לענ"ד אדרבה ואדרבה, שאם נימא כדברי כבודו תחוזק ביותר שיטתנו שהרי משמעות מרן בב"י פשוטה מאד שדעתו אפי' לקולא כהתוס' ולא חש כלל אפילו להרמב"ם, וכ"ש "להמצאה" ללכת לפי הזית של זמננו, ואנו דנו רק ליישב לשון השו"ע שכ' רק י"א שלכאו' משמע שיש חולק, אך בב"י הוא יותר מביעתא בכותחא שלא ראה דעה וצד אחר כלל. וכמו שביארנו:כל האריכות לבאר סתירה במרן וכדו' בכל מיני סוגיות ובסוגיא זו בפרט לענ''ד נובעת מתפיסה שהשו''ע הוא ספר של פסקי הלכות. דהיינו שבב''י מרן מביא את השיטות ואח''כ בשו''ע הוא מכריע את ההלכה כפי אחת מהם. אך אין זה נכון, ספר הב''י הוא ספר ההלכה של מרן שהרי שם בהקדמה הביא את כל כללי הפסיקה שלו, ועליהם הסתמך כדי שלא יצטרך לכתוב לנו בכל הלכה 'הכי נקטינן' או 'וכן עיקר' וכדו'. ובעת שכתב את הב''י לא היתה כלל בדעתו לכתוב את השו''ע, אלא שאחר שראה שספרו הב''י התקבל בעמ''י הגה רעיון לכתוב ספר קצר כדי שיהיה קל לחזור על ההלכות בדרך קצרה וסיכום. וכמש''כ בהקדמתו לשו''ע וז''ל:
ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו [של הספר ב''י] בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו, כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו, לחלקו לחלקים שלשים ללמוד בו בכל יום חלק, ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו ויאמר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. עכ''ל.
נמצא א''כ שעיקר ספר ההלכה הוא הב''י והשו''ע הוא קיצור ב''י. ומש''כ "כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו" אין כונתו שבא לפסוק מה שלא פסק בב''י, אלא שפעמים ישנה מחלוקת בהלכה ועל המורה להיות בקי בשיטות כדי שכשתבוא שאלה על ידו ידע איך לדון, דפעמים יש להורות לחומרא כדעת האוסרים, ופעמים יש לסמוך על המקילים כגון בשעת הדחק וכדו', ולכן עליו להיות בקי בשיטות הפוסקים, והעיקר הוא שיש לת''ח ללמוד ב''י ואח''כ יעשה חזרה על תלמודו מהשלחן ערוך.
וע''פ דרך זו נופלות רוב הקושיות והסתירות שהקשו האחרונים על השו''ע ותירצו בדוחק, אפס קצהו תראה בסוגיית חמץ בפסח אם חוזר וניעור, דבאמת אין שם שום סתירה למעיין בב''י, דמרן הביא את שתי הדעות ולא הכריע, אלא שמלשונו בב''י משמע שלכתחילה יש להחמיר ובשעת הצורך או בדיעבד יש על מי לסמוך, וכהנה רבים.
לפ''ז גם בנדו''ד לא צריך להתרגש ממה שמרן כתב י''א שהזית הוא כחצי ביצה, דמכיון שהביא בב''י שישנה משמעות כזו מהתוס' לכן הביא זאת בקצרה בשו''ע. אך בודאי שאין דעתו לפסוק כן, כי היה ברור למרן מהו גודל הזית [גם בלי הרמב''ם מהל' ערובין ששם לא מדובר כלל על שיעור הזית] מהמציאות, וכשראה לדברי התוס' כתב עליהן כמתמיה שנראה מדבריהם שהזית הוא חצי ביצה, אך ודאי שלא היתה כונתו לפסוק כמותם, ולכן בשום מקום בב''י ובשו''ע לא הביא נדון על שיעור הכזית [שיש בו נפק''מ לכמה דברים כגון מצוות אכילה, איסורי אכילה וכן לענין ברכה אחרונה], כי ידע שיעור זה מן המציאות הפשוטה שאין להסתפק בה כלל, ולכן דברי התוס' היו נראים חידוש בעיניו כפי שרמז לזה בב''י, אך ודאי שלא היתה כונתו להכריע כמותם נגד הרמב''ם והרי''ף והמנהג. וברור.
ועוד, שהרי ידועים דברי רבותינו דכל תורה שאין לה בית אב אינה תורה, ולפני כל הלכה מצווה שהיא חובה לעיין בית'ה יוסף לדעת את שורשי הדין, ולהוציא לאמת את חקר הדין (ע' מהרש"א סוטה כב.), והרי המעיין בב"י יראה שלא רמז לנו כלל שיש חולקים על דברי התוס', והביא את דבריהם כהלכה למשה מסיני בזה"ל: ושיעור כזית נראה מדברי התוספות פרק גיד הנשה (חולין קג: ד"ה חלקו) דהוי כחצי ביצה, ע"כ. ולא רמז כלל שיש בזה שום חולק (ואפי' שבשו"ע כתב בלשון י"א, מ"מ בב"י שהוא מקור הדברים לא רמז שיש חולקים, ואשכחן טובא דמייתי מרן האי לישנא אפילו על סברא דליכא מאן דפליג עלה וכמ"ש הסמ"ע (סימן טז סק"ח) שלא כיוון המחבר לו' שיש פלוגתא בזה אלא כל מקום שמצא דין שאינו נזכר ג"כ בשאר פוסקים כותבו בלשון יש מי שאומר, ע"ש. וכ"כ החיד"א בברכ"י (א"ח סימן תרעב סק"א), וכן כתבו הרבה אחרונים ואספם כעמיר גורנה השד"ח בכללי הפוסקים (סימן יג אות כב). ולא רק זה שלא רמז שיש חולקים ואף לא רמז לדבריהם, עוד בה שגם את סברת התוס' שמרן הביאה בב"י, הרי הוא ציין לדבריהם בחולין, ויעויי"ש בתוס' שלא כתבו להדיא שהזית הוא חצי ביצה, ואף לא נחתי להכי אלא הביאו רק את דברי הגמרות (יומא וכריתות) שמתבאר מהם כן, ולכאו' היה למרן להביא את דברי התוס' המפורשים (עירובין פ:, ויומא פ.) כסוגיא בדוכתא שאומרים להדיא שמהסוגיות מוכח שהזית הוא חצי ביצה, ומדוע הלך לדברי התוס' בחולין שקיצרו בזה, אלא נראה וודאי שמרן הבין בפשיטות שכך מבואר יוצא מהסוגיות (אלא שלא היה פוסק כן לפי דיוקו גרידא, והביא דברי התוס' שהקבילו את הסוגיות), וא"כ הוא דבר פשוט ומבואר כבר בתוס' חולין שבסוגיות מבואר להדיא שכזית הוא חצי ביצה, ומרוב פשיטותו לא ציין לתוס' בעירובין ויומא ששם מבואר שכ"ה דעת ר"י, והבין מרן דלא נצרכא לזה שהוא פשוט בסוגיות הש"ס (כמובן אחרי הקבלת התוס'). וכו"ז מחזק את הקושיא שמרן היה פשוט לו שעיקר ההלכה הוא כדברי התוס', שכן מבואר בפשיטות בסוגיות הש"ס[1]. (והר"ר ינון בר כוכבא ב'זית רענן' כתב דבר פלא, שמחמת חומר הקושיא נראה לומר שלמרן לא היה את גליונות התוס' ביומא ועירובין, והוא דבר שא"א לשמעו כלל אחה"מ, ולדברינו הכל אתי שפיר ומובן כמין חומר)
ועוד, שגם מגוף הסימן אנו למדים שמרן תפס את דברי התוס' לעיקרא דדינא, שהנה בטור סימן תפ"ו הוא דיני ומנהגי הסדר בקצרה, ואילו לגבי שיעור כזית הטור כלל לא כתב ע"ז רק מרן הב"י מעצמו כתב את שיעור הכזית, והנה יעויין בשו"ע שראה איזה פלא שמרן לא הביא מידי ממה שהביא הטור מדיני הסדר, והביא רק את מה שאיהו גופיה חידש והביא בב"י ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, והנה נחזי אנן היאך רוח הדברים נוטה, שאם באמת מרן הביא את דברי התוס' "רק" לחומרא בעלמא, א"כ היה למרן למצוא איזה סימן שמתאים לעניין זה וכגון באכילת מצה וכדומה ולהכניס שם את הסעיף הזה שנדע מהו שיעור כזית, ואילו מרן השו"ע לא עשה כן, אלא פתח לנו סימן מיוחד מעצמו (שלא הובא בטור כלל) לדין שיעור הכזית. וזה מוכיח ומלמד אותנו תרתי, חדא שמרן מראה להלכה זו חשיבות מיוחדת ול"ה כחומרא בעלמא. ועוד והעיקר, שנראה ממרן שדין זה הוא לא מהלכות "מצה" או מהלכות "מרור" שבזה נכון להחמיר שהכזית הוא כחצי ביצה, אלא נראה ממרן שהוא דין "כזית", כלומר שכך הוא שיעור כזית בכל התורה כולה, ולכן מרן לא שם את סעיף זה אלא בסימן בפני עצמו, וברור. (אלא שק"ק מדוע מרן בחר ללמדנו הלכה מצויה זו רק בהלכות פסח, הרי יותר היה לו ללמדנו הלכה זו בהלכות ברכות).
בסימן תפו דעת התוס' היא לחומרא ולא לקולא.לענ"ד אדרבה ואדרבה, שאם נימא כדברי כבודו תחוזק ביותר שיטתנו שהרי משמעות מרן בב"י פשוטה מאד שדעתו אפי' לקולא כהתוס'
לפי מה שכתבתי אין כאן השגה, כי שיעור הזית ידוע ומפורסם לכל שהוא קטן, ולכן מרן לא ראה לפתוח ע''ז דיון, ואדרבה אם היה חושש לתוס' לא היה מחכה לומר כן עד הל' פסח דהוא רק מצות עשה, ומה גם שמן הסתם כל אחד אוכל יותר מכזית, והיה לו להביא שיטת התוס' בהל' ברכות סי' רי ששם חשש לדעת האומרים שמברכים על בריה אפי' פחות מכזית, ולכן כתב שלא להכנס לספק זה, וה''ה שהיה לו לכתוב שלא להכנס למחלוקת הרמב''ם והתוס', אלא ודאי שלמרן היה הדין פשוט שכזית שיעורו כזית שאנו רואים לפנינו ושיעורו מפורסם ולא צריך לתת בו כלל שיעורים, וכמו כל גדולי הספרדים שהיו לפניו, ולכן לא חשש אפילו לסב''ל. וכן ע''כ לומר שמה שהביא דברי התוס' הוא משום שראה בדבריהם חידוש תמוה וכתבו בכל זאת כנדע שיש שיטה כזו [וכנראה שבזמן שהיה עסוק בסי' זה נתגלגלו לידו דברי התוס' ונזכר בהם ולכן אמר להכניס שיטתם בב''י במקום זה].ולא חש כלל אפילו להרמב"ם, וכ"ש "להמצאה" ללכת לפי הזית של זמננו,
אם כל האחרונים [מלבד הגר"ח נאה] למדו בדבריו כן, זה אומר שכך הפירוש בדבריו. זהו הפירוש הפשוט. הגר"ח נאה כתב לפרש פירוש אחר בדבריו שלא יסתור את המציאות [כלומר במקום 'לחלוק' עליו ולומר שהוא טעה, העדיף לומר פירוש אחר בדבריו].זאת אומרת אתה מודה שבמהרי"ל לא כתוב שקליפת הביצה רבע ממנה, וכמו שהוכחתי להדיא, רק שכך סברו האחרונים ללמוד מדבריו, אבל בדבריו עצמו אין שום עדות על שיעור קליפת הביצה ביחס לביצה עצמה, אז לאיזו מטרה אתה מביא את דברי האחרונים שסברו ללמוד מדבריו?!
אנו לא מצדיקים את 'המחקר' כפי שאתם מציגים את זה. אין כאן ויכוח בין המחקר לבין המסורת, יש כאן ויכוח בין המסורת האמיתיתי שנפסקה 'בטעות' לפני כמה מאות שנים, לבין המסורת האמיתית שהיא 'מגובה גם במחקרים'.לאן עוד אפשר להגיע בשביל להצדיק את המחקר?!
אני רוצה להבהיר כמה נקודות בדברי מהרי"ל, ונראה אם כבודו מסכים בהנחות אלו.מהרי"ל כותב להדיא שראה בגודל ביצה בינונית, ולכן לא "נרתע" מהמציאות שסיפרו לו שראו באר"י, אדרבא השיב בנחת שמסתמא הם סוג אחר העומד לכבישה,
לא בדקתי מי צודק בזה, אבל איני מבין למה כבודו 'נבהל' מזה שכתבו שמהרי"ל לא צדק.גם מה שטענו (אחד הכותבים בירחון האוצר שהובא בזית רענן, והמחבר נמשך אחריו בלשון חמורה) על תשובת מהרי"ל (בלשון שדורשת מחאה) שלפי החוקרים דוקא הגדול הוא לכבישה והקטן לשמן, אינו מוכרח בעליל, ונבהלו להשיב מבלי משים,
התשובה לזה היא שגם הוא 'הניח' הנחה מוטעית! הוא כתב שאין ספק 'שכל' הזיתים ב'ארץ ישראל' בזמנם היו בגודל חצי ביצה.כמו"כ יש שם עדות מהרב שווארץ לפני למעלה ממאתיים שנה שהובאה בזית רענן פעמיים שבארץ ישראל יש זיתים בגודל ביצה קטנה, ושעיננו הרואות בארץ ישראל זיתים כחצי ביצה גדולה, ושאין ספק שבימים ההם כל זיתי הארץ היו בערך זה, ע"כ. והנני מצרפו, וגם לעדות זו לא מצאתי מענה בכל הספר,
לפי הנ"ל אין שום עדות על זיתי 'ארץ ישראל' שהיו פעם גדולים, אלא 'סברות' ו'השערות' ו'דימויים' בעלמא.ונראה שדי בשני עדים כשרים הללו כדי לפרוך את כל המהלך היוצא מנקודת הנחה שלא יתכן לומר שהזן מהזיתים הגדולים נכחד,
בסימן תפו דעת התוס' היא לחומרא ולא לקולא.
עוד תדע, שמדברי מרן בב"י מבואר להדיא שא"א ליישב שמרן נקט רק לחומרא "במצה דאורייתא" כהתוס', משא"כ בשאר דברים יש לנו לומר ספק דרבנן לקולא, שהרי שם בסימן תפ"ו מדובר להדיא על מרור שהוא דרבנן ובכו"ז פסק מרן שכזית היינו חצי ביצה (כלומר דמ"ש בב"י שזית הוא חצי ביצה כוונתו ברורה דקאי על כל מ"ש הטור גם במרור שהוא מדרבנן, ופשוט), ובאמת שגם הפוסקים הנ"ל שכתבו שמרן תופס את התוס' רק לחומרא הסכימו שהוא במרור דרבנן כמבואר למדקדק היטב בדבריהם (זולת הרב נהר שלום שנראה מדבריו שמחלק בזה). וכן בב"י שם מבואר לגבי הכרפס שלא יאכל כזית, ואם יעשה כהתוס' אדרבא אינו חומרא אלא קולא, שאוכל יותר משליש ומתחייב ברכה אחרונה (לדעת הרמב"ם) ולא מברך, והרי כל הדין בכרפס מבואר בב"י שם שהוא דוקא שלא להגיע לחיוב ברכה אחרונה. הרי להדיא שמרן לא מחשיב כלל את דעת הרמב"ם אפילו לספק ואפילו לגבי ברכה אחרונה, שא"כ מרן לא עזר לנו מידי, שהרי הוא בא להצילנו שלא יתחייב בברכה ולכן אמר שלא יאכל כזית, והרי היה לו לומר שמ"מ הרי לדעת הרמב"ם הרי הוא מתחייב כבר משליש ביצה ולכן יאכל פחות משליש, ולא היה לו לסתום שכזית הוא חצי ביצה, ובכך לדעת הרמב"ם לא הואיל כלום שכבר נתחייב בברכה.
ראשית, יש לידע שעדיין לא נמצא 'הזוהר' שהגר"א הביא שהזית הוא שליש ביצה, וגם הגר"א בביאורו ובשאר מקומות לא הביא 'זוהר' זה.שהרי שם בתחילת הענין כתב הרע"י שלזינגר: "עשרה זיתים הם כשיעור ג' ביצים, וכן הוא לעינינו. וישנם גם זיתים שהם כחצי ביצה אך לא שכיח ורובם הם כדעת הזוהר הנ"ל. ואין העולם נידן אלא אחרי רובו."
ז''ל מהרי''ל: ואמרו לפניו שכ' הר' שמשון [מדורין] שראה זיתים בירושלים קטן מאד. ואמר מהר''י סג''ל דאינו כן כי הוא ראה בעיניו זית גדולה כמעט כשיעור ביצת תרנגולת בינונית משלנו, מסתמא הר' שמשון איירי באותן שרגילין לכובשן שהם קטנים מאד. עכ''ל. נראה שמהרי''ל לא ראה הרבה זיתים אלא רק פעם אחת ולא היה בקי כ''כ בגודלם ויתכן מאד שאם היה רואה את מציאות גודלם של כמה זנים של זיתים ובמיוחד אלו שגדלים בא''י לא היה אומר כן.ה. לא נמצא לא אדם בעולם במשך 3000 שנה שיעיד עדות כזו על זית בגודל ביצה מלבד מהרי"ל שגם הוא העיד על זית 'אחד', לא על 'מין' של זיתים ולא על 'כמה' זיתים אלא על זית אחד בודד, וזה אומר הרבה. לא ניתן לסמוך על עדות זו שהיא מכחישה את כל העולם שלא ראו דבר זה מעולם, לא החוקרים ולא הרבנים.
דברי הזוהר עמוקים, וא"א לדעת מהיכן הגר"א למד זאת, ומ"מ הואיל ונפיק פומיה מסתברא ידע מאי דקאמר.ראשית, יש לידע שעדיין לא נמצא 'הזוהר' שהגר"א הביא שהזית הוא שליש ביצה, וגם הגר"א בביאורו ובשאר מקומות לא הביא 'זוהר
אם הוא ראה כנראה שזה היה, ולא הכל נגלה לפני המחקר, וזה עוד ראיה שא"א ללכת אם המחקר כנגד דברי רבותינו.שנית, מה שכתב 'וכן הוא לעינינו' - מכחיש את המציאות, גם הפר"ח הודה בזה כידוע, ובודאי שיש לנו עצי זית מלפני 100 שנה ואינם בגודל שליש ביצה.
בכל אופן הוא עצמו כותב שיש לילך אחר 'הרוב' ורוב הזיתים הם לכל היותר שליש ביצה, אז לפי דבריו צריכים לפסוק כן במוחלט.
ולפי האמת שהזיתים הם פחות משליש ביצה - יש לילך אחר 'רובו של העולם' שהזיתים הם קטנים מאוד.
מרן כותב בסמיכות לדינו לגבי הכרפס את דברי התוס' כלומר שזה הזית המדובר ואין לחוש אף לקולא לכזית אחר יהיה איך שיהיה.כבר כתבתי שמרן לא בא לדון כאן בשיעור הזית כי הדבר פשוט שהלכה כהרמב''ם ודעת התוס' הביאה כדי להרחיב את ידיעתינו תו לא מידי, כי אם היה דעתו לחוש לתוס' וכדו' היה צריך להשמיענו כזאת בהל' ברכות ולא להמתין להל' פסח ולהשמיענו בדרך אגב "שנראה" מדברי התוס' וכו'. ולכן גם בכרפס דעת מרן שאין לאכול כזית של הרמב''ם.
שוב פעם 'מחקר'. האם זה שתטענו שאנו הולכים אחרי ה'מחקר' זה יעזור יותר שדברינו לא יתקבלו? כבר כתבתי לעיל בתשובתי לרב ללוש שאנו לא הולכים 'רק' אחרי המחקר אלא המחקר 'מסייע' לדברי הראשונים הרבים האחרים.אם הוא ראה כנראה שזה היה, ולא הכל נגלה לפני המחקר, וזה עוד ראיה שא"א ללכת אם המחקר כנגד דברי רבותינו.
עדות שיש זית של חצי ביצה לא צריך את דבריו. אני אישית קיבלתי פעם מאחד העצים בעירנו זית גדול מאוד ושקלתיו ושקל 20 גרם.מה שבאנו להביא מדבריו "הוא עדות ברורה" שהיה והוא ראה זיתים של חצי ביצה רק שלא שכיח כ"כ, וגודל שליש ביצה היה שכיח, ואמנם הוא סובר לשער לפי מה שמצוי וכד' החזו"א, אך אנן לא קיי"ל הכי כמבואר בכל דברי הפוס' וכמו שנבאר אי"ה בהמשך, רק זאת באנו להביא עדות ברורה שכך היה במציאות וכדעת התוס', וכמו שראה מהרי"ל ג"כ בעיניו וכן הגאון תבואות ארץ. וכן מבואר עוד בקובץ המצורף.
כשדעת מרן לחוש לשיטה מסויימת הוא יודע לכתוב כן במפורש [וכמש''כ בסי' רי], וכאן מרן לא כתב כן אלא רק כתב ''שנראה'' מדברי התוס' וכו', אז למה לעשות מזה ענין ולומר שמרן סותר את עצמו וצריך לשבור ע''ז מקלדות כדי לישב? מה יותר פשוט מלומר כמו שכתבתי שמרן רק הביא דעה מסויימת, וזהו. הוא לא כתב שצריך להחמיר או לחוש או לא להכנס לספק וכו'. וכבר כתבתי שאת זה הוא היה צריך לעשות בהל' ברכות ומדלא כתב כן, אלא רק הזהירנו משיטת הבריה וכתב שנכון "ליזהר" שלא לאכול בריה פחות מכזית, משמע שבענין הכזית אין לו ספק לענין הלכה וודאי שהעיקר הוא כההבנה הפשוטה שזית זה זית ולא צריך לתת לו שיעורים. כך היה לומד כל אדם אם מרן לא היה כותב מש''כ בסי' תפו.מרן כותב בסמיכות לדינו לגבי הכרפס את דברי התוס' כלומר שזה הזית המדובר ואין לחוש אף לקולא לכזית אחר יהיה איך שיהיה.
ולעיקר המצאתך שמרן כוונתו לכזית כפשוטו א"כ הוה ליה לפרושי, ובאמת שהמילה "כזית" אין משמעותה לקחת "זית" אלא לקחת "שיעור נודע", והוא מבואר במקומו. וכל הפוס' הבינו כן ולכן הקשו ויישבו, והוא פשוט וברור לכל מעיין ישר.
ואעפ"כ הפר"ח לא סטה מכח מה שיצא לו לפי "הסוגיות" שזה שליש, ולא אמר שזה פחות, וכן מהרי"ל כתשובה לדברי ר' שמשון.ר' שמשון והפר"ח ועוד רבים העידו שהזיתים הם קטנים משליש ביצה וכך אנו רואים גם היום ויש כיום עצי זית מלפני 100 שנה ויותר, והם באותו גודל, שאל אביך ויגדך, יש לנו על זה 'מסורת' ולא 'מחקר' שהזיתים בא"י לפחות במאות שנים האחרונות הם קטנים בדיוק כמו כיום, אז שוב זה 'ראיה' שאין לסמוך על עדויות של חכמים שונים [אם זה מהרי"ל או הרב שלזינגר ואחרים] להוציא מ'המסורת' שיש בידינו שהזיתים הם קטנים, וה'מחקר' מסייע למסורת שלנו.
כפי שכתבתי לדע"תכשדעת מרן לחוש לשיטה מסויימת הוא יודע לכתוב כן במפורש [וכמש''כ בסי' רי], וכאן מרן לא כתב כן אלא רק כתב ''שנראה'' מדברי התוס' וכו', אז למה לעשות מזה ענין ולומר שמרן סותר את עצמו וצריך לשבור ע''ז מקלדות כדי לישב? מה יותר פשוט מלומר כמו שכתבתי שמרן רק הביא דעה מסויימת, וזהו. הוא לא כתב שצריך להחמיר או לחוש או לא להכנס לספק וכו'. וכבר כתבתי שאת זה הוא היה צריך לעשות בהל' ברכות ומדלא כתב כן, אלא רק הזהירנו משיטת הבריה וכתב שנכון "ליזהר" שלא לאכול בריה פחות מכזית, משמע שבענין הכזית אין לו ספק לענין הלכה וודאי שהעיקר הוא כההבנה הפשוטה שזית זה זית ולא צריך לתת לו שיעורים. כך היה לומד כל אדם אם מרן לא היה כותב מש''כ בסי' תפו.
וברור לי שאם מרן היה יודע איזה פלפולים היו עושים ממש''כ בסי' תפו הוא היה מעביר ע''ז שתי קולמוסים כדי שלא להטעות אותנו, אך מרן כלל לא העלה בדעתו אפשרות כזו שיבואו בעוד כמה דורות ויפרשו כן את דבריו, כי היה הדבר פשוט בעיניו, וגם כך נהגו כולם הלכה למעשה ולכן לא העלה צד כזה בדעתו.
לסיכום יש לנו להתמקד על שני דברים:
א. הראיה החזקה שהביאו מדין הקמיצה [וידוע שראיה אחת חזקה תדחה אלף פוסקים].
ב. למה מרן בהל' ברכות שחשש שם לספק בדין הבריה לא כתב שיש לחוש גם לדעת התוס' ולברך ברכה אחרונה רק על שיעור חצי ביצה.
לגבי העדויות - אין שום עדות 'ברורה' על זה שזיתי א"י היו בעבר גדולים 'ברובם'.ואעפ"כ הפר"ח לא סטה מכח מה שיצא לו לפי "הסוגיות" שזה שליש, ולא אמר שזה פחות, וכן מהרי"ל כתשובה לדברי ר' שמשון.
כבר כתבתי שכו"ז עדויות לבאר את דברי רבותינו במשך כל הדורות שפסקו כהתוס', שבאמת דבריהם מובנים ונכונים גם לפי המציאות שהייתה, אף שוודאי מה שהביאם לכך וגם אותנו הוא רק הסוגיות.
חושבני שרוב ככל הדברים הם ללכת סחור סחור ורוב ככל הדברים כבר באו במענה למעוניין לשמוע ולהבין חקר דברי רבותינו, והכל פרוס כאן לפני המעיין ויקרב את אשר יבחר.
הראיה מהלכות קמיצה סותרת את הכל וחייבת התיחסות מתאימה, ללא דוחק.ורוב ככל הדברים כבר באו במענה
כתבתי לכבודו שבעז"ה אעיין בזה.הראיה מהלכות קמיצה סותרת את הכל וחייבת התיחסות מתאימה, ללא דוחק.
תוס' באו לפרש מה היה בזמן התלמוד, ובזמנו שפיר היה וכבר הבאנו דברי הפוס' לעיל שאכן כך היה במציאות.כמו כן אם אתה אוחז שהזית הוא חצי ביצה תראה לנו היכן מצוי זית גדול שרק בבשרו יש שיעור כזית לברכה אחרונה וכמו שאכל רבי יוחנן.
הכל כבר נתבאר במקומו למעיין יפה ובמתינות, והבוחר יבחר.לגבי העדויות - אין שום עדות 'ברורה' על זה שזיתי א"י היו בעבר גדולים 'ברובם'.
מהרי"ל העיד על 'זית אחד' בגודל ביצה, אולם אינו מזיתי א"י.
התבואות הארץ העיד על זיתי 'לבנון' שהם בגודל חצי ביצה, ולא על זיתי א"י.
הרב שלזינגר העיד על זיתי א"י שהם שליש ביצה [ולא חצי ביצה] ועדותו מוכחשת משאר החכמים לפניו ולאחריו ומהמציאות ומהמחקר.
כך שלא נותר אלא לקבל את המציאות הברורה כיום ומעולם שהזית שלנו הוא הזית שלהם, וככוחו אז כוחו עתה.
אלו הנתונים הברורים, שכמדומני שהם מוסכמים גם עליכם.
מכאן ואילך מי שרוצה לחבר בין הנתונים הברורים הנ"ל לבין הפוסקים בדורות האחרונים שכתבו שהזית הוא חצי ביצה או שליש ביצה - יש לו בעיה קשה להתמודד אתה. אם אומרים לא איכפת לנו מהמציאות אלא מהפוסקים - אין מה לדון. אם מנסים לחבר בכח בין המציאות לפוסקים - מסתבכים.
אנחנו לא מתחשבים בדברי הפוסקים 'האחרונים' כנגד המציאות הברורה לנו מאז ומעולם 'בצירוף דברי הראשונים שסוברים כן' ובצירוף הראיות מהמחקר.
כך נראה לי לסכם את הדברים.
מכיון שממילא יש כאן מחלוקת ראשונים עדיף לנו לפסוק כהרמב''ם והרשב''א והריטב''א והר''ש וסתימת שאר ראשוני ספרד שהגמ' שם מסייעתם מאד, וכן המציאות, מאשר לפסוק כהתוס' שהקשו ותירצו מגמ' שונות וגמ' זו לא הביאו. ואין לומר שמכיון שלא הביאו גמ' זו מן הסתם היה להם פירכא, כי לא יתכן שתוס' דנים בסוגיא זו יקשו ויתרצו ויתעלמו מגמ' מפורשת נגדם ודאי שהיו צריכים להביאה ולדון בה, וכנראה שבאותה שעה לא היתה גמ' זו לפניהם ולא עלתה בדעתם, ויתכן מאד שאם היו רואים באותה שעה גמ' זו היו חוזרים בהם. אך ודאי שלנו אין לדחות את ראשוני ספרד והמנהג הקדום מלפני התפשטות השו''ע.רק שחושבני שלעניין מעשה גם אם לא יהיה לנו הבנה בדברי הגמ', לא נוכל לפסוק אחרת מרבותינו הראשונים שידעו גם ידעו מדברי הגמרא, ואו שלא ראו מזה ראייה כלל, או שהיה להם ביאור,
תוס' באו לפרש מה היה בזמן התלמוד, ובזמנו שפיר היה
חבל כל פעם לאבד הזמן בלחזור על הדברים!מכיון שממילא יש כאן מחלוקת ראשונים עדיף לנו לפסוק כהרמב''ם והרשב''א והריטב''א והר''ש וסתימת שאר ראשוני ספרד שהגמ' שם מסייעתם מאד, וכן המציאות, מאשר לפסוק כהתוס' שהקשו ותירצו מגמ' שונות וגמ' זו לא הביאו. ואין לומר שמכיון שלא הביאו גמ' זו מן הסתם היה להם פירכא, כי לא יתכן שתוס' דנים בסוגיא זו יקשו ויתרצו ויתעלמו מגמ' מפורשת נגדם ודאי שהיו צריכים להביאה ולדון בה, וכנראה שבאותה שעה לא היתה גמ' זו לפניהם ולא עלתה בדעתם, ויתכן מאד שאם היו רואים באותה שעה גמ' זו היו חוזרים בהם. אך ודאי שלנו אין לדחות את ראשוני ספרד והמנהג הקדום מלפני התפשטות השו''ע.
ראיה לסתור!לפי דבריך יוצא שפעם הזית היה גדול יותר מהזית של ימינו והוא פשוט התקטן, ואין בידינו כיום את הזית שרבי יוחנן אכל בא''י. אולם מרן זצ''ל דחה דעה זו בשתי ידיים כאשר השיג על החזו''א שטען שהביצים התקטנו שאין לומר כן. ולכן אין לומר סברא זו לגבי הזית.
