אפשר לפרש את מש''כ כבודו בתרי אנפין..
א. דלא אזלינן בתר עיקר תשמישו, ולכאו' הוא נגד הפוסקים.
ב. דכיון שאפשר לאחסן הו''ל שני תשמישים עיקריים.
ועכ''פ אני אומר דלמעשה לא מאחסנים אלא רק את מה שנשאר.
נערך לאחרונה:
אינו תחת ידי, ומ''מ צריך ביאור הסברא בזה.
כוונתך לזה?
"המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' שח סעיף ג), אחר שהביא מ"ש הפמ"ג שכלי שרוב מלאכתו לאיסור, אף שלפעמים משתמש בו להיתר. מ"מ הוי בכלל כלי שמלאכתו לאיסור. כתב, שנראה שכלי שמלאכתו לאיסור היינו שעיקרו הוא רק למלאכת איסור, ורק לפעמים משתמש בו להיתר, כגון קדרה, שעיקרה נעשה לבשל בה, אבל אם דרך הכלי להשתמש בו לאיסור ולהיתר, אלא שלאיסור משתמשים בו יותר, מנין לנו שמקצה דעתו ממנו, והלא עשוי הוא גם למלאכת היתר. וצ"ע. ע"כ. והמהרש"ם בדעת תורה (סי' שח סעיף ד) הסכים לדברי הפרי מגדים דאזלינן בתר רוב תשמישו. ע"ש. וע' בספר גדולות אלישע (סי' שח ס"ק יט) שכתב, שמאחר שהח"א והקיצור ש"ע כתבו, שהקדרה מלאכתה לאיסור ולהיתר, ודינה ככלי שמלאכתו להיתר, המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. וכן המנהג פה בגדאד לטלטל הקדרות מחמה לצל. ע"ש. וע"ע בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כ סעיף טו הערה לז) שכתב, קדירה ששומרים בה אוכלים אף שלא בזמן הבישול, דינה כדין כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור. ומותר לטלטלה אף מחמה לצל, ואין לאסור טלטול מחמה לצל אלא במחבת שמשתמשים בה רק לצורך בישול. ע"ש. לפי זה נראה שיש מקום להקל כהמשנה ברורה. ולכאורה נראה לפע"ד להוכיח עוד להתיר כדברי המשנה ברורה, ממ"ש הארחות חיים (הל' שבת סי' שסח דף נו ע"ד), שופר מותר לטלטלו, הואיל וראוי לגמוע בו מים. וכ"כ באהל מועד (דף נ ע"א, נתיב ג). וזהו כמ"ש התוס' (שבת לה סע"ב) בשם רש"י, ששופר הוי כלי שמלאכתו להיתר. אבל התוס' שם לא כתבו כן. והכי איתא בהגהות אשרי שם, שאף לרש"י אין השופר מותר לטלטל אלא לצורך גופו ומקומו, כדין כלי שמלאכתו לאיסור. וע' במאירי ובחידושי הרשב"א שם. ודו"ק. והכל יודעים שהשופר רוב מלאכתו לתקוע בו, שהוא דבר האסור בשבת, ורק לעתים רחוקות גומע בו מים. [מיהו הרמ"א בהגה (סי' שח סעיף ד) פסק, שאסור לטלטל שופר כי אם לצורך גופו ומקומו. וכן פסק בסי' תקפח ס"ה. וע' במאמר מרדכי (סי' שח סק"ו), ובשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' צד בד"ה ולכאורה). ודו"ק]. ולא יהא אלא ספק, ספקא דרבנן לקולא. וכמ"ש בתשובה מאהבה חלק ב (דף כ ע"ג) בשם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ בספר בינה לעתים (פ"ב מהל' יו"ט), דלדידן דקי"ל כרבי שמעון, אין איסור מוקצה אלא חומרא בעלמא מדרבנן. וכ"כ בספרו כרתי ופלתי יו"ד (סי' צט סק"י) ד"ה וליישב. וכ"כ בספר ילקוט הרועים (מע' מוקצה דף מ ע"ד)".
אז במשנה ברורה מבואר שיש לחלק בין רוב תשמישו לעיקר תשמישו, וסיר עיקר תשמישו לאיסור, ולכך אינו מובן לי מה שכתב מרן זי''ע לפי זה נראה שיש מקום להקל כהמשנה ברורה. ולכאורה נראה לפע"ד להוכיח עוד להתיר כדברי המשנה ברורה וכו'
אברך מבני ברק
Well-known member
לא צריך ביאור בדעת הילקו"י אלא הדברים כך בהליכות עולם הרב כתב שזה כלי שמלאכתו לאיסור ובחזו"ע חזר בו והביא שאם יש כלי שהוא גם וגם אז הוא נקרא להיתר והיום שמאכסנים אוכל בסיר אז מותר ומחבת אסור.
יוסף דהן
Well-known member
ידי כהן אוצר השבת
קדירות סירים, וכיסוים
פסק המשנ"ב (ס"ק כ) "קדירה שמלאכתה לבישול, ורק לפעמים משתמשים [מאכסנים] בה למים ולפירות, דינה ככלי שמלאכתו לאיסור"[1]. ואף בימינו שרוב הזמן משמשות הקדירות לאיחסון המאכלים לאחר הבישול, ותשמיש זה היתר הוא, מכל מקום עיקר יעוד הקדירה הוא לבישול, ומה שמשאירים בה את התבשיל אין זה אלא שימוש טפל הנמשך מהשימוש העיקרי של הבישול[2].ולדעה זו כן הדין בזמנינו בכל סוגי הסירים ומחבתות ותבניות אפיה. וכן הכיסוי של כלים אלו דינם כהכלי עצמו[3].
ויש חולקים בכל זה ולדעתם קדירה שעל פי רוב מבשלים בתוכה, אך רגילים להשתמש בה גם לשמירת מאכלים מבושלים ופירות, דינה ככלי שמלאכתו להיתר, אבל כלי שהוא מיועד למלאכת איסור בלבד, כגון מחבת, אפילו אם באקראי מניחים בו דברי מאכל, נחשב כלי שמלאכתו לאיסור, ואין לטלטלו כי אם לצורך גופו ומקומו[4].
הנ"ל כשנשאר תבשיל בתוכה
בכל אופן שהקדירה או הסיר או המחבת [כל אחד לשיטתו] אם נשאר מהתבשיל בתוכם מותר לטלטלם אגב התבשיל, כי הקדירה טפילה לתבשיל שבתוכה, ודינה כדין אוכלים שמותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל כדלקמיה בסעיף ג[5]. אבל אם נתרוקנה מהתבשיל בשבת אפילו היה בה תבשיל בבין השמשות, שוב אסורה בטלטול ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין אומרים אין מוקצה לחצי שבת[6].ואם לא התבשל התבשיל בקדירה זו, אלא שהניחוהו בה לאחר מכן כדי להתיר לטלטלה בשבת, גם כן נחשבת הקדירה שיש בתוכה תבשיל כדין התבשיל[7]. ויש אומרים שאם הניח את התבשיל בשבת אינו גורם לקדירה להיחשב כדין התבשיל[8].
ודע, שצריך שיהיו שייריה ניכרים, דהיינו שהרגילות לקחת ממנה לאכילה ולא די במעט תבשיל הדבוק על דפנות הקדירה[9].
הנ"ל לצורך סידור הבית
בכל אופן שהקדירה או הסיר או המחבת [כל אחד לשיטתו] הם מוקצה, אסור לטלטלם כדי להצילם מהפסד או גניבה ואבדה, אלא אם כן נשאר בהם מהתבשיל כמבואר לעיל, אבל מותר לטלטלם לצורך סידור הבית והמטבח כשיש אי נעימות מהימצאות הקדירה הריקנית במקום שנמצאים[10].ולכן המביא קדירת תבשיל או קוגל וכדו' בשבת קודש לקידושא רבה וכדומה, וחושש מגניבה ואבדה אסור להחזירה לביתו או לטלטלה למקום המשתמר כשהיא ריקנית מהתבשיל שבה, אלא אם כן השאיר בה קצת מהתבשיל הראוי למאכל, ואם נמצאת במקום שאינו כבוד הבריות, מותר לסלקה מדין גרף של רעי[11].
[1] ומקורו מדברי הפמ"ג (א"א ס"ק ט) בשם הרשב"א (קכג. ד"ה הא דתנן). וכ"פ הבא"ח (פר' מקץ אות ד). ובשו"ת אול"צ (ח"ב עמ' ריג).
[2] הגרי"ש אלישיב הו"ד בשלמי יהודה (פ"ו ס"ק יב). חוט שני (ח"ג פמ"ו ס"ק א). שו"ת שבט הלוי (חי"א סי' פז). והוסיף בפסקי תשובות (הערה 204) שאף לדעת החיי אדם והקיצור שו"ע [לקמיה] שמקילים זהו דוקא בזמנם שהיו הקדירות משמשות גם לכלי אחסון, והו"ל בגדר כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, אבל בזמנינו שישנם כלי אחסון מפלסטיק, שוב אין הקדירות עומדות לאיחסון אלא דרך עראי.
[3] הפוסקים הנ"ל. מנחת שבת (סי' פח ס"ק כב אות ד). בדי השולחן (סי' קח ס"ק טו). ובחוט שני (ח"ג פמ"ו ס"ק ב) הוסיף שאפילו כשאינו מונח על הקדירה באותה שעה, כיון שעומד לכיסוי הקדירה ומשמש לו, וגם יכול בכל עת לכסות בו את הקדירה, לכן דינו כדין הקדירה.
[4] חיי אדם (כלל סו סי' ג). קיצור שו"ע (סי' פח סעי' ח). וכ"פ בשש"כ (פ"כ סעי' טו הערה לז). ובחזו"ע שבת ג (עמ' נא) והוסיף ולא יהא אלא ספק, ספקא דרבנן לקולא, וכמ"ש בתשובה מאהבה (ח"ב דף כ ע"ג) בשם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ דלדידן דקי"ל כרבי שמעון, אין איסור מוקצה אלא חומרא בעלמא מדרבנן.
אך בהליכות עולם (ח"ג עמ' קצט) מבואר שדעתו עיקר לפי מ"ש בגדולות אלישע (ס"ק יט) שכתב שיש לדחוק בכוונת הרשב"א [הנ"ל], וסיים, ובעירנו בגדאד נוהגים היתר לטלטל הקדירות אפילו מחמה לצל, ויש להם על מה שיסמוכו. ע"כ. הרי שלא התירו בשופי, אך נראה עיקר כמ"ש בחזו"ע שהיא משנה אחרונה. וע"ע בהלכה ברורה (סעי' סד).
[5] פמ"ג (א"א ס"ק ט) בשם הרשב"א (קכג. ד"ה הא דתנן). משנ"ב (ס"ק כ). ומ"ש שדינה כדין האוכל, כ"כ בשו"ע הרב (סעי' כב). וכ"פ בשו"ת שרגא המאיר (ח"ח סי' ז אות ד). אמנם מלשון החזו"א (סי' מז ס"ק יא) משמע שדינה ככלי שמלאכתו להיתר, ולפ"ז אסור לטלטלה שלא לצורך כלל. וכ"כ בחוט שני (ח"ג פמ"ו ס"ק ב). וכן צידד הגרש"ז אויערבאך הו"ד בשש"כ (פ"כ הערה קפא). וראה בהלכה ברורה (סעי' סד) שתלה נידון זה במחלוקת ראשונים.
[6] מנחת שבת (סי' פח ס"ק טז) ע"ש ראייתו.
[7] שו"ת אז נדברו (חי"א סי' כא סוף עמ' מד). שש"כ (פ"כ סעי' טו). הגרי"ש אלישיב הו"ד בשלמי יהודה (פ"ו הערה י). הלכה ברורה (סעי' פז).
[8] חוט שני (ח"ג פמ"ו ס"ק ב) ע"ש בהרחבה ע"פ דיוקים מראשונים בגמ' שבת (קכג.). וראה בהלכה ברורה (בירור הלכה ס"ק פד) מה שהעיר על דבריו.
[9] פסקי תשובות (הערה 208).
[10] ביאור הלכה (סעי' ד ד"ה כלי) משום דהוי כגרף של רעי. ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' קכז אות ד) כתב שאין לסמוך על זה אלא בקדירה של חרס כסתם קדירות שבש"ס, אבל בקדירה של מתכת אין להקל. אך בשו"ת אז נדברו (ח"ח סוף סי' ל) הקשה עליו שגם לגבי קערות מבואר בגמרא שמותר לפנותם, ולא מצינו שסתם קערות הם של חרס. וכ"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב פכ"ו תשובה ג) שאף בקדירות של מתכת נוהג דין גרף של רעי.
[11] פסקי תשובות (הערה 207).
