.
השו''ע פוסק ומקורו מהמרדכי שאם אדם שם זיתים וענבים בתוך בער''ש בתוך חבית יין וממשיך לצאת בשבת יין אע''פ שמדין משקין שזבו הם צריכים להיות אסורים אבל הם מתבטלים ברוב של שישים היתר של יין שיצא מער''ש ולכן מותר.
והמרדכי שואל הלא הויא דבר שיש לו מתירין שאפילו באלף לא בטיל ותירץ כיון שמיד שהוא יצא מיד הוא התבטל אין דין דבר שיש לו מתירין וביאור הדבר נראה שדבר שיש לו מתירין פירושו חלות איסור אל תבטלה כיון שיש לה מתירין אבל כאן אין חלות איסור לפני שמיד נתבטלה וכיון שהאיסור לא עמד לעצמו ממילא הביטול הועיל.
ועין בנוב''י סימן נד כמדומני ששואל סתירה בדברי המרדכי שהלא המרדכי בחולין דן אם יבמה ירקה דם כתוב בגמרא שכשר כיון שא''א שלא יהיה שם קצת רוק ולכן זה יריקה שמועילה והקשה המרדכי מדוע לא נימא ביטול ברוב והרוק התבטל ברוק [ויש לדון דחשיב היתר בהיתר והוי כביטול סכך כשר ופסול] ותירץ כיון שמיד בבריאתם הם היו מעורבבים אין כאן ביטול ולכאורה סותר שאצלנו פסק שאם מעורבב מתחילה יש ביטול.
ועיין בנוב''י שתירץ שברוק מעיקרא הם היו מעורבבים יחדיו אבל אצלנו היין של אתמול היה לבד ואח''כ נתערבו גם היין החדש שהוא הספק אע''פ שבשעת הספק מיד הוא נתערב אבל המבטל היה קיים קודם וצריך ביאור בהבנת דבריו
ואולי אפשר לומר וכך נראה בנוב''י שכאשר המבטל היה בפני עצמו יש לו יותר כח לבטל משא''כ שם ברוק המבטל לא עמד בפני עצמו.
אבל יותר נראה ביאור הדברים בסוגיין כיון שהמבטל היה קיים קודם צד ההיתר עומד לבד וממילא כאשר מגיע צד האיסור הרי הוא מנגד לו וממילא יש כאן תערובת והרוב גובר אבל ברוק שמעיקרא שניהם היו ביחד א''כ אין כאן ניגודים אלא תחילת ברייתו היא תערובת של דם ורוק ממילא אפשר לומר שאינם מנגדים וכך צורתו של דבר זה רוק ודם משמשים בערבבויא ולכן אין בזה ביטול.
וטעם הדבר שברוק נחשב ששניהם הגיעו יחד ולא נחשב שבפה הרוק הגיע לפני או הפוך לפי הסיבות המציאותיות אפשר לומר כיון שאין נפק''מ בפה לשום דין אלא רק בחוץ שיש לזה שם יריקה לגבי ייבום לכן רק בחוץ מתחיל הנידון ואז הם בתערובת.
ובעיקר הדין של המרדכי יש לזה סתירה מהרמ''א שאם חתכו פרי בשבת לחולה מה שהוסיף בשבת אסור ולא אמרינן שבטל לרוב כיון שחשיב דשלי''מ ולפי סברת המרדכי לא אמורים לאסור כיון שמיד שגודל מיד מתבטל לשאר הפרי והאיסור לא עמד לעצמו ובאמת שהגר''א שם מציין שהרמ''א הזה לא מסתדר עם השו''ע שפסק את המרדכי. ודו''ק
השו''ע פוסק ומקורו מהמרדכי שאם אדם שם זיתים וענבים בתוך בער''ש בתוך חבית יין וממשיך לצאת בשבת יין אע''פ שמדין משקין שזבו הם צריכים להיות אסורים אבל הם מתבטלים ברוב של שישים היתר של יין שיצא מער''ש ולכן מותר.
והמרדכי שואל הלא הויא דבר שיש לו מתירין שאפילו באלף לא בטיל ותירץ כיון שמיד שהוא יצא מיד הוא התבטל אין דין דבר שיש לו מתירין וביאור הדבר נראה שדבר שיש לו מתירין פירושו חלות איסור אל תבטלה כיון שיש לה מתירין אבל כאן אין חלות איסור לפני שמיד נתבטלה וכיון שהאיסור לא עמד לעצמו ממילא הביטול הועיל.
ועין בנוב''י סימן נד כמדומני ששואל סתירה בדברי המרדכי שהלא המרדכי בחולין דן אם יבמה ירקה דם כתוב בגמרא שכשר כיון שא''א שלא יהיה שם קצת רוק ולכן זה יריקה שמועילה והקשה המרדכי מדוע לא נימא ביטול ברוב והרוק התבטל ברוק [ויש לדון דחשיב היתר בהיתר והוי כביטול סכך כשר ופסול] ותירץ כיון שמיד בבריאתם הם היו מעורבבים אין כאן ביטול ולכאורה סותר שאצלנו פסק שאם מעורבב מתחילה יש ביטול.
ועיין בנוב''י שתירץ שברוק מעיקרא הם היו מעורבבים יחדיו אבל אצלנו היין של אתמול היה לבד ואח''כ נתערבו גם היין החדש שהוא הספק אע''פ שבשעת הספק מיד הוא נתערב אבל המבטל היה קיים קודם וצריך ביאור בהבנת דבריו
ואולי אפשר לומר וכך נראה בנוב''י שכאשר המבטל היה בפני עצמו יש לו יותר כח לבטל משא''כ שם ברוק המבטל לא עמד בפני עצמו.
אבל יותר נראה ביאור הדברים בסוגיין כיון שהמבטל היה קיים קודם צד ההיתר עומד לבד וממילא כאשר מגיע צד האיסור הרי הוא מנגד לו וממילא יש כאן תערובת והרוב גובר אבל ברוק שמעיקרא שניהם היו ביחד א''כ אין כאן ניגודים אלא תחילת ברייתו היא תערובת של דם ורוק ממילא אפשר לומר שאינם מנגדים וכך צורתו של דבר זה רוק ודם משמשים בערבבויא ולכן אין בזה ביטול.
וטעם הדבר שברוק נחשב ששניהם הגיעו יחד ולא נחשב שבפה הרוק הגיע לפני או הפוך לפי הסיבות המציאותיות אפשר לומר כיון שאין נפק''מ בפה לשום דין אלא רק בחוץ שיש לזה שם יריקה לגבי ייבום לכן רק בחוץ מתחיל הנידון ואז הם בתערובת.
ובעיקר הדין של המרדכי יש לזה סתירה מהרמ''א שאם חתכו פרי בשבת לחולה מה שהוסיף בשבת אסור ולא אמרינן שבטל לרוב כיון שחשיב דשלי''מ ולפי סברת המרדכי לא אמורים לאסור כיון שמיד שגודל מיד מתבטל לשאר הפרי והאיסור לא עמד לעצמו ובאמת שהגר''א שם מציין שהרמ''א הזה לא מסתדר עם השו''ע שפסק את המרדכי. ודו''ק
