• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

דברים הנאמרים בהנחת היד על הקבר

רפאל ב.

New member
כתב מרן (חזו"ע אבילות א' עמוד תנ"ח) "יניח ידו השמאלית על המצבה ויאמר וכו' ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
הנה במקורות שציין מרן שם לא הוזכרה אמירת פסוק זה אלא שאר הדברים שהוזכרו קודם לכן. האם מרן הוסיף את אמירת הפסוק הנ"ל מדעתו, או שמא כתובה היא במקור אחר?
 
גם בהלכות אבילות (שם) הביא ממרן החיד"א ואף הוסיף עוד מקורות, אלא שבכל המקורות הללו (כולל מרן החיד"א) לא כתבו על אמירת הפסוק הנ"ל אלא על שאר הדברים שהזכיר מרן.
 
כתב מרן (חזו"ע אבילות א' עמוד תנ"ח) "יניח ידו השמאלית על המצבה ויאמר וכו' ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
הנה במקורות שציין מרן שם לא הוזכרה אמירת פסוק זה אלא שאר הדברים שהוזכרו קודם לכן. האם מרן הוסיף את אמירת הפסוק הנ"ל מדעתו, או שמא כתובה היא במקור אחר?
חפשתי באוצר וראיתי בספר שערי האמונה אבלות שהביא כן מהחזו"ע וגם הוא כתב שלא מצא כן. ע"ש.

אלא שכעת ראיתי שהדברים מובאים גם ביביע אומר חלק ד' יו"ד סי' לה ס"ס ז(הילקוט יוסף מפנה לשם), ומסדר הדברים שם נראה [לענ"ד] שמרן זצוק"ל הוסיף כן ע"פ מנהג שראה שנהגו כן, ולא שכתוב כן באיזה מקום וז"ל:
וישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו.(מהר"א אזולאי בברכ"י א"ח סי' רכד סק"ז).
ויש מוסיפים פסוקים, ומסיימים: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ומנשקים המצבה דרך כבוד לנפטר.
(אין לפני כעת החזו"ע להשוות הלשון, אך מהיביע אומר כך נראה לי וכאמור).
 
(אין לפני כעת החזו"ע להשוות הלשון, אך מהיביע אומר כך נראה לי וכאמור).
זו לשון חזו"ע (אבילות שם) "ואח"כ יניח ידו השמאלית על המצבה, ויאמר את הפסוק (בישעיה נ"ח, י"א): ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ויסיים: תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם מבשר שלום, ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. מהר"א אזולאי (סי' רכד). וכן בברכי יוסף (שם סק"ז). מגן גיבורים (שם ס"ק י"ד). וע"ע בכף החיים סופר (שם ס"ק מב)." עכ"ל.
אכן יש לציין שבהלכות ברכות שציינו לעיל הניח מרן סוגריים מרובעות על הפסוק הנ"ל! ואכן גם לענ"ד נראה ברור מדברי היביע אומר הנ"ל כדבריכם שמרן הוסיף את הפסוק 'ואתה לך לקץ' וגו' ע"פ מנהג שראה. יישר כוח על ההפניה לשם! ועל ההפניה להלכות ברכות!
ואציין שלאחר קבורת הנפטר אומרים לשון דומה לפסוק הנ"ל: "לך לשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין". ואולי משם נבע המנהג לומר את הפסוק 'ואתה לך לקץ' וגו'.

נ.ב. שמתי לב לשינוי נוסף בנוסח שכתב מרן מהנוסח הנאמר בכל המקורות, והוא: בכל המקורות הלשון "תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם משמיע שלום", ואילו מרן כתב (בין בהלכות אבילות ובין בהלכות ברכות): "תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם מבשר שלום". אשמח להחכים בפשר השינוי.

בל נשכח את דברי רבינו עובדיה מברטנורא על המשנה באבות (ד, ו) האומרת: "כל המכבד את התורה", וז"ל רע"ב: "הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה". באו ונרבה בכבוד תורתינו הקדושה!
 
תראה בשו"ת של הרב מוצפי, שיבת ציון, יכול להיות שהוא מדבר על הנושאים האלה (אך לא בוודאות)
ב'שיבת ציון' לא מצאתי, וב'מבשרת ציון' (ח"ד סי' ס"ה) מדבר על הנחת היד על הקבר ואמירת הפסוקים ולא הזכיר את אמירת הפסוק שהביא מרן והוא: "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
 
נ.ב. שמתי לב לשינוי נוסף בנוסח שכתב מרן מהנוסח הנאמר בכל המקורות, והוא: בכל המקורות הלשון "תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם משמיע שלום", ואילו מרן כתב (בין בהלכות אבילות ובין בהלכות ברכות): "תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם מבשר שלום". אשמח להחכים בפשר השינוי.
......
הלשון בסוף הנוסח הוא כנראה ע"פ הפסוק בנחום ב, א.
הִנֵּה עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם--חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ: כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור- (לַעֲבָר-) בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה נִכְרָת.
ומרן זצוק"ל שכל הפסוקים רצים לו בראש כנראה כתב *מהזכרון ובמקום משמיע כתב מבשר. או שאולי שינה במתכוון כי הוא יותר מבורר לכאורה כי כשמשמיטים תיבת "משמיע" יש לו מובן "מבשר שלום" אך "משמיע שלום" אין לו משמעות ברורה כ"כ. מה משמיע? אומר שלום? אלא הכוונה שמבשר על השלום שבא. אז במקום להוסיף תיבת מבשר השאיר תיבה אחת כנוסח שבפוסקים אך החליף(שבלאו הכי אין זה לשון הפסוק ממש אלא שימוש חלקי בפסוק). וצ"ע.

_________________
* ראה מה שכתב הרב דוד יוסף שליט"א בספר אורחות מרן חלק ב עמ' תתפ וז"ל: "זכרון מופלא | בתקופה שבו כתב מרן אבא את שו"ת יחווה דעת, פנה ואמר לי במהלך סעודת ליל שבת, שברצונו לכתוב תשובה בעניין אישה שהסתפקה אם ברכה ברכת המזון או לא, והוסיף כי שאלה זו נוגעת להרבה מענייני ספקות וחזקות.

מיד כאשר הסתיימה הסעודה התיישבנו ללמוד העניין. אבא זצ"ל הוציא בזה אחר זה ספרים שעסקו בנידון, ופלפל האם יש לדברים משמעות לעניין הזה.

במשך כל הלילה ישבנו והעמקנו בזה, הפסקנו לתפילת שחרית ולסעודת היום, ומיד לאחר מכן שוב חזרנו ללימוד רצוף שנמשך על פני היום כולו.

במוצאי שבת הלך אבא לשיעור שלו, וכשחזר שכב לישון. בבוקר יום ראשון ביקש ממני לסייע לו להחזיר את כל הספרים שהוצאנו למקומם בארון. כמדומני שהיו שם למעלה ממאה ספרים. החזרנו כל ספר למקומו, וכשהשלחן לפניו היה ריק, ישב וכתב את התשובה שבחלק ו' סימן י', אחת מן התשובות הארוכות והיפות ביותר בשו"ת יחוה דעת אשר כולה עוסקת בענייני ספקות וחזקות ונוגעת בגופי תורה ממש.

וראה זה פלא - שום ספר לא נפתח בשנית!
כל הספרים המצוטטים שם - כתב מתוך זכרונו בלבד!" עכ"ל.
 
נערך לאחרונה:
יישר כוח לרב הנ"ל על דבריו הנפלאים.
ברצוני רק לומר פנינה קטנה בנידון:
הנה המלבי"ם בתהילים (צ"ו, ב') כתב בביאור לשון 'בשורה' וז"ל: "הבשורה לא תהיה על דבר הרגיל, רק על דבר שביאתו מסופק והוא בלתי רגיל לבא בתמידות, שלא יצדק לבשר שהאיר השחר בבקר, כי הוא דבר המתמיד ומוכרח לבא, ולכן אמר כי גם ישועתו המתמדת בכל יום תבשרו, שתבשרו שהוציא המאורות, כי גם יציאתם אינו דבר המוכרח רק תלוי ברצונו שמחדש בכל יום מעשה בראשית" עכ"ל.
לפי דבריו אפשר אולי לבאר מדוע כפל הנביא הלשון "מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם" שבשורה היא לחיים שאינם יודעים את העתיד להיות ובשבילם השלום חידוש הוא אפי' שוודאי כן יהא משום שכן הבטיח מלכו של עולם אך לא יודעים את זמנו, וההשמעה היא למתים שיחיה מלך המשיח שיודעים רזי עולם ורואים לפני כן שהמשיח הולך להודיע על השלום וגם הזמן אינו חידוש הוא אצלם. ולפי"ז מדוייק שפיר היטב הלשון הנכתב במקורות לומר אצל הקברות "תִּשְכַּב בְּשָׁלוֹם, וְתִישַן בְּשָׁלוֹם, עַד בּוֹא מְנַחֵם מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם" שמכיוון שאומרים כן לנפטרים נוקטים בלשון 'משמיע'.
ובדעת מרן זי"ע ניתן אולי לומר שטומנים ברכה באמירה לנפטר, והיינו שגם אצלו תהיה הודעת השלום בגדר 'בשורה' שיחיש הקב"ה את זמנה טרם עת.
 
חזור
חלק עליון