לא הבנתי למה מוצאי כיפור
עיני ישראל
Well-known member
מרדכי מיכאלי
Active member
שמא הם, קכא, קל, קמב
גם אמר שכל זה נכתב בר"ה, ואנחנו התפללנו רגיל, ואכלנו רימון, וכך גם ביום הכיפורים, ואילו היינו יודעים, היינו צועקים וכו'.
אז הוא אמר את זה לפני כיפור...
עיני ישראל
Well-known member
עיני ישראל
Well-known member
מעניין גם רבי דוד אבוחצירא וגם הגרב"צ מוצאפי אמרו אותו דבר שהכל בגלל חוסר הצניעות של הנשים החרדיות. כמה שזה נכון. הרי כל שבת שובה מרן זיע"א היה זועק בכל ליבו רק על זה... ועל הפאות... ואמר כמה צרות הם מביאות על עמ"י... ה' יצלינו.
עיני ישראל
Well-known member
מעניין מה אומר הפוסק הגר"מ שטרנבוך על המצב הזה, בדרך כלל הוא אומר דברים מדוייקים למה קורה כל דבר.
עיני ישראל
Well-known member
לא הבנתי כלום, משהו יכול להסביר לי מה אומר הרב שליט"א
יכול להיות, השאלה באיזה שנה... הרב נראה מעט צעיר ממה שנראה לאחרונה.
עיני ישראל
Well-known member
תראה סרטונים אחרים שלו ותחליט לבד מה לפני מה.
ואם הוא נותן דרשות כמה שעות למה שלא יניח תפילין כמה דקות?
מצו''ב דברים שאמר הרב אורי ויסבלום שליט"א משגיח ישיבת נחלת הלוים ונשלח לכל צוות המורות ע''י בתו.
בתקווה לבשורות טובות בע''ה
בס"ד
איתא בגמ' (מ"ק)
שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לכיבוס.
והפירוש הוא דעד שלשה ימים יש ענין לבכות ואח"כ עד שבעה ימים יש להספיד.
ולכאורה יש לשאול מהגמ' בברכות... אגרא דהספדא דלויי דהיינו עיקר תכלית ההספד היא הבכי?
וצ"ע הרי מהגמ' מ"ק משמע שרק עד שלשה ימים לבכי וא"כ מה ענין הספד (שעקרו להבכי) אחרי שלשה ימים.
וצ"ל שיש שני סוגי בכי.
יש בכי בשלשה ימים הראשונים.
ואח"כ יש בכי של דלויי של הספד.
הבכי בשלשה ימים הראשונים היא בכי של צער, של כאב תדירי, של הרגשת אבדון בלי שום הבנה (בכי מלשון נבוך)
כשכואב לא שואלים האם ולמה בוכים ואיך אמורים לבכות.
זה כואב. וצועקים ובוכים.
וזה בכי מתוך הרגשה ואינסטינקט.
ענין ההספד היא לתת משמעות לאובדן –וכלשון רש"י שם "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים" והיינו להכניס ענין הדעת והשכל ולהסביר ולהבהיר למה שיבכו.
בוודאי ידברו המדברים ויסבירו המנהיגים וידרשו הדרשנים על מה חרי האף הזה ואיך לחשוב ומה לחשוב ועל מה לעשות תשובה ואיך להתחזק וכו'
אבל עכשיו כשמתו מוטל לפניו, עכשיו בתוך ה"שלשה ימים".
עכשיו אינו עת של "השקפה" ולא עת של "מוסר" ולא של "דרשה" ולא עת של חיפוש תשובות.
עכשיו היא עת .......לבכות
יש רק לבכות.
ומי שקשה לו להרגיש את הכאב הנורא שישתמש בכח הדימיון שלו.
לו ח"ו הדברים הנוראים היה קורה לו בעצמו ולמשפחתו.
לבכות על המתים המרובים.
לבכות על הפחד הנורא לפני מוות המתקרב.
לבכות על פצועים ומעונים.
לבכות על אלה שנחטפו ונמצאים בידי אלה שלא זוכים לתואר אדם אלא פרא אדם. (זה איום ונורא)
לבכות על יתומים אלמנות אחים הורים השכולים.
לבכות על ההעדר המרובה על הידיעה.
לבכות על אמהות (ומשפחות) ששולחים יקיריהם ללחום בלי בטחון שיראו פניהם עוד בחיים.
לבכות על נדודי שינה לכל אלו שלא יודעים מה ילד יום.
לבכות ולבכות ולבכות
ובוודאי עלינו להתפלל מקירות ליבנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה.
ובוודאי עלינו ללמוד תורה הקדושה בהתמדה.
ובוודאי עלינו לעשות תשובה מעומק הלב.
אבל.. שלשה לבכי
עת לבכות
בתקווה לבשורות טובות בע''ה
בס"ד
איתא בגמ' (מ"ק)
שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לכיבוס.
והפירוש הוא דעד שלשה ימים יש ענין לבכות ואח"כ עד שבעה ימים יש להספיד.
ולכאורה יש לשאול מהגמ' בברכות... אגרא דהספדא דלויי דהיינו עיקר תכלית ההספד היא הבכי?
וצ"ע הרי מהגמ' מ"ק משמע שרק עד שלשה ימים לבכי וא"כ מה ענין הספד (שעקרו להבכי) אחרי שלשה ימים.
וצ"ל שיש שני סוגי בכי.
יש בכי בשלשה ימים הראשונים.
ואח"כ יש בכי של דלויי של הספד.
הבכי בשלשה ימים הראשונים היא בכי של צער, של כאב תדירי, של הרגשת אבדון בלי שום הבנה (בכי מלשון נבוך)
כשכואב לא שואלים האם ולמה בוכים ואיך אמורים לבכות.
זה כואב. וצועקים ובוכים.
וזה בכי מתוך הרגשה ואינסטינקט.
ענין ההספד היא לתת משמעות לאובדן –וכלשון רש"י שם "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים" והיינו להכניס ענין הדעת והשכל ולהסביר ולהבהיר למה שיבכו.
בוודאי ידברו המדברים ויסבירו המנהיגים וידרשו הדרשנים על מה חרי האף הזה ואיך לחשוב ומה לחשוב ועל מה לעשות תשובה ואיך להתחזק וכו'
אבל עכשיו כשמתו מוטל לפניו, עכשיו בתוך ה"שלשה ימים".
עכשיו אינו עת של "השקפה" ולא עת של "מוסר" ולא של "דרשה" ולא עת של חיפוש תשובות.
עכשיו היא עת .......לבכות
יש רק לבכות.
ומי שקשה לו להרגיש את הכאב הנורא שישתמש בכח הדימיון שלו.
לו ח"ו הדברים הנוראים היה קורה לו בעצמו ולמשפחתו.
לבכות על המתים המרובים.
לבכות על הפחד הנורא לפני מוות המתקרב.
לבכות על פצועים ומעונים.
לבכות על אלה שנחטפו ונמצאים בידי אלה שלא זוכים לתואר אדם אלא פרא אדם. (זה איום ונורא)
לבכות על יתומים אלמנות אחים הורים השכולים.
לבכות על ההעדר המרובה על הידיעה.
לבכות על אמהות (ומשפחות) ששולחים יקיריהם ללחום בלי בטחון שיראו פניהם עוד בחיים.
לבכות על נדודי שינה לכל אלו שלא יודעים מה ילד יום.
לבכות ולבכות ולבכות
ובוודאי עלינו להתפלל מקירות ליבנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה.
ובוודאי עלינו ללמוד תורה הקדושה בהתמדה.
ובוודאי עלינו לעשות תשובה מעומק הלב.
אבל.. שלשה לבכי
עת לבכות
למה לא רציני, גם אני ברגע שראיתי זאת מיד קפצתי.
בגלל שכתבו זאת עכשיו שואל זאת עכשיו.
נושאים דומים בפורום
