• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

נושא מרתק, אך דורש זהירות

אף אחד לא טוען שכל מה שכתוב שם זה שקר, אבל "בר סמכא" זה אומר שאפשר לסמוך על כל מה שכתב שם. והוא אינו כזה. ולכן אם כתב שם משהו שמובן לי אני מסתייע ממנו, אבל אם זה דבר תמוה, אני לא חייב לקבל אותו
אם אי אפשר לסמוך, המשמעות היא שהמחבר שיקר. ומי שקורא את דבריו כבר מבין שלא מדובר באדם שיש לו אינטרס להתיר פאה אלא ההיפך הגמור. ואני אינני רואה בזה דבר תמוה. ומילא היה זה דבר אחד, אבל דבר שחוזר ונשנה שוב ושוב, בוודאי אין כאן שקר.
מנין לי לדעת שאין לך אינטרס לשקר?
אני לא יודע לא מי אתה, ולא מי התלמיד שאמר לך זאת שאוכל לבדוק זאת מולו.
גם אני לא יודע מי אתה, ולתת לך את שמו של אותו אחד איני יכול מטעמים מובנים. לכן אינך חייב להאמין לי.
אני כתבתי את הדבר ההפוך, שמי שמצטרף לקהילה יכול לעשות בה הכל כפי המרא דאתרא.
ובגמ' וברש"י מפורש שאפשר לנהוג בדין זה כרב פלוני ובדין אחר כרב פלוני (כמו איזה רב נהג הרב עובדיה לפסוק?)
ולנ"ד כיון שמרן זיע"א לא הניח כמותו, אין כמעט מושג של לחלוק עליו, כי אם כמעט רק בבחינת "אילו היה רואה"
אפשר לומר זאת על כל גדול בישראל, וכמובן שאי אפשר להשוות בין גדול לגדול. ועם כל זאת, מצינו שגדולי עולם חלקו אחד על השני וכפי שהרחיב מרן בהקדמתו לספריו.
 
אם אי אפשר לסמוך, המשמעות היא שהמחבר שיקר. ומי שקורא את דבריו כבר מבין שלא מדובר באדם שיש לו אינטרס להתיר פאה אלא ההיפך הגמור. ואני אינני רואה בזה דבר תמוה. ומילא היה זה דבר אחד, אבל דבר שחוזר ונשנה שוב ושוב, בוודאי אין כאן שקר.
אין הכוונה ששיקר במזיד אלא לא דק. (ודוגמא מעין זה מצינו בגמ' בב' אמוראים שיצאו מהשיעור וכל אחד נשבע שהרב אמר אחרת בשיעור. וודאי שלא שיקרו).
וידוע שבשמועות צריך בר סמכא, שיודע לשאול, יודע להבין מה התשובה, ויודע לדייק להעלותם על הכתב.
והאם בתשובה עליה כתב בשו"ת הראש"ל גם יש לך צד שזה אמת?!
 
נראה לי שאתה שוכח נקודה אחת, שבשביל לפסוק חייב להגיע להוראה

בשביל לפסוק לאחרים, לא לעצמו. לגבי עצמו כבר כתבו האחרונים הנ"ל (ועוד שלא הבאתי) שצריך לעיין ולהכריע. וגם לא מדובר בפסק הלכה עצמאי אלא להכריע כמי מהפוסקים לנהוג.
 
ואין זה קשור למה שכתבתי.

שאלו מה עונים לילד ששואל על אנשים שמתיימרים ללכת ע"פ דרך של רב מסויים, ועושים זאת רק כשנוח להם.
השבת שמותר לעשות בחלק הוראות כך ובחלק כך.
וע"ז השבתי שמי שלא למד את הסוגיא צריך לעשות לו רב ולנהוג כמותו לקולא ולחומרא. ותל"מ.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ולמעשה הדברים מפורשים בשו"ת שמש ומגן להגר"ש משאש זצוק"ל: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל.

אבל הגר"מ לוי שהבאתי לעיל כתב באופן חד: "ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר".

בוודאי שאינך יכול להעמיס בדבריו שמדובר ב"מי שהגיע להוראה" דהיינו לפסוק לרבים. וגם בדברי הגר"ש משאש לא משמע כן.
 
ולמעשה הדברים מפורשים בשו"ת שמש ומגן להגר"ש משאש זצוק"ל: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל.

אבל הגר"מ לוי שהבאתי לעיל כתב באופן חד: "ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר".

בוודאי שאינך יכול להעמיס בדבריו שמדובר ב"מי שהגיע להוראה" דהיינו לפסוק לרבים. וגם בדברי הגר"ש משאש לא משמע כן.
ב"ה עברו שנים, ולא ראינו שאותם תמימים שהבטיח הגר"ש משאש פתחו את עיניהם והתירו, אלא ב"ה אדרבה רובם כיום עוברים יותר ויותר לכיסוי ראש מלא. ואפי' אצל הליטאים יש העוברות לכיסוי ראש.
 
אתה סוטה מהנושא, לא הבאתי את דבריו כדי ללעוג לצדיקים כאן שנשותיהם הולכות כהוראת רבותיהם, אשרי להם, ואני לא מעסיק את עצמי בדמיונות כמה עברו לפאה וכמה למטפחת. הבאתי את דבריו באשר לנקודה הספציפית שאברך בן תורה צריך ללמוד ולהכריע ואין בזה פסול, ויש בהחלט מה לענות לילד התמים ששואל וכו'.
 
 
האם השו"ע הוא גם לבני תורה?, כאשר בן תורה מקיים את כל עיקרי ההלכה, לא חומרות, (זמן ק"ש בזמנה, לדקדק באותיותיה, לא לעבור לפני המתפלל, לברך כל ברכה בכוונה.....), אז הוא יכול לבוא ולדון האם יש הלכות מיוחדות לבני תורה שצריכים להחמיר בהם, לצערינו ישנם בני תורה שמחפשים רק את החומרות אבל לא מקיימים את הקולות שהם עיקרי ההלכה מהתלמוד והראשונים.
לכן זה פלא שיש מי שמפקפק בדברי הראש"ל שליט"א
מי שבאמת מקיים אל כל השו"ע על בוריו שיחמיר ואדרבה קדש עצמך במותר לך וכו'....
 
האם השו"ע הוא גם לבני תורה?, כאשר בן תורה מקיים את כל עיקרי ההלכה, לא חומרות, (זמן ק"ש בזמנה, לדקדק באותיותיה, לא לעבור לפני המתפלל, לברך כל ברכה בכוונה.....), אז הוא יכול לבוא ולדון האם יש הלכות מיוחדות לבני תורה שצריכים להחמיר בהם, לצערינו ישנם בני תורה שמחפשים רק את החומרות אבל לא מקיימים את הקולות שהם עיקרי ההלכה מהתלמוד והראשונים.
וכמו שאתמול יצא לי לומר למישהו בעניין הזה את הווארט שכתוב "וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים" (בראשית כ"ד, ל"ב) ופירש"י: "התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים". ונשאלת השאלה, וכי יתכן שחמורו של ר' פנחס בן יאיר לא אכל מן המעשר (חולין ז.), ואילו גמליו של אברהם אבינו היו חשודים על הגזל?! אלא התשובה היא שכשחמור מחליט להיות 'פרומר', הוא לא יחמיר באיסור גזל אלא במעשרות.
 
השאלה לא שאלה, כי אברהם אבינו לא סמך עליהם אלא פשוט סתם את פיהם. והתשובה לא תשובה, כי זה לעז על חמורו של רפב"י, שכביכול נזהר בלא מעושר אבל אכל גזול. ולמעשה בכל דבר צריך ללכת כפי שורת הדין, לא להיות 'פרומר' ולא להרשיע. כתיב 'אל תהיה צדיק הרבה' וסמיך ליה 'אל תרשע הרבה'.
 
אתה סוטה מהנושא, לא הבאתי את דבריו כדי ללעוג לצדיקים כאן שנשותיהם הולכות כהוראת רבותיהם, אשרי להם, ואני לא מעסיק את עצמי בדמיונות כמה עברו לפאה וכמה למטפחת. הבאתי את דבריו באשר לנקודה הספציפית שאברך בן תורה צריך ללמוד ולהכריע ואין בזה פסול, ויש בהחלט מה לענות לילד התמים ששואל וכו'.
לא ראיתי בדבריך עדיין אף מקור לכך שכל אברך יכול לפסוק לעצמו.
ציטוט מהרב משה לוי זה לא נקרא מקור, הרב משה לוי צריך להביא מקור לדבריו, גם כשכותב, כ"ש בציטוט.
וגם בדברי הרב משאש מבואר שרק כשיגיעו להוראה יוכלו לפסוק.
גם איזה שמועה בשם הגרשז"א, אינה מקור, ובפרט שאם נדקדק בה יתכן לדייק הפוך ממך, כי לא כתב שם שאמר שהיו מכריעים, אלא הולכים לרב ומציעים את השאלה. ולדבריך היו צריכים להכריע בעצמם.
ובשו"ת זכרון יהודה שציינת כתב כן להדיא.
ונמצא שדבריך לסתור.
 
חזור
חלק עליון