מרן זיע"א, על אף היות ראשו מגיע השמימה, היה סולם מוצב ארצה, בעשרות שנות רבנותו ראו עיניו את מצב הדור, הוא הכיר מקרוב את הנסיונות הרבים היכולים להזדמן לפתחו של מי שאינו נזהר, והבין היטב את הסכנה הטמונה בפשרנות בענייני קדושה, מרן עמד והתריע וזעק נגד פירצות רבות שלא רבים ידעו את חומרתם, ולמרות שבדרך כלל היתה נטייתו של מרן זיע"א לנקוט בכחא דהיתרא, בעניינים אלו לא הואיל מרן להקל בכי הוא זה, גם בדברים שנעשו כהיתר אצל אחרים שמחמירים בדרך כלל [כאיסור הפאה הנכרית, שגם הוא היה יכול להתאים לסדרה זו, והובא כבר בסדרת החיזוק לעשרת ימי התשובה].
במאמר הבא הובאו מדבריו של מרן זיע"א במשך עשרות שנים בנושאים אלו, רוב ככל הדברים הובא במעדני המלך ח"א וב', אך בחסד ה' הוספתי כאן קטעים נוספים שלא פרסמתי מעולם, ובהם התבטא מרן בחריפות גדולה נגד שרי הממשלה והכנסת שכיהנו בזמנו, והדברים ממש מתאימים לתקופה שאנו שרוים בה כיום בעוונותינו.
במאמר הבא הובאו מדבריו של מרן זיע"א במשך עשרות שנים בנושאים אלו, רוב ככל הדברים הובא במעדני המלך ח"א וב', אך בחסד ה' הוספתי כאן קטעים נוספים שלא פרסמתי מעולם, ובהם התבטא מרן בחריפות גדולה נגד שרי הממשלה והכנסת שכיהנו בזמנו, והדברים ממש מתאימים לתקופה שאנו שרוים בה כיום בעוונותינו.
סיבת עליית המחירים
מורי ורבותי! עדים אנחנו בשנה האחרונה להתייקרות עצומה ואינפלציה גואה מיום ליום בכפל כפליים. יש שמאשימים ותולים את הקלקלה בשר האוצר ארליך[1], ויש תולים בסיבות אחרות, כגון ירושה ממפלגת המערך וכדו', ותולים הכל בדרך טבע.
אך חז"ל לימדונו שעיקר יוקר השערים תלוי בהנהגת ישראל בצניעות דקדושה, וכמו שאמרו בסוטה מח. רב הונא ביטל זימרא [ופירש רב האי גאון, שביטל זמר של שירי עגבים ופריצות] קם מאה אווזי בזוזא, וכן מאה סאה חיטי בזוזא ולא מתבעי. אתא רב חסדא זלזל ביה, איבעי אווזא בזוזא ולא אשתכח [כשרב הונא ביטל את שירת הפריצות הוזלו המחירים עד שמאה אווזים וכן מאה סאה של חיטה עלו זוז[2], דבר שלא היה נראה יוצא דופן. וכשלא ביטלו זאת לא היה בנמצא אפילו אווז אחד בזוז], נמצא שחז"ל תלו הדבר לא בדרכי טבע ובמעשיו של שר האוצר זה או אחר, אלא במעשיהם של בני אדם!
עיני הקב"ה צופיות אל דרכי בני אדם, אלא שעילת העילות וסיבת הסיבות מגלגל חובה על ידי חייב [שהם העומדים בראשות המדינה], וכמו שאמרו[3] 'כי רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמיתא' [כשהרועה כועס על צאנו מעמיד בראשם עז עיורת].
ולעומת זאת שירי קודש מביאים שובע בעולם, שנאמר 'כבד את ה' מהונך - מגרונך - וימלאו אסמיך שובע ותירוש יקביך יפרוצו'[4].
אנו רואים אצל יוסף שכבש את יצרו, מה שכר קיבל בעולם הזה ובעולם הבא! בשביל צניעות שהיתה בו הביא שובע לעולם וכלכל עולמו בחסד וזן ופרנס את כל העולם ואת כל בית אביו. וחז"ל אומרים: 'הים ראה וינוס' - ארונו של יוסף ראה, שנאמר 'וינס ויצא החוצה'. נמצא שכל ישראל ניצלו מטביעה בזכותו של יוסף! וכן אמרו חז"ל, פה שלא נשק את אדוניו, נאמר בו 'על פיך ישק כל עמי'. צואר שלא נתנו לעבירה - 'וישם רביד הזהב על צוארו' וכו'. נמצא שכל אבר אשר נתקדש על ידו קיבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא.
אך חז"ל לימדונו שעיקר יוקר השערים תלוי בהנהגת ישראל בצניעות דקדושה, וכמו שאמרו בסוטה מח. רב הונא ביטל זימרא [ופירש רב האי גאון, שביטל זמר של שירי עגבים ופריצות] קם מאה אווזי בזוזא, וכן מאה סאה חיטי בזוזא ולא מתבעי. אתא רב חסדא זלזל ביה, איבעי אווזא בזוזא ולא אשתכח [כשרב הונא ביטל את שירת הפריצות הוזלו המחירים עד שמאה אווזים וכן מאה סאה של חיטה עלו זוז[2], דבר שלא היה נראה יוצא דופן. וכשלא ביטלו זאת לא היה בנמצא אפילו אווז אחד בזוז], נמצא שחז"ל תלו הדבר לא בדרכי טבע ובמעשיו של שר האוצר זה או אחר, אלא במעשיהם של בני אדם!
עיני הקב"ה צופיות אל דרכי בני אדם, אלא שעילת העילות וסיבת הסיבות מגלגל חובה על ידי חייב [שהם העומדים בראשות המדינה], וכמו שאמרו[3] 'כי רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמיתא' [כשהרועה כועס על צאנו מעמיד בראשם עז עיורת].
ולעומת זאת שירי קודש מביאים שובע בעולם, שנאמר 'כבד את ה' מהונך - מגרונך - וימלאו אסמיך שובע ותירוש יקביך יפרוצו'[4].
אנו רואים אצל יוסף שכבש את יצרו, מה שכר קיבל בעולם הזה ובעולם הבא! בשביל צניעות שהיתה בו הביא שובע לעולם וכלכל עולמו בחסד וזן ופרנס את כל העולם ואת כל בית אביו. וחז"ל אומרים: 'הים ראה וינוס' - ארונו של יוסף ראה, שנאמר 'וינס ויצא החוצה'. נמצא שכל ישראל ניצלו מטביעה בזכותו של יוסף! וכן אמרו חז"ל, פה שלא נשק את אדוניו, נאמר בו 'על פיך ישק כל עמי'. צואר שלא נתנו לעבירה - 'וישם רביד הזהב על צוארו' וכו'. נמצא שכל אבר אשר נתקדש על ידו קיבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא.
עמידת הבבא סאלי בפרץ נגד בית ספר מעורב
מתוך ההספד על הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא זיע"א, הבבא סאלי, בישיבת אור החיים, בשבעה לפטירתו, יום חמישי ח שבט התשד"מ[5]
הצדיקים הם "גודרי גדר עומדים בפרץ". כשרצו לייסד בנתיבות בית-ספר תיכון מעורב תלמידים ותלמידות ביחד, אשר כמובן בספרי[6]כתבתי נגד דבר זה שהוא איסור חמור, הם בחורים גדולים 'ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא', כמו שכתב בספר חסידים[7] "אל תערב בנים עם בנות פן יחטאו". וכדברי הגמרא[8].
ובשו"ת זכרון יוסף מאריך על כך שלא לערב בנים ובנות וכותב בתקיפות, בעיר שהוא היה אב"ד בה היו מזלזלים בכך, והוא עמד בפרץ ומנעם מלערב בנים ובנות. הלכו והלשינו עליו לשלטונות, המושל היה גוי שאינו מבין דברים כאלה ואמרו לו שהרב פנאטי וממציא דינים שלא לערב בנים ובנות, ומספר בעצמו בסימן יז[9], שהמושל קראו וקיבלו בכבוד גדול, הם חשבו שהמושל יצעק עליו ויבזהו, אך המושל קיבלו בכבוד גדול ושאל מה המקור שלך? ענהו הרב, אתה יודע תנ"ך? פתח לו ספר תהלים[10] 'בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים יהללו את שם ה''. מפני מה לא אמר בשניהם "עם", יאמר "בחורים עם בתולות"? אלא הזקנים יהיו עם הנערים, אך הבחורים לחוד והבתולות לחוד, 'עדר עדר לבדו'.
והביא פסוק נוסף[11], 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו'. הבתולה לבדה והבחורים והזקנים יחדיו.
אמר לו המושל, אדוני הרב אתה צודק! יש לך ראיות נכונות מהתנ"ך! לך בכחך זה ותגדור גדר.
כשרצו להקים את התיכון התקוממתי נגד זה, וארגנתי עמי עוד את רבני נתיבות הרב צבאן שיחיה, הרב שלמה מאזוז ע"ה, ישבנו יחד וכתבנו מודעה בחרם על מי שיעשה בחורים ובחורות ביחד, ועל צבאינו חתם הגאון רבי ישראל אבוחצירא, וכתב כן ממש. וכולם כשראו את חתימתו פחדו, אמרו מי ימלט מהנידוי שלו, מי שיעשה זאת ימות באותה שנה! וחזרו בהם והשאירו תלמידים לבד ותלמידות לבד, 'לבלתי היות שם ערוב', תערובת זה ערוב!
עתה מי יהיה גודר גדר? מי יעמוד בפרץ? מי יפחד מגזירות הרבנים? כל פעם שרוצים להקל באיזה דבר בפרט אלה מהמפד''ל ראשי תיבות פתי מאמין לכל דבר, לא אכפת להם רבנים או תורה, רק מה שאומר שכלם הטיפשי, חושבים שתלמידים ותלמידות מותר.
כמה פעמים כתבתי לאגף הדתי של המפד"ל במשרד החינוך על כך, וכמה בתי ספר עמדו בפרץ ושינו את הדבר, הבדילו בין תלמידים לתלמידות, וחלק לא אבו שמוע[12]!
כשיש רבנים גדולי עולם שעומדים בפרץ וה' לוקח אותם זה 'פלא פלאות'! צריך עוד רבנים כאלה, עוד כוחות כאלה. ואנו מפסידים כוחות אלה, עכשיו מי ישמע לנו? מי ישמע לרבנים? על כך נאמר[13] 'הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא', כולם עומדים פעורי פה, אין תשובה מדוע עשה לנו הקב"ה ככה, אלא עוונותנו הטו אלה ואבדנו את רבי סימון[14].
ובשו"ת זכרון יוסף מאריך על כך שלא לערב בנים ובנות וכותב בתקיפות, בעיר שהוא היה אב"ד בה היו מזלזלים בכך, והוא עמד בפרץ ומנעם מלערב בנים ובנות. הלכו והלשינו עליו לשלטונות, המושל היה גוי שאינו מבין דברים כאלה ואמרו לו שהרב פנאטי וממציא דינים שלא לערב בנים ובנות, ומספר בעצמו בסימן יז[9], שהמושל קראו וקיבלו בכבוד גדול, הם חשבו שהמושל יצעק עליו ויבזהו, אך המושל קיבלו בכבוד גדול ושאל מה המקור שלך? ענהו הרב, אתה יודע תנ"ך? פתח לו ספר תהלים[10] 'בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים יהללו את שם ה''. מפני מה לא אמר בשניהם "עם", יאמר "בחורים עם בתולות"? אלא הזקנים יהיו עם הנערים, אך הבחורים לחוד והבתולות לחוד, 'עדר עדר לבדו'.
והביא פסוק נוסף[11], 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו'. הבתולה לבדה והבחורים והזקנים יחדיו.
אמר לו המושל, אדוני הרב אתה צודק! יש לך ראיות נכונות מהתנ"ך! לך בכחך זה ותגדור גדר.
כשרצו להקים את התיכון התקוממתי נגד זה, וארגנתי עמי עוד את רבני נתיבות הרב צבאן שיחיה, הרב שלמה מאזוז ע"ה, ישבנו יחד וכתבנו מודעה בחרם על מי שיעשה בחורים ובחורות ביחד, ועל צבאינו חתם הגאון רבי ישראל אבוחצירא, וכתב כן ממש. וכולם כשראו את חתימתו פחדו, אמרו מי ימלט מהנידוי שלו, מי שיעשה זאת ימות באותה שנה! וחזרו בהם והשאירו תלמידים לבד ותלמידות לבד, 'לבלתי היות שם ערוב', תערובת זה ערוב!
עתה מי יהיה גודר גדר? מי יעמוד בפרץ? מי יפחד מגזירות הרבנים? כל פעם שרוצים להקל באיזה דבר בפרט אלה מהמפד''ל ראשי תיבות פתי מאמין לכל דבר, לא אכפת להם רבנים או תורה, רק מה שאומר שכלם הטיפשי, חושבים שתלמידים ותלמידות מותר.
כמה פעמים כתבתי לאגף הדתי של המפד"ל במשרד החינוך על כך, וכמה בתי ספר עמדו בפרץ ושינו את הדבר, הבדילו בין תלמידים לתלמידות, וחלק לא אבו שמוע[12]!
כשיש רבנים גדולי עולם שעומדים בפרץ וה' לוקח אותם זה 'פלא פלאות'! צריך עוד רבנים כאלה, עוד כוחות כאלה. ואנו מפסידים כוחות אלה, עכשיו מי ישמע לנו? מי ישמע לרבנים? על כך נאמר[13] 'הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא', כולם עומדים פעורי פה, אין תשובה מדוע עשה לנו הקב"ה ככה, אלא עוונותנו הטו אלה ואבדנו את רבי סימון[14].
חובת בני התורה
כל אחד ואחד חייב להיות במקום הרב, 'ישראל אשר בך אתפאר' זהו רבי ישראל אבוחצירא שהיה מטיל אימתו וחתתו, מי יעז לעבור על דבריו! כעת שהקב"ה סילק את הצדיק צריך 'ללמד את בני יהודה קשת' להיות גבורי מלחמה, כמו שפירשו רבותינו את הפסוק הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה', על התורה, "ששים" אלו הם ששים מסכתות שצריך כל אחד להיות גבור שיודע לפחות מסכת אחת בעל פה.
כמו שמספר בספר צידה לדרך לרבי מנחם בר נתן זרח תלמיד בן הרא"ש[15], תלמידיו של רבינו יצחק בן אחותו של רבינו תם היו אריות, ששים תלמידים, וכל אחד היה בקי במיוחד במסכת אחת, הם ידעו את כל הש"ס אך כל אחד מלך על מסכת אחת, והרב לא היה קוראם בשמם אלא אומר "מסכת ברכות תאמר מה כתוב", "מסכת שבת", "מסכת פסחים, קידושין, יבמות", כל אחד שמו מסכת והיה בקי בכל מלה בעל פה.
כל אחד מאתנו חייב לדעת מסכת אחת בעל פה וידעו את כל הש"ס, 'שוטטו בחוצות ירושלים' וראו שאין כמו האזור הזה בפרט מלא תורה מלא רבנים בעלי הוראה, שאינם יושבים בביתם ואומרים 'שלום עלייך נפשי', אלא הולכים 'והם תוכו לרגליך', אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם על דברי תורה.
כך צריך להיות כל תלמיד חכם בדורנו, לא להסתגר בארבע אמות של תורה, לא זוהי דרכה של תורה! "בשעת המפזרים כנס, בשעת המכנסים פזר", עתה כל אחד צריך להיות "פזר"!
כמו שמספר בספר צידה לדרך לרבי מנחם בר נתן זרח תלמיד בן הרא"ש[15], תלמידיו של רבינו יצחק בן אחותו של רבינו תם היו אריות, ששים תלמידים, וכל אחד היה בקי במיוחד במסכת אחת, הם ידעו את כל הש"ס אך כל אחד מלך על מסכת אחת, והרב לא היה קוראם בשמם אלא אומר "מסכת ברכות תאמר מה כתוב", "מסכת שבת", "מסכת פסחים, קידושין, יבמות", כל אחד שמו מסכת והיה בקי בכל מלה בעל פה.
כל אחד מאתנו חייב לדעת מסכת אחת בעל פה וידעו את כל הש"ס, 'שוטטו בחוצות ירושלים' וראו שאין כמו האזור הזה בפרט מלא תורה מלא רבנים בעלי הוראה, שאינם יושבים בביתם ואומרים 'שלום עלייך נפשי', אלא הולכים 'והם תוכו לרגליך', אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם על דברי תורה.
כך צריך להיות כל תלמיד חכם בדורנו, לא להסתגר בארבע אמות של תורה, לא זוהי דרכה של תורה! "בשעת המפזרים כנס, בשעת המכנסים פזר", עתה כל אחד צריך להיות "פזר"!
הנה ימים באים
האנשים צמאים לדבר ה' 'הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה''[16], כולם אוהבים את התורה, 'ועמך כולם צדיקים' ממש, אך הבורות והעם-הארצות אוכלת כל חלקה טובה!
כשאין תלמידי חכמים ההולכים ומכתתים רגליהם, הדור נשאר יתום. כל אחד יאמר זאת חובתי ואעשנה, וגם אלה שעדיין לא הגיעו לכלל הוראה, עליהם ללמוד ולהשתלם בהוראה כדי שגם הם יפיצו את מעיינותיהם ברבים, 'איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק'.
כל אחד שיכול יקרב את אחינו התועים מסכנים, ימשוך אותם אל התורה, 'שמעו ותחי נפשיכם', יאמר להם "בואו אחי בואו רעי תשמעו דברי תורה". וישראל קדושים, בתחילה "משכני", ואחר כך "אחריך נרוצה", בכל לבם ונפשם. 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', אפילו אלה שהם בחינת 'יעקב', שזהו פחות מ'ישראל', גם אותם צריך לקרב ולהכניסם בכתלי בית המדרש ויגדלו בתורה ומעשים טובים
כשאין תלמידי חכמים ההולכים ומכתתים רגליהם, הדור נשאר יתום. כל אחד יאמר זאת חובתי ואעשנה, וגם אלה שעדיין לא הגיעו לכלל הוראה, עליהם ללמוד ולהשתלם בהוראה כדי שגם הם יפיצו את מעיינותיהם ברבים, 'איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק'.
כל אחד שיכול יקרב את אחינו התועים מסכנים, ימשוך אותם אל התורה, 'שמעו ותחי נפשיכם', יאמר להם "בואו אחי בואו רעי תשמעו דברי תורה". וישראל קדושים, בתחילה "משכני", ואחר כך "אחריך נרוצה", בכל לבם ונפשם. 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', אפילו אלה שהם בחינת 'יעקב', שזהו פחות מ'ישראל', גם אותם צריך לקרב ולהכניסם בכתלי בית המדרש ויגדלו בתורה ומעשים טובים
שמחה אמיתית בחגים
הרמב"ם[17] כותב, ומרן מעתיקו: יזהרו שהשמחה בחג תהיה לשם שמים. אם הוא מזמין שכנים קרובים ויושבים בערבוביא זו לא שמחה! צריך שהשמחה תהיה לשם שמים, הנשים לבד והאנשים לבד. בני הבית רגילים זה עם זה, אך כשמזמין רחוקים, זו לא שמחה של הקב"ה!
כשהיה השלטון ביד ישראל היו שולחים שוטרים שישגיחו בכל מקום שיש ערבוב שישגיחו 'לבלתי היות שם ערוב' של נשים ואנשים ביחד. כל אחד ישמח לשם שמים, שתהיה שמחה שלימה ואמיתית שהקב"ה חפץ בה. בזמנם השוטרים היו הולכים ברגל, כיום אם תאמר למשטרה שיבואו להפריד ביניהם, 'ערבך ערבא צריך', יבואו ברכב ויחללו את יום טוב.
כשתחזור העטרה ליושנה מלכות בית דוד, יחזרו גם דברים אלה, לשמור מכל משמר על פירוד בין אנשים ונשים בלי ערבוביא.
חובת הזהירות בגדרי וסייגי חז"ל
על האדם להזהר גם בגדרות ובסייגים שגזרו חז"ל, כמו שאמרו בדרך רמז במדרש[18]: שאלו לנחש, מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? אמר להם, אני פרצתי גדרו של עולם לפיכך אני הולך בין הגדרות. פשט הדברים, הנחש מצוי היכן שיש גדר, 'כיון שפרץ גדרו של עולם', שהקב"ה אמר[19]: 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות', והוא פרץ זאת.
אך מפרשים עוד, הכוונה אינה על הנחש עצמו, אלא יצר הרע הוא הנחש, כשבא ומכשיל בני אדם, אינו אומר להם שיעשו לאו מהתורה, שילך אצל אשת איש חס ושלום או יחלל שבת ח"ו, שלומי אמוני ישראל אנשים טובים יראי שמים לא ישמעו לו, גם אם יפתה אותם כך מהבוקר עד הערב. לכן הוא מתחיל לפתות בענייני שבות [איסורים דרבנן], ועיקר כוונתו בשביל איסורי התורה, היום אומר כך ומחר יאמר כך.
וזהו ששאלוהו 'מפני מה אתה מצוי בין הגדרות' - גדר שגדרו חכמים. אם אתה רוצה להחטיא, תחטיא באיסורים יותר חמורים! אומר להם, תסמכו עלי, אני מנוסה להחטיא יותר טוב ממכם...
כמו אצל חוה, ה' אמר לאדם הראשון 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות', והוא טעה והוסיף גדר מדעתו, באומרו לחוה שהקב"ה אמר אל תאכלו ואל תגעו בו. היה לו לומר לה שעיקר האיסור הוא לא לאכול, ובואי נוסיף גדר על עצמנו שלא ליגוע בו גם כן. כשהנחש בא להסית אותה אמר לה, מה הקב"ה ציוה אתכם? ענתה[20], 'ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון', דחף אותה על העץ, אמר לה, ראית שלא מת בנגיעה, כך אין מיתה באכילה! ומכח הגדר שעברה עליו נכשלה גם כן באכילה.
כשהיה השלטון ביד ישראל היו שולחים שוטרים שישגיחו בכל מקום שיש ערבוב שישגיחו 'לבלתי היות שם ערוב' של נשים ואנשים ביחד. כל אחד ישמח לשם שמים, שתהיה שמחה שלימה ואמיתית שהקב"ה חפץ בה. בזמנם השוטרים היו הולכים ברגל, כיום אם תאמר למשטרה שיבואו להפריד ביניהם, 'ערבך ערבא צריך', יבואו ברכב ויחללו את יום טוב.
כשתחזור העטרה ליושנה מלכות בית דוד, יחזרו גם דברים אלה, לשמור מכל משמר על פירוד בין אנשים ונשים בלי ערבוביא.
חובת הזהירות בגדרי וסייגי חז"ל
על האדם להזהר גם בגדרות ובסייגים שגזרו חז"ל, כמו שאמרו בדרך רמז במדרש[18]: שאלו לנחש, מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? אמר להם, אני פרצתי גדרו של עולם לפיכך אני הולך בין הגדרות. פשט הדברים, הנחש מצוי היכן שיש גדר, 'כיון שפרץ גדרו של עולם', שהקב"ה אמר[19]: 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות', והוא פרץ זאת.
אך מפרשים עוד, הכוונה אינה על הנחש עצמו, אלא יצר הרע הוא הנחש, כשבא ומכשיל בני אדם, אינו אומר להם שיעשו לאו מהתורה, שילך אצל אשת איש חס ושלום או יחלל שבת ח"ו, שלומי אמוני ישראל אנשים טובים יראי שמים לא ישמעו לו, גם אם יפתה אותם כך מהבוקר עד הערב. לכן הוא מתחיל לפתות בענייני שבות [איסורים דרבנן], ועיקר כוונתו בשביל איסורי התורה, היום אומר כך ומחר יאמר כך.
וזהו ששאלוהו 'מפני מה אתה מצוי בין הגדרות' - גדר שגדרו חכמים. אם אתה רוצה להחטיא, תחטיא באיסורים יותר חמורים! אומר להם, תסמכו עלי, אני מנוסה להחטיא יותר טוב ממכם...
כמו אצל חוה, ה' אמר לאדם הראשון 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות', והוא טעה והוסיף גדר מדעתו, באומרו לחוה שהקב"ה אמר אל תאכלו ואל תגעו בו. היה לו לומר לה שעיקר האיסור הוא לא לאכול, ובואי נוסיף גדר על עצמנו שלא ליגוע בו גם כן. כשהנחש בא להסית אותה אמר לה, מה הקב"ה ציוה אתכם? ענתה[20], 'ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון', דחף אותה על העץ, אמר לה, ראית שלא מת בנגיעה, כך אין מיתה באכילה! ומכח הגדר שעברה עליו נכשלה גם כן באכילה.
סופו של הכועס
וכך הוא בכל המצוות, יצר הרע אינו בא לאדם ישירות שיעבור על מצוה ממש, אלא תחילה מכשילו בגדר, ואז 'עבירה גוררת עבירה', ונכשל גם בדברים עיקריים. וכמו שאמרו בגמרא שבת קה (ע"ב): "רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה! שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובד", וסופו שעובר מהעולם, וכמו שנאמר[21] 'לא יהיה בך אל זר', היה לפסוק לומר לא יהיה לך אל זר, אלא זהו כעסו של האדם שכאשר כועס כאילו עובד עבודה זרה. לכן כל גדרי המצוות שחז"ל מזהירים עליהם כולם כגחלי אש, אם נכשל בהם סופו שיכשל בגופה של עבירה.
אין פשרות בגילוי עריות
יש הרבה מעשיות על כך, ולא כעת הזמן. למשל, באביזרייהו דגילוי עריות נאמר עליהם "יהרג ואל יעבור". והיינו דברים שחז"ל גדרו בהם גדר ואינם כתובים בתורה. לדעת הרמב"ם אם חיבק ונישק רווקה שכולן נדות, עבר על לאו מהתורה, שנאמר[22]: 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה''. לא תקרבו - כל קריבה אסורה, ומרן פסק כן, שכך דעת עוד רבים מהראשונים. ואמנם לדעת הרמב"ן זהו איסור רק מדרבנן, אך גם לדעת הרמב"ן דרכו של יצר הרע שמתחיל באיסורים של גדר.
סופם של המזלזלים בצניעות
אנו יודעים שמי שנכשל בזה סופו שנעשה פוקר רשע זנאי. כל אלה שהולכים למשל לבריכות שחיה מעורבות, אין ספק שיש בזה איסור הרהורי עבירה קשים מעבירה, רק בראיה בלבד אנו קוראים בכל יום 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם', העין רואה והלב חומד, ואחר כך בא לידי עבירה. כשאדם הולך למקומות כאלה, בריכה מעורבת וים מעורב, ורואה שם כל מיני מראות נגעים שאין להם בושת פנים, היום זוהי רק ראיה ומחר יעבור עבירה!
כמה מעשים שבאים לפנינו בעוונותינו הרבים לבתי הדין זוגות שנפרדים, והשורש הוא מהדברים האלה! הם בפירוש אומרים לנו כן, וכל אחד מאשים את השני, ובאו לידי עבירה כתוצאה מכך[23].
כמה מעשים שבאים לפנינו בעוונותינו הרבים לבתי הדין זוגות שנפרדים, והשורש הוא מהדברים האלה! הם בפירוש אומרים לנו כן, וכל אחד מאשים את השני, ובאו לידי עבירה כתוצאה מכך[23].
נקרא רשע!
מה שהתורה אומרת הכל אמת! יצר הרע גדול, הוא עשוי מאש, והגמרא קוראת לאדם שרק עובר במקום כזה שיש בו בריכת שחיה "רשע", אף שעוצם את עיניו אם יש דרך אחרת ועבר שם נקרא רשע, ואפילו שלא ראה כלום! איך הוא מביא את עצמו לידי נסיון, אולי יפתח את עיניו ויביא עצמו לידי עבירה, 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך', על כן ילך בדרך אחרת.
ואם לא היתה לו דרך אחרת, אז 'עוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון'[24]. בזמנם לא היו בריכות שחיה, רק הנשים היו מכבסות סמוך לשפת הים והיו מגביהות את שמלתן למעלה עד הארכובה או הירך כדי שלא ירטבו, ומי שעובר שם בשעה ההיא נקרא רשע, אם לא היה מוכרח לעבור שם. הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה.
וכן אם ביתו סמוך לחוף הים, ביכולתו רק לצאת ולברוח משם, יחפש לו בית במקום אחר, שיש צניעות, יש כאלה חצופים שהולכים בבגדי פריצות לים, 'ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות'... אוי לרשע ואוי לשכנו, יחפש לו בית בתוך העיר 'בתוך עמי אנכי יושבת', כל מי שיש לו טיפת יראת שמים אינו עושה דברים כאלה[25].
ואם לא היתה לו דרך אחרת, אז 'עוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון'[24]. בזמנם לא היו בריכות שחיה, רק הנשים היו מכבסות סמוך לשפת הים והיו מגביהות את שמלתן למעלה עד הארכובה או הירך כדי שלא ירטבו, ומי שעובר שם בשעה ההיא נקרא רשע, אם לא היה מוכרח לעבור שם. הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה.
וכן אם ביתו סמוך לחוף הים, ביכולתו רק לצאת ולברוח משם, יחפש לו בית במקום אחר, שיש צניעות, יש כאלה חצופים שהולכים בבגדי פריצות לים, 'ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות'... אוי לרשע ואוי לשכנו, יחפש לו בית בתוך העיר 'בתוך עמי אנכי יושבת', כל מי שיש לו טיפת יראת שמים אינו עושה דברים כאלה[25].
לפתח חטאת רובץ
'ושמרתם את משמרתי'[26], אמרו חז"ל[27], זהו ציווי לחכמי ישראל שמרו את משמרתי שלא יבואו לידי מכשול, וכמו שאמרו גם כן במשנה[28] 'ועשו סייג לתורה'. וזהו שכתוב[29] 'הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ', אומר לו הקב"ה לקין, הזהר מיצר הרע שהוא כמו הכלב שעומד על יד הפתח אך הפתח סגור, מחכה שיבוא איזה אדם שיפתח את הדלת קצת, ואז תכף מזנק פנימה, כך היצר הרע דומה לכלב-לחמור-לזבוב לכל התועבות...
כמה צריך מאד להזהר ובפרט באביזרייהו של גילוי עריות שנפשו של אדם מחמדתן[30]. אמנם אמרו חז"ל[31] אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, אך בכל זאת היצר הרע בזה הוא היצר הרע הכי גדול, ואדם שמביא עצמו לידי כך סופו נכשל, לא יוכל לומר הייתי אנוס, אלא נקרא שמו פושע, וגם בשמים יענישו אותו. הוא לא ידע שזאת אשת איש יחשוב שהיא פנויה, ובסוף מתברר שהיא אשת איש, אוי לו ואוי לנפשו, כעת אסר אשה על בעלה, ומבואר במשנה חגיגה[32]: 'מעוות לא יוכל לתקון' - זה שאסר אשה על בעלה, מה ביכולתו לעשות! אם נכשל בפנויה אין זה בין אדם לחבירו, אך אם אסר אשה על בעלה, גם לו נאמר שבעלה אינו חייב להאמין לו נמצא שיושב באיסור כל ימיו, ומי גרם לו? אותו הרשע!
כמה צריך מאד להזהר ובפרט באביזרייהו של גילוי עריות שנפשו של אדם מחמדתן[30]. אמנם אמרו חז"ל[31] אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, אך בכל זאת היצר הרע בזה הוא היצר הרע הכי גדול, ואדם שמביא עצמו לידי כך סופו נכשל, לא יוכל לומר הייתי אנוס, אלא נקרא שמו פושע, וגם בשמים יענישו אותו. הוא לא ידע שזאת אשת איש יחשוב שהיא פנויה, ובסוף מתברר שהיא אשת איש, אוי לו ואוי לנפשו, כעת אסר אשה על בעלה, ומבואר במשנה חגיגה[32]: 'מעוות לא יוכל לתקון' - זה שאסר אשה על בעלה, מה ביכולתו לעשות! אם נכשל בפנויה אין זה בין אדם לחבירו, אך אם אסר אשה על בעלה, גם לו נאמר שבעלה אינו חייב להאמין לו נמצא שיושב באיסור כל ימיו, ומי גרם לו? אותו הרשע!
כל פשרה - כשלון!
זוהי החומרה של דברים אלה שתמיד אנו מזהירים עליהם, ולצערינו לא רבים יחכמו, יש הרבה שיצר הרע מתגבר עליהם ונכשלים למרות מה שאנו מזהירים אותם. אני מכיר כמה אנשים מראשי המפד"ל שאינם מתביישים והולכים למקומות כאלה, ושמעתי באוזני את אחד מהם אומר בפירוש בפני קהל ועדה "אינני חרדי קיצוני, אני הולך לים מעורב, איני רוצה ללכת למקום נפרד", תצלנה אזן משמוע, אוי לאותה בושה! אלה נקראים דתיים? תקח את הדת שלהם תזרוק בזבל, אוי להם מיום הדין! והוא אומר "זה של דתיים קיצוניים", כל דבר שכתוב בשלחן ערוך זה של דתיים קיצונים, צריך לעשות להם שלחן ערוך חדש... שלחן גהינם - שלחן ארור, לא שלחן ערוך... דין זה כתוב ברמב"ם, וכי נעשה תורה חדשה?! ומי שכופר בדברי חז"ל אין לו חלק ונחלה בתורת ה', כל זה מדרכו של יצר הרע. אלה המפד"ל קוראים את עצמם "גשר", אך הגשר חד סטרי, הולכים לגהינם - מערך, ולא חוזרים... 'כל באיה לא ישובון'[33]. ובורג יוכיח, אביו היה מראשי המפד"ל 'ויצא העגל הזה', עושה תעמולה למערך וכורת ברית עם הרפורמים ומעודד אותם.
פשרנותם של הרפורמים
הרפורמים אין להם תורה ולא דת ולא דין, אינם מאמינים בשום דבר, אין להם אמונה בקב"ה, עושים גיורים הבל הבלים. שאלנו כמה פעמים אשה שעשתה גיור רפורמי, עשית טבילה? - לא. - למדת יהדות? - לא. הם רק שאלו "מה שמך", שמה היה "גהנם", הפכו אותה ל"שרה" ונעשית יהודיה בהבל פיו של הרשע הזה האפיקורוס שהוא בעצמו מחלל שבת. אוי להם על שברם, אין להם שום דבר, הכל מסחר.
בליל כיפור אחרי שגמרו את התפילה יש להם חזן שמנגן להם 'ויתן בקולו קול עוז', כל נדרי. גמרו את החצי-רבע תפילה, - "רבותי כולם מוזמנים לאולם למטה יש ארוחה", יום כיפור, איך אתה אוכל סם המוות רועץ? וזה "הרב" של הרפורמים!
בליל כיפור אחרי שגמרו את התפילה יש להם חזן שמנגן להם 'ויתן בקולו קול עוז', כל נדרי. גמרו את החצי-רבע תפילה, - "רבותי כולם מוזמנים לאולם למטה יש ארוחה", יום כיפור, איך אתה אוכל סם המוות רועץ? וזה "הרב" של הרפורמים!
בפרסום ראשון - דבריו החריפים של מרן נגד כנסת המינים תומכי הרפורמים והערבים
אנחנו בגלות עם הכנסת הזו, כולם ריקים ופוחזים בלי דת ודין וכלום, דברתי עם כמה חכי"ם מהמערך כשעוד הייתי בתפקידי, ביקשתי שיצביעו בעד החוק "מיהו יהודי", גם אז ההצבעה הזו עלתה כמה פעמים, דיברתי עם ספרדים שיש להם דרך ארץ וכבוד, וקצת לחלוחית של דת, קראתי אחד אחד ודיברתי על לבם.
ותשובתם היתה, אנחנו מאמינים באמונה שלימה לכל מה שאתה אומר, שהגיור של הרפורמים לא שוה כלום והוא כחרס הנשבר, צריך להיות יהודי בגיור שלם, אנו מאמינים בזה בלב שלם ובאמונה שלימה, אבל אנו פוחדים על הפרנסה שלנו, ה'מערך' לוחץ עלינו להצביע נגד החוק, ואם לא נצביע מחר יגרשו אותנו נישאר בלי פרנסה, אני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלהיות פוליטיקאי... היו אנשים גלוים שאמרו לי כך במפורש!
אנו נמצאים בגלות שעליה בוכה הקב"ה.
אומרים שזהו "אתחלתא דגאולה", איפה אתחלתא דגאולה? אם עדיין האנגלים היו שולטים כאן יתכן שהם לא היו עושים כך, יש להם חשיבות אחרת, אבל אלה - "עבדים משלו בנו פורק אין מידם".
היה רב אחד גדול רבי אליהו ברוך קמאי שהיה מוכיח את העם ואף אחד לא היה שומע לו אלא כל אחד ממשיך בדרכו. הוא היה רב באותה עיר עשרים שנה מגיל צעיר, ובכל שנה מביא ילד והמשכורת נשארה אותו דבר, בהתחלה השכר הספיק לו כשעדיין היה רק הוא ואשתו 'אני והו הושיעה נא', אך עתה שכבר יש לו שתים עשרה ילדים לא יכל להמשיך לחיות כך.
והיה כותב מכתבים ומתחנן לוועד ולא היו שומעים לו, יום אחד ביקש לבוא לוועד וסיפר להם כמעט בעינים זולגות דמעות על המצב שלו, אמרו לו תעמוד בחוץ נתייעץ ביננו, בנתיים ישב וקרא תהלים אולי יחוסו עליו, קראו לו ונכנס, אמרו לו החלטנו לא להוסיף לך כלום.
שמע כך ואמר "תבוא עליכם ברכה ה' יברך אתכם", אמרו לו כנראה לא שמעת טוב, החלטנו לא להוסיף, למה אתה מברך חשבנו שתקלל אותנו.
אמר, שמעתי טוב מה שאמרתם, אבל אני הייתי ירא וחרד שאחרי מאה ועשרים שנה יתבעו אותי בדין למה לא הייתי ירא שמים?
- רבונו של עולם אני לא הייתי ירא שמים?! איזה מצוה לא קיימתי? 'עשיתי ככל אשר ציותני'!
- כתוב כל מי שהוא ירא שמים דבריו נשמעים, הנה הוכחת את העם ולא שמעו, סימן שאתה לא ירא שמים, שהרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, כנראה שאין לך לב... וכל הזמן הייתי ירא מכך.
עתה שבאתי ודיברתי איתכם, לא על תורה ולא על יראת שמים אלא על הכסף והלחם שלי, וה' יודע שדיברתי מכל לבי, והנה לא שמעתם אותי, סימן שאתם אין לכם לב, ולא אצלי הבעיה, עכשיו יש לי תשובה טובה לענות לקב"ה...
ותשובתם היתה, אנחנו מאמינים באמונה שלימה לכל מה שאתה אומר, שהגיור של הרפורמים לא שוה כלום והוא כחרס הנשבר, צריך להיות יהודי בגיור שלם, אנו מאמינים בזה בלב שלם ובאמונה שלימה, אבל אנו פוחדים על הפרנסה שלנו, ה'מערך' לוחץ עלינו להצביע נגד החוק, ואם לא נצביע מחר יגרשו אותנו נישאר בלי פרנסה, אני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלהיות פוליטיקאי... היו אנשים גלוים שאמרו לי כך במפורש!
אנו נמצאים בגלות שעליה בוכה הקב"ה.
אומרים שזהו "אתחלתא דגאולה", איפה אתחלתא דגאולה? אם עדיין האנגלים היו שולטים כאן יתכן שהם לא היו עושים כך, יש להם חשיבות אחרת, אבל אלה - "עבדים משלו בנו פורק אין מידם".
היה רב אחד גדול רבי אליהו ברוך קמאי שהיה מוכיח את העם ואף אחד לא היה שומע לו אלא כל אחד ממשיך בדרכו. הוא היה רב באותה עיר עשרים שנה מגיל צעיר, ובכל שנה מביא ילד והמשכורת נשארה אותו דבר, בהתחלה השכר הספיק לו כשעדיין היה רק הוא ואשתו 'אני והו הושיעה נא', אך עתה שכבר יש לו שתים עשרה ילדים לא יכל להמשיך לחיות כך.
והיה כותב מכתבים ומתחנן לוועד ולא היו שומעים לו, יום אחד ביקש לבוא לוועד וסיפר להם כמעט בעינים זולגות דמעות על המצב שלו, אמרו לו תעמוד בחוץ נתייעץ ביננו, בנתיים ישב וקרא תהלים אולי יחוסו עליו, קראו לו ונכנס, אמרו לו החלטנו לא להוסיף לך כלום.
שמע כך ואמר "תבוא עליכם ברכה ה' יברך אתכם", אמרו לו כנראה לא שמעת טוב, החלטנו לא להוסיף, למה אתה מברך חשבנו שתקלל אותנו.
אמר, שמעתי טוב מה שאמרתם, אבל אני הייתי ירא וחרד שאחרי מאה ועשרים שנה יתבעו אותי בדין למה לא הייתי ירא שמים?
- רבונו של עולם אני לא הייתי ירא שמים?! איזה מצוה לא קיימתי? 'עשיתי ככל אשר ציותני'!
- כתוב כל מי שהוא ירא שמים דבריו נשמעים, הנה הוכחת את העם ולא שמעו, סימן שאתה לא ירא שמים, שהרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, כנראה שאין לך לב... וכל הזמן הייתי ירא מכך.
עתה שבאתי ודיברתי איתכם, לא על תורה ולא על יראת שמים אלא על הכסף והלחם שלי, וה' יודע שדיברתי מכל לבי, והנה לא שמעתם אותי, סימן שאתם אין לכם לב, ולא אצלי הבעיה, עכשיו יש לי תשובה טובה לענות לקב"ה...
מסירותו להצלת בנות מהגיוס
כאשר היתה מתעוררת בעיה של שירות לאומי או גיוס בנות, הייתי פונה לחכי"ם של המפלגה הנ"ל, ולא הייתי נענה בהתלהבות דקדושה של חברי הכנסת החרדים.
פעם אחת סירבו שתים-עשרה בנות להתייצב, והמשטרה חיפשה אחריהן. ביקשתי מח"כ הרב ... להסדיר לי פגישה עם שר הבטחון שמעון פרס, הלה קבלני בכבוד גדול ואמר לי שהוא יעשה כל מה שאבקש בנידון.
ואכן נפגשתי בקריה בתל-אביב עם ראש אגף כח אדם, וכשהתחיל לחקור למה חתמתי על שתים עשרה הבנות כדתיות, בעוד שהן לבושות קצר? עניתי בתוקף: לא באתי הנה לבית הדין לערעורים! אם אינכם רוצים לעשות מה שפרס הורה לשמוע לדברי, אקום ואלך!
כשהחלו לפייסני שלא אכעס, אמרתי שוב, אני קם והולך אם אינכם חותמים על השחרור בטרם אנו מתחילים לדבר! הרב גד נבון תפס בבגדי ומנע ממני ללכת, ואכן הללו מיד חתמו והבנות שוחררו.
פעם אחת סירבו שתים-עשרה בנות להתייצב, והמשטרה חיפשה אחריהן. ביקשתי מח"כ הרב ... להסדיר לי פגישה עם שר הבטחון שמעון פרס, הלה קבלני בכבוד גדול ואמר לי שהוא יעשה כל מה שאבקש בנידון.
ואכן נפגשתי בקריה בתל-אביב עם ראש אגף כח אדם, וכשהתחיל לחקור למה חתמתי על שתים עשרה הבנות כדתיות, בעוד שהן לבושות קצר? עניתי בתוקף: לא באתי הנה לבית הדין לערעורים! אם אינכם רוצים לעשות מה שפרס הורה לשמוע לדברי, אקום ואלך!
כשהחלו לפייסני שלא אכעס, אמרתי שוב, אני קם והולך אם אינכם חותמים על השחרור בטרם אנו מתחילים לדבר! הרב גד נבון תפס בבגדי ומנע ממני ללכת, ואכן הללו מיד חתמו והבנות שוחררו.
הודאתו המבישה של ראש עיריית תל אביב מדוע הוא נלחם בעד גיוס בנות
בדרך כלל לא נחשדו ישראל להתייחד עם בני המשפחה כגון עם אחותו או אב ובתו, מלבד בודדים שוטים שיש להם בולמוס של עריות, אבל בסתם נשים כן צריך להזהר, כמו שהגמ' מספרת על רב עמרם חסידא, לא לחינם הוא נקרא בשם חסיד, ובכל זאת פעם אחת נכנס בו יצה"ר והרים סולם שצריך עשרה אנשים כדי לעלות, ובאמצע שעולה בסולם התעורר וכי אני הולך לקחת פנויה שאסורה עלי, היא אסורה רק מדרבנן כי בזמנם הפנויות היו טהורות שהיו טובלות לנדתן, אבל גם עבירה דרבנן לא היה בא בחשבון, ראה שיצר הרע לא עוזב אותו התחיל צועק בקול "הצילו, אש, הצילו"!! באו כולם בריצה ראו אין אש, ובנתיים הוא ירד, הבינו תלמידיו מה קרה, אמרו לו ביישתנו רבינו, אמר מוטב שתתביישו בי בעולם הזה ולא בעולם הבא.
תראו אפילו צדיקים כאלה ברחו כל כך מהחטא. שכן כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וכן הגמ' מספרת על רב חייא בר אשי שהיה מבוגר והיה מתפלל בכל יום בדמעות רחמנא ליצלן מיצה"ר, אשתו התפלאה איזה יצה"ר יש לו שהוא כ"כ מפחד ממנו, והביאה אותו לידי נסיון עמה ונכשל, ולמרות שזו היתה אשתו אשה כשרה וטהורה התענה כל ימיו עד שהשחירו שיניו מרוב התעניות כיון שכוונתו היתה לחטא.
ומספרים לנו כל זה שנדע אין אדם שמחוסן מיצה"ר, וכן אמרו בחולין יא אין אפוטרופוס לעריות, לא ממנים איש על בנות בבית הסוהר, אלא רק סוהרת, זה בזמנם שכל העדה היו כולם קדושים, כל שכן בזמנינו, הבנות שהולכות לצבא מביאים להם דוקא מפקדים בנים שהם רשעים מרושעים בלי דת ובלי דין, מי ששולח בתו לצבא שידע מראש ששולח אותה לזנות! שולח אותה לעבירה!
היה אחד ראש עיריית תל אביב [ישראל] רוקח שמו, היה גם שר הפנים, שהיה נלחם נגד משה שפירא שהיה שר הדתות, שפירא רצה שלא יגייסו בנות, ורוקח היה נלחם שכן יגייסו, יום אחד נפגשו שניהם יחד בארבע עינים שאל אותו שפירא למה אתה כ"כ נלחם בעד גיוס בנות, כל כך אכפת לך שהם ישרתו את העם? וכי אנחנו לא יודעים שלא זקוקים להן?
אמר לו, אומר לך את האמת, בתו של רוקח הלכה לצבא וחזרה עם כריסה בין שיניה, למה שלבת שלי יקרה דבר כזה ולבת שלך לא???
תראו מה הרשע הזה חושב על גיוס בנות, לא כדי שיהיה שירות לאומי, כל זה כסות עינים שקר וכזב, הם מתייחדות עם המפקדים שלהם ובאות לידי עבירה, אדם שהוא חכם לא שולח את בתו מביתו, אתה לא יכול לדעת מה היא עושה! רבותינו אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, אל תחכה עוד שנה שתגמור את המבחנים שלה, אם אין לך בחור יר"ש תשחרר את העבד הגוי שלך שיתגייר ויתחתן עמה, אסור לחכות אפילו יום אחד, וכל יום שמתאחרת מסוכן יותר, מקבלת דעה ובוררת בין הבחורים.
תראו אפילו צדיקים כאלה ברחו כל כך מהחטא. שכן כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וכן הגמ' מספרת על רב חייא בר אשי שהיה מבוגר והיה מתפלל בכל יום בדמעות רחמנא ליצלן מיצה"ר, אשתו התפלאה איזה יצה"ר יש לו שהוא כ"כ מפחד ממנו, והביאה אותו לידי נסיון עמה ונכשל, ולמרות שזו היתה אשתו אשה כשרה וטהורה התענה כל ימיו עד שהשחירו שיניו מרוב התעניות כיון שכוונתו היתה לחטא.
ומספרים לנו כל זה שנדע אין אדם שמחוסן מיצה"ר, וכן אמרו בחולין יא אין אפוטרופוס לעריות, לא ממנים איש על בנות בבית הסוהר, אלא רק סוהרת, זה בזמנם שכל העדה היו כולם קדושים, כל שכן בזמנינו, הבנות שהולכות לצבא מביאים להם דוקא מפקדים בנים שהם רשעים מרושעים בלי דת ובלי דין, מי ששולח בתו לצבא שידע מראש ששולח אותה לזנות! שולח אותה לעבירה!
היה אחד ראש עיריית תל אביב [ישראל] רוקח שמו, היה גם שר הפנים, שהיה נלחם נגד משה שפירא שהיה שר הדתות, שפירא רצה שלא יגייסו בנות, ורוקח היה נלחם שכן יגייסו, יום אחד נפגשו שניהם יחד בארבע עינים שאל אותו שפירא למה אתה כ"כ נלחם בעד גיוס בנות, כל כך אכפת לך שהם ישרתו את העם? וכי אנחנו לא יודעים שלא זקוקים להן?
אמר לו, אומר לך את האמת, בתו של רוקח הלכה לצבא וחזרה עם כריסה בין שיניה, למה שלבת שלי יקרה דבר כזה ולבת שלך לא???
תראו מה הרשע הזה חושב על גיוס בנות, לא כדי שיהיה שירות לאומי, כל זה כסות עינים שקר וכזב, הם מתייחדות עם המפקדים שלהם ובאות לידי עבירה, אדם שהוא חכם לא שולח את בתו מביתו, אתה לא יכול לדעת מה היא עושה! רבותינו אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, אל תחכה עוד שנה שתגמור את המבחנים שלה, אם אין לך בחור יר"ש תשחרר את העבד הגוי שלך שיתגייר ויתחתן עמה, אסור לחכות אפילו יום אחד, וכל יום שמתאחרת מסוכן יותר, מקבלת דעה ובוררת בין הבחורים.
הליכת נשים לרופא
בענייני פקוח נפש אנו פוסקים להקל אף שמרן השו"ע מחמיר וקבלנו הוראות מרן. לדעת מרן, אדם שהוא רופא ואין רופא אחר בעיר ואשתו [טמאה] חולה, אסור לו למשש בדופק לדעת מה תרופתה, דהוי אביזרייהו של גילוי עריות, אף שאינה נגיעה של חיבה, וכן מישושים אחרים שדרך הרופא לעשות מרן אוסר. ואנו פוסקים כשאר הפוסקים, שכיון שאין זו נגיעה של חיבה מותר לו לטפל בה ולתת לה תרופות.
כמובן אם יש רופא אחר מוטב שהוא יטפל בה, ואף שגם לרופא אחר אסור ליגוע באשת איש, בבעלה מתוך שהוא רגיל בה יבוא לידי קורבה יותר מרופא אחר, שהרופא טרוד בעבודתו ולא חששו חכמים אפילו להרהור. ואפילו אדם ירא שמים יכול להיות רופא, כמו שהרמב"ם היה רופאו של המלך והוא עצמו מספר באגרותיו שהיה יוצא שעה לפני זריחת השמש רכוב על החמור לארמון המלך, כשמגיע מניח תפילין וקורא ק"ש ביחיד שכן לא היה שם מנין, ואומר לתלמידו רבי יוסף בן עקנין, אני צריך לטפל במלך בנשיו ופלגשיו והילדים ולא אגיע הביתה עד אחה"צ, וכשאני מגיע לבית מחכים לי צבא גדול, בני ברית ושאינם בני ברית, ואני מבקש מהם מחילה שיתנו לי לטעום את הארוחה היחידה פעם בעשרים וארבע שעות, אחרי שעושים לו טובה שיאכל, מטפל בהם עד שעה תשע - עשר בלילה, ומספר, אני שוכב אפרקדן בלי כח מרוב היגיעה שלי! איך הפסדנו כוח עצום כזה, לצערינו לא זכינו גם לכל חיבוריו, הוא חיבר פירוש על כל הירושלמי ונעלם מעמנו, כל מלה שלו לשון זהב, צריך לדקדק בדבריו שנכתבו בעומק והבנה.
נחזור לענייננו, מעשים בכל יום שמותר לרופא לטפל באשה. אך צריך להזהר, יש נשים צעירות עברו חמשה ששה חודשים מהחתונה לא נכנסו להריון ותכף הולכת לרופא, מה הבהלה? וכי זהו דבר פשוט וקל לגלות את עצמה לפני הרופא? כשאין ברירה ויש פיקוח נפש התרנו. תחכי עוד שנה שנתיים יהיה לך גן ילדים עד שיעלו על ראשך... יש כאלה בהולות ללכת לרופא, צריך לחכות מעט, וגם אחר כך יש ללכת קודם לרופאה, ורק במקרה שאין רופאות כמו רופאים מומחים תלך לרופא כשאין לה ברירה[34].
כמובן אם יש רופא אחר מוטב שהוא יטפל בה, ואף שגם לרופא אחר אסור ליגוע באשת איש, בבעלה מתוך שהוא רגיל בה יבוא לידי קורבה יותר מרופא אחר, שהרופא טרוד בעבודתו ולא חששו חכמים אפילו להרהור. ואפילו אדם ירא שמים יכול להיות רופא, כמו שהרמב"ם היה רופאו של המלך והוא עצמו מספר באגרותיו שהיה יוצא שעה לפני זריחת השמש רכוב על החמור לארמון המלך, כשמגיע מניח תפילין וקורא ק"ש ביחיד שכן לא היה שם מנין, ואומר לתלמידו רבי יוסף בן עקנין, אני צריך לטפל במלך בנשיו ופלגשיו והילדים ולא אגיע הביתה עד אחה"צ, וכשאני מגיע לבית מחכים לי צבא גדול, בני ברית ושאינם בני ברית, ואני מבקש מהם מחילה שיתנו לי לטעום את הארוחה היחידה פעם בעשרים וארבע שעות, אחרי שעושים לו טובה שיאכל, מטפל בהם עד שעה תשע - עשר בלילה, ומספר, אני שוכב אפרקדן בלי כח מרוב היגיעה שלי! איך הפסדנו כוח עצום כזה, לצערינו לא זכינו גם לכל חיבוריו, הוא חיבר פירוש על כל הירושלמי ונעלם מעמנו, כל מלה שלו לשון זהב, צריך לדקדק בדבריו שנכתבו בעומק והבנה.
נחזור לענייננו, מעשים בכל יום שמותר לרופא לטפל באשה. אך צריך להזהר, יש נשים צעירות עברו חמשה ששה חודשים מהחתונה לא נכנסו להריון ותכף הולכת לרופא, מה הבהלה? וכי זהו דבר פשוט וקל לגלות את עצמה לפני הרופא? כשאין ברירה ויש פיקוח נפש התרנו. תחכי עוד שנה שנתיים יהיה לך גן ילדים עד שיעלו על ראשך... יש כאלה בהולות ללכת לרופא, צריך לחכות מעט, וגם אחר כך יש ללכת קודם לרופאה, ורק במקרה שאין רופאות כמו רופאים מומחים תלך לרופא כשאין לה ברירה[34].
הרחקה מעריות
בעריות נאמר[35] 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה נאם ה''. פסוק זה מדבר גם בכגון דודתו דכתיב בה[36]'ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך היא. ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך היא'. יש אנשים חושבים 'זאת דודתי מותר לנשקה'. ראינו כמה אנשים טיפשים שנואלו בדבר הזה, וכן אחותו התורה אוסרת, שנא' 'לא תקרבו' - כל קריבה אסורה!
ואפילו נגיעה ביד, אם היא מושיטה לו יד לשלום ימנע את עצמו, יאמר לה 'סליחה, איני נותן יד'. 'ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש', לא יהיה פחדן מוג לב, לא יאמר 'היא תיעלב, תקנטר ותבזה אותי'. אלא יאמר לה 'הדין הוא כך'! אפילו אם מלך יאמר לו לעשות דבר שהוא נגד התורה, לא יבוש, כיון שזהו ענין חמור ונקרא שמו חבה.
ולדעת הרמב"ם אם חיבק ונישק אחת מהעריות שהתורה אסרה עליו כגון דודתו או אחותו או אשתו נדה עבר על לאו דאורייתא וחייב מלקות מהתורה ואינו חומרא מדרבנן, ומרן בבית יוסף הביא שרוב הפוסקים הסכימו להרמב"ם אע"פ שהרמב"ן חולק עליו, ופסק כן בשו"ע[37]. ואדם שעבר על כך חייב לעשות תיקון.
לכן צריך האדם להזהר ולהשים מורא שמים לנגד עיניו, הוא נמצא עם אשתו טמאה לבדה, אך דע לך, 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה''[38], אפילו יכנס בחדרי חדרים, 'ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא'[39], הקב"ה יתברך שמו צופה ומביט ורואה הכל בין באור ובין בחושך, 'אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך'. לכן ישים לנגד עיניו שיש עין צופיה מלמעלה, 'דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'[40].
ואפילו נגיעה ביד, אם היא מושיטה לו יד לשלום ימנע את עצמו, יאמר לה 'סליחה, איני נותן יד'. 'ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש', לא יהיה פחדן מוג לב, לא יאמר 'היא תיעלב, תקנטר ותבזה אותי'. אלא יאמר לה 'הדין הוא כך'! אפילו אם מלך יאמר לו לעשות דבר שהוא נגד התורה, לא יבוש, כיון שזהו ענין חמור ונקרא שמו חבה.
ולדעת הרמב"ם אם חיבק ונישק אחת מהעריות שהתורה אסרה עליו כגון דודתו או אחותו או אשתו נדה עבר על לאו דאורייתא וחייב מלקות מהתורה ואינו חומרא מדרבנן, ומרן בבית יוסף הביא שרוב הפוסקים הסכימו להרמב"ם אע"פ שהרמב"ן חולק עליו, ופסק כן בשו"ע[37]. ואדם שעבר על כך חייב לעשות תיקון.
לכן צריך האדם להזהר ולהשים מורא שמים לנגד עיניו, הוא נמצא עם אשתו טמאה לבדה, אך דע לך, 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה''[38], אפילו יכנס בחדרי חדרים, 'ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא'[39], הקב"ה יתברך שמו צופה ומביט ורואה הכל בין באור ובין בחושך, 'אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך'. לכן ישים לנגד עיניו שיש עין צופיה מלמעלה, 'דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'[40].
נשיקת ידי אמו
מותר לנשק את ידה של אמו, ועל פי הקבלה מצוה לנשק את ידה בליל שבת. רבינו האר"י היה הולך ומכתת את רגליו אף שלא היה מרגיש טוב כדי לנשק ידי אמו. וכן הבת מותרת לנשק ידי אביה מצד כבוד אב ואם, וכן בת בתו או בת בנו, וכן נכד את סבתו יכול לנשק ידה. מה שאין כן בכלתו אשת בנו זהו איסור עריות, לא יתן לה שתנשק את ידו, ואפילו אם באה לנשק את ידו לא יתן לה, וכן החתן אסור לנשק ידי חמותו, כיון שזה קורבה על ידי נישואין.
ידוע מה שאמרו בגמרא[41] שאנשי כנסת הגדולה בתחילת בית שני החליטו לבטל את יצר הרע של העבודה זרה, שהיה אז לאנשים יצר חזק לעבוד עבודה זרה, כמו שיש היום יצר הרע של עריות ללכת למקומות פריצות ולבריכות וים ומעורב, 'גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן', ולא רצו ששוב יחרב הבית, ואחרי שביטלוהו ניקרו עין אחת של יצר הרע דעריות והועיל דלא ליגרי בקרובותיו, ולפני כן היה אדם מתגרה גם בקרובותיו, ומכל מקום דין התורה לא ישתנה וחיבוק ונישוק נשאר באיסורו.
(שאלה מהקהל: האם מותר לנשק את אמו בלחי?)
דרך כבוד כשמנשקים את הגדולים לא מנשקים בלחי אלא ביד. יאמר לה כך למדתי, וינשק רק ידיה. ובתו גדולה אין זה הגון שינשקנה, בדברים אלה צריך לעשות לפנים משורת הדין ויתרחק כמטחוי קשת.
ידוע מה שאמרו בגמרא[41] שאנשי כנסת הגדולה בתחילת בית שני החליטו לבטל את יצר הרע של העבודה זרה, שהיה אז לאנשים יצר חזק לעבוד עבודה זרה, כמו שיש היום יצר הרע של עריות ללכת למקומות פריצות ולבריכות וים ומעורב, 'גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן', ולא רצו ששוב יחרב הבית, ואחרי שביטלוהו ניקרו עין אחת של יצר הרע דעריות והועיל דלא ליגרי בקרובותיו, ולפני כן היה אדם מתגרה גם בקרובותיו, ומכל מקום דין התורה לא ישתנה וחיבוק ונישוק נשאר באיסורו.
(שאלה מהקהל: האם מותר לנשק את אמו בלחי?)
דרך כבוד כשמנשקים את הגדולים לא מנשקים בלחי אלא ביד. יאמר לה כך למדתי, וינשק רק ידיה. ובתו גדולה אין זה הגון שינשקנה, בדברים אלה צריך לעשות לפנים משורת הדין ויתרחק כמטחוי קשת.
זהירות בהלכות יחוד
(שאלה מהקהל בהל' יחוד: אשתו ילדה ואחותה באה לבקרה, האם הוא יכול להחזירה כיון שאין כבר תחבורה ציבורית?)
יאמר לאחותה שתדע מראש שאינו מחזיר אותה אלא תישן בביתם ובבוקר תיקח אוטובוס ותחזור לביתה.
צריך לדעת יש דינים, יש הגבלות, זה לא צחוק! כמה אנשים נכשלו בדברים האלה, אפילו בני אדם דתיים! כמה פעמים באו לפנינו לבית הדין זוג להתגרש ולא רצו לומר מה יש להם, הבעל לא רצה לבזות את אשתו, ואחרי שלחצנו עליהם נתברר שנסעו למירון לפני ל"ג בעומר ועשו שם אהלים להיות שם כמה לילות, והיא נאסרה עליו! היו להם שבעה ילדים קטני קטנים, הגדולים נשארו אצל האבא והקטנים לקחה האמא, היה צריך לבצע את ההפרדה על ידי משטרה, היו צעקות עד לב השמים וכולם בוכים, והכל בשביל מעשה אחד!
על מה יסמוך אדם? יש יצר הרע בעולם! 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה'[42]. כמ"ש בגמ'[43], אביי שמע איש אחד אומר לאשה "מחר בבוקר אני משכים ללכת ללוד" [לדוגמא], וקבעו להשכים לפנות בוקר וללכת. אמר אביי זאת אשת איש, אלך אחריהם ואשמור עליהם שלא יבואו לידי עבירה. הלך אחריהם וראה שדיברו דברי חכמה ותורה כל הדרך, עד שהגיעו לפרשת דברים, ובאו להיפרד אמרו 'כמה היה נעים לשוחח כל הדרך בדברי תורה, צוותין בסימא וארחין רחיקא'. חזר אביי לביתו בוכה, אמר אני לא הייתי עומד בנסיון ונכשל בעבירה. בא אצלו אליהו הנביא ואמר לו, 'אל ירע בעיניך, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו! יצר הרע מנסה להכשיל אותך יותר, הוא מתגרה בגדולים כדי שיצא חילול ה''.
מזה אנחנו למדים, לא יאמר אדם 'אני אדם צדיק אעשה מעשה כזה?!' להיפך, מפני שאתה צדיק יתגרה בך יותר! הנה אביי היה גדול הדור, אין לך דף שלא נזכרו אביי ורבא, ובכל זאת ידע שיכשל. על מה אתה סומך ובוטח? אסור לאדם להביא עצמו לידי נסיון ולידי בזיון, לא יאמר 'אצלי לא גזרו', וכי התורה תשתנה מאדם לאדם?! כבר היה אחד גדול שאמר כן ונכשל - שלמה המלך[44] אמר על מה שנאמר[45] 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו', אני מלא חכמה, כמו שאמר עליו הקב"ה[46] 'הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך', ארבה לי נשים ולא יסור לבבי. ובסופו - 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו'[47], והיה לו צער גדול על שנאמר עליו כך בתנ"ך.
לצערנו הרב גם אנשים צדיקים דתיים באו לפני כמה פעמים לבית הדין להתגרש, הכרתי את האיש משכים ומעריב לבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל אחד מאשים את השני, עד שלבסוף יצא המרצע מן השק, הוא לא יכל לחכות לילה אחד שתלך למקוה, אף שהפצירה בו לחכות, ומאז לא יכלה לסבול אותו ובאו להתגרש.
היה דתי אחד עם פיאות וחטא בליל כיפור, אשתו היתה דתיה ויראת שמים, וכמה שהתחננה לו לא רצה לשמוע, ומאז שנאה אותו ונתן לה גט. לכן לא יאמר אדם 'אני צדיק לא אחטא'. מי שאומר כן הוא טועה וטיפש, אינו יודע כמה יצר הרע גדול. הגמ' בקידושין דף פ (סוע"ב ואילך) מספרת על התנאים שכמעט עמדו לחטוא והקב"ה הצילם בשניה האחרונה, כיון שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. לכן צריך לפחד, וכל שכן אם הוא רשע שצריך לפחד.
יאמר לאחותה שתדע מראש שאינו מחזיר אותה אלא תישן בביתם ובבוקר תיקח אוטובוס ותחזור לביתה.
צריך לדעת יש דינים, יש הגבלות, זה לא צחוק! כמה אנשים נכשלו בדברים האלה, אפילו בני אדם דתיים! כמה פעמים באו לפנינו לבית הדין זוג להתגרש ולא רצו לומר מה יש להם, הבעל לא רצה לבזות את אשתו, ואחרי שלחצנו עליהם נתברר שנסעו למירון לפני ל"ג בעומר ועשו שם אהלים להיות שם כמה לילות, והיא נאסרה עליו! היו להם שבעה ילדים קטני קטנים, הגדולים נשארו אצל האבא והקטנים לקחה האמא, היה צריך לבצע את ההפרדה על ידי משטרה, היו צעקות עד לב השמים וכולם בוכים, והכל בשביל מעשה אחד!
על מה יסמוך אדם? יש יצר הרע בעולם! 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה'[42]. כמ"ש בגמ'[43], אביי שמע איש אחד אומר לאשה "מחר בבוקר אני משכים ללכת ללוד" [לדוגמא], וקבעו להשכים לפנות בוקר וללכת. אמר אביי זאת אשת איש, אלך אחריהם ואשמור עליהם שלא יבואו לידי עבירה. הלך אחריהם וראה שדיברו דברי חכמה ותורה כל הדרך, עד שהגיעו לפרשת דברים, ובאו להיפרד אמרו 'כמה היה נעים לשוחח כל הדרך בדברי תורה, צוותין בסימא וארחין רחיקא'. חזר אביי לביתו בוכה, אמר אני לא הייתי עומד בנסיון ונכשל בעבירה. בא אצלו אליהו הנביא ואמר לו, 'אל ירע בעיניך, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו! יצר הרע מנסה להכשיל אותך יותר, הוא מתגרה בגדולים כדי שיצא חילול ה''.
מזה אנחנו למדים, לא יאמר אדם 'אני אדם צדיק אעשה מעשה כזה?!' להיפך, מפני שאתה צדיק יתגרה בך יותר! הנה אביי היה גדול הדור, אין לך דף שלא נזכרו אביי ורבא, ובכל זאת ידע שיכשל. על מה אתה סומך ובוטח? אסור לאדם להביא עצמו לידי נסיון ולידי בזיון, לא יאמר 'אצלי לא גזרו', וכי התורה תשתנה מאדם לאדם?! כבר היה אחד גדול שאמר כן ונכשל - שלמה המלך[44] אמר על מה שנאמר[45] 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו', אני מלא חכמה, כמו שאמר עליו הקב"ה[46] 'הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך', ארבה לי נשים ולא יסור לבבי. ובסופו - 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו'[47], והיה לו צער גדול על שנאמר עליו כך בתנ"ך.
לצערנו הרב גם אנשים צדיקים דתיים באו לפני כמה פעמים לבית הדין להתגרש, הכרתי את האיש משכים ומעריב לבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל אחד מאשים את השני, עד שלבסוף יצא המרצע מן השק, הוא לא יכל לחכות לילה אחד שתלך למקוה, אף שהפצירה בו לחכות, ומאז לא יכלה לסבול אותו ובאו להתגרש.
היה דתי אחד עם פיאות וחטא בליל כיפור, אשתו היתה דתיה ויראת שמים, וכמה שהתחננה לו לא רצה לשמוע, ומאז שנאה אותו ונתן לה גט. לכן לא יאמר אדם 'אני צדיק לא אחטא'. מי שאומר כן הוא טועה וטיפש, אינו יודע כמה יצר הרע גדול. הגמ' בקידושין דף פ (סוע"ב ואילך) מספרת על התנאים שכמעט עמדו לחטוא והקב"ה הצילם בשניה האחרונה, כיון שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. לכן צריך לפחד, וכל שכן אם הוא רשע שצריך לפחד.
סופו של יצר הרע
ועל כך נאמר[48] 'ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות'. 'הצפוני' זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם[49]. לעתיד לבוא הקב"ה ישחט אותו לפני הצדיקים. 'ועלה באשו ותעל צחנתו', שהולך ומראה טלפים כחזיר. אמנם זהו תפקידו של יצה"ר, אבל לפחות היה לו לומר לאדם את האמת 'זה עוון אבל כדאי לעשותו'. אבל הוא בקי בכל הש"ס ואומר לאדם 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', תעשה מצוה גדולה, יצא מכך קידוש ה'! 'כי הגדיל לעשות', שתופס את התלמידי חכמים יותר מכולם. וכשיש מחלוקת משתדל יצה"ר ומרקד בעיקר בין התלמידי חכמים, שאז גם אנשים פשוטים נכנסים במחלוקת שביניהם, והיצה"ר שמח מכך, כיון שאז דברי החכמים אינם נשמעים באזני העם.
וכמו המחלוקת שהיתה בין היעב"ץ ור' יהונתן אייבשיץ שהיה גאון עולם ודורות לא קם כמוהו בתורה וחכמה והיה פיקח עצום. כשהיה דורש ברבים הוצק חן בשפתותיו, כשרצה להצחיק את השומעים כולם התפקעו מצחוק, היה בוכה וכולם בוכים, באלול כולם חוזרים בתשובה שלימה בבכיות ודמעות שליש, והעם אהבו אותו מאוד. ודבר זה כאב ליצה"ר שכל מה שעבד שנה שלימה בא ר' יהונתן ומחזיר אותם בתשובה, ועל כן גרם לסכסוך ביניהם [והאריך בסיפור המחלוקת].
ועל כן מביא הקב"ה ושוחט את יצר הרע. ולכאורה הרי זהו תפקידו ועל מה ולמה ה' שוחטו?
בגמ' שבת דף עה (סע"א), אחד מאבות מלאכות השוחט, ונחלקו משום מאי חייב? חד אמר משום נטילת נשמה, וחד אמר משום צובע. וכתבו תוס' 'אשוחט דעלמא קאי'. ואומרים בדרך רמז, 'שוחט משום מאי חייב'? זהו יצה"ר שהשי"ת שוחטו, משום מה חייב שחיטה? ומשיב, משום שהוא נוטל את נשמת העולם וגם צובע, שאומר על מותר אסור, ורק לאיש פלוני אסור ולך מותר, וכיון שה' בראו רק להסית אבל לא לשקר ולסלף את דברי הקב"ה, ועל כן חייב שחיטה.
לכן גם בענייני פרישה מטומאה יתרחק ככל הסייגים שאמרו חז"ל ויפרוש ולא יבוא לידי עבירה.
וכמו המחלוקת שהיתה בין היעב"ץ ור' יהונתן אייבשיץ שהיה גאון עולם ודורות לא קם כמוהו בתורה וחכמה והיה פיקח עצום. כשהיה דורש ברבים הוצק חן בשפתותיו, כשרצה להצחיק את השומעים כולם התפקעו מצחוק, היה בוכה וכולם בוכים, באלול כולם חוזרים בתשובה שלימה בבכיות ודמעות שליש, והעם אהבו אותו מאוד. ודבר זה כאב ליצה"ר שכל מה שעבד שנה שלימה בא ר' יהונתן ומחזיר אותם בתשובה, ועל כן גרם לסכסוך ביניהם [והאריך בסיפור המחלוקת].
ועל כן מביא הקב"ה ושוחט את יצר הרע. ולכאורה הרי זהו תפקידו ועל מה ולמה ה' שוחטו?
בגמ' שבת דף עה (סע"א), אחד מאבות מלאכות השוחט, ונחלקו משום מאי חייב? חד אמר משום נטילת נשמה, וחד אמר משום צובע. וכתבו תוס' 'אשוחט דעלמא קאי'. ואומרים בדרך רמז, 'שוחט משום מאי חייב'? זהו יצה"ר שהשי"ת שוחטו, משום מה חייב שחיטה? ומשיב, משום שהוא נוטל את נשמת העולם וגם צובע, שאומר על מותר אסור, ורק לאיש פלוני אסור ולך מותר, וכיון שה' בראו רק להסית אבל לא לשקר ולסלף את דברי הקב"ה, ועל כן חייב שחיטה.
לכן גם בענייני פרישה מטומאה יתרחק ככל הסייגים שאמרו חז"ל ויפרוש ולא יבוא לידי עבירה.
מחאה על נסיעה לים בשבת באוטובוס ציבורי
דברים שנשא מרן זיע"א ביום א' ט"ז אייר, בעצרת מחאה בהרצליה על שופט חילוני בהדרכת יועץ המשפטי לממשלה שגזר קנס מאסר על רבני הרצליה על שהפגינו נגד חילולי שבת בנסיעה לים באוטובוסים ציבוריים.
בלב דוה וכואב באנו לכאן למחות מחאה נמרצת נגד פסק בית המשפט החילוני על רבה של הרצליה הרב י. יעקובוביץ, וחבר לשכת הרבנות הרב חיים יצחק הלוי, ויו"ר המועצה הדתית ומנהלי בתי ספר חינוכיים, לקנסם בקנס כספי ולמאסר על תנאי אם יעיזו להפגין שוב נגד חילולי תורה. והשופט השוטה הזה מסלף דברי חז"ל ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
אילו זכינו היו מובאים מחללי השבת לדין לעשות בהם משפט כתוב, בצאתם באוטובוסים צבוריים בפרהסיא וביד רמה ללכת אל שפת הים, חילול שבת וגילוי עריות. עכשיו שלא זכינו, 'שפחה כי תירש גבירתה', להעמיד את הרבנים וסיעתם למשפט אצל השופט בור ועם הארץ. והרי לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת, ועל שלא הוכיחו בה זה את זה, כמו שאמרו בשבת[50]. וכן אמרו[51], ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, על זקנים שלא מיחו בשרים!
ועל השופט הזה יאמר 'מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' אשר שנא'! ולכם הרבנים יאמר: אשריכם שנתפסתם על דברי תורה! וכבר אמרו חז"ל על יחזקאל בן בוזי שנאמר בו "בן אדם", לפי שהיה מבזה עצמו על דברי תורה. ואתם ממשיכי דרך נביאי ה' 'אשר גוום נתנו למכים ולחייהם למורטים'.
השבת הועמדה למשפט!
כמה הפגנות בלתי חוקיות נעשות במדינה על עניינים כלכליים ועל דברים של מה בכך, ולא מצאה הממשלה להורות להעמידם לדין, וכאן בקעה מצאו לתפוס את גדולי ישראל למשפט, בושה וחרפה להם, וכדי בזיון וקצף, לא הרבנים הועמדו למשפט הזה כי אם "השבת", ושלומי אמוני ישראל התייצבו למשפט.
הגאון רבינו חיים פלאג'י העיד בזמנו שלא היה יהודי אחד מחלל שבת בפרהסיא בכל מלכות תוגרמא ששלטה אז בכל המזרח התיכון, בבל, ארץ ישראל, סוריא, לבנון ומצרים. מלבד טורקיה עצמה! ועתה ירוד ירדנו בעוונותינו הרבים והשבת נרמסת בגלגלי רכבם של פריצי בני עמנו, ובמקום לעצור בעד המשחיתים, מביאים את הרבנים למשפט בעת שעשו את חובתם להוכיח בשער. ומעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו חוץ מענין התוכחה (כבשבת נה.).
הגאון רבינו חיים פלאג'י העיד בזמנו שלא היה יהודי אחד מחלל שבת בפרהסיא בכל מלכות תוגרמא ששלטה אז בכל המזרח התיכון, בבל, ארץ ישראל, סוריא, לבנון ומצרים. מלבד טורקיה עצמה! ועתה ירוד ירדנו בעוונותינו הרבים והשבת נרמסת בגלגלי רכבם של פריצי בני עמנו, ובמקום לעצור בעד המשחיתים, מביאים את הרבנים למשפט בעת שעשו את חובתם להוכיח בשער. ומעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו חוץ מענין התוכחה (כבשבת נה.).
דינא דמלכותא
ובדבר טענת ההבל דינא דמלכות דינא, למותר להזכיר דברי חז"ל[52] שאפילו לגבי מלך שנאמר בו 'כל אשר ימרה את פיו יומת', נאמר עוד: יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר 'רק חזק ואמץ', ועיין בפירוש רש"י שם. וכן פסק הרמב"ם[53], "שהמבטל גזירת מלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו מצוה קלה, פטור, דברי הרב ודברי התלמיד - דברי הרב שומעין, ואין צריך לומר שאם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו". ואלו שיצאו להוכיח את פושעי ישראל שמבטלין את השבת, כדין עשו, וכל העוזר להם ומסייעם עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול', זה שנתעוורו עיניו מרוב תאות יצר הרע.
ואיך לא יבוש ולא יכלם השופט הזה לבוא לפסוק פסקו להעניש גדולי תורה, בעוד שהוא לא הגיע לקרסוליהם, בטענת סרק של דינא דמלכותא דינא, והרי ודאי שלא ידע (ואשם ונשא עונו) שמץ מפסקי רבותינו הראשונים שכל זה רק בענייני מסים וכיוצ"ב שיש בו ענין טובת הנאה למלך, ולא בשאר דינים, ואפילו בדיני ממונות. ועיין בר"ן (גיטין יא: ), ובחו"מ סימן סט, וב"י ושו"ע שם, ובאחרונים[54].
ואיך לא יבוש ולא יכלם השופט הזה לבוא לפסוק פסקו להעניש גדולי תורה, בעוד שהוא לא הגיע לקרסוליהם, בטענת סרק של דינא דמלכותא דינא, והרי ודאי שלא ידע (ואשם ונשא עונו) שמץ מפסקי רבותינו הראשונים שכל זה רק בענייני מסים וכיוצ"ב שיש בו ענין טובת הנאה למלך, ולא בשאר דינים, ואפילו בדיני ממונות. ועיין בר"ן (גיטין יא: ), ובחו"מ סימן סט, וב"י ושו"ע שם, ובאחרונים[54].
קדושת הברית
'כל היד המרבה לבדוק באנשים תיקצץ[55]'. אם איש מושיט ידו למילתו ומחמם עצמו, יכול לבוא לידי איסור ז"ל שזהו איסור חמור מעשה ער ואונן, וכמ"ש[56] ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ער ואונן לא הגיעו לגיל גדול, אבל שכלם היה גדול, הקב"ה פקד על עוונם על המקום כיון שזהו איסור חמור. לכן מי שנוגע תמיד במילתו צריך לפרוש מכך, ואפילו בשעה שמטיל מים אם הוא נשוי התירו חכמים כיון שיש פת בסלו, אבל רווק לא יגע ממש אלא יסייע מלמטה[57].
ואמרו כאילו מביא מבול לעולם, כאילו שופך דמים, כאילו עובד עבודה זרה, דברים חמורים מאוד! כל אותם האנשים שדשים מבפנים וזורים לחוץ עוונם חמור מאוד, זה מעשה ער ואונן, איסור חמור מהתורה. ואם אינו רוצה שתכנס אשתו להריון כגון שקיים פריה ורביה והיא עדיין חלשה ישאל חכם, ופעמים שהרב מתיר שתיקח כדורים או משהו אחר, אבל בדרכים אחרות זה חמור מאוד נקרא שמו מוציא זרע לבטלה. כל הדברים האלה אסור לאדם לזלזל בהם, נקרא שמו שפיכות דמים. ויש מאן דאמר שזהו איסור מדאוריתא, כמו שכתבו הרבה פוסקים.
איסור הפלה
וכן מה שלצערינו עושים החופשים הפלה מלאכותית זה נקרא שמו רצח גמור. הרופא שעושה כן נקרא שמו רוצח רשע, לא נקרא שמו דתי, אין דתי שעושה מעשה כזה. אפילו יתנו לו ממון קורח וכל ממון שבעולם אסור לאדם לעבור עבירה. כל הפלה זהו איסור תורה, יש אומרים שהוא חמור עוד יותר מאיסור תורה ונקרא שמו שופך דמים, 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך'[58]. אם אתם שומעים שיש תאונות דרכים וכיו"ב יתכן שהוא מאנשים כאלה שעושים מעשה פשע כזה לרצוח ילדים.
אמרו כל שנה יש חמישים אלף הפלות, אילו לא היו אלה כמה היינו היום! הערבים אינם עושים הפלות, לכן 'ונוסף גם הוא על שונאינו'[59]. כל הדברים האלה אסורים בהחלט, וכן מוציא ז"ל, האשה יכלה להתעבר ולהביא ילד לעולם וכעת כאילו הרגו. צריך להזהר בזה מאוד.
ואמרו כאילו מביא מבול לעולם, כאילו שופך דמים, כאילו עובד עבודה זרה, דברים חמורים מאוד! כל אותם האנשים שדשים מבפנים וזורים לחוץ עוונם חמור מאוד, זה מעשה ער ואונן, איסור חמור מהתורה. ואם אינו רוצה שתכנס אשתו להריון כגון שקיים פריה ורביה והיא עדיין חלשה ישאל חכם, ופעמים שהרב מתיר שתיקח כדורים או משהו אחר, אבל בדרכים אחרות זה חמור מאוד נקרא שמו מוציא זרע לבטלה. כל הדברים האלה אסור לאדם לזלזל בהם, נקרא שמו שפיכות דמים. ויש מאן דאמר שזהו איסור מדאוריתא, כמו שכתבו הרבה פוסקים.
איסור הפלה
וכן מה שלצערינו עושים החופשים הפלה מלאכותית זה נקרא שמו רצח גמור. הרופא שעושה כן נקרא שמו רוצח רשע, לא נקרא שמו דתי, אין דתי שעושה מעשה כזה. אפילו יתנו לו ממון קורח וכל ממון שבעולם אסור לאדם לעבור עבירה. כל הפלה זהו איסור תורה, יש אומרים שהוא חמור עוד יותר מאיסור תורה ונקרא שמו שופך דמים, 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך'[58]. אם אתם שומעים שיש תאונות דרכים וכיו"ב יתכן שהוא מאנשים כאלה שעושים מעשה פשע כזה לרצוח ילדים.
אמרו כל שנה יש חמישים אלף הפלות, אילו לא היו אלה כמה היינו היום! הערבים אינם עושים הפלות, לכן 'ונוסף גם הוא על שונאינו'[59]. כל הדברים האלה אסורים בהחלט, וכן מוציא ז"ל, האשה יכלה להתעבר ולהביא ילד לעולם וכעת כאילו הרגו. צריך להזהר בזה מאוד.
ריקודים מעורבים
בעוונות הרבים היום פשתה המספחת, כשיש חופה או בר מצוה מתחברים אנשים ונשים ומרקדים יחד, 'ושעירים ירקדו שם'. זה לאו מן התורה! אוי להם על שברם, מה יענו ליום פקודה! על כל תפיסה כזו עוברים בלאו מהתורה וחייבים מלקות, ויש אומרים שזה מאביזרייהו דעריות שיהרג ואל יעבור!
חומרת בריכות מעורבות
היום אין בארץ ישראל 'יוצאות וחולות'[60], נס שאין לנו את זה, שאם לא כן היתה פריצות גדולה ח"ו. אין לנו כוחות כמו שהיו בדורות הראשונים גודרי גדר ועומדים בפרץ, הלואי שאנשים לא ילכו לים מעורב, לבריכת שחיה מעורבת, שאלהיהם של אלו שונא זימה[61].
אפילו הרשע נבוכדנצר ימ"ש הוא ונבוזרדאן ימ"ש, שתיהם נתלו על העץ זה נבלה וזה טריפה, היו פוחדים מהקב"ה. ציוה את נבוזרדאן, דע לכם, אתם כובשים את ירושלם את א"י, תזהרו לא לנגוע באשת איש. החיילים מתפרצים רוצים לבלוע את העולם, מלאים תאוה ימ"ש, 'זרמת סוסים זרמתם'[62], תזהיר אותם אוי לו למי שיגע באשת איש, אתלה אותו, היה להם פחד ואימה.
לכן באותה שעה שמעו כך בנות ישראל, פחדו. כל אחת פחדה שמא יאנסו אותה ויהרגו אותה, והיו הולכות ומבקשות רחמים מאיזה איש שיעשה לה קידושין ותקבל תעודה מהרבנות שהיא אשת איש, 'והחזיקו שבע נשים באיש אחד מפתנו נאכל מכסנו נשתה רק שמך יקרא עלינו'[63], איננו רוצות שום דבר לא פרנסה לא לחם, אדם שמתחתן מתחייב שארה כסותה ועונתה, והן לא רוצות כלום, רק להוכיח שהן אשת איש, שלא יגעו בהן.
כתוב במדרש[64], שלוש נשים התעצלו בזה ואנסו אותן עד שיצאה נשמתן, 'נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה'[65], בתולות כתוב 'בתלת' בלי ו', שלוש היו, אלה שהיו נשואות לא נגעו בהן לרעה. אפי' הרשעים האלה שהחריבו את בית המקדש שרפו את ההיכל שפכו דמים כמים נזהרו מהענין של אשת איש. אלהיהם של אלו שונא זימה.
כל אלו הבריכות שחיה מעורבות מביאות אסון על עם ישראל. אנחנו יושבים בבתי הדין, ולצערנו מעשים שבכל יום באים לפנינו להתגרש, ורובם חילוניים באים בעוון בגידה, וזה מבריכות שחיה, רואים אחרת או אחר 'ויתערבו בגוים אשר זרמת סוסים זרמתם', ועי"כ נעשה שנאה ביניהם, הוא לא מאמין בה והיא לא מאמינה בו. אם הולך לאיזה מקום ומתאחר, אפילו אם באמת הוא לא עשה שום דבר רע, אבל היא חושדת בו, יודעת שהוא שפל בזוי, והוא חושד בה, וסופם לגירושין.
אפילו הרשע נבוכדנצר ימ"ש הוא ונבוזרדאן ימ"ש, שתיהם נתלו על העץ זה נבלה וזה טריפה, היו פוחדים מהקב"ה. ציוה את נבוזרדאן, דע לכם, אתם כובשים את ירושלם את א"י, תזהרו לא לנגוע באשת איש. החיילים מתפרצים רוצים לבלוע את העולם, מלאים תאוה ימ"ש, 'זרמת סוסים זרמתם'[62], תזהיר אותם אוי לו למי שיגע באשת איש, אתלה אותו, היה להם פחד ואימה.
לכן באותה שעה שמעו כך בנות ישראל, פחדו. כל אחת פחדה שמא יאנסו אותה ויהרגו אותה, והיו הולכות ומבקשות רחמים מאיזה איש שיעשה לה קידושין ותקבל תעודה מהרבנות שהיא אשת איש, 'והחזיקו שבע נשים באיש אחד מפתנו נאכל מכסנו נשתה רק שמך יקרא עלינו'[63], איננו רוצות שום דבר לא פרנסה לא לחם, אדם שמתחתן מתחייב שארה כסותה ועונתה, והן לא רוצות כלום, רק להוכיח שהן אשת איש, שלא יגעו בהן.
כתוב במדרש[64], שלוש נשים התעצלו בזה ואנסו אותן עד שיצאה נשמתן, 'נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה'[65], בתולות כתוב 'בתלת' בלי ו', שלוש היו, אלה שהיו נשואות לא נגעו בהן לרעה. אפי' הרשעים האלה שהחריבו את בית המקדש שרפו את ההיכל שפכו דמים כמים נזהרו מהענין של אשת איש. אלהיהם של אלו שונא זימה.
כל אלו הבריכות שחיה מעורבות מביאות אסון על עם ישראל. אנחנו יושבים בבתי הדין, ולצערנו מעשים שבכל יום באים לפנינו להתגרש, ורובם חילוניים באים בעוון בגידה, וזה מבריכות שחיה, רואים אחרת או אחר 'ויתערבו בגוים אשר זרמת סוסים זרמתם', ועי"כ נעשה שנאה ביניהם, הוא לא מאמין בה והיא לא מאמינה בו. אם הולך לאיזה מקום ומתאחר, אפילו אם באמת הוא לא עשה שום דבר רע, אבל היא חושדת בו, יודעת שהוא שפל בזוי, והוא חושד בה, וסופם לגירושין.
ריבוי כמות הגירושין
לפני ארבעים שנה לא היה למחצה לשליש ולרביע מהגירושין שיש, היום עומדים בתור ששה חודשים לגט, בתל-אביב יש שני בתי דינים של גיטין, אחד עושה עשר גיטין בכל יום, והשני שעושה גט שליחות לוקח הרבה זמן, עושה חמשה-ששה גיטין בכל יום, והתור תפוס לששה חודשים, כשבאים להרשם לגט אין מקום עד עוד ששה חודשים, וזה תקלה עצומה, האשה חושבת נרשמתי לגירושין, נגמר, לפעמים הולכת ומתחברת עם מישהו אחר, וזה זנות, היא אשת איש עדיין, ולכן אם היה אפשר היה צריך לעשות עוד בי"ד. לצערנו הרב הקופה של הממשלה הזו עיניה צרה בנו, לא עושים כמו שצריך לעשות.
היינו משתדלים לעשות שלום
ובכל אופן, פעם היינו משתדלים לעשות שלום, כשבאים זוג להתגרש. היום תכף ומיד בלי שלום, 'אין שלום לרשעים אמר ה''[66], רשעים כאלה יותר טוב שיתגרשו ולא תמשיך אח"כ לזנות ח"ו, מוטב שיזנו בפנויה ולא באשת איש. לכן מצוה לא לעשות שלום ביניהם.
בזמנינו היינו נושאים בעול יותר, היינו יושבים עד ארבע אחה"צ כדי לסדר גיטין, היום הדיינים יותר מפונקים, בשעה אחת 'בשתיים יעופף'[67], יותר לא ישארו בבית הדין, הוא צריך לאכול, בטנו מקרקרת, וממילא נשאר תור ארוך[68].
וכל זה בעוון הבגידות האלה באים לידי גירושין, נס שאין לנו היום יוצאות וחולות בכרמים כמו שהיה אז, אז היה הכל בצניעות בקדושה ביראת שמים, כמ"ש[69] 'והצנע לכת עם אלהיך'. מי היה מעיז לעשות בפרהסיא משהו לא טוב, כל בחור שאין לו אשה היה נפנה לשם כדי לחקור לדרוש מי הוריה, רושם לו את שמה וכתובתה, חוקר ודורש, ואח"כ עושים חופה וקידושין.
בזמנינו היינו נושאים בעול יותר, היינו יושבים עד ארבע אחה"צ כדי לסדר גיטין, היום הדיינים יותר מפונקים, בשעה אחת 'בשתיים יעופף'[67], יותר לא ישארו בבית הדין, הוא צריך לאכול, בטנו מקרקרת, וממילא נשאר תור ארוך[68].
וכל זה בעוון הבגידות האלה באים לידי גירושין, נס שאין לנו היום יוצאות וחולות בכרמים כמו שהיה אז, אז היה הכל בצניעות בקדושה ביראת שמים, כמ"ש[69] 'והצנע לכת עם אלהיך'. מי היה מעיז לעשות בפרהסיא משהו לא טוב, כל בחור שאין לו אשה היה נפנה לשם כדי לחקור לדרוש מי הוריה, רושם לו את שמה וכתובתה, חוקר ודורש, ואח"כ עושים חופה וקידושין.
הליכה למירון בל"ג בעומר
בל"ג לעומר הסכימו עכשיו דבר טוב, עשו שני שבילים, יש שביל של גברים ויש שביל של נשים, 'לבלתי היות שם ערוב'[70], שלא יהיה ערבוביא.
תמיד אני מזהיר שלא ילכו בל"ג לעומר למרון מפני התקלות שיש שם, אינכם יודעים איזה תקלות איומות יש שם. כשהייתי דיין כמה מקרים של אשת איש שבאו לפנינו בשביל שנתחברו יחד, היו באהל אחד והיה מעשה זימה, והאיש גרש את אשתו בשביל שהלך למירון, לכן כאב לי שהולכים למירון, לא זה הזמן ללכת למירון, מי שרוצה ללכת למירון יש לו את כל השנה כולה, אבל בל"ג לעומר 'באו בה פריצים ויחללוה'[71], כל הערב רב, כל מיני אנשים בלבוש שחצני, לבוש של בגדי פריצות, לכן הייתי כל הזמן נגד זה.
אבל עכשיו תיקנו תקנה טובה שביל מיוחד לגברים ושביל מיוחד לנשים, לא להתערב, רק ללכת כל אחד 'איש על מחנהו איש על דגלו'[72], לא לעשות ערבוביא, רק ילך יעשה את המצוה ותכף יחזור לביתו, לא ישארו שם לשבת, פן יכשלו גם כן בחילול שבת ח"ו.
יש גם כן שוחטים שם ששוחטים כבשים, איני יודע אם מנקרים או לא מנקרים, צריך ניקור, חלב כזית זה כרת כמו שאוכל חמץ בפסח, כמו שאוכל בכיפור רחמנא ליצלן, לכן צריך ליזהר בזה, אם קונים ויש השגחה - טוב, אם אין השגחה אסור לקנות.
צריך ליזהר בכל הדברים כולם, 'כל עמל אדם לפיהו'[73]. יאכל משהו לא כשר, אוי ואבוי לו. מי אמר ששחיטתו טובה? אם יש שחיטה טובה יש אחריות ויש השגחה, זה ענין אחר. אם לא - לא יאכל. הקב"ה יזכנו שלא תצא שום תקלה מתחת ידינו.
תמיד אני מזהיר שלא ילכו בל"ג לעומר למרון מפני התקלות שיש שם, אינכם יודעים איזה תקלות איומות יש שם. כשהייתי דיין כמה מקרים של אשת איש שבאו לפנינו בשביל שנתחברו יחד, היו באהל אחד והיה מעשה זימה, והאיש גרש את אשתו בשביל שהלך למירון, לכן כאב לי שהולכים למירון, לא זה הזמן ללכת למירון, מי שרוצה ללכת למירון יש לו את כל השנה כולה, אבל בל"ג לעומר 'באו בה פריצים ויחללוה'[71], כל הערב רב, כל מיני אנשים בלבוש שחצני, לבוש של בגדי פריצות, לכן הייתי כל הזמן נגד זה.
אבל עכשיו תיקנו תקנה טובה שביל מיוחד לגברים ושביל מיוחד לנשים, לא להתערב, רק ללכת כל אחד 'איש על מחנהו איש על דגלו'[72], לא לעשות ערבוביא, רק ילך יעשה את המצוה ותכף יחזור לביתו, לא ישארו שם לשבת, פן יכשלו גם כן בחילול שבת ח"ו.
יש גם כן שוחטים שם ששוחטים כבשים, איני יודע אם מנקרים או לא מנקרים, צריך ניקור, חלב כזית זה כרת כמו שאוכל חמץ בפסח, כמו שאוכל בכיפור רחמנא ליצלן, לכן צריך ליזהר בזה, אם קונים ויש השגחה - טוב, אם אין השגחה אסור לקנות.
צריך ליזהר בכל הדברים כולם, 'כל עמל אדם לפיהו'[73]. יאכל משהו לא כשר, אוי ואבוי לו. מי אמר ששחיטתו טובה? אם יש שחיטה טובה יש אחריות ויש השגחה, זה ענין אחר. אם לא - לא יאכל. הקב"ה יזכנו שלא תצא שום תקלה מתחת ידינו.
איסור הטלויזיה (והאייפון וכל הדומה לו)
כבר אמרתי שאדם ירא שמים לא יכניס טלויזיה בתוך ביתו. הטלויזיה הזאת יש בה כל מיני שחיתות, כל מיני סרטים מלאים זימה מלאים זוהמה, אין לך שחוק וקלות ראש גדול מזה. המביא טלויזיה בתוך ביתו מביא יצר הרע בתוך ביתו! לעולם ירגיז אדם את יצר הטוב על יצר הרע, האדם צריך ללכת לעולם בדרכי ה', 'נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי', התורה היא אור, בלעדיה הוא בחושך.
יצר הרע מטשטש בעיני העולם את ההלכות, והטיפשים הולכים אחריו, בעוה"ב תהיה להם תשובה "רבונו של עולם, אני בשר ודם ויצר הרע מאש, מי יכול להתגבר עליו, לא יכולתי להתגבר עליו, יצר הרע בלבל אותנו", הקב"ה גם מצטער עמם, כמו שאמרו בברכות[74] "אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, חד דכתיב 'ואשר הרעתי'" וכו'. הקב"ה אומר זו אשמה שלי שבראתי את יצר הרע שיחטיאם, לפחות יש להם טענה, אמנם איני אומר שהיא נכונה, אבל לפחות טענה. מקילים מעט מעונשו בשביל התירוץ הזה.
אבל זה שהביא הטלויזיה לתוך ביתו והסתכל במראות נגעים וראה כל מיני מראות של זוועה וזימה, אומרים לו למה עשית כך? 'רבונו של עולם אני בשר ודם', אתה בשר ודם ?! טיפש! מי הביא את יצר הרע בתוך ביתך? למה תביא אותו תוך ביתך? מה יענה ליום פקודה? אין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש.
יש בספרים מעשה. אדם נכבד היה רוכב על סוס, נוסע מעיר לעיר. בדרך פגש אדם אחד חיגר בוכה מתחנן, תעזרו לי. זה ירד מהסוס, נתן לו דינר זהב ועלה לסוס. העני התחיל לבכות עוד הפעם.
- מה, נתתי לך דינר זהב?
- כן, אני חיגר, צריך להגיע לעיר פלונית, איני יכול לבד, תעזרו לי.
ריחם עליו הרכיבו על הסוס, הוא ישב מאחריו והתחיל ליסוע. הגיעו לעיר, אמר לו בעל הסוס, "תרד הגענו". התחיל החיגר לצעוק, "תראו זה הבליעל הזה גוזל לי את הסוס, אני בעל הסוס".
באו כולם התאספו, והעשיר צועק, "שקר, לקחתי אותו ריחמתי עליו, עכשיו הוא רוצה לקחת את הסוס שלי". אחד אומר כך ואחד אומר כך, הלכו אצל השופט שיפסוק ביניהם, מתקוטטים ביניהם, 'זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי'.
השופט שמע את הדברים אמר לו לחיגר תצא בחוץ.
- אני רוצה להגיד לך את האמת, אני מרגיש שהאמת אתך, אתה בעל הסוס והרכבת את החיגר, עשית לו טובה, עם אדם רע. למה נתת בידו את המושכות של הסוס ואתה ישבת מאחריו? זה מראה שידו על העליונה, אתה הפסדת את זכותך בידיך, היית צריך להשים אותו מאחריך שילך לעזאזל, ואתה תשב לפנים, 'אתה במו ידך הרכבת אנוש לראשך', מה אני יכול לעשות לך, איבדת את זכותך בידך!
כך אדם שמביא את היצר הרע לתוך ביתו, מה יאמר? למה הבאת אותו לתוך הבית שלך? טיפש, אתה לקחת את המושכות שמת בידו! אדם צריך להיות בעל שכל, בעל תבונה שלא יעשה דברים כאלה שבסוף יתחרט עליהם[75]. הכל מושב ליצים תועבות שחיתות מראות נגעים ופריצות, ואתה עוד מתרץ תירוצים? הוא מוסר את רוחו ונשמתו בידו ליצר הרע. כל אדם יתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה, הילדים למדים מהשחיתות יותר מהכל, לומדים איך לגנוב, איך לגזול, איך לשפוך דמים, זה מסוכן מאוד בשבילם, מי שמכניס טלויזיה לביתו מקלקל את ילדיו, 'משחית נפשו הוא יעשנה'. אדם ירא שמים לא יעשה כן, לא בשביל אשתו, ולא בשביל בניו. יעשה כל שביכולתו לא להכניס דבר כזה.
אשתו לוחצת עליו שיקנה טלויזיה, לא ישמע לה, יקנה לה ממתקים סוכריות מרמלד, יקנה עגילים ותכשיטים זה יותר טוב במקום שיכניס יצר הרע לביתו.
יצר הרע מטשטש בעיני העולם את ההלכות, והטיפשים הולכים אחריו, בעוה"ב תהיה להם תשובה "רבונו של עולם, אני בשר ודם ויצר הרע מאש, מי יכול להתגבר עליו, לא יכולתי להתגבר עליו, יצר הרע בלבל אותנו", הקב"ה גם מצטער עמם, כמו שאמרו בברכות[74] "אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, חד דכתיב 'ואשר הרעתי'" וכו'. הקב"ה אומר זו אשמה שלי שבראתי את יצר הרע שיחטיאם, לפחות יש להם טענה, אמנם איני אומר שהיא נכונה, אבל לפחות טענה. מקילים מעט מעונשו בשביל התירוץ הזה.
אבל זה שהביא הטלויזיה לתוך ביתו והסתכל במראות נגעים וראה כל מיני מראות של זוועה וזימה, אומרים לו למה עשית כך? 'רבונו של עולם אני בשר ודם', אתה בשר ודם ?! טיפש! מי הביא את יצר הרע בתוך ביתך? למה תביא אותו תוך ביתך? מה יענה ליום פקודה? אין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש.
יש בספרים מעשה. אדם נכבד היה רוכב על סוס, נוסע מעיר לעיר. בדרך פגש אדם אחד חיגר בוכה מתחנן, תעזרו לי. זה ירד מהסוס, נתן לו דינר זהב ועלה לסוס. העני התחיל לבכות עוד הפעם.
- מה, נתתי לך דינר זהב?
- כן, אני חיגר, צריך להגיע לעיר פלונית, איני יכול לבד, תעזרו לי.
ריחם עליו הרכיבו על הסוס, הוא ישב מאחריו והתחיל ליסוע. הגיעו לעיר, אמר לו בעל הסוס, "תרד הגענו". התחיל החיגר לצעוק, "תראו זה הבליעל הזה גוזל לי את הסוס, אני בעל הסוס".
באו כולם התאספו, והעשיר צועק, "שקר, לקחתי אותו ריחמתי עליו, עכשיו הוא רוצה לקחת את הסוס שלי". אחד אומר כך ואחד אומר כך, הלכו אצל השופט שיפסוק ביניהם, מתקוטטים ביניהם, 'זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי'.
השופט שמע את הדברים אמר לו לחיגר תצא בחוץ.
- אני רוצה להגיד לך את האמת, אני מרגיש שהאמת אתך, אתה בעל הסוס והרכבת את החיגר, עשית לו טובה, עם אדם רע. למה נתת בידו את המושכות של הסוס ואתה ישבת מאחריו? זה מראה שידו על העליונה, אתה הפסדת את זכותך בידיך, היית צריך להשים אותו מאחריך שילך לעזאזל, ואתה תשב לפנים, 'אתה במו ידך הרכבת אנוש לראשך', מה אני יכול לעשות לך, איבדת את זכותך בידך!
כך אדם שמביא את היצר הרע לתוך ביתו, מה יאמר? למה הבאת אותו לתוך הבית שלך? טיפש, אתה לקחת את המושכות שמת בידו! אדם צריך להיות בעל שכל, בעל תבונה שלא יעשה דברים כאלה שבסוף יתחרט עליהם[75]. הכל מושב ליצים תועבות שחיתות מראות נגעים ופריצות, ואתה עוד מתרץ תירוצים? הוא מוסר את רוחו ונשמתו בידו ליצר הרע. כל אדם יתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה, הילדים למדים מהשחיתות יותר מהכל, לומדים איך לגנוב, איך לגזול, איך לשפוך דמים, זה מסוכן מאוד בשבילם, מי שמכניס טלויזיה לביתו מקלקל את ילדיו, 'משחית נפשו הוא יעשנה'. אדם ירא שמים לא יעשה כן, לא בשביל אשתו, ולא בשביל בניו. יעשה כל שביכולתו לא להכניס דבר כזה.
אשתו לוחצת עליו שיקנה טלויזיה, לא ישמע לה, יקנה לה ממתקים סוכריות מרמלד, יקנה עגילים ותכשיטים זה יותר טוב במקום שיכניס יצר הרע לביתו.
הבהרה לדבריו בענין מחיצה בחתונה
ברצוני לומר בהזדמנות זו דבר אחד שמעיק עלי ומצער אותי. יש עתונאי אחד שתמיד אומר דברים בשמי, פעמים שהוא מסלף בכוונה ביודעין, ויש שיכול להיות שהוא עם הארץ לא הבין. הולך מפרסם בעתונים כל מיני דברים בשמי. 'אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי'[76]. כתב כותרת גדולה באיזה עתון שאמרתי שלא צריך לעשות מחיצה כשיש חתן וכלה.
לא אמרתי כך, זה מסלף את דברי! הבאתי מחלוקת, ר' יהודה החסיד כתב שצריך מחיצה, הלבוש כתב שלא מעכב אם לא תהיה מחיצה. אם תהיה מחלוקת בין הורי החתן והורי הכלה, אלו רוצים מחיצה ואלו לא, לא לעשות מזה מחלוקת.
כמה מקרים באו אלי ורצו לבטל את החתונה לגמרי, היתה מחלוקת, אלה רצו מחיצה ואלה לא רצו, עד שדברתי אתם דברי כיבושין וחזרו בהם. אבל לא שאמרתי לבטל את המחיצה, לא אמרתי מעולם, 'איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת', לא היו דברים מעולם, כוונתי היתה רק במקרה של מחלוקת שלא טוב לבטל שידוכין, בשביל זה לעשות מחלוקת, אז יכולים לסמוך על הרב הלבוש שאמר שבזמנינו יכולים להקל[77]. אבל לא לסלף את דברי[78].
האדם הזה, או שהוא עם הארץ ולא מבין את דברי, או שהוא מסלף בכונה את דברי. הרבה צרות יש לי מהעתונאי הזה, הולך ומפרסם דברים שלא צויתי ולא אמרתי ולא עלו על לבי, לא יאבה ה' סלוח לו.
לא אמרתי כך, זה מסלף את דברי! הבאתי מחלוקת, ר' יהודה החסיד כתב שצריך מחיצה, הלבוש כתב שלא מעכב אם לא תהיה מחיצה. אם תהיה מחלוקת בין הורי החתן והורי הכלה, אלו רוצים מחיצה ואלו לא, לא לעשות מזה מחלוקת.
כמה מקרים באו אלי ורצו לבטל את החתונה לגמרי, היתה מחלוקת, אלה רצו מחיצה ואלה לא רצו, עד שדברתי אתם דברי כיבושין וחזרו בהם. אבל לא שאמרתי לבטל את המחיצה, לא אמרתי מעולם, 'איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת', לא היו דברים מעולם, כוונתי היתה רק במקרה של מחלוקת שלא טוב לבטל שידוכין, בשביל זה לעשות מחלוקת, אז יכולים לסמוך על הרב הלבוש שאמר שבזמנינו יכולים להקל[77]. אבל לא לסלף את דברי[78].
האדם הזה, או שהוא עם הארץ ולא מבין את דברי, או שהוא מסלף בכונה את דברי. הרבה צרות יש לי מהעתונאי הזה, הולך ומפרסם דברים שלא צויתי ולא אמרתי ולא עלו על לבי, לא יאבה ה' סלוח לו.
[1] שמחה ארליך כיהן כשר האוצר בממשלת בגין הראשונה, בין השנים תשל"ז-תשל"ט. מת בשנת תשמ"ג.
[2] לשם המחשה, כיום שיעור מקוה שהוא 40 סאה מכיל לפי השיטה המקילה ביותר של הגרא"ח נאה כ-331.776 ליטר, ולפ"ז מאה סאה הם [בנפח] כשמונה מאות עשרים ושבע ליטר, והשיטה המחמירה ביותר במקוה היא 964.3 ליטר [במציאות רוב ככל המקוואות מכילות לפחות 1000 ליטר], שלפיה נמצא כי מאה סאה הם שתי קוב וארבע מאות ועשר ליטר, וכמות זו עלתה רק בזוז, שהוא שווי של 4.5 גרם כסף טהור, כחמישה עשר שקלים בלבד!
[3] ב"ק נב.
[4] ע"ע במעלת שירת הבקשות במאור ישראל דרושים (עמ' רפא). ובמעדני המלך ח"א (פרק ג).
[5] ונדפס בתמציתיות ובראשי פרקים במאור ישראל דרושים (עמ' רצג).
[6] יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ד). וכ"ה בחלק י' (אה"ע סימן כג).
[7] סימן קסח.
[8] סוכה נב. ועוד מקומות רבים כמצויין בספרים הנזכרים בדברי מרן זיע"א.
[9] עי"ש שהוסיף ראיות מפסוקים רבים.
[10] פרק קמח, יב.
[11] ירמיה לא, יב.
[12] ונצטט מספר קטעים מיביע אומר חלק י' הנ"ל: וכן יש ללמוד ממסע התשובה שערכו גדולי ישראל בשנת תרע"ד, הגרא"י קוק והגרי"ח זוננפלד, והגרי"מ חרל"פ וסיעתם זצ"ל, שאחד התיקונים החשובים שתקנו במושבים, להקים כתות נפרדות בין הבנים לבנות וכו' (ראה בספר האיש על החומה חלק ב עמ' ש). ולדאבון לבב נשתקע הדבר במשך הזמן והתחילו להקים בתי ספר "ממלכתי דתי" בתערובת בנים ובנות, והקילו ראש בתקנתם ז"ל. ואין להם על מה שיסמוכו. וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו.) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בבית הספר בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו (!). כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ.) עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו שעושים משמרת למשמרת והיה מחננו קדוש. ... ועל כן כל המאמין בתורתנו הקדושה אסור לו לשלוח בניו או בנותיו לבתי ספר אלה המרגילים לדבר עבירה ומכניסים מחשבת זימה בלבבות הרכות. ועל כל מי שיש יכולת בידו חיובא רמיא למחות ולמנוע מעשות התועבה הזאת, ולהודיעם באזהרה חמורה כי לא יאבה ה' סלוח להם, ומרה תהיה אחריתם, ולא יעשה כן בישראל. עכתד"ק.
[13] ישעיה כט, יד. שבת קלח:
[14] על פי לשון הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ח, דף כ סוע"א).
[15] בהקדמת המחבר.
[16] עמוס ח, יד.
[17] פרק ו' מהלכות יום טוב הלכה כ"א. ובשלחן ערוך סימן תקכט ס"ד.
[18] ויקרא רבה פכ"ו פ"ב. וכן הוא בענף עץ אבות (עמ' ז).
[19] בראשית ב, יז.
[20] בראשית ג, ג.
[21] תהלים פא, י.
[22] ויקרא יח, ו.
[23] ועיין ביביע אומר חלק עשירי (אה"ע סימן כג), מילים כדרבנות על חובת ההפרדה בבתי הספר.
[24] ישעיה לג, טו-ז.
[25] וראה עוד במעדני המלך ח"א (פרק יג).
[26] ויקרא יח, ל.
[27] יבמות כא:
[28] אבות א, א.
[29] בראשית ד, ז.
[30] מכות כג:
[31] סוטה ח.
[32] ט.
[33] משלי ב, יט.
[34] ועיין בטהרת הבית חלק ב' (עמ' ריח).
[35] ויקרא יח, ו.
[36] ויקרא יח, יב-יג.
[37] אה"ע ריש סימן כ'. וע"ע בבית יוסף יו"ד סוף סימן קצח.
[38] ירמיה כג, כד.
[39] דניאל ב, כב.
[40] אבות ב, א.
[41] יומא סט:
[42] משלי כח, יד.
[43] סוכה נב סוע"א.
[44] סנהדרין כא:
[45] דברים יז, יז.
[46] מלכים א' ג, יג.
[47] מלכים א' יא, ד.
[48] יואל ב, כ.
[49] סוכה נב.
[50] קיט:
[51] שם נה.
[52] סנהדרין מט.
[53] בהלכות מלכים פ"ג ה"ט.
[54] ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן סג), וביביע אומר חלק ז' (חו"מ סימן י), וחלק י' (יו"ד סימן מ ובהערה). ובשלחן המערכת ח"ב (ערך דינא דמלכותא).
[55] נדה יג.
[56] בראשית לח, ז.
[57] שו"ע או"ח סי' ג' סי"ד.
[58] בראשית ט, ו.
[59] שמות א, י.
[60] סוף מסכת תענית.
[61] סנהדרין קו.
[62] יחזקאל כג, כ.
[63] עפ"י ישעיה ד, א.
[64] איכה רבה ה, יא.
[65] איכה ה, יא.
[66] ישעיה מח, כב.
[67] עפ"י ישעיה ו, ב.
[68] וראה עוד בענף עץ אבות (עמ' רה).
[69] מיכה ו, ח.
[70] עפ"י שמות ח, יח.
[71] עפ"י יחזקאל ז, כב.
[72] במדבר א, נב.
[73] קהלת ו, ז.
[74] דף לב. ופירש"י: דכתיב ואשר הרעותי - רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי - אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע. אלמלא שלש מקראות הללו - שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו, ולהסיר יצר הרע ממנו. נתמוטטו רגלינו במשפט, אבל עכשיו יש לנו פתחון פה - שהוא גרם לנו שברא יצר הרע. עי"ש.
[75] וראה בקונטרס "מבט גורלי" שהבאנו בס"ד את כל דברי מרן זיע"א בגנות מכשיר הטלויזיה. וראה עוד מעשה רב נפלא ממרן זיע"א בספר היקר 'מלך ביופיו' (עמ' קצד).
[76] עפ"י ירמיה יט, ה.
[77] כמובן בכל מקרה צריך שהישיבה תהיה נפרדת, גברים לחוד ונשים לחוד.
[78] ועיין בדין זה בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סימן יג אות ה).
[2] לשם המחשה, כיום שיעור מקוה שהוא 40 סאה מכיל לפי השיטה המקילה ביותר של הגרא"ח נאה כ-331.776 ליטר, ולפ"ז מאה סאה הם [בנפח] כשמונה מאות עשרים ושבע ליטר, והשיטה המחמירה ביותר במקוה היא 964.3 ליטר [במציאות רוב ככל המקוואות מכילות לפחות 1000 ליטר], שלפיה נמצא כי מאה סאה הם שתי קוב וארבע מאות ועשר ליטר, וכמות זו עלתה רק בזוז, שהוא שווי של 4.5 גרם כסף טהור, כחמישה עשר שקלים בלבד!
[3] ב"ק נב.
[4] ע"ע במעלת שירת הבקשות במאור ישראל דרושים (עמ' רפא). ובמעדני המלך ח"א (פרק ג).
[5] ונדפס בתמציתיות ובראשי פרקים במאור ישראל דרושים (עמ' רצג).
[6] יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ד). וכ"ה בחלק י' (אה"ע סימן כג).
[7] סימן קסח.
[8] סוכה נב. ועוד מקומות רבים כמצויין בספרים הנזכרים בדברי מרן זיע"א.
[9] עי"ש שהוסיף ראיות מפסוקים רבים.
[10] פרק קמח, יב.
[11] ירמיה לא, יב.
[12] ונצטט מספר קטעים מיביע אומר חלק י' הנ"ל: וכן יש ללמוד ממסע התשובה שערכו גדולי ישראל בשנת תרע"ד, הגרא"י קוק והגרי"ח זוננפלד, והגרי"מ חרל"פ וסיעתם זצ"ל, שאחד התיקונים החשובים שתקנו במושבים, להקים כתות נפרדות בין הבנים לבנות וכו' (ראה בספר האיש על החומה חלק ב עמ' ש). ולדאבון לבב נשתקע הדבר במשך הזמן והתחילו להקים בתי ספר "ממלכתי דתי" בתערובת בנים ובנות, והקילו ראש בתקנתם ז"ל. ואין להם על מה שיסמוכו. וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו.) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בבית הספר בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו (!). כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ.) עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו שעושים משמרת למשמרת והיה מחננו קדוש. ... ועל כן כל המאמין בתורתנו הקדושה אסור לו לשלוח בניו או בנותיו לבתי ספר אלה המרגילים לדבר עבירה ומכניסים מחשבת זימה בלבבות הרכות. ועל כל מי שיש יכולת בידו חיובא רמיא למחות ולמנוע מעשות התועבה הזאת, ולהודיעם באזהרה חמורה כי לא יאבה ה' סלוח להם, ומרה תהיה אחריתם, ולא יעשה כן בישראל. עכתד"ק.
[13] ישעיה כט, יד. שבת קלח:
[14] על פי לשון הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ח, דף כ סוע"א).
[15] בהקדמת המחבר.
[16] עמוס ח, יד.
[17] פרק ו' מהלכות יום טוב הלכה כ"א. ובשלחן ערוך סימן תקכט ס"ד.
[18] ויקרא רבה פכ"ו פ"ב. וכן הוא בענף עץ אבות (עמ' ז).
[19] בראשית ב, יז.
[20] בראשית ג, ג.
[21] תהלים פא, י.
[22] ויקרא יח, ו.
[23] ועיין ביביע אומר חלק עשירי (אה"ע סימן כג), מילים כדרבנות על חובת ההפרדה בבתי הספר.
[24] ישעיה לג, טו-ז.
[25] וראה עוד במעדני המלך ח"א (פרק יג).
[26] ויקרא יח, ל.
[27] יבמות כא:
[28] אבות א, א.
[29] בראשית ד, ז.
[30] מכות כג:
[31] סוטה ח.
[32] ט.
[33] משלי ב, יט.
[34] ועיין בטהרת הבית חלק ב' (עמ' ריח).
[35] ויקרא יח, ו.
[36] ויקרא יח, יב-יג.
[37] אה"ע ריש סימן כ'. וע"ע בבית יוסף יו"ד סוף סימן קצח.
[38] ירמיה כג, כד.
[39] דניאל ב, כב.
[40] אבות ב, א.
[41] יומא סט:
[42] משלי כח, יד.
[43] סוכה נב סוע"א.
[44] סנהדרין כא:
[45] דברים יז, יז.
[46] מלכים א' ג, יג.
[47] מלכים א' יא, ד.
[48] יואל ב, כ.
[49] סוכה נב.
[50] קיט:
[51] שם נה.
[52] סנהדרין מט.
[53] בהלכות מלכים פ"ג ה"ט.
[54] ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן סג), וביביע אומר חלק ז' (חו"מ סימן י), וחלק י' (יו"ד סימן מ ובהערה). ובשלחן המערכת ח"ב (ערך דינא דמלכותא).
[55] נדה יג.
[56] בראשית לח, ז.
[57] שו"ע או"ח סי' ג' סי"ד.
[58] בראשית ט, ו.
[59] שמות א, י.
[60] סוף מסכת תענית.
[61] סנהדרין קו.
[62] יחזקאל כג, כ.
[63] עפ"י ישעיה ד, א.
[64] איכה רבה ה, יא.
[65] איכה ה, יא.
[66] ישעיה מח, כב.
[67] עפ"י ישעיה ו, ב.
[68] וראה עוד בענף עץ אבות (עמ' רה).
[69] מיכה ו, ח.
[70] עפ"י שמות ח, יח.
[71] עפ"י יחזקאל ז, כב.
[72] במדבר א, נב.
[73] קהלת ו, ז.
[74] דף לב. ופירש"י: דכתיב ואשר הרעותי - רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי - אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע. אלמלא שלש מקראות הללו - שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו, ולהסיר יצר הרע ממנו. נתמוטטו רגלינו במשפט, אבל עכשיו יש לנו פתחון פה - שהוא גרם לנו שברא יצר הרע. עי"ש.
[75] וראה בקונטרס "מבט גורלי" שהבאנו בס"ד את כל דברי מרן זיע"א בגנות מכשיר הטלויזיה. וראה עוד מעשה רב נפלא ממרן זיע"א בספר היקר 'מלך ביופיו' (עמ' קצד).
[76] עפ"י ירמיה יט, ה.
[77] כמובן בכל מקרה צריך שהישיבה תהיה נפרדת, גברים לחוד ונשים לחוד.
[78] ועיין בדין זה בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סימן יג אות ה).
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
נערך לאחרונה:
