• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

דעת המקובלים בזמננו על אמירת מעין שבע בליל פסח, האם ידוע מה דעתם?

הבין שלפי הפשט רוב ככל הראשונים פסקו שאין לומר
'והבין' דייקא, הוא אשר אמרתי, לאור מה שהיה ידוע לפוסקים היה נראה כן, אולם האמת אינה כן היא, וכפי שיראה המעיין בהנ"ל
וכ"פ מרן השו"ע בסכינא חריפא (כלשון הפתה"ד),
גם טענה זו לאור הנ"ל משמעותה פוחתת שהרי כלל בידינו אילו היה רואה וכו', וכאן בודאי שלא ראה את מנהגי ישראל 'הקדומים' והפוסקים הנ"ל.
שהרי תמיד ההלכה לפי הפשט נגד הקבלה, וכאן גם אין דעת הקבלה אלא הוא פלוגתא, וסב"ל אף לפי המקובלים, וממילא המברך לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד
אפשר לומר להיפך, שבפשט זה מחלוקת, ובקבלה בודאי שיש לומר, שהרי ידוע ומפורסם שאין אחר הרש"ש כלום, וכך פשוט לכל המקובלים וכפי שהאריך הרב הלל, ולכן כיום אין במקובלים מי שחושש למי שחלק על הרש"ש בזה, ובבית אל אומרים מעין שבע, וכך בשאר המקומות שנוהגים לפי הקבלה, ולא עושים מזה כלל מחלוקת, כך שהקבלה מכריעה במחלוקת הפוסקים, וכפי שגם זה ידוע מבעלי הכללים
 
אפשר לומר להיפך, שבפשט זה מחלוקת, ובקבלה בודאי שיש לומר, שהרי ידוע ומפורסם שאין אחר הרש"ש כלום, וכך פשוט לכל המקובלים וכפי שהאריך הרב הלל, ולכן כיום אין במקובלים מי שחושש למי שחלק על הרש"ש בזה, ובבית אל אומרים מעין שבע, וכך בשאר המקומות שנוהגים לפי הקבלה, ולא עושים מזה כלל מחלוקת, כך שהקבלה מכריעה במחלוקת הפוסקים, וכפי שגם זה ידוע מבעלי הכללים
אחה"מ דבריך תמוהים, שהרי לעיל הבאנו שהוא פלוגתא בקבלה, ובפשט הוא מוסכם ע"פ רוב מניין ורוב בניין (עדין לא עיינתי במאמרים). וגם שרק בזוה"ק שהוא תנא אמרינן שיכריע, ולא במקובלים שאנו לוקחים את דבריהם כעוד דעה ולא כהכרעה כלל. אני מציע לכבודו ללמוד טוב את הספר של הגאון הרב ללוש "קבלה והלכה", ויראה בארוך תשובה ברורה להכל, לפי הפשט ולפי הסוד. (ויש עוד בקולמוס הלב הרבה מה להשיב ע"ד הרב הלל וכבר אמרו לי כן כמה וכמה חכמים גדולים מקובלים, ואכ"מ)
 
שהרי לעיל הבאנו שהוא פלוגתא בקבלה,
צריך להבין שכשמדברים על קבלה יש מושגים אחרים.
כמו שבפשט יש מושג של הרשב"א מול המנהיג שהלכה כהרשב"א וכפי שכתב הב"י בהלכות פסוקי דזמרא, וכן הרמב"ם מכריע מול הארח"ח וכדומה - כך בקבלה האר"י והרש"ש מכריעים מול כל חכמי הקבלה האחרים. כך היא מסורת המקובלים, וראיה שהמקובלים עצמם לא חוששים לסב"ל נגד האר"י והרש"ש גם בנידון דידן, וכולם מברכים על אף שיודעים שחלקו על הרש"ש - פוק חזי במקומותם.
הרש"ש הוא המלה האחרונה בקבלה [אצל הספרדים המקובלים] ומבחינתם אין שום דעה אחרת נחשבת. זוהי המציאות ומסורת המקובלים דור אחר דור. מי שיש לו קושיות על זה זה קושיות על המסורת, ולא עלינו תלונותיו.
ולכן כאן חשיב שלפי הקבלה ודאי שיש לומר ולפי הפשט מחלוקת. וכבר ידעת מה שכתב בספר ארץ חיים בכללים שבראש הספר וז"ל
1647259152948.png1647259173237.png
וכבר כתבתי שהמקובלים קיבלו את דברי הרש"ש כמו רבינו האר"י בזמנו, ותל"מ
 
כמו שבפשט יש מושג של הרשב"א מול המנהיג שהלכה כהרשב"א וכפי שכתב הב"י בהלכות פסוקי דזמרא, וכן הרמב"ם מכריע מול הארח"ח וכדומה - כך בקבלה האר"י והרש"ש מכריעים מול כל חכמי הקבלה האחרים. כך היא מסורת המקובלים
ברבנו האר"י הפוסקים הביאו בשמו שאין לומר, וכן ברבנו הרש"ש אי"ז מוכרח שבא מחמת הסוד, שחתן נכדו הרב האג"ן הבין לא כן, וכן הבינו כמה פוסקים מקובלים - ודלא כהרב הלל שהתעלם כדרכו מהם, ודי בזה.
 
ברבנו האר"י הפוסקים הביאו בשמו שאין לומר
משום מה אינך שם לב למה שהנני כותב.
רבינו האר"י לא כתב בזה מאומה. יש 'פרשנות' בדברי רבינו האר"י. והכלל הידוע אצל המקובלים שפרשנות הרש"ש היא המקובלת, וזולתה אין עוד. כדאי שתברר אצל המקובלים את סדר השתלשלות הקבלה אצלם ומה הם מחשיבים. יש לך פשוט חוסר ידיעה בסיסי בענין. לדעת המקובלים אין 'מחלוקת' בדעת האר"י, אלא פשוט בדעתו שיש לומר כדעת הרש"ש. ושוב מי שרוצה לחלוק על מסורת המקובלים דור אחר דור זה ענין אחר.
וכן ברבנו הרש"ש אי"ז מוכרח שבא מחמת הסוד, שחתן נכדו הרב האג"ן הבין לא כן, וכן הבינו כמה פוסקים מקובלים - ודלא כהרב הלל שהתעלם כדרכו מהם, ודי בזה.
הרב הלל לא התעלם, הוא מבין בקבלה מה שאחרים לא מבינים [כמוני וכמוך וכעוד רבנים בדורנו שדנים בדעת רבינו הרש"ש ואין להם ידיעה בעומק הקבלה]. אם קראת את דבריו ואת הסברו בדעת הרש"ש והבנת אותם ויש לך פשט אחר ברש"ש זכותך לכתוב ולומר ולהציע כן לפני היודעים קבלה, אבל כל עוד לא מצאנו בדורנו מישהו שישיב על דברי הרב הלל בקבלה ויכריח שאינו צודק, אין אפשרות לחלוק עליו ללא ידיעה.
זה שהנכד של הרש"ש חלק עליו זה לא אומר שכך היא דעתו האמיתית. אם הנכד של הרב עובדיה חולק עליו - בעוד דור או שתי דורות יגידו שהנה הנכד חלק ולכן..., האם זה אומר משהו? הראיה הברורה היא שלמעשה לא קיבלו את דברי הנכד ולא חששו לסב"ל נגד הרש"ש, ופוק חזי בישיבת המקובלים הנ"ל, ומה מקום לדון בזה כלל? האם אפשר לחי להכחיש את החי?.
 
לדעת המקובלים אין 'מחלוקת' בדעת האר"י, אלא פשוט בדעתו שיש לומר כדעת הרש"ש. ושוב מי שרוצה לחלוק על מסורת המקובלים דור אחר דור זה ענין אחר.
מחילה טעיתי...
מרן החיד"א והרב הלל, הלכה כהרב הלל. הלכתא כבתראי....
[כמוני וכמוך וכעוד רבנים בדורנו שדנים בדעת רבינו הרש"ש ואין להם ידיעה בעומק הקבלה
כבר כתבתי...
כבר אמרו לי כן כמה וכמה חכמים גדולים מקובלים, ואכ"מ)
זה שהנכד של הרש"ש חלק עליו זה לא אומר שכך היא דעתו האמיתית
הנכד של הרש"ש כותב להדיא שסביו לא בא מחמת הסוד.
אתה מוזמן ללמוד ולראות.

וכבר המלצתי לכבודו
אני מציע לכבודו ללמוד טוב את הספר של הגאון הרב ללוש "קבלה והלכה", ויראה בארוך תשובה ברורה להכל, לפי הפשט ולפי הסוד
 
מרן החיד"א והרב הלל, הלכה כהרב הלל. הלכתא כבתראי....
חבל שאתה משתמש בדמגוגיה.
תקרא טוב את דברי הרב הלל שבו הוא מסביר מדוע אין הלכה כהחיד"א בזה נגד הרש"ש, והוא הוא אשר אמרתי שהמקובלים החשיבו את הרש"ש נגד כל האחרונים גם נגד החיד"א. ושוב האם אתה מתוכח עם המסורת של המקובלים? האם הם לא יודעים שהלכה כהחיד"א? מדוע המקובלים ממשיכים לברך ולא חוששים למרן החיד"א? הרב הלל בסך הכל בירר וביאר את מסורת המקובלים [וגם שאר האחרונים] שקיבלו את דברי הרש"ש נגד החיד"א, וביאר מדוע. הוא לא חידש כלום מדיליה.
הנכד של הרש"ש כותב להדיא שסביו לא בא מחמת הסוד.
אתה מוזמן ללמוד ולראות.
את זה כולם יודעים, וגם הרב הלל, הוא הרי כתב את תשובתו כנגד הרב עובדיה ביבי"א. אלא שדבריו של הנכד במחכ"ת אינם נכונים.
האם כל מה שנכד אומר בדעת סבו זה אומר שכך האמת בדעת הסבא. אם כך נשאל את נכדי הרב עובדיה מה דעתם בדעת סביהם ונכריע על פי זה..
 
והוא הוא אשר אמרתי שהמקובלים החשיבו את הרש"ש נגד כל האחרונים גם נגד החיד"א
כאמור הוא מחלוקת במקובלים, וברש"ש אין גילוי להדיא אלא הוא מחלו' בדעתו
האם כל מה שנכד אומר בדעת סבו זה אומר שכך האמת בדעת הסבא
לא אמרתי לקבל את דבריו בגלל שהוא נכד, אלא שאי"ז ברור ברש"ש
 
והכלל הידוע אצל המקובלים שפרשנות הרש"ש היא המקובלת, וזולתה אין עוד.
זה נכון. אבל אמרי' סב"ל במקום שהמנהג נשתרש זה מכבר. וידוע דרכו של מרן במחלוקת הפשט והקבלה שהולכים כהפשט וכהרדב"ז וכידוע.

ולהרב ראובן יוסף מיארה אומר שלא יעזור מאומה בהחולקים נגד מרן ע"ה, שתורת רבם נר לרגליהם באש ובמים.
הן אמת שהתורה לא שייכת לאדם מסוים אך המחלוקת עצמה תישאר כי היא אידאולוגית ומהותית בהשקפה ועוד...
 
ולהרב @ראובן יוסף מיארה אומר שלא יעזור מאומה בהחולקים נגד מרן ע"ה, שתורת רבם נר לרגליהם באש ובמים.
הן אמת שהתורה לא שייכת לאדם מסוים אך המחלוקת עצמה תישאר כי היא אידאולוגית ומהותית בהשקפה ועוד...
אה"נ זה גם מה שאני טוען כלפי הנוקטים כהרש"ש וסיעתם.
המאמרים הנ"ל באים להראות שמה שחשבו שבפשט רוב הראשונים סוברים לא לברך, והמברך היא דעת חיצונית - אינו נכון, ואדרבה משקל הפוסקים והמנהג גם לפי הפשט הוא להיפך, שהאומרים לא לברך הם שינו המנהג הקדום לברך וגם לא ידעו ממנהגי כל קהלות ישראל, ואדרבה גם לפי הפשט יש מקום גדול לברך.
וגם לפי הקבלה אין זו 'מחלוקת' שקולה, אלא עיקר הדעה במקובלים וגם המסורת והמנהג שלהם הוא לברך.
ולכן לא צריכים לצאת בקול רעש גדול ובמילים מפוצצות נגד המברכים, ודי לנו שאין אנו מברכים, אולם לצאת ולומר בלשונות של ברכה לבטלה וכדומה אין לנו
 
אחה"מ דבריך תמוהים, שהרי לעיל הבאנו שהוא פלוגתא בקבלה, ובפשט הוא מוסכם ע"פ רוב מניין ורוב בניין (עדין לא עיינתי במאמרים). וגם שרק בזוה"ק שהוא תנא אמרינן שיכריע, ולא במקובלים שאנו לוקחים את דבריהם כעוד דעה ולא כהכרעה כלל. אני מציע לכבודו ללמוד טוב את הספר של הגאון הרב ללוש "קבלה והלכה", ויראה בארוך תשובה ברורה להכל, לפי הפשט ולפי הסוד. (ויש עוד בקולמוס הלב הרבה מה להשיב ע"ד הרב הלל וכבר אמרו לי כן כמה וכמה חכמים גדולים מקובלים, ואכ"מ)
אני ממליץ ללמוד טוב טוב את התשובה של מרן בשו״ת חזון עובדיה לפני הכל.
 
המאמרים הנ"ל באים להראות שמה שחשבו שבפשט רוב הראשונים סוברים לא לברך, והמברך היא דעת חיצונית - אינו נכון, ואדרבה משקל הפוסקים והמנהג גם לפי הפשט הוא להיפך, שהאומרים לא לברך הם שינו המנהג הקדום לברך וגם לא ידעו ממנהגי כל קהלות ישראל, ואדרבה גם לפי הפשט יש מקום גדול לברך.
וגם לפי הקבלה אין זו 'מחלוקת' שקולה, אלא עיקר הדעה במקובלים וגם המסורת והמנהג שלהם הוא לברך.
עברתי על הקובץ הנ"ל, אך אחה"מ אינם נכונים לעניין ההכרעה. וכבר השיג עליו לנכון הרב כהן שם.
דהנה מ"ש להוכיח מכמה מנהגים שהיו בזמני הראשונים, לא מצא מציאה גדולה, שדברי השב"ל, תניא רבתי, אורחות חיים, אבודרהם, הבתים ועוד. שהביא שם ידועים הם. ונגלו לפחות רובם לעיני מרן והפוסקים ולא התחשבו במנהג זה כלל, וגם הרדב"ז וודאי שמע שיש שנהגו כן ואעפ"כ כתב את דבריו, והיינו שהפוסקים ראו בזה ברכה לבטלה. וגם הראשונים הנ"ל אף שמבואר שהיה מנהג בזמנם מ"מ מבואר להדיא שמדינא לא ס"ל הכי, וכ"כ להדיא בדעתם הפוסקים וכבר הארכתי בזה במקומו בראיות ברורות. (אלא שס"ל שיש למנהג זה סימוכין).
ומה שדייק מהצדה לדרך ועוד אינו נכון כלל כידוע בכללי הפוסקים.
ומ"ש מדברי רס"ג ורע"ג שסתמו וכן מסתימת הראשונים, כבר כתבנו שמרן וגדולי האחרונים לא ראו בזה הערה. וכבר עמד בזה הגר"ח פלאג'י גופיה בלב חיים יעויי"ש. ובדברי הרמב"ם האריכו הפוסקים והמחבר הנ"ל התעלם מזה.
וכן מ"ש מס' המחכים אינו נכון כמבואר למעיין, וכן יש להעיר עוד עמ"ש בכמה מדבריו.
ומ"ש שהטור יתכן שלא ידע מה המנהג שהיה מאריך בתפלה, אלו דברי הבל וכל השמוע יצחק לו.
ויש עוד הרבה להאריך בהאי סוגיא, רק שאניני יודע עד כמה כבודו מונח בסוגיא.
סוף דבר, שכמו בכל הלכה יחפשו המחפשים כל טצדקי לקיים את דבריהם, בדברים שלא עלו כלל על לב רבותינו (שבשלמא להתלות בדברי הרש"ש ניחא למי שמיישר בכל את אורחותיו לפיו. וג"ז עדיף למעיבד כרוה"פ ובמק"א הארכתי). וגם אם נניח במונח שיש קהילות בראשונים שנהגו לומר, מ"מ הרי רוב ככל הראשונים סוברים לא כן, והתעלמו ממנהג זה, ויש לנו י"ח ראשונים, ונ"ד מגדולי האחרונים, שלדעתם "מעולם לא נתקנה לאמרה". והמברך נכנס בקום ועשה לברכה לבטלה. והיכן נעלם הכלל של סב"ל. ומה שנתלים במנהג, הרי גם בק"ק היה מנהג והרב האג"ן ביטלו באתריה דהרש"ש, שהרי יש בזה שמץ איסור, ומאחר שהמנהג השתנה לטיבותא ברוב ככל המקומות בארץ ובעולם (גם אם היה מנהג לאמרה) כמו שהבאנו במק"א מהפוסקים ראשונים ואחרונים (וגם הה"כ נ' שמודה שהשתנה ברוב המקומות למעליותא), א"כ מה שתיקנו שוב לאמרו חשיב נתקן בחשש איסור, ורשאי גדול שבדורו לבטלו. כ"ש שהוא נגד מרן.
והמיישב צריך להתבונן היטב, בג' טענות אלו, של סב"ל ומנהג איסור. וכן שהפוסקים הראשונים ומרן היה לעניהם המנהג ואעפ"כ התעלמו ממנו כליל.
 
עברת על המאמר מקופיא ולא עמדת על הנקודה העיקרית בשורש וחקר המנהגים.
עיקר הנקודה היא כזו. ושים לב בדיוק הדברים והתבונן בהם הרבה.
האם היה מי מחכמי ישראל שידע שהמנהג ב'כל' קהיחות ישראל היה לברך ברכה זו?
זה שכל אחד ידע שבאיזו קהלה נהגו כן זה ידוע, אולם כמו שאתה עכשיו לא מתפעל מזה גם הם לא התפעלו. כיון שכל אחד חשב שזה מנהג מקומו והוא מנהג בטעות, אבל לומר ש'כל'' עם ישראל טעה זהו דבר שאף אחד לא מעלה בדעתו. ואם היה אחד מהפוסקים יודע שכך היה מנהג כל ישראל ההתיחסות היתה אחרת
 
המנהג בכל המקומות היה מחמת סיבה אחת שלא ידעו את דברי רב נסים גאון, ולכן התחיל והמשיך לזמן הראשונים. ולכן אף אחד לא התפעל
תתבונן היטב בדברי הרב כהן...
 
המנהג של כולם היה עוד לפני רב ניסים גאון. צריך קצת ידע בחקר המנהגים ובהבנתם.
רב ניסים גאון הוא זה שלא ידע שהמנהג בכל קהלות ישראל כולל בבל וארץ ישראל ואיטליה שהם קהלות קדומות מאוד לומר ולכן הוא זה שחידש מדנפשיה נגד כל קהל ישראל.
 
וגם שמרן הב"י היו על שלחנו דברי השבה"ל, אבודרהם, אורחות חיים, שו"ת רש"י (ראה ב"י סי' תנא) ועוד. וידע שכן נהגו בכמה וכמה קהילות, וס"ל שאין מכאן ראיה.
 
חזור
חלק עליון