פשוט גאון - תואר חדש בפורום, ולפי דבריו נמצאו דברי הגרש"ש סותרים זל"ז באותו קטע, או אולי יאמר הגאון הפשוט שפשוט הגרש"ש חזר בו מדבריו הראשונים...
ואבאר:
ז"ל הגרש"ש: ולכן אקוה אשר גם בהוצאת ספרי זה להפיצו לרבים יחנני הטוב והמטיב למשוך את לב העמלים "בעומק הלכה" (א"כ דיבר הכתוב על ענייני הלכה ולא על ענייני חסידות), להגות בו ולהוסיף לקח ויהיה חלקי עמהם סלה והנה אדע שספרי זה לא יהיה מקובל לכל, "כי הרבה לומדים לא הורגלו להגות בדרך העיון "כפי דרך העיון הסובב והולך ברוב הענינים הנאמרים בספרי זה" (בספרי זה דייקא - אכן יש שיודעים לפלפל אבל לא כפי דרך העיון בספרי זה, עיין ערך האומרים שבספרי מרן פאה"ד יש רק בקיאות, ולא יודעים שהעיון האמיתי זה כפי שמובא בספרי הרב זיע"א, ואם לא רואים בו העיון ז"א שלא התחילו להבין דבריו, וידעתי שתאמר לי אני לא מאלה וכדומה מלים מעין אלה, בהיותך חושבני לתמים, אבל קבל האמת), שהרבה דרכים לתורה וכל אחד מוצא טעם לפי הרגלו, ועוד לזה שרוב הענינים המתבארים בו הם ענינים הדרושים עיון ויגיעה, ולא יתפסו גם בלב מבין בהבטה בעלמא, "ולא כל אדם רוצה לתלות החסרון בעצמו מחמת עומק המושג וחסרון המשיג". ושמעתי דבר נאה ומתקבל בשם גיסי המנוח הרה"ג מוה"ר שלמה זלמן בהר"ר קלמן אבעל מטעלז בהא דמסופר בגמ' בבא קמא כ בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר דרב חסדא בעי מרמי בר חמא, והשיב לו לכי תשמש לי שקל סודרא כרך ליה, דבהשקפה ראשונה מתמיה, וביאר הרב הנ"ל שהענין הוא "שבדבר שצריך עיון ויגיעה תלוי עיקר הדבר אם המתלמד מאמין במעלת המלמדו אז אם לא יבין בראשונה יתלה החסרון בעצמו ויוסיף אומץ ליגע את עצמו ואז יבין באחרונה אבל אם דברי המלמדו קלים בעיניו ולא שוה לו להתאמץ לעמול בהם אז אם לא יקבל הדברים במשקל הראשון יניחם או יבטלם בלבו ודיו" (מעניין שידידנו הי"ו לא ראה לנכון להדגיש קטע זה, כאילו אם לא ידגישו נחשוב שלא אמרם הרב המחבר) ולכן כאשר ידע רמי בר חמא את עומק הענין שרצה ללמדו לא רצה ללמדו עד שיתאמת לו שרב חסדא משתוקק להתלמד ממנו כתלמיד מרב ולכן לא למדו הדבר עד שישמש אותו כתלמיד לרב ודברי פי חכם חן. וכו'
"וכן אחשוב שרק אלה אשר ייקרו דברי בטרם ראום או שמעום ימצאו חפץ להגות בספרי זה, וישוו בעיניהם גם להעמיק עיונם אם גם לא יבינום במשקל ראשון ואז יקבלו דברי בעזרת ה" (אולי כת"ר יסביר לנו גם קטע זה, למה המחבר רוצה שיקבלו דבריו, הרי אין סתימת פיות בתורה"ק), אבל ראוי לידע ולהתבונן לדעתי מה שאמרו ז"ל חגיגה ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, ומסיק הש"ס לא קשיא הא בגדול הא בקטן, וראוי להבין לפי"ז איך סתים רבי יוחנן דבריו שדבריו רק בקטן ולא בגדול, וי"ל דכאשר נדקדק מה שאמר רבי יוחנן יבקשו תורה מפיהו ולא אמר ילמדו ממנו, דבאמת הלומד מחבירו אינו לומד מפי המלמדו, אלא שומע ושוקל בפלס שכלו והוא מבין הדבר, וזה אינו לומד מפי המלמדו רק משכל של המלמד, ותורה מפה נחשבת אם מקבל הדברים כפי ששמע בלי בקורת, ועל ענין זה אמר רבי יוחנן שלקבל תורה מפה אינו ראוי רק אם הרב דומה למלאך ה' צבאות,
ולפי"ז מרומז בדברי רבי יוחנן הבדל בין קטן לגדול, דקטן לומר תורה מפה שאינו ראוי לבקר מה לקרב ומה לרחק, וגדול שיש בכוחו לבקר אינו לומד תורה מפה (הבנת מה כתוב כאן?! אז אסביר, כאשר קטן לומד מפי גדול מוטל עליו לעמול בדבריו וגם אם לא יבינם בראשונה יוסיף ליגע ואז יבינם במשקל אחרון וכנ"ל כל האריכות, אבל כאשר גדול לומד ויש בכוחו לבקר את חבירו הגדול, והוא באופן שאין מרחקו שמים וארץ בידיעת התורה כמו שמצוי כזה בדורינו רבנים זוטרים שמשווים עצמם לגדול מהם עשרת מונים, אזי צריך לעמול ולא לסמוך על סברת חבירו, כלשון הגרש"ש לעיל (וודאי שאין הכוונה לחבירו דייקא אלא ר"ל שכחו גדול לחלוק ואינו בגדר רב ותלמיד, או אינו בגדר קטן ביחס לגודלו של הנחלק עמו).
וכמו כן ראוי לעורר לכל ההוגה בספרי אחרונים, שלא ילמדו תורה מפיהם, שלא לעשות יסוד מכל האמור בדבריהם טרם יבקרו היטב את דבריהם (אכן, אחר שהבנו את כל דבריו למעלה, גם קטע זה מאוד מובן, כי באמת מי שאינו בגדר קטן הלומד מהגדול כדוגמת תלמיד ורב, אזי ודאי שצריך לבקר היטב את דברי אותו מחבר) , וכעין זכר לדבר זה יש ללמוד מהא דאמרינן בגמ' בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים דאמר רבי חייא אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל ומפרש שם שהיה זורע פשתים ומגדל נישבי וצד צבאים ועושה קלפים וכותב חומשים לרמז דכל מה שיש בכוחנו להחל מהתחלת התורה עלינו לעשות בעצמנו לפי ערך שהורשה לנו לחקור ולהתבונן ולא לסמוך על דברי הגדולים שקדמונו (ודאי, וכנ"ל),
וגילוי דעתי זאת יהיה לי להכרעת כף זכות להוגים בספרי אם ימצאו דברי סותרים לדברי גדולים שקטנם עבה ממתני, או שכוונתי לדברי גדולים ולא הבאתי דבריהם, או שהבאתי דבריהם ודחיתי אותם, כי לרגלי הלך נפשי בדרך הלמוד כאמור עיינתי מעט בספרי אחרונים כי ספרי זה אינו ספר שו"ת רק ביאור הלכות אשר שקול הדעת החפשי הורשה בזה לכל העוסקים בעיון הראוי ומועיל. עכל"ק.
&&&&&&&&&&&&&&
אני כמו חברי הכותבים כאן רואים את דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א כרבו הדומה למלאך ה', ולפ"ז הגדרת וההתייחסות הנכונה לדבריו ולפסקיו (לפחות לפי הבנת הגרש"ש) לקבל הדברים בלי בקורת, וכלשונו: ותורה מפה נחשבת אם מקבל הדברים כפי ששמע בלי בקורת, ועל ענין זה אמר רבי יוחנן שלקבל תורה מפה אינו ראוי רק אם הרב דומה למלאך ה' צבאות. עכ"ל. ועם כל זאת אולי יאמר האומר מה וכי יש סתימת פיות בתורתינו הקד', ע"ז עונה הגרש"ש ודאי שלא, וצריך לעמול על דבריו וליגע בעומק הדברים ואז אם לא יבין במשקל ראשון יבין במשקל אחרון. (ואגב זה בדוק ומנוסה), ז"א צריך לקבל את דבריו, אבל מאידך מותר ואף מצוה רבה איכא להבינו כראוי, וזה מגיע רק כאשר מכיר את פחיתות מקומו ומעלת המלמדו. הלא"ה זה לא יגיע. וכמ"ש הגרש"ש לעיל. וזאת הסיבה שמצוי בדורינו חכמים בעיניהם שמרבים לחלוק על מרן זיע"א, ודו"ק.
