האם מותר להסתפר בערב ר"ח אייר שחל בשבת?

[פשוט]

אבל כבודו כתב "ובפרט שזה מנהג",
וע"ז כתבתי דאדרבא מהפוסקים מבואר שהמנהג לאסור, ושכן הבינו הכה"ח ומרן שליט"א שזהו מנהג הספרדים,
בשגם הוספתי קודם לכן דלא שייך להקל בזה שהרי אפילו דברים המותרים אם אחרים נהגו בהם איסור כדעת חכם האוסר אין אתה רשאי להתירם בפניהם.

כוונתי שאין זה דין דרבנן, אלא עיקרו מחמת המנהג, שהוא קיל מדרבנן.
ובזה כשנחלקו הפוסקים, הלך אחר המיקל.

 

[ציון ש]

שלא ראו כזה מנהג אצלנו הספרדים ולכן לא העתיקוהו, ועכ"פ מבואר להדיא מדבריהם שהמנהג אצלנו פשוט שלא להסתפר עד ל"ד לעומר ללא חילוק, שהרי בודא

ייש"כ למעכ"ת שליט"א, שבשפלנו זכר לנו.
רק אני בדבריי לא התייחסתי לדעת מרן ז"ל, אלא רק למה שהזכיר הרב @ציון ש שליט"א שזו מחלוקת רוה"פ כנגד כנה"ג ופר"ח, ועל זה השבתי לו, דסו"ס הוא מקסימום דרבנן, והלך אחר המיקל.

מחלוקת רוה"פ כנגד הפר"ח בדעת מרן!!
ועוד דלא אמרינן הילך אחר המיקל בדרבנן אלא בהלכות אבילות.

 

[אליהו חמוי]

ועוד דלא אמרינן הילך אחר המיקל בדרבנן אלא בהלכות אבילות.

היינו דקאמר פשוט ובפרי דהוי מנהג ור''ל דקיי''ל כל ספק במנהג אוקמה אדינא [וגם בספק גרבנן יש להקל במקום הצורך]

 

[הרב שמעון ללוש]

כוונתי שאין זה דין דרבנן, אלא עיקרו מחמת המנהג, שהוא קיל מדרבנן.
ובזה כשנחלקו הפוסקים, הלך אחר המיקל.

הבנתי,
אולם טענתי ע"ז שאין כאן 'ספק' בדבר שהוא מנהג, אלא יש מקומות שודאי נהגו להקל, ובמקומותינו בודאי נהגו להחמיר, שכך מתבאר מדברי הפוסקים שלנו, וכך הבינו הרב כה"ח ומרן שליט"א. וממילא א"א להכריע ספד"ר וכ"ש ספק בדבר שהוא מנהג, אלא יש להכריע, שאין אתה רשאי להתירם בפניהם.

 

[ציון ש]

ודפח''ח

 

[יעקב. ח. מ.]

בענין דברי הכף החים שהביא הרב מלכא , צריך לדעת שמרן זצ''ל הבין כדרך האחרת שהביא בדברי הכף החיים שהרי מעשה שהיה עם אחד ממתפללי בית הכנסת שלנו, שהיה עתיד להתחתן אחר העומר, ואביו היה גוסס והוא אמר שאם ימות אביו יחכה שנה לחתונה (ודלא כהלכה) ועשה לו מרן חתונה בר''ח אייר. הרי לך שלמד פשט שונה בדברי הכף החים ודלא כרב מלכה. ומכאן תלמד שדעתו היתה לאסור תספורת בר''ח שחל ביום שישי כחשבון בדברי הכף החיים ודו''ק היטב.

גם במשנ"ב איש מצליח כתב שלדעת מרן אסור וציינו להערות שבסוף הספר מהגהת הגאון הנאמ"ן שליט"א שהבין מהכף החיים שלספרדים אסור. ע"ש.

 

[יעקב. ח. מ.]

דברי הרה"ג יצחק יוסף צע"ג. דכתב 'מדנפשיה' שדברי המג"א והמ"ב שהתירו זה שלא כדעת מרן השו"ע.
והרי בספר שיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תצג כתב: אם חל ר"ח אייר בשבת, נושאין בו אפילו לנוהגים בו איסור בחל בחול. ב"ח בשם הגהות מנהגים [שם, אות לו]. ובודאי דנושאין בו דקאמר ביום ששי שלפניו, דביום שבת עצמו אסור לכנוס ע"כ. וכ"כ הפרי חדש אורח חיים סימן תצג סעיף ג: כתב הב"ח [בסוף הסימן] דאע"ג דאין נושאין נשים בראש חודש אייר דעלמא, כשחל בשבת מאחר דמיתוספא שמחה ביום השבת שהוא שבת וראש חודש אין להחמיר באבילות ישנה כולי האי ונושאין בו. ומיהו כשחל יום ראשון של ראש חדש אייר ביום ראשון של שבוע לכולי עלמא לא יסתפרו ביום ששי: ודע דתספורת ונשואין הכל דבר אחר וכמו שכתב הב"י [ד"ה ומ"ש ויש], ולפיכך במקום שנוהגים היתר בתספורת הוא הדין לנישואין ע"כ.
האם הרב יצחק שליט"א חולק על האחרונים הנ"ל 'בסברא' בדעת מרן השו"ע?
הרי הם דיברו על דעת השו"ע, וכתבו 'שלכל הדעות' יכול להסתפר, אז מה כוחנו לחלוק בסברא בעלמא בדבר שהוא מנהג בעלמא, והרבה התירו גם בכל ר"ח, להחמיר בזה ללא ראיה?
ומה שהביא הראש"ל שליט"א ראיה מדברי הב"י שצריך ל"ג יום וכו' - לא שמיה מתיא, דהב"י דיבר על 'כל שנה', ואם נתיר 'בכל ר"ח' - 'אף פעם' לא יהיה ל"ג יום, אולם כשחל יום שישי בר"ח לא דיבר.
וראיה לזה, שהרי כשחל ל"ד ביום שבת - מקדימים ליום שישי, והרי גם שם אין ל"ג מלאים? אע"כ דלא מיירי בשנים חריגות.
ועכ"פ איך אפשר לחלוק בסברא על הכנה"ג והפר"ח 'בדעת מרן'?

ראשית הרואה בכנה"ג יראה שהביא המנהג שנהגו להסתפר עד ר"ח אייר לכך מובן שדעתו יותר להקל בר"ח שחל בשבת דב' קדושות הם. ותו דהכנה"ג והפר"ח לא אמרו כן בדעת מרן. ועוד מה שהק' שאם חל ל"ד בשבת מסתפרים ביום ל"ג, אינה ראיה שהרי גם ע"פ רבינו האר"י דמסתפרים במ"ט לעומר אם חל שבועות ביום א' מסתפרים ביום שישי מ"ח לעומר, אע"ג שלא נגמר התיקון וידועים דברי הרש"ש בזה שלא רצה להסתפר והכריחהו חבריו. ואכמ"ל.

 

[nati]

אשמח אם יעלו לכאן את דבריו של הכף החיים

 

[לשמור ולעשות]

לא דמי כאוכלא לדנא,
דכלל גדול בהלכות אבלות, שאם היום "שיוצאים" מהאבלות חל בשבת או יו"ט, כיון שמן הדין הוא כבר "מחוץ" לימי האבלות, והיה מותר להיות בו מסופר, ורק הוא מנוע להסתפר מפני איסור שבת או יו"ט, לכן "התירו חכמים ביסוד דיני אבלות" להסתפר כבר בערב שבת או חג, מפני כבוד השבת או החג עצמם שהם כבר מחוץ לימי האבלות. ולכן כ"ש לגבי סיום אבלות ישנה, דלא תהא חזקה יותר מאבלות גמורה.

נשמח לדעת היכן נאמר כלל גדול זה שנאמר ביסוד דיני אבלות.
מרן פסק בחזון עובדיה ח"ב עמ' רצה שאם חל יום השלשים בשבת אין להסתפר בע"ש אפילו בשאר קרובים. [ואם השבת יום הל"א, ממ"נ אפשר בע"ש שהוא יום השלשים ומקצת היום ככולו]

 

[הרב שמעון ללוש]

נשמח לדעת היכן נאמר כלל גדול זה שנאמר ביסוד דיני אבלות.
מרן פסק בחזון עובדיה ח"ב עמ' רצה שאם חל יום השלשים בשבת אין להסתפר בע"ש אפילו בשאר קרובים. [ואם השבת יום הל"א, ממ"נ אפשר בע"ש שהוא יום השלשים ומקצת היום ככולו]

אמת הוא דלא קי"ל הכי לענין תספורת באבלות גמורה, ושגיתי בזה,
ונתערב לי בדין רחיצה וציפורניים ותספורת בעומר (המבוארים שם בחזו"ע (עמ' רצו-ש) דבהם נקטינן הכי למעשה.
וישר כוחו שהעמידני על האמת.

אולם בודאי כלל גדול הוא בהלכות אבלות, דכל שהוא משום מנהג ואינו מן הדין, וכגון רחיצה בשלושים וכן תספורת בעומר, סמכינן על דברי רבנו יו"ט שהובא בתוס', שאם היום "שיוצאים" מהאבלות חל בשבת או יו"ט, כיון שמן הדין הוא כבר "מחוץ" לימי האבלות, והיה מותר להיות רחוץ ומסופר בו, ורק הוא מנוע לרחוץ או להסתפר מפני איסור שבת או יו"ט, לכן "התירו חכמים ביסוד דיני אבלות" להסתפר כבר בערב שבת או חג, מפני כבוד השבת או החג עצמם שהם כבר מחוץ לימי האבלות. דאע"ג דלא קי"ל כרבנו יו"ט לענין מנהגי אבלות האסורים "מן הדין", אבל כלל גדול הוא לענין מנהגי אבלות התלויים "במנהג", כמבואר בחזו"ע שם מפיהם של ראשונים וכל האחרונים, ושמטעם זה הוא ההיתר ביום ל"ג לעומר שחל ערב שבת, כמבואר כ"ז שם בחזו"ע.

ולכן אינו ענין כלל לסברת הב"ח שהעמיד מנהג המקילים בער"ח שחל בשבת, שאינו נוגע כלל לסברת רבנו יו"ט. ופשוט.

(וכעת ערכתי את דברי הקודמים במקורן לפי התיקון הנזכר)

 

[David hanono]

אשמח אם יעלו לכאן את דבריו של הכף החיים

נכון
האם אפשר שמישהו יסביר היטב את דברי הכף החיים שבהתחלה מביא שמותר אבל אח״כ כותב שמה שכתב זה רק לפי מנהג האשכנזים ולא ברור אם זה קאי גם על מה שהביא שמותר להסתפר בראש חודש בערב שבת

 

[מאן דהו]

כבר ביארתי לעיל דמדכתבו כל האחרונים הספרדים בספרי ההלכה שלהם לפחות במאה חמישים שנה אחורה שאין להסתפר עד ל"ד, ולא הביאו את דברי הב"ח והמ"א להלכה, מבואר שלא ראו כזה מנהג אצלנו הספרדים ולכן לא העתיקוהו, ועכ"פ מבואר להדיא מדבריהם שהמנהג אצלנו פשוט שלא להסתפר עד ל"ד לעומר ללא חילוק, שהרי בודאי שהמנהג בציבור אינו אלא ע"פ הפוסקים שלהם שבכל דור, ואם כל הפוסקים כותבים אסור עד ל"ד, ולא כותבים יוצא מן הכלל, בודאי שכך הוא המנהג.
אא"כ יכתוב אחד מהפוסקים שהמנהג להקל בשנה שר"ח חל בשבת. ומדלא כתבו כן, מוכח שהמנהג פשוט לאסור עד ל"ד כדעת מרן הב"י, (וכפי שהוכחנו לעיל בדעתו בהכרח, מדכתב "ודאי שיבוש", ולא הליץ בדומה להלצת הב"ח, עי' לעיל בדברינו).

מי הם 'האחרונים הספרדים במאה חמישים שנה האחרונות' שלא הביאו את דברי הב"ח והמג"א להלכה?

נתחיל עם החיד"א:
מורה באצבע סימן ח אות רכא
מנהג שלא יגלח בימי העומר ולפי דעת רבינו האר"י זצ"ל אינו מטעם אבילות כאשר כתבו הפוסקים רק יש סוד בדבר ולפי הרב האר"י ז"ל צריך שלא לגלח מע"פ עד ערב חג השבועות. ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בראש חודש או אם הוא חתן וכיוצא וביום ל"ג או ל"ד לעומר הכל אסור גם מ"ש קצת דביום מ"ח שרי ליתא ע"כ. הרי שכתב ש'האחרונים שרו לגלח בר"ח וכו'. אז מה לו לכתוב בר"ח 'שחל בשבת', אם מתיר לפי הפשט בכל ר"ח?. ועכ"פ החיד"א גופיה ס"ל כדעת האר"י לאסור עד מ"ט. וא"כ אין בדבריו שום גילוי דלא כפר"ח, אלא להיפך - ס"ל להקל מעיקר הדין בכל ר"ח.

נעבור לספר בית עובד:


הרי שגם הוא נוקט כדעת הרדב"ז להתיר בכל ר"ח, ואף יום קודם ר"ח לחוששים לצואת ריה"ח.
וגם הוא אין טעם שיביא את ההיתר של 'שבת' ור"ח.

נעבור לספר מועד לכל חי:
מועד לכל חי סימן ו אות ג
ג כפי מוהר"מ די לונזאנו, והרדב"ז, ומוהריק"ש סימן צ"ח, והכנסת הגדולה, הוא דאינו טועה מי שנוהג להסתפר בראש חודש, אלא דהנזהר שלא להסתפר בראש חודש משום צואת רבי יהודה החסיד זיע"א יכול להסתפר יום שלפניו, והחידוש הוא דאפילו חל ראש חודש ביום ראשון יסתפר יום השישי שלפניו וכו'.
וזה כדברי הבית עובד עפ"י החיד"א הנ"ל. וגם בדבריו אין לו שום ענין לכתוב שגם בר"ח שחל 'בשבת' הדין כן, דנהגו והתירו להסתפר בכל ר"ח.

ספר ארץ חיים סתהון:


הרי שגם הוא הביא לפי הפשט את המתירים ושכך נהגו 'בצפת'!! [בא"י, אתריה דמרן, ולא רק בחו"ל]. ולאחר מכן הביא את מנהגם שמחמירים כמקובלים בכל העומר.

הכה"ח:
הביאור שפירש הרב ללוש בדבריו אינו נראה כלל, דהו"ל למימר בקצרה 'אבל הספרדים לא נוהגים להתיר להסתפר בר"ח אפילו כשחל בשבת' ותו לא.
מכל האריכות שלו נראה להדיא כדפירש הרב מלכה שזה הולך על עצם הדין 'שסיים' שם בדברי החק יעקב שהכל הולך לפי המנהג, וע"ז כתב שכל הענין של 'המנהג' [בעיקר הדין של עד ר"ח ומר"ח] הוא רק לאשכנזים, אבל לספרדים אין ב' מנהגים אלא רק עד ל"ג. אולם לא מיירי כלל בדין של ר"ח שחל בשבת. והרי הביא שם את דברי הכנה"ג והפר"ח ושאר פוסקי אשכנז, ואיך יחלוק על כולם ללא ראיה ומקור וסיבה. וגם לא הזכיר שהמנהג להחמיר בר"ח, ובר"ח שחל בשבת.
ועוד שבאות מ' בעיקר דין תספורת בר"ח הביא באורך את הרבה מפוסקי הספרדים שנקטו להיתר ולא הביא שום חולק על זה, ונראה שדעתו להתיר להסתפר בכל ר"ח [ובאות מ"א הביא שם לגבי 'נישואין' בר"ח שבירושלים אסרו, ויתכן שנישואין חמור מתספורת. ועוד שזהו רק בירושלים ולא בשאר המקומות, ואפילו בא"י הרי בצפת נהגו להקל]. ועכ"פ ודאי שלא יתכן שבאות י"ב כונתו לחלוק על כל דין תספורת בר"ח שחל בשבת לאור דבריו הנ"ל. וע"כ ההסבר היחיד וההגיוני בדברי הכה"ח הוא כמו שפירשנו וכפי שפירש הרב מלכה, והפירושים האחרים אינם נכונים כלל בדעתו לכל מודה על האמת.

וא"כ נמצא שאין לנו שום עדות על פוסקים שחלקו על הכנה"ג והפר"ח בין 'להלכה' ובין 'מחמת המנהג'. ואדרבה כיון שבמשך הדורות נהגו להסתפר בר"ח לבד, ורק בדור האחרון החזיר מרן זצ"ל את הוראת השו"ע למקומה [שלא כדעת האחרונים] - דיינו שנחמיר בזה, אבל בהצטרף דעת הכנה"ג והפר"ח [ועמם שאר חכמי אשכנז] בדעת מרן - אין שום טעם להחמיר בזה.

 

[nati]

נכון
האם אפשר שמישהו יסביר היטב את דברי הכף החיים שבהתחלה מביא שמותר אבל אח״כ כותב שמה שכתב זה רק לפי מנהג האשכנזים ולא ברור אם זה קאי גם על מה שהביא שמותר להסתפר בראש חודש בערב שבת

אני רוצה ציטוט מדוייק של הכף החיים, לצערי הספר אינו מצוי אצלי..

 

[ציון ש]

אני רוצה ציטוט מדוייק של הכף החיים, לצערי הספר אינו מצוי אצלי..

כף החים תצ"ג כל הסימן לתועלת הציבור:

א
א) [סעיף א'] נוהגין שלא לישא אשה וכו'. בכל המקומות. טור. לבוש. ב"ח.

ב
ב) שם. שלא לישא אשה וכו'. ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים לנישואין שאינו של מצוה. וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הזר"א חא"ח סי' ס"ח דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פ"ו דנישואין חמירא להו מתספורת שהרי לא ראינו שנהגו התר אלא בתספורת יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפר"ח שרו לישא אשה למי שלא קיים פו"ר וטעמם ונימוקן עמם מ"מ פשט המנהג שאין נישאין כלל עד ל"ג עכ"ל. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט על דברי מהר"ם הנז' דאין אנו נוהגין כן. וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ג' מ"ב או' א' ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ל"ה שכתב שפעם אחת היקל חכם א' בענין הנישיאין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה וע"כ כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא עכ"ל ועיין לקמן או' י"ב.

ג
ג) שם. שלא לישא אשה וכו'. ואפי' אלמון זקן שרוצה לישא אשה אלמנה זקנה אסיר דלא פלוג. הרשב"ש סי' תרנ"ב. זכ"ל או' ע' ולהחזיר גרושתו מן הנישואין בכל גוונא שרי דאין כאן שמחה וכדלקמן סי' תקמ"ו סעי' ב' מהריק"ש פר"ח. חק יוסף או' ב' שו"ג סוף או' א' י"א בהגה"ט. מ"ב או' א'.

ד
ד) שם. שלא לישא אשה וכו'. והטעם שלא להרבות בשמחה מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. טור. ומ"מ ברכת שהחיינו מותר לומר באלו הימים מן הפסח עד ל"ג והגם דכתוב לקמן סי' תקנ"א סעי' י"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' שאני חרבן בהמ"ק דחמיר לן טפי מאמ"ר או' ב' ואין חילוק בין פרי למלבוש וכ"כ עיקרי הד"ט ססי' כ"א יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ג' וכן מורים בי מדרשא ואין חוששין למ"ש בס' מל"ח סי' ו' או' י"ב מנהג טוב שלא לחנך מלבוש וכו' בין פסח לל"ג יעו"ש.

ה
ה) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ולסיבת היותן ממוחין דקטנות לכן היו מבחי' הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זא"ז כמ"ש ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זל"ז (עיין יבמות ס"ב ע"ב ובסוף מדרש קוהלת) וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות והם ימי הדין ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה בהם אז מדה"ד של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנז' ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני שהוא שם אכדט"ם והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל סי' תע"ג או' ד') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים ואז פסקו מלמות. שער הכוו' דף פ"ו סוף ע"ד וריש דף פ"ז. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"ז שעושין זכר כדי להתרחק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום ולכן כתב בשער הכוו' דף א' ע"ג להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד יעו"ש. ועי' לקמן או' כ"ו.

ו
ו) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ובשה"ל וברי"ו כתבו עוד שני טעמים א' לפי שמשפט רשעים בגיהנם לר"י בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פ"ב) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. ח"י או' ג'.

ז
ז) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. שלא יקדמנו אחר וכמ"ש לקמן סי' תקנ"א סעי' ב' וכ"כ מ"א סק"א.

ח
ח) שם. אבל לארס ולקדש וכו'. שניהם לשון קידושין כמ"ש בא"ה סי' כ"ז דאומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי יעו"ש. ועיין בתיקונים תיקון יו"ד כוונת הקידושין והטבעת וז' ברכות יעו"ש.

ט
ט) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. ומותר לעשות באותו פעם סעודת ארוסין. מ"א סק"א. וכן מותר לעשות רקודין א"ר או' ב' א"א או' א' מחה"ש. אבל לעשות רקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ואף מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקידין ומחולות. מ"א שם. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקידין ומחולות נהגו איסור. ח"י או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וגם בחו"ה דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. מש"ז או' ב' ומר"ח סיון עד שבועות יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות. א"ר שם. א"א שם. ועיין לעיל סי' קל"א סעי' ז' בהגה דמשמע דהם כמו יו"ט.

י
י) שם. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. ה"ד בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר או' ג' א"א או' ה' ר"ז או' ב' מ"ב או' ד'.

יא
יא) שם הגה. מיהו מל"ג בעומר ואילך וכו'. והגם דגם דעת הש"ע כן דהא כתב עד ל"ג לעומר אפ"ל דלפני מור"ם ז"ל לא היה כתוב בש"ע עד ל"ג לעומר אלא רק בין פסח לעצרת וכגרסת הטור והלבוש וע"כ כתב להגיה מיהו מל"ג וכו'.

יב
יב) שם בהגה. הכל שרי. היינו לאותם הנוהגין לספר מל"ג ואינך (כמ"ש לקמן סעי' ב') אבל לדידן שנוהגין איסור תספורת (כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה) אסור ג"כ לישא. מיהו עד ר"ח אייר מותרים לישא כשם שמותרים לספר כמ"ש סעי' ג' מ"א סק"ב. וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה שבת ור"ח מותרין הכל לישא באותו שבת ר"ל אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' מ"א שם. פר"ח סעי' ג' חק יוסף או' ח' ר"ז או' ח' וה"ה דמותר להסתפר. שכנה"ג שם. עו"ש שם. פר"ח שם. ר"ז שם. מיהו הא"ר או' ד' כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נשואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר יעו"ש. והב"ד ח"י או' ב' וכתב וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקילא והוא רק מצד המנהג עכ"ל וכ"ז למנהג בני אשכנז כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל אבל אח"כ אין מסתפרין עד עצרת רק בל"ג עצמו מסתפרין וה"ט דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמ"ש הב"ח יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת הש"ע ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן.

יג
יג) [סעיף ב'] נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. והאר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בע"פ ובערב חג השבועות ולא היה מגלח לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוו' דף פ"ו ע"ד. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"כ הנה"ש דף כ"ה ע"ד דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל ולא כמ"ש קצת המקו' לגלח במ"ח ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ הברכ"י א' ו' ובספרו מו"ב או' רכ"א יעו"ש. וכתב עו"ש הנה"ש דגם לחתן לא התרתי לגלח קודם שבועות בכמה ימים. וכ"כ המו"ב שם. וכ"כ באגרות הרמ"ז ססי' ב' שלפי מנהג האר"י ז"ל אפי' אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר. שע"ת או' ח' וכתב עו"ש הנה"ש דנסתפקתי אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכרחוני כמעט לא הייתי מגלח. והב"ד המו"ב שם וכתב וכן עיקר לגלח בע"ש שלא יכנס לחג כשהוא מנוול יעו"ש.

יד
יד) מי שנהג שלא להסתפר מפסח ועד עצרת מהניה ליה התרה. כתונת יוסף סי' י"ט. זכ"ל או' ע'.

טו
טו) שם עד ל"ג וכו'. מי ששלמו ל' של אבלו בימי העומר בין ר"ח לל"ג התיר להסתפר הזר"א סי' ס"ז וכתב שכן הסכימו הלכה למעשה עם מע' הרב מר אחיו מהרד"ך זלה"ה אלא שכתב וטוב היה לעשות התרה ועוד חילק בזה יעו"ש. מחב"ר או' ג, שע"ת או' ז' והיינו אם יש צורך בדבר כגון שגדלו שערותיו ויש לו כאב ראש מזה וכדומה. ועיין לקמן או' מ"ח.

טז
טז) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. ונטילת הצפרנים נהגו העולם להתיר וגם מן הדין שרי. זכ"ל או' ע' יעו"ש. מל"ח סי' ו' או' א'

יז
טוב) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. מי שנוהג להסתפר בכל ע"ש ואם יעבור אפי' שעה יש לו מיחוש הראש ותקנתו הוא להסתפר מיד מותר לו להסתפר בימי העומר. עולת שמואל סי' י"א. עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ח' בי"ע או' י"ב.

יח
יח) שם ואין להסתפר עד ל"ד בבקר. שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוסת העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום נשארו ל"ד והנה הם ל"ג שלימים ומגלחים ביום ל"ד בבקר כי מקצת היום ככולו. ב"י. עו"ש או' ב' ביאורי הגר"א. ועיין שכנה"ג בהגב"י או' א' שכתב ולא שייך לומר מקצת היום ככולו אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. וכ"ד הרב"ד סי' ר"פ. וכ"כ בביאורי הגר"א דלא אמרינן מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ד' אמנם הפר"ח כתב דהרוצה לסמוך אמ"ד דמקצת היום ככולו הוי אף במקצת הלילה ולהסתפר בלילה לא הפסיד כלום יעו"ש. מיהו השו"ג או' ז' כתב דאנן קבלנו הוראות הש"ע הילכך אין להסתפר אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. ועיין לקמן או' ל'

יט
יט) אם מחדש הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ואיכא קפידא אם ילכו שם בלי תיקון הזקן בזה האריכו הזר"א סי' ס"ט וחד גברא רבא למצא צד ההתר יעו"ש. מחב"ר או' ד' ועי"ש שדעת הזר"א שכל מי שצריך לילך שם יבא לפני ב"ד ויפתחו לו בפתח וחרטה כדי שלא ליתן תורת כל א' וא' בידו יעו"ש.

כ
ך) שם. עד ל"ד בבקר. במקום שאין מסתפרים ביום ל"ג כ"א ביום ל"ד בבקר ואירע לאחד שיש לו קרוב שהיה לו להתאבל והוא קרוב למות ומתיירא שימות וצריך למנות עוד ל' להסתפר מותר בכה"ג להסתפר ביום ל"ג וביותר יעשה התרה. רו"ח או' ב'.

כא
כא) מי שקפץ ונסתפר בל"ג אין עונשין אותו אעפ"י שהוא מהנוהגים להסתפר בל"ד. נאמן שמואל סי' יו"ד. וכ"כ הפר"ח דמי שנהג להסתפר בל"ג אין מוחין בידו אפי' הוא במקום דמסתפרין בל"ד יעו"ש. זכ"ל או' ע' ועיין לקמן או' כ"ט.

כב
כב) מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד ואח"כ נהג לגלח ביום ל"ג כמנהג אשכנז אין כאן משום לא תתגודדו. נאמן שמואל שם. י"א בהגב"י. בי"ע או' ה'.

כג
כג) שם. אלא א"כ חל יום ל"ג ע"ש וכו'. ואם יהיה איזה מניעה שלא יוכל לצאת ביום ו' להסתפר שרי ליה להסתפר בליל ששי. ב"ד סי' ר"פ זכ"ל שם.

כד
כד) שם הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרים ביום ל"ג. וה"ט לפי שאנו תופסין עיקר כדברי התו' שכתבו האחרונים משמם שלא מתו אלא בימים שאומרים תחנה בהם ונמצא שלא מתו בז' ימי הפסח ובז' שבתות ובשני ימים של ר"ח אייר ובר"ח סיון שהם י"ז ימים אלא שמאחר שא"א לז' ימי הפסח בלא שבת נמצא שאינם רק ט"ז ימים שלא מתו בהם נשארו ל"ג שמתו בהם לפיכך נוהגין אבילות ל"ב יום ומסתפרים בל"ג עצמו מטעם שנת' דמקצתו ככולו. ב"ח. וכ"כ בדרשות מהרי"ל.

כה
כה) שם בהגה. אלא מסתפרים ביום ל"ג. ומשם ואילך כמ"ש לעיל סעי' ב' בהגה וכ"כ בהגה לקמן סעי' ג' וכ"כ לעיל או' י"ב בשם הב"ח וכ"כ הט"ז סוף סק"א וכ"כ הר"ז או' ה' מיהו במט"מ סי' תרפ"ח כתב ואנו נוהגין שלא להסתפר רק ביום ל"ג ולפניו ולאחריו לא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ א"ר או' ו' וכתב וכן הנהיג זקנו הגאון ז"ל וכך הם נוהגין אחריו יעו"ש. והרב ח"א כלל קל"א או' י"א כתב דבקהלינו נוהגין איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון דאמרינן מקצת היום ככולו מלבד בל"ג לעומר נוהגין היתר יעו"ש. וכ"ז מנהגי אשכנזים אבל מנהג הספרדים כדברי הש"ע שאין מסתפרים מפסח עד ל"ד ומל"ד ואילך מסתפרים ואנשי מעשה אין מסתפרים מפסח עד ערב שבועות כדברי האר"י ז"ל כמ"ש לעיל או' י"ב ואו' י"ג יעו"ש. ונ"מ לאלו שמגלחין במועד שכתוב לקמן סי' תקל"א דלהנוהגין לגלח עד ר"ח אייר הוי דין חו"ה דפסח כדין חו"ה דסוכות ושרי ולהנוהגין שלא לגלח אלא דוקא עד ל"ג או ל"ד או עד ערב שבועות ואפי' בר"ח אייר אין מגלחין י"ל איסור עומר רביע עליה ואסור. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ז' דלפי דעת הש"ע דל"ג שלמים בעינן ואין מסתפרין בר"ח אף בחו"ה אינו יכול להסתפר דמ"ש מר"ח ונ"מ לאבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל דמותר להסתפר בחו"ה (כמ"ש סי' תקל"א סעי' ז') מטעם עומר אינו יכול להסתפר יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ו' משמע הא אם מנהגו לגלח בר"ח שרי לגלח בחו"ה וכ"כ ב"ד סי' רע"ח למסתפרים בר"ח אין שום ספק שמסתפרים בחו"ה אלא שכתב יראה דאפי' לשאין מסתפרים בר"ח מותר להסתפר בחו"ה משום דבחו"ה אין נוהג אבילות יעו"ש. וכ"ה דעת הישי"ע או' ב' דבר משה ח"א א"ח סי' ל"ב. מיהו בערב ז' של פסח גם הא"ר כתב שם אפשר דמותר. וכ"כ הברכ"י או' ב'.

כו
כו) שם. בהגה ומרבים בו קצת שמחה. לזכר שפסקו מלמות. דרשוא מהרי"ל ר"ז או' ה'. מיהו הפר"ח הקשה ע"ז וכתב הטעם שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ ר"ע שלא מתו כאלו יעו"ש. ועיין בשער הכוו' דף פ"ז ע"א שכתב ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות ב' של אי' שהוא שם אכדט"ם אשר באי' והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל או' ה') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים וכו' ולכן סמך אח"כ ר"ע את ה' תלמידיו הגדולים מבחי' ה' גבורות דגדלות שהם כנגד ה' אותיות אכדט"ם שהם רחמים ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים והם ר"מ ור' יהודה ור' אלעזר בן שמוע ור"ש ור' נחמיה יעו"ש.

כו) וכתב עו"ש בשער הכוו' ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורין בעיר מירון כנודע ואוכלין ושותין ושמחים שם אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם ג' ימים ראשונים של השבוע ההוא וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. וה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידועה ועשה יום משתה ושמחה גס העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והים נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' וגם בהיותו שם אמר נחם וכו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו וא"ל אמור את האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב (ועיין ברכ"י או' ד' שכתב אפשר דהקפידא היא שהיה שם על ציון רשב"י והראיה שלא נענש מקודם כשאמר בשנים שעברו יעו"ש) ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנז' ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי ע"ש לעיל ביום ל"ג לעומר עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח שער כ"ב פ"ו. וכתב שם בפע"ח והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג יעו"ש. וכ"כ הברכ"י שם. וכ"כ הר"ז בסידורו דיום ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י ע"ה וכ"כ הרב בני יששכר ח"א מאמרי חודש אייר מאמר ג' או' ב' ואו' ו' וכ"כ ח"א כלל קל"א או' י"א דביום ל"ג הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה יעו"ש והוא ע"פ מה דאיתא בזוה"ק פ' ויחי דף רי"ח ע"א ופ' האזינו סוף אדרא זוטא דף רנ"ו ע"ב דיום פטירת רשב"י ע"ה קרי ליה הילולא יעו"ש. אכן מדברי שער הכוו' הנז' משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך ר"ע את ה' תלמידיו ורשב"י ע"ה הוא מתלמידיו הגדולים וכ"כ הברכ"י בספרו טוב עין סי' ח"י או' פ"ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סי' ז' או' ח' יעו"ש. ואפשר דהא והא איתא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ל"ג לעומר מ"ש עוד בזה יעו"ש.

כז
כז) יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע כי הוא יומא דהלולא דיליה ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מהר"א הלוי ז"ל ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה. מו"ב או' רכ"ג וכ"כ בספרו טוב עין סי' ח"י דב"ן ע"ד.

כח
כח) שם. בהגה. ואין אומרים בו תחנון. גם בערב של יום ל"ב וכ"כ במנהגים בדין התחנון שכן נוהגין במעהרי"ן ובפיה"ם. ובדרשות מהרי"ל כתב המנהג באשכנז שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרים תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג עצמו הוא ממהרי"ל ע"פ מנהגו אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תליא. וכה"ג כתב המי"ט. ח"י או' ו'. מיהו המחה"ש סק"ג כתב דאף לנוהגין שלא לומר תחנה מבערב אין להסתפר בלילה עו"ש. אבל הר"ז או' ה' כתב כדברי ח"י דלנוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג יעו"ש. ומיהו עיין בס' מל"ח סי' ו' או' ז' שכתב טעם אחר שאין להסתפר בלילה משום שהם ימי דין ואפי' באשמורת כל שלא האיר היום לא טוב להסתפר בכל ימות השנה כ"ש בימי העומר. ועיין לקמן או' ל' ולעיל סי' רנ"ב או' ט"ו.

כט
כט) שם בהגה. ואין אומרים בו תחנון וכו'. עיין בשכנה"ג הגב"י או' ב' שכתב דיש לתמוה על דברי הש"ע מאחר דיום ל"ג עושין אותו יו"ט ואין נופלין על פניהם מאן פלג ליה שלא ליפול על פניהם ושלא להסתפר בו כ"א עד ל"ד יעו"ש. וכן תמה הפר"ח וע"כ כתב מי שנהג עצמו להסתפר בל"ג אין מוחין בידו יעו"ש. אמנם הרב"ד סי' ער"ב כתב הטעם לאין מסתפרין בל"ג ואין נופלין על פניהם כדי לצאת אליבא דכ"ע דלמ"ד שאסור להסתפר בו הרי אין מסתפרין ולמ"ד מותר מ"מ ליכא איסורא אי לא מסתפרין ומסתפרין בל"ד דלכ"ע מותר דהא למ"ד מותר בל"ג היינו מל"ג ואילך כמ"ש הטור ומסתפרין מל"ג ואילך וכו'. ולענין נפ"א ג"כ יוצאין י"ח לכ"ע שאין טפלין בל"ג דאי פסקו בל"ג הרי אין נופלין ואי לא פסקו מ"מ אין איסור אם לא נופלין ובנ"ד נופלין משום דאי הפסקה למות היתה בל"ג כבר עבר זמנה ואי לא פסקו אלא בל"ד מ"מ אנו סוברים שאין לעשות יו"ט בשביל כך יעו"ש.

ל
ל) שם. בהגה. ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב. והיינו ביום ל"ג עצמו ולא בלילה שלפניו. ב"ח. אבל המו"ק כתב דמ"ש הרב בהגה ולא מבערב פי' יום שלפניו כמו שאומרים ע"ש ערב יו"ט אבל בליל ל"ג ודאי לפי המנהג הזה מותרים שנוהגין היתר בל"ג ואין חילוק לילו מיומו. מחב"ר או' ה' שע"ת או' ה' סידור בי"ע או' ד'. וכ"כ א"ר או' ז' דמותר להסתפר בלילה כמו שא"א תחנון בערב אבל בנשואין כתב שלא ראה נוהגין אלא ביום ממש זולת כשחל ל"ג בע"ש אפשר להקל בשעת הדחק לעשות בלילה שלפניו יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל או' כ"ח דיש מתירין גם בנשואין לעשות בלילה יעו"ש וא"כ בדברים כאלו הולכין אחר המנהג כי כל אחד יש לו על מה לסמוך, ועיין לקמן או' מ"ב.

לא
לא) ליל ל"ד לא יאמר תחנונים בק"ש אם בא לישן קודם ד' שעות כדין מו"ש ור"ח. מל"ח סי' ז' או' יו"ד. ומיהו עיין לעיל סי' ש' או' ח"י שכתבנו דאסור לומר וידוי במו"ש עד שיעבור חצות לילה וא"כ ה"ה לכאן.

לב
לב) שם. בהגה מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' וכו'. והיינו לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל שמסתפרים בל"ג אבל לפי מ"ש בש"ע דאין להסתפר עד ל"ד ה"ה בכאן דאין להסתפר עד יום ב' וכ"מ מלשון הש"ע שכתב אלא א"כ חל יום ל"ג ע"ש וכו' משמע הא אם חל ביום א' אין להסתפר עד יום ב' ודוק.

לג
לג) שם. בהגה נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת. והלבוש כתב אם חל ל"ג ביום א' שאין העכו"ם מספרים משום חגם יכולים אז להסתפר ביום ו' וכו' משמע הא במקום שיכולין להסתפר ביום א' אין לההסתפר ביום ו' אבל מדברי מור"ם ז"ל שכתב לכבוד שבת משמע בכל גוונא שרי וכ"כ א"ר או' ט' על דברי הלבוש הנז' דרמ"א מתיר בכל ענין לכבוד שבת. מיהו מ"ש שם הא"ר להחמיר ואין היתר אלא כשחל ל"ג בשבת הוא מן התימה דאיך אפשר שיחול ל"ג בשבת דלא בד"ו פסח.

לד
לד) שם בהגה. נוהגין להסתפר ביום ו' וכו'. זהו דעת מהרי"ו ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכא דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו. ח"י או' ז'.

לה
לה) שם בהגה. מי שהוא בעל ברית וכו'. עיין לקמן בב"י סי' תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים ומוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ח"י או' ח' א"ר או' יו"ד. פר"ח. י"א בהגה"ט. חק יוסף או' ז' מאמ"ר או' ו' מ"ב או' י"ב. ומותר לספר ביום שקודם מילה סמוך לערב קודם הליכתו לבהכ"נ. ד"מ או' ג' ח"י שם. א"ר שם. פר"ח. י"א שם. חק יוסף שם. מאמ"ר שם. מ"ב או' י"ג. ועיין להרב פחד יצחק או' מ' ערך מוהל שכתב בשם הרמ"ז דה"ד לדידהו שמלין בבהכ"נ מיד אחר ת' שחרית שאין לו פנאי לגלח ביום המילה עצמו יעו"ש וכן הסכים הרב גור אריה הלוי והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ט' יעו"ש. ואם חל מילה בשבת יש להתיר בע"ש קודם חצות אבל לא ביום ה' א"א או' ד' ועי"ש מה שהשיג על הפר"ח שכתב להתיר אף ביום ה' יעו"ש. ובעל ברית הוא הסנדק התופס התינוק בשעת המילה אבל המביא והמוציא לא. א"א שם. ועיין בשו"ג או' יו"ד שכתב דבעירם שאלוניקי אין נוהגין להסתפר רק אבי הבן לבדו ונתן עעם לדבר יעו"ש.

לו
לו) ואם חל ל"ג לעומר להיות ביום א' והיה בו מילה והיינו לנוהגין שלא לגלח אלא בל"ד מותר בעל הברית לגלח בע"ש. הלק"ט ח"א סי' ל"ג. והביאו י"א בהגה"ט. וכתב וכפי דברי הרב החביב בשיירי אינו מותר לגלח עכ"ל והיינו לפי דברי השכנה"ג בהגב"י או' ח' שכתב דאין להסתפר לכבוד המילה אלא דוקא ביום המילה עצמה ולא קודם. אבל לפי הסכמת האחרונים שכתבנו באו' הקודם דמותר להסתפר ביום שקודם למילה נראה דה"ה לכאן דמותר לגלח בע"ש וכדברי הלק"ט. ומ"מ נראה דאם אפשר לגלח ביום א' קודם המילה לא יגלח בע"ש דמהיות טוב וכו'.

לז
לז) ואם חל מילה ביום א' עיין בתשו' מאהבה שהורה להקל לספר בע"ש יעו"ש. אבל בתשו' אגורה באהליך דף ו' כתב דאסור להסתפר בע"ש יעו"ש. ונראה דגם בזה אם אפשר לגלח ביום א' קודם המילה לא יגלח בע"ש. ואם לא אפשר אז להקל כדעת המתירין. וכ"ז לנוהגין ע"פ דברי מר"ן ומור"ם ז"ל לגלח בל"ג או בל"ד אבל הנוהגין ע"פ דברי האר"י ז"ל שלא לגלח מפסח ועד עצרת אף אבי הבן לא יגלח לכבוד המילה בימי הספירה כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש.

לח
לח) שם. בהגה. מי שהוא בעל ברית וכו'. וחתן בשבת שלפני חתונתו שקורין שפי"ן האל"ץ מותר להסתפר בע"ש ובפרט אחר ל"ג לעומר. דג"מ. שע"ת או' ז'. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' י"ג דלנוהגין ע"פ דברי האר"י ז"ל גם חתן לא יסתפר בימי הספירה יעו"ש,

לט
טל) [סעיף ג'] יש נוהגין להסתפר בר"ח אייר וטעות הוא בידם. דלא אמרו דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם אלא לנוהגין איסור תספורת עד עצרת דבלא ב' ימים דר"ח משכחת ל"ג יום (כמ"ש לעיל או' י"ב) אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג בעומר בלבד כל ל"ג יום אסור להסתפר ואפי' בר"ח. ב"י.

מ
מ) שם. וטעות הוא בידם. מהר"ם לונזאנו כתב דמנהג הגון הוא וגם הריק"ש כתב דכיון שעיקר הדבר תלוי במנהג במקום שנהגו כך אין מוחין בידם דאדעתא דהכי קבלוה ויפה כתב. פר"ח. וגם הכנה"ג בהגב"י כתב דמנהגם כמהר"ם לונזאנו. וכ"כ הרב פחד יצחק או' ע' ערך עומר והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ט' יעו"ש.

מא
מא) מנהג עה"ק ירושת"ו למחות במי שרוצה לישא אשה בר"ח אייר וכעת נעשה מעשה להחמיר אפי' שהיה אלמון עם אלמנה שימתינו עד יום ל"ד. פה"א ח"ג דף מ"ח ע"ב. שע"ת או' א' וכ"כ בס' התקנות ומנהגים של ירושת"ו בדיני פסח או' ס"ח. ועיין לעיל או' ג'.

מב
מב) מי שהזמין להשיא בתו בע"פ ושלח הנדוניא לבית החתן וחלתה הכלה ונתעכב הדבר עד מוצאי החג הורה ב"ד סי' רפ"א שישא בר"ח אייר שחל בשבת אך לא יסתפר יעו"ש והרב מהרש"ף בס' בית הרואה דף כ"ו חלק עליו דחתן הוא כמלך ושרי יעו"ש והסכים לדבריו הברכ"י או' יו"ד יעו"ש זכ"ל או' ע' בי"ע או' ט"ו. וכ"ז לנוהגין שלא לישא אלא דוקא עד ל"ג כדברי הש"ע אבל בלא"ה יש נוהגין לישא עד ר"ח אייר כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' ס"ה. ולענין תספורת כבר כתבנו דהנוהג ע"פ דברי האר"י ז"ל גם חתן לא יסתפר כל ימי הספירה.

מג
מג) אלמון שרוצא לישא אלמנה ולא קיים מצות פו"ר ואירע יום ל"ד בשבת התירו רבני ירושת"ו לישא ביום ל"ג שהוא ביום ששי ורצה לישא בליל ששי ולא הניחו לו משום דאין נוהגין לעשות קידושין בלילה. פה"א ח"ד דף כ"ב ע"ב יעו"ש. והב"ד בס' התקנות שם או' ס"ט ועיין לעיל סי' ר"פ או' ח'.

מד
מד) שם. הגה. מיהו בהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח וכו'. הטעם דלכ"ע נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמסתפרין עד ר"ח אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואעפ"י שמסתפרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום א' מ"מ הא ק"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהנו איסור במקצתו דיו וא"כ אסור להסתפר אפי' בר"ח סיון עד עצרת. ב"ח. אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה. ולכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל יעו"ש. מ"א סק"ה ח"י או' ט' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ו' ח"א כלל קל"א או' י"א מ"ב או' ט"ו. ועיין עוד לעיל או' י"ב ואו' כ"ה בענין המנהגים יעו"ש.

מה
מה) שם. בהגה נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר. ועד בכלל וגם מותרים לישא אשה דתספורת ונשואין הכל דבר אחד. חק יוסף או' ח' וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הפר"ח וכ"כ לעיל או' י"ב. וה"ד לנוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ומר"ח אייר עד שבועות אין מסתפרין אמרינן ה"ה לנשואין וכן לנוהגין איסור מפסח עד ל"ג או ל"ד אבל לנוהגין להקל בתספורת בכל ימי הספירה לא אמרינן ה"ה לנשואין דנשואין חומרה וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. וכ"כ ב"ד סי' רע"ט.

מו
מו) שם. בהגה נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר. ויש מקומות שנוהגין להקל רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון עד שבועות. מ"ב או' ט"ו.

מז
מז) מי שנוהג שלא להסתפר בר"ח כשחל ביום ו' משום צואת ר"י החסיד ז"ל יכול להסתפר ביום שלפניו אחר חצות וכן מי שנוהג שלא להסתפר בר"ח באיזה יום שיפול בו ר"ח אם חל ר"ח אייר ביום א' יסתפר ביום ו' וכ"ש אם חל בשאר ימים שיכול להסתפר ביום שלפניו וכ"ה מנהגי וכן הוריתי הלכה למעשה. שכנה"ג בהגב"י סוף או' ה' שו"ג סוף או' י"ב. זכ"ל ח"ג מע' ע' או' צ"ו. והוא ע"פ מנהגם שנהגו להסתפר דוקא ביום ר"ח אייר ולא לפניו ומל"ג ואילך כמ"ש בשכנה"ג הגב"י או' ו' וכמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש.

מח
מח) במקום שאין מסתפרים מל"ד עד עצרת ונשלמו ימי אבלותו באותן הימים לא יסתפר ואם מסתפר אין מוחין בידו. דבר משה ח"א סי' ל"ב. עיקרי הד"ט סי' כ"א או' א' ועיין לעיל או' ט"ו.

מט
מט) שם. בהגה. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה וכו'. פי' שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהיו לא תתגודדדו. מ"א סק"ו. ועיין א"א או' ו' שכתב דלא תתגודדו הוי ד"ת יעו"ש.

נ
נ) שם בהגה. משום לא תתגודדו ר"ל לא תעשו אגודות אגודות. יבמות י"ג ע"ב. ועיין מ"א מא שהאריך בסוגיא זו ובחילוקי דינים דלא תתגודדו וכבר כתבנו מזה לעיל סי' תס"ח מאו' ס"ה עדאו' ס"ט קחנו משם.

נא
נא) שם. בהגה. וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהן. דהיינו שינהוג היתר עד ר"ח אייר כסברא ראשונה וגם מל"ג ואילך כסברא אחרונה. אבל מותר לנהוג איסור בשניהם כיון דמסתפק בדינא. מ"א סוף הסימן, ח"י או' י"א. חק יוסף או' יו"ד. ר"ז או' ז' מ"ב או' י"ז. ומ"מ א"צ לעשות כן אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה ואין חוששין שמא מנהג מקום הזה אינו כן כיון שאבילות אינה אלא מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא אבל אם ידוע לו מנהג המקום אין לשנות. ר"ז שם. מ"ב שם.

נב
בנ) [סעיף ד'] נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה וכו'. בטור כתב משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי ר"ע שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות מלשון שבות ולשון שמיטה שבע שבתות וכו' מה שנת השמיטה אסור במלאכה אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעה אסור במלאכה עכ"ד. וכתב הט"ז סק"ג דלפי טעם זה נראה דלאחר שספר מותר במלאכה תיכף. מיהו הא"ר או' י"ב כתב דבטור ורד"א משמע דאסור עד שחרית גם לטעם זה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ח' נה"ש או' ג' אמנם הר"ז או' ט' כתב כדברי הט"ז. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ק"ך או' יו"ד. מ"ב או' י"ט. אלא שכתב שם הר"ז ואותם הנשים שאינם סופרים אפשר שיש לשבות להן ממלאכה כל הלילה. ועיין עוד באו' שאח"ז.

נג
גנ) שם. נהגו הנשים וכו'. וה"ה אנשים. כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ד' א"ר או' י"א. פר"ח. חק יוסף או' י"א מאמ"ר שם. נה"ש שם. ר"ז שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ח"י. אמנם ח"י או' י"ב כתב על דברי כנה"ג הנז' דלא ראיתי נזהרים בזה אף הנשים וכ"כ ב"ד סי' רע"א על דברי כנה"ג הנז' דאינו נראה שהרי גם הנשים עוסקות במלאכת התפירה ואריגה וכמה מלאכות וע"כ כתב דלא יש חיוב כלל בזה ומי שנהג לעשות זכר זה נהג ומי שלא נהג לא נהג וסיים דאפי' שכתבו סתם ונהנו הנשים לא כל הנשים קאמר אלא מקצתן אותן שנהגו נהגו ובנשים שלא נהגו לא נהגו ואין למחות באותן שלא נהגו ליבטל יעו"ש. והב"ד השו"ג או' י"ז יעו"ש.

נד
דנ) שם שלא לעשות מלאכה וכו'. והיינו במלאכה גמורה וארוכה. כ"כ האחרונים.

נה
הנ) שם. מפסח ועד עצרת וכו'. ואע"ג דמטעם תלמידי ר"ע אין לנהוג כן אלא עד ל"ג שאז פסקו מלמות כדין תספורת מ"מ מטעם שני משום ספירה אסור עד עצרת וכ"כ מהרש"ל וכנה"ג והפר"ח וכן המנהג. שו"ג או' ח"י.

נו
ונ) ביותר צריך להזהר לטבול לקריו בימי העומר כ"כ בס' המדות למהר"ן ערך ספירת העומר או' ב' יפ"ל ח"ב או' ח' ועיין לעיל סי' ע"ו או' כ"א.

 

[אליהו חמוי]

נראה כי מדקוק לשון הכה''ח הצדק עם האוסרים [ועכ''פ בהבנת דבריו]

וזו לשון הכה''ח
וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה שבת ור"ח מותרין הכל לישא באותו שבת ר"ל אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח. [שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' מ"א שם. פר"ח סעי' ג' חק יוסף או' ח' ר"ז או' ח'] וה"ה דמותר להסתפר. [שכנה"ג שם. עו"ש שם. פר"ח שם. ר"ז שם]. מיהו הא"ר [או' ד'] כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נשואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר יעו"ש. והב"ד חק יעקב [או' ב'] וכתב וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקילא והוא רק מצד המנהג עכ"ל וכל זה למנהג בני אשכנז כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל אבל אח"כ אין מסתפרין עד עצרת רק בל"ג עצמו מסתפרין וה"ט דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמ"ש הב"ח יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת הש"ע ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן.

הביאור שפירש הרב ללוש בדבריו אינו נראה כלל, דהו"ל למימר בקצרה 'אבל הספרדים לא נוהגים להתיר להסתפר בר"ח אפילו כשחל בשבת' ותו לא. מכל האריכות שלו נראה להדיא כדפירש הרב מלכה שזה הולך על עצם הדין 'שסיים' שם בדברי החק יעקב שהכל הולך לפי המנהג, וע"ז כתב שכל הענין של 'המנהג' [בעיקר הדין של עד ר"ח ומר"ח] הוא רק לאשכנזים, אבל לספרדים אין ב' מנהגים אלא רק עד ל"ג.

הנה מלשונו דכתב ''וכל זה'' נראה בפשטות דקאי על כל המבואר לעיל ואם כדברי כת''ר היה לו לקצר ולומר וזה אינו אלא וכו' להורות דקאי אדברי החוק יעקב
זאת ועוד כי סדר דברי הכה''ח הוא שמתחילה מביא מחלוקת הא''ר ושאר פוסקים לענין נשואין בר''ח שחל בע''ש ואח''כ הביא דברי החוק יעקב שכל מקום יתפוס כמנהגו וע''ז כתב הכה''ח ''וכל זה למנהג בני אשכנז'' והנה החק יעקב כלל לא מיירי בעיקר הדין של מר''ח ועד ר''ח ולא הביאו הכה''ח אלא כהכרע במחלוקת ודברי הכה''ח שכל זה אינו אלא לבני מוסבים על דבריו ומה שייך לומר שכונת הכה''ח על המנהג של מר''ח ועד ר''ח הרי לא דיבר בזה עד השתא ומה שייכת לשונו על כך ''וכל זה''

אולם לא מיירי כלל בדין של ר"ח שחל בשבת. והרי הביא שם את דברי הכנה"ג והפר"ח ושאר פוסקי אשכנז, ואיך יחלוק על כולם ללא ראיה ומקור וסיבה.

נראה פשוט כי הכה''ח לא בא לחלוק אלא לפרש שדבריהם אינם אמורים למנהג בני עדות המזרח

גם לא הזכיר שהמנהג להחמיר בר"ח, ובר"ח שחל בשבת.

טעמו של הכה''ח מבואר מתוך דבריו דא''כ יחסרו לג ימים לדידן [ורק בני אשכנז הנוהגים היתר עד ר''ח רשאים להקל בזה] וכן מבואר בדברי המשנ''ב שהביא דברי המקלים בר''ח שחל בשבת דוקא לנוהגים היתר עד ר''ח

ועוד שבאות מ' בעיקר דין תספורת בר"ח הביא באורך את הרבה מפוסקי הספרדים שנקטו להיתר ולא הביא שום חולק על זה,

עי' לעיל שפירש דבריהם שאינם לדידן ולא בא לחלוק

ע"כ ההסבר היחיד וההגיוני בדברי הכה"ח הוא כמו שפירשנו וכפי שפירש הרב מלכה, והפירושים האחרים אינם נכונים כלל בדעתו לכל מודה על האמת.

והבוחר יבחר ולמראה עיניו ישפוט

 

[אליהו חמוי]

מי הם 'האחרונים הספרדים במאה חמישים שנה האחרונות' שלא הביאו את דברי הב"ח והמג"א להלכה?

נתחיל עם החיד"א:
מורה באצבע סימן ח אות רכא
מנהג שלא יגלח בימי העומר ולפי דעת רבינו האר"י זצ"ל אינו מטעם אבילות כאשר כתבו הפוסקים רק יש סוד בדבר ולפי הרב האר"י ז"ל צריך שלא לגלח מע"פ עד ערב חג השבועות. ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בראש חודש או אם הוא חתן וכיוצא וביום ל"ג או ל"ד לעומר הכל אסור גם מ"ש קצת דביום מ"ח שרי ליתא ע"כ. הרי שכתב ש'האחרונים שרו לגלח בר"ח וכו'. אז מה לו לכתוב בר"ח 'שחל בשבת', אם מתיר לפי הפשט בכל ר"ח?. ועכ"פ החיד"א גופיה ס"ל כדעת האר"י לאסור עד מ"ט. וא"כ אין בדבריו שום גילוי דלא כפר"ח, אלא להיפך - ס"ל להקל מעיקר הדין בכל ר"ח.

נעבור לספר בית עובד:

הרי שגם הוא נוקט כדעת הרדב"ז להתיר בכל ר"ח, ואף יום קודם ר"ח לחוששים לצואת ריה"ח.
וגם הוא אין טעם שיביא את ההיתר של 'שבת' ור"ח.

נעבור לספר מועד לכל חי:
מועד לכל חי סימן ו אות ג
ג כפי מוהר"מ די לונזאנו, והרדב"ז, ומוהריק"ש סימן צ"ח, והכנסת הגדולה, הוא דאינו טועה מי שנוהג להסתפר בראש חודש, אלא דהנזהר שלא להסתפר בראש חודש משום צואת רבי יהודה החסיד זיע"א יכול להסתפר יום שלפניו, והחידוש הוא דאפילו חל ראש חודש ביום ראשון יסתפר יום השישי שלפניו וכו'.
וזה כדברי הבית עובד עפ"י החיד"א הנ"ל. וגם בדבריו אין לו שום ענין לכתוב שגם בר"ח שחל 'בשבת' הדין כן, דנהגו והתירו להסתפר בכל ר"ח.

ספר ארץ חיים סתהון:

הרי שגם הוא הביא לפי הפשט את המתירים ושכך נהגו 'בצפת'!! [בא"י, אתריה דמרן, ולא רק בחו"ל]. ולאחר מכן הביא את מנהגם שמחמירים כמקובלים בכל העומר.

דברי הרב ללוש ברור מללו כי אף האחרונים הנ''ל לא כתבו ההיתר בר''ח בשופי [אינו טועה . לאו מנהג כלל. והמיקל לא הפסיד.] ומדוע לא כתבו דשרי לכתחילה בר''ח שחל בשבת אם כך היה המנהג בימיהם וע''כ או דליתא מנהג כזה כלל לפי דעתם או דלא איירו בהכי וא''כ ליכא ראיה מדבריהם כלל

 

[אליהו חמוי]

רק יש לציין למש''כ במקראי קודש [פסח ח''ב עמ' רכח] שאין לחוש לחשבון של הלג יום ושהיתר זה הוא אף לנוהגים היתר אחר לג בעומר ע''ש והיינו דלא כהכ''ח הנ''ל שחשש למנין הימים

 

[מאן דהו]

אולי נסכם כך:
לאחר ראות התגובות של החכמים השונים האוסרים את התספורת בר"ח שחל ביום שישי התמונה העולה היא כזו:
מצאנו אחרונים רבים, ספרדים ואשכנזים, שכתבו ש'לכל הדעות' מותר להסתפר ביום זה.
לא מצאנו אף פוסק 'להדיא' שחלק עליהם.
יש נידון בדעת הכה"ח, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
השו"ע לא מיירי בזה כלל, ומדברי גדולי האחרונים הנ"ל נראה פשוט שלא ראו בדבריו סתירה לפסק שלהם.
מקצת מחכמי זמננו דנים לומר מסברא שלהם שדעת השו"ע לאסור, ושהמנהג לאסור, ושהפוסקים שלא העתיקו את ההיתר דעתם לאסור [למרות שהם נקטו מעיקר הדין להתיר בכל ר"ח].
לא מצאנו בשאר דיני התורה דיוקים כאלו לחלוק על פוסקים מפורשים, ובפרט לא בעניני 'מנהג' של אבלות 'ישנה'.
וכבר כתב החק יעקב: ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקילא, והוא רק מצד המנהג:
ועל כן פסקו של הרב אופיר מלכה עפ"י הנ"ל נראה שריר ובריר וקיים.

 

[ציון ש]

לאחר ראות התגובות של החכמים השונים האוסרים את התספורת בר"ח שחל ביום שישי התמונה העולה היא כזו:

ועל כן פסקו של הרב אופיר מלכה עפ"י הנ"ל נראה שריר ובריר וקיים.

אחר אלף המחילות הסיכום הוא מגמתי

 

[מאן דהו]

אחר אלף המחילות אני רוצה לשאול שאלה אישית
האם אתה רציני?! או שלא קראת/ הבנת דברי האוסרים שהתבארו פה בארוכה בשלל תגובות, או שאתה סתם מנסה לעשות מענין, או שניהם יחד.

אחר אלף המחילות אני רוצה לשאול שאלה אישית
האם אתה רציני?! או שלא קראת / הבנת את כל מה שכתבתי לעיל בהודעות הקודמות?