בושל באותו תנור באותה תבנית לאחר ניקוי עוף ואז חלב באותו יום
מחילה מכבודו.
שם איירי לגבי כלי בשרי, כשר, שרוצה להחליפו לחלבי, ובזה פשיטא דמהני ליבון קל, וזהו שו"ע מפורש בסי' תקט סע' ה' עיי"ש במפרשים.
אבל כאן הנידון כלי שבלע מבשר וחלב, ול"ש למימר היתרא בלע.
יישר כח, אבל מחילה מכבודו אם הכלי מועיל בזה בליבון קל מדוע שלא יועיל גם בבליעה אחד אחרי השני?
פשוט.
כשרק בשר נבלע, ורוצה עכשיו לבשל חלב, מיקרי היתר כיון שהכלי לא נאסר עדיין.
אבל כשנבלע בשר ואחר כך חלב, אז עכשיו זה נעשה איסורא בלע, ולכן בעי הגעלה.
המעיין ברמ"ע מפאנו שם יראה שבעצם הוא מסכים לסברת הגר"ז שבזה אחר זה הוי התירא בלע, רק שיש בעיה של חנ"ן ולכן זה איסורא בלע. ובנידו"ד שהוא שהוא צלי אמרינן דאין בלוע יוצא בלא רוטב, וזה יהא תלוי במח' הש"ך והט"ז אם בבב"ח אמרינן אין הנאסר וכו'. ולכן יש מקום גדול להקל בבשר עוף שבלא"ה נחלקו אם אמרינן חנ"ן או לא. ודו"ק
הקשבתי לכת"ר וערכתי ניסוי
להלן המרכיבים:
1. נייר אפיה רמי לוי (בד"צ)
2. שניצל עוף טוב ב2 צורות (מהדרין)
תהליך הניסוי:
1. הנחתי שניצלים ללא שמן - אין צורך בשמן בשניצלים קנויים
2. הפעלתי את התנור בחום של 200 מעלות (כדאיתא על העטיפה של השניצלים)
3. לאחר כ12-15 דקות הוצאתי מהתנור
תוצאות הניסוי:
1. נייר אפיה בחלקו העליון ספג מעט שמן מהשניצלים
2. לתבנית לא עבר כלום.
קבצים מצורפים
כנראה כבודו לא הבין כוונת הדברים...
הקדמתי שמה שנבלע בכלי חלב ואח"כ נבלע בו בשר, זה נקרא התירא בלע. כיון שנבלע בזה אחר זה. רק יש בעיה אחרת, שמלבד מה שנלבע טעם בשר בכלי, הרי טעם החלב ג"כ יוצא אל האוכל, והבשר נעשה חתיכה דנבילה, וטעם זו של "נבילה" נבלע בכלי. ורק מטעם זה צריך ליבון. ודבר זה מבואר להדיא בדברי הרמ"ע מפאנו שכתב "שהאור מפליט בליעה ראשונה ומשבחת בתבשיל והתערובת חוזרות ונבלעות בכלי".
ועכשיו אם נימא כהט"ז, טעם החלב שנבלע בכלי ויצא אל האוכל, שוב אין בכוחו לצאת ולחזור שוב להבלע בתוך הכלי, ורק טעם הבשר לבד נבלע בכלי.
טעם אינו עובר באויר
בביצה יש רוטב שמוליך את הטעם דרך נקבי הביצה.
אפשר להגיד שהטעם עובר דרך הנייר אפיה, אבל עדיין זה יהיה נ"ט בר נ"ט (אם כי זה בשעת בישול, ואכמ"ל).
כנראה שאצטרך להאריך.
בית יוסף יורה דעה סימן צה: כתוב בתשובות הרשב"א (שם) ביצה שנתבשלה במים בקדרה חולבת מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה דהא נ"ט בר נ"ט הוא כדגים שעלו בקערה אבל ביצים שנתבשלו בקדרה עם בשר ואפילו בקליפה אסור לאכלן בכותח שקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים תמצא הביצה עצמה צבועה מאותה צבע ולכן אסרו חכמים (חולין צז סוע"ב) ביצת אפרוח והתירו ביצה אסורה שזו פולטת ציר של אפרוח וזו אינה פולטת אלא זיעה בעלמא:
כלומר, כיון שיש אפשרות שיעבור דרך נקבי הביצה, א"כ לא הוי נ"ט בר נ"ט. ומוכח שכל שיש נקב כל שהוא, הטעם עובר ישירות, ולא מיקרי נ"ט בר נ"ט.
ולפ"ז בנידו"ד, כיון שהנייר האפייה אינו אטום במאת האחוזים (להבדיל משקית וכדו'), לכן זה נקרא טעם ישירות ,ולא ב' נ"ט.
מחילה מכבודו, אין צורך להאריך בהבאת דברים מפורשים. כל מי שלמד הל' בב"ח יודע דברי הרשב"א הנ"ל.
אני כתבתי חילוק ברור בין נידון הרשב"א לנידו"ד. ואסביר יותר,
בנידון הרשב"א הרוטב של הבשר עצמו הולך דרך נקבי הביצה לתוך הביצה עצמה, ולכן זה טעם א' של בשר בתוך הביצה. אבל כאן שום רוטב או שמנונית לא הלך אל הצד השני. מה תגיד, שהטעם עצמו עבר, ע"ז הגבתי שטעם שאינו דבר ממשי אינו עובר באויר בלי אמצעי. והראיה לזה אם תקח ב' חתיכות אחד של בשר ואחד של נבילה, ותניחם זה בצד זה באופן שאינו נוגעים זה בזה, אבל יש מרחק דק כעובי נייר אפיה ביניהם. באופן זה אין הטעם עובר כיון שלמעשה לא נוגעים זה בזה. וא"כ מה יועיל אם יש נייר אפיה, עדיין אין הטעם עובד דרך נקבי הנייר, שזה רק אויר, הטעם יכול לעבור רק בתוך גוף הנייר עצמה, והוי לכל הפחות נ"ט בר נ"ט (אגב, למעשה אינ יכול לעבור מהנייר להמגש דהוי כלי לכלי בלא רוטב. ודו"ק).
אשמח לתגובה על חילוק שכתבתי.
עיין בשדי חמד, אסיפת דינים מערכת ה"א אות טז-יז, ועוד כמה בהמשך, ששם כמעט כל הפוסקים שהביא ס"ל דבעי ליבון.
זב בגלל שחולקים על הנחת הגר"ז, שבזה אחר זה נחשב התירא בלעמא, וס"ל דהגם בזה אחר זה נחשב איסורא בלע. רק ציינתי שהרמ"ע מפאנו עצמו סובר כמו הגר"ז דנחשב התירא בלע, אבל חולק עליו מטעם אחר, (כנראה שהוא סובר כמו הש"ך).
נושאים דומים בפורום
