יצחק כהן הי"ו
Well-known member
כלב לא.
אבל מצוי בקרב יהודי אפגניסטאן לקרוא בשם חיות:
אריה, צבי, דב, אייל, ועוד.
אבל כלב לא מצוי.
אבל מצוי בקרב יהודי אפגניסטאן לקרוא בשם חיות:
אריה, צבי, דב, אייל, ועוד.
אבל כלב לא מצוי.
האם מצינו בקהילות הספרדים שקראו את הילדים בשמות של חיות?
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
הרב צבי סימן טוב
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
הרב אלעזר זאב רז
צאלח מנצור
Well-known member
ואחיו רב אריה ע"ה.
אויבער חכם
Active member
אולי זה דורש נושא נפרד, אבל כמדומני שרבו השיטות שהכינוי הנפוץ של האדם הופך לשמו האמיתי, ולאו דווקא השם שניתן לו בברית כך שלכאו' זה מקור טוב.
ע"ם יצ"א
Member
כמדומני שהשואל שאל לגבי אדם שקראוהו בשם חיה.
גם לגבי אדם וגם לגבי אשה, נכון שאצל נשים היה מצוי גם אצל הספרדים, כמו יעל, יעל, אילה, יונה, ציפורה.
ואגב, ע"ם יצ"א, כיצד אתה יכול להתנהל כאדם, כאשר אתה ער בשעה 4.30 לפנות בוקר, אתה עובד או לומד?.
ע"ם יצ"א
Member
חד פעמי..
אכן צריך ס"ד להמשיך את היום.
שלום דויב
Member
כלב בקמץ לא קשור לכלב בסגול נא לא להוריד את הרמה
שלום דויב
Member
המקור הקדום בתורה לשם חיה הוא בפסוק את תחש ואת מעכה תחש כידוע היא חיה שהייתה קיימת בתקופת המשכן ''עורות תחשים''
אויבער חכם
Active member
בשבת כח: משמע שהתחש נזדמן למשה רק לפי שעה ולא היה ידוע קודם לכן, כך שאי"ז ראיה לכאו'.
לא בדיוק.
יש משפחת "שארר" שעוברת ל"שור".
שלום דויב
Member
יש ע''כ דעות רבות זו היא רק אחת מהם בכל אופן לפי שאר הדיעות יש ממש במה שאמרתי
זיהוי התחש במחקר המודרני
תחש המשכן
חדשן חדקרןהחוקרים והתרגומים השונים של התורה נחלקו בשאלת זיהויו של התחש, לאור קצי החוט הבודדים שהוזכרו למעלה, ולא הגיעו לכלל מסקנה ברורה. בתרגומו של מרטין לותר, למשל, תורגמה המילה כגירית. רבים הבינו שמדובר בסוג של יונק ימי, על סמך השפה הערבית. כך, תרגמו את 'תחש' כפרת ים, או כדולפין. על פי מילון העברית המקראית של וילהלם גזניוס מדובר בזאב ים או כיוצא בזה. דעה מקובלת יותר היא שמדובר ביונק הימי Dugong dugon. לאור מסקנה זו כינה חוקר הטבע הגרמני אדוארד ריפל (Eduard Rüppell) את החיה בשם הלטיני "Halicore tabernaculi", ומשם הגיע השם גם לעברית - תחש המשכן.
ישראל אהרוני סבר, לעומת זאת, שהתחש הוא החדשן חדקרן - יונק ימי אף הוא, בעל שן ארוכה (עד שלושה מטרים) הדומה לקרן; צבע עורו העיקרי הוא צהבהב אך עורו מנומר בכתמים כהים מרובים. אהרוני שיער שייתכן שלהקה של יצורים אלו נקלעה לאזור מדבר סיני דרך מצר גיברלטר והושלכה ליבשה ומשם אספו אותה בני ישראל. אהרוני ציין שתכונות אלו הולמות את המתואר בחז"ל על חיה בעלת קרן אחת, מנומרת, וש"לא הייתה אלא לפי שעה", משום שמיקומה הטבעי של חיה זו הוא באזורים הארקטיים, ורק לעיתים נדירות מופיעים פריטים שלה באזורים דרומיים יותר. אהרוני גם הבין שמשום נדירותה של החיה לא יכלו להכריע בה אם היא מין חיה או בהמה (למרות שבהשקפה פשוטה נראה דווקא משום כך שהיה ברור לחז"ל שאין מדובר בחיה ימית, שכן אז היה דינה כדג לכל דבר). נקודת התורפה של ביאור זה היא העובדה שיונק זה נמצא בדרך כלל במרוחק מאד מאזור המזרח התיכון, ואהרוני האריך לנסות להוכיח שנדידה של פרטים בודדים אפשרית (ישנן עדויות על בעלי חיים ממין זה שהגיעו לבריטניה ולספרד).
אחרים[4] העלו השערה שמדובר בג'ירף, על שם מרוצתו המהירה, ועל שם עורו הססגוני, כדברי חז"ל. לג'ירף אף יש כמין בליטה קרנית בראשו, מה שמתאים לדברי חז"ל על "קרן אחת הייתה לו במצחו".
בעולם התנ"ך הובאה סברה, שייתכן שהתחש הוא סוג של אבן, שממנה הפיקו צבע צהוב לצביעת עורות הצאן.
סברה מקובלת בעולם המחקר כיום היא שתחש הוא סוג של עיבוד עור; תמיכה לכך יש המוצאים במצרית עתיקה, שבה השורש תח"ש משמעותו מעין 'עור רך'.
אויבער חכם
Active member
אתה מתכוין לדעות של המחקר המודרני או במקורותינו?
כי מבחינתי זה לא דעות כשזה נוגד את דברי חז"ל.
בכל אופן זיהוי התחש לא כ"כ קשור לשרשור הזה, דנים פה על שמות של בעלי חיים.
שלום דויב
Member
זיהוי התחש לגמרי קשור כי הוא שם של בע''ח וזה לא נוגד את חז''ל כי גם שם יש כמה דיעות ואלו הם
התחש במקורות חז"ל
חז"ל עסקו בשאלת זהותו של התחש, וכן בשאלות אחרות הקשורות לכך:התלמוד הבבלי במסכת שבת (כח, א) מביא שאלה שנשאלה לאמוראים, האם התחש היה מין חיה טהורה או טמאה. בהקשר זה מובאת דעתו של רבי נחמיה, ש"מכסה אחד היה, ודומה כמין תלא אילן" (שהוא, לפי פירוש רש"י, מין חיה טמאה מנומרת בגוונים שונים ולפי אהרוני גחן מצוי); אלא שהגמרא מציינת שהתחש לא היה תלא אילן, כיון שהתחש היה חיה טהורה, לדבריהם. כסיוע לדעה על רבגוניות צבע עורו של התחש הביא האמורא רב יוסף סיוע מתרגום אונקלוס למילה 'תחש' - "ססגונא", כאשר רב יוסף פירש זאת: "שֶשָׂש בגוונין הרבה". בהמשך (שם, עמוד ב) מביאה הגמרא דעה תנאית על זהותו של התחש:
"אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש, אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת הייתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן ונגנז".
אמנם, במדרש תנחומא (ורשא, תרומה, סימן ו') מובא הנושא כמחלוקת תנאים:
"רבי יהודה אומר: חיה טהורה גדולה הייתה במדבר, וקרן אחת היה לה במצחה, ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות. ורבי נחמיה אומר: מעשה נסים הייתה, ולשעה שנבראת בו בשעה נגנזה, ועורות תחשים למה? דכתיב: 'אורך היריעה האחת שלשים באמה' - מי מביא לך יריעה של שלשים אמה!? אלא מעשה נס; לשעה שנבראת נגנזה".
הירושלמי (שבת, פ"ב ה"ג) מציג את הדברים בצורה שונה, ואף מביא דעה ש'תחש' אינו סוג חיה, אלא סוג עור - אולי צבע:
"...ועורות תחשים - ...ר' יהודא אומר, 'טיינין', לשם צובעו נקרא. ור' נחמיה אמר, גלקטינין. ורבנן אמרין (=וחכמים אומרים) מין חיה טהורה, וגדילה במדבר. ותני כיי דמר (=דעתם היא כמו שאמר) ר' לעזר בי ר' יוסי, ר' אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בשם ר' מאיר: כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר, כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. ר' אבון אמר, 'קרש' היה שמה. תני רבי הושעיה: דחדא קרן (=בעלת קרן אחת)...".
במדרש קהלת רבה (וילנא, א, א) מובאת מחלוקת תנאים אחרת בנושא:
"עורות תחשים מה הן? ר' יהודה אומר: אלטינון, ר' נחמיה אומר: גלטינון. רבי יוחנן אומר: מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה, ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה. רבי אבין אמר: 'קרש' היה שמה. תני רבי הושעיה: קרן אחת הייתה לו במצחו, שנאמר (תהילים, ס"ט) 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס' וגו'. 'מקרין' - תרתי שמע מינה (=משמע שתי קרניים)!?, אמר רבי חנינא בר יצחק: 'מקרן' כתיב. (=הכתיב הוא 'מקרן', היינו לשון יחיד)".
נראה בעליל מעיון במקורות אלו שישנם חילופי מסורות שונות בנוגע לזהות אומרי הדברים והצורה המדויקת של דבריהם, אך כמה מוטיבים קיימים:
- היו שסברו שכלל אין זו מין חיה, אלא סוג של עור או של צבע שבו צבעו את העורות.
- ישנה דעה שהתחש היה חיה נסית, לשעתה, ו"נגנז" לאחר שהשתמשו בו. לדעה זו, "ואנעלך תחש" מרמז לחיה אחרת או לסוג אחר של בד או עור.
- יש שאמרו שהיה בעל גוונים רבים (יש שאמרו 'שישה', כנראה על סמך התרגום 'ססגונא')[1].
- יש שאמרו שהייתה לו קרן אחת.
- הסברה הרווחת היא שחיה זו הייתה חיה טהורה.
התחש בתרגומים העתיקים
כאמור, אונקלוס תרגם 'ססגונא', שחז"ל דרשו אותו על שום גווניו הרבים. גם במחקר המודרני פותרים מילה זו על פי הפרסית, שבה פירושה "בעל שישים גוונים" - דהיינו, בעל גוונים רבים. אמנם, אין כלל חובה לפי זה לפרש שמדובר במין חיה, ואפשר שגם אונקלוס לא דיבר אלא על הצבעים השונים של העור.תרגום השבעים תרגם 'תחש' באותה מילה שבה תרגם את 'תכלת', ונראה לפיו שמדובר בסוג של צבע, הנוטה לשחור.
התחש בפרשנות המקרא הקלאסית
חילוקי הדעות בנוגע למהותו של התחש נמשכו גם בפרשנות המקרא שאחרי חז"ל[2].רס"ג תרגם לערבית את המילה 'תחש' ל"דארש", ופירש הרב יוסף קאפח במהדורתו שפירוש המילה הוא עור הצבוע שחור. כלומר, אין זה כלל סוג של חיה אלא סוג של עיבוד עור. גם ר' אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה, פרש כך את רס"ג, וכתב: "והמתרגם לערבית אמר 'דארש', ועניינו בלשון הערבים סוג של עיבוד למקצת העורות, וממנו עושים מנעלים וסנדלים". אברהם קורמן ציין שגם ר' נתן בעל הערוך אימץ פירוש זה.
ג'ירף - תחש?רש"י נקט כדעת הסוברים שהוא מין חיה, שלא היה אלא לשעה, ושהיה מרובה בגוונים, ססגוני, כלשון התרגום "ססגונא". בעל הטורים (בפירושו לשמות, כ"ו, י"ד), ציין ש"תחש" הוא בגימטריה "שָׂש גונים"[3].
ראב"ע בפירושו הארוך נקט שהוא "מין חיה הייתה ידועה בימים ההם". אך בפירושו הקצר הסתמך על הפסוק "ואנעלך תחש" וכתב: "עור בהמה, שהוא עב, כי הנעל לא ייעשה כי אם מעור עב כעור השור. ולפי דעתי שהוא שור...". קיימת מחלוקת בשאלה איזה מהפירושים נכתב ראשון, ועל כן מהי "המשנה האחרונה" של ראב"ע בעניין.
רלב"ג העלה אפשרות אחרת:
"אחשוב כי הם תיישים גדולים ועורותיהם יותר חזקים וקשים ויותר נבחרים מהאילים, על כן כתוב "ואנעלך תחש" שהוא הנבחר שבעורות, לעשות מנעלים".
ר' יוסף בכור שור לא התייחס לסוג החיה שממנה עשוי העור, אלא לצורתו החיצונית:
"העור נאה מאד ודרך השרים והשרות לעשות מהם נעליים לנוי".
ר' שמשון רפאל הירש בפירושו שיער ש'תחש' הוא מלשון 'חוש', היינו חיה הרצה מהר.
זעיר אנפין
Active member
בלק בן ציפור
שכם בן חמור
אכן לאו ישראל הוו
שכם בן חמור
אכן לאו ישראל הוו
אויבער חכם
Active member
עיין תגובה 14.
י"ל שהבעל חי נקרא על שמו של אבי שכם...
נושאים דומים בפורום
