• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

משא ומתן בספר זית רענן



דעת ספר מצוות זמניות

כתב רבנו ישראל ב"ר יוסף מטוליטולא (טולדו, אחיו של בעל יסוד עולם, היה מבית דינו של הרא"ש ותלמידו, וכן חתום על פסק דינו בשו"ת הרא"ש כלל ד' סו"ס י) בספרו מצוות זמניות (הל' פסח שער רביעי): וחייב עוד לאכול ממצה של מצווה לא פחות מכזית וכן מרור, וכשנרצה לשער שיעור הזית, רצונו לומר כזית אגורי, והוא מן זיתי ארץ ישראל, והוא כגדול שבזיתים אשר בארצנו זאת, ע"כ.

והוכיחו מדבריו (הרב בניש בקובץ בית אהרן וישראל תשנ"ד גליון ב' כסלו, הרב בר ינון בר כובא בספר זית רענן עמ' צה, ועוד) שיש לנו לשער כפי הזית שלנו שאנו רואים, ואפילו אם הוא לא הזית שהיה בזמן חז"ל, שהרי כן הוא עשה לקח את הזית אשר היה בארצו ומקומו ומדד אותו ולפי"ז הוא קבע את השיעור של הזית.

אולם באמת כשנתבונן בדבריו, נראה שאדרבה מכאן ראיה למנהג המקובל, שיש לנו לדון ולהורות ולשער רק כפי הזיתים שבזמן חז"ל ולא לפי הזיתים שבכל דור ודור, שהרי קיימ"ל במשנה בכלים (פרק י"ז) ובגמרא ברכות (לט.) ובפוסקים שמשערים בבינוני, וא"כ מדוע כתב בספר מצוות זמניות ששיעורו 'כגדול שבזיתים אשר בארצנו זאת'? עוד קשה, שמתחילה כתב ש'הוא מן זית ארץ ישראל' ולבסוף כתב שהוא כגדול שבזיתים אשר "בארצנו זאת" (היינו מקומו שזה לא היה בא"י, ואגב לכאו' מכאן יש להוכיח שמשערים לפי הזיתים שבא"י, והסתפקו בזה הפוס' ע' בשעו"ת שער ד)? וגם למה הדגיש "ר"ל כזית אגורי"?

אלא נראה ברור לבאר בכוונתו שדעתו לשער בזית אגורי שבא"י, שזה כפי הגודל של הזיתים שקבעו לנו רבותינו, והוא כשליש או כחצי ביצה. אלא שנתן סימן שהוא כזית הגדול שבארצו, והיינו שהגדול שבמקומו הוא הזית האגורי הבנוני שהיה בזמן רבותינו. וא"כ אדרבה הוא מעשה לסתור שמדבריו מתבאר להדיא שיש לשער דווקא לפי הזיתים של רבותינו ולא לפי הזיתים שלנו, ולכן הוא עמד ושיער דווקא לפי הזית הגדול שבארצו, שהוא הזית האגורי שהיה בזמן רבותינו. (וראיתי מה שנדחק בזה בזית רענן ורצה לומר שהוא ט"ס בספר מצוות זמניות, והוא דוחק. ולדברינו הכל אתי שפיר בפשיטות בלא להטיל טעויות והגהות בספרים)

נמצא שמדברי ספר מצוות זמניות מתבאר להדיא שיש לשער דווקא לפי הזיתים של רבותינו ולא לפי הזיתים שלנו, והוא ראיה ברורה למסורת שבידנו לשער כפי הזיתים שהיו לחז"ל.



דעת רש"י

ראה ראיתי בספר זית רענן (עמ' צו) שכתב להביא "ראיה חזקה" מהרב אמיתי אילני שליט"א שדעת רש"י ודאי שלא כדברי התוס', אלא שהזית הוא ודאי פחות מחצי ביצה. שהנה בגמרא פסחים (לב:) אמרו האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש, אבא שאול אומר עד (כ' הראש יוסף דעד לאו דווקא) שיהא בה שווה פרוטה. ופרש"י דאית ביה שווה פרוטה, "וליכא כזית כגון שנת בצורת", ע"כ. כלומר שרש"י בא לפרש שרק במציאות כזאת שיש בצורת יש פרוטה ואין זית, משמע הלא"ה יש זית פחות מפרוטה, וא"כ נחזי אנן הרי מבואר במשנה בעירובין (פב:) שכיכר של ו' ביצים עולה פונדיון שהוא ט"ז פרוטות, יוצא שקנו בפרוטה קצת יותר משליש ביצה (2.6666666667=16/6), ולכן אם נאמר שכזית הוא שליש ביצה אז אתי שפיר שאכן שלא בשנת בצורת יהיה אפשר לקנות שליש ביצה בפרוטה, אך אי נימא שכזית הוא חצי פרוטה אי"ז נכון שהרי אף שלא בשנת בצורת לא נוכל לקנות כזית בפרוטה, שתמיד כזית יהיה יותר יקר מפרוטה, ועל כרחך סבר רש"י שכזית הוא לא כחצי ביצה, עכת"ד.

ובאמת שלכאורה הוא ראיה חזקה, אולם העירני הרה"ג גד מעוז שליט"א שבאמת ראיה זו תמוהה מאד, שהנה כל ראייתו מובנת על סמך מה שבנה שכיכר הוא ו' ביצים, וממילא אם נחלק ט"ז פרוטות לו' ביצים על כרחך שרק אם הזית הוא שליש ביצה הוא יוכל לעלות פרוטה, משא"כ אם הוא חצי ביצה. אך באמת שדעת רש"י אינה כן אלא סבירא ליה כדעת רבי שמעון שככר (בעלמא לא בעירובין) הוא שמונה ביצים כמבואר להדיא ברש"י בחולין (עא:) ובפסחים (מד.), וממילא בנפול היסוד נפל הבניין, שלפי"ז גם אי נימא שכזית הוא חצי ביצה הוא יכול לעלות פרוטה שלא בשנת בצורת (שהרי 2=16/8), ואין מכאן שמץ ראיה שרש"י חולק על תוס', והוא תימה גדול היאך לא עיינו בזה.

נמצא שאין הכרח לומר שרש"י סובר שכזית הוא שליש ביצה ויתכן שסובר שכזית הוא כחצי ביצה, והוא פלא גדול היאך כתבו שהוא חולק על תוספות. (עוד הביא בזית רענן ראיה רחוקה שרש"י סובר שהזית הוא קטן, והוא אוקימתא דחוקה כמבואר למעיין היטב).



דעת הרשב"א

הרא"ה בבדק הבית (ב"ד שער א דף ה:) כתב: והוי יודע דכי משערינן ברוטב רואין ביצה ומחצה שלו שהוא רביעית הלוג לכזית, והילכך צריך תשעים ביצים רוטב לבטל כזית חלב שנפל בו וכן לפי שיעור זה, ע"כ.

וכתב ע"ז הרשב"א במשמרת הבית: ועוד תדע דמאי דאמר (הרא"ה) הוא חומרא דאתי לידי קולא, כיצד חתיכת בשר שחוטה שיעורה כעשר זיתים, שנפל עליה כזית רוטב של נפלה לא אסרה, שהרי יש בחתיכה עשר רביעיות, שהן חמש עשר ביצים שהן הרבה יותר מששים ביצים, ורביעית רוטב אינו נחשב בלחותו אלא לכזית בלבד, ונמצא בטל ביותר מששים, ע"כ.

הרי לנו מפורש בדברי הרשב"א שבט"ו ביצים יש "הרבה יותר" מששים זיתים, וממילא הוא ברור שלדעתו הזית הוא פחות מרביעית ביצה (4=60/15).

וכן כתבו בדעתו הרב משחא דרבותא (סי' תפו), ובספר ברכת ה' (ח"ב פ"א ה"ז הע' 18).

והן אמת שמרן זיע"א בחזו"ע פסח ח"ב (עמ' מג) כתב שיש להגיה בדברי הרשב"א וצ"ל "עשרים רביעיות" שהם "שלושים ביצים" שהם "הרבה מששים זיתים". ולפי"ז נמצא שהזית הוא חצי ביצה, ע"ש. והכריח את מרן זיע"א לפרש כן מחמת שהוא הבין שהרא"ה סובר שהזית הוא חצי ביצה, וממילא מוכרחים ג"כ להגיה ברשב"א, ע"ש. אולם אני הקטן התאמצתי ויגעתי הרבה להבין כוונת קדשו של מרן זיע"א מהיכן דייק שדעת הרא"ה שכזית הוא חצי ביצה, הרי הוא ס"ה אמר שהרביעית יורדת לכזית, ולא פירש מהו הזית כלל, וממילא אין הכרח להגיה בדברי הרשב"א. גם מה שהבין מרן זיע"א שכן הגיה הרב בית אפרים ברשב"א יעויי"ש שלא הגיה כן מחמת הכרח ברשב"א, אלא למאי דפשיט"ל שכזית הוא חצי ביצה, אבל באמת מי אמר דהכי ס"ל להרשב"א, ולפי"ז אי"צ להגיה. וה' יאיר עיני. וכבר העיר כן בזית רענן (עמ' צח).

נמצא שפשטות לשון הרשב"א מורה שכזית הוא פחות מרבע ביצה.



דעת הריטב"א

כתב הריטב"א בחידושיו (שבת עו:): והקשו בתוספות דהכא קתני [המוציא] חלב [שיעורו להתחייב] כדי גמיעה, ולקמן תניא החולב והמגבן כגרוגרת חייב, ותירצו דהתם בחולב לעשות גבינה דכיוון דדעתו לאוכל, שיעורו כאוכל [גרוגרת], ופירשו עוד דגרוגרת בציר שיעוריה מכדי גמיעה, דאי לא משום מחשבתו [שחשב לאכלו גבינה] לא מפקינן משיעוריה לטפויי בשיעורא, אלא וודאי דגרוגרת בציר שיעוריה מכדי גמיעה. וא"ת והא רביעית יין או דם אינו חוזר אלא כזית בקרוש כדאיתא בגמרא, וא"כ כדי גמיעה שהוא פחות מרביעית היאך יהא כשהוא נקרש כגרוגרת שיש בו כמה זיתים, יש לומר דהתם הוא בדם או במים דקליש, אבל החלב [עבה] הוא כשעומד, ואפילו כדי גמיעה הוא נקרש ליותר מגרוגרת, ע"כ.

ובפשטות מבואר בדבריו שבגרוגרת יש כמה זיתים (כלומר שזה הגרוגרת יותר מכזית הוא תלמוד ערוך בשבת צא., אלא שבדבריו מבואר יש "כמה" זיתים, ומיעוט רבים שנים), ושיעור גרוגרת לדעת הריטב"א (ערובין פב:) הוא שליש ביצה, וממילא יש בביצה לפחות ו' זיתים.

אולם לכאו' יד הדוחה נטויה לומר שהריטב"א דרך דחיה קאמר שזה א"א שכדי גמיעה יהיה כמו גרוגרת מאחר שהיא ודאי יותר מכזית, ורביעית שהיא יותר מכדי גמיעה היא רק כזית בדיוק, ועל דרך הדחיה הגדיל שהרי בגרוגרת יש "כמה" זיתים, כלומר והיא וודאי לא כמו כדי גמיעה. וכבר דחה מעי"ז בזית רענן (עמ' קא).

נמצא שפשטות לשון הריטב"א מורה שהזית הוא פחות משישית מביצה, אע"פ שיד הדוחה נטויה.
 
..........................

ולכן כדאי להשקיע את המשאבים מעתה באשכול זה להתייחס לגופן של טענות במשא ומתן לכאן ולכאן בלבד, כדרכה של תורה, ואנו מזמינים לזה גם את ידידינו הרב המחבר שליט"א שמזכה אותנו במשא ומתן זה.
@ינון
 
המשך בירור דברי הראשונים ותשובות לספר זית רענן - ומסקנא בדברי הראשונים

[נ.ב, דברי המרדכי מצורפים שוב מפני שיש בהם עתה תוספת מרובה על העיקר]

דעת המרדכי

כתב המרדכי (פסחים קטו.) הלל היה כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש היה נוטל כזית מצה, וכזית מרור, וכזית פסח ואוכלן, וא"ת הא אין מחזיק בית הבליעה כל כך, דהא אמרינן (כריתות יד.) דשיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים היינו כביצה, וי"ל הני מילי כשהאוכל שלם אבל כשהוא מרוסק מחזיק טפי, וכשמגיע לבית הבליעה מרוסק הוא, ולכך מחזיק כולי האי, ע"כ.

ומבואר להדיא מדברי המרדכי שהבין בפשיטות שכזית הוא כחצי ביצה, וכמ"ש בקושייתו "שב' זיתים היינו כביצה", וס"ל כדברי התוס' שהוכיחו כן מהסוגיות. וכן כתבו בדעתו הרב כה"ח (סי' תפו סק"א), וביחו"ד ח"א (סי' טז), ובחזו"ע פסח (ח"ב עמ' מב), אור לציון ח"ג (במבוא ענף א או' ג) ועוד. [וראה מ"ש בדעת התה"ד שהוכחנו שכן הבינו ג"כ בכוונת המרדכי הדרכי משה (סי' תעה, וע"ע סי' תפו), והכנה"ג (יו"ד סי' סד הגה"ט או' כט), יעויי"ש.]

והן עתה ראיתי בספר 'זית רענן' (עמ' צא) שכתב ע"ד רבותינו, "שדבריהם תמוהים מאד" שהרי מהמרדכי מוכח איפכא, שאמנם מקושייתו מבואר שכזית הוא כחצי ביצה, מ"מ מתירוצו מבואר שבית הבליעה יכול להחזיק ג' זיתים כשהם מרוסקים, וממילא בסוגיא ביומא שלמדו לטומאת אוכלין מכביצה "מכל האוכל אשר יאכל" ולמדו חז"ל דהיינו אוכל הנאכל בבת אחת שהוא כביצה" איירי בדרך אכילה שהוא מרוסק, ולא במי שבולע בלא לעיסה, וממילא בכה"ג בית הבליעה יכול להכיל ג' זיתים, ולפי"ז באוכל דרך אכילה נכנסים בביצה לפחות ג' זיתים, וממילא כזית הוא שליש ביצה וכדעת הרמב"ם, וחזר בו ממה שהבין בקושייתו כדעת התוס' שאין ג' זיתים בביצה.

ובאמת שכבר הקשה כן הרב קרבן נתנאל (עירובין פ"ח סי' ג או' צ) שהמקור לדברי השו"ע שכזית הוא חצי ביצה הוא המרדכי הנ"ל, ובאמת שאין משם הכרח שהמרדכי סבר כן רק בקושייתו, אולם מתירוצו מבואר שאם הם מרוסקים בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ועל דרך שכתבו התוס' ישנים בכריתות, ולפי"ז הכזית הוא פחות מכביצה, ע"ש. וציין לדבריו ג"כ בזית רענן.

אמנם מלשון המרדכי ומדקדוק דבריו נראה שלא חזר בו ממה שהבין בקושייתו וכמו שהבינו בו רבותינו וכנ"ל, שהמעיין יראה שמוכח להדיא מקושייתו שהוא דבר פשוט ומושג ידוע שכזית הוא חצי ביצה, ולא ע"ז בא לדון המרדכי, אלא בא רק ליישב את הסוגיא לפי נתון זה, וממילא לא שייך שיחזור בו, כי הוא כלל לא בא לדון ע"ז שהזית הוא חצי ביצה, שמצידו זה מבואר להדיא בש"ס, וכמבואר בלשונו שכתב: "דהא אמרינן" (כריתות יד.) דשיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים "היינו כביצה", משמע דפשיטא ליה הכי, ורק בא ליישב את הסוגיא בפסחים (ועכ"פ אם היה חוזר בו היה לו לכתוב זאת בהדיא).

ובאמת שקודם שנבוא לבאר תרוצו של המרדכי לנכון אמרתי להקדים ולבאר את עצם המושג של "דרך אכילה", שהוא ישמש אותנו לכמה וכמה עניינים, וממנו נרוויח להבין ג"כ כמה מדברי רבותינו הראשונים.

שהנה האיר את עיני מו"ר הגר"ש ללוש שבסוגיא דחולין (קג:) וברש"י ותוס' שם מבואר עיקר הגדר בזה, שהנה בגמרא שם דנו לגבי כזית אבר מן החי שחתכו לפני שהכניסו לפיו, ואכלו חצי חצי, האם מתחייב בכה"ג, ויסוד הספק מבואר ברש"י דמיירי שחתכו חצי חצי, וגם הכניס לפיו ואכל חצי ואח"כ עוד חצי, והשאלה האם בכה"ג חשיב אכל כזית או לא, והסיקו שלא חשיב שאכל כזית. עוד דנו בגמ' היאך יהיה הדין אם הכניסו לפיו שלם וחילקו בפנים, ואכלו חצי ואח"כ עוד חצי, שבזה נחלקו רבי יוחנן ור"ל, שלר' יוחנן הואיל וגרונו נהנה מהכזית שהוא שלם (שרק שלפני שהוא נבלע הוא נחצה) לכן הוא חייב, ולריש לקיש הוא פטור דהנאת מיעיו בעינן ואין המקום הבליעה שלו מחזיק כזית אפילו שהוא מרוסק וחצוי, וע"ז הקשו בגמרא על ר"ל (אליבא דרש"י) שא"כ היאך מצאנו שהוא יתחייב על אכילתו, ומשני בעצם מסויים שהיא לא נלעסת והדרך לבלוע אותה שלמה, ע"כ מהלך הגמ' אליבא דרש"י.

ובתוס' (ד"ה חלקו מבחוץ) הקשו על רש"י שפירש שספק הגמ' בחילקו בחוץ הוא שמכניס לפיו חצי ועוד חצי, שמשמע מזה שאם הכניס לפיו את שני החצאים בבת אחת, ואכלם בבת אחת, בזה לכו"ע (גם לר"ל) הרי הוא חייב. שלכאו' א"כ מדוע הגמרא מתקשה למצוא אופן שלר"ל הוא יהיה חייב, והרי בוודאי שהוא יכול לבלוע חצי ועוד חצי (דלא כרש"י) כדאמרינן שבית הבליעה מחזיק שיעור ביצה, והוא יותר גדול מגרוגרת שהיא יותר גדולה מכזית, וגם אמרינן שבית הבליעה מחזיק ב' זיתים (דהיינו כביצה), וא"כ וודאי שהוא יכול לבלוע כזית. לכן חלקו התוס' על רש"י וביארו שהגמ' הסתפקה מה הדין אפילו היכא שהוא חצה את הכזית לשתים והכניסו ואכלו בבת אחת האם בעינן שיכניס כזית שלם לפיו (ורק אם נחצה בפנים בית הבליעה לריו"ח שפיר דמי וכנ"ל), או שמהני שחצה זאת והעיקר שאכל בבת אחת חצי ועוד חצי של כזית, אבל זה פשוט שיכול לאכול חצי ועוד חצי, והקשו לר"ל מאחר שהבנו שהוא מצריך שיאכלו כזית "שלמה" בבת אחת.

והנה נמצאנו למדים מחלוקת יסודית של רש"י ותוס' בקושיית הגמ' לריש לקיש, שלפי רש"י אין המקום הבליעה שלו מחזיק כזית אפילו שהוא מרוסק וחצוי, ולתוס' בכה"ג פשוט שבית הבליעה מחזיק, ורק שהכזית הוא "שלם" הוא אינו מחזיק כזית.

ומוכרחים אנו לבאר שהגמרא איירי באכילה כדרכה שבזה אינו מחזיק לדעת רש"י כזית אפילו שהוא מרוסק, אבל בדחיסה שלא כדרך אכילה בוודאי מחזיק, וכמו שהסביר כוונת רש"י בזה החתם סופר (על הגמ' כאן ד"ה היכי), וזה מוכרח, שהרי בכריתות (יד.) מפורש ברש"י שבית הבליעה מחזיק ככותבת שיש בה ב' זיתים, אלא ודאי שבחולין איירי בדרך אכילה, (ודע שאע"פ שמבואר בדברי רש"י כאן שבית הבליעה מחזיק כביצה רק שלא כדרך אכילה, וגם כזית אפילו אינו שלם וכ"ש ב' כזיתים מחזיק רק שלא כדרך אכילה, מ"מ אינו עניין כלל לומר שהוא סובר שכזית הוא לא כחצי ביצה לפי דרך אכילה, שהרי גם הכזית וגם הביצה שבית הבליעה מחזיק איירי שלא כדרך אכילה וממילא כי הדדי נינהו, ופשוט). וגם לתוס' י"ל שכזית "שלם" אינו מחזיק בדרך אכילה דווקא אבל שלא בדרך אכילה גם את זה יוכל להחזיק. ובדרך אכילה היינו שהוא מרוסק ס"ל להתוס' שאפילו ב' כזיתים שהם כביצה מכניס כדמוכח בסוגיות הש"ס.

ומעתה כל המחלוקת של תוס' על רש"י שם בחולין קג: היא לומר, שאכן גם "בדרך אכילה" יש מקום בבית הבליעה "אף לביצת תרנגולת"[1], שגדולה יותר מגרוגרת, וגרוגרת גדולה מזית, ובית הבליעה אין מחזיק יותר מב' זיתים "הא ב' זיתים מחזיק", ע"כ. (ורק בשלם שאינו חתוך אין דרך, והוא נוגע לסוגיא שם בדין אבר מן החי, ואינו ענין אלינו כלל)[2].

ואחרי הודיע אותנו ה' כל זאת, ניגש לדברי המרדכי, שהנה פשוט שהבין המרדכי כדברי התוספות, שגם ב' זיתים של כריתות הוא בדרך אכילה מתונה, קמעה קמעה, וגם ביצת תרנגולת דיומא הוא כדרך אכילה מתונה, קמעה קמעה, ושוו בשיעורייהו, והלל הוא שעשה ריסוק ודחיסה יתר על המדה בשביל המצוה זכר למקדש, וזה היה שלא כדרך אכילה, שהיה לועסו היטב, וע"י הלעיסה מתקטן הנפח של הזית, ולכן הצליח להכניס בבית הבליעה שהוא שיעור ביצה ג' זיתים. וכן פירש את דברי המרדכי בספר שושנת העמקים הוא רבו של המלבי"ם (הורביץ, עמק השידים דרוש ז או' יא) והובא ג"כ בזית רענן שם, ולפי הדברים שביארנו הוא פשוט וברור.

נמצא שדעת המרדכי ברורה ששיעור כזית הוא כחצי ביצה וכדעת בעלי התוספות, וכפי שהבינו בדבריו רבותינו הפוסקים.

דעת התוס' ישנים

הנה בתוס' ישנים (כריתות יד.) כתבו על הא דאמרינן שם שבית הבליעה מחזיק ב' זיתים, פירוש דרך אכילה, ע"כ.

ויל"ע מה כוונתו לומר בזה, שלכאו' היה אפשר לומר שהם התקשו בקושיית התוס' דמחד אמרינן התם דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, ומאידך ביומא (פ:) אמרי' דאינו מחזיק יותר מביצה, וכתב ליישב שיש חילוק בין אם אוכל כדרך אכילה, דהיינו שאינו דוחק עצמו לאכול הרבה, וע"ז אמרו שבית הבליה מחזיק ב' זיתים, משא"כ בההיא דיומא שאמרי' שבית הבליעה מחזיק ביצה איירי באוכל שיעור גדול שרק אם ילעס הרבה ויכניס כמות גדולה יצליח לאכול כמות זאת.

ולפי"ז יוצא שהתוס' ישנים סובר שבאוכל דרך אכילה הוא יכול להכניס רק ב' זיתים שהם פחות מביצה, ורק באוכל שלא כדרך אכילה אז הוא יכול להכניס ביצה לפיו שזה יותר מב' זיתים, וממילא הוא חולק על דברי התוס' שאמרו שכזית הוא חצי ביצה.

וכן מצאתי ראיתי בשו"ת נודע ביהודה (או"ח סי' לח או' יט ד"ה ובעיקר) שכתב שכוונת התוס' ישנים ליישב קושיית המג"א שאם איתא שכזית היינו חצי ביצה ע"פ הסוגיות שבית הבליעה מחזיק ב' זיתים וביצה, א"כ קשה שמחשבון הגרוגרות בעירובין נמצא שגרוגרת הוא שליש ביצה (לדעת הרמב"ם), וקיי"ל שהיא יותר גדולה מכזית, וע"ז באו התוס' ישנים ליישב שמה שאמרו שבית הבליעה מחזיק כביצה היינו שלא בדרך אכילה שמאנס עצמו לבלוע ביצה, אבל אין כאן הנאת אכילה והיא רק מזיקה לו אכילה גסה זו, משא"כ באוכל כדרכו בדרך הנאתו אינו יכול לבלוע בבת אחת יותר מב' זיתים (כלומר וב' זיתים בדרך אכילה הם פחות מביצה), וממילא הרמב"ם שכתב שגרוגרת היא שליש ביצה איירי שלא כדרך אכילה, אבל בדרך אכילה בית הבליעה מחזיק ב' זיתים שהם פחות מכביצה, ע"ש. וכ"כ הגר"י טייב (סי' תפו), והרב זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה או' ח), ומרן זיע"א בשו"ת חזו"ע (סי' מא או' ו).

אולם לכאו' אפשר לפרש כוונת התוס' ישנים באופן אחר, שכוונתו דמ"ש בכריתות דב' זיתים היינו כדרך אכילה, הוא לומר שלעולם בדחיסה אפשר יותר, אבל כאן איירי בדרך אכילה כדי להתחייב, והוא הדין נמי ביומא דקאמר כביצת התרנגולת איירי בדרך אכילה [וכפי שביארנו לעיל באריכות מדברי התוס' בחולין (קג:) שכן סבירא ליה בהכרח], דיליף מכל האוכל אשר יאכל, והיינו בדרך אכילה, ולכן הזית חצי ביצה, אבל אה"נ שבדחיסה אפשר להחזיק יותר בבית הבליעה, דהיינו ג' זיתים לפחות, דהיינו רביעית שהוא ביצה ומחצה, כמו שעשה הלל שבלע ג' זיתים בבת אחת (והוא שלא בדרך אכילה וכנ"ל), וכן כמו שמצינו בי"ח גרוגרות דעירוב של שש ביצים שמחשבים ג' גרוגרות בדחיסה שלא כדרך אכילה, דבעירוב היקילו להחשיב שלא כדרך אכילה, והבן. ולפי"ז ב' זיתים הוו כביצה, והכל בדרך אכילה איירי, וממילא כזית יכול להיות חצי ביצה וכדעת התוספות.

שו"ר שכן מבואר בערוך לנר (כריתות יד.) שהביא דברי הנודע ביהודה הנ"ל, ותמה עליו דהיאך אפשר לומר שמה שאמרו ביומא שבית הבליעה מחזיק כביצה היינו שלא בדרך אכילה, והרי למדו שם מהפסוק "מכל האוכל אשר יאכל" מה שאכילה אחת מחזקת דהיינו כביצה, ומהפסוק הזה לומדים שבעינן בדרך אכילה, שהרי בכ"מ אנו ממעטינן מיאכל שלא כדרך אכילה כמבואר בפסחים (כד.), ע"ש.

ובאמת דכשדקדקתי בלשונות הפוסקים הנ"ל (זולת בנו"ב שהוא אכן נראה שהבין כן בתוס' ישנים יעויי"ש בלשונו) ראיתי שאין הכרח כלל שהבינו בדברי התוס' ישנים גופיה שכוונתו לחלק בין ביצה שהיא לא בדרך אכילה, לבין ב' זיתים שבית הבליעה מחזקת בדרך אכילה, אלא באו ליישב דברי הרמב"ם כן, והסתייעו מהתוס' ישנים שכתב שהגמ' בכריתות איירי בדרך אכילה, והם מעצמם אמרו שממילא אפשר לומר "אליבא דהרמב"ם" שמה שאמרו ביומא שבית הבליעה מחזיק ביצה היינו שלא כדרך אכילה, כמבואר למדקדק היטב בלשון קודשם[1], וממילא אין שום ראיה שהתוס' ישנים לא סוברים כדברי התוספות, ואדרבה מלשונם נראה יותר שהבינו שהתוס' ישנים לא בא לומר שכביצה היינו שלא בדרך אכילה והוא סובר כדעת התוס'.

ובס"ד מצאתי שכן פירש להדיא הגר"י נאג'ר בספר מועדי ה' (על הסמ"ג מצוה מא ס"ק כד) בדברי התוס' ישנים, שהיה קשה להם שהרי עיננו הרואות שביצה יכולה להחזיק יותר מב' זיתים, אי נמי קשה היאך הלל אכל ג' כזיתים בבת אחת וכקושית המרדכי, וע"ז תירץ דהני מילי בדרך אכילה "וכדעת ר"י שכביצה הוא ב' זיתים", כלומר שבדרך אכילה נכנס בבית הבליעה שיעור ביצה, וכן נכנס ב' זיתים, והלל היה אוכל שלא כדרך אכילה כדי לקיים את המצווה ולכן נכנסו לו ג' כזיתים, ע"ש. (ובתחילה שם כתב שלד' הפר"ח בד' הרמב"ם י"ל שכוונת התוס' ישנים לחלק שב' זיתים הוא בדרך אכילה משא"כ ביצה, אך דחה את זה, ע"ש.), והוא להדיא כדברינו שאף התוס' ישנים יסברו כדעת התוס' שכזית הוא חצי ביצה, ותאזרני שמחה.

ומכאן אזדו להם כמה מגדלים שעשה בזה בספר זית רענן כביכול התוס' ישנים חולק על דברי התוס' (ועל דרך זו למד ג"כ את דברי המרדכי הנ"ל והתוס' רי"ד להלן), שבאמת אי"ז נכון למתבונן יפה במקורות הדברים וכמו שיראה הרואה בס"ד.



דעת רבי ישעיה דטראני (הרי"ד)

בתוס' רי"ד (יומא פ.) הקשה על מה שאמרו בגמ' התם שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה, שהרי בכריתות אמרו שאינו מחזיק יותר מב' זיתים, ויישב, דאוכל אחד מחזיק כביצה, אבל אוכלים מפורדים שחיברן לשלושה ובללן ביחד ועשאן אוכל אחד מבואר בגמרא זבחים (עח.) שלא יכול לאכלם כאחד, ומשום הכי קאמר שאין בית הבליעה מחזיק ג' זיתים מפוררין כי אם שנים, ע"כ.

ולכאו' היה אפשר לטעות בדבריו ולומר שחזינן מדבריו שביצה הוא שיעור יותר גדול מב' זיתים, ואם אוכל בבת אחת יכול להכניס אפילו ג' זיתים, וממילא יוצא שהוא לא סובר כדברי התוס'.

אולם באמת שדבריו ברורים למעיין בהם יפה, שבאמת נמצא מדבריו שאם אוכל בדרך אכילה שהוא כל מאכל בפני עצמו אז בזה ברור שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, וממילא הם יהיו כשיעור ביצה, שבדרך אכילה איירי מה שאמרו שבית הבליעה מחזיק ב' זיתים וכן כביצה וכפי שביארנו לעיל באריכות מדברי התוס' בחולין (קג:) שכן סבירא ליה בהכרח, וממילא כזית יהיה חצי ביצה וכדעת התוס', ורק אם אוכל שלא כדרך אכילה בזה אה"נ יוכל להכניס ג' זיתים לבית הבליעה שהוא שיעור ביצה, וכעין דברי המרדכי והתוס' ישנים וכנ"ל.

נמצא שמדברי התוס' רי"ד מבואר ג"כ שסובר כדעת התוספות שבדרך אכילה (שעפי"ז שיערו את שיעורי תורה) שיעור כזית הוא חצי ביצה.



דעת הרא"ש

בתוספות רא"ש (עירובין פג. ד"ה וחצי) הוכיח שאנו פוסקים כרבי שמעון ששיעור טומאת אוכלין הוא כביצה, והביא קושיית ר"ת שא"כ כיוון דקיי"ל כר"ש, א"כ יוצא ששיעור ב' סעודות [לגבי עירובי תחומין] הוא חמש ביצים ושליש, וא"כ אם נחלק י"ח גרוגרות שהם שיעור ב' סעודות ייצא שגרוגרת הוא פחות משליש ביצה, וקיימא לן בשבת (צא.) שגרוגרת גדולה מכזית, ושיעור כזית מוכח מהש"ס (כריתות ויומא) שהוא חצי ביצה, וא"כ היאך גרוגרת שהיא יותר גדולה מכזית תהיה שליש ביצה והזית יהיה חצי ביצה. ויישב הרא"ש (מדנפשיה) בזה"ל: ונראה דלא קשה מידי דנהי דקיימא לן כרבי שמעון בהא דכביצה מטמא טומאת אוכלין, בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה, אלא או כר"מ או כר"י, ואינהו נמי מודו דכביצה מטמאה טומאת אוכלין, דחציה וחצי חציה לא קאי עלייהו אלא אר' שמעון ור"י בן ברוקה דהזכירו שיעור הככר וכו', ואפשר שככר הוא גדול יותר מט' ביצים, וב' גרוגרות הוי יותר מכביצה [וממילא ב' זיתים הם כביצה בדיוק], ע"כ.

הרי לנו להדיא דברים מפורשים שהרא"ש מיישב שמה שאמרנו שכזית הוא חצי ביצה אזלא כר"מ או כר"י שלשיטתם "אפשר שככר הוא גדול יותר מט' ביצים, וב' גרוגרות הוי יותר מכביצה" [וממילא ב' זיתים הם כביצה בדיוק], ואי"ז סותר שבטומאת אוכלין קיימא לן כר"ש כי גם הם מודים לזה.

וראיתי בספר זית רענן (עמ' צ) שהעיר שא"כ מדוע הרא"ש בפסקיו (עירובין פ"ח סי' ג) השמיט את כל זה ולא הקשה ותירץ והגדיל את שיעור העירוב. [א,ה. ויתרה מזאת כבר כתב הקרבן נתנאל שם או' פ שמדבריו מוכח שפסק כדברי ר"י בן ברוקא ששיעור עירוב הוא ו' ביצים, וכ"כ הט"ז או"ח סי' תט ס"ק ח], ולכן שיער שם שכאשר עלה הרא"ש מאשכנז ובא לספרד וראה צורת זית קטן מהו, גם ראה שחבר בית דינו הוא הרב מצוות זמניות הורה לשער כפשוטו כפי הזית המציאותי ולא חצי ביצה, לכן לא היה קשה לו קושיית ר"ת משום שהוא ראה שהגרוגרת היא שליש ביצה והזית הוא עשירית ביצה ותו לא מידי, ע"כ.

אולם כל מעיין ישר יראה שאחה"מ כל דבריו תמוהים ואינם נכונים כלל מרישא ועד גמירא, ראשית לעיקר הקושיא מדוע השמיט הרא"ש את זה בפסקיו ולא כתב שהוא שיעור ט' ביצים כמ"ש בתוספותיו, הן אמת שהיא הערה, אבל י"ל שהואיל ובעירובין הקילו (וכמו שזו סברת ר"ש גופא שבעלמא ס"ל שיעור יותר גדול וכאן היקל כמבואר ברש"י ובב"י סי' תט), לכן ראה הרא"ש להקל בעירובין כדעת ר"י בן ברוקא אף שלגבי טומאת אוכלין קיי"ל כר"ש, ולגבי כזית הוא חצי ביצה וכמ"ש במפורש בתוספותיו לעירובין ולא היה לו כלל הו"א אחרת, וא"כ לא שייך לומר שיחזור בו בדין גדול זה של שיעור כזית בלא שיבאר לנו דבר זה. ורק לגבי עירובין נראה שבתחילה סבר דהא בהא תליא, כלומר שמאחר ואנו פוסקים שכזית הוא חצי ביצה ממילא נצטרך לפסוק שככר הוא כט' ביצים, והשתא הוא סובר שאפשר לתפוס לקולא בעירובין, וגם לפסוק שכזית הוא חצי ביצה (והרי כבר מצאנו בראשונים שחילקו בין עירובין לשיעור כזית כמו שתירץ ר"ת בתוס' יומא פ: ועוד).

גם מה ששיער שם שהרא"ש כתב את תוספותיו באשכנז שאז לא ידע מהו שיעור זית, ואח"כ שהגיע לספרד וראה מהו שיעור זית חזר בו, ע"כ. היה לו לדעת שגם את תוספותיו הוא כתב בזמן שהוא היה בספרד כמו שביררו זאת וכתבו בקובץ בית אהרן וישראל (שנה לד, גליון ב עמ' נה). [וגמ"ש וביחוד שהרא"ש ראה שחבר בית דינו הוא הרב מצוות זמניות הורה לשער כפשוטו כפי הזית המציאותי ולא חצי ביצה, ע"כ. כבר נוכיח להלן שאדרבה מספר מצוות זמניות מבואר שיש לשער רק לפי הזיתים של רבותינו, וממילא הוא ראיה לסתור]

נמצא שדעת הרא"ש ברורה ששיעור כזית הוא כחצי ביצה וכדעת התוספות.



[1] ונעתיק בקצרה את לשון קודשם, זה לשון הרב ערך השלחן: לכן נראה לי "לדעת הרמב"ם" דהא דאמרינן דבית הבליעה מחזיק כביצה שהיא טפי מג' זיתים, היינו שלא כדרך אכילה בצמצום, "אבל בכריתות מיירי בדרך אכילה דאין מחזיק טפי משני זיתים, וכ"כ התוס' ישנים שם", ע"כ. נראה מדבריו מוכרח שכל תרוצו לחלק בין ביצה שהיא שלא בדרך אכילה לב' זיתים הוא מדנפשיה ליישב את דעת הרמב"ם, ועל מה שכתב שב' זיתים הוא בדרך אכילה ציין שכ"ה בתוס' ישנים, אבל אי"ז חוזר על כל חילוקו.
וכן מבואר בלשונו של מרן זיע"א בשו"ת חזו"ע שכתב בזה"ל: וכ"כ עוד הרמב"ם שגרוגרת היא אחד משלושה בביצה, והנה בשבת (צא.) מבואר להדיא דגרוגרת גדולה מכזית, נמצא שלדעת הרמב"ם בית הבליעה יכול להחזיק יותר משלושה זיתים, דהיינו כביצה. ומה שאמרו בכריתות (יד.) שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' כזתים, י"ל דהיינו בדרך אכילה של סתם בני אדם, שאוכלים בריווח קימעא קימעא, וכמ"ש כן התוס' ישנים בכריתות, ע"כ. גם כאן מבואר להדיא שאין הכרח כלל שמרן זיע"א הבין כן בתוס' ישנים, אדרבה נראה שהבין שהם רק כתבו שב' זיתים היינו בדרך אכילה ותל"מ, ומרן זיע"א עצמו יישב בדעת הרמב"ם דכביצה היינו שלא בדרך אכילה. וממילא אדרבה יש להוכיח מכאן שהפוס' הבינו דתוס' ישנים לא באו לשנות את שיעור הביצה שהוא לא בדרך אכילה, דאל"כ שיכתבו שכו"ז מבואר בתוס' ישנים, אע"כ הבינו שהתוס' ישנים יסכים עם התוס'.

האם יש להוכיח מדברי הראשונים בהלכות עירובין כמאן סבירא ליה בשיעור הזית

הנה לכאו' לפי חשבון הפוסקים שדעת הרמב"ם שכזית הוא שליש ביצה ממה שהוא פסק ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, וממילא י"ח גרוגרות לחלק לו' ביצים, נמצא שגרוגרת היא שליש ביצה וכמבואר להדיא ברמב"ם (פ"ח מהל' שבת ה"ה) שגרוגרת הוא שליש ביצה. וגרוגרת היא יותר גדולה מהזית כמבואר בשבת (צא.), וממילא יוצא ברור שכזית הוא פחות משליש ביצה, וכמו שכתבו רוב הפוסקים בדעת הרמב"ם.

וא"כ יש לנו לומר שכל אותם ראשונים שסוברים כדעת הרמב"ם לפסוק כדעת ר' יוחנן בן ברוקא ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, בהכרח יסברו שכזית הוא פחות משליש ביצה [ומהראשונים שסוברים ששיעור ב' סעודות הוא ט' ביצים וממילא גרוגרת היא חצי ביצה אין הכרח כמה הוא שיעור הזית], וכן דעת כמה מרבותינו הראשונים לפסוק כר"י בן ברוקא ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, כמבואר בדברי הרי"ף, הרא"ש, הרשב"א, המגיד משנה, ריטב"א, אור זרוע, רבנו ירוחם ועוד. ובאמת שכן נראה שהבינו הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (דיני מוציא מצה או' ח), והסטיפלער בשיעורין של תורה (סי' יא) ובקה"י (פסחים סי' מג), שהבינו שהראשונים שסוברים כר"י בן ברוקא בהכרח יסברו שכזית הוא פחות משליש ביצה. [ולכאו' כן מבואר ג"כ בדברי המאירי יומא פ: במה שחלק ע"ד הגאונים יעויי"ש.]

אולם אחהמ"ר יש להעיר שהרי מצאנו ראינו לכאו' בדברי הראשונים לא כן, שהנה הרא"ש בפסקיו כתב כדעת ר"י בן ברוקא, ומאידך בתוספותיו כתב להדיא שכזית הוא חצי ביצה. גם ראינו שהאור זרוע פסק כר"י בן ברוקא, ומאידך בנו מהר"ח אור זרוע כתב בפשיטות כמה וכמה פעמים שכזית הוא חצי ביצה, ולא מסתבר שיחלוק על אביו בפשיטות אף בלי להביא דעתו או לומר שיש דעה אחרת. גם ראינו שמרן השו"ע בסימן שס"ח פסק כר"י בן ברוקא והרמב"ם שגרוגרת היא שליש ביצה, ומאידך הביא בסימן תפ"ו בלא חולק את דעת התוס' שכזית הוא חצי ביצה (ואפי' שהרב זרע אמת כ' שמרן פסק את התוס' רק לחומרא, מ"מ כבר נבאר בהרחבה להלן שאף הוא יסכים שאי"ז משמעות מרן, שמדבריו רואים ברור שפסק את התוס' מדינא, אלא שמחמת חומר הקושיא ולא היה לו תירוץ אחר כתב כן), ועל כרחך דסבירא לכל הני רבוותא שאי"ז מחייב כלל שבאמת אפשר לפסוק כדעת ר"י בן ברוקא, ומאידך לפסוק שכזית הוא חצי ביצה, כאשר נבאר להלן בסמוך, וממילא נומר כן אף בדעת הראשונים שאין ללמוד מהם כלל מהו דעתם לגבי שיעור הזית, ממה שהם פסקו כדעת ר"י בן ברוקא בעירובין.

שהנה באמת בעיקר הסתירה שלכאו' יש בין הלכות עירובין לדין כזית, כבר עמד ע"ז ר"ת בתוס' יומא (פ:) שהוקשה לו שמחד רואים בסוגיות הגמ' לגבי עירוב שגרוגרת פחותה משליש ביצה, ומאידך מהסוגיות מוכח שכזית הוא חצי ביצה, ובשבת (צא.) מבואר שהזית הוא פחות מגרוגרת, ויישב ר"ת דשאני גרוגרות דעירוב ששלוש מהם הוו כשני זיתים, שהם כביצה, משום שהם רכות מאד בבית הבליעה ונכנס מהם הרבה, משא"כ כזית שאנו משערים אותו בפני עצמו על מתכונתו ותבניתו שהוא קשה עם גרעינו, וממילא הוא יוצא שיעור חצי ביצה, ומה שאמרו בגמרא שבת (צא.) שכזית קטן מגרוגרת היינו היכא שהיא שלימה עם גרעינה והיא אינה בבית הבליעה, נמצא שבשש ביצים יש י"ב זיתים קשים ועגולים עם גרעינים, (שבהם מודדים כזית), וי"ח גרוגרות ללא גרעין ודרוסות, (שלא עליה נאמר שהיא גדולה מכזית אלא על שלימה עם גרעין).

ולפי"ז נמצא שאפשר לבאר את דברי הראשונים ומרן הש"ע כמין חומר, שבהלכות עירובין פסקו כרבי יוחנן בן ברוקא לקחת ו' ביצים שהם י"ח גרוגרות אליבא דר"ת שאכן בית הבליעה שהוא כביצה מחזיק ג' גרוגרות שהם ללא גרעין ומעוכות, ואינו סותר כלל שכזית הוא כחצי ביצה, שהתם הוא שהזית כמתכונתו וכתבניתו וכנ"ל, (ובעיקר דברי ר"ת ומה שיש להאריך בביאור דבריו ראה מ"ש בדברי התוס'). [ודע שבדברי הרמב"ם גופיה קשה לומר שסובר כר"ת, שהרי הוא כתב בהלכות שבת פ"ח ה"ה שהגרוגרת היא שליש ביצה, ונראה שהוא כלל בכל גווני, ואי ס"ל כר"ת הו"ל לחלק שרק שהגרוגרת בבית הבליעה היא שליש, הלא"ה הויא חצי ביצה, אע"כ נראה דלא ס"ל כדברי ר"ת, שהרי הרמב"ם בענייני הלכה הוא מפרש לנו ואין לו לסתום את הדברים משא"כ בשאר הראשונים שי"ל דסבירא להו כדעת ר"ת, וביחוד שאף בדעת הרמב"ם אי"ז מוסכם והמג"א והערך השלחן מפרשים את דבריו באופן שיסכים לדברי התוס'].

נמצא שאי"ז מוכרח כלל שהראשונים שפסקו כדעת ר"י בן ברוקא בעירובין יסברו שהזית הוא פחות מחצי ביצה, ואדרבה מצאנו בכמה ראשונים שפסקו בעירובין כר"י בן ברוקא, וגם פסקו שכזית הוא חצי ביצה.



העולה מן האמור בדעת הראשונים

נמצאנו למדים שדעת רוב הראשונים [כ14 ראשונים!!!] כדעת התוספות שהזית הוא חצי ביצה, שכן דעת ר"ת ור"י מבעלי התוספות, מרדכי, ראבי"ה, רא"ש, תרומת הדשן, מהר"ח אור זרוע, חינוך, מאירי, אגודה, מהרי"ל, מהרי"ו, וכן מתבאר ומוכרח מדברי הרי"ד, והתוס' ישנים וכמו שהבאנו שכ"כ להדיא הפוסקים בדעתם. ורבותינו הנ"ל חלקם הם מארצות אשכנז, וחלקם הם מארצות המזרח כמו החינוך (ספרד), והרא"ש (טולידו), והרי"ד (איטליה), והמאירי )פרפיניאן שהיא בגבול ספרד), שבמקומם וודאי היה זיתים והכירו וידעו מה גדלם ובכו"ז אמרו לנו ששיעור הזית הוא חצי ביצה כדעת רבותינו בעלי התוספות, גם המהרי"ל העד העיד בנו שהוא ראה זית כמעט בגודל ביצה, ומכו"ז נמצאנו למדים שרבותינו הראשונים ידעו גם ידעו מהו שיעור הזית (על אף שאמרו את דבריהם לפי סוגיות הש"ס שזה הקובע לדידן), ומכו"ז פירכא עצומה לכל אותם המערערים ומפקפקים על דברי רבותינו שכביכול דבריהם מנוגדים למציאות וכו', שבאמת אדרבה דבריהם מכוונים ונכונים, ודברי התמהים תמוהים אחה"מ.

עוד ראינו שפשטות לשון הרשב"א מורה שהזית הוא כרבע ביצה. ומדברי הריטב"א מתבאר שהזית הוא כשישית ביצה.

ובדברי הרמב"ם נחלקו הפוסקים אם הוא מסכים לסברת התוס' שכזית הוא חצי ביצה או שהוא חולק וסובר שהוא שליש ביצה, ורובם הסכימו בדעתו שהכזית הוא כשליש ביצה, ולא ידעו את הגבול מתחת כמה הוא בדיוק, אבל ברור יוצא לדבריהם שהוא לא קטן בהרבה משליש ביצה, ודלא כמ"ש בזית רענן שרצה לומר בדעתו שהוא קטן מאד, שבאמת מדברי הרמב"ם גופיה והפוסקים מוכח שהשיעור הוא קרוב מאד לשליש ביצה, או שהוא שליש ביצה בדיוק.

עוד הוכחנו שהראשונים שפסקו כדעת ר"י בן ברוקא בעירובין אי"ז מוכרח כלל שיסברו שהזית הוא פחות מחצי ביצה, ואדרבה מצאנו בכמה ראשונים שפסקו בעירובין כר"י בן ברוקא, וגם פסקו שכזית הוא חצי ביצה.

עוד ראינו שמדברי רש"י אין הכרח כלל מהו שיעור הזית, וכן אין ללמוד מידי מזה מדברי הראשון שהובא בירחון מוריה, וכמו שהוכחנו זאת בראיות ברורות, ודלא כהזית רענן שאחה"מ לא שידד בזה עמקי'ם, וגם נעלמו ממנו דברי רש"י מפורשים בכמה מקומות שמבואר להדיא היפך מדבריו.

עוד ראינו שמדברי הרב מצוות זמניות מבואר בהכרח שהוא סובר שיש לשער רק לפי הזיתים של רבותינו, ולא לפי הזית שאנו רואים בינותינו גם אם הוא קטן, ושדברי מחברי הזמן שכתבו בזה הפוך אחה"מ תמוהים שמדברי ספר מצוות זמניות מבואר איפכא.

עוד ביארנו שמדברי רבנו שמשון אין הכרח כלל שהוא סובר שהזית שאמרו לנו חז"ל שמשערים עמו הוא קטן מחצי ביצה, ואדרבה בדברי מהרי"ל מבואר להדיא שגם רבנו שמשון יסכים שיש לשער כזית חצי ביצה.



[1] והנה ראיתי בספר זית רענן (עמ' סה) שכתב שאי אפשר לפרש שמה שאמרו שבית הבליעה מחזיק כביצה היינו בדרך אכילה, שזה פשוט שא"א בדרך אכילה נורמלית לאכול כביצה, והלא העושה כן כמעט יחנק, וע"כ הגמ' איירי רק במי שדוחק את עצמו ולא בדרך אכילה, ומכח זה תמה על הרב ערוך לנר (שנביא להלן בדברי התוס' ישנים) שפירש דאיירי בדרך אכילה, יעויי"ש. ובאמת שאני תמה על דבריו, שהנה "בית הבליעה" וודאי שאינו מדובר במקום שהוא "קצר ונקודתי" כפי שהדמיון נותן לחשוב, אלא במקום שיש לו המשך ועומק ורוחב מסויים, אבל בודאי לא שכל האוכל צריך להיות עומד בבת אחת במקום צר ולחנוק אותו ואף לפצוע אותו. [ובאמת שבדקתי ועיינתי בתמונות ובתהליך הבליעה ע"י חוקרים ומבינים הוברר לי, שכך הוא התהליך: שהאוכל עובר מהפה דרך הלוע אל הוושט ומשם לקיבה בלוע מתעכב כשניה, ובוושט כעשר עד 20 שניות, ואז מגיע לקיבה, והלוע הוא מקום ממושך וודאי מחזיק כביצה אחר לעיסה וכו' בשופי, ואם דחוס יותר יחזיק גם כביצה וחצי. ודו"ק. ולא השתנה כלום במציאות לפי זה, וגם אינו נסתר כלום מהמציאות, ואף בבליעה של דרך אכילה. (וכ"ש אם נאמר שבית הבליעה הוא כל משך הוושט עד הקיבה שנמשך כעשר עד עשרים שניות, שאז בודאי מחזיק ממש בשופי, ומרש"י חולין מג: ד"ה מבלעתא נראה יותר שהוא הלוע, אולם עדין יש מקום לומר הוושט וצ"ע)]
[2] ומבואר דמשמע להו להתוס' דההיא דיומא דכביצת תרנגולת מחזיק, וכן ההיא דכריתות דב' זיתים מחזיק, היינו "בדרך אכילה", ומעתה אתי שפיר שמרן הב"י הביא דוקא מהתוס' חולין, שרק כאן משמע שכזית הוא חצי ביצה "בדרך אכילה", ולא בדחיסה שלא בדרך אכילה, ולכן אפשר ללמוד מכאן שיעור כזית בדרך אכילה.
שאם מהתוס' עירובין או יומא הווא אמינא, ביצת תרנגולת מחזיק שלא בדרך אכילה ואילו ב' זיתים בדרך אכילה, או ששניהם שלא בדרך אכילה, אבל לא היה ראיה לביצת תרנגולת וב' זיתים בדרך אכילה, וממילא לא היה ראיה שזית הוא חצי ביצה בדרך אכילה, ואין הכרח ללמוד מהם שיעור כזית דעלמא שהוא בדרך אכילה, ודו"ק. ולענ"ד הוא הביאור האמיתי בדעת מרן הב"י שבחר להביא דווקא את דברי התוס' בחולין.
 
חזק ואמץ רבי ראובן,
וחכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים!!!

באמת מענין מה יש לידידינו הרב המחבר להשיב על דברים נכוחים במו"מ בטוטו"ד כדרכש"ת,
ולפ"ז אין מקום לפקפק עוד בדברי רבותינו ולא מידי.

זה שהראה לת"ח רבים את דבריו והתפעלו מהם וסברו שהם מוכרחים, וכן הראוני כמה שמתפעלים מספרו, אולם נראה שאהמחי"ר לא חתרו אחר מקורי הדברים לראות בעצמם ולבחון היטב היכונו כראוי לפי המקורות, או שמא אחר העיון והליבון הדק היטב הדברים נפרכים ונסתרים ואין להם קיום לאור המקורות, וכל לאור כמה וכמה עובדות!

אבל ידידינו רבי ראובן נר"ו זכה וחתר בכל עוז אחר המקורות כדבעי והוכיח אב"א קרא ואב"א סברא ואב"א מהעובדות, שדברי המערערים על השיעורים המסורים לנו מרבותינו נפרכים ונסתרים, ודברי רבותינו חיים וקיימים, אשריו ואשרי חלקו!
 
העולה מן האמור בדעת הראשונים
אבל ישנה גמ' אחת שסותרת את הכל. דאיתא במנחות [כו:] שאין קומץ פחות משני זיתים וכ''פ הרמב''ם [פי''ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה יד], ובירושלמי יומא [פב.] כהן שקומצו אינו מחזיק שני זיתים בבת אחת פסול לעבודה. והנה לפי השיעור של חצי ביצה יקשה מאד להבין היאך שייך לקמוץ שני זיתים שנפחם הכולל הוא כביצה כאשר הנסיון מראה שהקומץ מחזיק רק כ-26 סמ''ק [כך עלה גם במדידה שעשיתי ע''י קמיצת ברבצק ששיעורו היה 26 סמ''ק]. ואם נאמר שהזית חצי הוא ביצה נצטרך כהן שקומצו מחזיק כביצה והיינו כהן שקטן במעט מעוג מלך הבשן, ומכיון שלא שכיחי כאלו כהנים ע''כ לומר שהזית הוא קטן כדברי הרב ינון.
 
נערך לאחרונה:
באמת מענין מה יש לידידינו הרב המחבר להשיב על דברים נכוחים במו"מ בטוטו"ד כדרכש"ת,
אמנם איני המחבר, אולם כיון שהמחבר פרש מהדיון, וכדי שלא יאמרו מדשתיק אודויי אודי ליה, וכיון שאני חושב שדבריו בכלליות נכונים [איני מתיימר ליישב את הספר 'זית רענן' אלא את הגישה הכללית שלו], וכפי שסוברים רוב ת"ח שבדור שעסקו בסוגיא זו היטב, אמרתי לכתוב בקצרה את מה שיש להעיר בדבריו של הרב מיארה, והבוחר יבחר.
זה שהראה לת"ח רבים את דבריו והתפעלו מהם וסברו שהם מוכרחים, וכן הראוני כמה שמתפעלים מספרו, אולם נראה שאהמחי"ר לא חתרו אחר מקורי הדברים לראות בעצמם ולבחון היטב היכונו כראוי לפי המקורות, או שמא אחר העיון והליבון הדק היטב הדברים נפרכים ונסתרים ואין להם קיום לאור המקורות, וכל לאור כמה וכמה עובדות!
כמדומני שהמסכימים לספרו, וכן אלו שלא הסכימו ממש אולם עברו על הדברים - למדו את הדברים לבדם ולא רק 'ראו את דבריו והתפעלו', ואדרבה אין מקום 'להתפעל' מדבריו של הרב מיארה וכפי שנבאר בס"ד.
ודברי רבותינו חיים וקיימים,
אכן דברי רבותינו חכמי התלמוד והגאונים והרמב"ם וראשוני ספרד חיים וקיימים ששיעור כזית הוא כפשוטו כמו הזית.

בדעת הרמב"ם: מה שהביא את דברי המג"א שהשוה את הרמב"ם לתוס', וכתב שגרוגרת גדולה מזית 'קטן' ולא מזית בינוני - כבר הקשו עליו האחרונים שבגמ' בשבת צ"א מבואר דמיירי בזית הלכתי ולא בזית קטן, ודחו דבריו, ואף לספק אין לצרפו, דדעתו דחויה היא אצל האחרונים.
ומה שהביא את הערך השולחן בדעת הרמב"ם - המעיין שם יראה שלא כתב כן 'בדעת הרמב"ם' אלא בדעת השו"ע, ובדעת הרמב"ם פשיטא ליה שהוא פחות מגרוגרת.
כך שאין טעם 'לבלבל' את הצבור ולהראות כאלו שיש דעה אחרת בדעת הרמב"ם שהוא סובר כדעת התוס'.
דעת הרמב"ם ברורה שהזית הוא פחות מגרוגרת שהוא פחות משליש ביצה.
אלא שבכמה הוא פחות - נתעצם הרב מיארה להוכיח שהוא פחות בקצת וקרוב מאוד לשליש ביצה ולא כזית אמיתי, אולם לא ראיתי לנכון להאריך בביטול סברא נפסדת זו, מאחר וכבר ארכו הדברים, וממאנים לקבל, ואין טעם לדוש בדברים שוב.

בדעת חד מקמאי המובא בירחון מוריה. ראשית, לא שם לב שהוא הוא ר' שמשון המובא במהרי"ל שראה זיתים בא"י וכו', ולכן אין ספק אם הוא ראשון או אחרון וכו', זה שוב פעם נסיון לטשטש את העובדות החזקות בטענות סרק. וגם שאר הטענות שהקשה אין בהם ממש כפי שיראה המעיין. ובודאי שיש כאן עדות חזקה מאוד על אחד מהראשונים שלא ראה זיתים במקום מושבו באשכנז, וכשהגיע לא"י ראה, והיה פשוט לו שלא השתנו הזיתים כלל, כפי שהיה פשוט לכל מי שראה זיתים.
מה שהקשה מהרי"ל על ר' שמשון שהוא ראה זית בגודל ביצה - ראשית, איני יודע עד כמה ניתן לסמוך על עדות זו, שהרי מהרי"ל גם כתב שהקליפה של הביצה היא רבע מהביצה, וגם בזה יש 'מסורת' של האחרונים שסמכו על דבריו, אולם ידוע כיום שדבר זה טעות הוא, ולא שיער נכון, וא"כ גם את גודל הביצה ביחס לזית נראה שלא שיער נכון. וגם אם נקבל את עדותו א"א לקבוע על פי זה שיש 'זן' של זיתים כאלו, וממילא הבינוני הוא 'חצי' ביצה, דהא לא מצינו לאף אחד אחר שיכתוב שיש זית כזה, ומזית אחד חריג לא הופכים ל'זן' שלם. במשך הדורות לא נמצאו זנים כאלו גדולים, וגם אם נמצא זית בגודל 'חצי' ביצה, הוא נקרא 'ענק' ולא 'בינוני'. ולומר שזן אחד נכחד - אין לנו לבדות מדעתנו. ועוד תנא בא"י קאי, ובא"י לא נמצאו זיתים כאלו, אלא כמו שראה ר' שמשון הנ"ל. ואם במשך 700 שנה מזמנו של ר' שמשון עד היום לא השתנו הזיתים - גם ב700 שנה שלפניו לא השתנו וכן בשלפני פניו וכו', והכל שריר ובריר וקיים.

דעת החינוך. בכתבי היד שבדקתי מצאתי את הנוסח של ג' זיתים ולא את הנוסח של ב' זיתים. מהדורת מכון ירושלים על אף שמתהדרים שנוסחתם עפ"י כת"י - בפועל הרבה פעמים הם לא צודקים ולא טרחו לבדוק בכתבי היד שהם עצמם ציינו בתחלת הספר. לא בדקתי בכל כתבי היד, אבל במה שבדקתי מצאתי את הגירסא של 'הקצת דפוסים' שהם ציינו, ולכן אדרבה גירסא זו היא המקורית, ועכ"פ ודאי שא"א להחשיבו שהוא סובר כדעת התוס'.

דעת המאירי. שזית הוא בין שליש לחצי ביצה, ולא 'חצי' ביצה.

דעת התו"י בכריתות. רוב האחרונים פירשו בדבריו דס"ל שלא כדעת התוס', וכפי שכתבו הנו"ב והעה"ש והשבח פסח, וזהו ההסבר הנראה בדבריו. ההסבר של הלימודי ה' דחוק, והעיקר חסר מן הספר. ומה שכתב הרב מיארה שהערך השולחן לא כתב בן 'בדעת התו"י' אלא 'בדעת הרמב"ם' וכו' - המעיין בדברי העה"ש שהעתיק הוא יראה שאינו נכון כלל, אלא כתב כן להדיא 'בדעת התו"י'. וגם השבח פסח האריך כן להדיא בדעת התו"י. וראיתי לעוד אחרונים שציינו את דברי הנו"ב בהבנת התו"י, ונראה שמסכימים עמו, ובודאי שכן יש לנקוט בדבריו, ולא כמו איזה דעת יחיד שגם הבנתו חסרה מעיקר דברי התו"י וכפי שיראה המעיין.

דעת התוס' רי"ד. מה שכתב הרב מיארה ש'אפשר לטעות' לפרש שהוא לא סובר כתוס', ופירש שהוא סובר כתוס' - אדרבה פירושו הוא הטעות. המעיין יראה שבשאלה פשיטא ליה לתוס' רי"ד שביצה היא יותר מב' זיתים, ולא חזר מזה. ומה שהכניס בדבריו דרך אכילה ולא דרך אכילה - אין קשר וזכר לדברים, ודבריו פשוטים מאוד וכפי שהבין הזית רענן ועוד כמה מת"ח שבדור.

וא"כ נמצא שהראשונים שמצאנו שסוברים שהזית הוא חצי ביצה הם ראשוני צרפת ואשכנז. החינוך, המאירי, והרי"ד לא ס"ל כן.

ומאידך יש עוד ראשונים דס"ל שהזית הוא פחות משליש ביצה;
את דברי הרמב"ם [בהלכות שבת שהגרוגרת היא שליש ביצה] העתיקו כדרכם ספר הבתים ועץ חיים מלונדריץ, וא"כ גם מדבריהם מתבאר כן. והראב"ד בהשגות כתב שם ע"ד הרמב"ם קרוב הוא ואינו מכוון ע"כ, וכ"כ הרמ"ך שהביא הכס"מ וביאר יותר וז"ל לא דק בחשבון כי במסכת עירובין אמרינן די"ח גרוגרות הוו שתי סעודות לשיעור עירוב ושיעור עירוב הוו שתי ידות לככר משלשה לקב שהם ה' ביצים ושליש, ועוד שהוא בעצמו פירש אכילת פרם שלש ביצים חסר שליש ביצה נמצא שבביצה אחת איתא יותר מג' גרוגרות ונראה כי חשבונו עשה ע"ד הקירוב עכ"ל [ועי' במהדורת פרנקל שהביאו שבהגהה בכת"י של הרמ"ך כבר כתבו שהרמב"ם ס"ל כדעת ריב"ב ולק"מ], ומבואר שהוא ס"ל שהגרוגרת היא פחות משליש ביצה כדעת ר"ש בעירובין פ"ב וכדאיתא בדף פ', וזוהי כונת הראב"ד שהרמב"ם לא דק, וא"כ גם לדבריהם הזית הוא פחות משליש ביצה. וכ"ד הריא"ז כרמ"ך הנ"ל שבספ"ד דעירובין כתב וז"ל שיעור העירוב שלחצר או השיתוף שלמבוי מזון ב' סעודות והן כשיעור י"ח גרוגרות וכו' והן כששה ביצים בינוניות כדברי רבינו משה, ולי נראה שיש להקל כדברי האומר חמש ביצים בינוניות ושליש וכו' עי"ש, וכן בפ"ה סוף הלכה א' כתב שיעור עירובי תחומין מזון ב' סעודות בינוניות לכאו"א והם כחמשה ביצים בינוניות ושליש כמו שביארנו למעלה עי"ש, ומבואר שהגרוגרת היא פחות משליש, וא"כ הזית קטן ממנה.
וכ"כ גם רבו של הרוקח בספר יחוסי תנו"א ערך הלל גבי הלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת וז"ל ואמרו בכריתות בפ' אמרו לו אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים אההיא יש אוכל אכילה אחת, ופרשתי כיון שהן מפוררין קשין הן כמו ביצה שלימה לבלוע כמו שכתבתי בסדר דרב אבא בר אחא הילכך יש לנו לפרש שהלל היה אוכל שלשת מינין הללו מכל אחד ואחד פעמים בלבד בכדי אכילת פרס כל שלשה בכרך אחד עד שגומר אכילתו ע"כ, ומבואר גם כנ"ל שכזית דעלמא הוא פחות מחצי ביצה ואף פחות משליש ביצה.
וכן נראה מדברי רב שרירא גאון בתשובה שהובאה באוה"ג ריש מסכת ביצה שנשאל האם יש משקל לזית וכותבת ושאר כל השיעורים לפי כספים של ערביים והשיב וז"ל הוו יודעים שאין לאלו שעור במשקל בכסף וכו' אלא שנתנו שיעור בביצים ופירות שמצויים תמיד ואין לחוש שנשתנו וכו' עיש"ב, וכ"ה בתשובת רה"ג באוה"ג עירובין עמ' 66 וז"ל ולכן תלו חכמים השיעור בפירות ובביצים שהם קיימין בכל עת ואין משתנים וכו' עי"ש, ובאמת שכן הוא וכנ"ל, וא"כ גם לדעתם שיעור הזית הוא כזית שלנו ולא חצי או שליש ביצה אלא הרבה פחות מזה. וזה מלבד דעת הרשב"א והריטב"א שבהם הודה הרב מיארה

וא"כ לאו רבותא הוא למיחשב גברי, חדא דאין המנין שמנה מכוון וכפי שביארנו. ועוד דמספר הראשונים באשכנז ובצרפת אינו 'רק' 14 או 10, אלא אפשר לומר ש100 או 200 ראשונים בצרפת ואשכנז סבירא להו שהזית הוא חצי ביצה, שהרי גם החכמים שהיו שם שלא עלו דבריהם על ספר סבירא להו כן, אולם אין זה נפ"מ לדידן, דהא אנן סבירא לן שזהו משום שלא ראו זיתים, והראיה שר' שמשון שכן ראה זיתים 'בא"י' [ולא באשכנז כמהרי"ל] חזר בו.

ואדרבה הראשונים בארצות אחרות כמו בבל, מצרים, ספרד, איטליה, פרובנס ועוד סבירא להו שהזית הוא פחות משליש ביצה.

וא"כ זכינו לקיים דברי חכמינו חכמי ספרד וארצות המזרח, ובראשם רבינו הגדול הרמב"ם שאנו הולכים לאורו, והוא הולך לאור חכמי הגמ' והגאונים שמה שהיה הוא שיהיה וכזית אז כן הזית עתה בלי שינוי ותמורה, וכל 'המשנה' ידו על התחתונה, וכל המשנה [התוס', והאחרונים בדעת הרמב"ם] ובא אחר [ת"ח שבדורנו] ושינה בו [והחזיר את המצב לקדמותו] פטור.

וטענת 'מסורת' האחרונים - כבר דיברו בזה הרבה בפורום זה ואין טעם לדון בזה שוב.
 
נערך לאחרונה:
אבל ישנה גמ' אחת שסותרת את הכל. דאיתא במנחות [כו:] שאין קומץ פחות משני זיתים וכ''פ הרמב''ם [פי''ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה יד], ובירושלמי יומא [פב.] כהן שקומצו אינו מחזיק שני זיתים בבת אחת פסול לעבודה. והנה לפי השיעור של חצי ביצה יקשה מאד להבין היאך שייך לקמוץ שני זיתים שנפחם הכולל הוא כביצה כאשר הנסיון מראה שהקומץ מחזיק רק כ-26 סמ''ק [כך עלה גם במדידה שעשיתי ע''י קמיצת ברבצק ששיעורו היה 26 סמ''ק]. ואם נאמר שהזית חצי הוא ביצה נצטרך כהן שקומצו מחזיק כביצה והיינו כהן שקטן במעט מעוג מלך הבשן, ומכיון שלא שכיחי כאלו כהנים ע''כ לומר שהזית הוא קטן כדברי הרב ינון.
בעז"ה אעיין
 
ב"ה
חזק וברוך לרב "דעת תורה" שעמד על הדברים, ובאמת אגלה דעתי נאמנה שעיקר מה שהעלנו את הדברים הוא למו"מ, ולא באנו להכריע, וכל הרואה יראה שבמה שאנו רואים שהצדק עם השני אנו מודים, וכמו שהודנו לרב זית רענן בכ"ד, שעיקר מגמתנו הוא ללבן הדברים לש"ש, אבל באמת שהכל יהיה מתוך מחשבה וליבון, כי באמת עמלנו על הדברים הרבה וכן בדיבוק חברים ות"ח, ולא ידחה הדוחה בנקל אלא יפתח הסוגיות והדברים, ולא שיאמר סיסמאות בעלמא שהוא אינו מסכים, שהרי עיקר מה שהעלנו את הדברים לכאן הוא לשמוע צדדים ולא להכריע, ועי"ז רווחא דשמעתתא.
ומה שהביא את הערך השולחן בדעת הרמב"ם - המעיין שם יראה שלא כתב כן 'בדעת הרמב"ם' אלא בדעת השו"ע, ובדעת הרמב"ם פשיטא ליה שהוא פחות מגרוגרת.
כמדומה שכבר כתבתי שכתב כן בד' מרן, והרי מרן העתיק את הרמב"ם ובהחלט לפי חילוק התוס' ישנים שהביא הערך השלחן אפשר כך לבאר את הרמב"ם
גם יש להוסיף שגם מדברי התה"ד ח"ב סי' כו רואים שהבין שהרמב"ם לא יחלוק על התוס'.
אלא שבכמה הוא פחות - נתעצם הרב מיארה להוכיח שהוא פחות בקצת וקרוב מאוד לשליש ביצה ולא כזית אמיתי, אולם לא ראיתי לנכון להאריך בביטול סברא נפסדת זו, מאחר וכבר ארכו הדברים, וממאנים לקבל, ואין טעם לדוש בדברים שוב.
הבאנו שכך מבואר בתויו"ט, פר"ח, גר"א על משלי, ועתה אוסיף שכן מבואר ג"כ בגר"א בסי' תפו שדעת הרמב"ם שכזית הוא שליש ביצה עם קליפה בדיוק.
ובפר"ח שם כתב להדיא שהמוחש מכחיש את שיטת הרמב"ם, ומוכח שהבין שא"א להורידו משליש יותר מדאי.
וכל היד המרבה לבדוק בכל דברי האחרונים שדנו בהרמב"ם ימצא עוד כהנה וכהנה ודלא כפי שכבודו מציג כלל וכלל.
ואנו אין לנו להתרשם מכל מיני לשונות וכדו' אלא העיסוק בגוף המו"מ לגופו של עניין.
שהוא הוא ר' שמשון המובא במהרי"ל שראה זיתים בא"י וכו', ולכן אין ספק אם הוא ראשון או אחרון וכו', זה שוב פעם נסיון לטשטש את העובדות החזקות בטענות סרק. וגם שאר הטענות שהקשה אין בהם ממש כפי שיראה המעיין. ובודאי שיש כאן עדות חזקה מאוד על אחד מהראשונים שלא ראה זיתים במקום מושבו באשכנז, וכשהגיע לא"י ראה, והיה פשוט לו שלא השתנו הזיתים כלל, כפי שהיה פשוט לכל מי שראה זיתים.
שהנה המעיין יראה שמדברי רבנו שמשון אין כלל ראיה ששיעור הזית הוא קטן, שהנה לפי המובא מבואר שטענו למהרי"ל שר' שמשון ראה זית קטן, ולא מבואר כלל שדעתו לשער כפי הזית הקטן שראה, אלא יתכן שסיפור דברים שנו כאן, כלומר שרבנו שמשון הלך לא"י וראה שם זיתים קטנים, ושמע השומע שר' שמשון ראה זית קטן וטען מעצמו למהרי"ל שהיאך הוא סובר ששיעור הזית הוא חצי ביצה, וע"ז השיב לו מהרי"ל שהוא בעצמו "ראה בעיניו" זית גדול כשיעור ביצה, כלומר שיש כמה וכמה סוגים של זיתים, גדולים כביצה, וקטנים פחות מחצי ביצה, וממילא דברי התוס' שרירים וקיימים שכזית בנוני הוא כחצי ביצה, ומה שראה רבנו שמשון איירי באותן שרגילים לכובשם שהם קטנים מאד, וממילא נאמר שאף רבנו שמשון יסכים שהזית הבנוני הוא חצי ביצה, ומדוע לנו לומר שיחלוק ע"ז והרי לא ראינו בדבריו כלל גילוי דעת שהוא סובר ששיעור כזית הוא כפי הזית הקטן שראה, אלא יתכן שרק סיפר השומע שר' שמשון ראה זית קטן. [ואמנם אכן השומע סיפר למהרי"ל עניין זה כי כנראה הבין שרבנו שמשון הייתה כוונתו שבזה יש לשער שיעור כזית, אך המהרי"ל דחה אותו שאין מזה הכרח כלל וכנ"ל]
מה שהקשה מהרי"ל על ר' שמשון שהוא ראה זית בגודל ביצה - ראשית, איני יודע עד כמה ניתן לסמוך על עדות זו, שהרי מהרי"ל גם כתב שהקליפה של הביצה היא רבע מהביצה, וגם בזה יש 'מסורת' של האחרונים שסמכו על דבריו, אולם ידוע כיום שדבר זה טעות הוא, ולא שיער נכון, וא"כ גם את גודל הביצה ביחס לזית נראה שלא שיער נכון
ה' יצילנו מהאי דעתא שבשתא.
ולעיקרא דמילתא מהרי"ל לא הקשה כן כלל על ר' שמשון אלא מכח זה פירש את ר' שמשון כדבריו
וגם אי"ז ר' שמשון הידוע מבעלי התוס' ששיך שהמרדכי יביא אותו ע' במהרי"ל בהג"ה של מכון י-ם
דהא לא מצינו לאף אחד אחר שיכתוב שיש זית כזה, ומזית אחד חריג לא הופכים ל'זן' שלם. במשך הדורות לא נמצאו זנים כאלו גדולים, וגם אם נמצא זית בגודל 'חצי' ביצה, הוא נקרא 'ענק' ולא 'בינוני'. ולומר שזן אחד נכחד - אין לנו לבדות מדעתנו. ועוד תנא בא"י קאי, ובא"י לא נמצאו זיתים כאלו, אלא כמו שראה ר' שמשון הנ"ל. ואם במשך 700 שנה מזמנו של ר' שמשון עד היום לא השתנו הזיתים - גם ב700 שנה שלפניו לא השתנו וכן בשלפני פניו וכו', והכל שריר ובריר וקיים.
האם כל המסורת של רבותינו מדור אחרי דור שהעידו לנו שהזית הוא ט' דרהם, ובניהם רבותינו מצוקי ארץ מארצותינו שהיו יושבים בא"י או באקלים שיש זיתים, זה לא מספיק לכבודו?, והרי הפר"ח כ' מפורש שהחוש מכחיש, ובכו"ז לא זז מלומר שלרמב"ם הוא שליש, ולא העלה על בדל דעתו לומר שהוא קטן כפי הגודל של היום.
דעת החינוך. בכתבי היד שבדקתי מצאתי את הנוסח של ג' זיתים ולא את הנוסח של ב' זיתים. מהדורת מכון ירושלים על אף שמתהדרים שנוסחתם עפ"י כת"י - בפועל הרבה פעמים הם לא צודקים ולא טרחו לבדוק בכתבי היד שהם עצמם ציינו בתחלת הספר. לא בדקתי בכל כתבי היד, אבל במה שבדקתי מצאתי את הגירסא של 'הקצת דפוסים' שהם ציינו, ולכן אדרבה גירסא זו היא המקורית, ועכ"פ ודאי שא"א להחשיבו שהוא סובר כדעת התוס'.
אם אכן רוב הכת"י כדבריך אה"נ, ואנו כתבנו לפי מה שהביאו מכון י"ם
דעת המאירי. שזית הוא בין שליש לחצי ביצה, ולא 'חצי' ביצה.
נו, והוא לא ידע מהו שיעור הזית, והרי הוא במקום שזה מצוי.
דעת התו"י בכריתות. רוב האחרונים פירשו בדבריו דס"ל שלא כדעת התוס', וכפי שכתבו הנו"ב והעה"ש והשבח פסח, וזהו ההסבר הנראה בדבריו. ההסבר של הלימודי ה' דחוק, והעיקר חסר מן הספר. ומה שכתב הרב מיארה שהערך השולחן לא כתב בן 'בדעת התו"י' אלא 'בדעת הרמב"ם' וכו' - המעיין בדברי העה"ש שהעתיק הוא יראה שאינו נכון כלל, אלא כתב כן להדיא 'בדעת התו"י'. וגם השבח פסח האריך כן להדיא בדעת התו"י. וראיתי לעוד אחרונים שציינו את דברי הנו"ב בהבנת התו"י, ונראה שמסכימים עמו, ובודאי שכן יש לנקוט בדבריו, ולא כמו איזה דעת יחיד שגם הבנתו חסרה מעיקר דברי התו"י וכפי שיראה המעיין.
אשמח לדעת מה יש להשיב. ולא רק סיסמאות דברים.
דעת התוס' רי"ד. מה שכתב הרב מיארה ש'אפשר לטעות' לפרש שהוא לא סובר כתוס', ופירש שהוא סובר כתוס' - אדרבה פירושו הוא הטעות. המעיין יראה שבשאלה פשיטא ליה לתוס' רי"ד שביצה היא יותר מב' זיתים, ולא חזר מזה. ומה שהכניס בדבריו דרך אכילה ולא דרך אכילה - אין קשר וזכר לדברים, ודבריו פשוטים מאוד וכפי שהבין הזית רענן ועוד כמה מת"ח שבדור.
הדברים פשוטים בדברי התוס' רי"ד שעיקר חילוקו הוא דרך אכילה או לא, כבודו יישב על הדברים היטב ולא ידחה לפו"ר. ואח"כ אם ירצה לשאת ולתת בשמחה.
ומאידך יש עוד ראשונים דס"ל שהזית הוא פחות משליש ביצה;
את דברי הרמב"ם [בהלכות שבת שהגרוגרת היא שליש ביצה] העתיקו כדרכם ספר הבתים ועץ חיים מלונדריץ, וא"כ גם מדבריהם מתבאר כן. והראב"ד בהשגות כתב שם ע"ד הרמב"ם קרוב הוא ואינו מכוון ע"כ, וכ"כ הרמ"ך שהביא הכס"מ וביאר יותר וז"ל לא דק בחשבון כי במסכת עירובין אמרינן די"ח גרוגרות הוו שתי סעודות לשיעור עירוב ושיעור עירוב הוו שתי ידות לככר משלשה לקב שהם ה' ביצים ושליש, ועוד שהוא בעצמו פירש אכילת פרם שלש ביצים חסר שליש ביצה נמצא שבביצה אחת איתא יותר מג' גרוגרות ונראה כי חשבונו עשה ע"ד הקירוב עכ"ל [ועי' במהדורת פרנקל שהביאו שבהגהה בכת"י של הרמ"ך כבר כתבו שהרמב"ם ס"ל כדעת ריב"ב ולק"מ], ומבואר שהוא ס"ל שהגרוגרת היא פחות משליש ביצה כדעת ר"ש בעירובין פ"ב וכדאיתא בדף פ', וזוהי כונת הראב"ד שהרמב"ם לא דק, וא"כ גם לדבריהם הזית הוא פחות משליש ביצה. וכ"ד הריא"ז כרמ"ך הנ"ל שבספ"ד דעירובין כתב וז"ל שיעור העירוב שלחצר או השיתוף שלמבוי מזון ב' סעודות והן כשיעור י"ח גרוגרות וכו' והן כששה ביצים בינוניות כדברי רבינו משה, ולי נראה שיש להקל כדברי האומר חמש ביצים בינוניות ושליש וכו' עי"ש, וכן בפ"ה סוף הלכה א' כתב שיעור עירובי תחומין מזון ב' סעודות בינוניות לכאו"א והם כחמשה ביצים בינוניות ושליש כמו שביארנו למעלה עי"ש, ומבואר שהגרוגרת היא פחות משליש, וא"כ הזית קטן ממנה.
וכ"כ גם רבו של הרוקח בספר יחוסי תנו"א ערך הלל גבי הלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת וז"ל ואמרו בכריתות בפ' אמרו לו אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים אההיא יש אוכל אכילה אחת, ופרשתי כיון שהן מפוררין קשין הן כמו ביצה שלימה לבלוע כמו שכתבתי בסדר דרב אבא בר אחא הילכך יש לנו לפרש שהלל היה אוכל שלשת מינין הללו מכל אחד ואחד פעמים בלבד בכדי אכילת פרס כל שלשה בכרך אחד עד שגומר אכילתו ע"כ, ומבואר גם כנ"ל שכזית דעלמא הוא פחות מחצי ביצה ואף פחות משליש ביצה.
וכן נראה מדברי רב שרירא גאון בתשובה שהובאה באוה"ג ריש מסכת ביצה שנשאל האם יש משקל לזית וכותבת ושאר כל השיעורים לפי כספים של ערביים והשיב וז"ל הוו יודעים שאין לאלו שעור במשקל בכסף וכו' אלא שנתנו שיעור בביצים ופירות שמצויים תמיד ואין לחוש שנשתנו וכו' עיש"ב, וכ"ה בתשובת רה"ג באוה"ג עירובין עמ' 66 וז"ל ולכן תלו חכמים השיעור בפירות ובביצים שהם קיימין בכל עת ואין משתנים וכו' עי"ש, ובאמת שכן הוא וכנ"ל, וא"כ גם לדעתם שיעור הזית הוא כזית שלנו ולא חצי או שליש ביצה אלא הרבה פחות מזה.
האם יש להוכיח מדברי הראשונים בהלכות עירובין כמאן סבירא ליה בשיעור הזית
הנה לכאו' לפי חשבון הפוסקים שדעת הרמב"ם שכזית הוא שליש ביצה ממה שהוא פסק ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, וממילא י"ח גרוגרות לחלק לו' ביצים, נמצא שגרוגרת היא שליש ביצה וכמבואר להדיא ברמב"ם (פ"ח מהל' שבת ה"ה) שגרוגרת הוא שליש ביצה. וגרוגרת היא יותר גדולה מהזית כמבואר בשבת (צא.), וממילא יוצא ברור שכזית הוא פחות משליש ביצה, וכמו שכתבו רוב הפוסקים בדעת הרמב"ם.

וא"כ יש לנו לומר שכל אותם ראשונים שסוברים כדעת הרמב"ם לפסוק כדעת ר' יוחנן בן ברוקא ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, בהכרח יסברו שכזית הוא פחות משליש ביצה [ומהראשונים שסוברים ששיעור ב' סעודות הוא ט' ביצים וממילא גרוגרת היא חצי ביצה אין הכרח כמה הוא שיעור הזית], וכן דעת כמה מרבותינו הראשונים לפסוק כר"י בן ברוקא ששיעור ב' סעודות הוא ו' ביצים, כמבואר בדברי הרי"ף, הרא"ש, הרשב"א, המגיד משנה, ריטב"א, אור זרוע, רבנו ירוחם ועוד. ובאמת שכן נראה שהבינו הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (דיני מוציא מצה או' ח), והסטיפלער בשיעורין של תורה (סי' יא) ובקה"י (פסחים סי' מג), שהבינו שהראשונים שסוברים כר"י בן ברוקא בהכרח יסברו שכזית הוא פחות משליש ביצה. [ולכאו' כן מבואר ג"כ בדברי המאירי יומא פ: במה שחלק ע"ד הגאונים יעויי"ש.]

אולם אחהמ"ר יש להעיר שהרי מצאנו ראינו לכאו' בדברי הראשונים לא כן, שהנה הרא"ש בפסקיו כתב כדעת ר"י בן ברוקא, ומאידך בתוספותיו כתב להדיא שכזית הוא חצי ביצה. גם ראינו שהאור זרוע פסק כר"י בן ברוקא, ומאידך בנו מהר"ח אור זרוע כתב בפשיטות כמה וכמה פעמים שכזית הוא חצי ביצה, ולא מסתבר שיחלוק על אביו בפשיטות אף בלי להביא דעתו או לומר שיש דעה אחרת. גם ראינו שמרן השו"ע בסימן שס"ח פסק כר"י בן ברוקא והרמב"ם שגרוגרת היא שליש ביצה, ומאידך הביא בסימן תפ"ו בלא חולק את דעת התוס' שכזית הוא חצי ביצה (ואפי' שהרב זרע אמת כ' שמרן פסק את התוס' רק לחומרא, מ"מ כבר נבאר בהרחבה להלן שאף הוא יסכים שאי"ז משמעות מרן, שמדבריו רואים ברור שפסק את התוס' מדינא, אלא שמחמת חומר הקושיא ולא היה לו תירוץ אחר כתב כן), ועל כרחך דסבירא לכל הני רבוותא שאי"ז מחייב כלל שבאמת אפשר לפסוק כדעת ר"י בן ברוקא, ומאידך לפסוק שכזית הוא חצי ביצה, כאשר נבאר להלן בסמוך, וממילא נומר כן אף בדעת הראשונים שאין ללמוד מהם כלל מהו דעתם לגבי שיעור הזית, ממה שהם פסקו כדעת ר"י בן ברוקא בעירובין.

שהנה באמת בעיקר הסתירה שלכאו' יש בין הלכות עירובין לדין כזית, כבר עמד ע"ז ר"ת בתוס' יומא (פ:) שהוקשה לו שמחד רואים בסוגיות הגמ' לגבי עירוב שגרוגרת פחותה משליש ביצה, ומאידך מהסוגיות מוכח שכזית הוא חצי ביצה, ובשבת (צא.) מבואר שהזית הוא פחות מגרוגרת, ויישב ר"ת דשאני גרוגרות דעירוב ששלוש מהם הוו כשני זיתים, שהם כביצה, משום שהם רכות מאד בבית הבליעה ונכנס מהם הרבה, משא"כ כזית שאנו משערים אותו בפני עצמו על מתכונתו ותבניתו שהוא קשה עם גרעינו, וממילא הוא יוצא שיעור חצי ביצה, ומה שאמרו בגמרא שבת (צא.) שכזית קטן מגרוגרת היינו היכא שהיא שלימה עם גרעינה והיא אינה בבית הבליעה, נמצא שבשש ביצים יש י"ב זיתים קשים ועגולים עם גרעינים, (שבהם מודדים כזית), וי"ח גרוגרות ללא גרעין ודרוסות, (שלא עליה נאמר שהיא גדולה מכזית אלא על שלימה עם גרעין).

ולפי"ז נמצא שאפשר לבאר את דברי הראשונים ומרן הש"ע כמין חומר, שבהלכות עירובין פסקו כרבי יוחנן בן ברוקא לקחת ו' ביצים שהם י"ח גרוגרות אליבא דר"ת שאכן בית הבליעה שהוא כביצה מחזיק ג' גרוגרות שהם ללא גרעין ומעוכות, ואינו סותר כלל שכזית הוא כחצי ביצה, שהתם הוא שהזית כמתכונתו וכתבניתו וכנ"ל, (ובעיקר דברי ר"ת ומה שיש להאריך בביאור דבריו ראה מ"ש בדברי התוס'). [ודע שבדברי הרמב"ם גופיה קשה לומר שסובר כר"ת, שהרי הוא כתב בהלכות שבת פ"ח ה"ה שהגרוגרת היא שליש ביצה, ונראה שהוא כלל בכל גווני, ואי ס"ל כר"ת הו"ל לחלק שרק שהגרוגרת בבית הבליעה היא שליש, הלא"ה הויא חצי ביצה, אע"כ נראה דלא ס"ל כדברי ר"ת, שהרי הרמב"ם בענייני הלכה הוא מפרש לנו ואין לו לסתום את הדברים משא"כ בשאר הראשונים שי"ל דסבירא להו כדעת ר"ת, וביחוד שאף בדעת הרמב"ם אי"ז מוסכם והמג"א והערך השלחן מפרשים את דבריו באופן שיסכים לדברי התוס'].

נמצא שאי"ז מוכרח כלל שהראשונים שפסקו כדעת ר"י בן ברוקא בעירובין יסברו שהזית הוא פחות מחצי ביצה, ואדרבה מצאנו בכמה ראשונים שפסקו בעירובין כר"י בן ברוקא, וגם פסקו שכזית הוא חצי ביצה.
ואדרבה הראשונים בארצות אחרות כמו בבל, מצרים, ספרד, איטליה, פרובנס ועוד סבירא להו שהזית הוא פחות משליש ביצה.
לפי האמור ליתא
 
שהרי מהרי"ל גם כתב שהקליפה של הביצה היא רבע מהביצה, וגם בזה יש 'מסורת' של האחרונים שסמכו על דבריו, אולם ידוע כיום שדבר זה טעות הוא, ולא שיער נכון
לעיקר הדברים כבר השיב ע"ז הרב ללוש באשכול אחר לגבי זית רענן:

א. בשיעור "ביצה בלי קליפתה" אין כל מסורת, כי גם אין "הוראה" בזה כדי שיפול בה שם מסורת.
המסורת מדור דור ממהרי"ל ועד פוסקי זמנינו ועד בכלל, כולל הרב שיעורי תורה ומרן ביבי"א ח"ט, היא מ"ש מהרי"ל בסדר ההגדה וז"ל: כל כוס צריך שיחזיק כמעט מלא שני קליפות ביצה, דהיינו רביעית הלוג, עכ"ל. כלומר, שבשביל לצאת י"ח ד' כוסות בשתיית רביעית, שהיא ביצה ומחצה בקליפתן, ימלא בכוס כמעט שני פעמים שממלאים מים בחלל של קליפת הביצה שהסירו ממנה את התכולה. ועל הוראה זו שנמסרה דור אחר דור בנו"כ של הש"ע ועד היום, אין חולק, שאם רוצה לשער באופן זה לרביעית של מצוה יעשה כך ויצא ידי חובה בודאי.
ואת דברי מהרי"ל הללו, שמהם עולה לפום ריהטא שקליפת הביצה שיעורה רבע ביצה, כתב הגר"ח נאה זיע"א ליישב עם המציאות שקליפת הביצה עולה בפועל כחלק אחד מ-15 מהביצה, דמוכרח לומר דאין כוונת מהרי"ל שהקליפה היא רביע, אלא דלרווחא דמלתא נקט "כמעט" מלא ב' קליפות, ולא נחית לצמצם, שכך בודאי יש רביעית ללא חשש.
ונמצא שדברי הגר"ח נאה זיע"א אינם לסתור את המסורת אלא לבאר את המסורת ותו לא מידי.
ומה שאחרונים רבים הביאו דברי מהרי"ל בתוך המו"מ שלהם בנידוניהם, ללמוד ממנו שע"פ חשבונו יוצא שקליפת הביצה מחזקת רבע הביצה, זהו חשבון שעשו תו"כ מו"מ בכל מיני נידונים ע"מ ליישב קושיות ולדחות טענות שיש על התוס' או על הרמב"ם בשיעור הזית או הגרוגרת או בשיעור ב' סעודות וכדומה, ובין הצדדים והאפשרויות צידדו עוד שלפי היוצא מדברי מהרי"ל שקליפת הביצה רבע ביצה יש ליישב או לדחות וכדו' בכל מיני דרכים נוספים, עי' עליהם, אבל לא הסיקו עפ"ז שום הלכה, רק צידדו לבאר את השיטות הקיימות, וגם דבריהם לא נאמרו כהוראה לסמוך עליה, וגם ניכר מדבריהם ובחקם הוא מפורש שלא כתבו ע"פ בדיקה, כי אם "לפי מ"ש מהרי"ל", כמבואר בדבריהם, ונמצא שאין כאן הוראה במסורת על שיעור קליפת ביצה, אלא הוראה על שיעור שבודאי מחזיק רביעית, והיא נשארה מקויימת, ותו לא מידי.
ולפי שהרב כה"ח נמשל אחר המו"מ שבפוסקים ע"פ רהיטת דברי מהרי"ל שכאילו שיעור קליפת ביצה קצוב במהרי"ל לרבע ביצה, ועפ"ז קבע הלכה לברך ענט"י על שיעור ביצה בלי קליפתה כבר בשיעור ביצה פחות רביע, ולפי האמת זה אינו, ואין לזה מקור מוסמך, שהרי מהרי"ל גופיה כתב "כמעט", והמציאות מוכיחה שהקליפה כחלק אחד מ-15, והמו"מ שבאחרונים אינו נכתב כדבר מבורר וכהוראה למעשה, א"כ אין בהוראה זו ע"מ לסמוך, והעיקר לילך אחר הבדיקה שנעשית פעם ראשונה ע"י הגרא"ח נאה זיע"א, ולפרש דברי מהרי"ל כפי שכתב לבארו בטוטו"ד, ותול"מ.
ומה גם שמרן זיע"א הוסיף דבלאו הכי לא עבדינן ס"ס בברכות, ועוד שהגרא"ח נאה זיע"א הוכיח כן גם בדעת התוס' והב"י שהקליפה אינה רבע ביצה כפי שסברו להבין מדברי מהרי"ל לפום ריהטא.
אבל כאמור, ההוראה שכן היתה במסורת, לשער רביעית לכוס של ברכה בכמעט מלא ב' קליפות, נשארה מקויימת באופן שאין לערער עליה בעולם.
 
ולעיקרא דמילתא מהרי"ל לא הקשה כן כלל על ר' שמשון אלא מכח זה פירש את ר' שמשון כדבריו
וגם אי"ז ר' שמשון הידוע מבעלי התוס' ששיך שהמרדכי יביא אותו ע' במהרי"ל בהג"ה של מכון י-ם
לפי מה שכתבתי - הכת"י שמצאו של תלמיד מהר"ם הוא של ר' שמשון, ויתכן והוא בעל התשב"ץ ר"ש בן צדוק. עליו כיון מהרי"ל, והוא בא 'לחלוק' עליו, ולומר שא"א לומר שהזית הוא קטן כמו שכתב הוא, ודוק היטב.

לגבי שיעור הקליפה.
עצם זה שהאחרונים הביאוהו בשתיקה ונשאו ונתנו בדבריו זה אומר שהם סוברים כן.
ובפרט שרבים מהאחרונים שכתוב ליישב דעת הרמב"ם עפ"י דברי מהרי"ל הנ"ל שחצי ביצה עם הקליפה שוה לשליש ביצה ללא הקליפה, וממילא גם תירוצים אלו יורדים, כיון שאין האמת כן [וזה עוד סיבה למה לא להתחשב בחלק גדול מהאחרונים שנקטו בדעת הרמב"ם כן].

הכה"ח הביא שכ"כ גם הנו"ב לפי מהרי"ל הנ"ל, ויש להוסיף שכ"כ בחידושי הרז"ה [בן דורו של הנו"ב] ב'שיעור עירוב וחצי פרס' בסיכום התשובה בסוף באות א' למעשה עי"ש, וכ"כ הגר"א בשנו"א פאה ח ז עי"ש. וכן נקט בפשיטות עפ"י מהרי"ל החת"ס בסי' קכ"ז ועשה לזה סימוכין מהגמ' עי"ש,וכן בספר עינים למשפט ברכות מ"א ע"ב עפ"י הנו"ב הנ"ל עי"ש, וכן בבנין ציון החדשות סי' ל' עי"ש.
 
נערך לאחרונה:
לפי מה שכתבתי - הכת"י שמצאו של תלמיד מהר"ם הוא של ר' שמשון, ויתכן והוא בעל התשב"ץ ר"ש בן צדוק. עליו כיון מהרי"ל, והוא בא 'לחלוק' עליו, ולומר שא"א לומר שהזית הוא קטן כמו שכתב הוא, ודוק היטב.
ע"ז כתבתי שבהגהה שבמהרי"ל ציינו שם את המקור של ר' שמשון ונ' שהוא אחרון ע"ש. וגם העורך בירחון המוריה כלל לא ביאר וביסס את דבריו שמנין לו שמה שמצא הוא ראשון וכבר העירו לו ע"ז ע"ש.
לגבי שיעור הקליפה.
עצם זה שהאחרונים הביאוהו בשתיקה ונשאו ונתנו בדבריו זה אומר שהם סוברים כן.
ובפרט שרבים מהאחרונים שכתוב ליישב דעת הרמב"ם עפ"י דברי מהרי"ל הנ"ל שחצי ביצה עם הקליפה שוה לשליש ביצה ללא הקליפה, וממילא גם תירוצים אלו יורדים, כיון שאין האמת כן [וזה עוד סיבה למה לא להתחשב בחלק גדול מהאחרונים שנקטו בדעת הרמב"ם כן].

הכה"ח הביא שכ"כ גם הנו"ב לפי מהרי"ל הנ"ל, ויש להוסיף שכ"כ הגר"א בשנו"א פאה ח ז עי"ש. וכן נקט בפשיטות עפ"י מהרי"ל החת"ס בסי' קכ"ז ועשה לזה סימוכין מהגמ' עי"ש.
לגבי החלק הזה אני יפנה את זה ל @הרב שמעון ללוש כי הוא למד את עניין זה יותר טוב [לגבי אם משערים אם קליפה], ואני לא מעוניין לענות לפו"ר.
 
תוספת חשובה שהובררה לי.

הוכחת התוספות שכזית הוא חצי ביצה

הנה בתוספות חולין (קג:) הוכיחו שכזית הוא כחצי ביצה, מדאמרינן ביומא (פ.) שבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת, ובכריתות (יד.) אמרי' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, ומשמע שעכ"פ ב' זיתים מחזיק. הא קמן שבביצה נכנסים ב' זיתים, וממילא שכזית הוא כחצי ביצה. וכן הוכיחו עוד התוספות ביומא (פ:), עירובין (פ: ד"ה אגב), ע"ש.

והנה בתוספות בעירובין (שם) הקשו קושיא עצומה על הא דאמרינן שהכזית הוא כחצי ביצה, ולפני שנביא את דבריהם נקדים בקצרה להביא את סוגיית הגמרא.

הנה במשנה (שם פב:) אמרו שהשיעור לערוב תחומין הוא ב' סעודות, ונחלקו התנאים מהו השיעור, שדעת ר"מ ור"י שהוא מזונו לחול או לשבת (מר כדאית ליה, ולקולא קאמרי), ולדעת רבי יוחנן בן ברוקא הוא ככר בפונדיון מארבע סלעים בסלע (כלומר שד' סאים של חטים שהם כ"ד קבים נמכרים בסלע שהוא מ"ח פונדיונין, והיינו שבפונדיון אחד אפשר לקנות ככר של חצי קב, והוא שיעור ב' סעודות), ולדעת רבי שמעון הוא שתי ידות לככר משלש לקב (כלומר דס"ל שבקב נכנסים ג' ככרות, וכל ככר הוא יש בו ג' סעודות, ובב' חלקים מהככר יש ב' סעודות. והוא מקל טפי מר"י בן ברוקא שלדעתו יש בקב ט' סעודות, ולד' ר"י בן ברוקא יש ד' סעודות בככר). ולעיל מינה (פ:) אמרו בגמרא שב' סעודות הווין י"ח גרוגרות.

ובתוס' (שם) הקשה ר"ת שהנה קיימא לן ששיעור ככר הוא ח' ביצים, ומעתה לפי דברי רבי שמעון שבככר יש ג' סעודות, א"כ יוצא ששיעור ב' סעודות שהוא ב' שלישים מהככר, הוא חמשה ביצים ושליש ביצה, וממילא אם איתא ששיעור י"ח גרוגרות הוא ב' סעודות (כדאמרי' בגמ'), ממילא בכל ביצה יש ג' גרוגרות ושמינית (וממילא גרוגרת הויא פחות משליש ביצה). והרי גרוגרת היא יותר גדולה מכזית כדמוכח בשבת (צא.). ושיעור כזית מוכח מהגמרות (יומא וכריתות וכנ"ל) שהוא כחצי ביצה, ומעתה קשיא טובא שהואיל ונמצאנו למדים שלדעת ר"ש גרוגרת הוא פחות משליש ביצה, א"כ היאך יתכן שכזית שהוא פחות מגרוגרת יהיה חצי ביצה, ואין לדחות שכו"ז הוא אליבא דר"ש, וא"כ יתכן שמה שאמרו בעירובין ששיעור ב' סעודות הוא י"ח גרוגרות הוא כתנאי דפליגי על ר"ש, והכל אתי שפיר, הא ליתא דהא כר"ש קיימא לן וכו'.

ויישב ר"י בתוס', שבאמת לא קיימא לן כרבי שמעון, אלא כר"מ ורבי יהודה דקאמרי ששיעור הוא כמזונו של אדם, וממילא אתיא שפיר דייתכן שיהיו י"ח גרוגרות בב' סעודות, וממילא כזית הוא כחצי ביצה, ואתי שפיר שהוא לא יותר מגרוגרת.



בירור האם ר"ת חולק על ר"י וסובר שכזית הוא פחות מחצי ביצה

והנה בתוספות ביומא (שם) הקשה ר"ת ג"כ כנ"ל, ותירץ ר"י ג"כ כנ"ל, אלא ששם הוסיף ר"ת גם לתרץ (בשונה מהתוס' בעירובין שמובא רק קושיית ר"ת ותירוץ ר"י). שיישב ר"ת בזה הלשון: דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא, ונמעכות ונדרסות טפי, ונוחים להשימם בבית הבליעה, וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין, ואינן נדבקים בבית הבליעה, ולכך הוי שיעור ב' זיתין קשין כשיעור ג' גרוגרות, ועוד דרכין ונוחין לאכול, ע"כ.

והנראה בביאור דבריו שגרוגרות של עירוב הם בלא גרעינין והם רכות שהם נמעכות ונדרסות, ולכן הם נוחים להיות בבית הבליעה וממילא יוכלו להכנס ג' גרוגרות בבית הבליעה, ובמציאות כזאת שהם בתוך בית הבליעה אכן הגרוגרות יותר קטנות מכזית, שהוא כשיעור חצי ביצה, והם מעט פחות משליש ביצה, ולא ע"ז אמרינן בשבת (צא.) שהגרוגרת גדולה מהכזית. משא"כ כזית שהשיעור שמסרו לנו רבותינו אותו ואמרו שהוא כחצי ביצה הוא היכא שהוא משתער בפני עצמו על מתכונתו ותבניתו שהוא קשה עם גרעינו, וממילא הוא יוצא שיעור חצי ביצה, ומה שאמרו בגמרא שבת (צא.) שכזית קטן מגרוגרת היינו היכא שהיא שלימה עם גרעינה והיא אינה בבית הבליעה, נמצא שבשש ביצים יש י"ב זיתים קשים ועגולים עם גרעינים, (שבהם מודדים כזית), וי"ח גרוגרות ללא גרעין ודרוסות, (שלא עליה נאמר שהיא גדולה מכזית אלא על שלימה עם גרעין). וממילא נמצאנו למדים שחילוק ר"ת הוא בין הגרוגרות, כלומר שבעירובין שאמרו שיש י"ח גרוגרות היינו שהם בבית הבליעה והם רכות כנ"ל, משא"כ בסוגיא בשבת שאמרו שהגרוגרת גדולה מהזית איירי שהיא על מתכונתה וגודלה ודומיא דשיעור כזית שהוא משתער בפני עצמו שאז הוא גדול. כנלענ"ד מוכרח בדבריו, אחר העיון בדבריו בדיבוק חברים, וכן עם הגר"ש ללוש.

[אלא שלא אכחד שקצת קשה לי מ"ש ר"ת: וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין, "ואינן נדבקים בבית הבליעה", שהרי לדברנו עיקר העניין הוא שהזית משתער בפנ"ע והוא קשה ושיעורו גדול, וא"כ מדוע כתב ר"ת שהוא אינו נדבק בבית הבליעה, הרי אנו לא משערים כלל את הזית בבית הבליעה. ויש ליישב, שעיקר כוונתו להמחיש לנו עד כמה הזית הוא קשה ושיעורו גדול, שאפילו אם נניחו בבית הבליעה לא יהיה נכנס בנקל (ושמא אמר כן אגב הרישא דאיירי בגרוגרות בבית הבליעה שהם נוחים), אבל לעולם עיקר החילוק שהזית משתער בפנ"ע משא"כ הגרוגרת, ואף שבאור זה הוא מעט דחוק[1], מ"מ אין בידי אפשרות לבאר אחרת את ר"ת וכדלהלן]

ולדברינו נמצא שר"ת מעולם לא חזר בו ממה שהבין בקושייתו, ומשנה ראשונה ואחרונה היא אחת שכזית הוא חצי ביצה, ורק שינה וחילק בין הגרוגרות שאם היא בבית הבליעה היא נמתחת מרוב רכותה ויכנסו שלושה בבית הבליעה וממילא בביצה, משא"כ שהיא בגדלה הטבעי בפני עצמה בזה תהיה יותר גדולה במעט מחצי ביצה, ויותר מכזית, ויש לזה ראיות ברורות ראה להלן.

ואמנם ראיתי שיש שפירשו (ע' בילקוט באורים על מתיבתא עוז והדר יומא שם) שכוונת ר"ת לחלק בין גרוגרת לכזית, כלומר שלעולם כזית הוא פחות משליש ביצה [ופחות מגרוגרת] וכדמוכח בעירובין אליבא דר"ש, ומה שאמרו בכריתות שבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים, אין זה מחמת גודלם, אלא בגלל שהם עגולים וגם קשים ויש בהם גרעין, ולכן אין יכול להכניס מהם הרבה בבית הבליעה, כלומר שמצד המבנה שלהם הם קשים ולא יכנסו בבית הבליעה יותר מב' זיתים (כלומר ולו יצויר שהם היו רכים היו נכנסים יותר מג' זיתים), משא"כ גרוגרת שהיא נוחה ובפועל יכולה להכנס יותר מג' גרוגרות בביצה. וכן ראיתי עתה שכ"כ בקצרה הגאון הסטיפלער זצ"ל בספרו שיעורין של תורה (סי' יא ד"ה אכן עמ' סט) בזה"ל: ובתוס' יומא בשם ר"ת ז"ל כתבו שתירץ דשני זיתים קשים לבלוע כמו ג' גרוגרות, לפי שהזיתים קשים ויש בהם גרעין, ומשו"ה אמרו שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, אע"פ שאמרו שמחזיק כביצה, ולפי"ז עכ"פ שיעור הכזית אינו אלא כשליש ביצה, עכ"ל.

ולפי דבריהם נמצא שר"ת חזר בו ממה שסבר בקושייתו, שבהו"א סבר שכזית הוא כחצי ביצה, ובמסקנתו הדר ביה וס"ל שהוא פחות משליש ביצה ופחות מגרוגרת.

אולם אחה"מ באור זה קשה לי טובא, חדא היאך יפרנסו לשון ר"ת דקאמר "דגורגרות בלא גרעינין קאמר הכא" שזה מוקשה לדבריהם, שהרי מלשונו משמע שבא לשנות ולחלק בין הגרוגרות בין "הכא", ל"התם", ולדבריהם הרי הוא לא שינה מעולם את שיעור הגרוגרת, אלא רק חילק בין גרוגרת לכזית.

ועוד קשה לדבריהם מש"כ ר"ת "וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין", והרי הוא תלמוד ערוך (ברכות לט.) שלא משערים לחשבון כזית את הגרעין, וא"כ מה הנפק"מ שיש גרעין, והרי אנו לא משערים אותו (משא"כ לדברנו שכוונת ר"ת לומר ששיעור כזית הוא לפי המבנה של הזית דהיינו כפי מה שהוא קשה וגדול, ולא כפי מה שהיה ניתן לומר ששיעורו הוא כפי מה שהוא בבית הבליעה ללא גרעין ומרוסק ורך,,,,), וגם שהרי בכריתות אמרו לגבי בשר שבית הבליעה לא מחזיק "ממנו – הבשר" יותר מב' כזיתים, והרי לבשר אין גרעין, (ואמנם הוא קושיית ר"י להלן על ר"ת, אך לדברינו אתי שפיר קושייתו).

עוד קשה לדבריהם היאך יפרנסו לשון ר"י בקושייתו על ר"ת בזה"ל: ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהם גרעין שהם תאנים שנדרסו, וההיא דכריתות נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין קשה ועגולין, ע"כ. ומבואר שהבין בדברי ר"ת שבא לומר שיש גרוגרות שהם עם גרעינים וע"ז השיג עליו שהוא אינו, ולדבריהם הרי מעולם הוא לא בא לחלק בין צורת הגרוגרות.

ואמנם לא אכחד שראיתי בכמה מהפוסקים שכתבו שדעת ר"ת שכזית הוא כשליש ביצה (כלומר והוא חזר ממה שהיה סבור בקושייתו), וכמ"ש הכנה"ג (יו"ד סי' סד או' כט), והמהרי"ץ בפעולת צדיק (סי' קכ) בשם ספר שארית יהודה, יעויי"ש. וכנראה שהם סוברים לבאר את דברי ר"ת כדברי הגאון הסטייפלער זצ"ל.

אולם אחה"מ כדבעי אני הקטן לא זכיתי להבין את דבריהם, שהרי מפשט דברי ר"ת נראה שבא לחלק בין הגרוגרות, ואת שיעור הזית הוא נשאר כאשר סבר בתחילה שהוא כחצי ביצה.

שו"ר בספר ציץ קודש (שפירא, מרבני אמריקה לפני ק"נ שנה, ח"ב סי' לח או' לה) שהביא את דברי השארית יהודה שכתב שר"ת סובר שכזית הוא כשליש ביצה, וכתב לתמוה עליו בזה"ל: ולפענ"ד לא ידעתי היכן היא דעת ר"ת ז"ל דג' גרוגרות הוא כביצה, והגרוגרת גדולה מהזית, דזהו דעת הרמב"ם ז"ל והשו"ע שפסקו כרבי יוחנן בן ברוקא. אבל ר"ת ז"ל בקושיא שהקשה במסכת עירובין ובמסכת יומא מבואר דפוסק כרבי שמעון דביצה הוא יותר גדולה מג' גרוגרות, וכו"ז הוא לס"ד, אבל לפי מה שהביאו התוס' במסכת יומא והתוס' ישנים בשם ר"ת ז"ל שתירץ לחלק בין גרוגרות דנדרסות ונמעכות לזיתים, לפי"ז נקטינן די"ח גרוגרות המוזכר בעירובין הם קטנים מזיתים, דמיירי בנדרסות [א,ה. וממילא צ"ל שמה שאמרו בשבת (צא.) שהגרוגרת גדולה מכזית היינו בלא דרוסות], ולא סבירא להו כדעת הרמב"ם ז"ל דבששה ביצים יש ח"י גרוגרות המשוער בערוב, עכ"ל. והוא ממש כדברנו ותאזרני שמחה.

וכן ראיתי בספר שיעורי הלכה (גבריאל, עמ' מד) שביאר את דברי ר"ת בג' אופנים, ובביאורו השלישי פירש כפי שפירשנו, בזה"ל: לגבי "אכילה" הגרוגרת קטנה מהזית, ולכן הזית הוא חצי ביצה, והגרוגרת היא שליש ביצה, ולגבי "הוצאה בשבת" הגרוגרת גדולה מהזית, ולכן אם הוציא מרשות לרשות כשיעור גרוגרת חייב, ואם הוציא כשיעור זית פטור, ע"כ. וסוף דבר דחה את שאר הפרושים (בין היתר מה שהבאנו ודחינו ג"כ), וקיים את הפרוש האחרון שהביא, ונימק והוכיח אותו בצורה, וזה לשונו: לכן נראה דעת ר"ת עיקר כמו שכתבנו בהסבר ג' לגבי אכילה שיעור הגרוגרת היא שליש ביצה, ושיעור הכזית הוא חצי ביצה, ולפי זה יוצא שאין מחלוקת בין ר"ת לר"י לגבי אכילה בשיעור הכזית שהוא חצי ביצה, וכן נראה מדברי הב"ח (או"ח סי' תט) שאין מחלוקת בין ר"ת לר"י בשיעור הכזית שהוא חצי ביצה. וכן נראה מדברי הערוך לנר (כריתות יד.) שכתב לפרש למה השו"ע כתב דשיעור כזית הוא כחצי ביצה בלשון יש אומרים והרי לא מצאנו חולק על זה, עי"ש מה שיישב בזה. משמע מדבריו שהבין שאין מי שחולק על התוספות בחולין ששיעור כזית הוא כחצי ביצה. וכן נראה מדברי הים של שלמה (חולין פ"ג סי' פח) שכתב בזה"ל: הרי קבלה בידינו "מבעלי התוספות" שזית הוא שיעור חצי ביצה תרנגולת עכ"ל. משמע מדבריו שהבין שאין דעה חולקת בזה "ובמיוחד לא ר"ת" שהוא ראש לבעלי התוספות, כמו שהגדיר החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת י' אות כט), עכ"ל ודפח"ח. וכן ראיתי בספר מקראי קודש (הררי, ליל הסדר עמ' תרכד) שביאר כן את דברי ר"ת בפשיטות, ע"ש.

שוב הראני הגר"ש ללוש שכן מבואר להדיא בתוס' ישנים בביאור דברי ר"ת, שאחרי שהביא את תרוצו כתב בזה"ל: ואין נראה לרבי דהא הא דקאמר אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים בבשר קאמר ליה בכריתות שהיא רכה הרבה ונוחה לאכול, "ועוד דגרוגרת בפרק המצניע נמי היא בלא גרעינתה", מיהו יכול לומר "דהני גרוגרות דפרק המצניע לא הוי נמעכות ונדרסות", ע"כ. והוא להדיא כדברינו, שמחלק בדעת ר"ת בין גרוגרות דעירובין שהם נמעכות ונדרסות, לבין גרוגרות דפרק המצניע שהם לא נמעכות ונדרסות ולכן הם יותר מכזית, אך לעולם בשיעור כזית מעולם לא חזר בו ומתחילה ועד הסוף היה סבור שהוא חצי ביצה, ותאזרני שמחה. וכן הראוני שכן מבואר בספר תפארת למשה (הובא בילקוט מפרשים בגמ' יומא פ: עו"ה).

ולכאורה לפי מה שהוברר לנו מדברי התוס' ישנים שהוא מבעלי התוס' שכך הוא הבין להדיא בדעת ר"ת שלדעתו כזית הוא חצי ביצה אף למסקנתו ולא חזר בו מעולם משיעור הזית, א"כ יש לנו לומר שהאחרונים שכתבו בדעת ר"ת שהוא למסקנתו סובר שכזית הוא פחות מחצי ביצה, אילו היו רואים דברי התוס' ישנים שכתב להדיא לא כן, היו חוזרים בהם.



[1] שוב נוכחתי שיש מקום לבאר לשון ר"ת דהכי קאמר, וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין, ואינן נדבקים בבית הבליעה, כלומר שיעור זיתים נאמר על זיתים כמות שהן בתבניתן כשהן בגרעינין וקשין ועגולין, ואינם במצב של אכילתן שאז הן בלי גרעינין ומרוסקין ונדבקין בבית הבליעה, (כי במצב של אכילתן אז באמת שיעורן קטן יותר, שהן נדבקים בבית הבליעה, דומיא דגרוגרות דעירוב).
 
בירור וביאור דעת מרן השו"ע וגדולי האחרונים בשיעור כזית



כתב מרן השו"ע (סי' תפו): שיעור כזית יש אומרים דהוי כחצי ביצה.

ומקורו טהור בית'ה יוסף בזה"ל: ושיעור כזית נראה מדברי התוספות פרק גיד הנשה (חולין קג: ד"ה חלקו) דהוי כחצי ביצה, ע"כ.

והנה פסקו של מרן השו"ע טעון הבנה, שלפי המבואר לעיל בארוכה שדעת הרמב"ם מסכמת דלא כדברי התוס', אלא ששיעור כזית הוא לכל היותר כשליש ביצה, א"כ צריך ביאור מדוע שבק מרן דעת הרמב"ם ופסק כדעת התוס', והרי הרמב"ם הוא מעמודי ההוראה, וידועים דברי מרן הב"י (או"ח סי' ג) שכתב: "ואע"פ שהעולם נוהגים כדברי התוספות", נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד בדרא, ונכון ליזהר "כדברי הרמב"ם שהוא עמוד הוראה", ע"כ. וא"כ מדוע שבק מרן דברי הרמב"ם, ואזיל לדברי התוס', והיה לו לפסוק בפשיטות כדעת הרמב"ם.

ואמנם לדברי המג"א (רס"י תפו) אין הכרח בדברי הרמב"ם שהוא סובר שכזית הוא שליש ביצה, שאפשר שמה שאמרו בגמרא (שבת צא.) שגרוגרת גדולה מכזית איירי בזית קטן, משא"כ בזית בנוני שהוא יותר גדול מגרוגרת, וא"כ אפשר שלהרמב"ם גרוגרת הוא שליש ביצה ומ"מ הזית הוא יותר, ע"ש. וא"כ לדבריו אתי שפיר טפי מדוע מרן שביק דברי הרמב"ם ופסק את דברי התוס', והוא משום שלא ראה בדברי הרמב"ם שום הכרח שיחלוק על דברי התוס', והבין שאדרבה אף הרמב"ם יהיה שר המסכי'ם עם סברת התוס'.

וגם לדברי הרב השלחן שהובא לעיל נמצא שאף הרמב"ם יסכים ששיעור כזית הוא חצי ביצה. וכן הגר"א בביאורו (סי' תפו) כתב להדיא שהרמב"ם ותוס' לא פליגי, והרמב"ם איירי בשליש ביצה עם קליפה, והתוס' [וממילא מרן] בחצי ביצה בלי קליפה, וממילא לשתיהם חד שיעורא הוא וכנ"ל.

וא"כ גם לדבריהם אין כאן כלל סתירה בדעת מרן דבאמת לכו"ע כזית הוא חצי ביצה.

אולם לפי מה שהבאנו מדברי רוב ככל הפוסקים שהבינו בפשיטות שדעת הרמב"ם דלא כהתוס', א"כ הדרא קושיא לדוכתא, מדוע מרן שביק סברת הרמב"ם ופסק את דברי התוס'. וביחוד תגדל התימה, שהרי מרן עצמו ידע מדעת הרמב"ם, ואף הביאו להלכה בשלחנו (סי' שסח ס"ג, וסי' תט ס"ז) ששיעור ערוב הוא ב' סעודות, שהם י"ח גרוגרות, שהם ששה ביצים, ע"ש. הרי שסובר כדעת הרמב"ם שגרוגרת הוא שליש ביצה. וממילא דעת לנבון נקל ששיעור כזית הוא פחות משליש ביצה (כמבואר בשבת צא. שהגרוגרת גדולה מכזית), וא"כ מדוע מרן שביק לסברת הרמב"ם.

ועוד תוגדל ותוכפל התימה לפמ"ש הגאון רבי ישמעאל הכהן בעל זרע אמת בספרו שבח פסח (דיני מצה אות ח) שהאריך למעניתו בזה, והוכיח במישור שדעת שגם דעת הרי״ף והרא׳׳ש והטור ששיעור כזית הוא כשליש ביצה, שהרי גם הם ס"ל להלכה כדברי רבי יוחנן בן ברוקא שי"ח גרוגרות הם ו' ביצים, ע"ש. וא"כ מעתה תגדל התימה מדוע ראה מרן לעזוב דברי ג' עמודי הוראה ולפסוק כדעת התוס', וביחוד שהוא הביא את סברת התוס' בלבד ולא הביא עמה שום דעה לא בשו"ע ולא בב"י.

ובאמת שראיתי שכבר עמד בזה הגאון רבי ישמעאל הכהן בספרו שבח פסח (דיני מצה אות ח) שאחרי שהאריך למעניתו בזה, הפליא עצה הגדיל תושיה, והוכיח במישור שדעת הרי״ף והרמב״ם והרא׳׳ש ששיעור כזית הוא כשליש ביצה, תמה על מרן הש״ע שסתם להחמיר כדברי התוספות, וביחוד שאף איהו גופיה (בסי' שסח, וסי' תט) הביא ופסק את דברי הרמב"ם, וא"כ מה ראה לעזוב את דברי רוב הראשונים. וכתב, שיתכן שמשו"ה מרן הביא את דברי התוס' בלשון "יש אומרים", והוא משום שראה שרוב הפוסקים לא הסכימו עם סברת התוס', ולא כתב דעה זו אלא לומר שטוב לחשוש לזה לחומרא בעלמא לכתחילה. וסוף דבר העלה להלכה שבשעת הדחק כגון לחולה או לזקן, יש לסמוך על סברת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש שיספיק כשיעור שליש ביצה, שהוא ששה דרהם, ובפרט במרור שבזמן הזה אינו אלא מדברי סופרים, וכל שכן בדין ״הכורך״ שאינו אלא זכר למקדש בלבד. ע״ש.

וכן ראיתי להרב כסא אליהו (רס"י תפו) שכתב, שאין להקל בדבר שהוא חובה [לאכול רק שליש ביצה] כגון כזית מצה ומרור, או לעניין שיעור לברך ברכה אחרונה עד שיאכל שיעור חצי ביצה דווקא, ומ"ש מרן בשם יש אומרים הטעם נראה לענ"ד משום שעינו ראתה שאינו מוסכם מרוב הפוסקים, ולהכי כתב בשם יש אומרים לאשמועינן דטוב לחוש לדעה זו, ע"כ.

וכ"כ הרב נהר שלום (רס"י תפו): ומה שכתב השו"ע כאן הוא לר"י בעל התוספות, ולענ"ד בעירובין דרבנן (סי' שסח) סמך המחבר לפסוק כהרמב"ם, אבל הכא דהוי לצאת י"ח מצה דאורייתא כתב סברת התוס' בלבד, דצריך לצאת ידי ספק בדאו', והזכירה בשם י"א לגלויי דלאו הלכתא פסיקתא וכו', ע"כ.

וכ"כ בשו"ת יד אליהו (לובלין, סי' כו ד"ה היוצא) שלא כתב השו"ע שכזית הוא חצי ביצה, אלא רק על צד החומרא, כגון לעניין אכילת מצה ומרור, ולזימון, ולברך ברכת המזון, ע"כ.

ובאמת שאחה"מ דבריהם מוקשים מאד בדעת מרן, שלכאו' יש את כל הראיות שמרן תפס את התוס' להלכה ולמעשה (ולדרכו של המג"א והפוס' הנ"ל הכל אתי שפיר בפשיטות), חדא, שהנה מרן זכר את הרמב"ם רק בהלכות עירובין, וכלל לא התייחס לשיטתו בעניין זית לא בביתו ולא בשלחנו, והיאך אפשר לחשוב שהוא מתחשב בדעה ע"פ חשבון היוצא ממנה, והרי מרן כתב את ספרו כספר הלכה, והיאך יסמוך עלינו שנדע לחשבן את דעת הרמב"ם מהלכות עירובין לדין כזית, והרי מרן אפילו לא רמז לעיין ברמב"ם, אלא הביא להלכה רק את דברי התוס' והיאך יסמוך עלינו שנדע להבין ולהורות לשעה ולדורות כדברי הרמב"ם, זו פליאה עצומה.

ועוד, שהרי ידועים דברי רבותינו דכל תורה שאין לה בית אב אינה תורה, ולפני כל הלכה מצווה שהיא חובה לעיין בית'ה יוסף לדעת את שורשי הדין, ולהוציא לאמת את חקר הדין (ע' מהרש"א סוטה כב.), והרי המעיין בב"י יראה שלא רמז לנו כלל שיש חולקים על דברי התוס', והביא את דבריהם כהלכה למשה מסיני בזה"ל: ושיעור כזית נראה מדברי התוספות פרק גיד הנשה (חולין קג: ד"ה חלקו) דהוי כחצי ביצה, ע"כ. ולא רמז כלל שיש בזה שום חולק (ואפי' שבשו"ע כתב בלשון י"א, מ"מ בב"י שהוא מקור הדברים לא רמז שיש חולקים, ואשכחן טובא דמייתי מרן האי לישנא אפילו על סברא דליכא מאן דפליג עלה וכמ"ש הסמ"ע (סימן טז סק"ח) שלא כיוון המחבר לו' שיש פלוגתא בזה אלא כל מקום שמצא דין שאינו נזכר ג"כ בשאר פוסקים כותבו בלשון יש מי שאומר, ע"ש. וכ"כ החיד"א בברכ"י (א"ח סימן תרעב סק"א), וכן כתבו הרבה אחרונים ואספם כעמיר גורנה השד"ח בכללי הפוסקים (סימן יג אות כב). ולא רק זה שלא רמז שיש חולקים ואף לא רמז לדבריהם, עוד בה שגם את סברת התוס' שמרן הביאה בב"י, הרי הוא ציין לדבריהם בחולין, ויעויי"ש בתוס' שלא כתבו להדיא שהזית הוא חצי ביצה, ואף לא נחתי להכי אלא הביאו רק את דברי הגמרות (יומא וכריתות) שמתבאר מהם כן, ולכאו' היה למרן להביא את דברי התוס' המפורשים (עירובין פ:, ויומא פ.) כסוגיא בדוכתא שאומרים להדיא שמהסוגיות מוכח שהזית הוא חצי ביצה, ומדוע הלך לדברי התוס' בחולין שקיצרו בזה, אלא נראה וודאי שמרן הבין בפשיטות שכך מבואר יוצא מהסוגיות (אלא שלא היה פוסק כן לפי דיוקו גרידא, והביא דברי התוס' שהקבילו את הסוגיות), וא"כ הוא דבר פשוט ומבואר כבר בתוס' חולין שבסוגיות מבואר להדיא שכזית הוא חצי ביצה, ומרוב פשיטותו לא ציין לתוס' בעירובין ויומא ששם מבואר שכ"ה דעת ר"י, והבין מרן דלא נצרכא לזה שהוא פשוט בסוגיות הש"ס (כמובן אחרי הקבלת התוס'). וכו"ז מחזק את הקושיא שמרן היה פשוט לו שעיקר ההלכה הוא כדברי התוס', שכן מבואר בפשיטות בסוגיות הש"ס[1]. (והר"ר ינון בר כוכבא ב'זית רענן' כתב דבר פלא, שמחמת חומר הקושיא נראה לומר שלמרן לא היה את גליונות התוס' ביומא ועירובין, והוא דבר שא"א לשמעו כלל אחה"מ, ולדברינו הכל אתי שפיר ומובן כמין חומר)

ועוד, שגם מגוף הסימן אנו למדים שמרן תפס את דברי התוס' לעיקרא דדינא, שהנה בטור סימן תפ"ו הוא דיני ומנהגי הסדר בקצרה, ואילו לגבי שיעור כזית הטור כלל לא כתב ע"ז רק מרן הב"י מעצמו כתב את שיעור הכזית, והנה יעויין בשו"ע שראה איזה פלא שמרן לא הביא מידי ממה שהביא הטור מדיני הסדר, והביא רק את מה שאיהו גופיה חידש והביא בב"י ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, והנה נחזי אנן היאך רוח הדברים נוטה, שאם באמת מרן הביא את דברי התוס' "רק" לחומרא בעלמא, א"כ היה למרן למצוא איזה סימן שמתאים לעניין זה וכגון באכילת מצה וכדומה ולהכניס שם את הסעיף הזה שנדע מהו שיעור כזית, ואילו מרן השו"ע לא עשה כן, אלא פתח לנו סימן מיוחד מעצמו (שלא הובא בטור כלל) לדין שיעור הכזית. וזה מוכיח ומלמד אותנו תרתי, חדא שמרן מראה להלכה זו חשיבות מיוחדת ול"ה כחומרא בעלמא. ועוד והעיקר, שנראה ממרן שדין זה הוא לא מהלכות "מצה" או מהלכות "מרור" שבזה נכון להחמיר שהכזית הוא כחצי ביצה, אלא נראה ממרן שהוא דין "כזית", כלומר שכך הוא שיעור כזית בכל התורה כולה, ולכן מרן לא שם את סעיף זה אלא בסימן בפני עצמו, וברור. (אלא שק"ק מדוע מרן בחר ללמדנו הלכה מצויה זו רק בהלכות פסח, הרי יותר היה לו ללמדנו הלכה זו בהלכות ברכות).

עוד תדע, שמדברי מרן בב"י מבואר להדיא שא"א ליישב שמרן נקט רק לחומרא "במצה דאורייתא" כהתוס', משא"כ בשאר דברים יש לנו לומר ספק דרבנן לקולא, שהרי שם בסימן תפ"ו מדובר להדיא על מרור שהוא דרבנן ובכו"ז פסק מרן שכזית היינו חצי ביצה (כלומר דמ"ש בב"י שזית הוא חצי ביצה כוונתו ברורה דקאי על כל מ"ש הטור גם במרור שהוא מדרבנן, ופשוט), ובאמת שגם הפוסקים הנ"ל שכתבו שמרן תופס את התוס' רק לחומרא הסכימו שהוא במרור דרבנן כמבואר למדקדק היטב בדבריהם (זולת הרב נהר שלום שנראה מדבריו שמחלק בזה). וכן בב"י שם מבואר לגבי הכרפס שלא יאכל כזית, ואם יעשה כהתוס' אדרבא אינו חומרא אלא קולא, שאוכל יותר משליש ומתחייב ברכה אחרונה (לדעת הרמב"ם) ולא מברך, והרי כל הדין בכרפס מבואר בב"י שם שהוא דוקא שלא להגיע לחיוב ברכה אחרונה. הרי להדיא שמרן לא מחשיב כלל את דעת הרמב"ם אפילו לספק ואפילו לגבי ברכה אחרונה, שא"כ מרן לא עזר לנו מידי, שהרי הוא בא להצילנו שלא יתחייב בברכה ולכן אמר שלא יאכל כזית, והרי היה לו לומר שמ"מ הרי לדעת הרמב"ם הרי הוא מתחייב כבר משליש ביצה ולכן יאכל פחות משליש, ולא היה לו לסתום שכזית הוא חצי ביצה, ובכך לדעת הרמב"ם לא הואיל כלום שכבר נתחייב בברכה.

ובאמת שלולי דמסתפינא ולולי דברי רבותינו, היה נראה לענ"ד מכוח חומר הקושיות הנ"ל לומר "מקרא נדרש לפי פשוטו", כלומר שמרן השו"ע פוסק רק את דעת התוס' מצד הדין, ולא התחשב כלל בדעת הרמב"ם, ולכן לא הביא כלל "לגבי שיעור כזית" את דעת הרמב"ם, ואף לא ציין או רמז לדעתו, ואם הוא סובר כדעתו הוא פלא עצום מדוע לא הביאו וכנ"ל. והטעם לכך הוא דס"ל למרן דלא שבקינן מאי דפשיטא להו לתוס' מפני מה שאנו מסופקים בדעת הרמב"ם, שהרי את דברי הרמב"ם אפשר לפרש גם כדברי המג"א או כמו הערך השלחן או הגר"א באופן שהרמב"ם לא יחלוק על התוס', וא"כ גם אי נימא שהיה ספק למרן היאך לפרשו, מ"מ לא שבקינן מאי דפשיטא להו לתוס', שהרי הרמב"ם סו"ס מעולם לא כתב לנו מהו שיעור כזית, ורק מחשבון דבריו כתבו הפוסקים שהוא לא יותר משליש, וא"כ כיוון שיד הדוחה נטויה שאין הכרח בדעת הרמב"ם שיסבור שכזית הוא כשליש ביצה, אי נמי שהרי הוא לא עמד וביאר להדיא מהו שיעור הזית, א"כ לא שבקינן מה "שמפורש" בדברי התוס', וביחוד שהיה נראה למרן שדברי התוס' מוכרחים ומבוארים היטב בסוגיות הש"ס, וכפי שביארנו שלכן ציין מרן לדברי התוס' בחולין. ונודע מ"ש מרן החיד"א בספר טוב עין (סימן יח חו"מ סימן קכח בד"ה ואני בעניי) שאע"פ שמרן הבית יוסף פוסק תמיד כהרי"ף והרמב"ם נגד שאר פוסקים, זהו דוקא כשברור לנו שכן דעת הרי"ף והרמב"ם, משא"כ כשאנו דנים לומר כן בדעתם, מכח מה שהשמיטו מאי דאיתמר בש"ס, ע"ש. וה"ה שיש לנו לומר כן בנ"ד מאחר שהרמב"ם לא דיבר להדיא על שיעור זית, והוא רק דיוק בדבריו.

ועוד יש להוסיף לזה, שהרי מצאנו נדון כיו"ב שהוא מחלו' התוס' והרמב"ם, ומרן נקט בפשיטות כדברי התוס' נגד הרמב"ם. שיעויין בב"י (או"ח סי' ג) שכתב, שמדברי הרמב"ם נראה שאפילו בלא אשתו אסור לשכב בין מזרח למערב, ואע"פ שהעולם נוהגים כדברי התוספות [שבלא אשתו מותר], נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד בדרא, ונכון ליזהר כדברי הרמב"ם שהוא עמוד הוראה, ע"כ. הרי מבואר שמעיקר הדין נקט כהתוס', ורק כתב "שנכון" ליזהר כהרמב"ם, וכ"ה לשון מרן השו"ע (סי' ג ס"ו): וכן אסור לישון בין מזרח למערב אם אשתו עמו, "ונכון ליזהר" אפילו כשאין אשתו עמו, ע"כ. כמו"כ בשו"ע (סס"י רמ) כתב: מטה שישן בה "עם אשתו" צריך שתהא ראשה ומרגלותיה, זה לצפון וזה לדרום, ע"כ. והשמיט לגמרי את דעת הרמב"ם. ונראה שהטעם בזה שמרן פסק כדברי התוס' נגד הרמב"ם אפילו שהוא "עמוד ההוראה", הוא עפמ"ש בב"י "שמנהג העולם כהתוספות". וממילא יש לומר שגם כאן מרן פסק כדעת התוס' מאחר שכך היה המנהג בזמנם פשוט כדעת התוספות שכזית הוא חצי ביצה, ולכן אפילו שמדברי הרמב"ם יש פנים מסבירות לומר שהוא שליש ביצה, מ"מ הואיל והוא לא מוכרח בדבריו, אי נמי שהרי הרמב"ם מעולם לא דיבר על שיעור כזית (ולכן ג"כ לא הביאו ודן בדבריו כמו שעשה בסימן ג'), לכן תפס מרן להלכה כמנהג העולם וכדברים המפורשים בתוס' שכזית הוא חצי ביצה.


ובדעת הפוסקים הנ"ל שכתבו בדעת מרן שהוא סובר מעיקר הדין את דעת הרמב"ם שכזית הוא כשליש ביצה, אע"פ שהוא קשה טובא וכנ"ל, מוכרחים אנו לומר ש"ליבם אנסם", כלומר היות ויש להם קושיות גדולות על התוס' וראיות נכוחות (מהסוגיות) להרמב"ם, וגם לדעתם הוא מוכרח מעל כל ספק שזה דעת הרמב"ם שכזית הוא כשליש ביצה (ותמוה לומר שמרן יחלוק ע"ז), לכן הם מעדיפים להטות את משמעות דברי מרן הש"ע עם הוגן הסוגיות ופשטי השמועות, כלשון הרמב"ן בהקדמה למלחמות, זאת אומרת, הם יודעים שזה דוחק, אבל מעדיפים דוחק זה מהדוחק שמרן פסק את התוס' בהתעלמות מוחלטת מעמודי ההוראה וכו'. וסבירא להו שטוב לסבול דוחק הלשון מדוחק העניין, וכמו שכתבו בעלי הכללים, עפ"ד הב"י (יו"ד סימן רכח ס"ה) שכתב: מוטב לדחוק הלשון ולכוונו עם העניין, זהו הנלע"ד ברור[2].

עוד האיר לי מו"ר הגר"ש ללוש שאפשר לבאר את דעת מרן השו"ע בדרך ברורה, בצורה שהכול יבוא על מקומו בשלום, וזאת ע"פ דברי ר"ת בתוס' יומא (פ:) שהוקשה לו שמחד רואים בסוגיות הגמ' לגבי עירוב שגרוגרת פחותה משליש ביצה, ומאידך מהסוגיות מוכח שכזית הוא חצי ביצה, ובשבת (צא.) מבואר שהזית הוא פחות מגרוגרת, ויישב ר"ת דשאני גרוגרות דעירוב ששלוש מהם הוו כשני זיתים, שהם כביצה, משום שהם רכות מאד בבית הבליעה ונכנס מהם הרבה, משא"כ כזית שאנו משערים אותו בפני עצמו על מתכונתו ותבניתו שהוא קשה עם גרעינו, וממילא הוא יוצא שיעור חצי ביצה, ומה שאמרו בגמרא שבת (צא.) שכזית קטן מגרוגרת היינו היכא שהיא שלימה עם גרעינה והיא אינה בבית הבליעה, נמצא שבשש ביצים יש י"ב זיתים קשים ועגולים עם גרעינים, (שבהם מודדים כזית), וי"ח גרוגרות ללא גרעין ודרוסות, (שלא עליה נאמר שהיא גדולה מכזית אלא על שלימה עם גרעין). נמצא שאפשר לבאר את דברי מרן הש"ע כמין חומר, שבהלכות עירובין פסק כרבי יוחנן בן ברוקא לקחת ו' ביצים שהם י"ח גרוגרות אליבא דר"ת שאכן בית הבליעה שהוא כביצה מחזיק ג' גרוגרות שהם ללא גרעין ומעוכות, ואינו סותר למה שפסק בסי' תפ"ו ש שכזית הוא כחצי ביצה, שהתם הוא שהזית כמתכונתו וכתבניתו וכנ"ל, וגם ר"ת מסכים לזה, עכ"ד, ודפח"ח. ובעיקר דברי ר"ת ומה שיש להאריך בביאור דבריו ראה מ"ש בדברי התוס'. [ודע שבדברי הרמב"ם גופיה קשה לומר שסובר כר"ת, שהרי הוא כתב בהלכות שבת פ"ח ה"ה שהגרוגרת היא שליש ביצה, ונראה שהוא כלל בכל גווני, ואי ס"ל כר"ת הו"ל לחלק שרק שהגרוגרת בבית הבליעה היא שליש, הלא"ה הויא חצי ביצה, אע"כ נראה דלא ס"ל כדברי ר"ת].

דברי גדולי האחרונים בשיעור כזית

הנה הרב פר"ח (רס"י תפו) הסיק שהעיקר הוא כדעת הרמב"ם שהכזית הוא כשליש ביצה, ע"ש. וכ"כ הרב מטה יוסף יקואל (סי' א) שלעניין דינא נקטינן כדברי הרמב"ם שכן סתם מרן בסימן שס"ח, ע"ש.

אולם המג"א (רס"י תפו) הסיק שהשיעור הוא כחצי ביצה (ושאף הרמב"ם מסכים לזה), ע"ש. וכן הכנה"ג (יו"ד סי' סט הגה"ט או' כט) אחרי שהביא את מחלו' הרמב"ם ותוס', סיים: ומרן השו"ע לא הביא אלא דעת התוספות, ע"כ. וכן מבואר בדברי המהרש"ל בספרו ים של שלמה (חולין פ"ג סס"י ח) "שקבלה בידינו" כדעת בעלי התוספות, ע"ש. והובא ג"כ בב"ח ובט"ז (יו"ד סי' מד ס"ק יב), וכן בספר חמדת ימים (הל׳ פסח דך כו ע״ב), הביא מחלוקת התוספות והרמב״ם, וסיים: וכבר נהגו העולם כשיטת ר״י שהכזית הוא תשעה דרהם. ע״כ. וכ"כ הגאון רבי דוד פארדו בפירושו חסדי דוד על התוספתא (במנחות פי"ב ה"ה) ושיעור זית למ"ד שהוא חצי ביצה דהיינו ט' דרהם, נמצא ב' זיתים ח"י דרהם, ע"כ. וכ"כ הגאון רבי אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ (ערך שיעור), וכ"כ הגאון רבי יוסף מלכו בספרו שלחן גבוה (סי' תעב או' כג): וכתב מורי הרב ז"ל בבית דוד (סוף חאו"ח דקל"ו סע"א) ביצה ח"י דרהם, זית חצי ביצה ט' דרהם, ונמצא רביעית שהוא ביצה ומחצה הוא כ"ז דרהם וכמ"ש מורי שם, ע"כ. וכ"כ הגאון הפתה"ד (ח"א סי' קצ, דקצ"ו ע"א): נהגו מימי עולם זקני תורה בעלי תריסין ששוקלים כזית מצה ט' דרהם, ע"כ. וכ"כ הרב יפה ללב (ח"ג סי' תעא סק"א), וכ"כ הראש"ל רבי רפאל מיוחס בספרו מזבח אדמה (או"ח סי' שסו), וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש (בסדר עריכת שלחן טהור ס"ז), וכ"כ בספר גושפנקא דמלכא (לרבי פארוז קארסינטי מחכמי ליוורנו לפני למעלה מק"נ שנה, דצ"ט ע"ב), וכ"כ הגאון המוהרמ"ך בספר לקט קציר (או' צז) בשם הגאון רבי חיים אבולעפיא. וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספרו הבהיר בא"ח (שנה ראשונה פרשת צו או' לד), וכ"כ בספר אברהם אברהם (לרבי אברהם מרומאנו לפני כמאה שנה, דס"ט ע"ב), וכ"כ בספר כח מעשיו הגיד לעמו (לפני כמאה שנה, דנ"א ע"א), כה"ח (סי' תפו), שו"ת יחו"ד ח"א (סי' טז), ועוד מגדולי הפוסקים וכל היד המרבה לחפש תמצא עוד כהנה וכהנה.

וגם הפוסקים שהוכיחו שדעת הרמב"ם דלא כהתוס', ואף תמהו על מדוע עזב דברי הרמב"ם, מ"מ לעניין דינא כתבו להחמיר כדעת מרן ולא הקלו בזה, וכמ"ש הגאון רבי ישמעאל הכהן בספרו שבח פסח (דיני מצה אות ח) שהעלה שיש לחשוש לדעת התוס' לחומרא, ורק בשעת הדחק כגון לחולה או לזקן, יש לסמוך על סברת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש שיספיק כשיעור שליש ביצה, שהוא ששה דרהם, ובפרט במרור שבזמן הזה אינו אלא מדברי סופרים, וכל שכן בדין ״הכורך״ שאינו אלא זכר למקדש בלבד. ע״ש. וכן ראיתי להרב כסא אליהו (רס"י תפו) שכתב, שאין להקל בדבר שהוא חובה [לאכול רק שליש ביצה] כגון כזית מצה ומרור, או לעניין שיעור לברך ברכה אחרונה עד שיאכל שיעור חצי ביצה דווקא, ע"כ. וכ"כ הרב נהר שלום (רס"י תפו): ומה שכתב השו"ע כאן הוא לר"י בעל התוספות, ולענ"ד בעירובין דרבנן (סי' שסח) סמך המחבר לפסוק כהרמב"ם, אבל הכא דהוי לצאת י"ח מצה דאורייתא כתב סברת התוס' בלבד, דצריך לצאת ידי ספק בדאו', והזכירה בשם י"א לגלויי דלאו הלכתא פסיקתא וכו', ע"כ. וכ"כ בשו"ת יד אליהו (לובלין, סי' כו ד"ה היוצא) שלא כתב השו"ע שכזית הוא חצי ביצה, אלא רק על צד החומרא, כגון לעניין אכילת מצה ומרור, ולזימון, ולברך ברכת המזון, ע"כ.

וזה לשון הגר"ז בשלחן ערוך הרב (סי' תפו): כזית י"א שהוא כחצי ביצה, וי"א שהוא פחות מעט משליש וכו', וא"כ במרור שהוא מדברי סופרים, וכן כל דבר שהוא מדברי סופרים ששיעורו בכזית יש לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה, אבל במצה שהיא מן התורה וכן בכל דבר שהוא מן התורה יש להחמיר כסברא ראשונה, אבל לעניין ברכה אחרונה וברכת המזון ששיעורו בכזית ספק ברכות להקל ולא יברך עד שיאכל כחצי ביצה, ולכתחילה יש להזהר שלא להכניס עצמו לידי ספק ברכה, ויאכל כחצי ביצה או הרבה פחות משליש ביצה בדבר שאין צריך כזית, ע"כ. והובא במשנ"ב ובכה"ח (ר"ס תפו).

ומ"מ מ"ש הגר"ז שבמרור שהוא מדברי סופרים, וכן כל דבר שהוא מדברי סופרים ששיעורו בכזית יש לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה. הנה אף שכן מתבאר ג"כ מדברי הנהר שלום הנ"ל, מ"מ מדברי הרב זרע אמת מבואר שרק לחולה יש להקל בזה הלא"ה יש להחמיר בזה. וכן מבואר ביד אליהו מלובלין, ומכל הפוסקים שהוזכרו לעיל. וכ"כ המשנ"ב, כה"ח, יחו"ד.

[ואף חולה או זקן שמקל בזה לאכול מרור כשליש ביצה, מ"מ לא יברך על אכילת מרור דקיימא לן סב"ל, וכ"מ במשנ"ב הנ"ל, וכ"פ הכה"ח, ומרן זיע"א בחזו"ע פסח (אכילת מרור סעי' יג).

וראיתי בספר זית רענן (עמ' נז) שתמה על דבריהם, שמדוע לא יברך אם אוכל כשליש ביצה, והרי מרן השו"ע עצמו בהלכות עירובין פסק כשיטת הרמב"ם ולא חשש לתוס', ואעפ"כ הרי הוא מברך בשעה שעושה עירוב, וה"נ נימא הכא.

ובאמת שהתשובה פשוטה, דהתם מרן השו"ע פסק כדברי הרמב"ם ששיעור עירוב הוא ו' ביצים, וממילא כיוון שיש כאן חיוב "בוודאי" ברכה ממילא אתיא, כמבואר יסוד זה בשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' לא בהערה) לגבי לעשות עירוב בבין השמשות (וה"ט דמהני ספירת העומר בבין השמשות). משא"כ כאן שהרי מרן השו"ע לא הכריע סד"ר לקולא ושבמרור ייקח כזית שליש ביצה, שאז נימא הואיל ויש לו חיוב בוודאי ה"נ יברך, אלא אדרבה מרן הכריע שיש לו לקחת שיעור כחצי ביצה, וממילא אף אם אנו נקל למי שחולה וכיו"ב לקחת שליש ביצה ומדין סד"ר לקולא מ"מ הוא מתורת "ספק", ולא מתורת "וודאי" שהרי הוא נגד מרן, וממילא הדרינן לכללא דסב"ל. אי נמי יש לומר, דשאני הכא לגבי כזית שהמנהג כהתוס', וא"א לברך על שליש נגד המנהג (ואף אם לפי הנפסק בעירוב יוצא שליש מאי דנהוג נהוג ומאי דלא נהוג לא נהוג כמבואר בר"ן סו"פ גיד הנשה)]



[1] והנה אף שאכן אפשר לתרץ כן, מ"מ עיין לעיל בדברי המרדכי שכתבנו בזה ביאור אחר בדעת מרן מדוע הביא רק מדברי התוס' בחולין, והוא תירוץ שנראה יותר נכון בדעת מרן, ע"ש.
[2] וזהו ההבדל בין משנתו הראשונה למשנתו האחרונה של מרן זיע"א בזה, שבתחילה הלך לפי פשוטו של מקרא והפוסקים שהבינו כך בפשיטות שדעת מרן השו"ע בבירור שכזית הוא כחצי ביצה, ואח"כ לבו הרחב ראה הרבה חכמה בדברי רבותינו שכתבו שמרן רק חושש לחומרא לדעת התוספות, והבין שלכך נוטה דעת רובם להעדיף דוחק זה מאידך דוחק. וכפי שעמדנו על דברי מרן זיע"א בספר 'שעורי אכילה במשקל' (נספח ב') בהאי לישנא:
כתב מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' טז): התוספות בחולין (קג:) הוכיחו ממה שאמרו בגמרא (כריתות יד.) שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני כזיתים, משמע שכשיעור שני זיתים מחזיק. וביומא (פ.) אמרו, שבית הבליעה מחזיק כשיעור ביצת תרנגולת. משמע שהזית הוא כחצי ביצה. וכן כתבו בקיצור בפסקי תוספות חולין (אות רעב). וכן כתבו עוד התוספות בעירובין (פ:). וכן כתבו הראבי״ה בח״ב (סי׳ תקכה עמוד קסד). והמרדכי (בסוך פרק ערבי פסחים, בסדר ליל פסח). והרא״ה בבדק הבית (דך צו ע״א). וכן כתב מהרי״ל בפירוש ההגדה (דף טז ע״א). וכן כתבו בשו״ת תרומת הדשן (סי, קלט). ובפסקיו (סי׳ כו). ובשו״ת מהרי״ו (סי' קצג). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי׳ תפו) בזו הלשון: ״שיעור כזית יש אומרים שהוא כחצי ביצה״. ולא הביא שום חולק על זה . משמע שכן סובר להלכה. והנה ידוע ששיעור ביצה הוא שמונה עשר דרהם . והוא על פי מה שמבואר בהרי״ף בהלכות (פסחים פרק י, קט.) ששיעור רביעית הוא כביצה ומחצה. וכן כתב הרא״ש בתשובה (כלל יד סי׳ ה), ומבואר בפירוש המשניות להךמב״ם (עדיות פרק א׳ משנה ב׳), ששיעור רביעית הוא כ״ז דרהם מן המים. לפי זה שיעור ביצה הוא י״ח דרהם. וכן כתב בשו״ת בית דוד (חאו״ח סי׳ פב). וכן כתב מרן החיד״א בספר ברכי יוסף (סי׳ קסח סק״ד) ובמורה באצבע (סי׳ ג אות צה). והגאון רבי חיים פלאג׳י בספר חיים לראש (דך קט ע״ב). והגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת שמיני אות א, ופרשת פנחס אות יט). ועוד. ולפי זה הכזית שהוא כחצי ביצה שיעורו תשעה דרהם. וכן כתב בשו״ת בית דוד (אחר סי׳ תקלו, בדף קלו סע״א): ״שיעור כביצה י״ח דרהם, ושיעור כזית חצי כביצה, דהיינו תשעה דרהם״. וכן כתב הגאון הראש״ל בספר פרי האדמה ח״א (דך לו ע״ב), שהביצה י״ח דרהם, שהביצה כשתי זיתים, כי שיעור הזית הוא כחצי ביצה, ושיעור כזית תשעה דרהם. ע״כ. וכן כתב בספר פתח הדביר ח״א (סי׳ קצ, דך קצו ע״ב), שכן נהגו מימי עולם זקני תלמידי חכמים בעלי תריסין באכילת כזית מצה בליל פסח ששוקלים במשקל כזית מצה בשיעור תשעה דרהם. ושהדין עמם. ע״ש. וכן כתב הגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת צו אות לד) ששיעור כזית מצה הוא תשעה דרהם. ע״ש. אולם הפרי חדש א״ח (סי׳ תפו) כתב להעיר לנכון, מדברי הרמב״ם (בפרק ח׳ מהל' שבת הלכה ח), ששיעור גרוגרת, הוא שליש משיעור ביצה. וכתב הרב המגיד, שמקורו ממ״ש בעירובין (פ.) ששיעור עירוב הוא שמונה עשר גרוגרות שהוא שיעור שש ביצים. וכן פסק הרמב״ם (בפרק א׳ מהלכות עירובין הלכה ט). ומבואר בגמרא (שבת צ׳ סע״א) ששיעור גרוגרת הו א יותר משיעור כזית. נמצא ששיעור כביצה הוא יותר משלשה זתים. (והאריך ליישב הסוגיא דכריתות יד. לפי שיטת הרמב״ם). והעלה שכן עיקר כדעת הרמב״ם. ע״ש. גם הכנסת הגדולה ביורה דעה (סי׳ סד הגהות הטור אות כט) כתב, שאע״פ שהתוספות (חולין קג:) כתבו שהכזית הוא כחצי ביצה, מכל מקום דעת רבינו תם שהכזית הוא פחות משליש ביצה, ששלש גרוגרות הם כביצה, ושיעור גרוגרת גדול משיעור כזית (שבת צ.). וכתב בספר שארית יהודה, שכן הוא דעת הרמב״ם (פרק א׳ מהל׳ עירובין הלכה ט). ומרן בשלחן ערוך א״ח לא הביא אלא דעת התוספות. ע״כ. ובספר חמדת ימים (הל׳ פסח דך כו ע״ב), הביא מחלוקת התוספות והרמב״ם, שלדעת ר״י בעל התוספות הכזית הוא כחצי ביצה, דהיינו תשעה דרהם, ולשיטת הרמב״ם הכזית הו א כשליש ביצה, דהיינו ששה דרהם. וכבר נהגו העולם כשיטת ר״י שהכזית הוא תשעה דרהם. ע״כ. [א"ה. ושם בחמד"י הוסיף שהאוכל פחות מכזית כחצי ביצה לא יצא ידי חובתו ע"ש.], והגאון רבי ישמעאל הכהן בעל זרע אמת בספר שבח פסח (דעי מצה אות ח) האריך למעניתו בזה, הפליא עצה הגדיל תושיה, והוכיח במישור שדעת הרי״ף והרמב״ם והרא׳׳ש ששיעור כזית הוא כשליש ביצה, ותמה על מרן הש״ע שסתם להחמיר כדברי התוספות. וסוף דבר העלה להלכה שבשעת הדחק כגון לחולה או לזקן, יש לסמוך על סברת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש שיספיק כשיעור שליש ביצה, שהוא ששה דרהם, ובפרט במרור שבזמן הזה׳ אינו אלא מדברי סופרים, וכל שכן בדין ״הכורך״ שאינו אלא זכר למקדש בלבד. ע״ש. וכו'. ונראה שלענין הלכה למעשה יש להחמיר כדעת מרן השלחן ערוך, וצריך לאכול כזית של מצה בליל פסח כשיעור חצי ביצה, דהיינו תשעה דרהם. ונודע כי שיעור דרהם הוא שלשה גרם וחומש, וכמו שכתבו באוצר התפלות (בסוף תפלת מוסך לשבת, דך שעב ע״ג, בד״ה מנה). ובספר בירורי המדות (דך מז ע״א). נמצא ששיעור כזית שהוא תשעה דרהם, שווה לעשרים ותשעה גרם. (ומצה אחת רגילה של מכונה שוקלת כשלשים גרם). וכן העלה באורך וברוחב הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ״ל בספר שיעורי תורה (עמו ד קצג) שראוי לקחת לכזית מצה שיעור תשעה דרהם שהוא עשרים ושמונה גרם, ושמונה עשיריות הגרם. ע״ש. ולנו שקבלנו הוראות מרן, יש לקחת גם למרור כאמור, דהיינו תשעה דרהם. שכל שאפשר לצאת ידי חובת כל הדעות בלי טירחא מיוחדת יש לעשות כן, אפילו במצווה דרבנן וכו' ורק לחולה או לזקן שאי אפשר להם לאכול כשיעור הנ״ל, יש להקל שיספיק להם לאכול הכזית ״מצה״, בשיעור ששה דרהם, שהוא קרוב לעשרים גרם. (ומכל שכן שאפשר להקל בשיעור כזית ״מרור״, לחולה או לזקן כאמור). ומכללם של דברים אנו למדים, שגם לענין ברכה אחרונה, אם אכל פחות מתשעה דרהם (פחות מעשרים ותשעה גרם), אין לברך, שספק ברכות להקל, ולכתחילה יזהר שלא יכניס עצמו לספק ברכות, אלא יאכל פחות משליש ביצה (כתשעה עשר גרם), כדי שלא יברך, ואם אכל יותר על כן, ימשיך לאכול עד עשרים ותשעה גרם, כדי שיברך ברכה אחרונה לכל הדעות, עכ"ל.
והמעיין בדבריו ומדקדק בלשונו של מרן זיע"א (לכל אורך תשובתו וביחוד במקומות שהדגשנו), יראה שהיה נראה לו כדבר פשוט שעיקר הדין כדברי התוס', הן מחמת שכן פסק מרן השו"ע, והן מחמת שהביא שכדברי מרן כ"ה המנהג, שהנה ראשית כל פתח דבריו האיר בדברי התוס', ואח"כ הרחיב בדעתו והביא מדברי הראשונים שס"ל כוותיהו, ואח"כ הוסיף בהאי לישנא: וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי׳ תפו) בזו הלשון: ״שיעור כזית יש אומרים שהוא כחצי ביצה״. ולא הביא שום חולק על זה משמע שכן סובר הלכה, ע"כ. חזינן שנקט בלשון שכן פסק מרן בשלחן ערוך, וכן בהמשך לשונו של מרן זיע"א חזינן ג"כ שתמך יתדותיו ונשען בכל כוחו על דברי מרן השו"ע, שהביא מדברי הפוסקים שכ"ה ג"כ המנהג, בהאי לישנא: וכן כתב בספר פתח הדביר ח״א (סי׳ קצ, דך קצו ע״ב), שכן נהגו מימי עולם זקני תלמידי חכמים בעלי תריסין באכילת כזית מצה בליל פסח ששוקלים במשקל כזית מצה בשיעור תשעה דרהם. ושהדין עמם, ע"כ. וכן הביא בהמשך דבריו מדברי הכנסת הגדולה ביורה דעה (סי׳ סד הגהות הטור אות כט) שהביא שם מחלו הראשונים, וסיים שם, ומרן בשלחן ערוך א״ח לא הביא אלא דעת התוספות. ע״כ. וכן הוסיף מרן זיע"א לחזק את בדק הבית שכ"ה המנהג, וכתב בזה"ל: ובספר חמדת ימים (הל׳ פסח דך כו ע״ב), הביא מחלוקת התוספות והרמב״ם, שלדעת ר״י בעל התוספות הכזית הוא כחצי ביצה, דהיינו תשעה דרהם, ולשיטת הרמב״ם הכזית הוא כשליש ביצה, דהיינו ששה דרהם. וכבר נהגו העולם כשיטת ר״י שהכזית הוא תשעה דרהם. ע״כ. [א"ה. ושם בחמד"י הוסיף שהאוכל פחות מכזית כחצי ביצה לא יצא ידי חובתו ע"ש.], חזינן מכל הלין מילי שהיה ברור לו שההלכה הרווחת והמנהג הפשוט הוא כדעת מרן השו"ע.
אולם בספריו האחרונים הסתייג יותר בלשונו, וכן לא הדגיש שהמנהג כדעת מרן, וכן ג"כ לא העלה בסכינא חריפא שכן דעת מרן השו"ע, ואדרבה הראה פנים שמרן מתחשב ג"כ בדעות השניות, וכן השמיט את דברי הפוסקים שכתבו שכן דעת מרן, וכן שכ"ה המנהג, ונראה שרוצה לומר שיש יותר להתחשב בדעות אלו, ונביא מדבריו, ואח"כ נדייק מדבריו.
כתב מרן זיע"א בשו"ת חזו"ע (סס"י כח בהערה): והנה מרן השלחן ערוך (בסימן תפ״ו) פסק בזה״ל: ״שיעור כזית יש אומרים שהוא כחצי ביצה״. והמקור לזה ע״פ מ״ש התוספות חולין (קג:), שהוכיחו ממה שאמרו בגמרא (כריתות יד.) שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני כזיתים, וביומא (פ.), אמרו שבית הבליעה מחזיק כשיעור ביצת תרנגולת. משמע שהכזית הוא כחצי ביצה. וכ״כ התוספות עירובין (פ:). וכ״כ ראבי״ה ח״ב (סימן תקכה), והמרדכי (ס״פ ערבי פסחים), והרא״ה בבדק הבית (דצ״ו ע״א), והמהרי״ל (בפירוש ההגדה דט"ז ע״א), וכ״כ בשו״ת תרומת הדשן (סימן קלט) ובפסקיו (סימן כו), ובשו״ת מהרי״ו (סימן קצג), ע״ש. אולם הפרי חדש (סימן תפו) העיר לנכון ממ״ש הרמב״ם (פ״ח מהלכות שבת הלכה ה) ששיעור גרוגרת הוא שליש משיעור ביצה. וכ״כ עוד הרמב״ם (בפ״א מה׳ עירובין ה״ט), ששיעור שתי סעודות שהן כשש ביצים, שמנה עשר גרוגרות. והמקור לזה בעיררבין (פ:). ומכיון שמבואר בשבת (צ׳ סע״א) ששיעור גרוגרת הוא יותר משיעור כזית, נמצא ששיעור כביצה הוא יותר משלשה זתים, ושיעור כזית הוא פחות משליש ביצה. ושם האריך לישב הסוגיא דכריתות (יד.) אליבא דהרמב״ם. גם הכנסת הגדולה ביו״ד (סימן סד הגה״ט אות כט) כ׳, שאף שהתוספות חולין (קג:) ס״ל שהכזית הוא כחצי ביצה, מכל מקום דעת רבינו תם היא שהכזית הוא פחות משליש ביצה, ששיעור שלש גרוגרות הם כביצה, ושיעור גרוגרת גדול משיעור כזית כדאיתא בשבת (צ.). וכתב בספר שארית יהודה שכן הוא דעת הרמב״ם (בפרק א׳ מה׳ עירובין ה״ט) שכתב ששיעור שתי סעודות הוא שמנה עשר גרוגרות שהן כשש ביצים. ע״כ. וכ״כ בספר חמדת ימים (הלכות פסח דכ״ו ע״ב). גם הגאון רבי ישמעאל הכהן בעל זרע אמת בספרו שבח פסח (דיני מצה אות ח) האריך למעניתו בזה, הפליא עצה הגדיל תושיה, והוכיח במישור שדעת הרי״ף רהרמב״ם והרא״ש ששיעור כזית הוא כשליש ביצה, ובודאי דהכי נקטינן כשלשת עמודי הוראה. וגם מרן השלחן ערוך לא נכחד ממנו דעתם, אלא שכתב בשם יש אומרים שכזית הוא כחצי ביצה, דהיינו להחמיר בשיעור מצה דאורייתא. ע״ש. ובאמת שמרן עצמו בשלחן ערוך (סי' שסח ס"ג) פסק ששיעור העירוב הוא כשיעור מזון שתי סעודות שהן יח' גרוגרות, שהן כשש ביצים, ומכיון שהגרוגרת גדולה משיעןר כזית, א"כ הכזית הוא פחות משליש ביצה. וכן בביאורי הגר״א (סימן תפו) העלה כן בדעת הרמב״ם. (וראה עוד בביאור הגר״א למשלי פרק כב פסוק ט׳, שכתב בשם הזוהר, שבשיעור שלש ביצים יש כשיעור עשרה זתים. ע״ש). ועיין עוד בשו״ת ויאמר יצחק (חלק אורח חיים סימן ח) שהביא דברי הפרי חדש וסיעתו. וכן בשו״ת נודע ביהודה קמא (חלק אורח חיים סימן לח) ובערך השלחן (סימן תפו). ובחזון איש הל׳ עירובין (סימן לו אות ו). ובספר שיעורי תורה (סימן ב אות ד וסימן ג אות יב). ע״ש. הנה ידוע ששיעור ביצה הוא שמנה עשר דרהם, וזאת ע״פ המבואר בהרי״ף (פ״י דפסחים קט.) ששיעור רביעית הוא כביצה ומחצה.וכו' ולפי זה לדעת האומרים שכזית הוא כחצי ביצה שיעור כזית הוא תשעה דרהם. וכ״כ בשו״ת בית דוד (בסוף א״ח. דף קלו סע״א) וז״ל; שיעור כביצה י׳׳ח דרהם ושיעור כזית חצי כביצה,דהיינו תשעה דרהם. וכ״כ הגאון הראש״ל בס׳ פרי האדמה חלק א׳ (דל״ו ע״ב). וכ״כ הפתח הדביר (סימן קצ דף קצו ע״ב), שכן נהגו מימי עולם זקני התלמידי חכמים, בעלי תריסין ויושבי על מדין, באכילת כזית מצה בליל פסח, ששוקלים במשקל כזית מצה בשיעור תשעה דרהם, והדין עמם. ע״ש. וכ״כ הגרי״ח (בפרשת צו אות לד) ששיעור כזית מצה תשעה דרהם. ע״ש. וידוע שהדרהם הוא שלשה גרם וחומש, ויוצא איפוא שהכזית לפי הנ״ל הוא כעשרים ותשעה גרם. ולשיטת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש שהכזית הוא כמו שליש ביצה, אם כן הוא כששה דרהם, ששיעורו כעשרים גרם. ונפקא מינה לחולה או זקן שקשה לו לאכול כזית מצה כשיעור חצי ביצה, שיש להורות לו לאכול כשליש ביצה, וכמ״ש כן הרב שבח פסח הנ״ל, וכ״כ המשנה ברורה (סימן תפו) בשם החיי אדם. ע״ש. וכל שכן לגבי מרור שהוא מדרבנן, שאם מצטער באכילתו, די לו בשיעור שליש ביצה. שהוא כעשרים גרם. ואם לא שקל המצה או המרור מערב יום טוב, מותר לו לשקול בליל פסח דהוי כמדידה של מצוה. וכמ״ש הפתח הדביר הנ״ל. (וכן נתבאר כל זה בדברינו בשו״ת יחוה דעת חלק א׳ (סימן טז). ע״ש.)
[וממה שסיים מרן זיע"א בסוף התשובה בשו"ת חזו"ע לעיין ביחו"ד חזינן שזה נכתב אחרי היחו"ד, שכידוע מרן הוציא בב' פעמים את שו"ת חזו"ע, ןלפני הפעם השנייה הוסיף מעט דברים]
והמעיין בלשונו ומדקדק בדבריו יראה ששינה בלשונו, ופעמים שאף השמיט מלשונות הפוסקים שהביא ביחו"ד, ופשוט שמרן זיע"א לא עשה כן בכדי, וביחוד שהכל מגיע לאותה נקודה שרואים שמרן זיע"א יותר חש לדעת הרי"ף והרמב"ם. שהנה כתב בהי לישנא: והנה מרן השלחן ערוך (בסימן תפ״ו) פסק בזה״ל: ״שיעור כזית יש אומרים שהוא כחצי ביצה", ע"כ. וזהו דלא כמו שהביא ביחו"ד בזה"ל: וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי׳ תפו) בזו הלשון: ״שיעור כזית יש אומרים שהוא כחצי ביצה״. ולא הביא שום חולק על זה משמע שכן סובר הלכה, ע"כ. חזינן שכבר לא כתב בסכינא חריפא שכן פסק מרן, ושברור שזה דעתו להלכה, שהרי אפש"ל שמרן חש לחומרא, שהרי הוא הביא גם דעות אחרות וכמו שיביא מרן זיע"א מיד בסמוך וכדלהלן, וכן חזינן שכשהביא דברי הכנסת הגדולה ביו״ד (סימן סד הגה״ט אות כט) הביאו בזה"ל: שאף שהתוספות חולין (קג:) ס״ל שהכזית הוא כחצי ביצה, מכל מקום דעת רבינו תם היא שהכזית הוא פחות משליש ביצה, ששיעור שלש גרוגרות הם כביצה, ושיעור גרוגרת גדול משיעור כזית כדאיתא בשבת (צ.). וכתב בספר שארית יהודה שכן הוא דעת הרמב״ם (בפרק א׳ מה׳ עירובין ה״ט) שכתב ששיעור שתי סעודות הוא שמנה עשר גרוגרות שהן כשש ביצים. ע״כ. וזה דלא כמו שהעתיקו ביחו"ד ששם המשיך דברי הכנה"ג בזה"ל: ומרן בשלחן ערוך א״ח לא הביא אלא דעת התוספות. ע״כ. חזינן שהביא מדבריו של הכנה"ג שמרן בשו"ע ס"ל בבירור כתוס' שהרי הביא רק את דעתו, וכאן בשו"ת חזו"ע השמיט דברי הכנה"ג בדעת מרן, והוא ברור מעיד ומורה על מה שביארנו שס"ל למרן שיש יותר לחוש לדעות אלו שכזית הוא שליש ביצה. וכן חזינן עוד ד"ז ממה שסיים מרן זיע"א אחרי שהביא דברי הכנה"ג שלהרמב"ם כזית הוא שליש ביצה, וסיים ע"ז: וכ״כ בספר חמדת ימים (הלכות פסח דכ״ו ע״ב), ע"כ. וזהו דלא כמו שהביא ביחו"ד את כל דברי החמדת ימים שהעד העיד בנו שהמנהג לשער כזית כדעת התוס', שהביא בזה"ל: ובספר חמדת ימים (הל׳ פסח דך כו ע״ב), הביא מחלוקת התוספות והרמב״ם, שלדעת ר״י בעל התוספות הכזית הוא כחצי ביצה, דהיינו תשעה דרהם, ולשיטת הרמב״ם הכזית הוא כשליש ביצה, דהיינו ששה דרהם. וכבר נהגו העולם כשיטת ר״י שהכזית הוא תשעה דרהם. ע״כ. וברור שלא לחינם מרן זיע"א ביחו"ד טרח להביא לנו את כל לשון החמד"י ואילו בשו"ת חזו"ע לא העתיק את לשונו, והוא מורה בבירור גמור שמרן יותר חושש לשיטות אלו, ולכן לא הביא דברי החמד"י שכתב באופן מוחלט שהמנהג כדעת התוס'. וכן עוד חזינן ד"ז ממה שמרן זיע"א הוסיף בשו"ת חזו"ע משפט שמורה שאף מרן השו"ע הביא דעות אלו וזכרם בשלחנו הטהור, וביחו"ד לא הזכיר כלל לשון זאת, שכתב בהאי לישנא: ובאמת שמרן עצמו בשלחן ערוך (סי' שסח ס"ג) פסק ששיעור העירוב הוא כשיעור מזון שתי סעודות שהן יח' גרוגרות, שהן כשש ביצים, ומכיון שהגרוגרת גדולה משיעןר כזית, א"כ הכזית הוא פחות משליש ביצה, ע"כ. חזינן שהדבר לא היה ברור לו כלל שדעת מרן השו"ע לפסוק כדעת התוס', אלא אדרבה מדברי מרן נראה שהתחשב והביא גם שאר הדעות, וכן עוד חזינן לד"ז ממה שציטט מרן זיע"א לשון הזרע אמת: וגם מרן השלחן ערוך לא נכחד ממנו דעתם, אלא שכתב בשם יש אומרים שכזית הוא כחצי ביצה, דהיינו להחמיר בשיעור מצה דאורייתא, ע"כ. חזינן שוב שהראה פנים שדעת מרן לחשוש ג"כ להרמב"ם, ואולם בשו"ת יחו"ד לא רק שלא ציטט את זה בדברי הזרע אמת, אלא שאף ציטט דבר שמראה לנו איפכא שדעת מרן כהתוס', שהביא מהזרע אמת בזה"ל: ותמה על מרן הש״ע שסתם להחמיר כדברי התוספות, ע"כ. חזינן מכל הלין מילי להדיא כמו שביארנו שדעת מרן זיע"א יותר נוטה שיש לדון את דעת הרמב"ם כספק שיש לחוש לדעתו לחומרא, או במקום צורך כמו חולה וזקן.
וכן מתבאר קצת למדקדק היטב בניסוח לשונו של מרן זיע"א (ע"פ המתבאר לעיל בדברינו) בחזו"ע פסח (חלק ההגדה עמ' מב) שכתב בזה"ל: בענין שיעור כזית, ידוע דמרן (סימן תפו) כתב דהוי כחצי ביצה, ומקורו מהתום׳ חולין (קג:), וכן כתב תרומת הדשן (סימן קלט) בשם המרדכי, וכן כתב המהרי״ל בפירוש ההגדה (דף טז ע״א), ומהרי״ו (סימן קצג), וכן כתב הרא״ה בבדק הבית (דף צו ע״א). ועוד. אולם כבר העיר הפרי חדש מדברי הרמב״ם דסבירא ליה דכזית הוא כשליש ביצה בקירוב. ע״ש. ועיין עוד במגן אברהם שם. גם הרב שבח פסח (דיני מצה אות ח), האריך למעניתו והוכיח שכן רעת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש, דשיעור כזית הוא כשליש ביצה, ותמה על מרן שסתם כדעת התוס׳ בזה. וע״ש שהעלה לדינא להקל בזה במקום צער, כגון מי שחולה קצת או דחליש ליביה, שיש לסמוך על הפוסקים הנ״ל דסגי בשליש ביצה, ובפרט במרור דרבנן, וכל שכן בכורך דהוי זכר למקדש דוקא. ע״ש. ועל כן יש לחוש לשיטה זו גם בנידון דידן שאין לאכול כרפם רק פחות מששה דרהם, כרי שלא יכנם במחלוקת אם צרך ברכה לאחריו. וכן ראוי להחמיר בעלמא שלא יאכל פרי בין ששה דרהם לתשעה דרהם, כדי שלא יכנם בספק לעניין ברכה אחרונה, עכ"ל. ודו"ק היטב ותשכח.
[שו"ר עתה בשו"ת נזר כהן ח"ב סי' יג הע' ב, שג"כ עמד על חלק מההבדלים בין דברי מרן זיע"א בספריו הראשונים לאחרונים, ע"ש.]
 
ע"ז כתבתי שבהגהה שבמהרי"ל ציינו שם את המקור של ר' שמשון ונ' שהוא אחרון ע"ש. וגם העורך בירחון המוריה כלל לא ביאר וביסס את דבריו שמנין לו שמה שמצא הוא ראשון וכבר העירו לו ע"ז ע"ש.
איני יודע מה אתה שח. שם כתבו שזה ר' שמשון מדורין. הוא אינו אחרון אלא בדור של מהרי"ל וקצת לפניו. אדרבה זה מתאים מאוד למה שכתבתי שההגהות שנמצאו ופורסמו במוריה הם שלו [ולא של ר"ש בר צדוק כמו שכתבתי לשער בתחלה, אולם אין נפ"מ כיון שהם באותו הדור].
 
איני יודע מה אתה שח. שם כתבו שזה ר' שמשון מדורין. הוא אינו אחרון אלא בדור של מהרי"ל וקצת לפניו. אדרבה זה מתאים מאוד למה שכתבתי שההגהות שנמצאו ופורסמו במוריה הם שלו
הם כתבו במוריה כמדומה תלמיד מהר"ם [שזה תקופת הרא"ש], כמדומה שזמן מהרי"ל שבתקופתו היה ר"ש כמו שציינו הוא זמן יותר מאוחר.
 
הם כתבו במוריה כמדומה תלמיד מהר"ם [שזה תקופת הרא"ש],
עיין שם שקטע זה נמצא בהגהות כת"י על המרדכי. הדבר מתאים בדיוק לתקופה ההיא שבין המרדכי למהרי"ל. והדברים ברורים. ואגב זכינו לידע מיהו כותב הגהות הנ"ל הלא הוא הר"ש מדורין.
 
לגבי שיעור הקליפה.
עצם זה שהאחרונים הביאוהו בשתיקה ונשאו ונתנו בדבריו זה אומר שהם סוברים כן.
ובפרט שרבים מהאחרונים שכתוב ליישב דעת הרמב"ם עפ"י דברי מהרי"ל הנ"ל שחצי ביצה עם הקליפה שוה לשליש ביצה ללא הקליפה, וממילא גם תירוצים אלו יורדים, כיון שאין האמת כן [וזה עוד סיבה למה לא להתחשב בחלק גדול מהאחרונים שנקטו בדעת הרמב"ם כן].

הכה"ח הביא שכ"כ גם הנו"ב לפי מהרי"ל הנ"ל, ויש להוסיף שכ"כ בחידושי הרז"ה [בן דורו של הנו"ב] ב'שיעור עירוב וחצי פרס' בסיכום התשובה בסוף באות א' למעשה עי"ש, וכ"כ הגר"א בשנו"א פאה ח ז עי"ש. וכן נקט בפשיטות עפ"י מהרי"ל החת"ס בסי' קכ"ז ועשה לזה סימוכין מהגמ' עי"ש,וכן בספר עינים למשפט ברכות מ"א ע"ב עפ"י הנו"ב הנ"ל עי"ש, וכן בבנין ציון החדשות סי' ל' עי"ש.

זאת אומרת אתה מודה שבמהרי"ל לא כתוב שקליפת הביצה רבע ממנה, וכמו שהוכחתי להדיא, רק שכך סברו האחרונים ללמוד מדבריו, אבל בדבריו עצמו אין שום עדות על שיעור קליפת הביצה ביחס לביצה עצמה, אז לאיזו מטרה אתה מביא את דברי האחרונים שסברו ללמוד מדבריו?!

איך זה קשור למה שרצית לפקפק במהרי"ל שאינו ראוי יותר לעדות בענייני שיעורים אפילו ממה שראה בעיניו כלשונך:
מה שהקשה מהרי"ל... שהוא ראה זית בגודל ביצה - ראשית, איני יודע עד כמה ניתן לסמוך על עדות זו, שהרי מהרי"ל גם כתב שהקליפה של הביצה היא רבע מהביצה, וגם בזה יש 'מסורת' של האחרונים שסמכו על דבריו, אולם ידוע כיום שדבר זה טעות הוא, ולא שיער נכון, וא"כ גם את גודל הביצה ביחס לזית נראה שלא שיער נכון.

הרי סוף סוף נוכחת לראות שמהרי"ל מעולם לא כתב כן, ואין עוד כל מקום לפקפק בעדותו אפילו לדעתך שרצית להקיש מעדות לעדות,

וכ"ש שמעיקרא הדימוי צורם לכל בר דעת, שגם אם היה יכול להיות טעות בדמיון בין יחס הביצה לקליפתה אם רבע או פחות או יותר,
אבל לטעות בדמיון על זית שהוא פחות מנפח שליש ביצה ואפילו היה חצי ביצה, לטעות שהוא בנפח של ביצה בינונית, זה כבר לעשות מאחד הראשונים פחות מילד קטן חלילה, לאן עוד אפשר להגיע בשביל להצדיק את המחקר?!

מהרי"ל כותב להדיא שראה בגודל ביצה בינונית, ולכן לא "נרתע" מהמציאות שסיפרו לו שראו באר"י, אדרבא השיב בנחת שמסתמא הם סוג אחר העומד לכבישה,

וגם היום בזמנינו המחקר לא מצא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו כמשקה ענבים, שהרי גם הסורי שהביא בזית רענן המשקה מובלע בו כתותים ותפוחים, (רש"י ברכות לט.), ואפילו שכתב שבלחיצה יוצא מעט שמן, גם בלחיצה על תותים ותפוחים ואפרסקים עסיסיים יוצא מעט מיץ, זה לא הופך אותו לאגורי, אא"כ מתאמצים לקרב ההגדרות כדרכם של עבודות מחקר כאשר יתר הנתונים מובילים לכיוון מסויים.

גם מה שטענו (אחד הכותבים בירחון האוצר שהובא בזית רענן, והמחבר נמשך אחריו בלשון חמורה) על תשובת מהרי"ל (בלשון שדורשת מחאה) שלפי החוקרים דוקא הגדול הוא לכבישה והקטן לשמן, אינו מוכרח בעליל, ונבהלו להשיב מבלי משים, ראשית מלשון החוקרים שהביאו מבואר רק שזה לא תלוי בגדול וקטן, כמבואר במדקדק ללשונותיהם שהובאו שם, ועוד שבירר לנו הר' מיארה מהמומחים בתחום שמהגדולים דוקא משתמשים לשמן יותר.

וחיפשתי בכל הספר זית רענן ולא מצאתי מענה לעדות זו של מהרי"ל שראה בעיניו זית בגודל ביצה, שזה סותר את כל המחקר שאומר שמעולם לא היה כזה זית, והנה מהרי"ל מכחיש אותם בעדות ראיה.

כמו"כ יש שם עדות מהרב שווארץ לפני למעלה ממאתיים שנה שהובאה בזית רענן פעמיים שבארץ ישראל יש זיתים בגודל ביצה קטנה, ושעיננו הרואות בארץ ישראל זיתים כחצי ביצה גדולה, ושאין ספק שבימים ההם כל זיתי הארץ היו בערך זה, ע"כ. והנני מצרפו, וגם לעדות זו לא מצאתי מענה בכל הספר,

ונראה שדי בשני עדים כשרים הללו כדי לפרוך את כל המהלך היוצא מנקודת הנחה שלא יתכן לומר שהזן מהזיתים הגדולים נכחד,

והרי שלך לפניך שצדק גם צדק הגרא"ח נאה זצוק"ל בהשערתו וזכה לכוין ברוח קדשו לאמת היוצאת בהינומא בהכרח מכל דברי הפוסקים דור אחר דור,
וגם בזה נחה יפה התמיה על כל רבותינו היאך מדברים בחצי ושליש ביצה כשלנגד עיניהם זיתים קטנים כעשירית ושמינית הביצה לכל היותר, וע"פ שניים עדים אלו הכל על מקומו בא בשלום, שאותם שראו הזיתים שהעידו עליהם מהרי"ל ותבואות הארץ קושיא מעיקרא ליתא, ואותם שלא ראו סמכו על אותם שראו, אם בדורותיהם ואם בודורות שקדמו להם, ואתה דע לך.

שבת שלום ומבורך!
 

קבצים מצורפים

  • תבואות הארץ.PDF
    231.9 KB · צפיות: 6
יש להוסיף עוד שהרב בניש הביא שעצם הדבר שתולים את החסרון שהתוס' לא ראו זיתים כבר כתב כן ר' עקיבא שלזינגר
הצג קובץ מצורף 4041
לא עיינתי בגוף הדברים, רק אציין למה שראיתי בחוברת נפלאה של הג"ר יהושע נאה ששלח לי הערות נכוחות על הר' בניש, וזה מה שהעיר עליו על הקטע הנ"ל בזה"ל:
בודאי, שאם מביאים קטע מתוך מאמר שלם ולא מבארים את ההקשר שבו נכתב הקטע, אזי אפשר להביא ראיה לכל דבר שרוצים. אבל ההקשר האמיתי לקטע הנ"ל הוא כדלהלן: רע"י שלזינגר יצא במאמר נגד המכפילים את שיעור ה"כזית" לכביצה )כדעת הצל"ח(. וכתב, שהסיבה להכפלת השיעור מפני שאין להם זיתים אבל אנחנו 'אשר רואים את הזית לפנינו' לא נכפיל את השיעור כהצל"ח. והנה, הרע"י שלזינגר לא כתב שצריך לשער ע"פ הזית הטבעי, אלא שהביא ראיה מהמציאות שלא יתכן להכפיל את שיעור הזית עד "כביצה", שלא יתכן כן במציאות כלל. וחבל שהרב בניש "שכח" לצטטו במלואו כראוי. שהרי שם בתחילת הענין כתב הרע"י שלזינגר: "עשרה זיתים הם כשיעור ג' ביצים, וכן הוא לעינינו. וישנם גם זיתים שהם כחצי ביצה אך לא שכיח ורובם הם כדעת הזוהר הנ"ל. ואין העולם נידן אלא אחרי רובו."
 
בירור וביאור דעת מרן השו"ע וגדולי האחרונים בשיעור כזית
כל האריכות לבאר סתירה במרן וכדו' בכל מיני סוגיות ובסוגיא זו בפרט לענ''ד נובעת מתפיסה שהשו''ע הוא ספר של פסקי הלכות. דהיינו שבב''י מרן מביא את השיטות ואח''כ בשו''ע הוא מכריע את ההלכה כפי אחת מהם. אך אין זה נכון, ספר הב''י הוא ספר ההלכה של מרן שהרי שם בהקדמה הביא את כל כללי הפסיקה שלו, ועליהם הסתמך כדי שלא יצטרך לכתוב לנו בכל הלכה 'הכי נקטינן' או 'וכן עיקר' וכדו'. ובעת שכתב את הב''י לא היתה כלל בדעתו לכתוב את השו''ע, אלא שאחר שראה שספרו הב''י התקבל בעמ''י הגה רעיון לכתוב ספר קצר כדי שיהיה קל לחזור על ההלכות בדרך קצרה וסיכום. וכמש''כ בהקדמתו לשו''ע וז''ל:
ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו [של הספר ב''י] בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו, כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו, לחלקו לחלקים שלשים ללמוד בו בכל יום חלק, ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו ויאמר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. עכ''ל.

נמצא א''כ שעיקר ספר ההלכה הוא הב''י והשו''ע הוא קיצור ב''י. ומש''כ "כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו" אין כונתו שבא לפסוק מה שלא פסק בב''י, אלא שפעמים ישנה מחלוקת בהלכה ועל המורה להיות בקי בשיטות כדי שכשתבוא שאלה על ידו ידע איך לדון, דפעמים יש להורות לחומרא כדעת האוסרים, ופעמים יש לסמוך על המקילים כגון בשעת הדחק וכדו', ולכן עליו להיות בקי בשיטות הפוסקים, והעיקר הוא שיש לת''ח ללמוד ב''י ואח''כ יעשה חזרה על תלמודו מהשלחן ערוך.

וע''פ דרך זו נופלות רוב הקושיות והסתירות שהקשו האחרונים על השו''ע ותירצו בדוחק, אפס קצהו תראה בסוגיית חמץ בפסח אם חוזר וניעור, דבאמת אין שם שום סתירה למעיין בב''י, דמרן הביא את שתי הדעות ולא הכריע, אלא שמלשונו בב''י משמע שלכתחילה יש להחמיר ובשעת הצורך או בדיעבד יש על מי לסמוך, וכהנה רבים.

לפ''ז גם בנדו''ד לא צריך להתרגש ממה שמרן כתב י''א שהזית הוא כחצי ביצה, דמכיון שהביא בב''י שישנה משמעות כזו מהתוס' לכן הביא זאת בקצרה בשו''ע. אך בודאי שאין דעתו לפסוק כן, כי היה ברור למרן מהו גודל הזית [גם בלי הרמב''ם מהל' ערובין ששם לא מדובר כלל על שיעור הזית] מהמציאות, וכשראה לדברי התוס' כתב עליהן כמתמיה שנראה מדבריהם שהזית הוא חצי ביצה, אך ודאי שלא היתה כונתו לפסוק כמותם, ולכן בשום מקום בב''י ובשו''ע לא הביא נדון על שיעור הכזית [שיש בו נפק''מ לכמה דברים כגון מצוות אכילה, איסורי אכילה וכן לענין ברכה אחרונה], כי ידע שיעור זה מן המציאות הפשוטה שאין להסתפק בה כלל, ולכן דברי התוס' היו נראים חידוש בעיניו כפי שרמז לזה בב''י, אך ודאי שלא היתה כונתו להכריע כמותם נגד הרמב''ם והרי''ף והמנהג. וברור.
 
חזור
חלק עליון