תגדיר מי ״הגיע להוראה״.
מלבד שכעת הסכמת שרק מי שהגיע להוראה צריך לעיין ככל שידו משגת וללכת על פי פסקי עצמו, כעת עליך הראיה להביא מהו הגדר של להגיע להוראה.
בעבר שמעתי מהגר״ד יוסף, שרק מי שלמד את כל הש״ס, וכל השו״ע עם הנו״כ, יכול להיחשב לזה.
עד אז, גם הגר״מ לוי שגברא רבא הוא, יודה שצריך ללכת על פי רבו.
וזה בלי להכנס לנקודה, שאם אדם קיבל פסקיו של גדול הדור ולא רב שכונה כזה או אחר (עם כל גדולתו ומעלתו, כמובן), פשוט לענ״ד שאפשר לסמוך על כל דבריו לחומרא ולקולא.
והרי במקומו של ר׳ אליעזר (תקנו אותי אם אני טועה) הקלו על פי פסקיו. אמהמה, איפה שייך הכלל שהבאת שכל אחד צריך להתייגע וללכת על פי פסקי עצמו? ולהעמיד את כל אנשי מקומו של ר׳ אליעזר לא כבני תורה שהגיעו למעלת ההוראה מאן דכר שמיה. אלא ודאי שכשזהו פסקי גדול הדור, אפשר ללכת על פי פסקיו הן לקולא והן לחומרא.
והרי הכא אנו מדברים על פסקי מרן זיע״א.
וסתם, בדיוק השבוע ראיתי מעין ראיה שפסקי הגר״ע הם לבני תורה גופא. ראה בהליכו״ע פר׳ ויצא בסעיף הראשון לגבי ר״ת, שכותב בתשובה למטה להעיר לרב משאש, שכל מה שהחמיר להורות ר״ת זה בעיקר לבני תורה. והרי בהלכות למעלה סתם ולא פירש.
