amit26
Well-known member
שלום לכולם!
ביביע אומר ח"ח סי' כ"ב אות ו, מרן מביא את דברי מרן החיד"א בדין מי שנסתפק אם אכל שיעור כזית בפרי משבעת מינים,וחברו אכל גם מזונות,גם פרי משבעת המינים,וגם שתה יין, אם יכול לצאת ידי חובה ממנו או שיש בזה מעין הספק(לכתחילה על כל פנים)
ומרן החיד"א מביא ראייה (ומרן מסכים איתו) מדין ש"צ ששכח להתפלל בערבית,ובתפילת שחרית נאמר לו שיצא י"ח תשלומין בחזרת הש"צ,אע"פ שיש ברכת כהנים,קדושה , ולכאורה יש פה מעין נוסח שונה,והיינו יכולים להגיד לו באמת לצאת תשלומין בתפילת תשלומין נוספת כיחיד כך שהנוסח של התפילה יהיה זהה לתפילה אותה הוא צריך להשלים(18 של ערבית) - ומתוך כך תלמד גם אלינו,שאפשר לצאת י"ח גם אם יש מעין הפסקים באמצע,כי אתה יכול לקחת מה שנצרך לך,ומה שלא לא נחשב הפסק אם זה מעניין החיוב הנוכחי (חזרת הש"צ בשחרית,או חיובו של החבר במעין שלוש)
מה שלא זכיתי להבין, כיצד מדמים את הדין?
הרי בתפילות, יש מציאות שבכל מקרה הנוסח לא יהיה דומה - מי ששכח להתפלל מנחה של ראש חודש ומשלים בערבית 2(או להיפך) , מי ששכח מנחה של שישי ומשלים בערבית של שבת 2 וכו'. ולכן מתוך שבמצבים מסויים התקנה הא שיחזור להתפלל אע"פ שהנוסח שונה מאוד, כבר קיימת תקנה שאפשר לצאת י"ח התפילה החסרה בנוסח שונה גם אם יש אפשרות שהנוסח יהיה אחיד(במקרה של חזרת הש"צ כנ"ל)
אבל לעניין לצאת ידי חובה לכתחילה בהוספות "ועל המחיה" שבכלל האדם לא מחוייב,איפה ראינו מציאות כזו? במעין שלוש אתה חייב לברך תמיד על מה שאכלת,ואין מציאות שתתחייב על משהו אחד ותברך בנוסח אחר! אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיניי מה פספסתי במהלך הזה
ביביע אומר ח"ח סי' כ"ב אות ו, מרן מביא את דברי מרן החיד"א בדין מי שנסתפק אם אכל שיעור כזית בפרי משבעת מינים,וחברו אכל גם מזונות,גם פרי משבעת המינים,וגם שתה יין, אם יכול לצאת ידי חובה ממנו או שיש בזה מעין הספק(לכתחילה על כל פנים)
ומרן החיד"א מביא ראייה (ומרן מסכים איתו) מדין ש"צ ששכח להתפלל בערבית,ובתפילת שחרית נאמר לו שיצא י"ח תשלומין בחזרת הש"צ,אע"פ שיש ברכת כהנים,קדושה , ולכאורה יש פה מעין נוסח שונה,והיינו יכולים להגיד לו באמת לצאת תשלומין בתפילת תשלומין נוספת כיחיד כך שהנוסח של התפילה יהיה זהה לתפילה אותה הוא צריך להשלים(18 של ערבית) - ומתוך כך תלמד גם אלינו,שאפשר לצאת י"ח גם אם יש מעין הפסקים באמצע,כי אתה יכול לקחת מה שנצרך לך,ומה שלא לא נחשב הפסק אם זה מעניין החיוב הנוכחי (חזרת הש"צ בשחרית,או חיובו של החבר במעין שלוש)
מה שלא זכיתי להבין, כיצד מדמים את הדין?
הרי בתפילות, יש מציאות שבכל מקרה הנוסח לא יהיה דומה - מי ששכח להתפלל מנחה של ראש חודש ומשלים בערבית 2(או להיפך) , מי ששכח מנחה של שישי ומשלים בערבית של שבת 2 וכו'. ולכן מתוך שבמצבים מסויים התקנה הא שיחזור להתפלל אע"פ שהנוסח שונה מאוד, כבר קיימת תקנה שאפשר לצאת י"ח התפילה החסרה בנוסח שונה גם אם יש אפשרות שהנוסח יהיה אחיד(במקרה של חזרת הש"צ כנ"ל)
אבל לעניין לצאת ידי חובה לכתחילה בהוספות "ועל המחיה" שבכלל האדם לא מחוייב,איפה ראינו מציאות כזו? במעין שלוש אתה חייב לברך תמיד על מה שאכלת,ואין מציאות שתתחייב על משהו אחד ותברך בנוסח אחר! אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיניי מה פספסתי במהלך הזה
