דברי מו"ר רבי בן ציון מוצפי שליט"א על ראשי הישיבות המשוכנזים.

[בהיקף ובעמל]

גם בישיבות של ראשי הישיבות הספרדים המובהקים ביותר, כגו' חזון עובדיה, יקירי ירושלים, אוהל יוסף, וכיוצ"ב לא אומרים תיקון ולא חק לישראל.
אחר המחילה, אין בזה עניין למשוכנזים, טעות גסה וחמורה. יש בזה עניין לצורת ישיבה וכך נוהגים כיום גם בפורת יוסף (ואני מאמין שאפילו בבני ציון...)

ביודעי ומכירי שכמה מן הישיבות הנ"ל רבים אומרים תיקון, ובחלקם גם ראשי הישיבה אומרים
כך שזה לא נכון

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

מָרְדְּכַי במקום מָרְדְּכִי

שמעתי לא פעם ממרן הראש''ל שליט''א שהספרדים אומרים מָרְדְּכִי ושמו היה מָרְדְּכַי מה המקור לכך שאלותי כמה ואין בידי מקור אבל אמרתי שהמקור הגדול זה שמרן שליט''א שמע זאת מרבני הדור הקודם מראש הישיבה הרה''ג רבי עזרא עטיה זצוק''ל וכן משאר חכמי הספרדים מהדור הקודם

 

[פשוט]

הרב מזכיר שם את הדברים שהספרדים אומרים כמו האשכנזים, כדוגמת "רב זביד", "רב ששת".
מישהו יכול לכתוב דוגמאות נוספות לכך? (אין עניין לפתוח דיון על כל נושא האם הדבר נכון וכד', אם יש מקום לדון אפשר לפתוח נושא חדש).
תּוֹסְפוֹת במקום תּוֹסָפוֹת.
מָרְדְּכַי במקום מָרְדְּכִי.
רַב שֵׁשֶׁת במקום רַב שֵׁשַׁת.
וכן רבנים נוספים כמו רב ביבי, רב אשי, רב אסי, ר' אמי, [רב זביד] (ואולי גם וכן למר או וכן למור [וגם המילה "תיתי"]).
יש עוד?

קוטניות

 

[בנימין לוריא]

שמעתי לא פעם ממרן הראש''ל שליט''א שהספרדים אומרים מָרְדְּכִי ושמו היה מָרְדְּכַי מה המקור לכך שאלותי כמה ואין בידי מקור אבל אמרתי שהמקור הגדול זה שמרן שליט''א שמע זאת מרבני הדור הקודם מראש הישיבה הרה''ג רבי עזרא עטיה זצוק''ל וכן משאר חכמי הספרדים מהדור הקודם

אין עניין לפתוח דיון על כל נושא האם הדבר נכון וכד', אם יש מקום לדון אפשר לפתוח נושא חדש

 

[פשוט]

הרב מזכיר שם את הדברים שהספרדים אומרים כמו האשכנזים, כדוגמת "רב זביד", "רב ששת".
מישהו יכול לכתוב דוגמאות נוספות לכך? (אין עניין לפתוח דיון על כל נושא האם הדבר נכון וכד', אם יש מקום לדון אפשר לפתוח נושא חדש).
תּוֹסְפוֹת במקום תּוֹסָפוֹת.
מָרְדְּכַי במקום מָרְדְּכִי.
רַב שֵׁשֶׁת במקום רַב שֵׁשַׁת.
וכן רבנים נוספים כמו רב ביבי, רב אשי, רב אסי, ר' אמי, [רב זביד] (ואולי גם וכן למר או וכן למור [וגם המילה "תיתי"]).
יש עוד?

ברייתא

 

[בנימין לוריא]

הרב מזכיר שם את הדברים שהספרדים אומרים כמו האשכנזים, כדוגמת "רב זביד", "רב ששת".
מישהו יכול לכתוב דוגמאות נוספות לכך? (אין עניין לפתוח דיון על כל נושא האם הדבר נכון וכד', אם יש מקום לדון אפשר לפתוח נושא חדש).
תּוֹסְפוֹת במקום תּוֹסָפוֹת.
מָרְדְּכַי במקום מָרְדְּכִי.
רַב שֵׁשֶׁת במקום רַב שֵׁשַׁת.
וכן רבנים נוספים כמו רב ביבי, רב אשי, רב אסי, ר' אמי, [רב זביד] (ואולי גם וכן למר או וכן למור [וגם המילה "תיתי"]).
יש עוד?

ניסיתי...

לצערנו היום גם השפה הישיבתית של הספרדים השתבשה מהאשכנזים כגון רב ששת

לצערנו היום גם השפה הישיבתית של הספרדים השתבשה מהאשכנזים כגון רב ששת מרדכי רב ביבי וכד בכדי שלא נתבלבל אולי הרב יוכל להחכים אותנו במילים כגון אלו שלא נטעה

www.doresh-tzion.co.il

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

ניסיתי...

לצערנו היום גם השפה הישיבתית של הספרדים השתבשה מהאשכנזים כגון רב ששת

לצערנו היום גם השפה הישיבתית של הספרדים השתבשה מהאשכנזים כגון רב ששת מרדכי רב ביבי וכד בכדי שלא נתבלבל אולי הרב יוכל להחכים אותנו במילים כגון אלו שלא נטעה

www.doresh-tzion.co.il

ברייתא

אפשר לדון בזה כאן

 

[שליט"א]

הרב מזכיר שם את הדברים שהספרדים אומרים כמו האשכנזים, כדוגמת "רב זביד", "רב ששת".

לא הבנתי למה זה כ"כ נפק"מ?
והרי בכל מקרה הם אומרים בהברה אשכנזית את רוב הדברים, כמו רשבו"א, ריטבו"א וכיוצ"ב, וק"ו שאינם מדקדקים במָרְדְּכַי או מָרְדְּכִי

 

[גלעד יצחקוב]

לא הבנתי למה זה כ"כ נפק"מ?
והרי בכל מקרה הם אומרים בהברה אשכנזית את רוב הדברים, כמו רשבו"א, ריטבו"א וכיוצ"ב, וק"ו שאינם מדקדקים במָרְדְּכַי או מָרְדְּכִי

אז נלמד אותם בהכל להגיד כמו שצריך

 

[בנימין לוריא]

לא הבנתי למה זה כ"כ נפק"מ?
והרי בכל מקרה הם אומרים בהברה אשכנזית את רוב הדברים, כמו רשבו"א, ריטבו"א וכיוצ"ב, וק"ו שאינם מדקדקים במָרְדְּכַי או מָרְדְּכִי

נפק"מ שאנחנו לא נגיד "רשבו"א", אבל כן יכולים להגיד "רב ששת" כמוהם.

 

[עבד ה׳]

הפגם המבואר שמקשט השפחה במקום גבירתה הוא על לימוד משנה (ומה שסידר השל"ה משנה בתיקון ליל שבועות לאו בסדר לימוד אלא כתיקון על פגם הברית, שכמבואר בזוה"ק מי שפגם רח"ל בימי הספירה לא יכול לקבל הארת הלילה, והשל"ה תיקן משניות המתקנות הפגם הידוע כסדר תיקון לפגם ולא כסדר לימוד, ואכמ"ל). ולא גמרא אך אה"נ שלכתחילה בוודאי עדיף ללמוד בזה הלילה פנימיות התורה בענייני הגדלות, כגון אדרא רבא וכדו'.

עיין בתורה בציון ותרווה נחת

 

[מכון באר שלמה]

עיין בתורה בציון ותרווה נחת

עסקתי בסוגיה זו רבות, אך לצערי לא ראיתי את הספר תורה בציון, תוכל לצרף קבצים או לכה"פ לתת מ"מ מדויק.

 

[אליהו חמוי]

להלן מאשר כתבתי בעניותי בס''ד עת שיבתי בישבתי ובענין מנהג הישיבות בזה ועוד עי' בהע' הבאה

תיקון או למוד ואודות מנהג הישיבות בזה​

• שאלה: האם יש חובה והכרח ללמוד בליל חג השבועות התיקון שנדפס בספר קראי מועד, או רשאי כל אחד ללמוד תלמוד ופוסקים כאשר תאוה נפשו?

תשובה: הנה המנהג שנהגו להיות נעורים בליל חג השבועות, מקורו בזוהר הקדוש פרשת אמור [דף צ"ח ע"א], שחסידים הראשונים לא היו ישנים בליל חג השבועות, והיו עוסקים בתורה, ואומרים לחבריהם בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בעולם הזה ובעולם הבא, וכל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזה, ושמחים בו, כולם נרשמים ונכתבים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של העולם העליון עכ"ד ע"ש. והמגן אברהם [סימן תצ"ד] הביא טעם למנהג זה, על פי מה שאמרו במדרש שיר השירים רבה [פרשה א' סימן נ"ו] וכן הוא בפרקי רבי אליעזר [פרק מא], שעם ישראל ישנו כל אותו הלילה של מתן תורה, ואז התחיל הקב"ה לעוררם בקולות וברקים ושופר, והיה משה מעוררם ומביאם לפני הר סיני, ולכן כתשובת המשקל נהגו ישראל קדושים להיות ערים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה עד אור הבוקר, ושומעים קריאת התורה ועשרת הדברות, וכאילו קבלום מהר סיני.

והנה רבינו האר"י בשער הכוונות [דף פ"ט ע"א], הסתמך בסדר התיקון הנהוג, על הנאמר בזוהר הקדוש [בהקדמה חלק א' דף ח' ע"א], שהחסידים הראשונים היו עוסקים בתורה בליל חג השבועות, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות ובסתרי תורה ועל פי זה נתקן ונתיסד התיקון בליל חג השבעות והובא בכה"ח [סי' תצד ס"ק ז]. וכתב בספר שני לוחות הברית [מסכת שבועות דף מ"ז ע"ד], שסדר הלימוד הנ"ל כבר נתפרסם ברבים, והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל, ובכל המלכות, כולם קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם ללמוד התיקון הנ"ל. וכתב החיד"א בספר לב דוד [פרק ל"א] אודות אלו שפרשו לעצמם ובמקום לימוד התיקון עסקו בדברי הרמב"ם וכתב עליהם בזה"ל ואמנם שמעתי כי קצת לומדים קבעו לימודם ברמב"ם, ולא רצו ללמוד התיקון של האר"י ז"ל, ולא טוב עשו לבנות במה לעצמם, ואף על פי שלא באו בסוד ה', מכל מקום חובה מוטלת עליהם ללמוד התיקון שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל ע"כ. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י במועד לכל חי [סימן ח' אות י"ב והלאה] ושם מבואר שהמנהג היה שגם התנוקות היו קוראים את סדר התיקון ע"ש וכן היה מנהג הגר"א מוילנא ללמוד התיקון הביא כל זה בשו"ת יחוה דעת [ח"ג סי' לב] ועי' ביסוד ושורש העבודה [שער י פ"ט] שיש להיזהר מאוד באמירת התיקון ע"ש וכן היה מנהגו של החתם סופר כנודע [והובא במנהגי החתם סופר דף נט] וכן הובא ענין התיקון בבן איש חי [ש"ב במדבר אות א-ג] ועוד אחרונים

וכן מצינו לרבותינו בני הדור האחרון ספרדים ואשכנזים שעסקו בלילה זה בקריאת התיקון וכך היה נוהג הגרש"ז אויערבך [הליכות שלמה עמ' שעד הע' 13 ושלמי מועד עמ' תנט] גם הגר"ח קנייבסקי נהג באמירת התיקון כמובא בתשובות הגר"ח [ח"ב סי' תתתתשנ] וכן נהג אביו הסטייפלר ושכן הורה לעשות כמבואר שם ובספר אורחות רבנו הקהילות יעקב [ח"ב עמ' צח] ע"ש ועי' בקובץ בנתיבות ההלכה [חל"ט עמ' 331] שהביא ג"כ כנ"ל שהסייפלר נהג לומר התיקון בליל שבעות והורה כן לאחרים ובנו הגר"ח בהיותו בחור בישיבת לומז'א שאל את החזו"א כיצד לנהוג והשיב שיקרא את התיקון ופעם בלי שימת לב דיבר בלימוד עם ת"ח אחד ונמשך הדבר כל הלילה ולאחר התפילה הגר"ח השלים את התיקון. עוד הביא שם שכן היתה הנהגת הגראי"ל שטיינמן והביא מנכד החפץ חיים ר' הלל זקס שכן היה החפץ חיים נוהג בעצמו לקרא את תיקון ליל שבעות וכך יש מתלמדיו שנוהגים עד היום וע"ע בשיחות ר"ש פינקוס [שבעות עמ' רכא]

וכך כתב בשו"ת אור לציון [ח"ג פי"ח אות יא] באריכות שמעלת התיקון בלילה זה גדולה למאוד ואף שחשקה נפשו בתורה לא ימנע עצמו מקריאת התיקון וע"ש שהוסיף שמ"מ די לו בקריאת סדר התנ"ך וקטע זוהר כדי לצאת את חיוב התיקון שכן לענין זה לא נאמר בשער הכוונות שם כמה שיעור ילמד ורק בתנ"ך יש סדר מסוים המוכרח ללילה זה ע"ש גם בשו"ת וישב הים [ח"ב סי' יב] לר' יעקב משה הלל האריך במעלת וחשיבות התיקון בלילה זה כדרכו מפי סופרים ומפי ספרים ע"ש וכן כתב הגרע"י בחזו"ע [יו"ט עמ' שי] ובשו"ת יחוה דעת [ח"ג סי' לב] שהנכון יותר לעסוק בלילה זה בתיקון ליל שבועות ע"ש וכן נהג בעצמו כמו שהעיד בנו [בילקוט יוסף שבעות סי' תצד סע' יב] וכן כתב בשו"ת משנה הלכות [חט"ו סי' קסח] ויובא להלן

ואומנם ברוב הישיבות לא נהגו בקריאת התיקון המסודר על פי הזוהר אלא עוסקים בגמרא ובפלפול וכנראה שסמכו על מה שכתב בספר חוק יעקב [סימן תצד ס"ק א'] "שעיקר התיקון לא תיקנו רק מפני עמי הארץ שאינם יודעים ללמוד" ועל דברי השלחן ערוך הרב [סי' תצד סעי' ג] "נוהגין הרבה להיות נעורים כל הלילה לעסוק בתורה ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל פה" וכן כתב בישועות יעקב [שם ס"ק א] שמאחר ועם ישראל סרבו לקבל תורה שבע"פ עד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית לפיכך לתקן זאת עוסקים בלילה זה בתורה שבע"פ שכנודע לילה הינו זמן לימוד תורה שבע"פ ע"ש והובא כל זה בפסק"ת [סי' תצד בהע' 38[1]]

וראיתי להגר"צ פסח פראנק בספרו מקראי קודש [פסח ח"ג סי' לד] שבחורי ישיבות העוסקים בתורה בעיון ימשיכו בזה שאין לך גדול מלמוד בעיון ועמל התורה והמדרגה הכי גדולה בלימוד התורה היא לימוד התורה ביגיעה, היינו בהבנה ובעומק ובעיון והמעלות של לימוד זה הם לאין ערוך ע"ש וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב שהורה שמוטב שילמד תורה בעיון מאשר שיקרא את התיקון ע"ש והובא בספר וישמע משה [ח"א עמ' קעא] וכן נהג בעצמו ללמוד בלילה זה כפי סדריו הרגלים [אשרי האיש ח"ג ]

והנה אם לדין יש תשובה שאף שאין לך גדול מהעוסק בתורה בעיון וכבר נתפרסם בשם הגר"ח שכשם שיש ביטול תורה בכמות הכי נמי יש ביטול תורה באיכות וסעד לדבריו מדברי הרש"ש במגילה [ג.] ע"ש עם כל זאת יש לומר שזמן תיקון לחוד וזמן תלמוד לחוד ומאחר וגדולי המקובלים תקנו וסדרו סידור למוד מיוחד ללילה זה ע"כ שראו ברוח קודשם שגדולה מעלותו בשמים מכל למוד אחר ומה שכתב החוק יעקב שם שנתקן לעמי הארץ שאינם יודעים ללמוד קשה הדבר לאומרו דאתו רשב"י וחבורתו האר"י ותלמדיו החיד"א ועוד ועוד וכי כולם לא ידעו ללמוד והחק יעקב יחידי בדבר זה גם גדולי הדור האחרון יוכיחו שעל אף שידעו גודל מעלת עסק התורה בעיון עם כל זאת קראו את התיקון וע"כ דס"ל שזמן למוד לחוד וזמן תיקון לחוד וכן ראיתי בשו"ת משנה הלכות שם כתב להשיב על דברי המקראי קודש הנ"ל וכתב בזו הלשון "שמנהג ישראל שהונהג מאבותינו עוד מרבינו השל"ה ועוד למעלה בקודש איננו פחות במעלה, (מלימוד בעיון) ואדרבה גדול הלימוד שמביא לידי מעשה, ומנהג ישראל נמי מעשה הוא וכ"ש שיש בו גם לימוד, ולא על חנם אמרו חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.

ומעשה בר"א ור"י ור"ע וראב"ע שהיו מסובין בבני ברק כל אותו הלילה וסיפרו מעשיות ביציאת מצרים ואמרו כל המרבה הרי זה משובח, ואטו לא ידעו שלימוד התורה עדיף מכל והי' להם לצאת ידי סיפור, ולחזור ללימוד ובפרט גדולי עולם כמוהם, וע"כ דזמן תורה לחוד וזמן סיפור לחוד, ומצות ת"ת גדולה היא ואפ"ה חייבין להתפלל ולקיים מצות וזהו נמי בכלל והגדת לבנך שכן נהגו אבותינו בליל שבועות,

ויש להאריך ולא כתבתי רק מפני שראיתי שכמה ממנהגי ישראל שהנהיגו אבותינו מבטלים בטענה דת"ת כנגד כולם, ושמעתי בשם גדול אחד שאמר שלא הצליח עם בניו על שלא ישב בש"ק לערוך בשלחן בסעודת שבת ולומר זמירות, כי מיד שאכל הלך ללמוד והדברים מפורסמים. עכ"פ אנחנו בעקבי אבותינו נלך" וכו' ע"ש

ועכ"פ לא נחלקו גדולים אלו אלא בענין העדיפות אם התיקון עדיף תלמוד בעיון אולם לכו"ע נראה שהחפץ ללמוד גמ' או הלכה בלילה זה לא עביד איסורא אלא שהפסיד מעלתו הגדולה של התיקון

ובאמת שיש מקום לומר שכן ראויה להיות ההנהגה הכללית בישיבות שכן לומדים בלילה זה גמרא ומפרשים בחשק ובהתלהבות גדולה עצומה מאד ויש לחוש שאם יקראו את התיקון הנז' עלולים לבוא לידי בטלה ורפיון וכיוצ"ב כתב בספר תורת הישיבה [עמ' רכב] ושם כתב להוסיף שכן השיב הגר"ח קנייבסקי שאותם הרוצים ללמוד בלילה זה בשאר דברים שליבם חפץ שפיר עבדי [והביא דבריו בספר דיני הנעור כל הלילה פרק א' הערה 35] עכ"ד הרי לך שעל אף גודל מעלת למוד התיקון אם יחפץ האדם ללמוד ענין אחר הרשות בידו וכלל גדול אמרו חז"ל אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ [ע"ז יט.] ואף שהחיד"א כתב [והובא לעיל] על כיוצ"ב "ולא טוב עשו לבנות במה לעצמם, ואף על פי שלא באו בסוד ה', מכל מקום חובה מוטלת עליהם ללמוד התיקון שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל" יש לומר שבזמננו אנו שהנהגת עולם הישיבות ובני תורה רבים לעסוק בלילה זה בתלמוד וכיוצ"ב אין בדבר בבחינת במה לעצמם ולשונו של החיד"א תוכיח "שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל".

וכן סיים בשו"ת יחוה דעת שם "ומכל מקום נראה שבני הישיבות שלומדים תלמוד בלילה הזה בשקידה והתמדה, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו, וכבר אמרו חז"ל [בעבודה זרה י"ט.] שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. וכן נהגו רבים וכן שלמים ללמוד בספר המצות להרמב"ם. והנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. ורק מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים ללמוד התיקון בכנופיא ובחבורה" ע"ש וכן סיים בשו"ת וישב הים שם "דאף שיש ענין גדול בסדר אמירת התיקון מ"מ בני ישיבה שבישיבתם לא קוראים את התיקון בזה הלילה אלא עוסקים בפלפול ובלימוד גמרא וראשונים אין להם לשנות והעיקר שילמדו כסדרי הלימוד הרגילים וכלל גדול בידינו שהצלחת התלמידים בישיבה הוא כפי השתייכותם בקפדנות למסגרת הישיבה ולסדרי הלימודים הקבועים בישיבה בלא שינויים ואין להם להתעסק בתיקונים שעל דרך הסוד על חשבון עיקר הלימודים" ע"ש ובשו"ת אור לציון שם כתב שמ"מ בחורים הנמצאים בישיבה שדורשת מהם ללמוד גמ' בלילה זה ולא ללמוד את התיקון יעשו כהוראת רבני הישיבה ע''ש [ומשמע דאם אין הנהלת הישיבה דורשת זאת מהם יקראו את התיקון]

והנה אין צורך ואין חיוב להקדיש את כל הלילה כולו לקריאת התיקון ויכול אדם לקוראו בשעה וחצי או שנים [ועכ"פ את עיקר התיקון דהיינו תורה שבכתב ומעט מקטעי הזהר והמדרש כמו שכתבו בשו"ת אור לציון ובשו"ת וישב הים הנ"ל] ובשאר הלילה ילמד גמ' וכיוצ"ב כאשר תאוה נפשו ובכך גם אפשר שבתחילת הלילה יעסוק בתורה כאשר תאוה נפשו ובסוף הלילה יקרא את התיקון ע''כ בס''ד וע''ע בשו''ת מים חיים משאש [ח''ב סי' נט וסי' קכב]

בסיכום: ראוי ונכון בליל שבעות ללמוד את התיקון המיועד ללילה[2] זה אשר מעלתו גדולה ביותר ואף מי שאיננו מבינו לא ימנע עצמו מאמירת תיקון בשל כך וכן נהגו רבים מגדולי הדור האחרון ספרדים ואשכנזים אומנם מי שחפץ לעסוק בלימוד הגמרא ודאי שאין למחות בידו וכן המנהג בקרב הישיבות הקדושות ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ

---

[1] ויש להעיר שאין מדבריהם ראיה מוכרחת למנוע אמירת התיקון ולהעדיף ללמוד תורה שבעל פה שיש לומר שעיקר הלימוד יהיה בתורה שבע"פ ומ"מ בחלק מהלילה יעסקו בתיקון הכולל גם תורה שבכתב וכך מוכרח דהא תיקון זה נתיסד ע"פ דברי הזוהר ואיהו הוא דאמר שיש ללמוד בלילה זה תורה שבע"פ כנ"ל ועי' בילקוט יוסף שבעות [סי' תצד ס"ק יב] שכך כתב לבאר דברי הזהר ועי' עוד בשו"ת וישב הים שם שעמד בסתירת דברי הזהר הנ"ל
[2] ולכה"פ יאמר התורה שבכתב ומעט מקטעי הזוהר והמדרש המובאים שם

 

[אליהו חמוי]

עוד בענין 'מנהג הישיבות'
והנה מדי דברי אזכור כי בערב שבועות שנת תשפ''ב פרסמתי הלכה זו בישיבה 'בפינת ההלכה' בישיבתנו והיתה למראה כל בני הישיבה בטעמה ומקורותיה [ואכן באותה שנה היתה הענות גדולה לזה ורבים השלמהו [לכה''פ באופן המקוצר הנדפס במחזורים וכנ''ל] אולם לאחר יום או יומים אחד מצוות הישיבה בקשני לשיחה בה הוכחני על פני כי כן 'מנהג הישיבות' ללמוד בליל שבועות ולא לקרא את התיקון ואף כי יש מעלה גדולה ומיוחדת באמירת התיקון מ''מ וכי ראשי הישיבות הקדומים לא ידעו ממעלה זו ואף שמצאנו להגרש''ז אויערבך שקרא התיקון מ''מ בישיבתו קול תורה עד היום לומדים בחשק והתלהבות וכך הוא בישיבת חברון ועוד ומאחר וכן מנהג הישיבות אין לנו לשנות מהנהגתם וסיפר לי כי בימי צעירותו כאשר למד בישיבת חברון ניגש אחד מבני הישיבה לראש הישיבה וטען בפניו שמשמע מדברי המשנ''ב שלא נכון לעשות לכתחילה תפילת מנחה קצרה וכיצד הנהיגה הישיבה תפילה זו אחר שיעור כללי והשיבו כי מנהג הישיבה מיוסד על ההנהגה שהנהיגו בישיבת סלבודקא שקדמה בעשרות שנים למשנ''ב וכך טען הוא לי ועוד דברים כאלו ואחרים בחיזוק מנהגי הישיבות אף שאיננו יודעים טעם ברור למנהגם וזאת מפני שיש לנו לצאת מנקודת הנחה שגדולי ראשי הישיבות בזמן הקדום ידעו מה הם עושים ובעקבי הצאן נלך

והנה בעצם הדבר שיש כח במנהג הישיבות נגד הלכות מפורשות כגון מנחה קצרה וכיוצ''ב אין דעתי העניה מסכמת לדבריו כי כנודע ראשי הישיבות אינם פוסקים ואין רוב עיסוקם בקביעת ההלכה וההוראה ואדרבה עניני הלכה נמסרו לפוסקי ומנהגי הדור שבכל דור ודור כפי השופט אשר יהיה בימים ההם ואם בישיבות הקדושות לא יעמידו ההלכה על תילה כפי המקובל בידנו היכן יעמידוה ואם כי ודאי מיסדי המנהגים לא קטלי קני באגמא וודאי שרב להם בבקיאות בתלמוד ובראשונים בעיון והעמקה ורחוק לומר שהסבא מסלבודקא ר' חיים מולאז'ין ועוד בדו הלכות מליבם אולם כאשר נמצא פוסקים מפורשים שכתבו נגד מנהג זה ודחהו מההלכה הרי שאין לדיין אלא מה שעיניו ראות ואם נוכל ליישב דבריהם הרי שכך מוטל עלנו לעשות אולם כאשר נתקבל מנהג כהלכה סתומה וחתומה נגד הוראת פוסקי הדור וחכמיו אין לנו להמשיך ולהישען על המנהג ולומר שודאי תיהיה תשובה למיסדיו וכיוצ''ב ואם נאמר כך יסתמו שערי דעה ודלתי הכרעה ינעלו ולא זו דרכה של תורה [ועי' כיוצ''ב בשו''ת יחו''ד ח''ד סי' נה בהע']

וכבר מצאנו בכמה דברים שגדולי הדור העירו על מנהג הישיבות כמובא בשו''ת אז נדברו [ח''י סי' כד] וכן עיין מש''כ בחריפות בשו''ת רבבות אפרים [ח''ד סי' קעז ונדפס בשו''ת אז נדברו חי''א סי' מח] וע''ע לו בח''ג [סי' שצ אות ב] מה שכתב לתמוה על מנהג הישיבות וראה עוד בקובץ תשובות אלישיב [ח''ג סי' פט] ושו''ת יחו''ד [ח''ג סי' טז] ובשו''ת ישכיל עבדי [ח''ח השמטות סי' י ס''ק ב] בענין זה ודו''ק ותשכח

ואם כי ודאי שאין לעקור המנהג ובכל דוכתא צריך שיקול דעת כי יתכן ובשנות הבחרות בהם עיקר גדילת האדם וחינוכו ראוי שתיהיה הנהגתו באופנים מסוימים ואף שבעלמא עיקר ההלכה אינה כן מ''מ יש לסמוך על דעות צדדיות וכיוצ''ב [לפי שיקול דעת המורה] בעבור התועלת שתצמח לתלמיד עבור כל חייו כעין שמצאנו שהורו האחרונים שעדיף להתפלל תפילה בישיבה עבור תפילה בנץ אף שלדעת מרן השו''ע תפילה בנץ עדיפא ועוד כיוצ''ב בהנהגות הישיבה

אולם בכל מקרה יש לדון לגופו ומ''מ אף בכיוצ''ב ודאין שאין הכלל מחייב את הפרט וזאת היתה תשובתי לאותו איש צוות כי ודאי לא באתי לשנות את הנהגה הכללית בישיבה שכולם יקראו תיקון ולא היתה דעתי אלא על אלו המהדרים אחר קיום ההלכה בדקדוקיה שכאשר ישמעו שנכון יותר לקרא תיקון יעשו כן וראיתי בני עליה והם מועטים ויש עוד להאריך בזה ואין כאן מקומו​

 

[עבד ה׳]

עסקתי בסוגיה זו רבות, אך לצערי לא ראיתי את הספר תורה בציון, תוכל לצרף קבצים או לכה"פ לתת מ"מ מדויק.

עמוד תיז עד תכג
ניסיתי לשלוח תמונות אבל אומר שהקובץ גדול מדי

 

[מרדכי מיכאלי]

 

[מרדכי מיכאלי]

העלתי לטענה לעיל ש'לימוד' בליל שבועות זה ישיבי'ש משא"כ התיקון, ודון מינה ואוקי באתרין. ודוק

 

[abc123]

רק אני לא זכיתי להבין למה בתחילת הלילה ללמוד גמרא? ולא להיפך? הרי שאתה עייף מאוד לפנות בוקר, לקרוא פסוקים זה מרדים לכאורה יותר.

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

אה''נ אם אתה יכול להתרכז יותר בלימוד שס ופוסקים בעיון בסוף הלילה יותר מאשר בתחילת הלילה תעשה כך על פי רוב מעדיפים יותר ללמוד בתחילת הלילה כך הלימוד הראש יותר צלול להבין כמו שצריך מקסימום בסוף הלילה תעמוד תסתובב ותקרא את הפס'

 

[תכל'ס]

לעניות דעתי אלו המתנגדים לקרוא את התיקון וכו'

לצערי לא הבנתי על מה המהומה, בשום ישיבה (מה שידוע לי לפחות) אין משגיח שכופה את בני הישיבה ללמוד גמרא. ובישיבה שלמדתי רוב הספרדים היו מוצאים את הזמן, מי בחצי הראשון של הלילה ומי בשני, לומר את התיקון.
התחושה שלי שיש מי שמרגיש מאויים בתחושה של שטחי או לא מספיק ברמה אם הוא אומר תיקון. טיפה בטחון בצדקת הדרך (הצודקת ללא ספק), תהיה אפקטיבית הרבה יותר מהניסיון לשנות את מי שאי אפשר לשנות.
(אגב, לדעתי נכון גם בעוד כמה עניינים כאן בפורום שיש המנסים להוכיח את האמת לעצמם בשגיאות -לטעמם- של האחרים...).
אנחנו צודקים יען כי אנו צודקים. לא כי האחרים טועים. ותן לחכם וכו'.