מה המקור בספרי מרן הגרע''י ששתי אצבעות לכתחילה

[יוסף חיים הלוי]

לתועלת הדיון, מומלץ שתגיב לגופו של ענין. מילים ריקות אינן עושות רושם על מאן דהו

גם אי הבנת הנקרא וסילוף דברים פשוטים לא עושים רושם על מאן דהו.

 

[אהרן כהן]

בגמ' שבת נ"ז ע"ב גבי כבול שהוא תחת השבכה כתב הרמב"ן וז"ל שהכיפה הזו למטה מן השבכה היא עומדת אבל השבכה היא מונחת על שערה בגובה של ראש והכיפה על פדחתה ושער של פניה בראש ומקצת שבכה מכסה על צד הכפה שכנגד הראש למעלה ויכולה היא לשלוף כיפתה בלא גילוי ראשה מן השבכה. ורשב"א שרי כיון שעל השער ממש הוא למטה מן השבכה קצת ע"כ. וכ"כ הרשב"א בקצרה בשם הרמב"ן וז"ל שהכיפה אינה כולה תחת השבכה אלא מקצתה כנגד גובה הראש ואפשר לה לשלוף הכיפה ועדיין השבכה מחפה את ראשה. ור"ש מתיר כיון דעל השער הוא ממש למטה מן השבכה ע"כ. ומפורש בדבריהם שהכיפה נמצאת על השער ממש למטה מן השבכה, וא"כ כששולפת את הכיפה נשאר שערה מקדימה מגולה ואעפ"כ שרי.

אינו מובן איזה ראיה יש כאן.

אדרבה, כתוב כאן שהכיפה הזו היתה על המצח ועל השיער ש'למטה מן השבכה' – כך שגם אחר שליפת הכיפה הזו עדיין השיער היה מכוסה בשבכה שמעל. וכוונת הרמב"ן לומר, שאילו היה כל הכיפה מתחת לשבכה, א"כ בהכרח היא תצטרך להרים את השבכה ואז להוציא את הכיפה וממילא יתגלה השיער, וא"כ מדוע אסור לפי חכמים לצאת עם זה בשבת הלא אין חשש שתשלוף שהרי עלול להתגלות שערה כאמור. ולזה תירץ שלא 'כל' הכיפה מתחת לשבכה אלא רק חלק ממנו, ולכן תוכל לשלוף בנחת את הכיפה מהקצה שבחוץ באופן שלא יתגלו שערותיה, ולכן אסרו חכמים לצאת עם זה בשבת. אבל כאמור בין כך ובין כך שערותיה מכוסות תחת השבכה. [ור"ש בן אלעזר התיר כיון שסו"ס הכיפה מכסה קצת מן השיער שתחת השבכה. וצ"ע מה טעמו, הלא סו"ס השיער הזה הוא תחת השבכה וכמו שכתבו הראשונים הנ"ל להדיא. ואפשר דלא פלוג בין כל אלו שתחת הסבכה. או שסו"ס בשעת השליפה עלול להתגלות מעט מן השיער, ואף שאם תשלוף את הכיפה בנחת לא יתגלה השיער מ"מ חששו שמא תשלוף בחזקה או באופן שיתגלה מעט וכיו"ב, ורבנן ס"ל דלא חיישינן להכי - כעין מ"ש הריטב"א שם שנחלקו רבנן ורשב"א באופן שבשליפת הכיפה רק על ידי הדחק לא יתגלה שערותיה - האם חיישינן שתשלוף באופן הזה או לא. ע"ש].

וע"ע בשבת ס. דאמרינן, ותהוי המחט כבירית טהורה ותשתרי לצאת עמה ברשות הרבים. ובגמ' שם לפני כן וברש"י מתבאר שעם אותה מחט היתה אוגרת וכורכת את שערה היוצא חוץ לקישוריה סביב המחט ותוחבתו בשבכה מתחתיה כדי שלא יראה שערה, דשער באשה ערוה, ומטעם זה התירו שם לצאת עם המחט לרה"ר – משום שבודאי לא תשלפנו שהרי יתגלה אותו שער שאגוד בו. הרי שהיו נזהרים מלגלות אפילו מעט משערותיה [וכמ"ש הריטב"א שם שזה רק מעט משערותיה. ע"ש. ופשוט]. וע"ש גם ברמב"ן שכתב על המחט "ותהא נמי מותרת לצאת בה דהואיל ולצניעותא עבידי לא משלפא". (וכך הוא גם למסקנת הגמ' שם, דלא חזרה בה אלא בפירוש המחט המוזכר במשנה שם, באיזה סוג של מחט מדובר, ולא בעצם הדבר. כמבואר בטור ובב"י סי' שג ס"ט ובשו"ע שם. ע"ש).​

 

[אהרן כהן]

ועי' ברשב"א לדף ס"ה ע"א שכתב עפ"י הגמ' שם שכיפה היתה שמה רק אשה שקרחת מפאת ראשה לכסות על מומה ואינה חובת כל אשה לעשות כן, וא"כ אשה ששערה רב היתה מכסה עם השבכה רק את רוב הראש, וצד הקדמי היה מגולה קצת.

לפי המתבאר לעיל בסמוך, גם מהרשב"א הזה אין ראיה כלל למה שכתבת והדגשת.

 

[אהרן כהן]

וכ"כ ר' משה דוד וואלי בביאורו על שה"ש עה"פ מבעד לצמתך וז"ל כי צד האחור של הראש מכוסה בשבכה כדי שלא יינקו החיצונים במתאחזים אל האחור. ומכאן למדנו שהנשים הבעולות צריכות לכסות ראשן כדי שלא יתאחזו בהן החיצונים ולא יינקו מן השערות שלהן. וצמתך הוא מלשון צומת הגידים כי הסבכה לכסות ולהסתיר קיבוץ השערות לטעם הנ"ל עי"ש. ומפורש שהשבכה שהיא כיסוי השער תפקידה לכסות רק את צד האחור של האשה וגם עפ"י הסוד כתב כן.

הוא לא התכוין שהאשה מכסה את הצד האחור "של שערותיה" - דהיינו רק חלק מהשערות, אלא את הצד האחור של "ראשה" – דהיינו את שערותיה, וכל שערותיה בכלל.

בנוגע למה שכתבת בדעת המהר"ם אלאשקר, אתייחס בהמשך בל"נ.

 

[יוסף חיים הלוי]

אינו מובן איזה ראיה יש כאן.

איני רואה ענין להמשיך ולבאר. לדעתי המדייק היטב בדברי הרמב"ן והרשב"א, ובפרט ברשב"א השני שרק אשה קרחת שמה כיפה, שזה מעיד כאלף עדים שהשבכה לא היתה מכסה את כל הראש.

הוא לא התכוין שהאשה מכסה את הצד האחור "של שערותיה" - דהיינו רק חלק מהשערות, אלא את הצד האחור של "ראשה" – דהיינו את שערותיה, וכל שערותיה בכלל.

גם זה ניסיון לברוח מהדברים הברורים בטענות שוא.
'ראש' זה רק החלק של השער! הפנים אינם בכל הראש.
כשאומרים שאשה צריכה לכסות 'ראשה' היינו את 'השער' שלה.
וממילא כשכותב 'צד האחור של הראש' היינו הצד האחורי של השער.
נכון שקשה לקבל את זה, אבל צריכים לדעת מה כתוב ומה לא כתוב.
אפשר להשאיר אותו [או אותנו..] בצ"ע. אבל לא לעוות את דבריו הברורים.

 

[אהרן כהן]

איני רואה ענין להמשיך ולבאר. לדעתי המדייק היטב בדברי הרמב"ן והרשב"א,

אינו מובן התייחסותך זו.
מפורש ברמב"ן וברשב"א הנ"ל שלא כדבריך, ואתה דוחה את הדברים בקש (ועוד מביא ראיה משם לדבריך)?

זה לשון הרמב"ן: ורשב"א שרי כיון שעל השער ממש הוא למטה מן השבכה קצת. עכ"ל.
וזו לשון הרשב"א שם: ור"ש מתיר כיון דעל השער הוא ממש למטה מן השבכה. עכ"ל.

ואסביר בקצרה. בגמ' שבת נז: מפורש שהכיפה היתה מתחת לשבכה. ועל זה פירשו הרמב"ן והרשב"א שאין הכוונה ש'כל' הכיפה היתה מתחת השבכה [דא"כ בשליפת הכיפה יתגלה שיערה ומדוע אסרו לצאת עם זה בשבת הרי אין חשש שתשלוף, מחשש שיתגלה], אלא הכוונה שחלק מהכיפה היתה מתחת לשבכה אבל חלק ממנה היתה גם מחוצה לה על פדחתה - היינו מצחה.

ואין שום מקור להמציא שהשיער היה גם מחוץ לשבכה.

ודומני שהדברים ברורים מאד.

ובפרט ברשב"א השני שרק אשה קרחת שמה כיפה, שזה מעיד כאלף עדים שהשבכה לא היתה מכסה את כל הראש.

ברשב"א הנ"ל "מפורש" שהשיער שאותו הכיפה היתה מכסה - היה מתחת השבכה, וא"כ ברור ופשוט שזו גם כוונתו להלן.
ואין כאן שום עדות כאלף עדים, ולא כלום, דהרי גם פאה נכרית היה מיועד עבור אשה קרחת, ובכ"ז הכוונה שזה מתחת שערותיה (וכמו שהאריך בתורת הקדמונים ח"ב סי' קלט. וראה שם בעמ' תרכה ד"ה הרשב"א - שכתב גם כן שה'כיפה' הזו היה מתחת השבכה, גם בדעת הרשב"א והרמב"ן. ע"ש).

ועוד, שכבר כתבתי שמהגמ' ומהרמב"ן גופיה שם ס. מפורש שהיו מקפידות לכסות גם מעט משערותיה.

 

[אהרן כהן]

גם זה ניסיון לברוח מהדברים הברורים בטענות שוא.
'ראש' זה רק החלק של השער! הפנים אינם בכלל הראש.
כשאומרים שאשה צריכה לכסות 'ראשה' היינו את 'השער' שלה.
וממילא כשכותב 'צד האחור של הראש' היינו הצד האחורי של השער.

לא בריחה ולא כלום.
מהיכן המצאת שלשון 'ראש' זה רק החלק של השיער?
אמנם הפסוק "ופרע את ראש האשה" הכוונה שמגלה את שערותיה, מ"מ פשוט שאין הכוונה שרק השיער נקרא ראשה... אלא שהראש יהיה מגולה מהכיסוי שיש עליו.
ואדון אותך לזכות שכוונתך שאע"פ שלשון "ראש" בעלמא הכוונה לכל הראש, מ"מ "ראשה" בעניין של כיסוי הראש הכוונה לשערותיה, ד'בפועל' הכיסוי ראש נמצא רק על השיער.
אך שים לב 'היטב'.
אילו הרמ"ד היה קאי על ציווי התורה לכסות הראש ועל זה היה 'מגביל' וכותב שזהו רק על צד האחורי שבה, לחיי, שהרי להדיא מגביל את החיוב.
אבל באמת הרמ"ד שם פתח דבריו בלי קשר לעצם כיסוי הראש,
ולא בא להגביל שום דבר ולא לחדש כלום בעצם הציווי,
אלא סה"כ פירש את הפסוק בשיר השירים "מבעד לצמתך", שהכוונה לצד האחורי של הראש כדי שלא יתאחזו החיצונים בשערות [וכי רק בשערות שמעל העורף שולטים החיצונים?],
ורק אח"כ הוסיף שמכאן למדנו שהנשים צריכות לכסות ראשן וכו', ומשמע שעצם הציווי פשוט הוא, ולא התכוין להגביל בעצם הציווי הזה משהו.
ודו"ק היטב.
ולענ"ד הדברים ברורים ואין כאן שום דוחק ולא כלום.
ועכ"פ ברור שכאשר אין ראיה מהראשונים בזה לקולא - א"א להביא ראיה מדיוק קלוש זה בדברי הרמ"ד וואלי.

 

[תלמיד מר"ן]

ראו באורך בילקו"י שבת כרך א ח"ג עמ' קכ
ושם הביא הרשב"א בברכות כה: וז"ל ד"ה והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובקריאת שמע פירש הראב"ד ז"ל דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה אע"פ שאינו מקום צנוע באיש, אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפילו באצבע קטנה ובשערה ואסור לשמוע אפילו קול דיבורה כדאמרינן א לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה בקדושין ע. וכו'

וז"ל מרן שליט"א ויש לדייק מדבריו שגם במקומו ובזמנו של הרשב"א היו נוהגות הנשים הנשואות להוציא שער מחוץ לצמתן שהרי כתב "ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה" ומלשון זה משמע שאינו מתכסה כלל אף ברה"ר וכן מוכח ממה שדימה שערה שמחוץ לצמתה לפניה וידיה והא ודאי שפניה וידיה היו מגולים אף ברה"ר וה"ה מעט משערה שחוץ לצמתה דהא בחרא מחתא מחתינהו וה"ט שמאחר שנהגו בזה לית לן בה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת להקפיד שלא יצא מפדחתה שום שערה ועיקר כוונת התורה שלא תצא לרה"ר בגילוי ראש

ובהמשך הביא את דברי מהרם אלשקר וז"ל
וכן מבואר בתשובת מהר"מ אלשקר סימן לה בזה"ל:
שאלה אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו לפי מה ששמענו מי שהורה ואמר כי שקר נחלו אמותינו הנוהגות לגלותו כי הוא איסור גמור ובפי' אמרו ז"ל שער באשה ערוה ולכן ראוי להוכיחן ולהזהירן שלא לגלותו
תשובה איברא דאין בית מיחוש לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק"ש, וההיא דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו דומיא דטפח, והכי איתא בגמרא וכו' כלומר דאם אשת איש היא ומתכוין ליהנות אפילו באצבע קטנה שאין דרכו להיות מכוסה אסור להסתכל וכו' ומשני לא צריכא לאשתו ולק"ש פירוש דאם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה ואמרינן נמי התם שוק באשה ערוה קול באשה ערוה שער באשה ערוה ואיכא מאן דמפרש דכל הני נמי לענין ק"ש אמרינן להו ואיכא מאן דמפרש דלא איירי לענין ק"ש אלא טפח דוקא וכו' ולדברי כולם אין באותו שער שום חשש איסור כלל דמאן דמוקים להו באשת איש אנן לאו באשת איש עסקינן ומאן דמוקים לה באשתו לא נאסר אלא לק"ש ודבר שדרכו להיות מכוסה דמקפיד עליה ואתי לידי הרהור, אבל דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס בה מותר ואפי' לק"ש וכן כתבו המפרשים וכ"כ הראבי"ה דכל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאינו רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור ע"כ, וכן הסכימו המרדכי והרא"ש "והכל כפי המנהגות והמקומות" וכתב הרשב"א בחי' שם והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה וכו' אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד ובאשה אחרת אסור להסתכל אפי' באצבע קטנה ובשערה ע"כ .

 

[תלמיד מר"ן]

ובנוסף צריכים אנו ללמד זכות על נשות ישראל וח"ו לא לקטרג בפרט בזמנים אלו שמידת הדין מתוחה על כל באי עולם

 

[אהרן כהן]

ראו באורך בילקו"י שבת כרך א ח"ג עמ' קכ
ושם הביא הרשב"א בברכות כה: וז"ל ד"ה והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובקריאת שמע פירש הראב"ד ז"ל דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה אע"פ שאינו מקום צנוע באיש, אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפילו באצבע קטנה ובשערה ואסור לשמוע אפילו קול דיבורה כדאמרינן א לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה בקדושין ע. וכו'

וז"ל מרן שליט"א ויש לדייק מדבריו שגם במקומו ובזמנו של הרשב"א היו נוהגות הנשים הנשואות להוציא שער מחוץ לצמתן שהרי כתב "ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה" ומלשון זה משמע שאינו מתכסה כלל אף ברה"ר וכן מוכח ממה שדימה שערה שמחוץ לצמתה לפניה וידיה והא ודאי שפניה וידיה היו מגולים אף ברה"ר וה"ה מעט משערה שחוץ לצמתה דהא בחרא מחתא מחתינהו וה"ט שמאחר שנהגו בזה לית לן בה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת להקפיד שלא יצא מפדחתה שום שערה ועיקר כוונת התורה שלא תצא לרה"ר בגילוי ראש

ובהמשך הביא את דברי מהרם אלשקר וז"ל
וכן מבואר בתשובת מהר"מ אלשקר סימן לה בזה"ל:
שאלה אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו לפי מה ששמענו מי שהורה ואמר כי שקר נחלו אמותינו הנוהגות לגלותו כי הוא איסור גמור ובפי' אמרו ז"ל שער באשה ערוה ולכן ראוי להוכיחן ולהזהירן שלא לגלותו
תשובה איברא דאין בית מיחוש לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק"ש, וההיא דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו דומיא דטפח, והכי איתא בגמרא וכו' כלומר דאם אשת איש היא ומתכוין ליהנות אפילו באצבע קטנה שאין דרכו להיות מכוסה אסור להסתכל וכו' ומשני לא צריכא לאשתו ולק"ש פירוש דאם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה ואמרינן נמי התם שוק באשה ערוה קול באשה ערוה שער באשה ערוה ואיכא מאן דמפרש דכל הני נמי לענין ק"ש אמרינן להו ואיכא מאן דמפרש דלא איירי לענין ק"ש אלא טפח דוקא וכו' ולדברי כולם אין באותו שער שום חשש איסור כלל דמאן דמוקים להו באשת איש אנן לאו באשת איש עסקינן ומאן דמוקים לה באשתו לא נאסר אלא לק"ש ודבר שדרכו להיות מכוסה דמקפיד עליה ואתי לידי הרהור, אבל דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס בה מותר ואפי' לק"ש וכן כתבו המפרשים וכ"כ הראבי"ה דכל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאינו רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור ע"כ, וכן הסכימו המרדכי והרא"ש "והכל כפי המנהגות והמקומות" וכתב הרשב"א בחי' שם והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה וכו' אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד ובאשה אחרת אסור להסתכל אפי' באצבע קטנה ובשערה ע"כ .

דברים ידועים.
אך כבר האריך להשיב על כל זה בספר מנחת יהודה נסיר.

 

[אהרן כהן]

ובנוסף צריכים אנו ללמד זכות על נשות ישראל וח"ו לא לקטרג בפרט בזמנים אלו שמידת הדין מתוחה על כל באי עולם

אדרבה, בזמן זה עלינו להתחזק בצניעות.

 

[תלמיד מר"ן]

אדרבה, בזמן זה עלינו להתחזק בצניעות.

מי יימר למר שזה אינו צנוע ?!
וכי מרן זצ"ל קטלא קניא באגמא ?! והוא כתב מפורש להזהיר עד ב' אצבעות
וכן מרן שליט"א, ואג"מ ועוד פוסקים

 

[אהרן כהן]

מי יימר לן שזה אינו צנוע ?!
וכי מרן זצ"ל קטלא קניא באגמא ?! והוא כתב מפורש להזהיר עד ב' אצבעות
וכן מרן שליט"א, ואג"מ ועוד פוסקים

כולם מסכימים ש'יותר צנוע' זה לכסות את 'כל' השיער.
השאלה אם יש מקום בכל זאת להתיר מעט או לא [ועי' בספר מנחת יהודה הנ"ל שהאריך בנוגע לכל טענות ההיתר בזה].
וא"כ ברור שיש חיזוק בצניעות אם יכסו הכל.

 

[אהרן כהן]

ואעתיק לכאן מתוך הספר מנחת יהודה הנ"ל מה שכתבו בדעתו של מרן זצ"ל:







ועי"ש באריכות בכל תשובתו שם בעניין כל הטענות שבדין זה.

 

[יוסף חיים הלוי]

למטה מן השבכה קצת

למטה הכונה 'מאחור'. יש 'מתחת' לשבכה ויש 'למטה' מן השבכה, ודוק היטב.
ואביא לזה ראיה לעצם החילוק [למרות שהוא פשוט] מלשון היעב"ץ בהגהותיו לנזיר כ"ח ע"ב שכתב:
אבל בנתונה למטה מן השבכה על פדחתה ובצדעים במקום שכלים שערותיה לית לן בה דלא הוי אלא כשאר תכשיטין ע"כ.
הרי שהמושג 'למטה מן השבכה' אין הכונה 'מתחת' לשבכה, אלא 'במקום שאחרי השבכה', אלא שהוא מיירי בפדחת, והראשונים הנ"ל מיירו בגובה של ראש, ולזה קראו 'למטה מן השבכה'.

ואין כאן שום עדות כאלף עדים, ולא כלום, דהרי גם פאה נכרית היה מיועד עבור אשה קרחת, ובכ"ז הכוונה שזה מתחת שערותיה

פאה נכרית כתוב מפורש שהיתה 'מתחת לשבכה', וכפי שהאריך בספר הנ"ל, אבל 'כיפה' היתה משהו אחר, שהיתה 'למטה' מן השבכה, וזה ההבדל ביניהם.

ועוד, שכבר כתבתי שמהגמ' ומהרמב"ן גופיה שם ס. מפורש שהיו מקפידות לכסות גם מעט משערותיה.

עי"ש בתוס' פירוש אחר בסוגיא שלפ"ז אין ראיה.

מהיכן המצאת שלשון 'ראש' זה רק החלק של השיער?
אמנם הפסוק "ופרע את ראש האשה" הכוונה שמגלה את שערותיה, מ"מ פשוט שאין הכוונה שרק השיער נקרא ראשה... אלא שהראש יהיה מגולה מהכיסוי שיש עליו.

לא מבין על מה אנו דנים בכלל. מה הצד שלך? כשכואב למישהו 'הראש' - מה הכונה? לא על המקום של השערות?
תמיד שואלים באיזה צד בראש כואב לך, מקדימה, מאחורה, בצדדים. ראש זה פשוט שהכונה למקום שעליו יש שעורת ולא למצח או לפנים וכדומה, וחבל על הזמן לבזבז בדברים אלו.

אבל באמת הרמ"ד שם פתח דבריו בלי קשר לעצם כיסוי הראש,
ולא בא להגביל שום דבר ולא לחדש כלום בעצם הציווי,
אלא סה"כ פירש את הפסוק בשיר השירים "מבעד לצמתך", שהכוונה לצד האחורי של הראש כדי שלא יתאחזו החיצונים בשערות [וכי רק בשערות שמעל העורף שולטים החיצונים?],
ורק אח"כ הוסיף שמכאן למדנו שהנשים צריכות לכסות ראשן וכו', ומשמע שעצם הציווי פשוט הוא, ולא התכוין להגביל בעצם הציווי הזה משהו.
ודו"ק היטב.

אני רואה שצריך לכתוב ברחל בתך הקטנה, דברים כ"כ פשוטים, אז אין ברירה. אעתיק לשונו שוב
כי צד האחור של הראש מכוסה בשבכה כדי שלא יינקו החיצונים במתאחזים אל האחור. ומכאן למדנו שהנשים הבעולות צריכות לכסות ראשן כדי שלא יתאחזו בהן החיצונים ולא יינקו מן השערות שלהן. וצמתך הוא מלשון צומת הגידים כי הסבכה לכסות ולהסתיר קיבוץ השערות לטעם הנ"ל עי"ש.
בדבריו מפורש באר היטב היטב באר, שמטרת הכיסוי [ע"פ הקבלה] זה כדי שלא יינקו החיצונים במתאחזים אל האחור, ולכן מסתירים את השער ע"י השבכה.
בחלק הקדמי לא מתאחזים החיצונים ולכן לא מכסים את השער. לא רואה בכלל צד אחר בהבנת דבריו.

 

[אהרן כהן]

למטה הכונה 'מאחור'. יש 'מתחת' לשבכה ויש 'למטה' מן השבכה, ודוק היטב.

הלשון 'מתחת לשבכה' זה לא לשון חדש של הרמב"ן וכדומה, אלא זה לקוח מהגמ' שבת שם, ובדברי הגמ' פשוט שהכוונה 'למטה' - 'מתחת' לשבכה, שהרי זהו בדיוק הטעם שמותר לצאת עם זה בשבת - משום שזה מתחת לשבכה, ולכן אין חשש שתשלפנו (דאם תשלפנו יתגלה שערה שהרי צריכה להרים את השבכה כדי לשלוף את הכיפה).

וכן מתבאר להדיא בדברי הרמב"ן עצמו שם, שכתב וז"ל: וקשיא לי, אי כיפה של צמר תנן אמאי אסורה [לצאת בה לחכמים] הא תחת השבכה היא כדקתני בדרבי שמעון בן אלעזר. עכ"ל.
הרי להדיא שמה שאמר רבי שמעון בן אלעזר "כל שלמטה מן השבכה" הכוונה למתחת לשבכה.
וזה פשוט מאד למעיין בסוגיא שם.

 

[אהרן כהן]

עי"ש בתוס' פירוש אחר בסוגיא שלפ"ז אין ראיה.

גם אין ראיה נגד. ואין טעם לעשות מחלוקת בחינם (הם פירשו הסוגיא אחרת משום הכרח אחר, עי"ש ובריטב"א בייתר ביאור).

 

[אהרן כהן]

אני רואה שצריך לכתוב ברחל בתך הקטנה, דברים כ"כ פשוטים, אז אין ברירה. אעתיק לשונו שוב
כי צד האחור של הראש מכוסה בשבכה כדי שלא יינקו החיצונים במתאחזים אל האחור. ומכאן למדנו שהנשים הבעולות צריכות לכסות ראשן כדי שלא יתאחזו בהן החיצונים ולא יינקו מן השערות שלהן. וצמתך הוא מלשון צומת הגידים כי הסבכה לכסות ולהסתיר קיבוץ השערות לטעם הנ"ל עי"ש.
בדבריו מפורש באר היטב היטב באר, שמטרת הכיסוי [ע"פ הקבלה] זה כדי שלא יינקו החיצונים במתאחזים אל האחור, ולכן מסתירים את השער ע"י השבכה.
בחלק הקדמי לא מתאחזים החיצונים ולכן לא מכסים את השער. לא רואה בכלל צד אחר בהבנת דבריו.

הוא סה"כ בא לומר מה הטעם שרק פניה מגולות ולא גם החלק האחורי של הראש, דהיינו השיערות, ועל זה פירש שהוא כדי שלא יינקו החיצונים מהצד האחורי של הראש דהיינו מן השיערות.
וזהו שכתב: ומכאן למדנו שהנשים הבעולות צריכות לכסות ראשן כדי שלא יתאחזו בהן החיצונים ולא יינקו מן השערות שלהן. ולא כתב "שלא יינקו מן השער האחורי של הראש" וכיוצא בזה.
וההמצאה שלך שהתכוין לחלק בתוך השיערות עצמם - חלק אחורי וחלק קדמי, אין לה שחר.

 

[יוסף חיים הלוי]

כן מתבאר להדיא בדברי הרמב"ן עצמו שם, שכתב וז"ל: וקשיא לי, אי כיפה של צמר תנן אמאי אסורה [לצאת בה לחכמים] הא תחת השבכה היא כדקתני בדרבי שמעון בן אלעזר. עכ"ל.
הרי להדיא שמה שאמר רבי שמעון בן אלעזר "כל שלמטה מן השבכה" הכוונה למתחת לשבכה.
וזה פשוט מאד למעיין בסוגיא שם.

זוהי שאלתו של הרמב"ן שכך הבין. אבל בתשובה פירש אחרת, וזה כל ההבדל בין השאלה לתשובה עי"ש.

הוא סה"כ בא לומר מה הטעם שרק פניה מגולות ולא גם החלק האחורי של הראש,

לא נכון כלל.

ההמצאה שלך שהתכוין לחלק בתוך השיערות עצמם - חלק אחורי וחלק קדמי, אין לה שחר.

זוהי ההמצאה 'שלו', לא שלי.

 

[אהרן כהן]

זוהי שאלתו של הרמב"ן שכך הבין. אבל בתשובה פירש אחרת, וזה כל ההבדל בין השאלה לתשובה עי"ש.

בגמ' כתוב 'למטה מן הסבכה'.
אין שום חילוק בין הקושיא של הרמב"ן לתירוץ בפירוש תיבות אלו.
ההבדל בין השאלה לתשובה, זה האם 'כל' הכיפה היתה מתחת לשבכה [ואז בהכרח אם תרצה לשלוף אותו תצטרך לגלות את שערותיה ולכן הקשה מדוע אסרו חכמים לצאת עם זה הרי בודאי לא תשלוף], או שרק 'חלק' מן הכיפה היתה מתחת לשבכה ואז יכולה לשלוף מהצד החיצוני.

ולשיטתך מהו זה שסיים הרמב"ן בתירצו: ורשב"א שרי כיון שעל השיער ממש היא למטה מן השבכה קצת. עכ"ל. הלא אם הוא מבין כעת ש'למטה מן השבכה' פירושו 'אחרי' השבכה, א"כ איך זה נותן טעם להתיר לצאת עם זה בשבת??? אדרבה מכיון שהכיפה מחוץ לשבכה יש יותר חשש שתשלוף.