לצערי לא הבנתי על מה המהומה, בשום ישיבה (מה שידוע לי לפחות) אין משגיח שכופה את בני הישיבה ללמוד גמרא. ובישיבה שלמדתי רוב הספרדים היו מוצאים את הזמן, מי בחצי הראשון של הלילה ומי בשני, לומר את התיקון.
התחושה שלי שיש מי שמרגיש מאויים בתחושה של שטחי או לא מספיק ברמה אם הוא אומר תיקון. טיפה בטחון בצדקת הדרך (הצודקת ללא ספק), תהיה אפקטיבית הרבה יותר מהניסיון לשנות את מי שאי אפשר לשנות.
(אגב, לדעתי נכון גם בעוד כמה עניינים כאן בפורום שיש המנסים להוכיח את האמת לעצמם בשגיאות -לטעמם- של האחרים...).
אנחנו צודקים יען כי אנו צודקים. לא כי האחרים טועים. ותן לחכם וכו'.