בעניין בורר

גרינפלד

Active member
בספר איל משולש הל' בורר הקשה על המבואר במו"ק ב' ע"ב שהמנכש עשבים רעים מבין צמחים, חייב משום זורע או חורש; שנחייבהו משום בורר, ועיי"ש. ולכאורה היה נראה לומר שבורר זה רק תיקון קלקול שנובע ממה שהדברים בתערובת, אבל כאן הקלקול הוא מה שהעשבים לוקחים כוח מהקרקע, וזה רוצה לתקן; וקלקול זה לא קשור לתערובת, כיון שגם אם היה מסודר וניכר כל צמח לעצמו, היה קלקול. וכעי"ז יל"ד (אולי ראיתי באיזה ספר) למה מותר [מצד דיני מלאכות] לשחק שחמט בשבת, והרי הוא בורר את הכלים הנאכלים; אלא שגם כאן מה שמוציא אינו משום שמעורב, ואפי' בלוח ענק היה מוציא. [מיהו עיין פרדס יצחק-בירורי הפרדס סי' ד' ענף ג' אות ע"ז, וציין בהערות לבית אהרן וישראל שנה ז' גליון ב (לח) עמ' קסח-קסט שכתבו טעמים אחרים]. וכעין זה יל"ד על הגמ' מכות כ' ע"ב שהמלקט שערה לבנה מתוך שחורות [בשבת] חייב, ופירש ריב"ן (נדפס במקום רש"י) שזה גוזז, ובביאור הלכה סי' ש"מ ד"ה וחייב דן שלכאורה לתוס' שבת צ"ד ע"ב ד"ה אבל בכלי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה; ולכאורה נחייבו מצד בורר, אבל יתכן שגם כאן אין זה פגם שהלבנה מקלקלת השחורות, אלא שאין זה יפה שני צבעים [עי' משנ"ב שם סק"ד שבתוספתא מבואר שה"ה שחורה מתוך לבנות. ויתכן שהקפידא שרוצה ליראות זָקֵן, וכמו שבלבנה בין שחורות רוצה ליראות צעיר; ולפי"ז מובן טפי שאין זו קפידא להוציא מתערובת]. ובאיל המשולש מסיק שבמחובר אין בורר, עיין שם שדן על אמירה לעכו"ם לעקור כלאים שיתכן להתיר כי זה שבות (אמירה לעכו"ם) דשבות (עקירה לא לשימוש) במקום מצווה; ולהנ"ל גם יש להתיר כיון שכלאים אין זה מושג של תערובת כמו בשבת, ואפי' עומד מסודר במרחק טפח, נקרא כלאים.
מה שמביא באיל משולש שזה מועיל לגידול האחרים, לכאורה אם אין זה עשבים רעים, לא תמיד מועיל לגידול; גם י"ל שהוא לא מכוון למטרה זו של השבחת הגידול, אלא להינצל מאיסור כלאים, אמנם זה פסיק רישיה שיועיל לגידול אבל פסיק רישיה מותר באמירה לעכו"ם כמשנ"ב סי' רנ"ג ס"ק צ"ט, וצ"ע. ועי' בדרשו הע' 122 שהביאו מכמה מקומות בזה שלא מוחלט תמיד להתיר, ומביאים שבסי' רנ"ט שעה"צ ס"ק כ"ו כתב שבפסיק רישיה דניחא ליה אין היתר; ולפי"ז כאן בקרקע שלו לכאורה יהא אסור אם מוסיף כוח בקרקע.
 
נערך לאחרונה:
דף על הדף מסכת שבת דף צד עמוד ב
בגמ': ומודים חכמים לר"א מלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב וכו'.

כותב הגאון האדר"ת בספרו עובר אורח (סי' נה): ביום ג' בהעלותך שאלני בני יקירי הצעיר מורנו ישראל שמעון שיחיה ויגדל לאורך ימים טובים בתורה ומעשים טובים, בשבת [צד, ב] דתניא שם מודים חכמים לר' אליעזר לבנות מתוך שחורות שהוא חייב אפילו באחת, ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה, והיינו שחייב משום תולש. וקשה מאי טעמא לא יתחייב ג"כ משום בורר, דהא כיון שאינו רוצה בלבנות הא הוי אצלו פסולת, והוא בורר גמור, ויפה שאל תהילה לאל יתברך.

והשבתיו: א. אם כהסוברים [סימן שי"ט סעיף ג' ברמ"א] דבמין אחד לא שייך בורר, וזה נמי הו"ל כמין אחד. ב. שיש לומר דשיעור בורר הוא כגרוגרת, וא"כ לא שייך זה בשערה אחת. אלא שמלבד שיש לדחות דבבורר ענין אחר אין השיעור כלל כגרוגרת, עוד יש לדחות בדברי הגמרא (לקמן) [לעיל צא, א] אם הזורק כזית תרומה לבית טמא חייב, משום דאמרינן מיגו דחשיב שיעור לענין טומאה חשיב נמי לענין שבת, ועיין שם מברייתא דלחם הפנים ושתי הלחם, וא"כ כל שכן דהכא יש לומר מיגו דחשיב שיעור לענין תולש חשיב נמי לענין בורר.
ג. והרב הדיין צדק ר' יעקב נחום טשארני נ"י השיב בפשיטות דלא קשה מידי דלא שייך כל בורר במחובר, וראיה מזומר וצריך לעצים, דמאי טעמא לא יתחייב משום בורר.

ובהשקפה ראשונה אמרתי דלכאורה יש להביא ראיה עוד לזה, מהא דמנכש שחייב או משום זורע או משום קוצר, עיין מועד קטן [ב, ב], ומאי טעמא לא אמרו משום בורר. אלא ודאי דבמחובר לא שייך כלל משום בורר, ומשום שבמשכן לא היה כן. אך בכל זאת לא נחה דעתי בזה, והראיות יש לדחות.

והדיין צדק הרב ר' ד"צ הלוי הורוויץ נ"י [ממיר] התאמץ להביא ראיה לסברא זו מדברי רש"י בשבת [עד, ב ד"ה חייב י"א] שכתב אספם חייב משום מעמר, בירר יפות משום בורר, ומאי טעמא לא כתב שחייב משום בורר בתחילה קודם שקצצם, שכבר בירר היפות לקוצצן, אלא בע"כ כנ"ל דבמחובר לא שייך בורר.

והשבתיו דבשעת חיבורם הרי לא עשה שום מעשה בברירתן כלל, ואה"נ דכשבירר מתחילה היפות וקצץ דוקא אותם שבירר, יש לומר דחייב בקציצתם גם משום בורר, לבד מה שחייב משום קוצר, אלא דאם לא בירר כלל וקצרם ואספם יחד שחייב משום קוצר ומשום מעמר, הני פסיקא לן שלעולם חייב, ועל כן נקטינהו מתחילה, משא"כ בורר לא פסיקא לן כלל שיתחייב בשבילו.

ותו יש לומר דכשהן מחוברות אי אפשר לו לדעת כלל איזה רע ואיזה יפה, שיש לומר שצריכים הם להיות שוים בגדלם ולא עקומים וכדומה, מה שאי אפשר לו לדעת היטב בחיבורם, על כן פירש רש"י שאח"כ הוא חייב כשביררם, אבל לא [קודם לכן, שבשעה] (שבשביל) שהם מחוברים לא שייך בורר. ע"כ דברי הגאון האדר"ת.

ובקובץ מוריה (שנה כ"ה גליון ו - ח ע' סח) כתב ידי"נ הגרש"ח דומב שיחי' בהקשר לתירוץ הנ"ל דליכא בורר במחובר וז"ל:

הנה יעויין בספר שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה ז' בסופו, שהביא כן בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל, דאפשר דל"ש בורר במחובר לקרקע, ולכן בזומר ומנכש, לא מוזכר, ויעו"ש מש"כ עוד הסבר בזה.

אולם בעיקר הקושיא י"ל דמיירי דהשערה הלבנה עומדת בנפרד מהשחורות, ולכן ליכא משום בורר רק משום תולש, ויתכן דק"ל משום הלשון דאיתא בגמ' "מתוך" שחורות. ע"כ.
 
דף על הדף מסכת שבת דף צד עמוד ב
בגמ': ומודים חכמים לר"א מלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב וכו'.

כותב הגאון האדר"ת בספרו עובר אורח (סי' נה): ביום ג' בהעלותך שאלני בני יקירי הצעיר מורנו ישראל שמעון שיחיה ויגדל לאורך ימים טובים בתורה ומעשים טובים, בשבת [צד, ב] דתניא שם מודים חכמים לר' אליעזר לבנות מתוך שחורות שהוא חייב אפילו באחת, ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה, והיינו שחייב משום תולש. וקשה מאי טעמא לא יתחייב ג"כ משום בורר, דהא כיון שאינו רוצה בלבנות הא הוי אצלו פסולת, והוא בורר גמור, ויפה שאל תהילה לאל יתברך.

והשבתיו: א. אם כהסוברים [סימן שי"ט סעיף ג' ברמ"א] דבמין אחד לא שייך בורר, וזה נמי הו"ל כמין אחד. ב. שיש לומר דשיעור בורר הוא כגרוגרת, וא"כ לא שייך זה בשערה אחת. אלא שמלבד שיש לדחות דבבורר ענין אחר אין השיעור כלל כגרוגרת, עוד יש לדחות בדברי הגמרא (לקמן) [לעיל צא, א] אם הזורק כזית תרומה לבית טמא חייב, משום דאמרינן מיגו דחשיב שיעור לענין טומאה חשיב נמי לענין שבת, ועיין שם מברייתא דלחם הפנים ושתי הלחם, וא"כ כל שכן דהכא יש לומר מיגו דחשיב שיעור לענין תולש חשיב נמי לענין בורר.
ג. והרב הדיין צדק ר' יעקב נחום טשארני נ"י השיב בפשיטות דלא קשה מידי דלא שייך כל בורר במחובר, וראיה מזומר וצריך לעצים, דמאי טעמא לא יתחייב משום בורר.

ובהשקפה ראשונה אמרתי דלכאורה יש להביא ראיה עוד לזה, מהא דמנכש שחייב או משום זורע או משום קוצר, עיין מועד קטן [ב, ב], ומאי טעמא לא אמרו משום בורר. אלא ודאי דבמחובר לא שייך כלל משום בורר, ומשום שבמשכן לא היה כן. אך בכל זאת לא נחה דעתי בזה, והראיות יש לדחות.

והדיין צדק הרב ר' ד"צ הלוי הורוויץ נ"י [ממיר] התאמץ להביא ראיה לסברא זו מדברי רש"י בשבת [עד, ב ד"ה חייב י"א] שכתב אספם חייב משום מעמר, בירר יפות משום בורר, ומאי טעמא לא כתב שחייב משום בורר בתחילה קודם שקצצם, שכבר בירר היפות לקוצצן, אלא בע"כ כנ"ל דבמחובר לא שייך בורר.

והשבתיו דבשעת חיבורם הרי לא עשה שום מעשה בברירתן כלל, ואה"נ דכשבירר מתחילה היפות וקצץ דוקא אותם שבירר, יש לומר דחייב בקציצתם גם משום בורר, לבד מה שחייב משום קוצר, אלא דאם לא בירר כלל וקצרם ואספם יחד שחייב משום קוצר ומשום מעמר, הני פסיקא לן שלעולם חייב, ועל כן נקטינהו מתחילה, משא"כ בורר לא פסיקא לן כלל שיתחייב בשבילו.

ותו יש לומר דכשהן מחוברות אי אפשר לו לדעת כלל איזה רע ואיזה יפה, שיש לומר שצריכים הם להיות שוים בגדלם ולא עקומים וכדומה, מה שאי אפשר לו לדעת היטב בחיבורם, על כן פירש רש"י שאח"כ הוא חייב כשביררם, אבל לא [קודם לכן, שבשעה] (שבשביל) שהם מחוברים לא שייך בורר. ע"כ דברי הגאון האדר"ת.

ובקובץ מוריה (שנה כ"ה גליון ו - ח ע' סח) כתב ידי"נ הגרש"ח דומב שיחי' בהקשר לתירוץ הנ"ל דליכא בורר במחובר וז"ל:

הנה יעויין בספר שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה ז' בסופו, שהביא כן בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל, דאפשר דל"ש בורר במחובר לקרקע, ולכן בזומר ומנכש, לא מוזכר, ויעו"ש מש"כ עוד הסבר בזה.

אולם בעיקר הקושיא י"ל דמיירי דהשערה הלבנה עומדת בנפרד מהשחורות, ולכן ליכא משום בורר רק משום תולש, ויתכן דק"ל משום הלשון דאיתא בגמ' "מתוך" שחורות. ע"כ.
יישר כוח גדול; מצורף קישור.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון