מצורף מכתב מרן שליט"א
הרב שמעון ללוש
Well-known member
א"ז ענין לבקשת השואל.
ובעיקר דבריו, ראה ע"ז ז. חכם אחד אוסר ואחד מתיר,
ובתשובת הרשב"א ח"ב סי' שכב (וח"א סי' רנג),
והייתי מציע לבחון שוב דבריו על דרך ואם ריק הוא וכו'
יהודה מ.
Well-known member
שאם אין קבלת שבת בברכו כלל וכ"ש השני.
הייתי מעלה את הדברים למרן שליט"א ואולי יסכים עימי.
ואינו ענין תנאי, נגד שזה כתב מרן זי"ע שלא מועיל. אלא שכבר קיימו קבלת שבת בבואי כלה או מזמור שיר ממילא אין בו קבלת שבת בציבור, ושרי להתפלל מנחה.
בהליכות שבת ח"א עמ' כב כתב שאף אם ענה ברוך ה' וכו' אחר ברכו האחרון בסוף ערבית של שבת, קיבל עליו שבת ואינו יכול להתפלל מנחה.
אמנם לפי המבואר בחזו"ע (שבת ח"א עמ' רצז) שחילק בין קבלת שבת ביחיד לבין קבלת שבת בציבור שחמור טפי, שכיון כל הקהל קיבלו שבת בעניית ברכו היחיד נגרר אחריהם. ע"ש.
לפי דבריו יוצא שכל הטעם הוא משום שמקבלים שבת בברכו
א"כ למנהגינו שמקבלים שבת באמירת בואי כלה או מזמור שיר ליום שבת, ובאמירת ברכו כבר כל הקהל קיבלו עליהם שבת ולא מכוונים שם דבר, היחיד יכול לענות ולהתפלל אח"כ.
אף הש"ע בסימן רסג סעיף טו לא כתב ברכו אלא שקבלו הקהל שבת. וכן פירש המאמ"ר שבכוונה כתב קבלו שבת ולא כתב ברכו כדי לכלול כל המקומות דהיינו לאותם שנוהגים לומר מזמור שיר וכו' כל שאמרו המזמור ולשאר מקומות עד ברכו. עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב שם - היינו באמירת ברכו או במזמור שיר ליום השבת כל מקום לפי מנהגו וכדלעיל בסי' רס"א ס"ד.
א"כ למנהגינו אין באמירת ברכו שום קבלת שבת ע"י הציבור, אפילו בברכו הראשון, ולכאורה יהיה מותר לענות ברכו ולהתפלל מנחה אח"כ?
אמנם לפי המבואר בחזו"ע (שבת ח"א עמ' רצז) שחילק בין קבלת שבת ביחיד לבין קבלת שבת בציבור שחמור טפי, שכיון כל הקהל קיבלו שבת בעניית ברכו היחיד נגרר אחריהם. ע"ש.
לפי דבריו יוצא שכל הטעם הוא משום שמקבלים שבת בברכו
א"כ למנהגינו שמקבלים שבת באמירת בואי כלה או מזמור שיר ליום שבת, ובאמירת ברכו כבר כל הקהל קיבלו עליהם שבת ולא מכוונים שם דבר, היחיד יכול לענות ולהתפלל אח"כ.
אף הש"ע בסימן רסג סעיף טו לא כתב ברכו אלא שקבלו הקהל שבת. וכן פירש המאמ"ר שבכוונה כתב קבלו שבת ולא כתב ברכו כדי לכלול כל המקומות דהיינו לאותם שנוהגים לומר מזמור שיר וכו' כל שאמרו המזמור ולשאר מקומות עד ברכו. עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב שם - היינו באמירת ברכו או במזמור שיר ליום השבת כל מקום לפי מנהגו וכדלעיל בסי' רס"א ס"ד.
א"כ למנהגינו אין באמירת ברכו שום קבלת שבת ע"י הציבור, אפילו בברכו הראשון, ולכאורה יהיה מותר לענות ברכו ולהתפלל מנחה אח"כ?
איפה התשובה?
rafi2391
Member
יהודה מ.
Well-known member
בכתב יד
אולי אני יעלה כאן בהמשך הזמן.
עקיבא שמעוני
Member
מש''כ הרב יהודה מ' בלי להיכנס לאיסור לחלוק על מרן באתרא דמרן זצוק''ל מ''מ אתן כאן ראשי פרקים לנידון.
מרן אביר הרועים הוכיח מדברי גדולי הראשונים שלא מועיל תנאי בברכו ומכח זה נקט שאפילו בכותל מי ששמע ברכו לא יכול לחזור הביתה עם רכב אפילו שיש כאן תנאי מוקדם למעשה שהוא ודאי לא רוצה לקבל שבת. האגרו''מ נדחק בדברי הראשונים כיון שהסברא היתה לו זרה. אבל בודאי שבדברי הראשונים משמע כמרן ומרן ביטל את הסברא החיצונית לסברת הראשונים כדרכו בכל מקום.
אך לפענ''ד ומסתמא זה כוונת הרב יהודה מ' וכמדומה שכתבו כן כבר רבים, (ואפשר שגם מרן היה יכול לשמוע ולקבל זאת כי אין זה נגד דיוק דברי הראשונים) שיש חילוק בין המציאויות, דבדברי הראשונים מבואר שקבלת ציבור למי שלא ענה ברכו מחייבת פרישה ממלאכה אבל רשאי להתפלל ואחרי שהוא קיבל כבר לא יכול להתפלל. ולפי זה כותבים הראשונים שבמקרה שהציבור מקבל שבת והוא מחוייב לפרוש עמהם וגם ענה ברכו לא שייך לומר פלגינן כיון שהוא בלא''ה מופרש ממלאכה ואם הוא חתם על הפרישה ממלאכה בעניית ברכו אין לו דרך לחזור מזה והרי זה חוזר לתקנת הציבור וכשם שהוא מוכרח לפרוש ממלאכה כך מוכרח גם לפרוש ממצות עשה של יום חול. אבל במקום שהציבור לא מחייב אותו כלל לא שייך לומר שקבלה בלא כוונה תחייב את האדם ומה בכך שיש כאן ציבור שהחליטו לקבל שבת הרי אני לא חלק מהם ולא מחוייב להם. וכיון שהסברא החיצונית מחייבת זאת (שלא שמענו דינים שבדיבור שחלים בעל כרחו של האדם ולא מפורש בגמרא שום תקנ''ח להיפך אלא רק מדין תקיעת שופר המבואר בשבת ל''ה הדבר נלמד הרי שאין שום מקור להמציא כזה חידוש) וכיון שיש דרך ליישב דברי הראשונים הרי שצריך להעלות סברות אלו לגדולי התורה שידונו מה היה אומר מרן זצוק''ל על סברא כזאת. ומסתמא זה עומק כוונת הרב יהודה מ'
מרן אביר הרועים הוכיח מדברי גדולי הראשונים שלא מועיל תנאי בברכו ומכח זה נקט שאפילו בכותל מי ששמע ברכו לא יכול לחזור הביתה עם רכב אפילו שיש כאן תנאי מוקדם למעשה שהוא ודאי לא רוצה לקבל שבת. האגרו''מ נדחק בדברי הראשונים כיון שהסברא היתה לו זרה. אבל בודאי שבדברי הראשונים משמע כמרן ומרן ביטל את הסברא החיצונית לסברת הראשונים כדרכו בכל מקום.
אך לפענ''ד ומסתמא זה כוונת הרב יהודה מ' וכמדומה שכתבו כן כבר רבים, (ואפשר שגם מרן היה יכול לשמוע ולקבל זאת כי אין זה נגד דיוק דברי הראשונים) שיש חילוק בין המציאויות, דבדברי הראשונים מבואר שקבלת ציבור למי שלא ענה ברכו מחייבת פרישה ממלאכה אבל רשאי להתפלל ואחרי שהוא קיבל כבר לא יכול להתפלל. ולפי זה כותבים הראשונים שבמקרה שהציבור מקבל שבת והוא מחוייב לפרוש עמהם וגם ענה ברכו לא שייך לומר פלגינן כיון שהוא בלא''ה מופרש ממלאכה ואם הוא חתם על הפרישה ממלאכה בעניית ברכו אין לו דרך לחזור מזה והרי זה חוזר לתקנת הציבור וכשם שהוא מוכרח לפרוש ממלאכה כך מוכרח גם לפרוש ממצות עשה של יום חול. אבל במקום שהציבור לא מחייב אותו כלל לא שייך לומר שקבלה בלא כוונה תחייב את האדם ומה בכך שיש כאן ציבור שהחליטו לקבל שבת הרי אני לא חלק מהם ולא מחוייב להם. וכיון שהסברא החיצונית מחייבת זאת (שלא שמענו דינים שבדיבור שחלים בעל כרחו של האדם ולא מפורש בגמרא שום תקנ''ח להיפך אלא רק מדין תקיעת שופר המבואר בשבת ל''ה הדבר נלמד הרי שאין שום מקור להמציא כזה חידוש) וכיון שיש דרך ליישב דברי הראשונים הרי שצריך להעלות סברות אלו לגדולי התורה שידונו מה היה אומר מרן זצוק''ל על סברא כזאת. ומסתמא זה עומק כוונת הרב יהודה מ'
זיל בתר טעמא
Active member
מש"כ כת"ר שנראה שזו כוונת הרב @יהודה מ. , לא נראה ממש"כ שהסברא העיקרית היא:
ובאמת שראינו כבר את שתי הסברות האלו בפוסקים, עיין בספרו הנפלא של הרה"ג יניב נסיר שליט"א- פסקי שבת, בעמ' תקפג' והלאה שהביא גם את הסברא שאינו המנין שלו ולא מחוייב אליו, וגם שקבלת שבת האידנא היא במזמור שיר או בואי כלה ולכן ברכו הוא כמו שאר דברים שבקדושה בלבד.
אך מלשונות הראשונים שהביא מרן זיע"א וגם מכך שהביא שהמנהג כמו שכתב מרן השו"ע לקבל שבת במזמור שיר, ואפילו הכי כתב שעניית ברכו מונעת מהעונה להתפלל מנחה, מוכח שאינו סובר כן. וכן אפשר להוכיח גם בדעת השו"ע עצמו. ולסברא של הרב @עקיבא שמעוני, כבר כתב הרב ע"ה בצורה מפורשת ביחו"ד ח"ו סימן יח' שאין שום חילוק בין מניין שלו לשאר מניינים, והחילוקים שכת"ר כתב- מסתמא הרב היה צריך לכל הפחות לדון בהם, ומסתימת הדברים מוכח שאין חילוק.
ייש"כ.
נערך לאחרונה:
עקיבא שמעוני
Member
כפי הרגיל בספרות מרן אין דרכו להמציא סברות חדשות אבל הרבה פעמים הוא מקבל סברות מאחרים אפילו בני דורו. לכן אני לא רואה בסתימת הדברים הוכחה. והרבה פעמים מצאנו שהוא חזר בו מחמת סברא חדשה שנכתבה באחד ממחברי זמנינו אפילו קטנים ממנו הרבה בגיל ובתורה, ולכן אם אין תשובה אמיתית לדחות את הסברא שלי [הגם שכמה עקיבא איכא בשוקא] לא נראה לי שיש כאן הגדרה שיש כנגדי את כובד משקלו הגדול של מרן זצוק''ל.
זיל בתר טעמא
Active member
אלו השערות בעלמא ואין לנו אלא מה שכתוב, ושוב, התשובה ביחו"ד סותרת את מה שכבודו אמר מפורשות. ודאי שהסברות שכבודו ראה בראשונים גם מרן ע"ה ראה, לא? (מה גם שרשמתם בכלליות ולא ראינו מקורות למה שכתבתם עד עתה). אם כבודו רוצה להתיר על סמך סברא זו, למה לא, כתר תורה מונח בקרן זוית, אך זו ודאי לא דעתו של הרב ע"ה.
עקיבא שמעוני
Member
העניין הוא שיש כאן שאלה שאי אפשר להשאיר בספק. מי שלא עונה מבטל חיוב עניית ברכו. ומי שעונה לפי דברי מרן לא יכול להתפלל ולפי האגרות משה והסברא שהוזכרה כאן יש בזה ביטול תפילה
מעשים שבכל יום שאנשים עונים והמרא דאתרא אצלנו בביהכ''נס שפוסק כפי מרן אומר להתפלל ערבית שתים. ואני העני נבער מדעת עונה ואח''כ הולך לביתי ומדליק את האור לכבוד שבת. ומה אעשה וטיפשותי אונסת אותי לעשות מעשה בזה. ולכן אשמח לידע למה אני לא צודק ואולי אזכה לחזור בתשובה שלמה
השבת היה רב אחד שהורה שיעשו התרת נדרים והרב של בית הכנסת טען שזה לא יעזור כיון שהרי אפילו קבלה שלא מדעת מחילה את השבת ומה יועיל התרה. ובאמת בודאי שהוא צודק שאם כמרן לא יועיל התרה.
מעשים שבכל יום שאנשים עונים והמרא דאתרא אצלנו בביהכ''נס שפוסק כפי מרן אומר להתפלל ערבית שתים. ואני העני נבער מדעת עונה ואח''כ הולך לביתי ומדליק את האור לכבוד שבת. ומה אעשה וטיפשותי אונסת אותי לעשות מעשה בזה. ולכן אשמח לידע למה אני לא צודק ואולי אזכה לחזור בתשובה שלמה
השבת היה רב אחד שהורה שיעשו התרת נדרים והרב של בית הכנסת טען שזה לא יעזור כיון שהרי אפילו קבלה שלא מדעת מחילה את השבת ומה יועיל התרה. ובאמת בודאי שהוא צודק שאם כמרן לא יועיל התרה.
זיל בתר טעמא
Active member
כבודו טען בהודעה הראשונה שלא מצינו שדיבור מחייב את האדם בעל כרחו, אך בדיני קבלת שבת מפורש שכן: מרן הב"י בסימן רסג', יא' כתב שיחיד שהתפלל ערבית של שבת, אפילו אינו רוצה לקבל עליו שבת לא מהני, שכיון שהזכיר קדושת היום בתפילה, לדברי הכל אי אפשר לעשותו חול. ובתחילה רצה הב"י לדמות זאת למחלוקת גבי הדלקת הנר אם מקבל שבת בע"כ או לא אך בסוף סיכם שכאן יותר חמור. ע"כ. הא קמן דדיבור כן מחייב את האדם בעל כרחו וכיון שאמר קדושת שבת, קיבל בעל כרחו למרות שלא חשב על כך כלל. ומרן ע"ה בחזו"ע שבת א' עמ' רצו' כתב שלכאורה מרן סובר שרק אם אמר "מקדש השבת" בתפילה אז קיבל שבת בעל כרחו, אך בברכו מאן יימר לן דקיבל בעל כרחו? ולכן הביא מרן ע"ה את דברי התורת שבת (ס"ק כה') שמש"כ מרן הב"י הוא לאו דווקא, ולרווחא דמילתא כתב כן. שהרי מרן עצמו הביא דברי המרדכי שעניית ברכו הויא קבלת שבת. והרב ע"ה בעצמו הסכים עמו ודחה דיוק הא"ר בדברי הלבוש שברכו לחוד לא הוי קבלת שבת. חזינן דלפי הרב ע"ה אין שום חילוק בין אמר קדושת שבת לאמר ברכו, וכמו ששם לא מהני מה שלא התכוון ולא חשב על קבלת שבת, גם בברכו הדין כן. ולכן גם לא תועיל התרה, וגם לא יועיל משאינו נמצא בציבור כיון שזו קבלה מוחלטת וגמורה, שהרי גם בנידון של הב"י אין שום ציבור שיחייב אותו, כיון שהתפלל יחיד.
עקיבא שמעוני
Member
השאלה אם אתה בא נגדי בחזו''ע או בסברא. אם אתה בא נגדי בחזו''ע אני מרים ידים, אני מודה שמרן לא סבר כך וכפה את סברת הלב לצורך פשטות הלשונות. אבל לולי דבריו הרי בסוגיא בברכות כ''ז מפורש שקבלה בטעות לא שמיה קבלה רק שנגזר מזה שהתפילה לא תהיה תפילה ויצטרך לחזור ולהתפלל. ועל כן מי שאומר מקדש השבת אחד מהשנים או שהתפילה לא תחול או שהקבלה תחול. וכיון שהוא רוצה שהתפילה תחול הקבלה גם חלה. מה כל זה ענין לברכו שאפשר לומר ברכו גם ביום שלישי. ולומר שקבלה בטעות מחייבת זה טועה בדבר משנה. ובהכרח הנושא הוא הקבלה של הציבור שהיא מחייבת. ולא כדברי כבודו שמקדש השבת הוא קבלה על כרחו. (התרת נדרים פירושו נדר בטעות, ואם קבלה בטעות לא מועילה גם התרה מועילה) אני יודע שלדברי המגן אברהם שכתב שמי שהתפלל מנחה בפלג בטעות לא יוצא גם ביום חול זה מבלבל את הסוגיא שנראה שכוונת הסוגיא שם היא מצד תפילה בפלג בטעות, אבל ודאי מפורש בסוגיא שם שהנושא הוא קבלה בטעות. (ודברי המג''א צ''ע והשיג על זה בתשובות והנהגות. אבל בודאי שגם המג''א מסכים שעיקר הנושא בסוגיא הוא קבלה בטעות)
סוף דבר לומר שמי שהתפלל ערבית בטעות חייב בפרישה ממלאכה זו טעות בדבר משנה. וכל מה שחידש מרן זצוק''ל היה רק כלפי ציבור וכלפי ציבור יש מקום לסברא שהזכרנו שציבור זה רק ציבור שלך שמחייב אותך.
rafi2391
Member
השאלה מה הקו ההלכתי שלך
לפי החזוע גם אם התפלל ערבית שלא בטעות מועיל לו התרה
אבל אם אתה מעדיף ללכת עם סברות משלך אז מזה יועיל
עקיבא שמעוני
Member
הנידון כלפי ההתרת נדרים כמובן. הקו ההלכתי שלי ידוע למעלה בשרשור שברכו לא מעלה ולא מוריד כשלא מתכוין אבל הרב שהורה את ההוראה שלא מועיל התרה הוא תלמיד מובהק ששימש את מרן עשרות שנים, והסברא שלו נכונה מאוד בדעת מרן זצוק''ל ולא בדעתי. כיון שכלפי מי שהתפלל ערבית ורוצה לעשות התרה שכתבת בשם מרן שמועיל (לא ראיתי אני סומך עליך) יש סברא שכמו שמוכח בש''ס ברכות כ''ז: שתפילה בטעות לא חשיב קבלה הוא הדין שעל ידי התרה יועיל להחשיב את זה בטעות כמו שמבואר בסוגיות בנזיר שדבר שב''ש שסוברים שאין שאלה בהקדש סוברים שהקדש בטעות הוי הקדש. וכל דברי הרב שלא מועיל התרה הם דווקא בקבלה בציבור שלדעת מרן זצוק''ל זה מועיל כמו הקדש לבית שמאי בעל כרחו ולזה ודאי לא מועיל התרה. אבל לא ברור לי א) האם יש סימוכין לזה בדברי מרן זצוק''ל שימשיך עם הסברא של קבלת ציבור עד כדי כך. ב) איך יתכן מה שהבאת בשם מרן שמועיל התרה לתפילה הרי התפילה תהיה לבטלה כדמוכח בברכות כ''ז: שלולי 'בדיל מר' לא שייך להתפלל והצריכו את המתפלל בטעות לחזור ולהתפלל
נושאים דומים בפורום
