האם מנהגי בגדד הושפעו מהאשכנזים כטענת הרב נתיבי עם?

אחר המחילה, במקום לשאול היה לכבודו לפתוח ולראות הדברים במלואם.
לך נא ראה בברכי יוסף (סי' תרנד ס"ק ב) שכתב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג. ושכ"כ בס' נחפה בכסף, שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע"ב. וסיים שאחר זמן הגיע אליו שו"ת מן השמים שכתב לברך וכ' החיד"א, לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם.
וביאר בשו"ת יוסף אומץ, סי' פב, כ' שמנהג קדום בירושלים לברך, והוסיף, והגם שמרן ז"ל פסק שלא יברכו, נראה ודאי שאילו מרן ז"ל שלטו עיניו הקדושות בתשו' ר"י ממרויש, דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים, ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא, כיון שיש הרבה גדולים בפוסקים דס"ל שיברכו, אהני לן לפסוק כמותן, כיון דאית לן סייעתא דשמיא. עכ"ל.

למותר לציין שביבי"א השיב על גוף דבריו באורך גדול, אבל רואים גם את היחס שלו לדברי מרן, וגם את הנימוק ההלכתי המבואר היטב למה נתן פתח לדבר ולהבנתו לא סתר את מרן.
זכרתי רק הברכי יוסף, ולא דבריו ביוסף אומץ.
 
במטותא ילמדנו רבינו, היכן מובא דבר זה בספרי הגאון חיד"א ז"ל.
ליתר דיוק, בספר דברים אחדים (דרוש ו, כו ע"ב), ובספר שם הגדולים (מע' ספרים אות ט) כתב שהעושה כקולת מור"ם נגד מרן צריך תשובה וכפרה.
ובהלכות פסח (מחזיק ברכה סי' תסז סק"ה) כתב שהמחמיר יחמיר בביתו ובחומותיו, אבל מי שהגיע להוראה יורה כפי הדין דוקא. ואת זה כתב על איסור חמץ וכפי שהרחיב שם על תוקף חומרתו יותר מכל איסורים שבתורה!
וכתב החקרי לב (חו"מ מהדו' בתרא דף קפ ע"ג): ולדידי חזי לי דמ"ש החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), שאף שקיבלנו הוראות מרן בדיני איסור והיתר חוששים לכתחילה להחמיר כדעת הרמ"א, אין כוונתו בזה אלא לת"ח בתוך ביתו וחומותיו, שהוא רשאי להחמיר על עצמו, אבל המורה הוראות לרבים, אינו רשאי אפי' להחמיר לפסוק נגד דעת מרן, כיון שמרן הוא מרא דאתרא, ונתפשטו פסקיו בכל ישראל, ושכן דעת האחרונים. ע"כ.
ומיותר לציין כמה כתבו שקיבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר. וכבר נודעו דברי מהר"י פראג'י שהמחמיר נגד המרא דאתרא הוא מזלזל בכבוד רבו.
נ.ב. על האורך הנ"ל בנושא פסקי החיד"א בספריו, שיש לחלק בין הוראה לבין הנהגת האדם עצמו וכו', יודגש שאין זה אלא מיעוטא דמיעוטא ממש בטל באלף אלפים פסקים שכתב, שצריך להגיע לזה. כי בד"כ לא חולק על מרן, וגם שנראה שחלק יש הסברים הוגנים כמו שציונו חלקם לעיל. ורק שארית הפליטה שכמעט ואיננה בנמצא, י"ל כנ"ל שזה לאדם עצמו ולא להוראה לאחרים. כמו שגילה דעתו בעצמו בספר ובע"פ חילוק זה. וכהבנת הראש"ל החק"ל.
 
ליתר דיוק, בספר דברים אחדים (דרוש ו, כו ע"ב), ובספר שם הגדולים (מע' ספרים אות ט) כתב שהעושה כקולת מור"ם נגד מרן צריך תשובה וכפרה.
ובהלכות פסח (מחזיק ברכה סי' תסז סק"ה) כתב שהמחמיר יחמיר בביתו ובחומותיו, אבל מי שהגיע להוראה יורה כפי הדין דוקא. ואת זה כתב על איסור חמץ וכפי שהרחיב שם על תוקף חומרתו יותר מכל איסורים שבתורה!
וכתב החקרי לב (חו"מ מהדו' בתרא דף קפ ע"ג): ולדידי חזי לי דמ"ש החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), שאף שקיבלנו הוראות מרן בדיני איסור והיתר חוששים לכתחילה להחמיר כדעת הרמ"א, אין כוונתו בזה אלא לת"ח בתוך ביתו וחומותיו, שהוא רשאי להחמיר ע"ע, אבל המורה הוראות לרבים, אינו רשאי אפי' להחמיר לפסוק נגד דעת מרן, כיון שמרן הוא מרא דאתרא, ונתפשטו פסקיו בכל ישראל, ושכן דעת האחרונים. ע"כ.
ומיותר לציין כמה כתבו שקיבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר. וכבר נודעו דברי מהר"י פראג'י שהמחמיר נגד המרא דאתרא הוא מזלזל בכבוד רבו.
נ.ב. על האורך הנ"ל בנושא פסקי החיד"א בספריו, שיש לחלק בין הוראה לאדם עצמו וכו', יודגש שאין זה אלא מיעוטא דמיעוטא ממש בטל באלף אלפים פסקים שכתב, שצריך להגיע לזה. כי בד"כ לא חולק על מרן, וגם שנראה שחלק יש הסברים הוגנים כמו שציונו חלקם לעיל. ורק שארית הפליטה שכמעט ואיננה בנמצא, י"ל כנ"ל שזה לאדם עצמו ולא להוראה לאחרים. כמו שגילה דעתו בעצמו בספר ובע"פ חילוק זה. וכהבנת הראש"ל החק"ל.
הכל הובא ביבי"א.
 
ליתר דיוק, בספר דברים אחדים (דרוש ו, כו ע"ב), ובספר שם הגדולים (מע' ספרים אות ט) כתב שהעושה כקולת מור"ם נגד מרן צריך תשובה וכפרה.
לעיל כתבת בשם הגחיד'א ז"ל "שהמחמיר נגד מרן צריך תשובה וכפרה", וכעת פנים חדשות באו לכאן, וזה על מיקל נגד מרן.
ובהלכות פסח (מחזיק ברכה סי' תסז סק"ה) כתב שהמחמיר יחמיר בביתו ובחומותיו, אבל מי שהגיע להוראה יורה כפי הדין דוקא. ואת זה כתב על איסור חמץ וכפי שהרחיב שם על תוקף חומרתו יותר מכל איסורים שבתורה!
מחילה אין שם זכר למרן ז"ל ואדרבא עודד שם להחמיר בעניני פסח.
נ.ב. על האורך הנ"ל בנושא פסקי החיד"א בספריו, שיש לחלק בין הוראה לבין הנהגת האדם עצמו וכו', יודגש שאין זה אלא מיעוטא דמיעוטא ממש בטל באלף אלפים פסקים שכתב, שצריך להגיע לזה. כי בד"כ לא חולק על מרן, וגם שנראה שחלק יש הסברים הוגנים כמו שציונו חלקם לעיל. ורק שארית הפליטה שכמעט ואיננה בנמצא, י"ל כנ"ל שזה לאדם עצמו ולא להוראה לאחרים. כמו שגילה דעתו בעצמו בספר ובע"פ חילוק זה. וכהבנת הראש"ל החק"ל.
לעיל צירפתי לך קובץ מהמאסף ישורון, בו הובאו עשרות מקומות שהחמיר נגד מרן, ולא יועילו שם כל התירוצים והדחוקים, עיי"ש.
 
מחילה ממך. אתה נתפס למילים וחייב לענות. זה לא פעם ראשונה. חבל.
לעיל כתבת בשם הגחיד'א ז"ל "שהמחמיר נגד מרן צריך תשובה וכפרה", וכעת פנים חדשות באו לכאן, וזה על מיקל נגד מרן.
לא על תשובה וכפרה עומד העולם, עיקר השאלה מה צריך לעשות, נכון שלגבי תשובה וכפרה החיד"א דיבר על מיקל נגד מרן [והמעיין יראה שהסיבה לזה, רק מפני שהשאיל דברי הפנים מאירות לאשכנזי שמיקל נגד הרמ"א שצריך תשובה וכפרה, ולא בגלל שנחת לדון מה צריך תשובה ומה לא. ומ"מ אין זה מוכרח. ומ"מ אין זה משנה לנדון], וכבר הארכנו כדברי החקרי לב המפורשים שהבין בדעת החיד"א שאין להורות נגד מרן אפי' להחמיר.
מחילה אין שם זכר למרן ז"ל ואדרבא עודד שם להחמיר בעניני פסח.
כן משמעות דברי החיד"א כמו שהבין בחזון עובדיה שאין להחמיר נגד עיקר הדין. וממ"ש החיד"א בכמה דוכתי שקיבלנו הוראות מרן, משמע שלפחות שורת הדין כדבריו, ואין להזניח העושה כמרן. לפחות.
ומה שכתבת: אדרבא עודד שם להחמיר בעניני פסח. הוצאת דברינו מהקשרם, כי הנדון שלנו לא על להחמיר לעצמו, שכתבנו כמה פעמים שבזה נכון הדבר שכתב להחמיר, ואין להכחיש המוחש, ואף אחד לא חשב אחרת. אלא הנדון על להורות לאחרים, שבזה דעת החיד"א שאין להחמיר יותר מהדין, ואפי' בדיני חמץ החמור מכל איסורי התורה.
לעיל צירפתי לך קובץ מהמאסף ישורון, בו הובאו עשרות מקומות שהחמיר נגד מרן, ולא יועילו שם כל התירוצים והדחוקים, עיי"ש.
על המקומות ששאלת, טרחתי להראות לך, שאף על פי שחשבת שחלק על מרן, הוברר הדבר שלא חלק! וגם ב"כמה עשרות מקומות" שחלק, כבר הארכתי לעיל שלא חסר סיבות למה לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואין זה סותר קבלת הוראות מרן המוחלטת. והדבר היחיד שבעיניך דחוק, זה החילוק בין לעצמו ללאחרים, וע"ז כתבתי שכמעט ולא נצרכים להגיע לזה, ובמעט מקומות שכן, שהם בודדים ממש ובטלים באלף אלפי אלפים של הלכות, כבר הראיתיך שהחקרי לב השתמש בזה.

ואחר המחילה החוזרת, אינני רואה טעם לטחון קמח טחון. ולעת עתה אעצור כאן.
 
בזכרוני שכתב כן באריכות בספר שם בצלאל. (ואמ"א).
מחילה, שם כתב שאע"פ שקיבלנו הוראות מרן ז"ל היינו בפסקיו ולא בכלליות, דאם תמצא למשל דבר שאין בו גילוי בדעת מרן ז"ל לא נלך ונחפש מה דעת ג' עמודי הוראה, ונכריע כתרי מגו תלת עיי"ש.
 
כמדומה שלגבי הברכי יוסף יש איזה גילוי דעת של החיד"א שכל מקום שלא כותב וכן עיקר אין ראיה שמסכים דברי הפוסק שהביא. ואיני זוכר המקור.
נקטתי ברכי יוסף כדוגמא בעלמא.
 
מחילה, שם כתב שאע"פ שקיבלנו הוראות מרן ז"ל היינו בפסקיו ולא בכלליות, דאם תמצא למשל דבר שאין בו גילוי בדעת מרן ז"ל לא נלך ונחפש מה דעת ג' עמודי הוראה, ונכריע כתרי מגו תלת עיי"ש.
כעת רואה אני שהספר הנ"ל נמצא באוצר וראה שם סימן לה אות ב' שכתב כן בדעת החיד"א ועוד דמה שאמרו שמרן ממאתים רבנים נסמך היינו לעניין הכלל שלו שהולכים בתר ג' עמודי ההוראה ובזה מיישב דברי הרבה פוסקים שכתבו שקיבלנו הוראותיו ואע"פ כן נטו מדבריו בהרבה מקומות וראה לשונו שם ד"ה הרי. אין לי הזמן לעיין שם מה העלה למסקנה אבל והוא לכאורה מה שביקשתה למצוא ע"ש.
 
נערך לאחרונה:
בס"ד

מצורף תגובה לדברי הרב לשמור ולעשות
האירני מי שאינו יכול להגיב באשכול זה -
מ"ש החקרי לב (דק"פ ע"ג) שכוונת החיד"א דווקא להחמיר לעצמו ולא להורות לרבים, ע"ש.
דברי החק"ל צריכים תלמוד טובא, כי החק"ל איירי ע"ד החיד"א בברכ"י (חו"מ סי' כה אות ו) שכתב בזה"ל: ואנן בני א"י בתר מרן גרירנא, אם לא שהיה לחומרא, דראוי לחוש להחמיר, ומ"מ אין למחות ח"ו בעושה כפסק מרן, ע"כ.
ודוק היטב בלשונו, "אין למחות" במי שעושה כפסק מרן ז"ל, וכיצד אפשר לפרנס לשון זו לומר שכל כוונת החיד"א להורות לעצמו בביתו ולא לאחרים, ודברי החק"ל צע"ג.
ובאמת שכבר הכף החיים (סי' תסח אות נח) אחר שהביא דברי החק"ל הנ"ל, כתב לדחות דבריו בזה"ל, "משאר דברי החיד"א הנז"ל משמע דבאיסור והיתר יש להחמיר לכתחילה אף להורות, וכ"ש אם גם האחרונים מסכימים להחמיר או לאסור" וע"ש עוד.
גם בספר ארץ חיים בקו' הכללים כלל יב, כ' להשיג ע"ד החק"ל הנ"ל, כי מדברי החיד"א בשו"ת חיי"ש ח"ב סט"ו מבואר להיפך, ועוד הביא מכ"ד מד' החיד"א שמבואר היפך מה שפירש בכוונתו החק"ל, ע"ש.

עוד -
ומ"ש בשם מהר"י פראג'י על קבלת הוראות מרן - לצטט דבריו

ז"א, דברי מהר"י פראג'י (סי' נט) איירי על קבלת הוראות הרמב"ם, שלימדם תורה, וע"ש החילוק בין רב שלימד תורה בפועל למי שלא, ע"ש. וק"ל.
ועל כולנה, מהר"י פראג'י גופיה חולק על מרן במקומות אחרים, ראה למשל סי' ג וסי' שחולק על מרן ז"ל.
ובספר עדות ביהוסף הביא דברי העין יצחק (עמוד קה ד,ה והנה) שהודה שאין כוונת מהר"י פראג'י על מרן אלא על הרמב"ם, אלא שכתב דאין חילוק, ושם בספר הנ"ל האריך להעתיק כל לשונות מהר"י פראג'י (וגם לרבות סי' נו) שיש חילוק גדול לדעתו (של מהר"י פראג'י) בין קבלת הוראות הרמב"ם להוראות מרן, ועוד הביא בספר הנ"ל מקומות אחרים שמהר"י פראג'י חולק על מרן ז"ל.

והנה אחרי הנ"ל כל הההודעות האמורות של הרב לשמור ולעשות יש לעמוד על דבריו, כמו שיראה הרואה, וקיצרתי
 
בס"ד

מצורף תגובה לדברי הרב לשמור ולעשות
האירני מי שאינו יכול להגיב באשכול זה -
מ"ש החקרי לב (דק"פ ע"ג) שכוונת החיד"א דווקא להחמיר לעצמו ולא להורות לרבים, ע"ש.
דברי החק"ל צריכים תלמוד טובא, כי החק"ל איירי ע"ד החיד"א בברכ"י (חו"מ סי' כה אות ו) שכתב בזה"ל: ואנן בני א"י בתר מרן גרירנא, אם לא שהיה לחומרא, דראוי לחוש להחמיר, ומ"מ אין למחות ח"ו בעושה כפסק מרן, ע"כ.
ודוק היטב בלשונו, "אין למחות" במי שעושה כפסק מרן ז"ל, וכיצד אפשר לפרנס לשון זו לומר שכל כוונת החיד"א להורות לעצמו בביתו ולא לאחרים, ודברי החק"ל צע"ג.
ובאמת שכבר הכף החיים (סי' תסח אות נח) אחר שהביא דברי החק"ל הנ"ל, כתב לדחות דבריו בזה"ל, "משאר דברי החיד"א הנז"ל משמע דבאיסור והיתר יש להחמיר לכתחילה אף להורות, וכ"ש אם גם האחרונים מסכימים להחמיר או לאסור" וע"ש עוד.
גם בספר ארץ חיים בקו' הכללים כלל יב, כ' להשיג ע"ד החק"ל הנ"ל, כי מדברי החיד"א בשו"ת חיי"ש ח"ב סט"ו מבואר להיפך, ועוד הביא מכ"ד מד' החיד"א שמבואר היפך מה שפירש בכוונתו החק"ל, ע"ש.

עוד -
ומ"ש בשם מהר"י פראג'י על קבלת הוראות מרן - לצטט דבריו

ז"א, דברי מהר"י פראג'י (סי' נט) איירי על קבלת הוראות הרמב"ם, שלימדם תורה, וע"ש החילוק בין רב שלימד תורה בפועל למי שלא, ע"ש. וק"ל.
ועל כולנה, מהר"י פראג'י גופיה חולק על מרן במקומות אחרים, ראה למשל סי' ג וסי' שחולק על מרן ז"ל.
ובספר עדות ביהוסף הביא דברי העין יצחק (עמוד קה ד,ה והנה) שהודה שאין כוונת מהר"י פראג'י על מרן אלא על הרמב"ם, אלא שכתב דאין חילוק, ושם בספר הנ"ל האריך להעתיק כל לשונות מהר"י פראג'י (וגם לרבות סי' נו) שיש חילוק גדול לדעתו (של מהר"י פראג'י) בין קבלת הוראות הרמב"ם להוראות מרן, ועוד הביא בספר הנ"ל מקומות אחרים שמהר"י פראג'י חולק על מרן ז"ל.

והנה אחרי הנ"ל כל הההודעות האמורות של הרב לשמור ולעשות יש לעמוד על דבריו, כמו שיראה הרואה, וקיצרתי
בחודש האחרון זכיתי בזכות הרב @לשמור ולעשות להגות הרבה בחקרי לב ומצאתי כו"כ מקומות שהוא עצמו אחה"מ סותר דברי עצמו במש"כ בדעת הגחיד"א ז"ל והוא עצמו פוסק בכמה מקומות דלא כמרן ז"ל, ובל"נ בהמשך אעלה הדברים.
 
ובמה שיסד לן מרן זיע"א שאסור להחמיר ולהורות לרבים נגד מרן הקדוש, מצאתי למחבר אשכנזי אחד [לפי מה שביררתי הוא רב בשכונת רמות בירושלים] שלא נגה עליו אורו הגדול של מרן זיע"א, ותקע עצמו לחלוק על קודש הקודשים גדול הדורות מרן זיע"א אני מצרף דבריו כי מרן הראש"ל שליט"א לימדנו שיש מצוה להשיב על כל אלו וליישב דעת מרן זיע"א, ולכן כל אחד כאן יעיין ויישב את הדברים, ויגיב לדבריו ועדיף לשלוח לו מכתב, להעמידו על האמת ובכדי שלא יעיז לכתוב שוב נגד מרן זיע"א.
[לא הצלחתי להעלות את כל מאמרו יען כי הוא כבד, ומי שרוצה ההמשך ישלח לי בפרטי. לכבוד מרן זיע"א].
 

קבצים מצורפים

  • מעדני אשר - נדה [יו-ד קפ-ג - קצ-ט] - לונצר, אשר צבי בן יהודה מיכאל__ 352_356.pdf
    2.9 MB · צפיות: 20
ובמה שיסד לן מרן זיע"א שאסור להחמיר ולהורות לרבים נגד מרן הקדוש, מצאתי למחבר אשכנזי אחד [לפי מה שביררתי הוא רב בשכונת רמות בירושלים] שלא נגה עליו אורו הגדול של מרן זיע"א, ותקע עצמו לחלוק על קודש הקודשים גדול הדורות מרן זיע"א אני מצרף דבריו כי מרן הראש"ל שליט"א לימדנו שיש מצוה להשיב על כל אלו וליישב דעת מרן זיע"א, ולכן כל אחד כאן יעיין ויישב את הדברים, ויגיב לדבריו ועדיף לשלוח לו מכתב, להעמידו על האמת ובכדי שלא יעיז לכתוב שוב נגד מרן זיע"א.
[לא הצלחתי להעלות את כל מאמרו יען כי הוא כבד, ומי שרוצה ההמשך ישלח לי בפרטי. לכבוד מרן זיע"א].
הרב לונצר ת"ח מופלג בעיון.
 
אפשר בבקשה להעלות את מאמרו המלא של הרב לונצר?
אוצר החכמה לא נגיש לי כרגע
יש שמה עוד כמה מאמרים שיש ליישב דעת מרן זיע"א מהערותיו. [ולא הבנתי למה חכם אשכנזי מתערב בכללי ההוראה שלנו. לנו יש את מרן, ולהם אין! ואכמ"ל].
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_-_ מעדני אשר - נדה [יו-ד קפ-ג - קצ-ט] - לונצר, אשר צבי בן יהודה מיכאל__ 3...pdf
    2.3 MB · צפיות: 5
חזור
חלק עליון