תוצאות חיפוש

בבני ספרד יש מקילים, [כמדו'] . מותר. מותר. שמן בשרי הכוונה שבושל בו בשר או טוגן וכו', דינו כדין תבשיל של בשר.

איך אמירה לקטן קודם זמן ר"ת מוכיח דהכתיבה [וגם החשמל דרך אגב] היא מדרבנן? וסתם אשמח לביאור מדוע אומר לקטן ומיקל בזה בזמן ר"ת, וגם מקור כתוב שירחיב על הדברים.

זאת שאלה שיש לחקור בה, שאולי חשיב צילתה מרובה, שדנים כאילו הניילון השקוף אינו שקוף.

לא כ"כ יודע מה יש לדחות, לכאו' באמת ל"ש כאן סוחט כי האוכל אינו מובלע בגוף הדבר לכאו', ופלא פלאות מי שאוסר.

בשוכר רכב מחבר באופן חד פעמי [כלו' שחברו אינו עוסק בזה באופן קבוע] אולי נכלל בביטוח ואין כאן חשש גזל [צריך לברר הדברים], אבל בהשכרת רכב שחורה בהחלט יש בעיה וחשש גזל, וגם שמעתי ממורה הוראה שאסר.

בלת"ק חלקי, יש כאן שאלה לא מצד החוק ודינא דמלכותא, אלא מצד הביטוח [שכמדו' לא נכלל בביטוח כה"ג] ולכן יש חשש גזל דאו'.

ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנא ס"ק יב יב. אם לקח בין המצרים פרי חדש ובירך עליו ברכת הפרי, יברך ברכת שהחיינו. מהר"י ן' נעים, הובא בתשו' הרב כנה"ג ח"ב א"ח סי' ל"ד, והסכים עמו הרב כנה"ג שם סי' ל"ה. וכן יש לדקדק מלשון מהרח"ו זצ"ל בספר הכוונות (דף פט ע"ג) שכתב וז"ל, גם צריך להזהר למנע מלאכול בימים ההם...

ואם סבור שטועים בדבר משנה ?

ורק ילה"ק לפי"ז דכל דיין שסבור שהרוב טועים יהיה מחוייב להכשיל את הדין כגון שיאמר איני יודע ולא יאמר פטור, וי"ל.

לכאו' היה אגריפס המלך [השני, ואולי גם הספיק לראות הראשון], ויל"ע אם ע"ז גופא דן השפתי חכמים והיה לו ס"ד דלא חשיב מלך מפני שהיה כפוף למלכי רומי, וצ"ב לומר דס"ד דל"ח מלך, ואולי מפני שהיה נכרי, [אבל כמדו' שההיא דסוטה דלא תוכל לתת עליך איש נכרי, היה באגריפס השני ולא בראשון].

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריב האוכל ביום הכיפורים * (א) <א> ככותבת הגסה, חייב; (ב) [א*] <ב> והוא פחות מכביצה מעט, [כמובן שהנותנים שיעורים קטנים יותר פסקו לחומרא וכו'].

לפי השיטות שכזית זה 27 גרם, אז לענין הלכה ככותבת זה קצת פחות [לא ידוע] מ54 גרם [שזה שיעור כביצה]. נ.ב עריכה: כיון שהשאלה לא נשאלה מעיקרא על חולה ביוהכ"פ שצריך לנהוג לחומרא [כפי שמתברר בהמשך האשכול], אז כתבתי שיעור זה.

זו הנחה מחודשת לומר שזה נחשב ברירה, וכנר' שאינה נכונה בסברא. למה לא תיחשב צורך גופו?

גם במוקצה מחמת חסרון כיס מועיל ייחוד [וי"א שצריך ייחוד לעולם או ע"י מעשה רב, ויל"ד בגדרי מעשה], וכשרגיל להשתמש בחפץ לדעת המשנ"ב [עי' ש"ח צ"ג] חשיב כמעשה רב, ומותר.

זו הנחה שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, שלכאו' אינה פשוטה מסברא, וצריכה ראיה ומקור.

מפריע בלי אלמנט של ריח רע וכיו"ב אין בו היתר גש"ר שהוא מצד כבוד הבריות. כן יש היתר בפשטות להוציאו כשמפריע מצד צורך מקומו. ואילו היה היתר של גש"ר היה זה מתיר ככה"נ גם במוקצה מחמת חסרון כיס.

אני מבין שהשאלה היא טכנית האם משהו פועל כשמשתמשים בשעון במצב טיסה, כי אם ברור ששום דבר לא פועל, לכאו' אין שאלה של איסור.

ומה הבעיה בפלא'? [אם כמובן לא נדלק כלום כשמזיזו וכיו"ב].

לצורך היינו כל צורך, כפי שכתבו הפוסקים, [ורק שלא יהיה סתם או באיסור הכנה].

מסתבר דאדרבא שניכר שעוסק בצרכי מסחר שבדרך כלל ניכר אם אדם מלקט בקבוקים לצורך פיקדון, [אא"כ יזהר שלא יהיה ניכר], ועוד יל"ע אם הוי הכנה לחול. ועוד סברא להחמיר לפי"ד החיי"א שבת כלל ס' ס"ב דבעיון בנכסיו אסור אפי' לא מינכרא מילתא, ורק כשמזמין את עצמו לאיזה מקום כדי שיוכל לעסוק בחפציו במוצ"ש אסור רק...