חשבתי שאתה הוא ר' בנימין המצלם.
אם תדייק היטב במה שציינתי בהערה בחזוע ולא 'רק' בלמעלה, תראה שכתב להדיא שמי שרוצה לסמוך על הטז (בכל מה שכתב) יש לו על מה לסמוך. דייק היטב בלשונו.
ואכ המאורות לא דייקו בזה.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
זה מאה אחוז הרב אופיר אתה תוכל לראות גם בבית מרן בעלון של שבוע אחרון או לפניו
זהו, כבר הורדתי את הקובץ השלם ושם רואים גם את חלק א' ושם אומר את שמו.
לא הבנתי.
אם הבנתי נכון, הרב אופיר מלכא פסק שיכול לברך כאשר יש לו ספק, ומרן כתב לסמוך כאשר הוא אכל 18 גרם, ולא כאשר הוא מסופק.
זה מה שהבנתי שהתכוון הרב יוסף דהן לומר. שלפי מש"כ הרב אופיר בדעת הרב עובדיה, אם הוא מסופק (ולא שאכל 18 גרם, אלא שהוא מסופק), יכול לכלול בברכה, ולפי מרן עצמו, אינו יכול.
לפני כחודשיים
אברך מבני ברק
Well-known member
מה זה הסרטון הראשון?
ואוו. ממש חדש.
בעבר עוד היה נראה שאומנם הרב אופיר חולק על מרן, אבל בכל זאת איכשהו מכבדים אותו כי זו דרכה של תורה. בסירטון הנ"ל, מרן שליט"א ממש אמר שאסור ללכת לשיעורים שלו.
זה כבר ממש עליית מדרגה בהתייחסות אליו.
בקיצור תוריד את הקובץ שהעלה ר' בנימין וזה שתי החלקים יחד
כך מבואר בהלכה למעלה בחזוע.
אולם בהערות בקטע שציטטתי מבואר שמי שרוצה לסמוך על הטז 'לגמרי' יש לו על מה לסמוך וזה כמו שהבין הרב מלכה.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
גם אם נכון לומר שהבנת לא כמו שמאורות הבינו
הרב מלכא מבין במרן לכתחילה וכך הוא מציג אותו בספר
ולמעשה לרב עובדיה מרן זצל זה לרק ע''מ לסמוך והנה לנו שלא דייק בתורתו
וזה מה שהרב יצחק מתכוון בהרבה מקרות שהרב מלכא לא מעיין בדברי הרב עובדיה
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
זה נראה כאילו קראת את כל הערות
אך יש גם יב''א ויח''וד ששם אפשר לגלות יותר אם מרן התכוון לסמוך על הטז בכל ספק או רק ב18 גרם
ואני בטוח שמאורות הבינו ודייקו יותר
וכמו שכתבתי.
וגם בחזו''ע עצמו נראה בהערה זה לא מוכרח כמו שהסברת ומצו''ב והמעיין יבחר
הנה מרן בשלחן ערוך (סימן רח סעיף יח) כתב בזו הלשון: לא יכלול על הספק שום תוספת בברכה מעין שלש אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות. ובהגהה שם, פירוש, כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו האחרונה על הגפן ועל פרי הגפן או בורא נפשות רבות, לא יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות, ופרי משבעת המינים שברכתו על העץ ועל פרי העץ, ויכלול בברכה מעין שלש על הגפן ועל פרי הגפן, אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות. (ומקור הדברים בשו"ת תרומת הדשן סימן ל'). וכתב הטורי זהב שם ס"ק יט, נראה דהיינו רק לכתחלה לא יאכל דבר שיש בו ספק בברכתו האחרונה אם היא בורא נפשות רבות או ברכה מעין שלש, כדי לכלול אותו במעין שלש, אבל אם כבר אכל יכול להוסיף, אם אי אפשר בענין אחר, כיון שאין כאן ברכה לבטלה, דבלאו הכי צריך לברך. אבל מדברי הבית יוסף והשלחן ערוך מוכח שגם מי שאכל כבר ואינו יודע מה יברך אחריו, אין לו שום תקנה להוסיף ברכה אחרונה מספק, אף על פי שאי אפשר לו בענין אחר. ולפע"ד נראה שבעל התרומת הדשן מודה בזה שרשאי להוסיף מה שצריך לו בשביל הספק, מאחר שאי אפשר לו בענין אחר. ע"כ. וכתב המאמר מרדכי (ס"ק לז) על דברי הטורי זהב הנ"ל, ומה מאד מתקו דבריו לפי מדבש ונופת צופים, והם דברים הראויים למי שאמרם, ולפע"ד נראה שגם מרן לא כיון לענין דיעבד, ומה שכתב לא יכלול על הספק, ר"ל שאין לו להכניס עצמו בספק זה לכלול אותו בברכה אחרונה, והפירוש שכתוב בשלחן ערוך לא כיון יפה בזה וכו', אלא כל שאי אפשר לו בענין אחר רשאי לכלול אותו על הספק, וכדברי הט"ז. ע"כ. ולפע"ד פשט דברי מרן השלחן ערוך שכתב לא יכלול על הספק שום תוספת בברכה וכו', מוכח כמו שהבין הט"ז בדעת מרן, שאף בדיעבד יש להקפיד שלא להוסיף מספק בברכה אחרונה, ומשום דהוי הפסק. וכן כתב בספר בירך את אברהם (דף עג ע"א), שמדברי האחרונים מוכח שחולקים על הט"ז, וסבירא להו כדעת מרן השלחן ערוך, שאף בדיעבד שכבר אכל לא יכלול על הספק. ע"כ. ומה שהעיר בהגהות הגאון רבי עקיבא איגר שם, מדברי מרן השלחן ערוך (סוף סימן קח) שהטועה ומזכיר מאורע של שאר ימים בתפלה לא הוי הפסק, ומשום שכיון שנוסח זה יש לו עיקר באיזה זמן לא נחשב הפסק, וכן כאן יש לומר שיכול לכלול מספק ולא הוי הפסק. ועל פי זה דחה ראיית התרומת הדשן מהירושלמי. ע"ש. לא זכר שר שהתרומת הדשן עצמו ירד לחילוק זה, ודחאו בשתי ידים, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. (ושוב מצאתי בשו"ת חתן סופר סימן א', שהעיר על מר זקנו הגאון רבי עקיבא איגר הנ"ל, שלא שת לבו לעיין במקורם של דברים, דהיינו בשו"ת תרומת הדשן הנ"ל). ומכל מקום הרי גם ההלכה שבשלחן ערוך (סוף סימן קח) אינה מוסכמת, ורבים מהאחרונים כתבו שזהו דוקא בתפלת תשלומין, מה שאין כן בתפלה בזמנה הוי הפסק, וכמו שכתב בשיורי כנסת הגדולה שם. וכן כתבו הפרי חדש והברכי יוסף. וכן כתבו בשו"ת שואל ומשיב רביעאה (חלק ב' סימן קח), ובשו"ת עין אליעזר (סימן יב), ובשו"ת קרית חנה דוד (סימן קכא). ועיין עוד בטורי זהב (סוף סימן קח), ובשו"ת הלכות קטנות חלק א' (סימן רס). ואף על פי שמרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן ח') חזר בו ממה שכתב בברכי יוסף, והעלה שגם בתפלה העיקרית לא הוי הפסק. וכן הסכימו עמו הרבה מן האחרונים. מכל מקום לכתחלה בודאי שאין לעשות דבר שיש בו משום הפסק. (ועיין בבית יוסף סימן תרצ"ג בענין על הנסים ביום ט"ו אדר, ובשער הכוונות דף קט ע"א, שהובא בכף החיים סימן תרפח ס"ק כג, ובספר בן איש חי פרשת תצוה אות יד). וע' בשו"ת משבצות זהב (סי' צו). ע"ש. וע' בספר שלחן הטהור (סוף סי' רח סעיף כח) שפסק, מי שאכל פת כסנין, והסתפק אם אכל כשיעור ושתה רביעית יין, יכול לכלול שניהם בברכת מעין שלש. וזהו לכ"ע. ובאמת שבכל אופן יכול להוסיף בברכתו איזה ספק שהוא, וכמ"ש הט"ז, כי הוא ברור ופשוט. ע"כ. וע"ע בשו"ת תולדות ישראל (סי' ג אות ב) מ"ש בזה. ואנו אין לנו אלא דברי מרן הש"ע. וכנ"ל.
וכן בקדש חזיתיה להרב זכור לאברהם (אות ב', ערך כולל, דף יא ע"א), שהביא מה שנסתפק בספר תפלה לדוד בדין מי ששתה יותר מכזית יין ופחות מרביעית, שהדבר שנוי במחלוקת אם חייב בברכה אחרונה, (וכמו שכתב בשלחן ערוך סימן רי סעיף א'), אם יכול לכלול על הספק בתוספת ברכה מעין שלש על פרי משבעת המינים או על פת הבאה בכסנין, שאפשר שלא אמרו שלא יכלול על הספק אלא כשהספק בברכה עצמה אם היא על הגפן או בורא נפשות, אבל כאן שהספק הוא אם חייב בברכה זו גם בכזית או רק ברביעית אפשר שיכול לכלול מספק, וכתב על זה הזכור לאברהם, ולדעתי נראה שגם בזה לא יכלול, שאפשר שמן הדין הגמור לא תקנו ברכה על פחות מרביעית יין, ואיך יכלול מספק דבר שאינו. ועוד שאפשר שזה נלמד במכל שכן מנידון התרומת הדשן וכו'. ע"ש. אולם הרה"ג רבי אברהם אנקאווה בשו"ת כרם חמר (חלק אורח חיים סימן ח') כתב, שגם מי שאכל פחות מכזית מפירות שבעת המינים, יכול לכלול אותו בברכת על המחיה, כשאכל כזית פת הבאה בכסנין, שעיקר קפידת מרן השלחן ערוך שלא לכלול מספק, היא כשאותו הדבר צריך ברכה אחרונה בפני עצמה, ואם יכללנו לא יברך עליו, לכן כתב שלא יכלול, ואין הטעם משום הפסק באמצע הברכה בדברים אחרים, שהרי בברכות אמצעיות של תפלת שמונה עשרה יכול להוסיף מעין כל ברכה וברכה, ולפי זה באכל פחות מכשיעור רשאי לכלול עם הברכה מעין שלש. ודלא כהזכור לאברהם הנ"ל. ע"כ. ודבריו תמוהים, כי מה שכתב שלא הקפיד מרן אלא כשאותו דבר צריך ברכה בפני עצמה, ואם יכללנו לא יברך עליו, הרי גם אם לא יכללנו בברכה מעין שלש, לא יוכל לברך מספק, שספק ברכות להקל, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (סוף סימן רט), ואם כן מה הפסד יש במה שכוללו בברכה מעין שלש. ומה שהביא ראיה מברכות אמצעיות שבתפלה שרשאי להוסיף מעין כל ברכה וברכה, אינה ראיה כלל, דשאני תפלה דרחמי היא, אבל בברכות הנהנין והמצות, אסור להוסיף על המטבע שטבעו חכמים, ואין לך אלא מה שתיקנו חכמים. ואפילו בתפלה אם לא הזכיר מעין המאורע בדברים שאין מחזירים אותו, כגון יעלה ויבא בליל ראש חודש, ועל הנסים בחנוכה ובפורים, וכדומה, אינו רשאי להזכירם כל שסיים הברכה, אף על פי שעדיין לא התחיל בברכה אחרת, והיינו טעמא משום הפסק, וכמו שכתב בפסקי הרא"ש (ברכות פרק ד' סימן יז). וכן כתב בספר הבתים (ריש עמוד סב). ועיין עוד בחידושי הרשב"א (ברכות ל). ע"ש. (ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מט). וכן באמצע ברכת מעין שלש אינו רשאי להוסיף דבר שאינו צריך. והן אמת כי מדברי המגן אברהם (סימן רעא ס"ק יד) מוכח שמספק אין להקפיד אם מזכיר שלא לצורך אף לדעת מרן. ע"ש. מכל מקום בדבר שנפסקה הלכה כגון אכילת פרי פחות מכשיעור, שאין לברך עליו ברכה אחרונה כלל, שלא כדעת ר"י שהובא בתוספות והרא"ש (ברכות לט), בודאי שאין לכלול אותו בברכה מעין שלש משום הפסק. וע"ע באשל אברהם מבוטשאטש (סי' רפט) שכתב, כשהיה אוכל פת הבאה בכסנין אחר קידושא רבה, לא היה אומר בברכת מעין שלש אלא רק "על המחיה", מכיון שלא שתה אלא רק את רוב הכוס שיש בו ספק ברכה אחרונה, ורק כשהיה שותה את כל הכוס היה כולל את היין בברכת על המחיה. ע"ש. גם בשו"ת מהריא"ץ (סי' טז) כתב, שכן נהג ע"פ מה שפסק שלא יכלול על הספק, והעיר לו חתנו מדברי הט"ז, דבדיעבד כל שכבר אכל ושתה יכול לכלול על הספק, והשיב לו, שבאכל או שתה ספק פחות מכשיעור, דהוי ספק אם בכלל חייב לברך, י"ל שגם הט"ז מודה שאין לכלול מספק. ע"ש. וכ"כ בספר שביבי אש (סוף עמוד מד), שי"ל שבזה אף הט"ז יודה שאינו יכול לכלול הספק. וע"ע בשו"ת משנה הלכות ח"ה (סי' לו). שוב ראיתי בשו"ת יגל יעקב (חלק אורח חיים ריש עמוד קלח) שכתב, ששמע מרבו הגאון הקדוש מהרי"מ מספינקא, שאין לכלול בברכה מעין שלש שום ספק מחשש הפסק בגוף הברכה שמחוייב בה בודאי, ושכן מוכח מהט"ז עצמו (בסוף סימן קח), שהפסק נחשב כאילו שח באמצע וכו'. והגאון המחבר העיר שזה סותר למה שכתב הט"ז (סוף סימן רח). ושוב הזכיר דברי המגן אברהם (סימן רעא) הנ"ל. ע"ש. (וע' בשו"ת האלף לך שלמה סי' שנג). ולכאורה נראה דשב ואל תעשה עדיף.
אמנם ראיתי הלום בספר חיי אדם (כלל ג' סימן כ') שכתב, שגם בשתה יין פחות מרביעית, יכול לכלול מספק בברכה מעין שלש שמברך על פת הבאה בכסנין או פרי משבעת המינים, וכדברי הט"ז סוף סימן רח. ושכן פסק האליה רבה. ע"ש. וכן פסק בשו"ת אגרות משה כרך ד' (חלק אורח חיים חלק ב' סימן קט, עמוד חצ"ר). ע"ש. ולעומתם ראיתי להרה"ג רבי אברהם צבי שור בספר שביבי אש (עמוד מד) שכתב, שאם אכל עוגה כשיעור, וספק אם שתה יין כשיעור, אין לכלול על הגפן בברכה מעין שלש משום דהוי הפסק בברכה, וכדמוכח מדברי מרן המחבר (סימן רח סעיף יח) שלא יכלול על הספק, והיינו אפילו כשמחוייב בודאי בברכה רק שמסופק אם ברכתו בורא נפשות או על הגפן, ובכל זאת לא יכלול, וכן שכן כשהוא מסופק אם מחוייב כלל בברכה אחרונה שבודאי אין צריך לכלול. ע"ש. וזה כדברי הזכור לאברהם הנ"ל. אבל בשו"ת חתן סופר (סימן א' בד"ה עוד) כתב, שאם אכל פרי משבעת המינים. שברכתו מבוררת, אלא שהספק הוא אם אכל כשיעור היה נראה לי שאף לכתחלה יכול לכלול אותו בברכת על המחיה מספק, וכן עשיתי מעשה מכבר. אבל עכשיו שראיתי בהגהות מר זקני הגאון רבי עקיבא איגר שהטעם בזה משום הפסק, ושכן משמע בתרומת הדשן, אני נבוך ומסופק אם לעשות כן לכתחלה, ואף שבהגהות רבי עקיבא איגר עצמו חולק על התרומת הדשן, וסובר שאין לחוש בזה משום הפסק, כדמוכח בשלחן ערוך (סוף סימן קח), מכל מקום כבר כתבתי לעיל שהתרומת הדשן ממאן בחילוקו, ולכן ראוי לכתחלה שלא להכניס עצמנו בזה. עכת"ד. וע"ש. ומשמע שעל כל פנים אם אכל בדיעבד יכול לכלול על הספק. ובשו"ת משנה הלכות חלק ה' (סימן לו) האריך לפלפל בזה, והעלה שאם אכל פחות מכשיעור שאינו חייב בברכה אחרונה כלל, לא יכלול אותו בברכה מעין שלש כלל, אבל בספק אם הוא כשיעור הרוצה לסמוך על דברי הט"ז והאליה רבה והמאמר מרדכי, יש לו על מה שיסמוך. ע"ש. וכן דעת המשנה ברורה. ולפי זה נראה שמכיון ששיעור כזית שנוי במחלוקת, כי דעת התוספות חולין (קג:) והרא"ה בבדק הבית (דף צו ע"א), ומהרי"ל בפירוש ההגדה (דף טז ע"א), והתרומת הדשן (סימן קלט) בשם המרדכי, הכזית הוא כשיעור חצי ביצה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן תפו). ואילו הרי"ף והרמב"ם וסיעתם סוברים שכזית הוא כשליש ביצה, וכמו שכתב הפרי חדש שם, והגאון בעל זרע אמת בספר שבח פסח (דיני מצה אות ח'). וכן כתב בספר חמדת ימים, שהכזית הוא כששה דרהם, והובא בשלחן גבוה (סימן תפו סק"א). ע"ש. ועיין עוד בספר עקרי הד"ט (סימן יט אות ה') ובסידור עץ חיים חלק ב' (דף יב ע"א). ונמצא שלפי דעת הרי"ף והרמב"ם האוכל כשיעור ששה דרהם, שהוא שמונה עשר גרם, חייב לברך ברכה אחרונה, לפיכך האוכל שמונה עשר גרם עד כעשרים ושבעה גרם הוא נכנס בספק פלוגתא דרבוותא, ורשאי לכלול על הספק, אם אכל עוגה כשיעור. והוא הדין אם שתה יין בין כזית לרביעית, שהדבר שנוי במחלוקת, יכול לכלול על הספק. ועל כל פנים הרוצה לסמוך בזה על הט"ז והאחרונים הנ"ל, יש לו על מה שיסמוך. וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' כט, וח"ה ס"ס לו). ע"ש. וע' בשו"ת שרגא המאיר ח"ג (סי' ד), שהעלה דמי שאכל פחות מכזית עוגה, ושתה רביעית יין, כשיברך ברכה מעין שלש, יקדים היין שהוא ודאי חייב בברכה אחרונה, ואח"כ יכלול הספק, דהיינו על המחיה. ע"ש.
באמת מפה אפשר להבין מה גודל האחריות של מי שמדיס ספרים בהלכה ומדייק בדברי רבותינו, ראשונים ואחרונים, ואחרוני אחרונים.
לא קלה האחריות. ולא כל אחד יכול לקחת על גבו דיוקים שמגיעים בסופו של דבר להכרעות הרות גורל. אצל אנשים בבחוץ מבינים שהרות גורל זה רק עגונות. אבל כן, גם בברכות, חששות דאוריתא של ברכה לבטלה, זה רק דבר שאנחנו נבין. ועוד יותר אנחנו תלמידיו של מרן שחרט על דיגלו את העניין של ספק ברכות להקל, מגודל הבעיה בברכה לבטלה.
וב"ה שיש לנו בדורינו את מרן שליט"א שעונה לכל פונה וכן כותב דברים ברורים בספריו הבהירים שיוצאים במהדורות חדשות עם הרבה תוספות. וכך אנחנו יודעים את דעתו של מרן זיע"א בלי ספק
לא קלה האחריות. ולא כל אחד יכול לקחת על גבו דיוקים שמגיעים בסופו של דבר להכרעות הרות גורל. אצל אנשים בבחוץ מבינים שהרות גורל זה רק עגונות. אבל כן, גם בברכות, חששות דאוריתא של ברכה לבטלה, זה רק דבר שאנחנו נבין. ועוד יותר אנחנו תלמידיו של מרן שחרט על דיגלו את העניין של ספק ברכות להקל, מגודל הבעיה בברכה לבטלה.
וב"ה שיש לנו בדורינו את מרן שליט"א שעונה לכל פונה וכן כותב דברים ברורים בספריו הבהירים שיוצאים במהדורות חדשות עם הרבה תוספות. וכך אנחנו יודעים את דעתו של מרן זיע"א בלי ספק
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
אולי בקול הלשון יש שם שיעורים שלו של ש''ות צריך לבדוק אם מעודכן בשבועות האחרונים ולהריץ מהר את השמע למצוא
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
לא הבנתי זה הולך על מעין שלושאו מנין מרפסות?
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
וגם אם תבדוק בסוף הספר אין כלל התייחסות למקרה של ספק פחות מכזית ומקרים שונים שהם רק בהערות נמצאים בסוגרים וכאן לא נמצאו
וא''כ המסקנא שמרן לא הביא את הטז לענין ספק כללי אלא רק שאכל לפחות חי גרם.
ועדיף לומר כך מאשר שסתר עצמו במקורות או כיו''ב
