נושא מרתק, אך דורש זהירות

[חיים ב.]

בדברי הגר"ש משאש זה מפורש, כי כתב שרק "התמימים" עושים כל מה שאומרים להם, במקום לעיין בעצמם, ובוודאי לא דיבר על מי שלא הגיע להוראה.

גם הגר"מ לוי הוא גברא רבה.

וגם בדברי הגרש"ז מפורש שיעיין בעצמו ולא ישאל רב אלא אם מסתפק, וכנראה שכחת לשונו "שבעבר כל אחד היה לומד הלכה בעיון בעצמו, ובשאלות שלא היה מצליח להגיע למסקנה, היה שואל רב".

 

[לביא]

ובוודאי לא דיבר על מי שלא הגיע להוראה.

תגדיר מי ״הגיע להוראה״.

מלבד שכעת הסכמת שרק מי שהגיע להוראה צריך לעיין ככל שידו משגת וללכת על פי פסקי עצמו, כעת עליך הראיה להביא מהו הגדר של להגיע להוראה.
בעבר שמעתי מהגר״ד יוסף, שרק מי שלמד את כל הש״ס, וכל השו״ע עם הנו״כ, יכול להיחשב לזה.
עד אז, גם הגר״מ לוי שגברא רבא הוא, יודה שצריך ללכת על פי רבו.

וזה בלי להכנס לנקודה, שאם אדם קיבל פסקיו של גדול הדור ולא רב שכונה כזה או אחר (עם כל גדולתו ומעלתו, כמובן), פשוט לענ״ד שאפשר לסמוך על כל דבריו לחומרא ולקולא.
והרי במקומו של ר׳ אליעזר (תקנו אותי אם אני טועה) הקלו על פי פסקיו. אמהמה, איפה שייך הכלל שהבאת שכל אחד צריך להתייגע וללכת על פי פסקי עצמו? ולהעמיד את כל אנשי מקומו של ר׳ אליעזר לא כבני תורה שהגיעו למעלת ההוראה מאן דכר שמיה. אלא ודאי שכשזהו פסקי גדול הדור, אפשר ללכת על פי פסקיו הן לקולא והן לחומרא.

והרי הכא אנו מדברים על פסקי מרן זיע״א.

וסתם, בדיוק השבוע ראיתי מעין ראיה שפסקי הגר״ע הם לבני תורה גופא. ראה בהליכו״ע פר׳ ויצא בסעיף הראשון לגבי ר״ת, שכותב בתשובה למטה להעיר לרב משאש, שכל מה שהחמיר להורות ר״ת זה בעיקר לבני תורה. והרי בהלכות למעלה סתם ולא פירש.

 

[ממכון שבתו השגיח]

ב"ה היום זה דור מעניין שמאוד אוהבים חומרות.
שאלו את הרב אלישיב פעם למה הוא נהיה יותר מחמיר בשנים האחרונות, והוא אמר מה לעשות זה מה שהציבור רוצה..
וכשהוא אומר משהו שלפי כמה פוסקים מותר ולפי כמה פוסקים אסור, פעם הציבור היה מתלהב על הכמה פוסקים שמתירים והיום מתלהבים מהכמה שאוסרים..

 

[חיים ב.]

מלבד שכעת הסכמת שרק מי שהגיע להוראה צריך לעיין ככל שידו משגת וללכת על פי פסקי עצמו

לא הסכמתי, אתה פשוט לא הבנת. כתבתי את ההיפך הגמור.

 

[חיים ב.]

הגר״מ לוי שגברא רבא הוא, יודה שצריך ללכת על פי רבו.

הוא לא יודה, כי הוא כתב במפורש שכל בן תורה צריך ללמוד בעצמו ולהסיק הלכה.

 

[חיים ב.]

שאם אדם קיבל פסקיו של גדול הדור ולא רב שכונה כזה או אחר (עם כל גדולתו ומעלתו, כמובן), פשוט לענ״ד שאפשר לסמוך על כל דבריו לחומרא ולקולא.

גם רב שכונה יכול לסמוך לחומרא ולקולא, למעט מנהג אבותיו ומה שקיבלנו עלינו הוראות מרן השו"ע.

 

[חיים ב.]

איפה שייך הכלל שהבאת שכל אחד צריך להתייגע וללכת על פי פסקי עצמו?

בדין שמסתפק בו.
ולאו דוקא לפסוק בעצמו אלא להכריע כמי מהאחרונים לפסוק.

 

[חיים ב.]

מעין ראיה שפסקי הגר״ע הם לבני תורה גופא

יש וידאו שהוא אומר במפורש שהיתר מכירה (שהוא ההיתר הכי גדול) הוא לכולי עלמא והיתר גמור הוא.
ופשוט שלבני תורה אין תורה אחרת. והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו, בלי "גאווה גאווה גאווה" (וזה אמור גם לגבי דברים שמרן הגר"ע מחמיר בהם ואחרים מקלים).

 

[זעיר אנפין]

ב"ה היום זה דור מעניין שמאוד אוהבים חומרות.
שאלו את הרב אלישיב פעם למה הוא נהיה יותר מחמיר בשנים האחרונות, והוא אמר מה לעשות זה מה שהציבור רוצה..
וכשהוא אומר משהו שלפי כמה פוסקים מותר ולפי כמה פוסקים אסור, פעם הציבור היה מתלהב על הכמה פוסקים שמתירים והיום מתלהבים מהכמה שאוסרים..

בהקשר זה יש קולות שאף שהם מוסכמות לכו”ע, עדיין יש שמנעים מלהורת כן, משום שהיא ”קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה”.

 

[זעיר אנפין]

יש וידאו שהוא אומר במפורש שהיתר מכירה (שהוא ההיתר הכי גדול) הוא לכולי עלמא והיתר גמור הוא.
ופשוט שלבני תורה אין תורה אחרת. והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו, בלי "גאווה גאווה גאווה" (וזה אמור גם לגבי דברים שמרן הגר"ע מחמיר בהם ואחרים מקלים).

בספר ”רבנו’’ של הרב שטרית, כתב שמרן אמר לו בפירוש שהיתר מכירה הוא גם לאברכים.

 

[לביא]

בדין שמסתפק בו.
ולאו דוקא לפסוק בעצמו אלא להכריע כמי מהאחרונים לפסוק.

מאיך שהבאת את הגר״מ הלוי הבנתי אחרת.
כי אם אתה מסביר אותו כך, זה לכאורה היפך רבן גמליאל דאמר עשה לך רב והסתלק מן הספק.

ופשוט שלבני תורה אין תורה אחרת.

תגיד את זה למי שרוצה לומר שפסקי הגר״ע זה לבעלי בתים ח״ו

גם רב שכונה יכול לסמוך לחומרא ולקולא, למעט מנהג אבותיו ומה שקיבלנו עלינו הוראות מרן השו"ע.

נקטתי ״רב שכונה״ לדוג׳ בעלמא.
בד״כ המציאות היא, שכשאדם לוקח רב מסוים לעצמו, זה לעניין שאלות שהוא מסופק בהם, אך הרב עצמו מורה ללכת על פי פסקי גדול דור מסוים. ורק כשאדם מסופק בפסקי גדול הדור ההוא בנידון מסוים, או שיש דבר שהוא לא נגע בו, אותו רב פוסק לו באותו עניין.

גם כשאני שואל את הרב שלי בעניינים מסויימים, אגב, אני שואל אותו אם יש לזה מקור בדברי מרן, או אם הוציא את זה מדבריו וכיו״ב. תמיד אפשר לפלפל עם הרב בעניינים הללו וללבן.

אך אם אתה מסכים עם הנ״ל, אני באמת לא מבין על מה פלפלנו עד כה.

 

[לביא]

הוא לא יודה, כי הוא כתב במפורש שכל בן תורה צריך ללמוד בעצמו ולהסיק הלכה.

אני מסופק שכל בן תורה שיש היום יכול להגיע לרמה של ליבון הלכה כמו אחד שהגיע להוראה.
אם אדם לא הגיע להוראה והבין כך מהגר״מ הלוי כמוך ופוסק לעצמו, כמעט ודאי שהוא מתיר את האסור ואוסר את המותר. וכנראה עובר על כריתות וכדו׳ ה׳ ירחם.

 

[ע"ה ס"ט]

אני מסופק שכל בן תורה שיש היום יכול להגיע לרמה של ליבון הלכה כמו אחד שהגיע להוראה.
אם אדם לא הגיע להוראה והבין כך מהגר״מ הלוי כמוך ופוסק לעצמו, כמעט ודאי שהוא מתיר את האסור ואוסר את המותר. וכנראה עובר על כריתות וכדו׳ ה׳ ירחם.

אא"כ הגר"מ לוי מגדיר בן תורה רק מי שהגיע להוראה. ואז ג"כ נמצא שלא כל אברך יכול להורות לעצמו גם לגרמ"ל.

 

[חיים ב.]

כי אם אתה מסביר אותו כך, זה לכאורה היפך רבן גמליאל דאמר עשה לך רב והסתלק מן הספק.

זה לא ענין של הסבר, זה מה שהוא אמר במפורש. וכנראה ראית את המשנה ללא פירוש רע"ב, שכתב "אם בא לפניך דין ונסתפקת בו, עשה לך רב".

 

[חיים ב.]

אם אדם לא הגיע להוראה והבין כך מהגר״מ הלוי כמוך ופוסק לעצמו, כמעט ודאי שהוא מתיר את האסור ואוסר את המותר

כתבתי כמה פעמים שהכוונה היא להכריע מי מבין האחרונים צודק במחלוקת האחרונים, ולא להורות דין מחודש מעצמו. וממילא אין שום חשש שיאסור את המותר וכו'.

 

[לביא]

זה לא ענין של הסבר, זה מה שהוא אמר במפורש. וכנראה ראית את המשנה ללא פירוש רע"ב, שכתב "אם בא לפניך דין ונסתפקת בו, עשה לך רב".

לא מבין מה חידש לך הרע״ב היפך דבריי. אין הבדל רב בין ספק בדין (היינו דיני ממונות) לבין ספק בהלכה. ואדרבה, אם לדיין שמסתמא מכיר ובקיא בדיני התורה, כשמגיע לפניו ספק, ודהיינו שהוא מסופק איך להכריע את הדין, הלכה הוא שצריך לשאול רב, כ״ש אחד שמסופק בהלכה.

כתבתי כמה פעמים שהכוונה היא להכריע מי מבין האחרונים צודק במחלוקת האחרונים, ולא להורות דין מחודש מעצמו. וממילא אין שום חשש שיאסור את המותר וכו'.

ולמה אי אפשר לסמוך על רבך שיכריע בין האחרונים הללו?
אגב, מרן היה משכים לפתחם של רבנים כשכתב את תשובותיו, לדעת אם נכון כתב ופסק. למה היה צריך ללכת אליהם אחרי שבירר והעמיק את הדין, והכריע בין האחרונים? (שהרי חלק גדול מתשובותיו הוא, כפי שאתה כותב בדיוק, להכריע בין האחרונים).

וודאי שלא שייך היום להכריע דין מחודש מעצמו. אם לאדם יש חידוש בהלכה, כל עוד שאין לו מקור כל דהוא מראשון או אחרון, והוא מחדש דין מהגמרא (ודאי שלא שייך לחדש הלכות מסברא, ופשוט), מסתמא הוא טועה.

(ואם הייתי מביא ראיה ממעשה מרן, הייתי מפרש את רבן גמליאל כך, שאפילו לאחר שהכרעת בספק, ילך וישאל רב אם נכון הכריע)

 

[חיים ב.]

אתה יכול לסמוך עליו, ולהישאר עם הארץ. ומצד שני אתה יכול גם להיות הרב עובדיה... אז אם תרצה להיות הרב עובדיה, כדאי שתתנהג כמוהו. הוא לא סמך על הבא"ח או כל גדול אחר שיחליט בשבילו.

 

[חיים ב.]

לא מבין מה חידש לך הרע״ב היפך דבריי. אין הבדל רב בין ספק בדין (היינו דיני ממונות) לבין ספק בהלכה. ואדרבה, אם לדיין שמסתמא מכיר ובקיא בדיני התורה, כשמגיע לפניו ספק, ודהיינו שהוא מסופק איך להכריע את הדין, הלכה הוא שצריך לשאול רב, כ״ש אחד שמסופק בהלכה.

לא הבנת את דבריו. כוונתו היא שתכריע בעצמך, ורק אם הסתפקת - תשאל רב.

 

[ע"ה ס"ט]

אתה יכול לסמוך עליו, ולהישאר עם הארץ. ומצד שני אתה יכול גם להיות הרב עובדיה... אז אם תרצה להיות הרב עובדיה, כדאי שתתנהג כמוהו. הוא לא סמך על הבא"ח או כל גדול אחר שיחליט בשבילו.

לפני שהוא חלק עליהן הוא סיים ש"ס, וידע חלק נכבד מהתורה בע"פ!!!

 

[חיים ב.]

תיארתי לעצמי שזו תהיה התשובה. אבל אני התכוונתי לשאיפה, הוא מראש שאף להכריע ולא לסמוך על אף אחד.