה בודאי יינות שלנו שהם חלשים מאוד, אין להקל במזיגת מים, והיום מקפידים בזה מאוד בדרך כלל היקבים למזוג לכל הפחות ברוב יין, אבל בפחות מזה אין להקל בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז. וכן נשאתי ונתתי הרבה בדבר בפני מרן הגרי"ש אלישיב, והסכים למעשה שברוב יין אפשר לברך הגפן ולקדש עליו. וברור שכל זה כשניכר טעם היין, אבל אם אין ניכר היטב הטעם, אין למזוג אלא במעט מים, כדי שלא יאבד טעם היין. ע"כ.
ובשו"ת אור לציון (חלק ב פרק כ אות יח) כתב, ובכל אופן עיקר הבדיקה אם יש בו מספיק יין היא, שאם יש ביין טעם יין ממש ולא מתיקות בעלמא יכול לקדש עליו, ואם לאו, אפילו אם יש בו רוב יין אין לקדש עליו. ובדיקה זו שייכת דוקא ביין טבעי ללא שום תוספות, כגון אלו העושים יין בביתם, אבל יינות הנמכרים כיום אין אפשרות לבודקן על ידי טעימה, שהרי מוסיפים בהם אלכוהול ושאר חומרים, ואי אפשר להכיר בהם את חוזק היין. וגם אין לשאול את בעלי היקבים, כיון שהם שומרים דבר זה בסוד. עי"ש.
ומעשה שהגיע מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לסידור חופה וקידושין, והביאו יין שרובו מים וברך עליו שהכל, ואחריו כיבדו את הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בברכות הנישואין, וגם כן ברך שהכל. (שו"ת חזו"ע א פ)
במה דברים אמורים ב"יין" ממש שטעמו מעט חזק, אבל ב"מיץ ענבים" שטעמו חלוש מאוד, אף אם עירב בו מים באופן שרובו עדין מיץ ענבים, ברכתו 'שהכל' ואין לקדש עליו, מאחר ובקלות נפסד טעמו. ורק אם עירב בו מעט מאוד מים וברור שלא נפסד טעמו, ונשאר בו טעם "מיץ ענבים" ממש ולא מעט מתיקות שהיא, מברך עליו הגפן ומקדש עליו.
בשיעור מזיגת "מיץ ענבים" במים, לדעת החזון איש יכול להוסיף רק מעט מים, ויזהר שלא יתבטל טעם מיץ הענבים. וכן כתב הגר"ח קניבסקי שאין הדבר תלוי בכמות אלא בטעם. גם בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק כ אות יח) כתב, אין למזוג במיץ ענבים באותה מידה שמוסיף ביין, שפעמים טעמו פג אף במעט מים, והכל תלוי בטעם, שכל שטעמו עמו מברך עליו הגפן, ובלבד שלא נוספו בו חומרים לשפר טעמו. ע"כ. וכתב בספר הלכות שבת בשבת (ח"א עמוד שפו): במיץ ענבים שמתקלקל טעמו בקל, יזהר ביותר שלא יאבד טעמו על ידי תוספת מעט מים. ע"כ. ולדעת הגרש"ז אוירבך אין להוסיף מים כלל במיץ ענבים, משום שטעמו חלוש מאוד, וכן דעת הגרי"ש אלישיב אפילו במיץ ענבים חזק, אך רשאי להוסיף שלוש טיפות מים קודם הקידוש, כמו שכתב רבנו האר"י ז"ל. ולגבי מיץ ענבים הנמכר בחנויות, כתב הגאון רבי ניסים קרליץ, שאי אפשר להוסיף מים, כיון שיכול להיות [שבודאי] שכבר הוסיפו עליו מים. (משנ"ב 'דרשו' סימן ערב הערה 11).
בספר ארחות רבנו כתב, ולענין היינות שבזמנינו הורה החזון איש, שעד שליש מים אפשר להוסיף. והוסיף הגאון רבי חיים קניבסקי שהכל לפי הענין ולפי חוזק היין. ובשו"ת שבט הלוי כתב, שגם בזמנינו ישנם יינות קצת חזקים שהמים לא מבטלים מהם תורת יין, ומכל מקום צריך מאוד להיזהר בזה שלא לבוא לידי ברכה לבטלה. (משנ"ב 'דרשו' סימן רד הערה 14)
וכתב הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א בספרו הלכות שבת בשבת (ח"א עמוד שפה), והנה למעשה בודאי יינות שלנו שהם חלשים מאוד, אין להקל במזיגת מים, והיום מקפידים בזה מאוד בדרך כלל היקבים למזוג לכל הפחות ברוב יין, אבל בפחות מזה אין להקל בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז. וכן נשאתי ונתתי הרבה בדבר בפני מרן הגרי"ש אלישיב, והסכים למעשה שברוב יין אפשר לברך הגפן ולקדש עליו. וברור שכל זה כשניכר טעם היין, אבל אם אין ניכר היטב הטעם, אין למזוג אלא במעט מים, כדי שלא יאבד טעם היין. ע"כ.
ובשו"ת אור לציון (חלק ב פרק כ אות יח) כתב, ובכל אופן עיקר הבדיקה אם יש בו מספיק יין היא, שאם יש ביין טעם יין ממש ולא מתיקות בעלמא יכול לקדש עליו, ואם לאו, אפילו אם יש בו רוב יין אין לקדש עליו. ובדיקה זו שייכת דוקא ביין טבעי ללא שום תוספות, כגון אלו העושים יין בביתם, אבל יינות הנמכרים כיום אין אפשרות לבודקן על ידי טעימה, שהרי מוסיפים בהם אלכוהול ושאר חומרים, ואי אפשר להכיר בהם את חוזק היין. וגם אין לשאול את בעלי היקבים, כיון שהם שומרים דבר זה בסוד. עי"ש.
ומעשה שהגיע מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לסידור חופה וקידושין, והביאו יין שרובו מים וברך עליו שהכל, ואחריו כיבדו את הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בברכות הנישואין, וגם כן ברך שהכל. (שו"ת חזו"ע א פ)
במה דברים אמורים ב"יין" ממש שטעמו מעט חזק, אבל ב"מיץ ענבים" שטעמו חלוש מאוד, אף אם עירב בו מים באופן שרובו עדין מיץ ענבים, ברכתו 'שהכל' ואין לקדש עליו, מאחר ובקלות נפסד טעמו. ורק אם עירב בו מעט מאוד מים וברור שלא נפסד טעמו, ונשאר בו טעם "מיץ ענבים" ממש ולא מעט מתיקות שהיא, מברך עליו הגפן ומקדש עליו.
בשיעור מזיגת "מיץ ענבים" במים, לדעת החזון איש יכול להוסיף רק מעט מים, ויזהר שלא יתבטל טעם מיץ הענבים. וכן כתב הגר"ח קניבסקי שאין הדבר תלוי בכמות אלא בטעם. גם בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק כ אות יח) כתב, אין למזוג במיץ ענבים באותה מידה שמוסיף ביין, שפעמים טעמו פג אף במעט מים, והכל תלוי בטעם, שכל שטעמו עמו מברך עליו הגפן, ובלבד שלא נוספו בו חומרים לשפר טעמו. ע"כ. וכתב בספר הלכות שבת בשבת (ח"א עמוד שפו): במיץ ענבים שמתקלקל טעמו בקל, יזהר ביותר שלא יאבד טעמו על ידי תוספת מעט מים. ע"כ. ולדעת הגרש"ז אוירבך אין להוסיף מים כלל במיץ ענבים, משום שטעמו חלוש מאוד, וכן דעת הגרי"ש אלישיב אפילו במיץ ענבים חזק, אך רשאי להוסיף שלוש טיפות מים קודם הקידוש, כמו שכתב רבנו האר"י ז"ל. ולגבי מיץ ענבים הנמכר בחנויות, כתב הגאון רבי ניסים קרליץ, שאי אפשר להוסיף מים, כיון שיכול להיות [שבודאי] שכבר הוסיפו עליו מים. (משנ"ב 'דרשו' סימן ערב הערה 11).
יוסף דהן
Well-known member
ומאודי התקשיתי מאד להבין הנהגתו של מרן בזה.
האם החמיר לא לפתוח, היינו מקרר רגיל שרק כיבו לו את האור.
או אפילו החמיר במקרר כמו שיש לי בבית עם השגחה של הבד״צ, שבאמת פתיחת המקרר לא מפעילה שום דבר. וכל הפעולות נעשות בתזמון של המקרר כמו בשעון שבת.
אושרי רביב
Well-known member
מה שיש לך לא היה בשנים ההם... כל מה שהיה היה כמו שהרב כתב בחזון עובדיה שבת ו ויביע אומר חלק א אורח חיים סימן כא שזה מצד המנוע.
אגב, שיעור מעניין בין היתר וגם מזכיר זאת מרן שליט"א:
אגב, שיעור מעניין בין היתר וגם מזכיר זאת מרן שליט"א:
נושאים דומים בפורום
