מאת הייתה זאת, וכשם שבס''ד ראינו את ההשגחה פרטית במועד הכנס הראשון כנ''ל, ככוחי אז כוחי עתה בכנס הקרוב אי''ה.
שעלה במחשבה שהכנס אי''ה יחול במוצ''ש פ' משפטים, והלוא תחילת הפרשה מלמדת אותנו את הדין של עבד עברי וכו' ומפרשה זו בחר יודע תעלומות לגלות לכל באי בית המדרש בכל קהילות ישראל את חזק
ת יהדותם של קהילת ביתא ישראל הנה הנם יהודי חבש זכר לגלות עשרת השבטים יוצאי ירך דן בן יעקב אבינו ע''ה (בלי ספק הדקדוק לשון הרדב''ז), ודתם לכל שואל שדינם כתינוקות שנשבו לבין הגויים וכל ישראל מצויים לפדותם, ובפרט מי שמצוה זו באה על ידו שאין לו להחמיצה וזריזין מקדימים למצוות כפסקו של הגואל הראשון של יהודי אתיופיה הלוא הוא גאון עוזנו הרדב''ז ותלמידו המהריק''ש.
והמשיך דרכו כמצווה ועושה הגואל האחרון של יהודי אתיופיה הלוא הוא מרן מלכא זצ''ל שעל פיו ישק דבר לפדיון שבויים אלו, והצלתם הרוחנית כדברי הרדב''ז
"שלא היו ביניהם חכמי קבלה (בתורה שבע''פ) ולכן תפסו להם פשטי הכתובים" ובפרט בהצלתם הגשמית לאותה שעה ע''י עלייתם לארה''ק כאחד שבטי ישראל (אם כי באיחור של למעלה מ-25 שנה מקום המדינה)
ומיני אז לאותה שעה ולדורות נותרה ההצלה הרוחנית והעיקר שבספר (בהזנחה נוראה),
שאותה אנו מבקשים כפי שהזכיר הרדב''ז להשוות מעמדנו לשאר שבטי ישראל, ואף לעלות על גביהם כמ''ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, על אותו משקל שנאמ' "מסיר שפה לנאמנים ודעת זקנים יקח" (מידה כנגד מידה למי שחושש לראות את גדולי הדור הבאים, והראש''ל הבא מהקהילה)
ואין לך מצות פדיון שבויים גדולה מזו כידוע, וכן היה רגיל מרן מלכא לדרוש את מצוות השבת אבידה גם על קירוב הרחוקים לתורה ומצוות כ''ש בנידו''ד דמיירי בקרובים ביותר מהקהילה, שזכו והקימו בתים תורניים לתפארת, ולא בקשו לקחת את בנותיהם של הראשי ישיבות ולא לתת להם את בנותינו,
אלא אך ורק להתמודד מולם (בישיבות שלהם) בגובה העיניים בעסק התורה הקדושה (מלבד הסכנה להגרר בנקל מאוד לפיטויים של העולם ואכמ''ל ומימלא גדול המחטיאו יותר מן ההורגו), ואת הקדוש יבחר ה'.
ונקנח בדרוש שכתבתי בס''ד בספרי עה''פ שמעטיר את הכנס "ויהי בישורון מלך בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל" (וזאת הברכה,לג',ה')
שבשעה שמתאספים ראשי עם יחד, היינו מכל עיר ועיר, מגיע אותו רב העיר שבראשותה הוא עומד.
אומנם חייבים אנו לזכור שלכל ראשי העם (היינו ראשי הערים) בכלל ולעם ישראל בפרט יש ראש אחד של שבטי ישראל, הלוא הוא מרן מלכא ראש ממשלת התורה רבינו עובדיה יוסף זצ''ל, וזה רמוז בר''ת של "
ראשי
עם
יחד" ומאן הוא, דאמרינן עליה דברי הזוהר הקדוש "אי רישא יתקן כולה יתקן" שהוא הראש של כל ראשי העם יחד, בשעה שמתאספים וכולם נקבצו באו לך, והוא :
רבינו
עובדיה
יוסף.
וזה אסמכתא לדברי קודשו, של מורי ורבי הגה''צ כ''ק רבינו יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל, כדרך שנהג המגיד מדובנא עם רבו הגר''א מווילנא כדאיתא "בענף עץ אבות" (שלהי פרק ד' עמ' שיז')
ממה שזכתה נשמתי, התלמיד הקטן, לקבל ביום טוב ראשון של סוכות תשע"ה, כהרגלו בקודש בכל חול המועד של סוכות "שיותר ממה שהיה קוהלת חכם עוד לימד דעת את העם" ולימד לעם בספר של קהלת, ושם בפס' "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" במדרשי חז''ל, במקום הביא שמשה בדורו כשמואל בדורו שמואל בדורו כיפתח בדורו שנא' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימיך, ואחרי שפתח בגדולתו של מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל, אבי המוסדות של מו''ה, שנקראים על שמו, ושאחרי 11 שנה מפטירתו ב-יג' אלול תרס"ט, באה לעולם נשמתו של מרן מלכא ב-יב' תשרי תרפ"א, והרבה להאריך מגדולתו של מרן מלכא, (ועוד חזון [עובדיה יוסף] למועד)
ובין היתר סיפר מו''ה שבימי בחרותו בישיבת הנגב היו כל מיני בחורים שאומנם היו עילויים אבל עדיין לא זכו להבין ולהשכיל בגדולתו של מרן מלכא, והיו באים לספר למו''ה "שמעת איזה הלכה פסק הרב עובדיה בירחון תורה, קול סיני וכדומה" ובמקביל היו מוסיפים את כל החולקים עליו והייתי משיב להם על כל הלכה והלכה
"אתם תעשו כך אני אעשה כמו שפסק מרן" וכך זה חזר הרבה פעמים עד שהרב הוצרך בימים ההם להמחיש להם, ובזמן הזה המחיש לנו והוריד את המגבעת מעל ראשו ואמר: "
אתם רואים כמה שערות יש לי בראשי?! הרבה נכון! אבל ראש יש לי רק אחד! ככה מרן זה הראש, וראש יש רק אחד"!.עכת''ד.
אחד מהדברים שנשארתי מרותק לכיסא, והחדיר בנו את אותה הנהגה לאורו של מרן מלכא הגר''ע יוסף זצוק''ל.
וזה מה שרמוז בפס' הנ''ל שלכל ראשי העם בכלל ולעם ישראל בפרט יש ראש אחד של שבטי ישראל, והוא מרן מלכא ראש ממשלת התורה רבינו עובדיה.
) ואכמ''ל ועוד חזון (עובדיה יוסף) למועד.
