המאמרים הנ"ל באים להראות שמה שחשבו שבפשט רוב הראשונים סוברים לא לברך, והמברך היא דעת חיצונית - אינו נכון, ואדרבה משקל הפוסקים והמנהג גם לפי הפשט הוא להיפך, שהאומרים לא לברך הם שינו המנהג הקדום לברך וגם לא ידעו ממנהגי כל קהלות ישראל, ואדרבה גם לפי הפשט יש מקום גדול לברך.
וגם לפי הקבלה אין זו 'מחלוקת' שקולה, אלא עיקר הדעה במקובלים וגם המסורת והמנהג שלהם הוא לברך.
עברתי על הקובץ הנ"ל, אך אחה"מ אינם נכונים לעניין ההכרעה. וכבר השיג עליו לנכון הרב כהן שם.
דהנה מ"ש להוכיח מכמה מנהגים שהיו בזמני הראשונים, לא מצא מציאה גדולה, שדברי השב"ל, תניא רבתי, אורחות חיים, אבודרהם, הבתים ועוד. שהביא שם ידועים הם. ונגלו לפחות רובם לעיני מרן והפוסקים ולא התחשבו במנהג זה כלל, וגם הרדב"ז וודאי שמע שיש שנהגו כן ואעפ"כ כתב את דבריו, והיינו שהפוסקים ראו בזה ברכה לבטלה. וגם הראשונים הנ"ל אף שמבואר שהיה מנהג בזמנם מ"מ מבואר להדיא שמדינא לא ס"ל הכי, וכ"כ להדיא בדעתם הפוסקים וכבר הארכתי בזה במקומו בראיות ברורות. (אלא שס"ל שיש למנהג זה סימוכין).
ומה שדייק מהצדה לדרך ועוד אינו נכון כלל כידוע בכללי הפוסקים.
ומ"ש מדברי רס"ג ורע"ג שסתמו וכן מסתימת הראשונים, כבר כתבנו שמרן וגדולי האחרונים לא ראו בזה הערה. וכבר עמד בזה הגר"ח פלאג'י גופיה בלב חיים יעויי"ש. ובדברי הרמב"ם האריכו הפוסקים והמחבר הנ"ל התעלם מזה.
וכן מ"ש מס' המחכים אינו נכון כמבואר למעיין, וכן יש להעיר עוד עמ"ש בכמה מדבריו.
ומ"ש שהטור יתכן שלא ידע מה המנהג שהיה מאריך בתפלה, אלו דברי הבל וכל השמוע יצחק לו.
ויש עוד הרבה להאריך בהאי סוגיא, רק שאניני יודע עד כמה כבודו מונח בסוגיא.
סוף דבר, שכמו בכל הלכה יחפשו המחפשים כל טצדקי לקיים את דבריהם, בדברים שלא עלו כלל על לב רבותינו (שבשלמא להתלות בדברי הרש"ש ניחא למי שמיישר בכל את אורחותיו לפיו. וג"ז עדיף למעיבד כרוה"פ ובמק"א הארכתי). וגם אם נניח במונח שיש קהילות בראשונים שנהגו לומר, מ"מ הרי רוב ככל הראשונים סוברים לא כן, והתעלמו ממנהג זה, ויש לנו י"ח ראשונים, ונ"ד מגדולי האחרונים, שלדעתם "מעולם לא נתקנה לאמרה". והמברך נכנס בקום ועשה לברכה לבטלה. והיכן נעלם הכלל של סב"ל. ומה שנתלים במנהג, הרי גם בק"ק היה מנהג והרב האג"ן ביטלו באתריה דהרש"ש, שהרי יש בזה שמץ איסור, ומאחר שהמנהג השתנה לטיבותא ברוב ככל המקומות בארץ ובעולם (גם אם היה מנהג לאמרה) כמו שהבאנו במק"א מהפוסקים ראשונים ואחרונים (וגם הה"כ נ' שמודה שהשתנה ברוב המקומות למעליותא), א"כ מה שתיקנו שוב לאמרו חשיב נתקן בחשש איסור, ורשאי גדול שבדורו לבטלו. כ"ש שהוא נגד מרן.
והמיישב צריך להתבונן היטב, בג' טענות אלו, של סב"ל ומנהג איסור. וכן שהפוסקים הראשונים ומרן היה לעניהם המנהג ואעפ"כ התעלמו ממנו כליל.