נתבקשתי להוסיף תוספת על מה שהוספתי
כמדומני שזו התוספת.
(ממש ניכר שהפורום משתתף בכתיבת פסקי הלכה, איזו זכות!)
ושוב הראוני שכתב בזה הגאון רבי שמעון ללוש שליט''א במח''ס שו''ת נשמע קולם, וכתב לבאר שכל
זה סברת הב''ח, ומש''כ והכי נקטינן דהיינו דוקא במקומו, אבל בודאי שהב''י לא ס''ל הכי, וכתב עוד
בזה''ל: גם בלשון הכנה"ג לא כתב אלא שכ"ה במנהגים, כפי שהעתיק כבודו, וי"ל דהיינו במקום
שכן נוהגים, ושמא אף במקומו נהגו כן ע"פ מנהגי דור"א הנ"ל, אבל לא לפסוק הלכה בא. וכ"ש
שבמקום או בזמן שלא נהגו להקל, אלא נהגו להמתין עד ל"ד בעומר, אין אתה רשאי להתיר בפניהם,
והן הן דברי הכה"ח ומרן שליט"א, דלמנהג הספרדים באר"י ליתא להאי מנהגא, אלא נהגו להקל רק
לאחר ל"ג בעומר. ודו"ק. )ועל דברי הפר"ח כבר הרחיב מרן שליט"א בשיעור, שנראה שחולק בזה
על מרן, ואינו מבאר כן בדעת מרן, ודרכו היתה לחלק כשסבר אחרת. משא"כ בדברי הכנה"ג קשה
לומר כן, אלא כפי שביארתי לעיל(.
ועוד כתב לבאר הגר''ש ללוש שליט''א מה
שחכם אחד רצה לדחות דברי הראש''ל הגר''י יוסף
שליט''א שי''ל שהב''י דיבר על כל שנה, אבל לא בשנה שיש שר''ח בחל ביום שישי, והא ראיה שהרי
כשחל ל''ד ביום שבת מקדימים ליום שישי והרי גם שמה אין ל''ג מלאים, וכתב בזה הגר''ש ללוש
שליט''א בזה''ל: לא דמי כאוכלא לדנא, דכלל גדול בהלכות אבלות, שאם היום "שיוצאים" מהאבלות
חל בשבת או יו"ט, כיון שמן הדין הוא כבר "מחוץ" לימי האבלות, והיה מותר להיות בו מסופר, ורק
הוא מנוע להסתפר מפני איסור שבת או יו"ט, לכן "התירו חכמים ביסוד דיני אבלות" להסתפר כבר
בערב שבת או חג, מפני כבוד השבת או החג עצמם שהם כבר מחוץ לימי האבלות. ולכן כ"ש לגבי
סיום אבלות ישנה, דלא תהא חזקה יותר מאבלות גמורה. משא"כ בנ"ד שמרן הב"י כתב על הנוהגים
להסתפר בר"ח "הא ודאי שיבוש הוא", דלכאורה אמאי "ודאי שיבוש", שמא כמו שיש סברא דאף
שמתו גם בר"ח, מ"מ כשחל ר"ח בשבת שיש שמחה כפולה יש להתיר אף שאין ל"ג יום שלימים,
שהשמחה כפולה גוברת על הצורך בל"ג שלימים, א"כ הנוהגים כן סוברים צעד אחד קדימה, דאף
שמתו גם בר"ח, מ"מ מפני שהוא יום שיש בו שמחה וקצת יו"ט, יש להקל בשבילו, וגם אם היה חולק
עליהם שאין זה מספיק, אבל היה צריך קודם לבאר שכנראה זוהי סברתם, ולא לעשות את מנהגם
ללא כל יסוד ושהוא משובש מכל וכל ללא קצה ויסוד. ודו"ק. ועכ"פ עיקר דברי מרן שליט"א הם מכח
"המנהג הפשוט" בזמננו באר"י, )ומי יודע אם לא גם אצל האשכנזים שבאר"י, אלא שאיני בקי
מספיק במנהגיהם ובספרי קיצוריהם מה כתבו בזה, ואם לא כתבו ההיתר, לכאורה זו ראיה שמנהגם
כמנהגנו(, ובזה קי"ל שאפילו דברים "המותרים" ואחרים נוהגים בהם איסור )ע"פ רבם, לאפוקי
ממנהג שטות(, אין אתה רשאי להתירם בפניהם. וממה שכל הפוסקים בדורות שלנו לא הזכירו כזה
היתר או מנהג באר"י, וכן כתבו שאין להסתפר עד ל"ד בעומר, מבואר שכן הוא המנהג להחמיר,
וכמשמעות דברי מרן הבית יוסף. והן הן דברי הכה"ח לענ"ד. עכ''ד דברי הגר''ש ללוש שליט"א.
ודפח''ח בחילוק בין יום ל''ג בעומר, להכא שהוא בתוך ימי העומר.