תוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לב עמוד ב
לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה. פרש"י לקרות בבית הכנסת, וקשה דלא אשכחן לקריאת התורה בבית הכנסת שיהא מצוה עליה מן התורה אלא תקנת עזרא היא, ומיהו אשכחן קצת קריאות שהן מן התורה כגון פרשת זכור ופרשת פרה וכיוצא בהן. ונראה לפרש דקאי אקריאות שהצריכה תורה לקרות כגון מקרא בכורים ווידוי מעשר וקריאת חליצה.
תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף יג עמוד א
כל התורה כולה בכל לשון נאמרה. פרש"י בפ"ב דמגילה לקרות בס"ת, וקשה דלא אשכחן שתהא קריאת התורה מן התורה, מיהו אפשר שיש קריאה שהיא מן התורה כגון פרשת זכור ופרשת פרה אדומה וכיוצא בהם, ונראה לפרש בכל לשון נאמרה כל קריאות שצוה הכתוב צריך לומר בלשון הקודש כגון מקרא בכורים וידוי מעשר (ומקרא מגילה) וחליצה כולם בלשון הקדש למ"ד בלשון הקדש נאמרה.
משמע שסובר הרא"ש שגם פרשת שקלים ופרשת החודש הם מהתורה -השו"ע לא ראה דבריו ולכאורה אם היה רואה דבריו היה פוסק כמותו שהוא עמוד הוראה ולמה הנשים לא באות לשמוע?