הבאתי זאת לעיל, ושכחתי לצרף זאת כאן.
אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
אם כת"ר יוכל לבאר בגוף ההודעה (ולא במסמך מצורף), מיהם הפוס' שמרן זיע"א כתב במכתבו שסוברים שלא מועיל גרביים? כי ממה שידוע לי רק המנח"י כתב זאת.הבאתי זאת לעיל, ושכחתי לצרף זאת כאן.
אעתיק כאן, מתוך הקונטרס את הנוגע לזה.
וע"פ כל האמור שהסכמת הפוסקים היא שמקום השוק הוא מתחת לברך, א"כ משמע שצריך לכסות עד הקרסול, בחצאית, ולא סגי בגרביים, שהרי אסור ללבוש בגדים צמודים, וכמבואר בב"ח (יו"ד סי' שמ) ובש"ך (שם סקכ"ב). והביאם בחזו"ע אבלות (ח"א עמ' רלז). וכ"כ הקיצוש"ע (סי' קצה סוף אות ג), והדעת תורה (סי' עה סוף סעיף א, וכן בסי' שנו ס"א ד"ה ומ"מ, וכן בסי' תכו ס"א ד"ה הרואה). וכן מוכח במג"א (סי' ב סק"א). ע"ש. וע"ע בספר בגדי תפארתך (עמ' קו והלאה) ובספר לבוש מלכות (עמ' 107 והלאה) בעוד מקורות שונים שאסור ללבוש בגד צמוד. ע"ש. וכן מבואר בשו"ת תורה לשמה (סי' ת), ע"ש, הו"ד בס' לבושה של תורה (ח"א עמ' תז). ע"ש. [ובספר דבר גדעון (ח"ב עמ' תרפו) כתב לפרט בדין זה היאך צריך להקפיד כן בכל בגד ובגד שלא יצמד לגוף. עש"ב. וע"ע שם (עמ' תרצד) ובלבוש כהלכתו (פי"ט) בעניין בגדי הריון]. וממילא ה"ה לגבי כיסוי הרגל דבעינן שמלה או חצאית, דמאי שנא אם שאר הבגדים צמודים או הגרביים צמודות. וראה להלן בסמוך שכ"כ הרבה פוסקים גם לגבי הגרביים (וחלק מהציונים נלקחו מהספר בגדי תפארתך, עמ' לט והלאה. וכמובן כל ספר עיינתי בפנים).
הפוסקים שכתבו כן במפורש
ובאמת שכן נראה מדברי הגר"ז (סוף סי' שא במהדו"ב, ד"ה וגם אין, עמ' תתצא במהדורת קה"ת) שכתב, שהבתי שוקיים הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהם למעלה בבגדיה. ע"ש. משמע דלא סגי בגרביים אלא בעינן בגד מלמעלה. וכ"נ מדברי הגאון רבי שמעון אגסי זצ"ל (תלמיד הבא"ח, בספרו אמרי שמעון, דרוש לצרות עם ישראל, עמ' רז, וכ"ה בחוברת שלו "דרשה" ריש עמ' נד), וז"ל: חוצפה יתירה אשכחת בבית זה (ביה"ס אליאנס), כי הנהיגו שתלכנה הנערות בחוץ במלבוש קצר עד הארכובה (ברך), ומשם ולמטה רק מכסה בתי שוקיים (גרביים), דק יכסה רגליהן. עכ"ל. (ואע"פ שהיה מקום לפרש כוונתו מצד שזה דק ונראות הרגליים, מ"מ נראה יותר כוונתו משום שצריך בגד רחב). וע"ע בדבריו בעמ' ר"ה (סוף הטור הראשון), שכתב: בצאתה תהיה צנועה ביותר, כדרך נשים הצנועות של דור הקודם, שהיו מתעטפות בצעיף מכף רגלם ועד קודקודם. עכ"ל. וכיו"ב כתב כבר רבו הגרי"ח בספרו חוקי הנשים (סוף פי"ז, עמ' עח). ע"ש. [וכתב הגר"י שיכנזי (בספרו בני יעקב, ח"א עמ' ב בהערות): ושמעתי שהבא"ח נשאל למה אין נשים נפקדות כ"כ בילדים בזמנו, ואמר שכיון שקודם היו הנשים הולכות עם שמלות שכיסו עד עקבם, וכעת בשביל שקצרו השמלה מעט, גרם הדבר לעקרות או לעיכוב הילודה. עכ"ל. והובא בבגדי תפארתך (עמ' מ), ועי"ש בהערה מה שביארו בטעם הדבר]. וכ"כ הגאון רבי אברהם ענתבי רבה של ארם צובא (נ"ע בשנת תרי"ח) בספרו חכמה ומוסר (דרך הצניעות, פ"ג עמ' רכ, ובמהדו' מכון הכתב הוא בעמ' רד), וז"ל: וצר לי על דורות הללו שנהגו להפך, ואפילו חלוק שע"ג בשרם קצר הרבה, וזה פריצות הרבה, וראוי לגעור בהם ולמחות בידם על זה המנהג הרע ולבטלו, ולחזור למנהגם הראשון שיהיה ארוך עד רגליה. עכ"ל. וכן מובא (בספר משנת יעקב או"ח סי' עה) בשם המהרי"ד מבעלזא, וז"ל: לנשים, שלא תגלו את בתי שוקיהם (גרביים), [שאילו יראו את הגרביים] והוה כאילו שוקיה ערומים לדברי הב"ח (יו"ד סי' שמ הנ"ל). עכ"ל. וכ"כ הג"ר ניסן הלוי לעווינסקי זצ"ל (בסוף ספרו שיחות ערבות, עמ' מא, נדפס בשנת תרפ"ד) דשם כתב שהשוק הוא החלק התחתון, ועוד כתב בזה"ל: ומזה נתגלה רעת המודה שנתפשט כעת לילך בכסות קצרה למאד, ואף שהולכות בפוזמקאות (גרביים) ארוכות, אינו מועיל, אחרי שזהו רק כיסוי אחד. ע"ש. וכ"פ הגה"צ רבי יצחק אייזיק רוזנבויים זצ"ל בספרו הצניעות והישועה (פ"ד ופט"ו), דמאחר שיש איסור ללבוש בגדים צמודים, לא מהני אנפלאות. ע"ש. וכן נראה מדברי המשנה הלכות (חי"ב סי' שטז) שכתב דהלוואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואין בזה חשש להידמות ל'מודה' בעניין זה. ע"ש. וכ"כ הגה"ק רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל (בספר מאמר מרדכי, מכתב לב): "והשמלה תהיה ארוכה עד העקב דוקא, ואפילו אם יהיו בתי שוקיים (גרביים) גבוהים, אסור לילך בשמלה קצרה". וכן מטו בשמיה דהבבא סאלי (ישראל סבא קדישא, מהדו"ח, ריש פ"ט, עמ' 93 וכיו"ב מובא ג"כ בקובץ אור ישראל ח"ב עמ' יא) שהקפיד מאד על הנשים שתלכנה עם שמלה שתכסה את כל גופן, כולל הידים והרגלים עד העקב. ע"ש. (וע"ע במעשה המובא בספר סידנא בבא סאלי ח"ב עמ' נז-ס). וכ"כ הגרב"ח סעדון זצ"ל בספרו מגיד חדשות (ח"ז עמ' רצז). ובספר ויעל אליהו (ערך צניעות, אות צז) כתב בזה"ל: והרב פנחס שרייבר שליט"א אמר בשמו דהחזו"א, שאיסור ערוה חל מהקרסול, וגם גרביים שחורות לא מועיל, הואיל ורואים צורת הרגל, ולכאורה צריך ללכת מקס' כדנמסר ע"י משולם דויטש שי'. עכ"ל. [ובגליון "יסוד הבית" (מס' 58) כתוב בשמו של הרב שרייבר שהחזו"א התבטא שכיסוי גרביים "מועיל" "אולי" לטפח הסמוך לקרסול. משמע שעכ"פ לטפח מצדד להקל]. וכן דעת המנחת יצחק (ליקוטי תשובות, סי' ה) שכתב בזה"ל: מכל הנזכר נראה גודל האיסור של לבישת בגדי פריצות לנשים, והעולה על כולנה גילוי השוק אפילו בכל שהוא, ואפילו אם עדיין מכוסים בבגד הסמוך לגוף, ולצערינו הדבר היה להיתר אף לבנות ישראל הכשרות וכו'. ע"ש. [וה"שוק" לדעתו היינו החלק התחתון כמבואר בדבריו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' י)]. וכן כתב הג"ר יששכר דב גאלדשטיין בספרו אהל יששכר (סי' י), וז"ל: ההליכה בבגדים קצרים עד שהרואה אותה נכשל ע"י כך בהסתכלות או בהרהור, "אפי' אין מגולה מבשרה כלום" [בגלל שמכסה רגליה (בגרביים) וכמו שכתב שם לפני כן], נקראת עוברת על דת יהודית, וכו', ולכן צריכות הרגלים להיות מכוסות בבגד, עד כדי כך שלא תהיה גורמת ע"י הילוכה שיסתכלו בה. עכ"ל. וכ"כ הג"ר חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת עשה לך רב (ח"ז עמ' שמז, סי' סה), וז"ל: יצויין שגרבים אינם פוטרים כיסוי שמלה, שאף שמדין כיסוי מועילים הגרבים, אבל פשוט שמדין צניעות אינם מועילים והשמלה היא שצריכה לכסות כל מקום הטעון כיסוי. עכ"ל. וכ"כ הג"ר יצחק שרים זצ"ל בספר מוסר חכמים (עמ' 33, ובנד"מ עמ' רלו), וז"ל: ועוד צריכה שתהיה מכובדת (מלשון "כל כבודה בת מלך פנימה") מכף רגל ועד ראש מכוסה, ולא תגלה לבוש התחתון. עכ"ל. וכן דעת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (הובא צילום מכתבו בריש ספר בגדי תפארתך, ובספר לבוש מלכות עמ' 113 ועמ' 267, ובעוד ספרים) ששם שאלוהו בזה"ל: בנידון אורך חצאיות הנשים, שמענו כמה גדרים בזה: א. עד הקרסול, מכיון שגם השוק צריך כיסוי רחב ולא מספיק גרביים צמודות. ב. אמצע בין הברך לקרסול. ג. העיקר שלא יראו את הברך. רצינו לשאול מהי דעת תורה בנידון. והשיב: עד הקרסול. וע"ש עוד מכתבים כיו"ב שכתב הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. וכ"פ הגר"י רצאבי שליט"א (הו"ד בהסכמה לספר בגדי תפארתך), בזה"ל: וכבר מזמן חזרתי בי ממה שכתבתי בשע"ה הל' מלבושי הנשים וצניעות סי' ר"ב סעיף ו' שמכמחצית השוק ומטה די בכיסוי גרביים, וכן בחוברת צניעות בת ישראל, אלא צריך להיות שם בכיסוי בלתי צמוד, עד הקרסול. ושגיאה חמורה ביד המתנגדים לכך, אדרבה לכולי עלמא כל המאריכה ה"ז משובחת. וכבר דיברתי על כך בשיעורים השבועיים, כגון במוצש"ק כי תצא התשע"א. עכ"ל. (וחזר והביע דעתו כך במוצש"ק פרשת נח תשע"ו, כמובא בעלון שערי יצחק של פרשה זו, עמ' 15). וע"ע להגר"ש קורח זצ"ל בספרו עריכת שלחן (חי"ג עמ' קמד) שכתב שהבת משתגדל מכסה כל גופה עד העקב, והנשואות מכסות גם את העקב. ע"ש. והרב שלמה יוסף מחפוד שליט"א כתב בהסכמתו לספר בגדי תפארתך, בזה"ל: בנוסף [הספר בגדי תפארתך] מעורר הוא על חובת הארכת החצאיות והשמלות עד קרוב לכף הרגל, כפי שנהגו בדור הקודם אמותינו, שנהגו בצניעות מופלגת כראוי, ולפעלא אמינא איישר חיליה לאורייתא. עכ"ל. והוסיפו חתימתם שם על זה הרבנים הרב יהושע מאמן זצוק"ל ושיבל"ט והגר"מ מאזוז והגר"י שיכנזי שליט"א. וכ"כ הגר"ח רבי שליט"א בהסכמה לספר בגדי תפארתך המאריך בנושא זה ומצריך ללבוש עד הקרסול, וז"ל: קראתי ולמדתי עיינתי ונהנתי מהקובץ בגדי תפארתך, "והכל אמת לאמיתה", אמת בארץ ואמת בשמים וכו'. עכ"ל, וע"ש עוד שסיים שיש לא רק "לשבח" את המכסות בחצאית עד הקרסול, אלא לומר שקצר מזה הוא איסור. ע"ש. וכן כתב הגר"א מחפוד בשו"ת ברית הלוי (ח"ב סי' קכ) באריכות מעט, ובקיצור בהסכמה לספר בגדי תפארתך, שכתב ג"כ שיש ללבוש חצאית עד הקרסול. ע"ש. וכ"כ הגר"א בנימין מאדאר שליט"א (בהסכמה לספר הנז'), וז"ל: וממילא הדבר פשוט שלא זו בלבד שאסור לגלותו (את מקום השוק) אלא דרך הצניעות היא "לכסותו בחצאית ארוכה" שדינו כשאר הגוף, ומה נואלו אותם המקילים לעצמם, ונוזפים במחמירות, ונהפוך הוא, שהדרך הנכונה להאריך השמלה ולכסות כל הגוף כדין, וכמנהג הדורות הקודמים ואמותינו הקדושות ע"ה. עכ"ל. והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א כתב (בהסכמה לס' הנז' המחייב ללכת עד הקרסול) שכל אשה יראת ה' מחוייבת לנהוג למעשה כגדרי הצניעות המופיע בספר בגדי תפארתך. ע"ש. וכ"פ הגר"א ארבל שליט"א בספר הנפלא באתי לגני (פרקים כב-כד). ע"ש. וכן דעת מרן הגר"ע יוסף (וכדלקמן באריכות), וכן דעת הגרב"צ אבא שאול (ראה להלן שהבאנו מכתב של הגר"ע יוסף משנת תש"נ, ששם כתב שדיבר בזה עם הגרב"צ אבא שאול והסכים עמו שיש לכסות בחצאית עד הקרסול. וכן להלן בסמוך נביא שתלמידו הרב דוד פנירי שליט"א כתב כן בשמו). והביא בספר צניעות (עמ' 83) בשם הגר"ש אליהו שכן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל (ועיין לו בספר דברי מרדכי פר' בלק, עמ' רח).
וכן לאחרונה יצא גילוי דעת מגדולי חכמי זמנינו, בעניין זה (הודפס צילומו בספר בגדי תפארתך מהד' תש"פ, בראש הספר. וכ"ה בספר צניעות, אחרי עמ' 92), וכך כתוב שם: כ"ג ניסן תשע"ח. בחודש שבט תשע"ז התקבלו תשובות ממרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, בהן הוא משיב שחצאית עד לקרסול זה עיקר הדין ולא חומרא. ברצוננו לבקש מהרבנים שליט"א שכל רב הסובר גם הוא כך כפסק מרן שליט"א, יצרף כאן חתימתו. וע"ז באו על החתום הרבנים הגאונים: ראובן אלבז, בניהו שמואלי, אהרן בוטבול[1], יעקב שיכנזי, יהודה יוספי, יעקב ישראל לוגאסי, בנימין חוטה, מרדכי כגן, יגאל כהן, דוד שלום נקי (מחבר סדרת החוברות "בהלכה ובאגדה"), שמעון בעדני, אביגדור נבנצל, יהודה כהן (ר"י יקירי ירושלים), צמח מאזוז, חיים רבי, בנימין מאדאר (ר"כ בכסא רחמים),
יקותיאל אוהב ציון בשם רבו הגה"צ דב קוק, שלום יהודה גרוס, ליאור גלזר, יצחק רצאבי, דוד פנירי (מו"צ ודיין "אהבת שלום", והוסיף וכתב: כפי שקבלנו מרבינו הגדול רבי בן ציון אבא שאול, צריכות הנשים ללבוש בגד ארוך עד הקרסול. [וראה עוד להלן שכך העיד הגר"ע יוסף בשמו של הגרב"צ]), שמואל משה קרמר, שמעון שפירא, נחום דב שפירא, נתן דוד שפירא, דוד יוסף, אהרן ירחי, אריה שכטר, איתמר מחפוד, נסים יעקב עטיה, יצחק הכהן רבין, מאיר דוד שמואלי, יהושע יעקב גוטפרב, מנשה שוע. ע"כ. [ואע"פ שבעיקרון א"א להסתמך על כרוזים למיניהם עם חתימות רבנים וכד', כמ"ש בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קיט), ובשו"ת אז נדברו (חי"ג סי' פ), ובשו"ת בני בנים (ח"ג סי' כה), ע"ש, מ"מ לאחר בירור הדין באורך כנ"ל, ודאי דעכ"פ חזו לאיצטרופי. ופשוט. ובפרט שיש מהנ"ל שהוסיפו כמה מילים מדנפשייהו ולא שסמכו על ניסוח כללי של הכרוז]. וכן דעת הגר"י גנס (הו"ד בספר לבוש מלכות עמ' 117), שאם השוק הוא החלק התחתון (וכן הוא האמת, כפי שהארכנו לעיל טובא), צריך כיסוי לה בבגד רחב כחצאית או שמלה. ע"ש. וע"ע לרבנים נוספים בהסכמות לספר בגדי תפארתך (המאריך להצריך חצאית או שמלה עד הקרסול). ע"ש.
[1] יש להוסיף, ששמעתי, שברדיו כששאלה אותו בחורה על זה, השיב לה שצריך עד הקרסול, אלא שלצערינו בסמינרים לא מאשרים זאת לכן מה אפשר לעשות, ולכן כשתגיע לבית תחליף חצאית. ע"כ. (ויותר טוב שתלבש חצאית ארוכה ובכניסתה לסמינר תקפל למעלה את ראש החצאית, באופן שיתקצר החצאית, ובצאתה תחזיר את החצאית כצורתה הארוכה כדבעי). וע"ע בקונטרס הנ"ל בסופו תחת הכותרת מה תעשה הבת ולא תחטא.
וע"פ כל האמור שהסכמת הפוסקים היא שמקום השוק הוא מתחת לברך, א"כ משמע שצריך לכסות עד הקרסול, בחצאית, ולא סגי בגרביים, שהרי אסור ללבוש בגדים צמודים, וכמבואר בב"ח (יו"ד סי' שמ) ובש"ך (שם סקכ"ב). והביאם בחזו"ע אבלות (ח"א עמ' רלז). וכ"כ הקיצוש"ע (סי' קצה סוף אות ג), והדעת תורה (סי' עה סוף סעיף א, וכן בסי' שנו ס"א ד"ה ומ"מ, וכן בסי' תכו ס"א ד"ה הרואה). וכן מוכח במג"א (סי' ב סק"א). ע"ש. וע"ע בספר בגדי תפארתך (עמ' קו והלאה) ובספר לבוש מלכות (עמ' 107 והלאה) בעוד מקורות שונים שאסור ללבוש בגד צמוד. ע"ש. וכן מבואר בשו"ת תורה לשמה (סי' ת), ע"ש, הו"ד בס' לבושה של תורה (ח"א עמ' תז). ע"ש. [ובספר דבר גדעון (ח"ב עמ' תרפו) כתב לפרט בדין זה היאך צריך להקפיד כן בכל בגד ובגד שלא יצמד לגוף. עש"ב. וע"ע שם (עמ' תרצד) ובלבוש כהלכתו (פי"ט) בעניין בגדי הריון]. וממילא ה"ה לגבי כיסוי הרגל דבעינן שמלה או חצאית, דמאי שנא אם שאר הבגדים צמודים או הגרביים צמודות. וראה להלן בסמוך שכ"כ הרבה פוסקים גם לגבי הגרביים (וחלק מהציונים נלקחו מהספר בגדי תפארתך, עמ' לט והלאה. וכמובן כל ספר עיינתי בפנים).
הפוסקים שכתבו כן במפורש
ובאמת שכן נראה מדברי הגר"ז (סוף סי' שא במהדו"ב, ד"ה וגם אין, עמ' תתצא במהדורת קה"ת) שכתב, שהבתי שוקיים הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהם למעלה בבגדיה. ע"ש. משמע דלא סגי בגרביים אלא בעינן בגד מלמעלה. וכ"נ מדברי הגאון רבי שמעון אגסי זצ"ל (תלמיד הבא"ח, בספרו אמרי שמעון, דרוש לצרות עם ישראל, עמ' רז, וכ"ה בחוברת שלו "דרשה" ריש עמ' נד), וז"ל: חוצפה יתירה אשכחת בבית זה (ביה"ס אליאנס), כי הנהיגו שתלכנה הנערות בחוץ במלבוש קצר עד הארכובה (ברך), ומשם ולמטה רק מכסה בתי שוקיים (גרביים), דק יכסה רגליהן. עכ"ל. (ואע"פ שהיה מקום לפרש כוונתו מצד שזה דק ונראות הרגליים, מ"מ נראה יותר כוונתו משום שצריך בגד רחב). וע"ע בדבריו בעמ' ר"ה (סוף הטור הראשון), שכתב: בצאתה תהיה צנועה ביותר, כדרך נשים הצנועות של דור הקודם, שהיו מתעטפות בצעיף מכף רגלם ועד קודקודם. עכ"ל. וכיו"ב כתב כבר רבו הגרי"ח בספרו חוקי הנשים (סוף פי"ז, עמ' עח). ע"ש. [וכתב הגר"י שיכנזי (בספרו בני יעקב, ח"א עמ' ב בהערות): ושמעתי שהבא"ח נשאל למה אין נשים נפקדות כ"כ בילדים בזמנו, ואמר שכיון שקודם היו הנשים הולכות עם שמלות שכיסו עד עקבם, וכעת בשביל שקצרו השמלה מעט, גרם הדבר לעקרות או לעיכוב הילודה. עכ"ל. והובא בבגדי תפארתך (עמ' מ), ועי"ש בהערה מה שביארו בטעם הדבר]. וכ"כ הגאון רבי אברהם ענתבי רבה של ארם צובא (נ"ע בשנת תרי"ח) בספרו חכמה ומוסר (דרך הצניעות, פ"ג עמ' רכ, ובמהדו' מכון הכתב הוא בעמ' רד), וז"ל: וצר לי על דורות הללו שנהגו להפך, ואפילו חלוק שע"ג בשרם קצר הרבה, וזה פריצות הרבה, וראוי לגעור בהם ולמחות בידם על זה המנהג הרע ולבטלו, ולחזור למנהגם הראשון שיהיה ארוך עד רגליה. עכ"ל. וכן מובא (בספר משנת יעקב או"ח סי' עה) בשם המהרי"ד מבעלזא, וז"ל: לנשים, שלא תגלו את בתי שוקיהם (גרביים), [שאילו יראו את הגרביים] והוה כאילו שוקיה ערומים לדברי הב"ח (יו"ד סי' שמ הנ"ל). עכ"ל. וכ"כ הג"ר ניסן הלוי לעווינסקי זצ"ל (בסוף ספרו שיחות ערבות, עמ' מא, נדפס בשנת תרפ"ד) דשם כתב שהשוק הוא החלק התחתון, ועוד כתב בזה"ל: ומזה נתגלה רעת המודה שנתפשט כעת לילך בכסות קצרה למאד, ואף שהולכות בפוזמקאות (גרביים) ארוכות, אינו מועיל, אחרי שזהו רק כיסוי אחד. ע"ש. וכ"פ הגה"צ רבי יצחק אייזיק רוזנבויים זצ"ל בספרו הצניעות והישועה (פ"ד ופט"ו), דמאחר שיש איסור ללבוש בגדים צמודים, לא מהני אנפלאות. ע"ש. וכן נראה מדברי המשנה הלכות (חי"ב סי' שטז) שכתב דהלוואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואין בזה חשש להידמות ל'מודה' בעניין זה. ע"ש. וכ"כ הגה"ק רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל (בספר מאמר מרדכי, מכתב לב): "והשמלה תהיה ארוכה עד העקב דוקא, ואפילו אם יהיו בתי שוקיים (גרביים) גבוהים, אסור לילך בשמלה קצרה". וכן מטו בשמיה דהבבא סאלי (ישראל סבא קדישא, מהדו"ח, ריש פ"ט, עמ' 93 וכיו"ב מובא ג"כ בקובץ אור ישראל ח"ב עמ' יא) שהקפיד מאד על הנשים שתלכנה עם שמלה שתכסה את כל גופן, כולל הידים והרגלים עד העקב. ע"ש. (וע"ע במעשה המובא בספר סידנא בבא סאלי ח"ב עמ' נז-ס). וכ"כ הגרב"ח סעדון זצ"ל בספרו מגיד חדשות (ח"ז עמ' רצז). ובספר ויעל אליהו (ערך צניעות, אות צז) כתב בזה"ל: והרב פנחס שרייבר שליט"א אמר בשמו דהחזו"א, שאיסור ערוה חל מהקרסול, וגם גרביים שחורות לא מועיל, הואיל ורואים צורת הרגל, ולכאורה צריך ללכת מקס' כדנמסר ע"י משולם דויטש שי'. עכ"ל. [ובגליון "יסוד הבית" (מס' 58) כתוב בשמו של הרב שרייבר שהחזו"א התבטא שכיסוי גרביים "מועיל" "אולי" לטפח הסמוך לקרסול. משמע שעכ"פ לטפח מצדד להקל]. וכן דעת המנחת יצחק (ליקוטי תשובות, סי' ה) שכתב בזה"ל: מכל הנזכר נראה גודל האיסור של לבישת בגדי פריצות לנשים, והעולה על כולנה גילוי השוק אפילו בכל שהוא, ואפילו אם עדיין מכוסים בבגד הסמוך לגוף, ולצערינו הדבר היה להיתר אף לבנות ישראל הכשרות וכו'. ע"ש. [וה"שוק" לדעתו היינו החלק התחתון כמבואר בדבריו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' י)]. וכן כתב הג"ר יששכר דב גאלדשטיין בספרו אהל יששכר (סי' י), וז"ל: ההליכה בבגדים קצרים עד שהרואה אותה נכשל ע"י כך בהסתכלות או בהרהור, "אפי' אין מגולה מבשרה כלום" [בגלל שמכסה רגליה (בגרביים) וכמו שכתב שם לפני כן], נקראת עוברת על דת יהודית, וכו', ולכן צריכות הרגלים להיות מכוסות בבגד, עד כדי כך שלא תהיה גורמת ע"י הילוכה שיסתכלו בה. עכ"ל. וכ"כ הג"ר חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת עשה לך רב (ח"ז עמ' שמז, סי' סה), וז"ל: יצויין שגרבים אינם פוטרים כיסוי שמלה, שאף שמדין כיסוי מועילים הגרבים, אבל פשוט שמדין צניעות אינם מועילים והשמלה היא שצריכה לכסות כל מקום הטעון כיסוי. עכ"ל. וכ"כ הג"ר יצחק שרים זצ"ל בספר מוסר חכמים (עמ' 33, ובנד"מ עמ' רלו), וז"ל: ועוד צריכה שתהיה מכובדת (מלשון "כל כבודה בת מלך פנימה") מכף רגל ועד ראש מכוסה, ולא תגלה לבוש התחתון. עכ"ל. וכן דעת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (הובא צילום מכתבו בריש ספר בגדי תפארתך, ובספר לבוש מלכות עמ' 113 ועמ' 267, ובעוד ספרים) ששם שאלוהו בזה"ל: בנידון אורך חצאיות הנשים, שמענו כמה גדרים בזה: א. עד הקרסול, מכיון שגם השוק צריך כיסוי רחב ולא מספיק גרביים צמודות. ב. אמצע בין הברך לקרסול. ג. העיקר שלא יראו את הברך. רצינו לשאול מהי דעת תורה בנידון. והשיב: עד הקרסול. וע"ש עוד מכתבים כיו"ב שכתב הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. וכ"פ הגר"י רצאבי שליט"א (הו"ד בהסכמה לספר בגדי תפארתך), בזה"ל: וכבר מזמן חזרתי בי ממה שכתבתי בשע"ה הל' מלבושי הנשים וצניעות סי' ר"ב סעיף ו' שמכמחצית השוק ומטה די בכיסוי גרביים, וכן בחוברת צניעות בת ישראל, אלא צריך להיות שם בכיסוי בלתי צמוד, עד הקרסול. ושגיאה חמורה ביד המתנגדים לכך, אדרבה לכולי עלמא כל המאריכה ה"ז משובחת. וכבר דיברתי על כך בשיעורים השבועיים, כגון במוצש"ק כי תצא התשע"א. עכ"ל. (וחזר והביע דעתו כך במוצש"ק פרשת נח תשע"ו, כמובא בעלון שערי יצחק של פרשה זו, עמ' 15). וע"ע להגר"ש קורח זצ"ל בספרו עריכת שלחן (חי"ג עמ' קמד) שכתב שהבת משתגדל מכסה כל גופה עד העקב, והנשואות מכסות גם את העקב. ע"ש. והרב שלמה יוסף מחפוד שליט"א כתב בהסכמתו לספר בגדי תפארתך, בזה"ל: בנוסף [הספר בגדי תפארתך] מעורר הוא על חובת הארכת החצאיות והשמלות עד קרוב לכף הרגל, כפי שנהגו בדור הקודם אמותינו, שנהגו בצניעות מופלגת כראוי, ולפעלא אמינא איישר חיליה לאורייתא. עכ"ל. והוסיפו חתימתם שם על זה הרבנים הרב יהושע מאמן זצוק"ל ושיבל"ט והגר"מ מאזוז והגר"י שיכנזי שליט"א. וכ"כ הגר"ח רבי שליט"א בהסכמה לספר בגדי תפארתך המאריך בנושא זה ומצריך ללבוש עד הקרסול, וז"ל: קראתי ולמדתי עיינתי ונהנתי מהקובץ בגדי תפארתך, "והכל אמת לאמיתה", אמת בארץ ואמת בשמים וכו'. עכ"ל, וע"ש עוד שסיים שיש לא רק "לשבח" את המכסות בחצאית עד הקרסול, אלא לומר שקצר מזה הוא איסור. ע"ש. וכן כתב הגר"א מחפוד בשו"ת ברית הלוי (ח"ב סי' קכ) באריכות מעט, ובקיצור בהסכמה לספר בגדי תפארתך, שכתב ג"כ שיש ללבוש חצאית עד הקרסול. ע"ש. וכ"כ הגר"א בנימין מאדאר שליט"א (בהסכמה לספר הנז'), וז"ל: וממילא הדבר פשוט שלא זו בלבד שאסור לגלותו (את מקום השוק) אלא דרך הצניעות היא "לכסותו בחצאית ארוכה" שדינו כשאר הגוף, ומה נואלו אותם המקילים לעצמם, ונוזפים במחמירות, ונהפוך הוא, שהדרך הנכונה להאריך השמלה ולכסות כל הגוף כדין, וכמנהג הדורות הקודמים ואמותינו הקדושות ע"ה. עכ"ל. והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א כתב (בהסכמה לס' הנז' המחייב ללכת עד הקרסול) שכל אשה יראת ה' מחוייבת לנהוג למעשה כגדרי הצניעות המופיע בספר בגדי תפארתך. ע"ש. וכ"פ הגר"א ארבל שליט"א בספר הנפלא באתי לגני (פרקים כב-כד). ע"ש. וכן דעת מרן הגר"ע יוסף (וכדלקמן באריכות), וכן דעת הגרב"צ אבא שאול (ראה להלן שהבאנו מכתב של הגר"ע יוסף משנת תש"נ, ששם כתב שדיבר בזה עם הגרב"צ אבא שאול והסכים עמו שיש לכסות בחצאית עד הקרסול. וכן להלן בסמוך נביא שתלמידו הרב דוד פנירי שליט"א כתב כן בשמו). והביא בספר צניעות (עמ' 83) בשם הגר"ש אליהו שכן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל (ועיין לו בספר דברי מרדכי פר' בלק, עמ' רח).
וכן לאחרונה יצא גילוי דעת מגדולי חכמי זמנינו, בעניין זה (הודפס צילומו בספר בגדי תפארתך מהד' תש"פ, בראש הספר. וכ"ה בספר צניעות, אחרי עמ' 92), וכך כתוב שם: כ"ג ניסן תשע"ח. בחודש שבט תשע"ז התקבלו תשובות ממרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, בהן הוא משיב שחצאית עד לקרסול זה עיקר הדין ולא חומרא. ברצוננו לבקש מהרבנים שליט"א שכל רב הסובר גם הוא כך כפסק מרן שליט"א, יצרף כאן חתימתו. וע"ז באו על החתום הרבנים הגאונים: ראובן אלבז, בניהו שמואלי, אהרן בוטבול[1], יעקב שיכנזי, יהודה יוספי, יעקב ישראל לוגאסי, בנימין חוטה, מרדכי כגן, יגאל כהן, דוד שלום נקי (מחבר סדרת החוברות "בהלכה ובאגדה"), שמעון בעדני, אביגדור נבנצל, יהודה כהן (ר"י יקירי ירושלים), צמח מאזוז, חיים רבי, בנימין מאדאר (ר"כ בכסא רחמים),
יקותיאל אוהב ציון בשם רבו הגה"צ דב קוק, שלום יהודה גרוס, ליאור גלזר, יצחק רצאבי, דוד פנירי (מו"צ ודיין "אהבת שלום", והוסיף וכתב: כפי שקבלנו מרבינו הגדול רבי בן ציון אבא שאול, צריכות הנשים ללבוש בגד ארוך עד הקרסול. [וראה עוד להלן שכך העיד הגר"ע יוסף בשמו של הגרב"צ]), שמואל משה קרמר, שמעון שפירא, נחום דב שפירא, נתן דוד שפירא, דוד יוסף, אהרן ירחי, אריה שכטר, איתמר מחפוד, נסים יעקב עטיה, יצחק הכהן רבין, מאיר דוד שמואלי, יהושע יעקב גוטפרב, מנשה שוע. ע"כ. [ואע"פ שבעיקרון א"א להסתמך על כרוזים למיניהם עם חתימות רבנים וכד', כמ"ש בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קיט), ובשו"ת אז נדברו (חי"ג סי' פ), ובשו"ת בני בנים (ח"ג סי' כה), ע"ש, מ"מ לאחר בירור הדין באורך כנ"ל, ודאי דעכ"פ חזו לאיצטרופי. ופשוט. ובפרט שיש מהנ"ל שהוסיפו כמה מילים מדנפשייהו ולא שסמכו על ניסוח כללי של הכרוז]. וכן דעת הגר"י גנס (הו"ד בספר לבוש מלכות עמ' 117), שאם השוק הוא החלק התחתון (וכן הוא האמת, כפי שהארכנו לעיל טובא), צריך כיסוי לה בבגד רחב כחצאית או שמלה. ע"ש. וע"ע לרבנים נוספים בהסכמות לספר בגדי תפארתך (המאריך להצריך חצאית או שמלה עד הקרסול). ע"ש.
[1] יש להוסיף, ששמעתי, שברדיו כששאלה אותו בחורה על זה, השיב לה שצריך עד הקרסול, אלא שלצערינו בסמינרים לא מאשרים זאת לכן מה אפשר לעשות, ולכן כשתגיע לבית תחליף חצאית. ע"כ. (ויותר טוב שתלבש חצאית ארוכה ובכניסתה לסמינר תקפל למעלה את ראש החצאית, באופן שיתקצר החצאית, ובצאתה תחזיר את החצאית כצורתה הארוכה כדבעי). וע"ע בקונטרס הנ"ל בסופו תחת הכותרת מה תעשה הבת ולא תחטא.
יש לפלפל בכוונת מרן במכתב הנ״ל.התפרסם כעת מכתב חדש, מאחרית ימיו של מרן, בו מחזק את דבריו, ואת העושות כן.
הצג קובץ מצורף 4343
@אהרן כהן , זה שאתה חוזר על אותם דברים שעברתי עליהם ובכ״ז לענ״ד אין בהם ממש מתוך דברי מרן, לא עושה אותם אמת.
אחרי מה שכתבת לי בעבר בכוונת מרן זצ"ל שבתי וכתבתי והוספתי ותיקנתי, עיין בקובץ המצורף לעיל [ואגב שלחתי את זה לרב שמעון ללוש, וכתב לי: לענ"ד כל דברי כבודו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ואינם צריכים חיזוק! יגדיל תורה ויאדיר, לזכות את ישראל! עכ"ל].יש לפלפל בכוונת מרן במכתב הנ״ל.
@אהרן כהן , זה שאתה חוזר על אותם דברים שעברתי עליהם ובכ״ז לענ״ד אין בהם ממש מתוך דברי מרן, לא עושה אותם אמת.
תעבור עליהם שוב.
לנחיותך אעתיק כאן: (למרות שלענ"ד יותר נוח לקרוא מתוך הקובץ הנ"ל [בו הסוגריים מוקטנות וכו'], אבל יש כאלו שכאן זה יותר נוח להם)
דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בעניין
וכדעת המקילים דסגי בגרביים (שחורות ואטומות) לחלק התחתון של הרגל, כן היתה בתחילה דעתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, וכדמשמע ביבי"א (ח"ו סי' יד) הנ"ל, שכתב שם שאין ללכת עם גרביים שקופות, דכמאן דליתא דמו, ע"ש, ומשמע הא גרביים אטומות (שחורות) שרי אע"פ שאינה מכוסה בחצאית עד הקרסול. [וכן מבואר שם במסקנא דדינא שבסוף התשובה שם. ע"ש].
אולם לאחרונה נתפרסם מכתב מכת"י של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (והודפס צילומו בספר לקט ופרט ח"ט עמ' מט, והובא גם בעלון ותתענג בדשן גליון 44. ודיברתי בזה עם בנו של הגר"ז נחמיה גולדברג זצ"ל [שאליו מופנית תשובת רבינו], ואמר לי שזוכר מכתב זה מזמנו, ואישר אמיתותו), שכתב בהדיא שהוא חוזר בו ממה שכתב ביביע אומר הנ"ל, וזה לשונו: כ"ז אב תשל"ט. לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון המפורסם, חכו ממתקים וכולו מחמדים, כש"ת רבי זלמן נחמיה גולדברג (שליט"א) [זצ"ל], חתן ידידנו הדגול הגאון הגדול המופרסם כמוהר"ר שלמה זלמן אויערבך (שליט"א) [זצ"ל]. אחרי עתירת החיים והשלום וכט"ס. אגרתו המעולפת ספירים משבוע שעבר קבלתי לנכון. קראתי בכל לב דבריו המיוסדים על אדני פז. יפה דן יפה הורה, כל דילדא אמיה כוותיה תליד. אודות מה ששאל בעניין מה שהעליתי בשו"ת יבי"א ח"ו (יו"ד סי' יד) לגבי גרבי ניילון של נשים, שאם אשה לובשת גרביים כאלו, הואיל ושקופות הן ובשרן נראה דרך הגרביים, כמאן דליתנהו דמי. וכת"ר שליט"א כתב במכתבו שמשמע מדברי שאם אשה הולכת עם גרביי שאינן שקופות ולא נראה דרכן בשרן, מותר ללכת כך, ולא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמכסה את את כל השוק ומגיעה עד עצם הקרסול. אמנם כך העליתי בספרי הנ"ל, אך אחרי העיון בדבריו, הנני מסכים לכל דברי כת"ר שליט"א, והאמת אהובה על הכל, בפרט שלפי כל להקת הפוסקים שהזכיר במכתבו, משמע שאפילו שאשה שהולכת עם שמלה שמגיעה לברך ולובשת גרביים אטומות זה לא נקרא כיסוי באמת, דלא הוי צניעות כלל. ולפיכך אשה שהולכת כך, אסור לקרות קר"ש כנגדה דהוי ערוה לכל דבר. ואמש ביקר אצלי ידידי הגאון רבי בן ציון אבא שאול שליט"א והרצתי לפניו את כל הנ"ל, והסכים עם דברי הדר"ג שליט"א, ואף אמר עוד טעם בעניין זה, כיון שבזמן שאשה הולכת עם חצאית או שמלה עד הברך, יש חשש גדול שאם יתרומם לה החצאית או השמלה היא תעלה למעלה מהברך, ואם כך מה הועילו חכמים בתקנתן. (אמר המעתיק, ומ"מ אין זה טעם העיקרי, אלא עיקר הטעם הוא כנ"ל שיש ללבוש בגד רחב עד הקרסול ולא גרביים). וכבר איתא בשבת (צח:), תנא דבי רבי ישמעאל למה דומה המשכן לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה, וכתב שם רש"י, וז"ל: שולי בגדיה, כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ עכ"ל. ומוכח שבכל הדורות בנות ישראל הלכו כך בשמלות ארוכות עד הארץ. והלוואי שיכנסו דברי כת"ר שליט"א ללב בנות ישראל הכשרות. בכבוד רב ובתודה רבה מראש. עובדיה יוסף. עכ"ל.
ואצטט עוד מכתב מהגר"ע יוסף זצ"ל (צילומו נדפס בגליון ותתענג בדשן הנ"ל, ובעיתון הדרך ד' שבט תש"פ), וז"ל: ט"ו חשון תשמ"ז. לכבוד ידיד נפשי וחביבי רב הפעלים לתורה ולתעודה כש"ת הרה"ג ר' משולם צוברי שליט"א. וכו'. וזכרוני שבזמנו רצו לפתוח אנשי דלא מעלי, בית ספר מעורב בנים ובנות רח"ל בעיירת נתיבות, ורבי רפאל הלל שליט"א מנהל סמינר אור החיים בב"ב, לקחני עם משלחת של רבנים לאדמו"ר הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שהיה גר שם, ושׂחנו לו בכאב את המזמה הנ"ל, ובין דבריו אמר שכל סבת התפשטות מחלת הסרטן ה"י, שכבר רבים חללים הפילה, צעירים ומבוגרים יחדיו רח"ל, הינה בגלל חוסר קדושה וצניעות, ואף פירט בפננו, ראשונה בגלל שרבה הערבוביה בין גברים לנשים ובפרט בבתי ספר שבבתי ספר הממלכתיים לומדים בערוב בנים ובנות יחדיו. ושני, "בגלל שיש חוסר בצניעות, ורבה הפריצות, שנשים הולכות עם שמלות וחצאיות קצרות שאינן ארוכות כדבעי, דהיינו עד הקרסול", אי לכך מדת הדין מתוחה רח"ל. וכו'. בברכת התורה עובדיה יוסף. עכ"ל. מבואר מזה (בפרט מהמכתב הראשון) שהגר"ע יוסף חזר בו ממה שמשמע ביבי"א ובטהרת הבית דתחת הברכיים סגי בגרביים, אלא צריך לכסות גם שם דוקא בבגד רחב כחצאית ולא
סגי בגרביים.
והנה להלן מכתב נוסף מהגר"ע יוסף זצ"ל (צילומו נדפס בירחון קול סיני תשרי תשע"ח), וז"ל: ירושלים ח' אלול תשמ"ב. לכבוד הגב' שרה שוורצברט בני ברק, שלום וברכה. בתשובה למכתבך מיום כ״ז אב, בענין אם צריך ללבוש גרביים, הנה בספרי הפוסקים מתבאר שאם השמלה מגיעה עד הקרסולים (מקסי) כך שהשוק מכוסה, אין צורך בגרביים, אבל לפי הנוהג בימינו שהשמלה או החצאית מגיעה רק קצת למטה מהברכים, ונשאר השוק מגולה, צריך ללבוש גרביים. וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק (חלק ששי סימן י). ואין בדין זה הבדל בין ספרדים לאשכנזים. רצוי מאד עד כמה שאפשר שלא יהיו הגרביים שקופות שהבשר נראה מתחתיהן. בכבוד רב, עובדיה יוסף. עכ"ל. ולכאורה משמע מזה שסובר דכן מהני גרביים, ולא בעינן חצאית. אך מ"מ נראה דהתם נתן את הרע במיעוטו, דהיינו לפי הנוהג העגום שהולכות הרבה נשים עם חצאיות קצרות שלא עד הקרסול, יש להם עכ"פ ללכת עם גרביים אטומות (והיינו שחורות וכנ"ל באורך), ובפרט שזה הרי היה נידון השאלה שם, האם צריך ללבוש גרביים, ולזה אמר שלאלו שהולכות עם חצאית שלא עד הקרסול חייבות לכסותו עם גרביים, אבל אה"נ מעיקר הדין הבא לשאול כלפי אורך החצאית ודאי שיורה לה ללכת עד הקרסול. וכן דייק לישניה דקאמר "אבל לפי הנוהג בימינו שהשמלה או החצאית מגיעה קצת למטה מהברכים", משמע דכלפי אותו מנהג אמר האי מילתא, אך כבר מילתו אמורה שלכתחילה אין לנהוג כן אלא יש לכסות בחצאית עד הקרסול. ובעל כרחנו לבאר כן בדעתו, דאל"כ נמצא חוכא ואיטלולא, דבתחילה ביבי"א הנ"ל כתב להתיר דסגי בגרביים (שחורות ואטומות), ואילו אח"כ בשנת תשל"ט חזר בו לאסור ולהצריך חצאית וכמכתב הראשון הנ"ל, ושוב אח"כ בשנת תשמ"ב (במכתב הנז' בסמוך) חזר בו להתיר, ואח"כ בשנת תשמ"ז שוב חזר לאסור. אתמהה. ועל כרחינו לומר כדלעיל שבשלשת המכתבים הנ"ל דעתו לאסור, אלא שבמכתב של שנת תשמ"ב הרע במיעוטו תפס, וכנ"ל. וכמו שכתב כיו"ב האדמו"ר מסאטמר בקונטרס חידושי תורה ודרשות (עמ' ריח), וז"ל: ואף כי אותם הגרביים שכבר נהגו בהם עבים קצת, גם הם אינם מניחים את דעתם של היראים ושלימים, "אולם עכ"פ בחרנו הרע במיעוטו" מה שאין כן אלו שלובשים גרביים דקות ושקופות ומראיהן רע כמראה הבשר איסור חמור ונורא יש בזה, ואין הדעת סובלתן, לכן מן הנכון שלא המצא במחנינו אפילו אשה אחת שתקל בדבר החמור הזה ולא אפונה כי אלמלי ידעו חומר האיסור בוודאי לא היו מעיזות לעבור עבירה כזו, אלא שהיצר הרע מתעה ומפתה אותן באמרו "עשה כך ואין שום איסור בדבר", שכבר הורגלו בעבירות בכגון אלו. עכ"ל. [ועוי"ל דאין לסמוך על מכתב זה, כפי שמצינו בב"י (סי' רסג) שכתב על הסתירה בדברי התרומת הדשן, שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר ממה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכתב בכתביו. ע"ש. וא"כ אין לסמוך על מכתב זה. וזהו בשונה מהמכתב הקודם שכתב להרב גולדברג, דשאני התם שכותב בהדיא שחוזר בו ממה שכתב ביביע אומר, דבכה"ג ודאי דסמכינן על הכתבים. ובפרט במכתב שנביא להלן (ד"ה ושוב) משנת תש"נ ששם כתב בלשון "ולא כפי שפסקתי בעבר, וכו', וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא וכו'", שבודאי שסמכינן על מכתב כזה נגד מה שכתב בספר].
מיהו לכאורה אכתי צ"ע, דהא בטהרת הבית (ח"ב עמ' קסה) כתב, וז"ל: ובמקומותינו אין רגילות ללכת בגילוי השוק שתחת הארכובה (ברך), אלא יש שלובשות גרביים דקות ושקופות, וידוע שבגד שקוף כמאן דליתיה דמי, וכמ"ש בה"ג וכו', וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ד (סי' קמז אות יז) לגבי גרביים שקופות ומראיהן כמראה הבשר. ע"ש. ואם נאמר שהשוק הוא למעלה מן הארכובה יש להן ע"מ שיסמוכו, אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' א) הוכיח במישור שמה שאמרו שוק באשה ערוה הוא גם לגבי מן הארכובה ולמטה וכו'. וכ"כ בשו"ת הגאון מהר"י שטייף (סי' מג) ע"פ דברי התוס' במנחות (מג.), ושלכן הדבר פשוט שצריך למחות בנשים שהולכות בבתי שוקיים שקופות. ע"ש. ולכן יש להחמיר גם בחלק התחתון שמתחת לארכובה שיש עליו דין שוק באשה ערוה. עכ"ל הטה"ב. משמע מדבריו דעומד בדעתו שביביע אומר הנ"ל, שדוקא שקופות הוא דאסור, הא אטומות שפיר דמי אע"פ שאינן מכוסות בבגד רחב כחצאית. דכשם שכתב מרן במכתב לרב גולדברג שמשמע מדבריו ביבי"א הנ"ל להקל, שדוקא גרביים שקופות אסור אבל אטומות מותר, ואי"צ בחצאית עד הקרסול [אלא שכעת חוזר בו מזה, ואכן יש ללבוש חצאית עד הקרסול], ה"נ נידוק מדבריו בטהרת הבית הנ"ל שדוקא גרביים שקופות אסור, הא גרביים אטומות שרי אע"פ שאין חצאית מעל. והרי הטהרת הבית נדפס בשנת תש"נ (במהדורה הראשונה), והוא אחרי המכתבים הנ"ל שכתב שם להדיא שחוזר בו
מהיביע אומר הנ"ל.
אולם אם נתבונן נראה שיש חילוק בין מה שכתוב ביביע אומר לבין מה שכתוב בטהרת הבית, כי בטהרת הבית לא הזכיר לשון ש"אין ללבוש גרביים שקופות" דתדוק מינה הא גרביים אטומות שפיר דמי, אלא רק הזכיר שלפמ"ג מה שנהוג ללכת עם גרביים שקופות יהיה מותר [והיינו "אפילו" גרביים שקופות, וכ"ש גרביים אטומות], כי לשיטת הפמ"ג זה לא השוק (וה"ה שלדבריו יהיה מותר כשהשוק מגולה לגמרי, אלא דמרן קאי על מה ש"במקומותינו יש שלובשות גרביים שקופות"), אך אנן דסבירא לן שגם החלק התחתון בכלל שוק הוא, וכדמסיים הטה"ב, ה"ה שגרביים אטומות אפשר שיהיו אסורות, שהרי כשסיים לא הוסיף שאסור גרביים שקופות שתוכל לדייק מזה "הא גרביים אטומות שפיר דמי", אלא רק כתב: ולכן יש להחמיר גם בחלק התחתון שמתחת לארכובה שיש עליו דין שוק באשה ערוה. עכ"ל. וממילא א"א לדייק מדבריו לא לכאן ולא לכאן. ויבואו המכתבים ויכריעו שצריך כיסוי רחב כחצאית. משא"כ ביבי"א (ח"ו חיו"ד סי' יד), דשם אכן כתב לשון זה על לבוש הנשים "לדינא" (ולא רק אליבא דהפמ"ג), ש"אין ללבוש גרביים שקופות דכמאן דליתא דמי", ע"ש, ולכן שם באמת אפשר לדייק ולומר הא גרביים אטומות מותר, וכמו שכתב מרן במכתב לרב גולדברג שכן משמע מדבריו ביבי"א להקל, אלא שכעת חוזר בו מזה, ואכן יש ללבוש חצאית עד הקרסול. ע"ש. אבל בטהרת הבית לא כתב לשון זה אליבא דידן כלל ועיקר, ואין לך מהיכן לדייק כן מדבריו. ודו"ק היטב. וגם אין להביא ראיה ממה שהביא שם בהמשך מדברי מהר"י שטייף, ע"ש, דאע"פ שמדברי מהר"י שטייף אכן יש להוכיח שסובר דמהני גרביים כל עוד שאינם שקופות, מ"מ עיקר כוונת הטה"ב היא להביא מדברי מהר"י שטייף ראיה לנידונו שכתב לפני כן שאע"פ שלפמ"ג יהיה מותר מה שנהוג בזמנינו שהולכות עם גרביים שקופות מ"מ אנן לא קי"ל כוותיה דהפמ"ג, והדבר אסור, ולזה הביא שפיר ראיה מדברי מהר"י שטייף. אך לא נחת לנידון אם עכ"פ צריך גם חצאית. וק"ל. [וע"ע להלן (בהערה ד"ה ואכן) במה שכתבתי מדוע באמת מרן לא הוסיף בטה"ב שם "מה כן צריך" אם עד אחר הברך או עד הקרסול]. [ועוי"ל, שעיקר נידון הטה"ב שם הוא הרי לעניין איסור ההסתכלות של הבעל במקומות המכוסים, והיינו דאין להסתכל על השוק של אשתו כשהיא נדה, וע"ז קאמר שבמקומותינו שיש שלובשות גרביים שקופות דכמאן דליתא דמו, אזי לפמ"ג יהיה מותר לבעל להסתכל, ולדידן זה אסור. וממילא אין לדייק מזה הא גרביים אטומות מותר לבעלה להסתכל על זה לכו"ע, דאטו אם נמצא כתוב ש"אסור לבעל להסתכל על גבה" זה אומר שעל כריסה מותר, אלא זה אסור וזה אסור וחדא מיניהו נקט, וה"ה כאן שכתב שלדידן אסור להסתכל על השוק כשהוא עם גרביים שקופות, ה"ה כשהשוק עם גרביים אטומות, אלא דקאי על השוק הנהוג היום (לצערינו) האם מותר להסתכל עליו או לא, וע"ז כתב שאסור לקרוא כנגד, ועוד דנקט את הדבר הפשוט והמרווח שאסור, ואחרי דכבר קאי בגרביים שקופות וכאמור המשיך וקאמר אם יש להם ע"מ לסמוך או לא, ואחר שהסיק שזה אסור אה"נ שגם גרביים אטומות אסורות, אלא דקאי על מה שדיבר לפני כן גבי ראיית הבעל במקומות המכוסים וכאמור. משא"כ ביבי"א הנ"ל, שכתב להדיא לעניין לבוש האשה (ולא לעניין הסתכלות הבעל) שיש לאשה ללבוש גרביים שאינם שקופות, ודאי שאפשר לדייק שמספיק שתלבש את זה ואי"צ חצאית מעל הגרביים. וק"ל. וביאור ראשון יותר נראה]. ואודה ולא אבוש שכל זה קצת דוחק בהבנת דברי הטהרת הבית, אבל מ"מ זה עדיף מאשר לעשות חוכא ואיטלולא ח"ו בדברי מרן זיע"א ולומר שבתחילה (ביביע אומר) פסק להקל, וחזר בו (במכתב לרב גולדברג בשנת תשל"ט) לאיסור, וחזר בו (בטהרת הבית) להקל (וראה להלן [ד"ה ושוב, וד"ה וכעת] מכתבים נוספים אח"כ, ששם שוב כותב שאכן חוזר בו לאיסור). ולכן אנו מוכרחים לומר שאחרי שחזר בו במכתב לרב גולדברג לאסור, כן היתה ונשארה דעתו, ומה שכתב בטהרת
הבית צריך להסביר כנ"ל.
א"נ גם אם נסביר דברי הטהרת הבית כפי הנראה לפום ריהטא (שמיקל), מ"מ אפשר שקטע זה היה מוכן עמו בכתובים מלפני כן, וצירף את זה בטהרת הבית במקומו, ולא נחת לשים לבו אם יש שם משהו שחזר בו או לא. ודבר זה ידוע לכל הרגיל בכתיבה והוצאת ספרים וכד'. [וגם בזה, אע"פ שבסתמא לא אמרינן הך מילתא "שהוא חזר בו ומה שכתב בספר זה היה עמו בכתובים מלפני כן", מ"מ כאן שבמכתבים כותב
מפורש שחזר בו, צריך לומר כן. ופשוט].
ושוב הגיע לידי צילום מכתב משנת תש"נ (והוא אותו שנת ההוצאה של הטה"ב), שלאחר שחיזק את ידו של הרב אליהו רשיד שרצה לפתוח בית יעקב בנתיבות, כתב לו בזה"ל: ולבקשת כת"ר שליט"א אציין את עיקרי ההלכות אשר מחוייבות בהן בנות ישראל, על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים, ושוב ראיתי שעוד כמה מגדולי זמנינו כתבו כך. וכן הסכים עימי להלכה ידידי הגאון רבי בן ציון א. שאול (שליט"א) [זצ"ל]. עכ"ל. הנה שפתיו ברור מללו, דחזר בו ממה שכתב ביבי"א שמספיק גרביים לחלק התחתון של הרגל, אלא צריך חצאית או שמלה עד הקרסול. והרי מכתב זה כאמור נכתב בשנת תש"נ שהוא השנה שיצא הטה"ב, וא"כ על כרחך לבאר בטהרת הבית כמו שכתבתי. וגם אם יבא המתעקש ויאמר דדעת הטהרת הבית דסגי בגרביים, אף אתה אמור לו דלו יהיה כדבריו מ"מ הרי במכתב הנז' כתב להדיא דלא סגי בגרביים, והרי ודאי שאת הטהרת הבית לא כתב כולו באותה שנה, אלא היה מוכן איתו בכתובים מלפני שנת תש"נ ורק סיום העריכה וההכנה להדפסה היה בשנת תש"נ, ואילו המכתב הנ"ל ודאי הוא היה בשנת תש"נ, וא"כ ודאי דדעתו האחרונה להצריך חצאית עד הקרסול. והוא ברור ופשוט. וחכם אחד רצה לבאר לי דברי מרן באופן אחר, דהדבר אין ולאו ורפיא בידיה. וכן חכם אחר רצה לומר שמה שכתב במכתבים הוא חומרא, ואילו בטה"ב קאי אעיקרא דדינא. אולם לענ"ד אין נראה כן, שהרי מלשון המכתב הנ"ל שכתב להג"ר זלמן נחמיה גולדברג, ובפרט מהמכתב האחרון (של שנת תש"נ) שכתב "וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא וכו'", נראה שפוסק בהחלטיות שאסור. ועוד, שהרי כתב שם (במכתב משנת תש"נ): ולבקשת כת"ר שליט"א "אציין את עיקרי ההלכות אשר מחוייבות בהן בנות ישראל באשר הן, ויהווה כתקנון קבלה לבית הספר", והנה כתב בלשון "חיוב" ולא חומרא, ולא מספק. ועוד, כיצד יתכן ומשום "חומרא" לא תתקבל ילדה לבית הספר, וכיצד נעייל פילא בקופא דמחטא ונאמר ד"מחוייבות מחומרא". ועוד שאם כל כוונתו במכתבים רק "לחומרא", א"כ מדוע כתב ש"חזר בו", לימא שאכן יש מקום להחמיר בזה, אך עיקר הדין כמ"ש ביבי"א, אלא ודאי שמעיקר הדין אסר, וצריך לבאר כמו שכתבתי.
וכעת סמוך להדפסה ראיתי עוד מכתב ממרן זיע"א (ראה צילומו בספר דבר גדעון ח"ב בסופו בחלק הכרוזים, כרוז י"ז), שכתב בזה"ל: ערב ראש השנה תשע"ד. מכתב חיזוק לבנות ישראל, שמח לבי שתהילה לה' יתברך יש חיזוק בצניעות בקרב בנות ישראל, ובפרט בעניין אורך החצאיות והשמלות, שבעוונותינו הרבים בזמן האחרון ממש נפרץ וחודר לתוך מחנינו, ולא עלינו כמה אסונות וצרות ויסורים זה יכול להביא ח"ו. לכן אנא בתחינה ובקשה לכל בנות ישראל, ולכל מי שיכול לפעול בזה, לחזק גדרי הצניעות והקדושה, וחובה היא ללבוש אך ורק חצאיות ושמלות ארוכות ורחבות שמכסות את הרגל, דהיינו עד מקום שנקרא קרסול, שצריך כמה שיותר לכסות את הרגל, שח"ו לא יביא מכשול לאחרים. ואין קץ למתן שכרן של בנות ישראל היקרות שמקפידות בזה, בעוה"ז ובפרט בעוה"ב, שכל הגאולה תלויה ועומדת על צניעותן וקדושתן של עם ישראל. וכו'. הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה, עובדיה יוסף. עכ"ל. ואולם שמעתי מחכם אחד שבזמנו בירר אודות מכתב זה, בקרב בני המשפחה, ואמרו לו שזה מזוייף. ויתכן שדבריו נכונים [כי במכתב זה הכל הוא כתוב בכתב מחשב, ורק הכותרת "מכתב חיזוק לבנות ישראל" והתאריך והחתימה, רק הם כתובים בכתב ידו]. אולם באמת אין נפק"מ כ"כ בזה, מאחר ששאר המכתבים הם כן עם כתב ידו, וגם כבר כתבתי שאת המכתב עם הרגרנ"ז גולדברג זצ"ל אימתתי עם בנו של הרב גולדברג. וגם כעת ראיתי מכתב נוסף (פורסם במגזין "המוביל" גליון 39, עמ' 11), וז"ל השאלה שם: ט"ז אלול תשע"ג. ישנן כמה מנשות האברכים בכולל, ששמעו שיעור של הרב הגאון ר' דוד בניזרי שליט''א ראש כולל בבית שמש (אחיו של הרב הגאון ר' שלמה בניזרי שליט''א) במעלת הצניעות וההידור במצווה זו, וקבלו על עצמן להתחזק בצניעות וללכת עם חצאיות ארוכות עד הקרסול, אך החלו עליהן רינונים שזה לבוש רחובי וזה בולט וגורם מכשול, ושאלתן בפיהן מהי דעת תורה בעניין? יורה נא המורה הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון. והשיב מרן זיע''א בכתב יד קדשו: אשריהן שהולכות בצניעות, שכך היא ההלכה, עד הקרסול. עכ"ל. וכתבו ב"המוביל" הנ"ל, וזה לשונם: "נציין שמשמשו בקודש של מרן רבינו הגדול זיע''א הרב צבי חקק שליט''א מסר למערכת, כי הוא זוכר שמרן זיע''א כתב את המכתב לאברכים בישיבת אור החיים שהיה חולה ובחולשה גדולה מאוד, כפי שניכר על צורת הכתב". וכן אני הקטן התקשרתי לרב צבי חקק ואימת את
הדברים. וראה עוד בהערה[1].
[1] ואכן קצת צ"ע מדוע לא כתב כן מרן בגליון יבי"א הנ"ל, שהוא חוזר בו ממה שכתב שם. וכן מדוע לא דיבר ע"ז בשיעורים וכד', בעוד שיהיו רבים בינתיים שימשיכו לנהוג כמשמעות היביע אומר הנ"ל להקל, ולא פרסם זאת אלא במכתבים. וגם בטהרת הבית הנ"ל מדוע לא כתב שצריך חצאית עד הקרסול (אלא שגם לא כתב להיפך, כדביארתי בפנים). והנה לעניין השאלה מדוע לא כתב כן בגליון, אינו שאלה כ"כ, כי נראה שהגליונות שמרן כתב, לא רשם זאת ע"מ שיודפס אח"כ וכד', אלא לעצמו, וכידוע שהרבה פעמים מגליונות צומח תשובות שלימות, דהיינו כשאדם רושם בגליון שלו באיזה תשובה איזה פוסק וכד', אז כל פעם שרואה עוד מי שדיבר בזה מוסיף לו לגליון ההוא, וכך לאחר תקופה מצטבר רשימת פוסקים שדיברו בזה, והוא תועלת עבורו לכשיכתוב עוד בנושא זה. וא"כ אין כ"כ תימה מדוע לא כתב כן בגליון שחוזר בו, כי כאמור הגליון לא נועד לצורך הציבור אלא לצורך עצמו. וגם בעניין שאר השאלות הנ"ל, אין זה יזיז את פסק ההלכה, דעכ"פ הרי ברור שכך היא דעתו למסקנא, שיש ללבוש עד הקרסול, כמו שכתב להדיא במכתבים, ומה שלא דיבר על זה בשיעורים וכו' זה שאלה, אך על כגון דא נאמר "מקושיא לא מתים". וכן השיב לי בפשיטות הג"ר יעקב ששון (מח"ס אביר הרועים ג"ח), והג"ר שאלתיאל עמר שליט"א. והם ודאי מבינים "קצת יותר" מאיתנו את סדר כתיבתו של מרן זיע"א. (וראה להלן בפנים סוד"ה ולענ"ד, שהבאנו שהראשל"צ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א סיפר שמרן אכן דיבר על כך עם בנות המשפחה). ובאמת שאפשר לתת בזה קצת השערות, ולומר שרצה קודם כל שישתרש מחאתו על הפאה נכרית, ואח"כ יוכיח על החצאיות הקצרות. כעין מה דאיתא בסוטה (מח.) "לבטולי הא מקמי הא", דהיינו שאם יש שני איסורים שהעולם עובר עליהם רח"ל, ואם תמחה בשניהם יחד לא יקבלו, יש להקדים למחות בחמור יותר, ולא למחות בשניהם יחד, כי אם תמחה בשתיהם ביחד לא יקבלו. ולאחר שתמחה בחמור יותר תעבור למחות בפחות חמור (כן מבואר ברש"י שם ד"ה לבטולי). [וכיו"ב כתב הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' רלח), הראני ידידי הרה"ג גבריאל מנחם יצחקי שליט"א. וכבר האריך בזה חמיו הגר"א ארבל שליט"א בספרו באתי לגני (עמ' מח). ע"ש]. ומה שלא כתב כן בטהרת הבית, מלבד הטעם האמור, אפשר לומר גם שהוא משום שכדי לכתוב דבר זה בספר רצה לעיין בסוגיא היטב ולכתוב תשובה מקיפה על זה כדרכו בקודש של מרן, (א"נ הרי טה"ב קעסיק ותני בדיני טהרה, אלא שהסתעף לדיני שוק באשה ערוה בגלל הסתכלות הבעל במקומות המכוסים, ולכן לא רצה להסתעף שם יותר מידאי לברר האי מילתא), וקיים בעצמו "עוד חזון למועד", אך לצערנו לא זכינו למועד זה, עקב טרדותיו בתשובות אחרות (שכנראה יותר ישמעו לו בהן) [או שהוא פשוט מעשה שטן שהשכיח מהרב לטפל בתשובה בעניין זה וכד', שמספיק "הפריע לו" מרן ביוצאו כנגד הפאות], ולכן לא נחת שם עדיין לבאר איזה כיסוי כן צריך, דהיינו אם צריך חצאית או סגי בגרביים אטומות שחורות. ורק כששואלים אותו למעשה במכתב וכד' (שאין מדרך המכתבים לכתוב תשובה מקיפה וכד' וכמובן), השיב בקצרה שצריך עד הקרסול (וכבר כתבנו לעיל בסמוך [ד"ה ונראה] שאין "להוכיח" מהטהרת הבית דמהני גרביים, אלא רק אולי לדייק מזה שלא כתב שם מה כן צריך, וע"ז השבנו כאן מדוע באמת לא כתב זאת שם). ועכ"פ כל זה השערות, ולו יהי אלא ספק - אין ספק מוציא מידי ודאי, כשניצב ועומד מול עינינו מכתבים מפורשים שכותב שחוזר בו ומצריך עד הקרסול. ואטו כשכותב מרן לאדם שחוזר בו ממה שכתב ביביע אומר, הוא לא חזר בו באמת? אתמהה. וכששלחתי את השאלה הנ"ל בפנים [שיש לכאורה סתירה בדברי מרן זיע"א האם סגי ל'שוק' גרביים, או דבעינן חצאית], לכבוד הרה"ג דוד נקי שליט"א (מח"ס בהלכה ובאגדה) [ולא כתבתי לו עדיין את היישוב שנלע"ד שכתבתיו בפנים], כתב לי בזה"ל: צריך להתיישב בדברים, וכרגע מה שהלב חושק הפנאי עושק. אבל תדע שכלל בידינו, שבעניינים של צניעות אין מה לחפש כמו בהלכות שבת, שורה תחתונה זו המציאות שהחצאיות הקצרות יותר מושכות את העין ומכשילות את הרבים, אל תחפש להקשות ולפלפל ולהוכיח מה דעת מרן, כי גם לו יצוייר שהצלחת למצוא ישוב אמיתי ולהראות שלא צריך עד הקרסול, לא הרווחת כלום, ורק גרמת מכשול לעיניים והלב של הרבים. לכן אדרבה עצה טובה קמ"ל להראות את המכתבים של מרן, ואותם לפרסם כמה שיותר, כי אין מה לעשות זו מציאות שנכשלים רבים, ואת זה חייבים לעצור, והלוואי שתהיה גם אתה שותף בזיכוי הרבים הגדול הזה להציל רבים מעוון. תבורך מפי עליון. עכ"ל. ודפח"ח.
@אהרן כהן , כשיהיה לי יותר זמן אעבור יותר על הדברים. אך הפלפול בלמטה מרגיש שבורח למקומות לא נחוצים לענ״ד.
כבר אמרתי שיש מקום למה שאתה כותב, ולא מתים מקושיא. אך בשביל לעמוד על דעת מרן כדבעי, הייתי שמח שהראשל״צ שליט״א יעמוד על העניין ביתר בירור מאשר להוציא את דעת מרן מהשערות ותירוצים. עצם הדבר שאנחנו צריכים להשערות ותירוצים מרגיש כי אנחנו נדחקים לומר אותם ״כדי שלא תהיה סתירה״. על כגון דא אני אומר מה שאמרוני רבותיי: ״הקושיא יותר גדולה מהתירוץ״.
ומה שכתב לך הרב נקי, מעט תמוה לי. הרי פשוט שחצאית שמגיע עד הברך ואף כשיושבים לא מתגלה הברך, ייחשב כ״חצאית קצרה״? או ״מושכת את העין״? אדרבה, נסיון החיים גילה לי כי ככל שהאשה יותר מתחסדת על נשים אחרות הדבר מושך יותר את העין. כן, אותן נשים ממאה שערים עם ג׳לאביות שחורות, אע״פ שכך גם התלבשו אמותינו הק׳, הדבר מושך היום יותר את העין, מאשר אשה שמתנהגת כמו כל שאר הנשים.
אני לא בא לפסוק על פי זה שיש להקל בחצאית עד הברך, במיוחד בהגלות נגלות מכתב מרן זצוק״ל. אבל כשיש לי קושיא על דברי הרב נקי עצמו, צריך להיות אמיתיים - יש הבדל בין מה שעל פי דינא צריך לעשות, לבין סברת ״מה שמושך יותר את העין״, שאדברה מזה הסברא היה לי יותר לומר שעדיף שכל הנשים יתנהגו אותו דבר ובכך שום אשה לא תתבלט יותר מהשנייה.
הערה אחרונה לעריכה. באשר מה שכתבת כאן:
אם כבר הייתי מעמיד השערה או אוקימתא, יותר קרוב לומר:
טה״ב נגד המכתב, המכתב עיקר, שהרי טה״ב הלך לפי פסק היבי״א, ובמכתב גילה מרן דעתו שחזר בו מהיבי״א. ודו״ק.
לא צריך להגיע לציורים רחוקים שכאלו.
(אבוא ואומר כי, בדברים שכתבת אני חוזר בי מעט מכך שדעת מרן להקל להלכה. אך עדיין קשה לי לעקם את דברי מרן בטה״ב שנראים לי פשוטים למדי שבאו להקל. אך להלכה ודאי שדעת מרן להחמיר; ואם מתוך קושיות ש״למה לא ציינו במהדוה״ח למכתב הנ״ל״, את״ל שנודע להם המכתב הנ״ל, י״ל בפשיטות: שכיוון שמנהג רוב נשי להקל, המקילה לסמוך על טה״ב לא הפסידה. אך ודאי שדעת מרן שלכתחילה החצאית צריכה להיות עד הקרסול. ודו״ק)
כבר אמרתי שיש מקום למה שאתה כותב, ולא מתים מקושיא. אך בשביל לעמוד על דעת מרן כדבעי, הייתי שמח שהראשל״צ שליט״א יעמוד על העניין ביתר בירור מאשר להוציא את דעת מרן מהשערות ותירוצים. עצם הדבר שאנחנו צריכים להשערות ותירוצים מרגיש כי אנחנו נדחקים לומר אותם ״כדי שלא תהיה סתירה״. על כגון דא אני אומר מה שאמרוני רבותיי: ״הקושיא יותר גדולה מהתירוץ״.
ומה שכתב לך הרב נקי, מעט תמוה לי. הרי פשוט שחצאית שמגיע עד הברך ואף כשיושבים לא מתגלה הברך, ייחשב כ״חצאית קצרה״? או ״מושכת את העין״? אדרבה, נסיון החיים גילה לי כי ככל שהאשה יותר מתחסדת על נשים אחרות הדבר מושך יותר את העין. כן, אותן נשים ממאה שערים עם ג׳לאביות שחורות, אע״פ שכך גם התלבשו אמותינו הק׳, הדבר מושך היום יותר את העין, מאשר אשה שמתנהגת כמו כל שאר הנשים.
אני לא בא לפסוק על פי זה שיש להקל בחצאית עד הברך, במיוחד בהגלות נגלות מכתב מרן זצוק״ל. אבל כשיש לי קושיא על דברי הרב נקי עצמו, צריך להיות אמיתיים - יש הבדל בין מה שעל פי דינא צריך לעשות, לבין סברת ״מה שמושך יותר את העין״, שאדברה מזה הסברא היה לי יותר לומר שעדיף שכל הנשים יתנהגו אותו דבר ובכך שום אשה לא תתבלט יותר מהשנייה.
הערה אחרונה לעריכה. באשר מה שכתבת כאן:
לא מבין למה צריך להמציא השערות ואוקימתות שכאלו. את״ל שמיקל, למה צריך להעמיד כזה השערה רחוקה.א"נ גם אם נסביר דברי הטהרת הבית כפי הנראה לפום ריהטא (שמיקל), מ"מ אפשר שקטע זה היה מוכן עמו בכתובים מלפני כן, וצירף את זה בטהרת הבית במקומו, ולא נחת לשים לבו אם יש שם משהו שחזר בו או לא. ודבר זה ידוע לכל הרגיל בכתיבה והוצאת ספרים וכד'. [וגם בזה, אע"פ שבסתמא לא אמרינן הך מילתא "שהוא חזר בו ומה שכתב בספר זה היה עמו בכתובים מלפני כן", מ"מ כאן שבמכתבים כותב
מפורש שחזר בו, צריך לומר כן. ופשוט].
אם כבר הייתי מעמיד השערה או אוקימתא, יותר קרוב לומר:
טה״ב נגד המכתב, המכתב עיקר, שהרי טה״ב הלך לפי פסק היבי״א, ובמכתב גילה מרן דעתו שחזר בו מהיבי״א. ודו״ק.
לא צריך להגיע לציורים רחוקים שכאלו.
(אבוא ואומר כי, בדברים שכתבת אני חוזר בי מעט מכך שדעת מרן להקל להלכה. אך עדיין קשה לי לעקם את דברי מרן בטה״ב שנראים לי פשוטים למדי שבאו להקל. אך להלכה ודאי שדעת מרן להחמיר; ואם מתוך קושיות ש״למה לא ציינו במהדוה״ח למכתב הנ״ל״, את״ל שנודע להם המכתב הנ״ל, י״ל בפשיטות: שכיוון שמנהג רוב נשי להקל, המקילה לסמוך על טה״ב לא הפסידה. אך ודאי שדעת מרן שלכתחילה החצאית צריכה להיות עד הקרסול. ודו״ק)
נערך לאחרונה:
לענ"ד יש הוכחה ברורה שמרן זיע"א בטה"ב וביבי"א היקל בזה, והוא ממה שכתב במכתבים המצורפים ש"חוזר בו" מהיתר זה, ואם לא התיר ממה חוזר בו.@אהרן כהן , כשיהיה לי יותר זמן אעבור יותר על הדברים. אך הפלפול בלמטה מרגיש שבורח למקומות לא נחוצים לענ״ד.
כבר אמרתי שיש מקום למה שאתה כותב, ולא מתים מקושיא. אך בשביל לעמוד על דעת מרן כדבעי, הייתי שמח שהראשל״צ שליט״א יעמוד על העניין ביתר בירור מאשר להוציא את דעת מרן מהשערות ותירוצים. עצם הדבר שאנחנו צריכים להשערות ותירוצים מרגיש כי אנחנו נדחקים לומר אותם ״כדי שלא תהיה סתירה״. על כגון דא אני אומר מה שאמרוני רבותיי: ״הקושיא יותר גדולה מהתירוץ״.
ומה שכתב לך הרב נקי, מעט תמוה לי. הרי פשוט שחצאית שמגיע עד הברך ואף כשיושבים לא מתגלה הברך, ייחשב כ״חצאית קצרה״? או ״מושכת את העין״? אדרבה, נסיון החיים גילה לי כי ככל שהאשה יותר מתחסדת על נשים אחרות הדבר מושך יותר את העין. כן, אותן נשים ממאה שערים עם ג׳לאביות שחורות, אע״פ שכך גם התלבשו אמותינו הק׳, הדבר מושך היום יותר את העין, מאשר אשה שמתנהגת כמו כל שאר הנשים.
אני לא בא לפסוק על פי זה שיש להקל בחצאית עד הברך, במיוחד בהגלות נגלות מכתב מרן זצוק״ל. אבל כשיש לי קושיא על דברי הרב נקי עצמו, צריך להיות אמיתיים - יש הבדל בין מה שעל פי דינא צריך לעשות, לבין סברת ״מה שמושך יותר את העין״, שאדברה מזה הסברא היה לי יותר לומר שעדיף שכל הנשים יתנהגו אותו דבר ובכך שום אשה לא תתבלט יותר מהשנייה.
הערה אחרונה לעריכה. באשר מה שכתבת כאן:
לא מבין למה צריך להמציא השערות ואוקימתות שכאלו. את״ל שמיקל, למה צריך להעמיד כזה השערה רחוקה.
אם כבר הייתי מעמיד השערה או אוקימתא, יותר קרוב לומר:
טה״ב נגד המכתב, המכתב עיקר, שהרי טה״ב הלך לפי פסק היבי״א, ובמכתב גילה מרן דעתו שחזר בו מהיבי״א. ודו״ק.
לא צריך להגיע לציורים רחוקים שכאלו.
(אבוא ואומר כי, בדברים שכתבת אני חוזר בי מעט מכך שדעת מרן להקל להלכה. אך עדיין קשה לי לעקם את דברי מרן בטה״ב שנראים לי פשוטים למדי שבאו להקל. אך להלכה ודאי שדעת מרן להחמיר; ואם מתוך קושיות ש״למה לא ציינו במהדוה״ח למכתב הנ״ל״, את״ל שנודע להם המכתב הנ״ל, י״ל בפשיטות: שכיוון שמנהג רוב נשי להקל, המקילה לסמוך על טה״ב לא הפסידה. אך ודאי שדעת מרן שלכתחילה החצאית צריכה להיות עד הקרסול. ודו״ק)
אולם למסקנא דעתו אכן שחייב לכסות עד הקרסול, וכמבואר במכתבים הנ"ל.
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
אבל לכאו' דברי @לביא צדקו במה שסיכם:לענ"ד יש הוכחה ברורה שמרן זיע"א בטה"ב וביבי"א היקל בזה, והוא ממה שכתב במכתבים המצורפים ש"חוזר בו" מהיתר זה, ואם לא התיר ממה חוזר בו.
אולם למסקנא דעתו אכן שחייב לכסות עד הקרסול, וכמבואר במכתבים הנ"ל.
שכיוון שמנהג רוב נשי להקל, המקילה לסמוך על טה״ב לא הפסידה. אך ודאי שדעת מרן שלכתחילה החצאית צריכה להיות עד הקרסול
לא מובן למה ציטטת אותי, באשר אני בדיוק בדעה הזו נגד הרב @אהרן כהן בדעת מרן בטה״ב, ושבטה״ב היקל. ולבסוף כתבתי בדיוק מה שאתה כתבת, אך בסגנון ״פשרני״, שגם במרן יש צד שאין למחות בנשים שנוהגות כך, וכמו שהבין בדעתי הרב @ראובן יוסף מיארה .לענ"ד יש הוכחה ברורה שמרן זיע"א בטה"ב וביבי"א היקל בזה, והוא ממה שכתב במכתבים המצורפים ש"חוזר בו" מהיתר זה, ואם לא התיר ממה חוזר בו.
אולם למסקנא דעתו אכן שחייב לכסות עד הקרסול, וכמבואר במכתבים הנ"ל.
הנשים עם הגלביות מושך את העין בקטע של 'מושך'? או בקטע מוזר?@אהרן כהן ,
ומה שכתב לך הרב נקי, מעט תמוה לי. הרי פשוט שחצאית שמגיע עד הברך ואף כשיושבים לא מתגלה הברך, ייחשב כ״חצאית קצרה״? או ״מושכת את העין״? אדרבה, נסיון החיים גילה לי כי ככל שהאשה יותר מתחסדת על נשים אחרות הדבר מושך יותר את העין. כן, אותן נשים ממאה שערים עם ג׳לאביות שחורות, אע״פ שכך גם התלבשו אמותינו הק׳, הדבר מושך היום יותר את העין, מאשר אשה שמתנהגת כמו כל שאר הנשים.
אני לא בא לפסוק על פי זה שיש להקל בחצאית עד הברך, במיוחד בהגלות נגלות מכתב מרן זצוק״ל. אבל כשיש לי קושיא על דברי הרב נקי עצמו, צריך להיות אמיתיים - יש הבדל בין מה שעל פי דינא צריך לעשות, לבין סברת ״מה שמושך יותר את העין״, שאדברה מזה הסברא היה לי יותר לומר שעדיף שכל הנשים יתנהגו אותו דבר ובכך שום אשה לא תתבלט יותר מהשנייה.
כי בקטע 'מושך' ודאי שנשים שהחצאית לא ארוכה זה יותר מושך לראות את צורת הרגל. וד"ל
המכתב הזה עוד לא ראיתי, אפשר להעלות את הצילום?ושוב הגיע לידי צילום מכתב משנת תש"נ (והוא אותו שנת ההוצאה של הטה"ב), שלאחר שחיזק את ידו של הרב אליהו רשיד שרצה לפתוח בית יעקב בנתיבות, כתב לו בזה"ל: ולבקשת כת"ר שליט"א אציין את עיקרי ההלכות אשר מחוייבות בהן בנות ישראל, על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים, ושוב ראיתי שעוד כמה מגדולי זמנינו כתבו כך. וכן הסכים עימי להלכה ידידי הגאון רבי בן ציון א. שאול (שליט"א) [זצ"ל]. עכ"ל
מושך את העין לא כהפשט השני שאתה אומר, שאתה ״מתעניין״ בצורת הרגל. אף אחד לא חושד שאתה תסתכל על אשה בצורה מסוימת. אלא עצם העובדה שאם יהיה לפניך ברחוב קבוצה של בנות, שרובן לובשות משהו מסוים, אך מעטות מהן יהיו שונות, זה מושך את העין.הנשים עם הגלביות מושך את העין בקטע של 'מושך'? או בקטע מוזר?
כי בקטע 'מושך' ודאי שנשים שהחצאית לא ארוכה זה יותר מושך לראות את צורת הרגל. וד"ל
ברור שהנשים ממאה שערים עם הג׳לביות מתכוונות לצניעות. אך עצם העובדה שהן גורמות לך להעיף עליהם מבט, זה כבר בעיה.
כבר צירפתי לעיל, וכעת מצורף שוב (עמ' 4).המכתב הזה עוד לא ראיתי, אפשר להעלות את הצילום?
קבצים מצורפים
גם אני הייתי שמח... אבל למעשה הראשל"צ לא כתב כלום, וכבר כתבתי הטעם לכך. ולכן אין לנו אלא לנסות בעצמינו לברר דעתו.הייתי שמח שהראשל״צ שליט״א יעמוד על העניין ביתר בירור
מצידי להישאר בקושיא, ולהמשיך הלאה, כבר ביררתי הסוגיא משאר הפוסקים, וגם ממרן גופיה במכתב. אבל כתבתי זאת למי שבכל זאת רוצה לנסות אולי להבין מה היה שם. ואם זה נראה לכבודו דחוק, תשאר בקושיא.מאשר להוציא את דעת מרן מהשערות ותירוצים. עצם הדבר שאנחנו צריכים להשערות ותירוצים מרגיש כי אנחנו נדחקים לומר אותם ״כדי שלא תהיה סתירה״. על כגון דא אני אומר מה שאמרוני רבותיי: ״הקושיא יותר גדולה מהתירוץ״.
המציאות היפך דבריך. [וכבודו כנראה רגיל בסיסמאות העולם שזה בולט או שזה רחובי וכו', העיקר לא שיהיה ארוך...]ומה שכתב לך הרב נקי, מעט תמוה לי. הרי פשוט שחצאית שמגיע עד הברך ואף כשיושבים לא מתגלה הברך, ייחשב כ״חצאית קצרה״? או ״מושכת את העין״? אדרבה, נסיון החיים גילה לי כי ככל שהאשה יותר מתחסדת על נשים אחרות הדבר מושך יותר את העין. כן, אותן נשים ממאה שערים עם ג׳לאביות שחורות, אע״פ שכך גם התלבשו אמותינו הק׳, הדבר מושך היום יותר את העין, מאשר אשה שמתנהגת כמו כל שאר הנשים.
חצאית ארוכה, מושכת את העין למה? מה אתה רואה? אתה רואה אשה מכוסה מכף רגל ועד ראש, זה לא כ"כ מביא הרהור אע"פ שזה משונה, משא"כ כשאתה רואה צורת חיתוך איברי האישה.
וגם כבר כתבתי על זה בקונטרס, ואעתיק לך את לשוני:
טענה זו נסתרת מדברי הגאון רבי יוסף חיים בספר חוקי הנשים (פרק יז), שאף שהעיד על מנהג עירו ללכת בשמלה עליונה פתוחה מלפנים ומן הצד (ולא שחשפה משהו מגופה, ואפ"ה קרא לה חרפה ובזיון), וכן הלכו כל נשות הדור הקודם, אפ"ה ציוה את זוגתו הרבנית ללכת במלבושים הצנועים המכסים היטב את כל גופה, אף שלפי תארו שם היתה יחידה בזה. ועוד סיוע יש לזה ממדרש רות רבה (פ"ד, ט) ומהגמ' בשבת (פ.), ועוד, וכמו שהביא ראיות אלו בספר באתי לגני (עמ' קסז). ובספר לבוש מלכות (עמ' 213). ע"ש. וכן העיר בקובץ משנת יוסף (קובץ ו תגובה ו). ועוד ראיות לזה ראה בבגדי תפארתך (עמ' קנח-קנט). ע"ש. וכתבו שם דכמו שפשוט וברור שאשה המגיעה למקום בו לובשות הנשים בפריצות, אין לאשה להתלבש כמותן על מנת שלא להתבלט, אלא אדרבה תצניע את עצמה ככל שתוכל, ה"נ בנידוננו. והטעם לזה נראה פשוט, דסוף סוף הגם שזה שונה משאר נשים, אין זה יביא לידי הרהור, מאחר שזה צנוע ולא מבליט שום אברים, וגם אינו משונה מחמת צבעים ויופי וכד'. (בפרט שכהיום ב"ה יותר שלובשות כך, כן ירבו, ואינו כ"כ בולט). וכיו"ב כתב בספר צניעות (עמ' 216) לגבי לבישת ה"שאל", שאין לאוסרו בגלל שזה עלול למשוך את העין מחמת שזה שונה, שהרי כל האיסור של "ולא תתורו" הוא אחרי "לבבכם" ואחרי "עיניכם", אבל אם זה לא מושך אלא את העין ולא את הלב, כלומר שלא מביא הדבר לידי הרהור, אין איסור. ע"ש. [זאת על דרך ה'דרש' אבל פשט הפסוק אינו כן]. וגם את"ל שזה מעט גורם להבלטה אפ"ה נראה דאין לומר מחמת זה שכבר נהיה עדיף ללכת קצר עם גרביים [שזה עוד יותר מבליט (אע"פ שכולם לובשים כך) שהרי בגדים צמודים מבליטים צורת הגוף] מאשר ללבוש ארוך עד הקרסול, וכעין מ"ש הפלא יועץ (ערך חשדא) ד"נגד מה שגורם לאחרים שיחטאו אינו שוה מצוה שעושה", אך כאמור אי"צ להגיע לסברא זו. והדברים פשוטים. עד כאן לשוני שם.
איני מבין למה אתה לא מבין, הרי בטהרת הבית לפום ריהטא משמע שדעתו להקל, ובמכתב לפני הטה"ב כתוב להדיא שמחמיר (וחזר בו מהיבי"א), וכן במכתב שאחרי הטה"ב כתוב שאוסר, אז האם תרצה להשאיר פני הדברים כחוכא ואיטלולא. לכן העמדתי השערות מסיימות מה שניתן לומר.לא מבין למה צריך להמציא השערות ואוקימתות שכאלו. את״ל שמיקל, למה צריך להעמיד כזה השערה רחוקה.
ואגב כששאלתי זאת לרב אליהו שטרית, אם יתכן כדבר הזה שישאר עמו בכתובים מלפני כן וכו' כנ"ל, השיב לי שיתכן. והוסיף, שצריך לדעת שאף שמרן היה איש אלוקים קדוש, אבל בפועל הוא היה בארץ, וקורה טעויות. ע"כ. [ואגב מי שרגיל בכתיבה, וכן מי שרגיל בתורתו של מרן זצ"ל, יודע בבירור שזה לא רחוק כלל מלומר כן שקטע זה היה מוכן עמו בכתובים מלפני כן, וצירף את זה בטהרת הבית במקומו, ולא נחת לשים לבו אם יש שם משהו שחזר בו או לא. וכנ"ל. וזה פשוט].
למה המכתב עיקר? הרי הטה"ב נכתב אחרי המכתב, אלא מה, יש מכתב אח"כ שכותב שוב שהוא אוסר, אז מה נעשה? האם יש לך פיתרון אחר ממה שכתבתי (שלענ"ד הוא פשוט לכל הרגיל בכתיבה וכנ"ל. א"נ כפי שהסברתי באריכות דברי הטה"ב גופיה וכנ"ל).אם כבר הייתי מעמיד השערה או אוקימתא, יותר קרוב לומר:
טה״ב נגד המכתב, המכתב עיקר, שהרי טה״ב הלך לפי פסק היבי״א, ובמכתב גילה מרן דעתו שחזר בו מהיבי״א. ודו״ק.
במחילה מכבוד עורכי הספרים, לא מעלה ולא מוריד לי מה ש'חברי המכון' לא כתבו בההערות במהדו"ח כלום. במחילה מכבודם.ואם מתוך קושיות ש״למה לא ציינו במהדוה״ח למכתב הנ״ל״, את״ל שנודע להם המכתב הנ״ל, י״ל בפשיטות: שכיוון שמנהג רוב נשי להקל, המקילה לסמוך על טה״ב לא הפסידה. אך ודאי שדעת מרן שלכתחילה החצאית צריכה להיות עד הקרסול
ומה שכתבת שכיון שמנהג רוב נשי להקל וכו', כבר השבתי על זה בקונטרס, ואעתיק לשוני:
שלא שייך לומר כאן "פוק חזי מאי עמא דבר"
ודע עוד שאין לומר "פוק חזי מאי עמא דבר" (ברכות מה., עירובין יד:), ולטעון שכיון שרבות נוהגות כך, אין אחר המנהג כלום. דזה אינו, שכבר כתב הפרי חדש ע"פ הריב"ש בכמה מקומות, שאם נמצא במנהג שמץ איסור אין לקיימו, ואדרבה אמרינן אם הלכה "רופפת" בידך פוק חזי מאי עמא דבר, מכלל שאם אינה רופפת לא משגחינן במאי דעמא דבר. ע"ש. וכ"כ עוד רבים מהפוסקים. וכבר האריכו בזה הפוסקים בראיות ברורות, והרוצה להחכים ידרים לראות בדבריהם, ראה ביבי"א (ח"ב או"ח סי' כג אות טו), ובעין יצחק (ח"ג עמ' תרלו, תרסד, ועוד), ובבאתי לגני (פ"כ, עמ' קלח). ע"ש. ואכמ"ל. וכבר כתב מהר"ח פלאג'י בשו"ת סמיכה לחיים (חיו"ד סי' ד) בשם מו"ז החקרי לב, וז"ל: שאין המנהג מועיל במחלוקת הפוסקים, כי אם במנהג שידענו שנתפשט מזמן הרבנים הקדמונים, שהיה בידם כח להכריע במחלוקת הראשונים, אבל בדורותינו שנתמעטו הלבבות ואין בנו כח להכריע כי אם לפסוק הלכה ע"פ הרוב, אם ראינו המנהג להתיר אף שידעו בו חכמי העיר ולא מיחו י"ל שלא נגלו להם כל דעות האוסרים, וחשבו שרבו המתירים. וכל כי האי הו"ל מנהג בטעות שאינו מנהג. וכ"ש בזה"ז שזכינו שנדפסו תורתן של ראשונים, שהדורות שלפנינו לא זכו בזה. ע"ש. וחזר והביאו בשו"ת חקקי לב (חאו"ח סי' ד, ד"ג סע"ג). ע"ש. [והובא ביבי"א הנ"ל]. וק"ו בנידון דידן שהמעיין בראשונים יראה שאין מי שסובר שהשוק הוא החלק העליון, ואין ההלכה רופפת, וממילא גם בזמנם לא היו יכולים להכריע, כי באמת אין כאן מחלוקת ראשונים וכאמור, וכ"ש שהמנהג הזה הוא מזמנינו שאין בידינו להכריע, שאין להחשיב את המנהג אחר שנתברר שאינו נכון ע"פ ההלכה, וודאי שיש לבטל האי מנהגא. וכ"ש כשידוע שהמנהג נתפשט מפרוץ ההשכלה והלאה, עי' בספר הנפלא לבוש מלכות (עמ' 162 והלאה), שהאריך טובא להביא הרבה מקורות מחז"ל (ומחוקרים) שכך היה מנהגם מזמן חז"ל ועד פרוץ ההשכלה. וע"ע בבגדי תפארתך (פ"א ופ"ב). ע"ש. שבודאי דבכה"ג לאו שמיה מנהג.
ולעניין מה שמצינו שנשות רבנים הלכו והולכות כך, אין להביא מזה שום ראיה, וכמו שהארכתי בקונטרס, ואעתיק זאת כאן:
אם ניתן ללמוד מנשות רבנים וכד'
צא ולמד ממה שכתב בשו"ת מהרי"ף (סי' צו, ד"ה וגם אני), וז"ל: וגם אני היום כמו חמשים שנה ויותר שעמדתי מתהלך בו בתם לבבי בקרב ביתי, ואפילו נות ביתי אינה שומעת לי בדבר הזה, שאומרת לי בפירוש "אני הולכת בדרך שהולכים כל היהודים". עכ"ל. וע"ע להרב נימוקי אורח חיים (סי' עה ס"ב) שכתב: ולא הארכתי לסלסל בדבריהם, כי בעוונותינו הרבים, רבים מהם (מהפוסקים שיצאו נגד פאה נכרית) בעצמם, דהיינו הם ונשיהם ובנותיהם, לא נזהרו בזה כלל, על כן הוא לצחוק מכאיב בעיני העם אזהרת תקנתם. עכ"ל. וע"ע בספר זהב לבושה (פי"ב אות ו) מה שכתב באורך בזה. וכן עיין עוד בספר הכתר והכבוד לחי עולמים (עמ' קלו והלאה) מ"ש בזה[1]. וגם בזמנינו אנו, כתבו לי העוסקים במלאכת הקודש, שכמה גדולי זמנינו אמרו להם במפורש שדעתם היא שצריך עד הקרסול אע"פ שאין נשותיהם הולכות כך (צא ולמד גם מהגרב"צ אבא שאול שכששאלוהו על זה שאשתו הולכת עם פאה נכרית, השיב מה אתם רוצים היו לה 16 הפלות ונפלים, וא"א לדון אפשר משאי אפשר).
ומלבד זה, ראה בספר דרש בחכמה (עמ' תקמט) להג"ר ראובן שראבני זצ"ל שכתב שם בזה"ל: אתם צריכים לדעת שבאותם הימים היה מאד קשה למצוא אשה שתסכים ללכת עם כיסוי ראש, תופעה מצויה היתה שגם נשים שהיו יראות שמים ודקדקו בכל המצוות נכשלו בזה מחמת הלחץ החברתי והלכו גלויות ראש. תופעה זו שהיתה נפוצה באירופה השתרשה באותו הדור גם בארץ ישראל. אני זוכר שמר אבי סיפר לנו שכשהוא התחתן באותו הזמן אמי היתה אחת היחידות שהסכימו מלכתחילה ללכת עם כיסוי ראש. חכם יהודה צדקה סיפר לי שכשהוא היה בתקופת השידוכין הוא נאלץ ללכת לבבל בשביל לחפש אשה שמסכימה לכסות את הראש כי כאן בארץ ישראל כמעט לא היה בנמצא כזאת, ולכן גם כשבמשך הזמן כבר השתנתה התופעה, מכל מקום היו עוד נשים שכך התרגלו שהולכים וכשגדלו לא הסכימו לכסות ראשן על אף שבשאר הדברים היו מדקדקות על עצמן מתוך יראת שמים, זו תופעה שקשה היום להסביר אותה אבל כך היה. עכ"ל. [וכיו"ב מובא באגרות משה (או"ח ח"א סי' מב), וז"ל: ובזמננו שבעוה"ר "רוב הנשים הולכות פרועות ראש", אף שהוא באיסור וכו'. עכ"ל]. וע"ע באורך בזה בספר בגדי תפארתך (עמ' נג בהערה) שציטט הרבה מקורות לכך שהיו בזמנם הרבה נשים שהיו הולכות בגילוי הראש וצווחו על זה גדולי ישראל ואין מענה. עש"ב. [וע"ע בשו"ת וישב יוסף (בורלא, נדפס בשנת תרס"ה, יו"ד סי' א, דף י ע"ג) שכתב הני נשי דפרצו גדר להיות פרועי ראש הגם כי הן בעין רובא דעלמא שערן נגלין ברוב המדינות, לא משום זה נתיר וכו', ואפי' פעיה"ק ירושלים ת"ו מקום המשפט, שמה הרשע, הני נשי פרוצות הנה סרו מהן מסוה הבושה וגילו את שערן, וגדולי הדור כבשו פניהם בקרקע ואין בידם למחות וכו'. ע"ש]. וא"כ ודאי שאין ללמוד מנשות הרבנים בזמן האחרון, ואדרבה יש ללכת אחור ולראות היאך נהגו אמותינו לפני כן, וראה בזה באורך בספר לבוש מלכות (פ"ז ופ"ח עמ' 162 והלאה) שהאריך טובא בזה בראיות ברורות שכן היה מנהג באורך הלבוש מאז ומעולם, ללבוש חצאית או שמלה לפחות עד הקרסול. עש"ב. (וע"ע בבגדי תפארתך פ"א ופ"ב). ואכמ"ל ולהביא כל הראיות והרוצה להחכים ידרים ויראה בספר הנז'.
וגם יש לדעת שיש הרבה פעמים שזה מגיע מחוסר ידיעה, משום שאין "שלחן ערוך" מסודר על הלכות צניעות, אלא אנו למדים משוק באשה ערוה או ממקומות אחרים [עי' בספר לבוש מלכות (עמ' 13 והלאה) באורך, וכן בספר בגדי תפארתך] וכן אין שו"ע מפורש שאוסר בגדים צמודים, אלא למדים כן מהב"ח ומהש"ך (יו"ד סי' שמ) ומעוד מקורות שונים המפוזרים ברחבי הש"ס [עי' בספר בגדי תפארתך (עמ' קו והלאה) ובספר לבוש מלכות (עמ' 107 והלאה)]. וא"כ לא פלא שתלמידי חכמים גדולים שבקיאים באו"ח יו"ד אהע"ז וחו"מ וכו' נשותיהם היו הולכות כך, מאחר שהלכות צניעות לא מופיע שם, וממילא יתכן והדבר בא מחוסר ידיעה בענין. צא ולמד מזה שאפילו גאון הגאונים שכל רז לא אניס ליה רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כל עוד שלא קיבל מכתבו של הרב גולדברג, לא ידע זאת, ולכן דעתו היתה בתחילה שמספיק גרביים, ורק אחרי שהרב גולדברג כתב לו המכתב חזר בו להצריך חצאית עד הקרסול ולא מהני גרביים (וכמו שהבאתי לעיל באריכות). וא"כ כ"ש על שאר הרבנים שיתכן ולא ידעו זאת בכלל [וגם אם אח"כ באיזה זמן מן הזמנים אחרי הנישואין כן נתוודע להם דין זה (בפרט אם זה אחרי כמה שנים) יתכן שאחרי שכבר נשותיהם התרגלו לילך במלבוש קצר ולהסתפק בגרביים לכסוי השוק, היה קשה לנשותיהם לשמוע בקול מורים ולשנות מלבושיהם לנהוג היפך מה שנהגו והיפך מה שנהוג, וכנ"ל], וממילא אין ללמוד מנשותיהם כלום. וכיו"ב כתב להדיא בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קיט), ואעתיק לשונו בהערה[2].
ועיין עוד בתורת משה להגאון חתם סופר (אבות פ"ג מ"ט, ובחלק מהדפוסים הודפס בסוף פרשת אמור) שכתב לפרש בדרך מליצה את הא דתנן באבות (שם) "מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת", דפירושו מי שחכמתו מרובה "על ידי" מעשיו, כלומר שלא למד אלא רק שימש וראה מעשים אצל גדולים, אין חכמתו מתקיימת [משום דבעינן ידיעה יסודית בש"ס ופוסקים בכדי לפסוק הלכה], אולם אם מעשיו מרובין מחכמתו - דהיינו "על ידי" חכמתו, שלמד הרבה, ונוסף לזה גם שימש ת"ח, אז חכמתו מתקיימת. והו"ד בספר לבושה של תורה (ח"א עמ' תנז). וע"ע בשו"ת מעט מים (סי' עט, ד"ה הילכך) שאין לסמוך על מנהג הנשים, אלא יש לנו לילך אל הספרים, שהם מורים לנו דרך הישרה. ע"ש. [וע"ע בארחות יושר (ערך תפלה, עמ' קא) שכתב: והעיקר שבכל דבר צריך לראות מה כתוב בתורה ובשו"ע, וזהו רצון ה', והמזלזל בזה הוא בכלל אפיקורוס ח"ו ולעוה"ב לא יקבלו כלל תירוץ זה שראו אחרים שמזלזלים בזה. עכ"ל].
[1] ויש להוסיף, דכבר לימדונו חז"ל (בראשית רבה, כו, ה) "כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה". ע"ש. וע"ע במה שזעק מנהמת ליבו על כיו"ב הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הו"ד בספר דברי שלום עמ' קג, ועוד ספרים). וע"ע בשערי תשובה (שער ג, סוף אות נט). ע"ש. ודי בזה.
[2] וז"ל המשנה הלכות שם (לגבי דין מדיני עירובין): ברם מה שכתב מעכ"ג (מעלת כבוד גדולתו) שרוב הרבנים ובני תורה סוברין שאסור לערב, באמת כי נקודה זו צריך ביאור, ולפענ"ד דבר זה צריך עיון גדול, מהו הנקרא רוב "רבנים" וגם "בני תורה", דלכאורה לענין הלכה הנפ"מ [היא רק] מהרבנים שהם מורי הוראה ובקיאין בהל' עירובין, ולמשל יש כמה רבנים באמעריקא שמעולם לא פתחו הש"ע בהל' עירובין הגם שבקיאין בשאר הלכות, וכמה יש רבנים הנקראים מחנכים מנהלי ישיבות קטנות או גדולות ואפילו ראשי ישיבות אשר יש מהם שלא למדו בהלכה כי הם מקדישים כל ימיהם וכל כחותיהם ללימוד התורה בגפ"ת ומפרשי הש"ס ולא הלכה למעשה כידוע בזמן הזה אשר ב"ה הצליחו הרבה עם הדור החדש אבל מ"מ מענין הלכה המה רחוקים וגם אינם פוסקים שאלות כלל אלא סומכין על פוסק מובהק כל אחד לפי דרכו, ולמשל הרבה מרבנים סומכים על כג"ק מרן הגרמ"פ שליט"א והני כלהו רבנן הגם שהם הרבה במספר מ"מ לענין הלכה אפילו כחד לא נחשבין, שכולן בחדא שיטה נינהו. וגדולה מזו כתב הש"ך דרבינו ירוחם והטור כיון שהיו תרוייהו תלמידי הרא"ש לא נחשבו אלא כחדא שיטה וכחד נחשבו לגבי הרא"ש. ויש הרבה בני תורה שנמשכין אחרי גדולים אחרים והנה ודאי כי אשרי חלקם של בני תורה שהם נשמעים לגדוליהם ואין לך דבר גדול מזה, אבל עם כל זאת א"א לחשוב אותם שהם קובעים ההלכה בענין עירוב כי הם אינם יודעים בהלכה ולא הגיעו להוראה כמובן. עכ"ל קדשו. וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' לו) שכתב שלא ראינו בבתי המדרש אשר פה עירינו שמניחים מזוזה, ולפי פסק מרן שקבלנו הוראותיו צריך לקבוע מזוזה, ועל פי הרוב נראה שהחכמים פה עירינו לא שמו ליבם על זה, ולא העלו על דעתם מה שפסק מרן ז"ל על חיוב המזוזה בבית המדרש. ע"כ. וכעי"ז כתב עוד בח"ב או"ח (סי' כח). ע"ש. ובספרו בא"ח (שנה ראשונה פקודי אות יב) כתב וז"ל: וגם אסור לדון סמוך למנחה גדולה וכמו שכתב מרן ז"ל, ופה עירינו אין הדיינים נזהרים בזה, "ואין להם על מה שיסמוכו". עכ"ל. וע"ע בארחות צדיקים (שער כו ד"ה העונות) שכתב: וככה יש בכל המצוות עניינים שאפילו "גדולי הדור" הזה אינן נזהרין בהן, מחמת שאינם שמים על לבם ומחמת שאינן לומדים המצוות והמדות הטובות הזה. עכ"ל. וע"ע בספר באתי לגני (פרק כח) באורך בכל זה, בדוגמאות רבות בש"ס ובפוסקים שמצינו כן.
ואם הדברים אמורים בהלכות עירובין (או מזוזה) שיש לפנינו גמרא ערוכה ושו"ע מסודר על הלכות אלו, ואפ"ה כתב המשנ"ה והבא"ח ועוד שאין לסמוך על כל מיני פוסקים, שהרבה מהם לא בקיאים בהלכות אלו, על אחת כמה וכמה שיש לומר כן בהלכות צניעות, שכאמור אין על זה שו"ע או רמב"ם מסודר, שבודאי הרבה רבנים ופוסקים לא יודעים מהלכות אלו היטב.
ובגוף הדבר מדוע אין לזה סוגיות מפורשות בש"ס או בפוסקים, ראיתי בספר בגדי תפארתך (בהקדמה) שביאר העניין, וז"ל: והנה יש להקדים שסוגיות אלה בניגוד לשאר סוגיות, אינם מפורשות וערוכות כלל לא בש"ס ולא בפוסקים לא בראשונים ולא באחרונים. ונראה לבאר טעם הדבר ע"פ דברי הרמב"ם (בפירוש המשניות, מנחות פ"ד מ"א) לגבי הא דאין משניות סדורות בנושא סת"ם וציצית, אלא רק גמרא, וז"ל: וסיבת זה בעיני, לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חיבור המשנה והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין ענין מהן נפלא משום אדם וכו'. עכ"ל [הרמב"ם]. (וכ"כ מדנפשיה החת"ס בחידושיו לגיטין עח. ד"ה ואל תתמה. ע"ש). [וע"ע בספר גם אני אודך תשובות הרב רן יוס"ח אבוחצירא, סי' יג]. וה"ה בנושא הצניעות שהיה ברור בעם ישראל עד פרוץ ההשכלה הארורה. (וכן ביאר להדיא בשו"ת להורות נתן ח"ה קונטרס מבעד לצמתך, פ"ה אות ג. ע"ש). ועוד כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פכ"ב הי"ז, ע"פ הגמ' בחגיגה יא.): דעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע, מורה להקל. עכ"ל. ואם דבריו אמורים עוד בזמן המשנה, אזי בימינו הדברים על אחת כמה וכמה. וא"כ נמצא שבעוד שמסורת הצניעות נשכחה מאיתנו, והסוגיות אינן סדורות כלל בתוככי הש"ס והפוסקים כאמור, ואף המעוניין להעמיק בסוגיות אלו יתקשה למצוא ידיו ורגליו, ומתוך ההעדר מסתפקים רבים בספרי קיצורים, סברות כרסיות, השענות על שמועות, הלך אחר המנהג, וכל כיו"ב, מלבד כל זה, עוד נוסף יצה"ר בתחום זה, אשר מטעה את האדם לקלות ראש בהוראה, אף יותר משאר תחומים. עכ"ל הבגדי
תפארתך (מלבד תוספת הסוגריים הנ"ל).
זה ודאי שביבי"א מוכח שדעתו היתה להקל, ובמכתב מפורש שחזר בו מהיבי"א, כל הויכוח הוא על הטהרת הבית שהיה באמצע שני מכתבים מימינו ומשמאלו להחמיר, ואילו שם יש מקום ללמוד שדעתו להקל. נא תעיין בקונטרס.לענ"ד יש הוכחה ברורה שמרן זיע"א בטה"ב וביבי"א היקל בזה, והוא ממה שכתב במכתבים המצורפים ש"חוזר בו" מהיתר זה, ואם לא התיר ממה חוזר בו.
וגם צריך לדעת עוד משהו, מעולם לא מצינו פוסק, בשום מקום, שיפסוק להלכה ע"פ איזה פוסק שהיקל שלא נימק דבריו, ולא היה זה עיקר נידון אותו פוסק שהיקל, בו בזמן שמהפוסקים הקדומים מבואר להחמיר [שלא הביא אותו פוסק את דבריהם לפלפל בדבריהם]. ולכן גם אם היה נשאר רק יבי"א (בלא מכתבים וכד'), ששם דעתו להקל, מ"מ הרי לא נימק שם בדבריו כלום מדוע אין לאסור מצד בגד צמוד המבואר בפוסקים הנ"ל. וגם זה לא עיקר נידונו שם, כלומר מבואר מדבריו ביבי"א שהיקל, אבל לא על זה הוא 'דן', אלא הוא דן לאסור גרביים שקופות, כי זה מקום השוק, ושקוף כמאן דליתא כמ"ש בה"ג וכו', אבל לא פלפל ודן האם בגד צמוד נחשב כיסוי או לא וכו', וא"כ לא גרע מה שכתב מרן זצ"ל ביבי"א (ח"ח יו"ד סי' כג אות ח) בשם המהרי"ט אלגזי בשו"ת שמחת יו"ט (סימן ג דף ט ע"ג) שאע"פ שקבלנו הוראות מרן היינו דוקא בדבר שנודע לנו בבירור שעמד על עיקר הדין ודעתו הגדולה הכריעה לפסוק כן, אבל בדבר שלא הוברר לנו שעמד בעיקר הדין, כל כהאי גונא אינו מן הראוי לפסוק בפשיטות כהוראות מרן, מאחר שלא הוברר לנו שמרן עמד בעיקר סברא זו. ע"כ. [וכן נראה ממרן החיד"א בברכ"י (יו"ד סי' יח בקו"א אות א). ע"ש]. והביא שם עוד פוסקים שכתבו כן. ע"ש. וכן הוא ביבי"א ח"א (חאו"ח סי' ח אות ח בגליון מספר 8). ע"ש. (והובאו בעלון אור השבת גליון 31).
