לכתוב על המצבה 'שהיה מדוכא ביסורין'

[פשוט]

חפץ בו - מה הכונה??
וכפי שמפורש בנתיבות עולם נתיב היסורין פרק א
ומה שאמר הקדוש ברוך הוא חפץ בו ר"ל שהקב"ה חפץ בו להביא אותו אליו ויהיה קרוב אל השם ית', ולכך השם ית' מדכאו ביסורין עד שהיסורין מסלקין וממרקין פחיתות שלו אשר הוא בו מצד החמרי עד שהוא ראוי אל זה. ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה.

יכול אפילו לא קיבלם מאהבה?

 

[יוסף חיים הלוי]

יכול אפילו לא קיבלם מאהבה?

לא עיינת היטב במה שהבאתי מהנתיבות עולם:
זה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה.
הייסורים הם של אהבה מצד הקב"ה. אם האדם לא מקבלם באהבה - הפקיע עצמו מכלל יסורים של אהבה.

 

[פשוט]

לא עיינת היטב במה שהבאתי מהנתיבות עולם:
זה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה.
הייסורים הם של אהבה מצד הקב"ה. אם האדם לא מקבלם באהבה - הפקיע עצמו מכלל יסורים של אהבה.

כוונתי איזה מין נסיון זה, שיש אופציה שלא יקבל מאהבה, ואז לא רק שאין לו שכר אלא גם ייענש על כך?

 

[יוסף חיים הלוי]

כוונתי איזה מין נסיון זה, שיש אופציה שלא יקבל מאהבה, ואז לא רק שאין לו שכר אלא גם ייענש על כך?

זה כבר שאלה אחרת.
הפירוש בגמ' הוא ודאי ייסורין של אהבה.

גם אם לא תפרש כן [מה שלא נראה כלל] - עדיין מדובר באחד שה' 'חפץ בו'. האם על כל אחד אפשר לכתוב כן??

 

[פשוט]

זה כבר שאלה אחרת.
הפירוש בגמ' הוא ודאי ייסורין של אהבה.

גם אם לא תפרש כן [מה שלא נראה כלל] - עדיין מדובר באחד שה' 'חפץ בו'. האם על כל אחד אפשר לכתוב כן??

צריך לראות בשער הגמול איך פירש דברי הגמ' שם. בל"נ בהמשך היום.

 

[יוסף חיים הלוי]

צריך לראות בשער הגמול איך פירש דברי הגמ' שם

אחד מהראשונים תלמיד הרשב"א
תורת המנחה פרשת מקץ / דרשה יז עמוד 133
ואם אין לו עון בידוע שהם יסורין של אהבה, שאין הקדוש ברוך הוא מייסר אלא לאוהביו הצדיקים דכתיב (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, (תהלים יא ה) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כלומר הרשע מפני שהוא שונא אותו אינו רוצה ליסרו בעולם הזה, מכלל שהצדיק שהוא בוחן אותו מרוב אהבתו הוא בוחנו. וזהו שאמרו רז"ל (ברכות ה א) כל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיה נג י) וה' חפץ דכאו החלי.

 

[פשוט]

אחד מהראשונים תלמיד הרשב"א
תורת המנחה פרשת מקץ / דרשה יז עמוד 133
ואם אין לו עון בידוע שהם יסורין של אהבה, שאין הקדוש ברוך הוא מייסר אלא לאוהביו הצדיקים דכתיב (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, (תהלים יא ה) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כלומר הרשע מפני שהוא שונא אותו אינו רוצה ליסרו בעולם הזה, מכלל שהצדיק שהוא בוחן אותו מרוב אהבתו הוא בוחנו. וזהו שאמרו רז"ל (ברכות ה א) כל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיה נג י) וה' חפץ דכאו החלי.

כבודו ראה בשער הגמול? שם עשה סדר בכל פרשת יסורין.

 

[יוסף חיים הלוי]

כבודו ראה בשער הגמול? שם עשה סדר בכל פרשת יסורין.

לא מצאתי שם ראיה כל שהיא לנידון דידן. בכל אופן הבאתי ראשון ואחרון מפורשים, ואולי יש עוד.
וגם כבר כתבתי לעיל שמפורש שה' חפץ בו, מה שאין לומר על כל אדם, ודי בזה.

 

[פשוט]

לא מצאתי שם ראיה כל שהיא לנידון דידן. בכל אופן הבאתי ראשון ואחרון מפורשים, ואולי יש עוד.
וגם כבר כתבתי לעיל שמפורש שה' חפץ בו, מה שאין לומר על כל אדם, ודי בזה.

כעת ראיתי בשער הגמול לרמב"ן ז''ל והאריך להוכיח, שגם יסורין של אהבה באים על חטא, ושאין יסורין בעולם שלא על חטא.
וכך סיים שם: "כך יסורין הללו אהבה וחמלה על האדם, אבל מ"מ אפילו יסורין אלו לכפרה ולמרוק חטא הן באים". והאריך שם עוד עיי"ש.

 

[יוסף חיים הלוי]

כעת ראיתי בשער הגמול לרמב"ן ז''ל והאריך להוכיח, שגם יסורין של אהבה באים על חטא, ושאין יסורין בעולם שלא על חטא.
וכך סיים שם: "כך יסורין הללו אהבה וחמלה על האדם, אבל מ"מ אפילו יסורין אלו לכפרה ולמרוק חטא הן באים". והאריך שם עוד עיי"ש

כבר כתבתי לעיל שמפורש שה' חפץ בו, מה שאין לומר על כל אדם, ודי בזה.

 

[בנימין לוריא]

הערה חשובה לא אומרים המדוכא אלא המדוכה ביסורין, עם ה'. בחזו''ע דקדק בזה, ובמצבה לא.

בעלון "השיעור השבועי" ויחי תשע"ה נכתב:

 

[יצחק משען]

זכור לי שראיתי הערה זו בספר מערכות כחול עבה שחיבר אחד מבניו של הגאון ר' שמעון חיררי, וכעת איני מוצא הספר
כידוע אני עולה חדש ולא יודע בדיוק ההבדל, אבל לכאורה מדוכא עם א' זה משהו נפשי, ומדוכה זה בגופני מלשון דיכה, וכשאומרים מדוכא ביסורין זה קצת זלזול שהיה לו דיכאון נפשי מהיסורין ובאמת לא כן הוא
כנלע"ד הפעוטה

מצאתי אמש את הספר, ושמו שו"ת "פרי האבא" מאת הרב פר"ח [ר' יגאל רפאל] חיררי , והערה זו נמצאת שם בעמ' תרכא.

 

[בנימין לוריא]

זכור לי שראיתי הערה זו בספר מערכות כחול עבה שחיבר אחד מבניו של הגאון ר' שמעון חיררי, וכעת איני מוצא הספר
כידוע אני עולה חדש ולא יודע בדיוק ההבדל, אבל לכאורה מדוכא עם א' זה משהו נפשי, ומדוכה זה בגופני מלשון דיכה, וכשאומרים מדוכא ביסורין זה קצת זלזול שהיה לו דיכאון נפשי מהיסורין ובאמת לא כן הוא
כנלע"ד הפעוטה

בתהילים כתוב כמה פעמים שורש ד.כ.א כגון "תשב אנוש עד דכא" (תהילים צ', ג'), והיינו יסורים וכו'.
ואולי כוונתך למש"כ "ואת דכאי רוח יושיע" (תהילים ל"ד, י"ט) ומשם נדמה לך שהוא משהו נפשי.

 

[בנימין לוריא]

מצאתי אמש את הספר, ושמו שו"ת "פרי האבא" מאת הרב פר"ח [ר' יגאל רפאל] חיררי , והערה זו נמצאת שם בעמ' תרכא.

תוכל להעלות מה שכתב שם?

 

[בנימין לוריא]

מדוכא או מדוכה

שלום, איך כותבים מדוכא ביסורים או מדוכה ביסורים? תודה למגיבים

www.prog.co.il

 

[דרופתקי דאורייתא]

מעתיק לכאן כמה הודעות שכתבתי בפורום לתורה בענין זה שאני רואה שנידון אף כאן

בגמרא סנהדרין מו: מז. נסתפקו אי הספד יקרא דשכבי או דחיי, ומסיק יקרא דשכבי, משמע שיש איזה 'תועלת' של 'יקרא' לנפטר. מה היא איפוא?

הכוונה, שאם יש שייכות של 'כבוד' אצל מי שהוא כבר מת (הרי הנידון הוא לגבי 'הספד' שהוא אחר מיתה), והוא דין מחייב (חייבים להספיד), הוי אומר שיש איזה 'תועלת' לנפטר מכל העסק הזה
וכיון שהגענו למסקנא זו, אפשר כבר להרחיב אותה הלאה כמובן לגבי המצבה וכדו'

אמור מעתה אם יש 'תועלת' בהספד [ולא משנה מה ההסבר בזה, בכוונה לא נכנסתי לזה], הרי שיש גם 'תועלת' בכתיבה על ה'מצבה' שהיא כמו הספד לכאורה [והרי ת"ח ההספד לפי כבודם ותורתם גם אחרי ז' ימים עד יב"ח], ואם להספיד אדם ולומר עליו שהוא בעל ייסורים זה מעלה, הוא הדין לכתוב כך על המצבה

וראה דברי הרמב"ן שהובא בב"י סי' שדמ, בדברי הגמרא מו"ק כח:, ולאור הדברים י"ל שזה גם דרך "ענוה" לכתוב רק על יסורים
תורת האדם שער הסוף - ענין ההספד
ואסור לאפלוגי בהספדא ביקרא דשכבי טפי ממאי דחזי ליה, אלא משבחים אותו לפי כבודו ויותר מכן כדרך המשבחים ולא בהפלגה יותר מדאי, ואי לאו בר הכי הוא מספידין אותו כנשי דשכנציב דאמרן מותא כמותא ומרעא חבוליא, פירוש כמות העשיר כן מות העני אבל החולי הוא הצער והאבל, ואומרות כן למי שמת ביסורים ואינו ראוי להספד אחר. ותניא באבל (פ"ג) אין מוסיפין בתחלה אבל מוסיפין על העיקר, כלומר אין מספידין בכבוד מי שאינו ראוי לכך בשעת ההספד, אבל אם היה ראוי לכבוד מועט מאריכין בכבודו ומוסיפין במקצת שבחיו. ר' יהודה אומר בירושלים היו אומרים עשה לפני מטתך, ביהודה היו אומרים עשה לאחר מטתך, מפני שבירושלים לא היו אומרים לפני מטתו של מת אלא דברים שיש בו וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו, והמהלכים אחר המטה לא היו עונים אלא דברים שיש בו, מ"מ מראין היו בהספד ענינו של מת והתם אמרינן (ברכות ס"ב א') אמר רשב"ג כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנין ומן העונים אחריהם אמן. וחכם או חסיד תולין לו בחכמתו או ביראת חטאו. והתם אמרינן (סוטה מ"ח ב') כשמת הלל הזקן אמרו עליו אי חסיד אי עניו תלמידו של עזרא, וכשמת שמואל הקטן אמרו עליו אי חסיד אי עניו תלמידו של הלל. וריש לקיש (מגילה כ"ח ב') ספדיה לההוא גברא דהוה תני הלכתא בעשרים וארבע שורתא אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה. ונשים נמי נספדות בין האנשים ובין החכמים, דרפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה אתו כולי עלמא, ותנן (שם) מספידין בתוכן הספד של רבים, ור"ג ספדה לאמו של בן זזא הספד גדול (ר"ה כ"ה א'), ודקאמר עלה ולא מפני שראויה לכך, על הספד גדול הוא חוזר, לא שלא יספידו נשים. וכן דעת הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל.


עכ"ל

אפשר ומה שיש שציוו לכתוב כן, הוא כדי ללמד לעם שידעו שמסרו נפש על תורה מתוך הצער [אני חושב למשל על הגרע"י זצ"ל שהובא כאן שציוה שיכתבו כן על מצבתו, שזה בודאי חיזוק גדול לראות שהוא הרגיש בחייו מצב כזה של 'מדוכא בייסורים' (וללמדך עד כמה א"א לשפוט למראה עיניים, מסתמא רובא דרובא לא היו חולמים שכך הוא הרגיש, על כל פנים באחרית ימיו שנישא על כפים, אבל כך הוא הרגיש ואולי גם מפני חוליי הגוף), ועכ"ז התמיד כ"כ בתורה וחיבר והתעלה כ"כ, זה בודאי מעורר ומחזק מאוד]
אי נמי דמהאי טעמא תלמודם מתקיים בידים ומאריכים ימים כדאיתא בברכות ה., ע"ש.

מצרף כאן הערה שכתבתי שאולי קצת קשורה לנושא כאן

סנהדרין יא ע"א, מבואר שאמרו על הלל הזקן ועל שמואל הקטן כאשר מתו "הי חסיד הי עניו", ע"ש, ומסיימת הגמרא: ועל [רבי] יהודה בן בבא ביקשו לומר כן (אותו הספד, רש"י), אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות (מפני יראת המלך, מיהרו לקוברן, רש"י), ע"כ.

ולכאורה קשה לי, שהרי אפשר להספיד ז' ימים כדאיתא במו"ק (כז:), ובפרט בת"ח שמספידים לפי חכמתם אפילו יותר מז' ימים, כמ"ש ברמב"ם (פי"ג מהל' אבל הל' י) וטוש"ע (סי' שצד ס"ב), ע"ש. ואם כן נהי שלא יכלו להספידו בשעת קבורה, אכתי יכולה להספידו בשבעה או אחר כך, וצ"ע.

ומצאתי ביד רמ"ה (שם) שכתב: הא דאמר שאין מספידין הרוגי מלכות, איכא למימר טעמא דמשום אימת מלכות ממהרין לקברן שלא ימלך המלך עליהם שלא לקברן. ואיכא למימר טעמא משום דקפדא מלכותא עלייהו דלא נהגו בהו יקרא. אי נמי משום סכנתא דהנהו דמספדי להו, דשמע מלכא ואמר הני חברי דהנך הוו ותפיס להו, ע"כ.

והנה הפירוש הראשון הוא כפירוש רש"י, אבל הפירוש השני והשלישי, ניחא, ודו"ק, ויש להתיישב מה החילוק בין התירוץ השני לתירוץ השלישי בדברי הרמ"ה הנ"ל, וצ"ב.