• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ברכת הטשונלט

קורסיה

Well-known member
לגבי ברכת החמין שדנו כאן שמעתי את השיעור של הרב ללוש שליט"א על ברכת החמין. ואומר את הרהורי לבי בס"ד.
הנה הרב הקשה שאלה נכונה, מה שונה ברכת האורז עם בשר או ירקות שיש לברך לפי הרוב. לבין סלט פירות שהרב פסק לברך שתי ברכות. והרב חילק בין תערובת הבאה לשביעה, לבין תערובת שלא ברה לשביעה כמו הסלט פירות.
השאלה היא אכן קשה, שהרי בסלט פירות בחזו"ע (עמ' קמג) הרב פסק כהחיי אדם. ואילו בתערובת של אורז עם ירקות הרב בהערה כתב שאע"פ שהח"א כתב שאם כל אחד ניכר בפני עצמו אינו נחשב לעיקר וטפל, ומברך על כל אחד. והרב הוסיף שאין נראה כן להלכה. וזו סתירה ממש.
אמנם נראה לענ"ד שבעניין הקומפוט שבעמ' קמג יש בזה שתי סיבות לברך על כל אחד בפנ"ע. הרב הביא שכן מתבאר בשו"ת לב חיים. ושם הגר"ח פלאג'י כתב הטעם שאין לילך אחר הרוב, משום שכל דין לילך אחר הרוב הוא דווקא כשמעורב הדק היטב שאינו ניכר כל פרי בפנ"ע. משא"כ כשניכר כל פרי בפני עצמו יש לברך על כל אחד.
ועוד, אחר שהרב הביא את הפוסקים שכתבו כן וכתב שכן עיקר, הוסיף משפט אחד- מכיון שדעתו על שניהם.
לפי זה יוצא שיש דין מיוחד לסלט פירות או קומפוט מבושל (שעל זה איירי בתשובה הנ"ל כי לפי הטעמים הנ"ל אין חילוק בין מבושל ללא מבושל. אמנם הגר"ז ס' רד, יז כתב להדיא לחלק בין מבושל ללא מבושל. ע' בהלכה ברורה ס' ריב בירור הלכה ס"ק יב ושעה"צ סק"ח) שכיון שכל אחד ניכר, ודעתו של אדם היא לאכול משניהם, כלומר שניהם עיקר בשבילו, וא"א לומר שפרי אחד מתבטל לפרי השני. לכן יש לברך שתי הברכות. מה ששונה מתערובת אורז וירקות, שבד"כ הירקות מעורבות היטב באורז. ועוד שבודאי כוונת האוכל היא לאורז והירקות באו להטעים.
אכן בחמין המעורב בתפ"א, קטניות, גריסים, בשר וקציצת מזונות, כאן בהרבה מקרים כל אחד (או לפחות חלקם) ניכר בפנ"ע. ולענ"ד קשה לומר שאחד מהתערובת בא להטעים את השני, אלא כל אחד חשוב בפנ"ע. עכ"פ יש לברך על קציצת סולת, התפ"א, ובשר.

אמנם ראיתי בחשוקי חמד (ברכות דף לז) שכתב שעל תבשיל עם כמה מינים מברך על הרוב. וסלט פירות מברך על כל אחד. וביאר טעם החילוק - משום שדוקא בתבשיל שמין אחד מקבל טעם מהמין השני, או כשנתמעכו או כשנתדבקו המינים יחד (ועדיין ניכרים ולא איבדו ברכתם) מברכים על המין שהוא הרוב. אבל בסלט פירות חי, שאין כל קשר בין החתיכות המעורבבות, חייבים לברך על כל מין בפני עצמו. עכ"ד. וצ"ע.

אשמח לשמוע את דעת הרב ללוש
 
ב"ה

שלום וברכה,

ראשית חזק ואמץ על הבירור שעושה לברר דבר ה' זו הלכה.

ולגופו של ענין,

הנה בדברי ידידינו הרב הכותב הנכבד נר"ו, איני מוצא שהזכיר מדברי מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר ח"ז סי' לב בהערה, ד"ה ובגדר עיקר וטפל, והלאה, (שהזכרנו בדברינו כבסיס להלכה), ועל כן אבאר בקיצור נמרץ סיכום העולה מהיביע אומר, ומינה לנ"ד.

שבתחילה (ד"ה ובגדר), סיים בדברי הרב פעלים ח"ב חאו"ח סי' לג, שהאוכל אורז עם בשר וירקות, מברך על האורז ופוטר את הבשר והירקות משני טעמים, האחד מפני שהאורז עיקר, והשני מפני שהאורז הוא רוב, ע"ש.

ואח"כ (ריש ד"ה ומ"מ) כתב לחלק שכל זה הוא דוקא כשנתבשלו יחד, שאז מברך על האורז מחמת שהוא עיקר או רוב, ופוטר את הבשר, אף כשאוכל האורז והבשר בזה אחר זה. אבל כשנתבשלו כל אחד בנפרד, "ואוכלם בזה אחר זה", אף שהאורז יותר עיקר, מ"מ לא דמי למליח ופת שמברך רק על המליח ופוטר את הפת אף כשאוכלם בזה אחר זה, דהכא מאחר שרוצה גם את הבשר, שניהם נחשבים עיקר, ומברך על כל אחד בפ"ע. וסייע לזה מכמה פוסקים.

ושוב כתב להוסיף, דלמעשה אף כשנתבשלו יחד, רק אם מכניסם לפה ביחד, מברך על האורז שהוא עיקר או רוב ופוטר את השאר, אבל אם יש לו חפץ בשניהם, וגם אוכלם בזה אחר זה ואינם מכניסם לפיו ביחד, צריך לברך גם על העוף והבשר.

נמצא שבתחילה היה אפשר להבין שלעולם מברך על האורז ופוטר את הבשר משני טעמים, גם שהאורז עיקר וגם שהוא רוב. ועל זה ביאר בתחילה שבמבושלים בנפרד, ונאכלים בנפרד, מברך על שניהם. ושוב לימד להועיל דאף בנתבשלו יחדיו, אם נאכלים בנפרד, בזה אחר זה, ולא ביחד, מברך על שניהם. קחנו משם.

והנה ממה שכתב שם בתחילה בזה"ל: ומ"מ נראה "שאם בישל העוף או השניצל וכדומה לבדם, והאורז לבדו, והובא לפניו תבשיל אורז, ועליו העוף והבשר", ואחר אכילת האורז, רוצה לאכול העוף והבשר, צריך לברך שהכל על העוף וכו', ע"כ. מבואר דאיירי בניכרים כל אחד בפני עצמו, וחפצו ודעתו על שניהם, ואפילו הכי דעתו מתחילתה ועד סופה שדוקא אם נאכלים בזה אחר זה, רק אז מברך על שניהם, אבל אם אינם נאכלים בזה אחר זה, אלא מכניסם לפה יחדיו, הברכה אחת היא להם, שמברך על האורז ופוטר את הבשר.

הראת לדעת שהטעמים שהביא הגר"ח פלאג'י ברוח חיים, ומרן זיע"א בחזו"ע, שניכרים ואינם מעורבים היטב, ודעתו על שניהם, קיימים באורז עם הבשר בהחלט, ואפילו הכי סבירא ליה שאם נאכלים יחדיו ולא בזה אחר זה, מברך על האורז מחמת שהוא עיקר, או מחמת שהוא רוב. והדרא קושיא לדוכתא כיצד הכריע אחרת בדין סלאט פירות.

אולם מידי עברי בדברי הפוסקים שהזכיר מרן זיע"א בחזון עובדיה בדין סלט פירות, רואה הייתי, שהמעיין יפה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו, דאף שהרב חיי אדם כתב דבריו לכאורה בכל גווני, בין במבושלים יחד בין אינם מבושלים יחד, בין תורת מאכל אחד עליהם בין אין תורת מאכל אחד עליהם, אולם הפוסקים שעליהם סמך מרן זיע"א בחזו"ע, כמו הגאון בא"ח, הרב כה"ח, וכן הגר"ז, ועוד, נראה בדבריהם דלא סבירא להו כן אלא בכגון חתיכות גדולות של פירות חיים שנאכלים יחדיו, א"נ באגוז גדול הנמצא בשיכר וכדומה, עי' עליהם, באופן שהצד השווה שבהם הוא, שאף כשמתקבצים יחד בכלי אחד, ע"מ שיאכל אותם ביחד, מ"מ אין עליהם תורת "תבשיל" או "מאכל" הכלול מכל המינים הללו, אלא תורת "יחידים" עליהם, אף שהם מקובצים.

ונמצא שעשו כמו הכרעה במחלוקת הרב חיי אדם והרב פרי מגדים, שבתערובת היוצרת "תורת מאכל" הכלול מכמה מינים, נחשב הרוב עיקר והמיעוט לטפל, שהכלל נחשב על שם הרוב, והמיעוט אל הכלל. ואילו במקבץ יחידים שאינו יוצר "תורת מאכל", אלא נשארים כיחידים שחשובים לעצמם, אין המיעוט נטפל אל הרוב, ומברך על כל מין בפ"ע. והוא על דרך שביארנו בעניותנו בשיעור.

ותדע לך שמרן זיע"א בחזו"ע הביא דברי המשנ"ב שלמד מדברי הרב דרך החיים שמברך על הרוב אף בשניהם עיקרים וניכרים, דלא כהחיי אדם, והשיג על המשנ"ב שאין דבריו מוכרחים ללמוד כן מהרב דרך החיים, וששוב מצא בשבט הלוי ח"י (סי' מז) שהביא דברי המשנ"ב, וכתב שאין ראיה מדברי הדרך החיים. ע"כ.

ואחד הרואה בשו"ת שבט הלוי הנזכר, שכתב בדיוק בדרך הנ"ל לחלק בין סלט פירות לתבשיל, ולדחות בזה מה שלמד הרב משנה ברורה מהרב דרך החיים, וז"ל: בענין רוב ומיעוט, כשיש תערובת חתיכות פירות וירק או פרי עץ ופרי אדמה, והבאתי בח"ז סי' כ"ז ג' מדברי פמ"ג בפ"כ, עיין במשנה ברורה סי' רי"ב ס"ק א' פסק כן למעשה והביא בשעה"צ מדברי הפמ"ג הנ"ל. איברא למעשה הורתי בעניי כ"פ כדעת החיי אדם כלל נ"א י"ג לברך ב' ברכות, דמה שהביא (א.ה. המשנ"ב) מדה"ח לרבינו החוו"ד ראי' לדבריו לענ"ד אינו, דלשון הדה"ח בהל' ברכות בדיני טיגון אות י"ח, אם אוכל שני מאכלים שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כוונתו על אחד מהם מברך עליו ופוטר את השני אפי' הוא מועט, ובסתם הרוב הוא העיקר ופוטר וכו' ע"כ, ואין מזה ראי' כלל, דהדבר ידוע שבתערובת פירות וכה"ג, גם אם במספר, אחד (המינים) הוא רוב, אין זה גורם עדין לעשותו עיקר, כי אם במקרים בודדים. עכל"ק. והוא ממש כדברינו בס"ד. ודברי פי חכם חן.

ומעתה לנידון החמין, הנה בודאי החיטה עם כלל המאכל, תורת מאכל אחד עליהם, ויש לברך על הדגן, שהוא כמו הרוב, ולעולם נחשב עיקר.

בברכה רבה
 
חזור
חלק עליון