מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. זריזין מקדימין למצות. מסתברא דהוי גם חביבה מצוה בשעתה בפרט אם אוכל שם המוציא, אבל גם אם רק מזונות סוף סוף עושה קידוש וחכמים תיקנו לומר שהחיינו בקידוש, ולכן זו היא שעת מצות שהחיינו.האם עדיף לברך שהחיינו בבית הכנסת מי שעושה הקידוש
או לברך כל אחד בביתו בפרט היכן שצריך להוציא בני ביתו
ומה קורה עם כל המשפחה עושים קידוש בבית הכנסת
ואם מוציא אנשים בבית?מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. זריזין מקדימין למצות. מסתברא דהוי גם חביבה מצוה בשעתה בפרט אם אוכל שם המוציא, אבל גם אם רק מזונות סוף סוף עושה קידוש וחכמים תיקנו לומר שהחיינו בקידוש, ולכן זו היא שעת מצות שהחיינו.
ולכא' השאלה יותר חזקה אם אחד שומע בבית הכנסת וגם שומע לאחר מכן בבית, שאם יכוין לצאת י"ח בביה"כ אז נכנס לנידון אם שהחיינו הפסק או לא ויצטרך לא לענות לאחר מכן.
אם מוציא אנשים בבית ממילא צריך לברך את כל הברכות שוב אז מה הבעיה שיצא חובתו בבית הכנסת.ואם מוציא אנשים בבית?
עדיף לכוון לא לצאת ידי חובה אם מברכים או שבכלל מסברא עדיף לא לברך אלא בבית ולכוון על הסוכה וכו
אם לאישה שעונה אמן על שהחיינו שכבר בירכה זה הפסקאם מוציא אנשים בבית ממילא צריך לברך את כל הברכות שוב אז מה הבעיה שיצא חובתו בבית הכנסת.
אשה שהיא לא מברכת להוציא אחרים זה הפסק, אבל למי שמברך להוציא אחרים זה לא הפסק. הוא כבר יצא ידי חובה וכל הקידוש שהוא מקדש עכשיו זה להוציא אחרים.אם לאישה שעונה אמן על שהחיינו שכבר בירכה זה הפסק
לא כל שכן למי שמברך וכבר יצא יח
יוצא מזה שגרע השומע שלא מוציא בפיו ממי שמברך ומוציא בפיואשה שהיא לא מברכת להוציא אחרים זה הפסק, אבל למי שמברך להוציא אחרים זה לא הפסק. הוא כבר יצא ידי חובה וכל הקידוש שהוא מקדש עכשיו זה להוציא אחרים.
הצג קובץ מצורף 38589
הצג קובץ מצורף 38590
אמנם בתרומת הדשן כתב שמי שיצא לא יברך ברכת שהחיינו אל היוצא. שכ"מ ברמב"ם והב"י (סי תקפה) כתב שהמנהג לא כמותו. וצידד בדעת הרמב"ם שזה דוקא במצוה שיש בה מעשה כמו תקיעה אבל מצוה כמו קידוש גם הרמב"ם מודה. ע"ש.
מ"מ יש מקום לומר שאם אין לו ענין בכלל לעשות קידוש בבית הכנסת יש מקום להעדיף מי שרוצה לחשוש לתה"ד וכ"פ ר' יעקב הלוי טיטואן תשובתו הובאה ב "התאסף 14" עמ' ו
השומע מוציא מפיו אמן ולכן שייך בזה הפסק. והמברך הוא מוציא ידי חובה ולכן אין כאן הפסקיוצא מזה שגרע השומע שלא מוציא בפיו ממי שמברך ומוציא בפיו
צריך להתיישב בזה קצת
לא כךהשומע מוציא מפיו אמן ולכן שייך בזה הפסק. והמברך הוא מוציא ידי חובה ולכן אין כאן הפסק
והנלע"ד כתבתילא כך
התירוץ הוא פשוט
יש הבדל בין ברכה ששיכת אליו וזה חח אעפ שיצא מוציא
לבין ברכה שבגלל לא שייכת אליו
זה ברכת המצוות ולא ברכות הנהנין לכן שייך אע"פ שיצא מוציאמי שכבר בירך שהחיינו בקידוש, ואח"כ עושה קידוש למישהו אחר, מברך שוב שהחיינו? זה לא כמו ברכות השבח שלא אומרים שאע"פ שיצא מוציא?
ברכת שהחיינו היא ברכת השבח, לא ברכת הנהנין ולא ברכת המצוות.זה ברכת המצוות ולא ברכות הנהנים לכן שייך אעפ שיצא מוציא
לא ברור לי למה הארכתברכת שהחיינו היא ברכת השבח, לא ברכת הנהנין ולא ברכת המצוות.
בברכת המצוות אע"פ שיצא מוציא, אבל בברכת השבח לא. (כמו בברכת הגומל ועוד).
ולכן חשבתי שאולי הדין בזה הוא כמו שאר ברכות השבח.
אמנם ראיתי בבית יוסף סי' תקפ"ה שכתב:
כתב הרמב"ם פרק י"א מהל' ברכות אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב"ו לעשות אבל א"צ לברך שהחיינו אלא על מצוה שעשה לעצמו עכ"ל. נראה מכאן שמי שיצא כבר ידי תקיעה ואח"כ תוקע להוציא אחרים שלא יברך שהחיינו וכן מי שיצא כבר ידי מקרא מגילה וכן מי שאומר קידוש להוציא אחרים והוא אינו רוצה לצאת ידי אותו קידוש כך מצאתי כתוב נראה שזה כדעת ת"ה דבסמוך ואין נוהגים כן. ואפשר דהרמב"ם לא איירי אלא במצוה שיש בה מעשה אבל מצוה שאין בה מעשה אלא דיבור או קול מברך שהחיינו אפילו כשעושה אותה לאחרים:
הארכתי במקור הדברים, כי הוא הביא מהחזו"ע שבשופר מברך שוב שהחיינו. אבל:לא ברור לי למה הארכת
הוא שלח לך חזוע מפורש שאעפ שיצא מוציא שייך בשהחיינו
מחילה אין מקום לחלקהארכתי במקור הדברים, כי הוא הביא מהחזו"ע שבשופר מברך שוב שהחיינו. אבל:
א. יש לשאול, הרי בברכת השבח קימ"ל שלא אומרים אע"פ שיצא מוציא.
ב. יש מקום לחלק בין שהחיינו של שופר שנאמר על המצווה ונסמך לברכת המצוות, לבין שהחיינו בקידוש שנאמר על עצם היום.
הארכתי במקור הדברים, כי הוא הביא מהחזו"ע שבשופר מברך שוב שהחיינו. אבל:
א. יש לשאול, הרי בברכת השבח קימ"ל שלא אומרים אע"פ שיצא מוציא.
ב. יש מקום לחלק בין שהחיינו של שופר שנאמר על המצווה ונסמך לברכת המצוות, לבין שהחיינו בקידוש שנאמר על עצם היום.
אשה שהיא לא מברכת וכו'
הצג קובץ מצורף 38590
אמנם בתרומת הדשן כתב שמי שיצא לא יברך ברכת שהחיינו אל היוצא. שכ"מ ברמב"ם והב"י (סי תקפה) כתב שהמנהג לא כמותו. וצידד בדעת הרמב"ם שזה דוקא במצוה שיש בה מעשה כמו תקיעה אבל מצוה כמו קידוש גם הרמב"ם מודה. ע"ש. וכו'
נ.ב. לכא' גם יום טוב הוא מצוה הבאה מזמן לזמן.מחילה אין מקום לחלק
2 הברכות שהחיינו ושניהם כתקנת חזל הוסמכו לברכות שופר או קידוש
לכן אני לא רואה הבדל
גם שהחיינו על השופר היא לא ברכת המצוות אלא השבח
א. באמת למסקנא הבאנו שלכאו' לא מחלקים.מחילה אין מקום לחלק
2 הברכות שהחיינו ושניהם כתקנת חזל הוסמכו לברכות שופר או קידוש
לכן אני לא רואה הבדל
גם שהחיינו על השופר היא לא ברכת המצוות אלא השבח