ענייה לטלפון בשבת בזמן מלחמה

[קורסיה]

בשבת האחרונה ביישובי הדרום כשנכנסו המחבלים ימ"ש וירו ברחובות רח"ל, היו משפחות (שאינם שומרים תו"מ) הגרים בערי המרכז וכד' והתקשרו למשפחות בדרום.

היה ויכוח האם מותר לענות בכה"ג לפלאפון, כדי להרגיע אותם שהכל בסדר או כנראה שהיה להם ידיעות יותר רחבות על המצב שיכול להיות שתושבי הדרום ששמרו שבת לא היו מודעים כ"כ למצב (וזו מציאות שהיתה שלא כולם ידעו את היקף הסיכון להסתובב ברחוב)

נקוה שלא נצטרך לזה שוב בעה"י.

 

[קורסיה]

מצאתי בשו"ת פאת שדך ח"א ס' מא שפסק כמו שהתירו לשבור את הדלת בפני קטן שננעל בחדר, שמא מחמת הפחד ימות, ה"ה גם לאדם מבוגר שננעל בחדר ומאוד מפחד להישאר נעול ויש חשש לסכנה.
אפשר לומר ה"ה כשיש חשש שמחת הפחד והאימה שתקפה את האנשים שאינם יודעים מה עולה בשלום משפחותיהם, ואפשר שעדיף לענות בשינוי

אשמח לתשובת מו"ר @הרב שמעון ללוש שליט"א

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
לענות לטלפון וכן לדבר בו מדובר באיסור דרבנן,
ולכן אפילו אם היה רק להרגיע פחד ובהלה פניקה והיסטריה המצויים כיום רבות לצערנו, (כמו שאנחנו שומעים מתוך שאלות רבות בקו ההלכה), זה כבר סיבה די מספקת שחכמים לא גזרו איסורי דרבנן בשביל כזה צורך, שהוא צער איום ונורא, ומפקפק את כל בריאות ויציבות הנפש, וכבר התייחסו חז"ל לחששות של בריאות הנפש בכמה דוגמאות פעמים אפילו כחולי שיש בו סכנה, וכ"ש שבאיסורי דרבנן בכה"ג יש להקל לפי הענין.

אולם במקרים אלו גם בלא החששות של הבהלה וכד', יש לקחת בחשבון שבדרך כלל מדובר בספק סכנה שמותר לחלל במצבים כאלו אפילו בחילול דאורייתא, שהרי א"א לדעת מה בפיו של המתקשר, ושמא בפיו ידיעה חשובה מצילה חיים, או שמא זקוק לעזרה שמצילה חיים.

ולכן למעשה, בעת צרה וסכנה כזו שמרחפת על הכלל, אין לעשות יותר מדאי חשבונות ושיקולים כשרואים מישהו מתקשר, והוא קצת דומה למבואר בש"ע שהנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים, (אף שיתכן אינו דומה ממש). אלא יש לענות לטלפון לראות מה בפיו של המתקשר, ולכתחילה ראוי לענות בשינוי, כגון עם הפרק של האצבע ולא עם ראש האצבע כהרגלו, וכדומה, ואחר שעונה לשמוע מה בפי המתקשר, ואם מדובר בסיבה שמצדיקה את השיחה אפשר לדבר מה שצריך, ואם אחרי שיח קצר וענייני מבין שמדובר בסיבה שאינה מצדיקה, יתנצל שהיום שבת ויניח הטלפון מידו.
אבל עוד יש ליתן את הדעת, כפי שכבר נשאלנו בזה, שאם מבחין שהמתקשר "זקוק" מבחינה רגשית לשיחה זו, אפילו אם בהגיון ושיקול שכלי אין צורך, אבל כיון שזה מה שמרגיע אותו, יש לדון לפחות כצורך של חולי שאין בו סכנה (ושמא פעמים אף כחולי שיש בו סכנה כנ"ל), ומכיון שמדובר כאן באיסור דרבנן יש להמשיך להקשיב ולהרגיע מה שנדרש, וכשנרגע יחסית יאמר לו שנדבר אחר השבת בעזרת ה'.

בברכה רבה,
ובשורות טובות

 

[קורסיה]

וכבר התייחסו חז"ל לחששות של בריאות הנפש בכמה דוגמאות פעמים אפילו כחולי שיש בו סכנה

אפשר בבקשה לכתוב את המקורות לזה?
תודה רבה וייש"כ

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
במס' שבת כט: במשנה, המכבה את הנר מפני רוח רעה פטור,
וראה בפהמ"ש להרמב"ם ובמאירי ור"ן ועוד ראשונים שם,
וע"ע בתשובת הרשב"א במיוחסות סי' רפא, ובשו"ת פרי הארץ מזרחי חיו"ד סי' ב, דף ז ע"ג,
עוד עיין בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סי' סה, וח"ג סי' כב, וח"ד סי' סח, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יג,
אולם ראה עוד בערוה"ש חאה"ע סי' קכא אות יג. ובשו"ת אבני דרך חי"א סי' נד.
ובשביל הידע הכללי עי' בשיעורי תורה לרופאים ח"ד עמ' 409 והלאה, קצת רקע על השלכות של בעיות נפש מסויימות,
ואותם חולאי נפש יתכנו מאד אצל מי שחווה טראומה, הסטריה, פאניקה, וכדומה,
גם באופן כללי, ההוראה הפשוטה בקרב רבים מהמורים, (וכך היא ההוראה הגורפת לרבני קו ההלכה במוקדי יום הכיפורים), שעל כל מחלות הנפש יש ליטול את התרופות כרגיל ביום הכיפורים, ואם צריך לזה גם אכילה שלא יהיה על קיבה ריקה, יאכלו, ואם אפשר לשיעורים יאכלו לשיעורים, וחולים נפשיים שצריכים לאכול כרגיל יאכלו כרגיל. (כמובן דנים בכל מקרה לגופו ע"פ חוו"ד רפואית).

בברכה רבה,
ובשורות טובות