סערת העופות

[יוסף חיים כהן]

הרב יוסף חיים כהן שליט"א
כת"ר מסכים שלדעת הש"ך והפר"ח ועוד אחרונים (שהובאו בדבריו של הרב כל עוף למינו) יהיה מותר לאכול את הפטם?

גם לדעת הש"ך והפר"ח אין היתר לאכול את עופות הפטם, מכמה טעמים.

א) גם הש"ך והגר"א מודים שמפורש בשלחן ערוך (יו"ד פב ס"ב) שאין לאכול בלא מסורת, והגם שהם מפרשים שמרן פסק כך לחומרא, מכל מקום עדיין זו הוראת השלחן ואי אפשר לעבור עליה.

ב) גם לדברי הש"ך והפר"ח שזו חומרא, כיון שנהגו ישראל כבר מתקופת הראשונים, וכן בשאר כל הדורות, בכל קהילות ישראל, בארצות אשכנז ובארצות המזרח, שלא לאכול עוף בלי מסורת, ממילא נתפס הדבר כאילו קיבלוהו עליהם בנדר, ואסורים מהדין לעבור על זה, ולדברי החת"ס הוא איסור דאורייתא, כמו שהבאתי בהרחבה כאן בפורום, וכן בקונטרס עוף פטם עמ' מד ובהערות.

ג) דעת הש"ך והפר"ח שמעיקר הדין היה אפשר להתיר בשלשה סימנים בלא מסורת, מחמת סברת רמב"י וסייעתו שסוברים שמתוך כ"ד העופות הטמאים שמנתה התורה אין אף עוף שיש לו שלשה סימני טהרה, וכל זה מועיל רק לעוף רגיל, אבל עוף הפטם שידוע שבא מהכלאת מינים, אין ראיה משלשת הסימנים שהוא טהור, שהרי אפשר שירש את הסימנים מאביו, ואילו אמו טמאה, והיוצא מן הטמא טמא.

וסברא זו נזכרה גם בדברי אחרוני דורנו, ומהם הגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר, כמו שהבאתי בקונטרס עוף פטם בעמודים מ"ה ומ"ו ובהערות שם.

ד) גם לדברי הש"ך והפר"ח כאשר אנו רואים שיש בביצי הפטם סימן טומאה, וכן שהוא אוכל מחיים, ודאי שאי אפשר להתירו, שהרי הש"ך עצמו כתב (פו סק"א) לענין ביצה ששני ראשיה כדין שאפילו אם המוכר הוא ישראל מוחזק בכשרות, ואמר שזו ביצת עוף פלוני טהור, ודאי שהוא טמא, ואפילו אם יאמר זה העוף שהביצים יצאו ממנו, אינו נאמן, דודאי משקר.

 

[מאן דהו]

מה שכתבו כאן לחייב מצד מנהג כפי שכתב השו"ע בסי' ריד, לכאו' יש להעיר על זה מהב"י גופיה ביו"ד סי' ריד שם, שכתב (בד"ה ולפי זה) בזה"ל: שאבותיהם היו יודעים שהיו מותרים ואסרו עצמם בהם "ובניהם החזיקו במנהג אבותיהם" וכו' עי"ש, משמע הא לא החזיקו מנהג אבותיהם מותר. ויל"ע בזה טובא.

 

[יוסף חיים כהן]

מה שכתבו כאן לחייב מצד מנהג כפי שכתב השו"ע בסי' ריד, לכאו' יש להעיר על זה מהב"י גופיה ביו"ד סי' ריד שם, שכתב (בד"ה ולפי זה) בזה"ל: שאבותיהם היו יודעים שהיו מותרים ואסרו עצמם בהם "ובניהם החזיקו במנהג אבותיהם" וכו' עי"ש, משמע הא לא החזיקו מנהג אבותיהם מותר. ויל"ע בזה טובא.

אכן הבאתי בקונטרס עוף פטם (עמ' מד) שכתב בספר האשכול שנוהגים כרש"י שלא לאכול אלא במסורת, וכן כתב בשלטי הגיבורים, וכן כתבו הרמ"א והבן איש חי, וכן מבואר מתשובות כל הפוסקים בענין הקוצ'ין והבראמא, שבכל קהילות ישראל נוהגים שלא לאכול עוף בלא מסורת.

נמצא שמנהג זה קיים מתקופת הראשונים, במשך מאות שנים, עד לימינו.

 

[אחד מאנש]

בדברי הרבנים המתירים מבואר שרק נראה שביציהם כד וכד ובמבט מעמיק רואים שהם כד וחד ומה שאומרים שנמצא דורס גם זה מבואר בדבריהם שלא חשיב דורס (אולי אחפש ואעלה)

 

[אחד מאנש]

ושוב אחזור על הראשונות : אם באמת היה מקובל בעמ"י (שהמנהג והקבלה עמודים גדולים בהוראה) שמסורת היא מעקר הדין לא היו מתירים אכילת הודו (וכל הסברי האחרונים מראים שמסורת היא רק חומרא)

 

[יוסף חיים כהן]

בדברי הרבנים המתירים מבואר שרק נראה שביציהם כד וכד ובמבט מעמיק רואים שהם כד וחד ומה שאומרים שנמצא דורס גם זה מבואר בדבריהם שלא חשיב דורס (אולי אחפש ואעלה)

הרב אמיתי בן דוד מתיר, והוא כותב במאמרו באור ישראל שרק אחר המדידה בכלי מצא הפרש, וכן אמר לי בשיחתי עמו שאפילו בהתבוננות שניה ושלישית ורביעית, ובהתבוננות מתונה ומדוקדקת, קודם המדידה לא ראה הפרש הניכר לעין.

 

[אחד מאנש]

ועוד לגבי הטענה שמי יודע מה יהיה מכאן ולהבא במכתב העדה"ח מבואר שמכאן ולהבא לא יהיה שנויים והכל יהיה מפוקח

 

[אחד מאנש]

ועוד שם שיאכלו ענווים וישבעו ושם חתום זקן פוסקי הדור ר' משה שטרנבוך

 

[מאן דהו]

נמצא שמנהג זה קיים מתקופת הראשונים, במשך מאות שנים, עד לימינו.

"עד לימינו"? הלא אתה טוען שכל מה שאוכלים את עוף הפטם, הרי זה איסור גמור כי הוא עוף ללא מסורת,
וא"כ נמצא שבדורות האחרונים (איני יודע ממתי, אתה יודע יותר טוב ממני) הפסיקו עם הך מנהגא לחוש ולא לאכול אלא במסורת, ולכאו' לפי מה שמבואר בלשון הב"י, הרי זה מותר, כי רק כאשר קיבלו גם הבנים על עצמם, אסורים בזה, הא לאו הכי לא. וצ"ע.

 

[יוסף חיים כהן]

בדברי הרבנים המתירים מבואר שרק נראה שביציהם כד וכד ובמבט מעמיק רואים שהם כד וחד ומה שאומרים שנמצא דורס גם זה מבואר בדבריהם שלא חשיב דורס (אולי אחפש ואעלה)

הרב משה שאול קליין העיד שראה בעיניו ולא היה שום הפרש בין הצדדים.

הרב אמיתי אשר הוא מן המתירים, כתב שמצא הפרש במדידה, אבל לא ראה הפרש בראיית העין.

לענין הדריסה, לדעת רבינו תם ורוב הראשונים אכילה מחיים חשיבא דריסה, מאיזה טעם כבודו מתכוון שאינו חשוב דורס?

 

[יוסף חיים כהן]

(שהמנהג והקבלה עמודים גדולים בהוראה)

לענין מה שציין כת"ר שהמנהג והקבלה עמודים גדולים בהוראה, נראה שכוונתו למה שכתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פ"י ה"ו) שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה.

אמנם יש לכבודו ליתן אל ליבו דמיירי התם לענין ספירת השנים אימתי היא שנת השמיטה, ולא לענין מנהג שאינו עולה בקנה אחד עם הכרעת הדין, ואדרבה על כגון דא כתב הרמב"ם עצמו בתשובה (סי' רסג) בזה הלשון "ומה שטען החכם האחר שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריאים מאנשיהם כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל", וכתב עוד בהלכות שביתת עשור (פ"ג ה"ג) "ואין מנהג לבטל דבר האסור, אלא לאסור את המותר", וכתב עוד בתשובה אחרת (סי' קפז) "ואין משגיחין בזה במנהג לפי שהוא דבר אסור".

ועוד יעיין כת"ר במה שהבאתי לעיל בארוכה מדברי התלמוד בבלי וירושלמי ומדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, שמנהג שאינו עולה כפי הכרעת הדין, אפילו יש לו סמך קלוש, אין מחזיקין בו.

 

[יוסף חיים כהן]

ושוב אחזור על הראשונות : אם באמת היה מקובל בעמ"י שמסורת היא מעקר הדין לא היו מתירים אכילת הודו (וכל הסברי האחרונים מראים שמסורת היא רק חומרא)

לענין ההודו היו במשך הדורות כמה עדויות על מסורת, כמו שכתב הרב מקמרנא (נדפס בחידושי רבינו ישעיה שור עמ' עג) שהיה עליו מסורה ברורה מאנשי אינדיא, וכן כתב בשו"ת מי באר (סי' יט). וגם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ג יו"ד ה) תפס שיש לו מסורת מהודו.

אם כי כיום מתברר שכפי הנראה בא מאמריקא ולא היתה עליו מסורת.

 

[יוסף חיים כהן]

(וכל הסברי האחרונים מראים שמסורת היא רק חומרא)

כבר הבאתי בארוכה לעיל דאף שנראה מדברי הש"ך שכוונת השלחן ערוך שהוא חומרא ומנהג, וכן כתב הפר"ח, כמה אחרונים חלוקים עליהם וכדלהלן:

הדברי חיים (יו"ד ח"ב סי' מה) כתב בזה הלשון, 'בודאי אין נאכל שום עוף בלא מסורה, וכן אנו נוהגים מעולם, והעושה נגד זה אוכל ממש עוף טמא'.
וכתב עוד בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' מח) 'שנראה מהמחבר דהא דאין לאכול שום עוף אלא אם כן יש לו מסורת, לא משום חומרא מחמירין, אלא הוא ממש ספק'.

וכן כתב בשם משמואל (סי' יא, ד"ה אמנם בעיקר) 'דהבית יוסף תפס לאיסור לא משום חומרא, אלא תופס עיקר דעת רש"י' [והביא שם שדעת רוב הפוסקים כרש"י].

גם הגר"ש קלוגר כתב (טוטו"ד תלתאה סי' קנ) בזה הלשון, 'אשר הצליח מעשה שטן והתחיל מכשול חדש לבית ישראל בהבאת העופות החדשים (נראה שכוונתו לקוצ'ין או הבראמא) ממדינת אמריקא וכו'. ובפרט לדידן דשום סימן לא מהני, רק מה דהוי לנו מסורת, והרי סימנין מובהקין ודאי הוי מן התורה, ומכל מקום לא סמכינן עלייהו, רק על המסורת, פשיטא דבאין לנו מסורת ודאי אסורין כתרי ותרי, ולזה באתי להתוודע ולהגלות דעל פי פסקי הדיינים האמתיים, ודאי אסורין כדין עוף טמא ממש'.

גם המהר"ם שיק (יו"ד צ"ח) נסתפק בהא דאסרינן בלא מסורת משום חשש שמא הוא דורס, אם מדאורייתא צריך לחוש לזה או מדרבנן. אלמא פשיטא ליה דדין גמור הוא רק נסתפק אם הוא מהתורה או מדרבנן [וכן מבואר מלשון איסורא דנקט התם].

גם בחכמת אדם (כלל לו דין ד) כתב, דבלא מסורת "אסור" לאכול.


ומדברי מרן הבית יוסף עצמו מבואר כדבריהם, שהרי הביא בבית יוסף שדעת שני עמודי ההוראה הרמב"ם והרא"ש דלא כרמב"י, וממילא ברור שמה שכתב בשלחן ערוך "אין לאוכלו", מעיקר הדין הוא.

 

[יוסף חיים כהן]

ועוד לגבי הטענה שמי יודע מה יהיה מכאן ולהבא במכתב העדה"ח מבואר שמכאן ולהבא לא יהיה שנויים והכל יהיה מפוקח

עד שאתה דן על מכאן ולהבא, היאך נוכל להתיר לאחר שכבר כמה עשרות שנים הגויים עירבו כל מה שעלה על רוחם, ואין לנו ידיעה מה נתערב בהם.

 

[יוסף חיים כהן]

ועוד שם שיאכלו ענווים וישבעו ושם חתום זקן פוסקי הדור ר' משה שטרנבוך

יעיין כת"ר במה שהבאתי בזה בארוכה בקונטרס עוף פטם עמ' לט עד עמ' מז.

 

[יוסף חיים כהן]

"עד לימינו"? הלא אתה טוען שכל מה שאוכלים את עוף הפטם, הרי זה איסור גמור כי הוא עוף ללא מסורת,
וא"כ נמצא שבדורות האחרונים (איני יודע ממתי, אתה יודע יותר טוב ממני) הפסיקו עם הך מנהגא לחוש ולא לאכול אלא במסורת, ולכאו' לפי מה שמבואר בלשון הב"י, הרי זה מותר, כי רק כאשר קיבלו גם הבנים על עצמם, אסורים בזה, הא לאו הכי לא. וצ"ע.

אכן אוכלים את העוף פטם, הגם שלא שייך לטעון שיש עליו מסורת, כיון שכלל לא ידוע מה מעורב בו.
אמנם סיבת אכילתו לא היתה מפני שפרצו גדר ובאו לבטל המנהג שנהגו כבר כמה מאות שנים, אלא מפני שהיו סבורים שהוא עוף טהור, ורק בשנים האחרונות נתברר כל ענין ההכלאות ופרץ הפולמוס בענין זה.

 

[שמעון פ.]

אין לאכול עופות הפטם

 

[מקיים דברי חכמים]

לענין ההודו היו במשך הדורות כמה עדויות על מסורת, כמו שכתב הרב מקמרנא (נדפס בחידושי רבינו ישעיה שור עמ' עג) שהיה עליו מסורה ברורה מאנשי אינדיא, וכן כתב בשו"ת מי באר (סי' יט). וגם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ג יו"ד ה) תפס שיש לו מסורת מהודו.

אם כי כיום מתברר שכפי הנראה בא מאמריקא ולא היתה עליו מסורת.

אם כן למה אתם מרעישים על הפטם ולא על ההודו?
ההודו הרבה יותר רחוק מהתרנגולים הרגילים מהפטם [כולל המלאי וכו'].

ולמעשה אין ספק שנכון מש"כ בזה שעיקר הטעם שהקילו בזה האחרונים אינו מחמת המסורת אלא שסברו שאי"צ ע"ז מסורת נפרדת, [ובתירוף מה שעיקר ההלכה כרמב"י, וכפי שיראה כל מעיין בסוגיא שזה עיקר דעת האחרונים אשר מפיהם אנו חיים להלכה, וגם בדעת השו"ע, וכפי שהאריך בעל העוף כנף למינהו, ואי אפשר להשיב על כל נקודה ונקודה, אבל האמת עד לעצמו, והרוצה להחמיר יחמיר אבל אי אפשר להרעיש על זה ולעשות מזה איסור גמור].

 

[יוסף חיים כהן]

אם כן למה אתם מרעישים על הפטם ולא על ההודו?
ההודו הרבה יותר רחוק מהתרנגולים הרגילים מהפטם [כולל המלאי וכו'].

ראשית מרעישים על הפטם כי הוא העוף הנאכל בעיקר בעם ישראל.

ושנית, כי סימני הטומאה שבו מרובים וברורים יותר מאצל ההודו, כי יש על הפטם עדויות ברורות יותר על אכילה מחיים, וכן יש בו סימני טומאה בביצים.

 

[יוסף חיים כהן]

ולמעשה אין ספק שנכון מש"כ בזה שעיקר הטעם שהקילו בזה האחרונים אינו מחמת המסורת אלא שסברו שאי"צ ע"ז מסורת נפרדת

ראשית מדברי כל אותם הפוסקים שדנו על הבראמא, ועל הקוצ'ין, והתרנגולים בעלי חמש האצבעות, וכל שאר התרנגולים החדשים, שכל הפוסקים טרחו לברר בכל מין ומין ממיני התרנגולים אם יש לו מסורת, מבואר בבירור שהבינו כולם שגם תרנגול חדש צריך מסורת, כמו כל עוף חדש. ואם כן לא שייך לומר שהקלו בהודו כי סברו שמין תרנגול חדש אינו צריך מסורת נפרדת.

וכן בדין, שהרי מבואר בתלמוד שיש שלשה מיני תרנגולים טמאים (לדעת רוב הראשונים שתרנגולא דאגמא ותרנגולתא דאגמא שני מינים נפרדים), ולא רחוק לומר שישנם עוד כמה מינים שלא נזכרו בתלמוד. וכן אנו רואים סימני טומאה במלאי ובקורניש, הן מצד שכל ביציהם כד וכד, והן מצד שהודם כפות, וממילא אין יתרון לתרנגול חדש על פני ציפור חדש או אווז חדש, וכולם צריכים מסורת טהרה, הן מצד דין השלחן ערוך, והן מצד המנהג כסברת רש"י וסייעתו.

וכבר נתבאר דבר זה בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק יו"ד מד) וזה לשונו:
ימים לא כבירים היה במחיצתי אחד מהרבנים המתירים ושאלתיו על ההיתר, ואמר תרנגול אינו אלא תרנגול דא ודא אחת הוא, והוכחתיו על פניו, לא כן אלפן רבותינו הקדושים, הלא מקובלין אנחנו להחמיר במנהגי ישראל יותר מדברי תורה. וכי השם תרנגול גורם להתיר אותו הלא גם תרנגול דאגמא בשם תרנגול יקרא.

וכן כתב בשו"ת חבצלת השרון (תניינא סי' כו) וזה לשונו:
והנה פגיעתו בכבוד כל גדולי התורה הנ"ל גרם לו שחשד בכשרים לומר שטעו, ולקה בגופו שהוא טעה לגמרי בענין זה, דהנה כל המציאה שמצא בהעתקה מחכמי הטבע הוא שיש מינים חלוקים כמו מיני תרנגולים, אווזים, וכדומה, ויש במין אחד ראססען חלוקים שעשו על ידי הרכבה וכולם מין אחד הם, והנה מי יאמר לו שאנו מכחישים זאת, והרי הוא ש"ס מפורש חולין (סג:) דמאה מיני עופות טמאים יש במזרח וכולן מין איה הם, ועם כל זה אשאלהו, וכי לא מוכרח הוא להודות דאם נמצא ראססע אחת שאין לה סימני טהרה שהיא אסורה אף שהיא ממין הטהור, דאי אפשר לו להכחיש ש"ס מפורש בתרנגולא דאגמא בחולין (סה:) ונדה (נ:) דאסור, ובין לתירוץ ראשון שבתוס' שם שמין אחד הם לגמרי, ובין לתירוץ השני שבתוס' שם דתרנגול ותרנגולתא דשם שני מינים הם, על כל פנים נכנסים שניהם בסוג מין תרנגולים, דשמם מוכיח עליהם, רק בע"כ הכוונה דהם ראססען חלוקים, ואפילו הכי התרנגול שאין לו סימני טהרה אסור. וכן מבואר שם בש"ס נדה הנ"ל דתרנגול ברא הוא עוף טמא וכו', וכיון דאין אנו בקיאין בסימני טהרה איך אפשר לנו להתיר שום ראססע חדשה הבאה לפנינו בלי מסורת.

וכן כתב בשו"ת הרי"מ (יו"ד ס"ס ח) וזה לשונו:
בפרט בשם תרנגולים דמפורש בש"ס ופוסקים שיש בהם שהן אסורים עמוני וכו ע"ש חולין ס"ב ע"ב.

וכן כתב בשו"ת אבני חן (ח"ב עמ' רכה) וזה לשונו:
מאחר שכל חובת מסורת לא באה אלא בעקבות המכשול אצל תרנגולתא דאגמא (חולין סב:) מכאן מוכרח שגם לגבי זן משונה שבתוך המין גופיה, איכא חובת מסורת.