אעפ"כ אחר שסו"ס מצא מקום להקל בזה, לא שייך לומר שהוא מחמיר ואחרים מקלים.לענ״ד, לפחות, בכל מקום שכתב מרן:
המיקל יש לו על מי לסמוך
וטוב להחמיר
וכיו״ב (אולי אפילו המחמיר תע״ב)
דעתו שלכתחילה יש להחמיר
(דרכו של מרן אף פעם לא לבזבז מילים. כל מקום שלא כתב יש להחמיר, הוראתו היא בפשיטות להתיר. אם כתב ״טוב להחמיר״, פשוט שדעתו להחמיר, אך עיקר הדין להקל. ופשוט.)
אם גם אחרים מחמירים אז אין מקום לדיון, כל השאלה העניין הוא שאחרים פסקו להקל ומרן זצ"ך פסק לאסור/להחמיר. (ואע"פ שבד"כ מוצא מקום להקל, בזה כתב להחמיר).