תוצאות חיפוש

לא עברתי לבנתיים על הכל, אבל ממה שלמדנו בכולל בחבורה ראינו שאין דברים מפורשים נגד טה"ב, אלא דברים שאפשר לפרש בב' פנים, והרב דוד פירש כך. ולנו בחלק מהמקומות יצא כמעט מוכרח ביאור אחר או בפשט הדברים או בראיות, אבל עכ"פ לא ראיתי דברים מפורשים נגד.

הוא חידוש, כי לכאו' מצד קדושה יתרה יש טעם יותר לאסור כאן. וכמ"ש ג"כ לעיל הרב @קורסיה, ואולי הכל לפי העניין.

עתה ער"ש ויגש השיב ע"ז בתוכנית, בשאלה הרביעית.

ציינו רק שהשבנו, חלק אנחנו, וחלק ניכר הרב ללוש, ואה"נ הבוחר יבחר. לגבי דברי הרב טולדאנו התשובה פשוטה שאם זה מוגדר כספק אז דינו מפורש בחזו"ע לגבי תפוח ובננה, ואם לאו לאו.

וכן על יתר ההערות מהפוס' הנ"ל, שהעירו עלינו. כמדומה שכבר השבנו באיזהו מקומן בפורום, ולכן אין עניין לכפול הדברים.

לא אני כתבתי ד"ז כלל.

אציין מעט ממה שרשום אצלי: וכן פסק להדיא הרב פתה"ד (הובא לעיל) בנדון הדג שמצופה בקמח שיש לברך עליו שהכל, ואפילו שהקמח בא לתת טעם, מ"מ הרי הוא טפל שהוא בא רק לשרת את עיקר המאכל שזה הדג, וממילא ה"ה בשניצל. וכ"פ בשו"ת שבט הלוי ח"ד (סי' קסא ד"ה ומה ששאל) לגבי השניצל, דפשוט לו שלא יברך מזונות וברכתו...

אי"ה מחר אעיין בספר. אמת, אך כך י"ל לפי"ד.

בעניין ספר הנייר, מצאתי כתוב, ואני מצטט, אולי יעזור לנ"ד: וכבר העיר בזה מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט'א בספרו הבהיר ילקוט יוסף (כרך א ח"ב ע"מ תשי) בזה הלשון: ומה שכתב בספר הניר "והנשים שלנו נהגו לברך אחר ההדלקה", הנה כבר כתבנו לעיל דאין זה דברי ספר הנייר אלא דברי הגה"ה בספר הנייר, ואין זה ר"י הזקן...

ואף לד' הרמב"ם ייתכן שדיבר על זמנם שליבם היה פתוח כאולם, משא"כ בזמננו שאף אם ילמד כל היום כולי האי ואלי שיצליח בלמודו. וכמו שאמר מורנו הראש"ל בסרטון שהובא לעיל.

נאמר לגבי אשה ביבמות סב: כמדומה. ואולי למד מזה שהרי ביתו היינו אשתו. אבל לפי הטעמים המבוארים במפרשים אינו עניין.

עתה אני נזכר שייתכן שהרב מזכירו גם בח"ב סי' כה, לגבי המעין שבע [או בסוף התשובה או בהערות הנד"מ], וצריך לעיין שם.

אצלי הכל חסום

מדוע?

בשבתות כאלה, שאף להר"מ שבת יוצאת לפני אז פשוט שאפשר. כל הדיון כאן היה אם שייך לגזור אטו שבתות אחרות.

וחוץ מזה בשביל לסדר בפועל צריך אישור מיוחד מהרבנות.

בכולל של הגאון @הרב שמעון ללוש באלעד לומדים כרגיל עד 6 בערב (מ3 בצהרים). ואצלנו לומדים מ2 עד רבע לחמש.

בזמנו היה לי אותו.

מה יום מיומיים, כך מורה ובא הראש"ל.

העברתי לו את הדברים.