ב"ה
שלום וברכה,
הטעם לדין שאין נכון לענות אחר שהתחיל הש"צ בברכה הבאה, אינו משום שאחר שהתחיל לא שייכת עניית אמן, אלא מפני שנכנס בדבריו ומחזי כדבר שאינו הגון, שנשמע מגונה כשנכנס בדבריו כשמדבר לפני המלך.
אבל עניית האמן עצמה שייכת כל עוד שהוא בסמיכות לשמיעת השומע את גלי הקול הבאים ישירות מכוחו של המברך.
זאת ועוד שיש להוסיף בנותן טעם מה שסבורים החיי אדם וסיע' (הובאו בילקו"י תפילה ח"א סי' צ), דכל שאינו במקום של הציבור, רק מצטרף אליהם מרשות אחרת, אינו חשיב תפילה בציבור ממש, רק נחשב שמתפלל בשעה שהציבור מתפללים, שהוא מעלה חשובה ביותר שאינו נחשב תפילת יחיד, ותפילתו תתקבל עם תפילת הציבור, וכן שיכול לענות אמן ושאר דברים שבקדושה. ומעתה כיון שלשיטתם אינו נחשב ממש תפילת ציבור, שוב לא שייך בו ההגבלה של עניית אמן אחר שהתחילת הש"צ ברכה הבאה.
בברכה רבה