• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

סתירה בחזון עובדיה שבת ג - מצווה ליישב

אושרי רביב

Well-known member
בס"ד
לכבוד הרבנים הגאונים
בחזון עובדיה שבת ג (ביטול כלי מהיכנו סעיף א עמ' ריא-ד) כתב מרן זיע"א בזו הלשון: "אסור לבטל כלי מהיכנו. כיצד, כל דבר שאסור לטלטלו משום מוקצה, אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו, מפני שעל ידי כך הוא אוסר את הכלי בטלטול, ונמצא מבטל כלי מהיכנו. הילכך ביצה שנולדה בשבת שהיא אסורה בטלטול, אסור לתת כלי תחת הרתנגולת שתטיל הביצה לתוכו. במה דברים אמורים, כשנותן הדבר המוקצה בכלי על דעת שישאר שם כל היום, וגם הוא דבר חשוב, אבל אם נותנו לשעה קלה, ואינו דבר חשוב כלל, כגון קליפות ועצמות, אין זה נחשב ביטול כלי" וכו'.
ואילו בהמשך (מוקצה ביום טוב סעיף ג עמ' ריט) כתב מרן, יש להזהר שלא להניח ביום טוב קליפות ועצמות לתוך צלחת ריקה, (אפילו אם הם ראויות למאכל בהמה), שהרי על ידי כך הוא מבטל כלי מהיכנו, שהוא אוסר לטלטל הכלי שהוא עם הקליפות שהם מוקצה במשך כל היום. וכו'.
והדברים צריכים ביאור. שהרי לעיל מיניה, כתב מרן שזה דווקא בשני תנאים:
א. שבדעתו שישאר שם כל היום, וזה לא שייך בנתינת קליפות ועצמות בצלחת ריקה.
ב. אם הוא דבר חשוב, שלא שייך בקליפות ועצמות.
ועוד יותר מזה, כי מרן בעצמו כתב זאת בסעיף בעמ' ריא בתור דוגמא, שזה קליפות ועצמות.
ואילו לאחר מכן כתב שלא להניח קליפות ועצמות לתוך צלחת ריקה.
 
מתוך ספר עמודי הוראה חלק ג' סימן רס"ה (בביאור הוראה שבסוף הספר)

וראיתי בילקוט יוסף (מהדו"ב עמ' שסה) שהתעורר בקושיא זו ויישב בכמה אופנים: א' דמה שהצריך בחזון עובדיה ליתן מאכל היתר בכלי לטלטלו אגב ההיתר היינו משום דאיירי לענין טלטול הצלחת לאחר מכן ולכן כתב שיתן חתיכת פת לצלחת ואז יוכל לטלטל הצלחת לזרוק האשפה דהוי בסיס לדבר האסור והמותר ולא נצטרך להיתר של גרף של רעי דמלבד שאין עושין גרף של רעי לכתחלה הנה לאו בכל דוכתא חשיב כגרף של רעי, ב' דאיירי כשלא חשב כן להדיא שיהיה לשעה קלה ויתכן שהקליפות יהיו בכלי עד סוף יום השבת ואין הכי נמי כל עיקר איסור ביטול כלי מהיכנו הוא באופן שמבטל לגמרי את השימוש של הכלי אבל אם הוא לשעה קלה לא שייך בזה ביטול כלי שאין זה ביטול כשהוא לשעה קלה ודבריו בעמוד ריד הוא כשנותן לכתחלה במחשבה להדיא לשעה קלה ע"ש.

ולענ"ד אחר המחילה מכבוד תורתו הרמה שתי תירוציו נראים כדחוקים דבחזון עובדיה מפורש דבלא הנחת איזה מאכל לא רק דאיכא הקפדה ואיסור בטלטול הכלי עצמו אלא דאיכא קפידא נמי משום ביטול כלי מהיכנו כמבואר בלשונו ותירוץ השני שכתב הילקוט יוסף לחלק בין מכוון בהדיא לשעה לאינו מכוין בהדיא אינו נראה דדוחק לחלק בזה דהא מסתמא כוונת הנותן פסולת בכלי אינו אלא לשעה ומדוע צריך לזה כוונה בהדיא ולכל הפחות אי איתא להחזון עובדיה האי חילוקא היה לו לחלק בזה בפירוש ולא לסתום דבריו בזה.

לכן נראה יותר לומר שמה שכתב להחמיר בדין קליפות ליתן פת או פרי בכלי היינו משנה ראשונה דלא נחית לחלק כסברת הרשב"א בין דבר העומד לשעה בלא חשיבות ובין שאר דברים חשובים העומדים לשעה ולכן מצינו בהליכות עולם (ח"ג עמ' ריא) שהצריך ליתן לתוך הצלחת פרוסת לחם או פרי גם בשעה שקולף את הביצה וזורק הקליפות לתוך הצלחת משום ביטול כלי מהיכנו ע"ש דעדיין לא נקט להלכה כסברת הרשב"א הנ"ל אבל בחזון עובדיה עמוד ריד חידש להקל בדברים שאינם חשובים כגון קליפות ועצמות דלא חשיב ביטול כלי מהיכנו ואין הכי נמי לפי זה אין צריך להניח פרוסת לחם או פרי בצלחת [אם לא להתיר טלטול הצלחת במקום שאין צריך למקומו] וההיא דעמוד קיט שהחמיר להניח פרי היא אליבא דמשנה ראשונה אלא שהוכנסה לספר חזון עובדיה כנודע שאין מוקדם ומאוחר בספרי מרן זצ"ל שכן עיקרם נלקטו מתוך כתביו ונצטרפו ונסדרו בספר אחד ולמעשה בשל סופרים הלך אחר המיקל ולכן העיקר להקל כמשנה אחרונה שאין צריך ליתן פרוסת פת או פרי לתוך הצלחת אע"פ שזורק בו קליפות מוקצה שאין בזה משום ביטול כלי מהיכנו. וכן הסכים לדינא בילקוט יוסף (מהדו"ב עמ' שס) ושוב ראיתי בקובץ בית יוסף (גל' מה סי' מ"ו) שכתב כדברינו בס"ד דהחזון עובדיה עמוד ריד חזר בו מדבריו הראשונים והתיר לגמרי בלי לתת פת ע"ש.
 
בס"ד
לכבוד הרבנים הגאונים
בחזון עובדיה שבת ג (ביטול כלי מהיכנו סעיף א עמ' ריא-ד) כתב מרן זיע"א בזו הלשון: "אסור לבטל כלי מהיכנו. כיצד, כל דבר שאסור לטלטלו משום מוקצה, אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו, מפני שעל ידי כך הוא אוסר את הכלי בטלטול, ונמצא מבטל כלי מהיכנו. הילכך ביצה שנולדה בשבת שהיא אסורה בטלטול, אסור לתת כלי תחת הרתנגולת שתטיל הביצה לתוכו. במה דברים אמורים, כשנותן הדבר המוקצה בכלי על דעת שישאר שם כל היום, וגם הוא דבר חשוב, אבל אם נותנו לשעה קלה, ואינו דבר חשוב כלל, כגון קליפות ועצמות, אין זה נחשב ביטול כלי" וכו'.
ואילו בהמשך (מוקצה ביום טוב סעיף ג עמ' ריט) כתב מרן, יש להזהר שלא להניח ביום טוב קליפות ועצמות לתוך צלחת ריקה, (אפילו אם הם ראויות למאכל בהמה), שהרי על ידי כך הוא מבטל כלי מהיכנו, שהוא אוסר לטלטל הכלי שהוא עם הקליפות שהם מוקצה במשך כל היום. וכו'.
והדברים צריכים ביאור. שהרי לעיל מיניה, כתב מרן שזה דווקא בשני תנאים:
א. שבדעתו שישאר שם כל היום, וזה לא שייך בנתינת קליפות ועצמות בצלחת ריקה.
ב. אם הוא דבר חשוב, שלא שייך בקליפות ועצמות.
ועוד יותר מזה, כי מרן בעצמו כתב זאת בסעיף בעמ' ריא בתור דוגמא, שזה קליפות ועצמות.
ואילו לאחר מכן כתב שלא להניח קליפות ועצמות לתוך צלחת ריקה.
1675377867424.jpeg

הליכות שבת ח''ב
 
פעם ראשונה שאני רואה שהרב המחבר מפלפל בדעת מרן רבנו הגדול...
אשמח לעוד מקורות כאלו, שרואים את הפלפול שלו בדברי מרן זיע"א.
כמו כן, מה מקום לפלפול זה אחרי שמרן כתב זאת בקיצור שנכתב לחומרא...
 
חזור
חלק עליון