תוצאות חיפוש

התורה לא ציוותה אלא למדים באגב שמנהג ישראל כך (רש"י כתובות ע"ב בביאורו העיקרי) ויש שבעה פוסקים שכל כיסוי ראש יסודו בדרבנן ובראשם תרומת הדשן סי' רמ"ב בדעת הרמב"ם, והמנהג החל מקללת חוה (עירובין ק') וזה טעמו היחיד המובא בחז"ל ובראשונים, ואם היה מביא הרהור מאי שנא בין רווקה לנשואה, וגם מפורש...

תבואות שמש סימן ד

גם מי שיודע ללמוד ולהבין והוא מעיין גדול, עם שוטנשטיין יתקדם מהר פי אלף. והכל ערוך לו כשולחן ערוך, ראשונים ואחרונים, במקום שיחפש שעות.

אכן בחורים צריכים לבזבז את מיטב שנותיהם כדי לדעת ללמוד, ובזמן הזה אסור להם לפתוח שוטנשטיין. למעשה מספיקה שנה אחת כדי לדעת לעיין היטב אבל הבחורים מהדרים לבזבז שנים רבות. אברך כולל מאן דכר שמיה? אם רואה שמצליח לכוון לרוב הקושיות בהערות למטה, א"כ הוא בדרך הנכונה ויודע לעיין, אין לו צורך לבזבז זמן...

הסדר כולל שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד, כל ישראל, לכה דודי, ישקני, מזמור שיר ליום השבת, רק ב"לכה דודי" נתפסת? כאשר חובר הפיוט לכה דודי, הכניסוהו באמצע במקום הראוי לו.

מעניין שהרב עובדיה הסכים על דברי הרב מרגולין ואף כתב דברים נדירים, שסמך עליו הלכה ולמעשה, אבל לא נתן דעתו כלל על ענין הכזית שמצדד שהוא 5 סמ"ק ומביא ראיות לזה.

כן הוא מנהג רוב ישראל, וכן הוא מנהג מרוקו ע"פ מסורת של אלף שנים שלא פסקה תורה מהם. ובירושלים התפשט מנהג אחר כנראה בעקבות קהילה קטנה של מקובלים, משם העתיקוהו למניינים בערים אחרות. אבל הסדר הוא כך: שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד, כל ישראל, לכה דודי, ישקני, מזמור שיר ליום השבת, ערבית.

אין זו הערה כלל, כי הרמקולים הגדולים בהם משתמש התקליטן הם ככלי שיר. אבל אם תוריד לו את כלי ההגברה המקצועיים, ובמקום זה תניח נגן MP3 עם רמקול קטן כפי שמצוי שאנשים לוקחים לטיולים, אף אחד לא יקום לרקוד.

זה לפני שמרן הגר"ע יוסף חזר בו והורה להקל גם במים שהוחמו בבוילר (יביע אומר חלק י' סימן נ"ה אות כ"ח, בחזו"ע שבת חלק ד עמ' תיא) שגרמא שרי בשבת גם שלא במקום הפסד וכתב 'טוב להחמיר' שפירושו מותר וכן אמר הראשון לציון בשיעור השבועי כמה פעמים. ובדברי מרן שם, 4 טעמים להקל: ע"פ הרשב"א שאם לא ניכר אין פסיק...

ואלה יענו לך כהוגן, אבל מה רצון התורה? שתעשה קומבינות של מכירה לגוי או שתשבית את הקרקע כפשוטו? לכן כדאי שתכבד דעות של רבנים אחרים לגבי פאה (שגם מרן הגר"ע זיע"א סמך עליהם לגבי גרושה ואלמנה או לגבי נשואה במקרים שונים המפורטים במעיין אומר חלק י"ב או להתיר לכתחילה להינשא על דעת שיקלו בזה כידוע...

כפי שכתבתי, זה דבר ניכר בחוש, באותם שעונים שיש בהם שינוי רואים זאת על המנורות שנכבים לרגע. ולא צריך בשביל זה רוח הקודש מיוחדת של ר' בנימין חותה או מהנדסי חשמל בכירים.

לעת זקנתו אמר במפורש לנכדו הרב ששון, שמי שאינו אוכל היתר מכירה ומקפיד לקנות יבול נכרי הוא שוטה ומשועמם שמבזבז כספו על שטויות והבלים (לא במילים הללו, אבל זו הכוונה) והורה לו לפרסם הדבר לבני תורה. והוסיף ואמר שבנו משה מקפיד עליו כשהוא אומר זאת.

יש שעונים שכן הוא ובאמת יהיה אסור (וזה דבר שמורגש בחוש), אבל באותם שעונים שאין הבדל, מותר להגר"ש.

פשוט שהנפח הוא העיקר וגם לדעת מרן הגר"ע כך הוא. ומשערים במשקל כי כך קל למדוד. וכ"כ בחזו"ע סוכות עמ' קיג, שהשיעור בנפח ולא במשקל, אבל הוא קרוב למידה בנפח וכ"כ פתח הדביר סי' קצ ופשט המנהג לשער במשקל. אבל במאכלים שיש הפרש בין נפח למשקל, נלך אחר הנפח וכן מוכח מפתח הדביר שציין, כי אין בכח האחרונים...

רק למרן הגר"ע היו כתפיים רחבות להתיר כזה דבר, ויתכן שגם הוא היה מחכה לראות שרבים מתירים. כיום קשה להקל.

חזון עובדיה ארבע תעניות עמ' קכט.

אין מקום להוצאת שם רע וכתיבת כינויי גנאי על ת"ח שמזכים את הרבים בדבריהם, ומי שלא רוצה שלא יזמין אותם. וגם אם רב אחד רואה לנכון להתבטא נגד חבריו, מי שמצטט אותו יתן את הדין.

הגר"ע יוסף התיר להקדים הדלקה רק לחולה או לצורך מצוה אבל הגר"ש משאש התיר בשופי גם להעביר ממצב רגיל למצב שעון, דאין הבדל בין גרם הדלקה לגרם כיבוי (תבו"ש או"ח ד').

האיסור בכלי זמר הוא כל השנה וביחו"ד היקל מכמה טעמים למעט ימי הספירה ובין המיצרים. המקור במג"א שנהגו לאסור ריקודים. וערוה"ש בא אחריו ואסר כלי זמר המביאים לריקודים. מכאן להתיר שירים שקטים שאין להם קשר לריקודים (לאפוקי מהטועים שהבינו דאיירי ב'איסור הנאה') וכ"כ הגר"א שלזינגר (אלה הם מועדי, ספירת...

זה מפני שבישיבה הוא התבטל במקום לנצל את הזמן לדעת ללמוד ולהבין. אך די בבזבוז כמה שנים בישיבה על זה, אברך כולל שאינו לומד בשוטנשטיין הרי זה ביטול תורה גמור כי בזמן הזה יכל להספיק פי כמה וכמה. ובספר אמת ליעקב [פרץ] להגר"י האריך להרחיב בציטוטים מהאחרונים כמהרש"א על ביטול הזמן בתואנה של 'לדעת ללמוד'.