כמובן, יש את מה שכתוב בילקו"י בהקדמה.
* הוצאת ס"ת קודם עמוד השחר.
בתחילה כתב שיש להימנע מכך. ואח"כ כתב להקל בזה לפועלים.
* עליית סומא לס"ת.
בתחילה כתב שמותר. ואח"כ כתב שלכתחילה יש להימנע מכך.
* מי שיש לפניו תפוח (שהוא ודאי העץ) ובננה (שהוא ספק).
בתחילה כתב שיברך על הבננה תחילה. ולאחמ"כ חזר בו שיברך על התפוח תחילה.
* מי שאכל דבר שחייב שמעין שלש וכן פרי אדמה שחייב עליו נפשות, ובירך קודם מעין שלש.
בתחילה כתב שלא יצא יד"ח, ולאחמ"כ כתב שיצא יד"ח ולא יברך בורא נפשות.
* ברכה למי שגומע ביצה רכה שנגעל ממנה.
בתחילה כתב שאינו מברך, ואח"כ חזר בו שיש לברך. (ומ"מ כתב בילקו"י שמסתבר שהעושה כמש"כ בהתחלה ואינו מברך לא משתבש).
* ברכה על בושם.
בתחילה כתב שלא יברך, ואח"כ כתב שיברך. (וכתב שמ"מ העושה כמש"כ בתחילה לא משתבש).
* ברכה על גרעינים.
בתחילה כתב שיברך שהכל, ולאחמ"כ כתב שיברך האדמה.
* ברכה על פירות חשובים הגדלים באילנות סרק. (כגון צנובר).
בתחילה כתב שיברך שהכל, ולאחמ"כ כתב שיברך העץ דברכה מבוררת עדיף. (וגם בזה כתב שהעושה כמש"כ בתחילה לא משתבש).
* מי שטעה ובירך על כמהין ופטריות האדמה במקום שהכל.
בתחילה כתב שיצא ידי חובה בדיעבד, ואח"כ כתב שגם בדיעבד לא יצא.
* קדימת ברכת מעין שלש לאשר יצר.
בתחילה כתב שיקדים לברך אשר יצר, ואח"כ כתב שיקדים מעין שלש.
* ברכה אחרונה על אכילת שלווה.
בתחילה כתב שיש ספק ולכן לא יאכל כשיעור או שיאכל בסעודה. ואח"כ כתב שיכול לברך ברכה אחרונה.
* ברכה אחרונה על עוגה שרובה סוכה וביצים ומיעוטה קמח.
בתחילה כתב שצריך לשער שיש במה שאכל כזית דגן בכדי לברך ברכה אחרונה. ואח"כ כתב שמספיק שיאכל כזית מהכל.
* שכח אם בירך ברהמ"ז ובנו מזכירו.
בתחילה כתב שרק אם ע"י כך האב נזכר שבירך לא יחזור לברך, אך אם לא נזכר יחזור לברך מספק. ואח"כ כתב שהקטן נאמן בזה.
* ברכת הריח על ורד והדס של ערלה.
בתחילה כתב שלא לברך. ואח"כ כתב לברך.
* אם דילג בברכה על תיבת "העולם".
בתחילה כתב שלא יברך. ואח"כ כתב שיברך.
* ברכת הגומל לקטן.
בתחילה כתב שקטן לא יברך. ואח"כ כתב שיברך.
* ברכת שהחיינו לקונה ספרים חדשים ושמח בהם.
בתחילה כתב שלא יברך. ואח"כ כתב שהמברך יש לו ע"מ לסמוך.
* ברכה על ים התיכון.
בתחילה כתב לא לברך "שעשה את הים הגדול" [בשם ומלכות]. ואח"כ כתב לברך. (וכתב שמ"מ העושה כמש"כ בהתחלה בודאי לא משתבש).
* לגבי שיעור הדרהם. 3 או 3.2 גרם.
* קריאה לאור הנר של שעוה בשבת.
בתחילה כתב להחמיר. ואח"כ הראה פנים להקל.
* מי שלא הבדיל במוצ"ש, עד מתי יכול להבדיל.
בתחילה כתב עד סוף יום ראשון. ואח"כ כתב עד סוף יום שלישי.
[* לגבי טלטול בגד שעטנז בשבת. (עי' ילקו"י על שעטנז עמ' ש"פ)].
* אם עבר וברר בשבת.
בתחילה כתב להקל בזה. ואח"כ כתב שנכון להחמיר.
* ברירה בעצמות דגים.
בתחילה כתב שמותר. ואח"כ כתב שאם אין הדבר מפריע לו יש לחוש.
* משלוח מנות בפורים לאבל.
בתחילה כתב שאין לשלוח. ואח"כ כתב שאין אצלנו מנהג להחמיר בזה.
