האם יש מקור ב"יביע אומר" להקלה בדיבור בין דודה לאחיין?

[יעקב זאנו]

שלום וברכה,

מישהו מכיר ציטוט מדויק מתוך "יביע אומר" או ספר אחר של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, המתייחס לשאלה האם יש להקל ביחסי דיבור בין דודה ואחיין, כאשר אין בכך חשש חיבה יתרה או הרגל עבירה.

האם הרב הזכיר זאת במפורש באחד מתשובותיו? ואם כן, באיזה חלק וסימן ניתן למצוא זאת?

תודה רבה לכל מי שיוכל להפנות אותי למקור מדויק!

 

[אבי רביבו]

אין לי מקור ביביע אומר, אבל יש ראיה מהרמב"ם אם זה יעזור...
"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" (איסו"ב כא ו).
ומשמע מלשונו שרק מעשה חיבוק דהוי חיבה יתירה, אך שאר דיבורים בעלמא שרי.

 

[ע"ה ס"ט]

אין לי מקור ביביע אומר, אבל יש ראיה מהרמב"ם אם זה יעזור...
"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" (איסו"ב כא ו).
ומשמע מלשונו שרק מעשה חיבוק דהוי חיבה יתירה, אך שאר דיבורים בעלמא שרי.

ויש מקור הפוך מהמשנה "ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום".

 

[שילה אפרהימי]

ובוטל מדברי תורה

 

[אבי רביבו]

ואל תרבה שיחה עם האשה

א. הפשטות היא "אל תרבה", לא שלא ידבר כלל. ובזה כו"ע מודו שלא ידבר המון.
ב. לפלפולא בלבד!!!

ספוילר

מלבד זאת, הפשט במשנה הוא כך:
לשון הרמב"ם בפירוש המשניות: "ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל, מפני זה אמר שהרבות השיחה עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו, רוצה לומר שיקנה פחיתות מידות לנפשו והוא רוב התאוה."
ולכן עד כמה שלא שייך טעם זה, לא יהיה איסור.

 

[יעקב זאנו]

בחוט השני כתב כך:

 

[אמונה ובטחון]

שלום וברכה,

מישהו מכיר ציטוט מדויק מתוך "יביע אומר" או ספר אחר של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, המתייחס לשאלה האם יש להקל ביחסי דיבור בין דודה ואחיין, כאשר אין בכך חשש חיבה יתרה או הרגל עבירה.

האם הרב הזכיר זאת במפורש באחד מתשובותיו? ואם כן, באיזה חלק וסימן ניתן למצוא זאת?

תודה רבה לכל מי שיוכל להפנות אותי למקור מדויק!

כמדומני שדן בזה בילקו"י הל' שבת כרך א' באחד מהחלקים.

 

[בנימין לוריא]

כמדומני שדן בזה בילקו"י הל' שבת כרך א' באחד מהחלקים.

מסתמא כוונתך למש"כ בילקו"י שבת כרך א' ח"ג עמ' תקכ"ד-תקל"ג. וכן הוא בילקוט טהרה עמ' ע"ט-פ"ח.

 

[אמונה ובטחון]

מסתמא כוונתך למש"כ בילקו"י שבת כרך א' ח"ג עמ' תקכ"ד-תקל"ג. וכן הוא בילקוט טהרה עמ' ע"ט-פ"ח.

יתכן, איני זוכר כעת בע"פ היכן זה

 

[ע"ה ס"ט]

א. הפשטות היא "אל תרבה", לא שלא ידבר כלל. ובזה כו"ע מודו שלא ידבר המון.
ב. לפלפולא בלבד!!!

ספוילר

מלבד זאת, הפשט במשנה הוא כך:
לשון הרמב"ם בפירוש המשניות: "ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל, מפני זה אמר שהרבות השיחה עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו, רוצה לומר שיקנה פחיתות מידות לנפשו והוא רוב התאוה."
ולכן עד כמה שלא שייך טעם זה, לא יהיה איסור.

לפי"ז ודאי שמותר לדבר איתה כמו שמותר לדבר עם כל אישה.

 

[אבי רביבו]

לפי"ז ודאי שמותר לדבר איתה כמו שמותר לדבר עם כל אישה.

ברור שיש בזה דרגות, הרי אדם לא ידבר עם אשה זרה כמו שהוא מדבר עם אשתו....
רק באתי לומר שדודתו יותר קל משאר נשים, אבל פשיטא ופשיטא שאין להרבות.