ב"ה
שלום וברכה,
אשיב לפי סדר השאלות, ואת המקורות והנימוקים לתשובות ניתן למצא בתשובה המצורפת:
א. אכן חייב לילך אחר הגדול בחכמה ובמנין, ואף החולק בעצמו מחוייב בזה. (אותיות א,ד,ח)
ב. גם באופן שהטיעונים של החולק נראים יותר, יש לילך אחר הגדול בחו"מ, שהרי בלאו הכי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואין כאן שאלה של אמת ושקר, אלא שאלה של כיצד להכריע. (ראה במצורף אות יג). אולם באופן שהחולק אמון על דרכו של הגדול בחו"מ, אלא שנגלה לעיניו מקור קדום או בירור עובדתי וכדומה, שמשנה את השיקולים שמחמתן דן והכריע הגדול בחו"מ, באופן שברור לחכם בהחלט שאילו ראה הגדול ממנו מה שנגלה לעיניו הוא, לא היה מכריע כפי שהכריע אלא היה מכריע אחרת, באופן כזה רשאים להכריע כהחכם שאינו גדול, אולם אין להזדרז לעשות כך כל עוד לא נמלכים בעוד חכם או שניים שאמונים על דרכו של הגדול ומסכימים שיש בתגלית שמצא זה החכם כדי להטות כף ההכרעה.
ג. הגדרה של גדול בחכמה, שבקי ורגיל יותר בסוגיות ההלכתיות מיסודותיהם ועד למסקנותיהם, בהיקף גדול ובהבנה נכונה, וכן רגיל יותר בחיבורים של הפוסקים במשך הדורות. וזה בדר"כ מתוך שרגיל יותר מחבירו בעיון ההלכה ומסקנותיה, אם שהורגל בזה שנים ארוכות יותר, ואם שניצל זמנו לזה יותר, וא"נ זה וזה גורם. ואף שיתכן שעמיתו נבון יותר ממנו, בעל סברא יותר, עוקר הרים יותר, או פילוסוף יותר, או אפילו עמיתו רגיל ובקי יותר ממנו בעיון הש"ס ובספרי מחשבת ישראל ובחכמת הקבלה, כל שלענין הבקיאות והרגילות בסוגיות ההלכתיות בהיקף גדול והבנה נכונה, והרגילות בחיבורים של הפוסקים מעתיקי השמועה, עמיתו פחות בקי ורגיל ממנו ופחות הקיף, נחשב הוא לגבי עמיתו גדול ממנו בחכמה לענין פסיקת הלכה. (אות י)
וגדר גדול במנין הוא, שמנין חכמי הדור מסכימים ומקבלים דבריו, או רוב התלמידים סוברים כמותו. (אות יא)
והדרך לדע מיהו גדול בחו"מ, כתב הרשב"א בתשובה "ויצא שמו כן", וכך הם דברי רש"י בסוטה, שסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חביריו להורות כהלכה וכמשפט. (אות יב)
ד. דין בתראי קיים בזמנינו, אולם בתראי זה דוקא כשאינו חולק בסברא או בשיקול הדעת, שבזה אדרבא יש למאוחר לבטל דעתו אל הקדום לו כנודע, אלא עיקר גדר זה איירי כשיש לבתראי עוד ידיעות נוספות או היקף נרחב יותר ממה שהיה לפני הקודם אליו, ולכן קים ליה שאילו ראה הקודם אליו כל תוספת ידיעות אלו והיקף נרחב זה היה מכריע דוקא כך. ור"ל שהבתראי מבין יפה הכרעתו של החכם הקדום, ואינו חולק כלל לפי השיקולים שכן היו לפני החכם הקדום, אלא שמוסיף לערוך ולשקול ע"פ תוספת שלא היתה לפני החכם הקדום. אם בידיעות תורניות ממקורות קדומים, ואם בעובדות מכריעות. ופעמים אף מחמת שהבתראי היו מצויים אצלו ספרים רבים מספרי רבותינו בעלי הכללים והשותי"ם מה שלא היה מצוי אצל החכם הקדום, ומחמת כן יסודות ההכרעה ומשקליה התרחבו אצלו יותר ממה שהיו רחבים אצל החכם הקדום, וקים ליה לחכם המאוחר בזמן, שאילו היו ספרי רבותינו בעלי הכללים והשותי"ם לפני זה החכם הקדום, היה מקבל מסילות ההכרעה באופן רחב יותר והיה מכריע בשונה ממה שהכריע. אולם כל בר דעת לבבו יבין כמה היקף חכמה וגדולה של יחיד בדורו דרוש על מנת להגיע למידה כזו, ורק זעיר כאן זעיר שם שייך אולי להשתמש בכלל זה של בתראי כדי באמת להכריע אחרת ממי שגדול או ממי שקדום בזמן. וגם בזה יש להימלך בחכמים נוספים שמכירים את מקומם, לעומת גובה קומתם של רבותינו, ועוד שבקיאים בדרכי הפסיקה וההכרעה, ותשועה ברוב יועץ.
בברכה רבה
