• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

נושא מרתק, אך דורש זהירות

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
אם אי אפשר לסמוך, המשמעות היא שהמחבר שיקר. ומי שקורא את דבריו כבר מבין שלא מדובר באדם שיש לו אינטרס להתיר פאה אלא ההיפך הגמור. ואני אינני רואה בזה דבר תמוה. ומילא היה זה דבר אחד, אבל דבר שחוזר ונשנה שוב ושוב, בוודאי אין כאן שקר.
אין הכוונה ששיקר במזיד אלא לא דק. (ודוגמא מעין זה מצינו בגמ' בב' אמוראים שיצאו מהשיעור וכל אחד נשבע שהרב אמר אחרת בשיעור. וודאי שלא שיקרו).
וידוע שבשמועות צריך בר סמכא, שיודע לשאול, יודע להבין מה התשובה, ויודע לדייק להעלותם על הכתב.
והאם בתשובה עליה כתב בשו"ת הראש"ל גם יש לך צד שזה אמת?!
 
ובגמ' וברש"י מפורש שאפשר לנהוג בדין זה כרב פלוני ובדין אחר כרב פלוני (כמו איזה רב נהג הרב עובדיה לפסוק?)
לא כתבתי ש"חייב" אלא שיכול.
(ממליץ לך לקרוא לאט מה שכתבתי, שלא אצטרך לסייע בהבנת הנקרא פשוטה).
 
אין הכוונה ששיקר במזיד אלא לא דק

הוא כתב בדייקנות את השאלה וגם את התשובה, ורואים זאת בספריו. ואם היתה הבעת פנים, כתב גם אותה. וכל דבר אחר שתאמר, משמעותו "שקר". וגם לדבריך לא יתכן שלא דק שוב ושוב ושוב באותו נושא.
 
נראה לי שאתה שוכח נקודה אחת, שבשביל לפסוק חייב להגיע להוראה

בשביל לפסוק לאחרים, לא לעצמו. לגבי עצמו כבר כתבו האחרונים הנ"ל (ועוד שלא הבאתי) שצריך לעיין ולהכריע. וגם לא מדובר בפסק הלכה עצמאי אלא להכריע כמי מהפוסקים לנהוג.
 
ואין זה קשור למה שכתבתי.

שאלו מה עונים לילד ששואל על אנשים שמתיימרים ללכת ע"פ דרך של רב מסויים, ועושים זאת רק כשנוח להם.
השבת שמותר לעשות בחלק הוראות כך ובחלק כך.
וע"ז השבתי שמי שלא למד את הסוגיא צריך לעשות לו רב ולנהוג כמותו לקולא ולחומרא. ותל"מ.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
בשביל לפסוק לאחרים, לא לעצמו. לגבי עצמו כבר כתבו האחרונים הנ"ל (ועוד שלא הבאתי) שצריך לעיין ולהכריע. וגם לא מדובר בפסק הלכה עצמאי אלא להכריע כמי מהפוסקים לנהוג.
מי כתב שמי שלא היגע להוראה יכול לפסוק לעצמו?!
 
וע"ז השבתי שמי שלא למד את הסוגיא צריך לעשות לו רב ולנהוג כמותו לקולא ולחומרא.

וזה לא קשור למה שכתבתי, כי אני הבאתי אחרונים שצריך ללמוד את הסוגיה ולהכריע בעצמו (ומי שלא למד הרי הוא כנשים וקטנים, ע"ש).
 
מי כתב שמי שלא היגע להוראה יכול לפסוק לעצמו?!
הפוסקים הנ"ל שהבאתי, ועוד.
ולא "לפסוק לעצמו" אלא להכריע מי מבין האחרונים צודק בטענותיו, ולנהוג לפיו.
לפסוק זה לערוך פסק הלכה חדשני מהמסד עד הטפחות, נגד הפוסקים האחרים.
 
ולמעשה הדברים מפורשים בשו"ת שמש ומגן להגר"ש משאש זצוק"ל: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל.

אבל הגר"מ לוי שהבאתי לעיל כתב באופן חד: "ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר".

בוודאי שאינך יכול להעמיס בדבריו שמדובר ב"מי שהגיע להוראה" דהיינו לפסוק לרבים. וגם בדברי הגר"ש משאש לא משמע כן.
 
ולמעשה הדברים מפורשים בשו"ת שמש ומגן להגר"ש משאש זצוק"ל: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל.

אבל הגר"מ לוי שהבאתי לעיל כתב באופן חד: "ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר".

בוודאי שאינך יכול להעמיס בדבריו שמדובר ב"מי שהגיע להוראה" דהיינו לפסוק לרבים. וגם בדברי הגר"ש משאש לא משמע כן.
ב"ה עברו שנים, ולא ראינו שאותם תמימים שהבטיח הגר"ש משאש פתחו את עיניהם והתירו, אלא ב"ה אדרבה רובם כיום עוברים יותר ויותר לכיסוי ראש מלא. ואפי' אצל הליטאים יש העוברות לכיסוי ראש.
 
אתה סוטה מהנושא, לא הבאתי את דבריו כדי ללעוג לצדיקים כאן שנשותיהם הולכות כהוראת רבותיהם, אשרי להם, ואני לא מעסיק את עצמי בדמיונות כמה עברו לפאה וכמה למטפחת. הבאתי את דבריו באשר לנקודה הספציפית שאברך בן תורה צריך ללמוד ולהכריע ואין בזה פסול, ויש בהחלט מה לענות לילד התמים ששואל וכו'.
 
 
האם השו"ע הוא גם לבני תורה?, כאשר בן תורה מקיים את כל עיקרי ההלכה, לא חומרות, (זמן ק"ש בזמנה, לדקדק באותיותיה, לא לעבור לפני המתפלל, לברך כל ברכה בכוונה.....), אז הוא יכול לבוא ולדון האם יש הלכות מיוחדות לבני תורה שצריכים להחמיר בהם, לצערינו ישנם בני תורה שמחפשים רק את החומרות אבל לא מקיימים את הקולות שהם עיקרי ההלכה מהתלמוד והראשונים.
לכן זה פלא שיש מי שמפקפק בדברי הראש"ל שליט"א
מי שבאמת מקיים אל כל השו"ע על בוריו שיחמיר ואדרבה קדש עצמך במותר לך וכו'....
 
האם השו"ע הוא גם לבני תורה?, כאשר בן תורה מקיים את כל עיקרי ההלכה, לא חומרות, (זמן ק"ש בזמנה, לדקדק באותיותיה, לא לעבור לפני המתפלל, לברך כל ברכה בכוונה.....), אז הוא יכול לבוא ולדון האם יש הלכות מיוחדות לבני תורה שצריכים להחמיר בהם, לצערינו ישנם בני תורה שמחפשים רק את החומרות אבל לא מקיימים את הקולות שהם עיקרי ההלכה מהתלמוד והראשונים.
וכמו שאתמול יצא לי לומר למישהו בעניין הזה את הווארט שכתוב "וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים" (בראשית כ"ד, ל"ב) ופירש"י: "התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים". ונשאלת השאלה, וכי יתכן שחמורו של ר' פנחס בן יאיר לא אכל מן המעשר (חולין ז.), ואילו גמליו של אברהם אבינו היו חשודים על הגזל?! אלא התשובה היא שכשחמור מחליט להיות 'פרומר', הוא לא יחמיר באיסור גזל אלא במעשרות.
 
השאלה לא שאלה, כי אברהם אבינו לא סמך עליהם אלא פשוט סתם את פיהם. והתשובה לא תשובה, כי זה לעז על חמורו של רפב"י, שכביכול נזהר בלא מעושר אבל אכל גזול. ולמעשה בכל דבר צריך ללכת כפי שורת הדין, לא להיות 'פרומר' ולא להרשיע. כתיב 'אל תהיה צדיק הרבה' וסמיך ליה 'אל תרשע הרבה'.
 
אתה סוטה מהנושא, לא הבאתי את דבריו כדי ללעוג לצדיקים כאן שנשותיהם הולכות כהוראת רבותיהם, אשרי להם, ואני לא מעסיק את עצמי בדמיונות כמה עברו לפאה וכמה למטפחת. הבאתי את דבריו באשר לנקודה הספציפית שאברך בן תורה צריך ללמוד ולהכריע ואין בזה פסול, ויש בהחלט מה לענות לילד התמים ששואל וכו'.
לא ראיתי בדבריך עדיין אף מקור לכך שכל אברך יכול לפסוק לעצמו.
ציטוט מהרב משה לוי זה לא נקרא מקור, הרב משה לוי צריך להביא מקור לדבריו, גם כשכותב, כ"ש בציטוט.
וגם בדברי הרב משאש מבואר שרק כשיגיעו להוראה יוכלו לפסוק.
גם איזה שמועה בשם הגרשז"א, אינה מקור, ובפרט שאם נדקדק בה יתכן לדייק הפוך ממך, כי לא כתב שם שאמר שהיו מכריעים, אלא הולכים לרב ומציעים את השאלה. ולדבריך היו צריכים להכריע בעצמם.
ובשו"ת זכרון יהודה שציינת כתב כן להדיא.
ונמצא שדבריך לסתור.
 
בדברי הגר"ש משאש זה מפורש, כי כתב שרק "התמימים" עושים כל מה שאומרים להם, במקום לעיין בעצמם, ובוודאי לא דיבר על מי שלא הגיע להוראה.

גם הגר"מ לוי הוא גברא רבה.

וגם בדברי הגרש"ז מפורש שיעיין בעצמו ולא ישאל רב אלא אם מסתפק, וכנראה שכחת לשונו "שבעבר כל אחד היה לומד הלכה בעיון בעצמו, ובשאלות שלא היה מצליח להגיע למסקנה, היה שואל רב".
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון