שאלה: רבים שואלים, האם מרן הראש"ל שליט"א התיר לחמם סופגנייה ע"ג הפלטה בשבת, גם כאשר הריבה מעורבת במים. כי ראינו שכתב לכת"ר תשובה שצריך להחמיר בדבר. וגם תלמידיו של מרן, כל אחד אומר משהו אחר, הרב דוד נקי שליט"א אומר, שמרן הראש"ל שליט"א הסכים עמו להקל בזה. ואילו הרב אלמוג לוי שליט"א אומר, ששמע ממרן הראש"ל שליט"א שצריך להחמיר. לכן אנו שואלים מה דעתו הברורה של מרן הראש"ל שליט"א בנושא?
תשובה: מרן הראש"ל שליט"א כאשר עסק בנושא הזה, כתב לנו תשובה, (והיא נדפסה באגרות הראש"ל חנוכה תש"פ), שם העלה, שאפילו שיש מה לצדד בזה, אבל למעשה יש להמנע מהדבר, ועוד חזון למועד. ז"א לעת עתה מרן שליט"א לא ראה לנכון להתיר. הוא הביא שם את הצדדים להקל, וצידד לדחות אותם, ולכן כתב שצריך להחמיר. ועוד הוסיף, שניתן לשים את הסופגנייה ע"ג הפלטה, באופן שמוציא אותה משם לפני שהיא מגיעה לחום שהיד סולדת בו.
ואנו מוסיפים ואומרים, שאחר מה שנתברר לנו במציאות, אין כאן עוד נפקא מינה הלכה למעשה. כי אף אם נאמר שמצד הנימוקים ההלכתיים היה צריך לאסור, בגלל שהריבה מעורבת במים שלא נתבשלו אף פעם, ויכולים להגיע לחום שהיד סולדת בו ולהתבשל בשבת. אבל מצד המציאות זה משתנה, בגלל שדברנו עם יודעי דבר העוסקים בזה, ונאמר לנו, שברוב הסופגניות לא ניתן מים בריבה, אלא רק כאשר הריבה מתקשה בתוך הדלי, כגון בדליים שלא השתמשו מיד, ונשתהו, אז מכניסים מעט מים על מנת שיקל עליהם לדלל אותה, ואז מכניסים מכשיר כמו מקדחה וזה מדלל. וזה תלוי, אם מכניסים את הריבה ישירות כאשר זה רותח, אז לא צריך לדלל את הריבה. וכן אם הריבה ניתנת מיד שהיא דלילה, אז לא צריכים לשים מים. וכן תלוי אם זה נעשה בחנות המפעל, שאז לא צריכים להשים מים כלל, או שמעבירים לסניפים ושם מכניסים את הריבה, שאז פעמים זה מגיע למצב שצריך לדלל. ועוד, שלפעמים הריבה שניתנת עם המים, מכניסים אותה כאשר הסופגנייה רותחת, ואז הריבה מגיעה לחום שהיד סולדת בו. והמהרש"ל והאיסור והיתר הארוך פוסקים, שגוש יש לו דין של כלי ראשון, ולכן לשיטתם זה התבשל פעם אחת, ועכשיו שמבשלים בפעם השניה זה כבר נקרא בישול אחר בישול. בפרט שיש את דעת "ההר צבי" שפוסק, שיש דין ביטול ברוב כי הולכים לפי מעשה המלאכה, ורק מלאכת מחשבת אסרה התורה, שנקרא מחמם ולא מבשל, והמיעוט טפל לרוב ומקבל את דינו, (עי' שו"ת נשמע קולם קונ' בא"ב בלח). וכ"ש שהמים לא ניכרים בריבה, ויש בו ביטול יותר משאר רובו יבש- שאז דנים בד"כ שהרוטב ניכר.
לכן למעשה נראה, שלפי הספקות במציאות שהזכרנו, יהיה אפשר להקל לשים את הסופגנייה ע"ג הפלטה, אפילו אם היא מגיעה לחום שהיד סולדת בו. זאת ועוד, שבמציאות אף אחד לא שם את הסופגנייה על הפלטה כדי שהיא תהיה בחום שהיד סולדת בו, מפני שהיא תתייבש ותתקשה, ולא תהיה ניתנת לאכילה.
מרן הראש"ל שליט"א עדיין לא הכריע בדבר. אבל לפני כמה חודשים דן בשיעורו השבועי בלווין, בדין קפה עם הל, שההל בטל ברוב בתוך הקפה, אפילו שההל אף פעם לא התבשל. וכן הוסיף שיש אומרים, שעירוי לא ככלי ראשון, ולכן יש בזה ספק ספיקא. גם במקרה שלנו יש ספק ספיקא, ולכן לכאורה יהיה אפשר להתיר, וכן העיד הרב דוד נקי שליט"א שמרן שליט"א הסכים עמו, וזה היה סמוך לשיעורו של מרן. לכן יש אפשרות להסתמך עליו. אבל אין הכי נמי, שכאשר מרן הראש"ל שליט"א נדרש לפסוק הלכה למעשה, הוא נמנע בנושא הזה, בגלל שזה דבר חדש וצריך לשבת לעיין בו. מרן הראש"ל מלמד אותנו מה היא יראת ההוראה האמיתית, שפוסקים הלכה זו אחריות גדולה, לכן לא פוסקים ככה בקלות ולא מכריעים לפי מחשבה קלה, שחדש אסור מן התורה, אפילו שת"ח הציג בפניו טענות משכנעות, אלא צריך להתבונן ולחקור בעצמו בצורה הטובה ביותר, שיהיה סוגיא בדוכתא, ואז, לאחר העיון הראוי, אדרבא, מצוה להביא מן החדש.
אבל כאמור לפי המציאות נראה שהדבר מותר, ולא היה הדיון ההלכתי אלא כאשר מתקיימים כל הנידונים הללו: כאשר בוודאי יש מים בריבה, והריבה לא הגיעה מעולם לחום שהיד סולדת בו, וכעת על הפלטה הריבה בוודאי תגיע לחום שהיד סולדת בו. ובמצב שמתקיימים כל הנידונים האלה- צריך להחמיר בדבר.
למסקנה: לפי כל הספקות שהזכרנו במציאות, מותר לחמם סופגניה בשבת גם עפ"י דבריו של מרן הראש"ל שליט"א.
תשובה: מרן הראש"ל שליט"א כאשר עסק בנושא הזה, כתב לנו תשובה, (והיא נדפסה באגרות הראש"ל חנוכה תש"פ), שם העלה, שאפילו שיש מה לצדד בזה, אבל למעשה יש להמנע מהדבר, ועוד חזון למועד. ז"א לעת עתה מרן שליט"א לא ראה לנכון להתיר. הוא הביא שם את הצדדים להקל, וצידד לדחות אותם, ולכן כתב שצריך להחמיר. ועוד הוסיף, שניתן לשים את הסופגנייה ע"ג הפלטה, באופן שמוציא אותה משם לפני שהיא מגיעה לחום שהיד סולדת בו.
ואנו מוסיפים ואומרים, שאחר מה שנתברר לנו במציאות, אין כאן עוד נפקא מינה הלכה למעשה. כי אף אם נאמר שמצד הנימוקים ההלכתיים היה צריך לאסור, בגלל שהריבה מעורבת במים שלא נתבשלו אף פעם, ויכולים להגיע לחום שהיד סולדת בו ולהתבשל בשבת. אבל מצד המציאות זה משתנה, בגלל שדברנו עם יודעי דבר העוסקים בזה, ונאמר לנו, שברוב הסופגניות לא ניתן מים בריבה, אלא רק כאשר הריבה מתקשה בתוך הדלי, כגון בדליים שלא השתמשו מיד, ונשתהו, אז מכניסים מעט מים על מנת שיקל עליהם לדלל אותה, ואז מכניסים מכשיר כמו מקדחה וזה מדלל. וזה תלוי, אם מכניסים את הריבה ישירות כאשר זה רותח, אז לא צריך לדלל את הריבה. וכן אם הריבה ניתנת מיד שהיא דלילה, אז לא צריכים לשים מים. וכן תלוי אם זה נעשה בחנות המפעל, שאז לא צריכים להשים מים כלל, או שמעבירים לסניפים ושם מכניסים את הריבה, שאז פעמים זה מגיע למצב שצריך לדלל. ועוד, שלפעמים הריבה שניתנת עם המים, מכניסים אותה כאשר הסופגנייה רותחת, ואז הריבה מגיעה לחום שהיד סולדת בו. והמהרש"ל והאיסור והיתר הארוך פוסקים, שגוש יש לו דין של כלי ראשון, ולכן לשיטתם זה התבשל פעם אחת, ועכשיו שמבשלים בפעם השניה זה כבר נקרא בישול אחר בישול. בפרט שיש את דעת "ההר צבי" שפוסק, שיש דין ביטול ברוב כי הולכים לפי מעשה המלאכה, ורק מלאכת מחשבת אסרה התורה, שנקרא מחמם ולא מבשל, והמיעוט טפל לרוב ומקבל את דינו, (עי' שו"ת נשמע קולם קונ' בא"ב בלח). וכ"ש שהמים לא ניכרים בריבה, ויש בו ביטול יותר משאר רובו יבש- שאז דנים בד"כ שהרוטב ניכר.
לכן למעשה נראה, שלפי הספקות במציאות שהזכרנו, יהיה אפשר להקל לשים את הסופגנייה ע"ג הפלטה, אפילו אם היא מגיעה לחום שהיד סולדת בו. זאת ועוד, שבמציאות אף אחד לא שם את הסופגנייה על הפלטה כדי שהיא תהיה בחום שהיד סולדת בו, מפני שהיא תתייבש ותתקשה, ולא תהיה ניתנת לאכילה.
מרן הראש"ל שליט"א עדיין לא הכריע בדבר. אבל לפני כמה חודשים דן בשיעורו השבועי בלווין, בדין קפה עם הל, שההל בטל ברוב בתוך הקפה, אפילו שההל אף פעם לא התבשל. וכן הוסיף שיש אומרים, שעירוי לא ככלי ראשון, ולכן יש בזה ספק ספיקא. גם במקרה שלנו יש ספק ספיקא, ולכן לכאורה יהיה אפשר להתיר, וכן העיד הרב דוד נקי שליט"א שמרן שליט"א הסכים עמו, וזה היה סמוך לשיעורו של מרן. לכן יש אפשרות להסתמך עליו. אבל אין הכי נמי, שכאשר מרן הראש"ל שליט"א נדרש לפסוק הלכה למעשה, הוא נמנע בנושא הזה, בגלל שזה דבר חדש וצריך לשבת לעיין בו. מרן הראש"ל מלמד אותנו מה היא יראת ההוראה האמיתית, שפוסקים הלכה זו אחריות גדולה, לכן לא פוסקים ככה בקלות ולא מכריעים לפי מחשבה קלה, שחדש אסור מן התורה, אפילו שת"ח הציג בפניו טענות משכנעות, אלא צריך להתבונן ולחקור בעצמו בצורה הטובה ביותר, שיהיה סוגיא בדוכתא, ואז, לאחר העיון הראוי, אדרבא, מצוה להביא מן החדש.
אבל כאמור לפי המציאות נראה שהדבר מותר, ולא היה הדיון ההלכתי אלא כאשר מתקיימים כל הנידונים הללו: כאשר בוודאי יש מים בריבה, והריבה לא הגיעה מעולם לחום שהיד סולדת בו, וכעת על הפלטה הריבה בוודאי תגיע לחום שהיד סולדת בו. ובמצב שמתקיימים כל הנידונים האלה- צריך להחמיר בדבר.
למסקנה: לפי כל הספקות שהזכרנו במציאות, מותר לחמם סופגניה בשבת גם עפ"י דבריו של מרן הראש"ל שליט"א.
