הבנה בפשט הלשון של ברכת אשר יצר

[שלמה בן דוד הכהן]

ז''ל הברכה ''אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו ..... הנה פתח בלשון יצר (שפירושה יצירה יש מיש )
ואח''כ שמפרטים הלשון הוא וברא .. לשון בריאה (שפירושה יש מאין )
מה עוד דמהו זה ברא נקבים נקבים מאי שייכא בריאה ... (ומש''כ המג''א בחלולים ג''כ תמיה לי)
יש לי איזה כיון אבל הוא מחודש מידי לדעתי .. ואשמח לשמוע קודם את חברי הפורום

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

ביאורים על סדר הברכה​

"אשר יצר את האדם בחכמה"

כמו שברא שמים וארץ בחכמה (תנחומא פקודי סימן נ').

והנה, 'אשר יצר את האדם בחכמה' - שיצירת האדם בחכמה נפלאה, ואמר ע"כ הגר"ש פינקוס זצ"ל, שאם אדם היה יודע כמה מסובך תהליך עיכול האוכל, היה מתקשר לאשתו אחרי האוכל בכדי לומר ש"הכל בסדר...".

"נקבים נקבים, חלולים חלולים"

בטעם כפילות הלשון, כתב ה"בית יוסף" (סימן ו' אות א') - שזהו משום שבגוף האדם ישנם הרבה נקבים, וכן ישנם הרבה איברים חללים.

"חלולים חלולים"

כתב הטור (שם) שלא יאמר 'חללים', וביאר הבית יוסף דזהו משום שבחללים לא שייך בריאה, שהרי אין בו ממש, אלא ע"י האבר שסביבותיו נמצא החלל.

ורמז לכך, ש'חלולים חלולים' עולה בגימטריה רמ"ח, כמניין האיברים שבאדם. (מדרש תנחומא שמיני ח').

"שאם יסתם אחד מהם"

פירוש שהתמדת הבריאות לא בטוחה, ותמיד אנחנו זקוקים לחסדי ה' ית', לפיכך אנחנו מודים לה' על התמדת הבריאות.

הגוף עשוי בחכמה גדולה ומורכבות עצומה אך מבנהו עדין, שאם יסתם או יפתח אי אפשר להתקיים.

"אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך [אפילו שעה אחת]"

מבאר הטור, שכל זמן שתינוק במעי אמו הטבור פתוח והפה סתום, אך כאשר יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום, שאלמלא כן אי אפשר לעמוד.

המהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' רטז) וכן הר"ד אבודרהם (דיני אשר יצר) והכל-בו (סימן א') כתבו, שאין לגרוס אפילו שעה אחת, כיון שאדם יכול להתקיים הרבה שעות בלי לפתוח את פיו למשל.

ולכן כתב הטור שהכונה כאן היא על שעת יציאתו לאויר העולם, שבאותו זמן אם יסתם הפה או יפתח הטבור אי אפשר להתקיים.

ועל כך שואל הבית יוסף, לכאו' מה דבר זה קשור לעשית הנקבים, שמזכירים אותו בברכת 'אשר יצר'?
ועיי"ש משכ"ב.

"ומפליא לעשות"

מבאר ה'בית יוסף' - האדם מלא נקבים והרוח משתמרת בקרבו. [וצ"ע איזה רוח מתכון אם רוח הכונה אויר כפשוטו, או רוח הכונה רוחניות. וממה נפשך לא מובן אם הכונה אויר, הרי האויר נכנס לריאות ומשם לכל כלי הלב. ואם הכונה לרוחניות, זה לא דומה לנאד מלא רוח].

אומר הרמ"א (סי' ו ס"ג), שמפליא לעשות זה שמקשר דבר רוחני בדבר גשמי, הנשמה בגוף, וזהו פלא עצום, וזהו 'מפליא לעשות' - סופי תיבות א' ת', שמקשר הא' הנשמה שבאה מהא', עם הת' שמרמז לגוף, וזהו בעצם אדם - נשמה בגוף.

יה"ר שיזכנו ה' לומר את כל הברכות בכוונה ובשימת לב ונזכה לברכותיו יתברך, אמן.

 

[שלמה בן דוד הכהן]

ביאורים על סדר הברכה​

"אשר יצר את האדם בחכמה"

כמו שברא שמים וארץ בחכמה (תנחומא פקודי סימן נ').

והנה, 'אשר יצר את האדם בחכמה' - שיצירת האדם בחכמה נפלאה, ואמר ע"כ הגר"ש פינקוס זצ"ל, שאם אדם היה יודע כמה מסובך תהליך עיכול האוכל, היה מתקשר לאשתו אחרי האוכל בכדי לומר ש"הכל בסדר...".

"נקבים נקבים, חלולים חלולים"

בטעם כפילות הלשון, כתב ה"בית יוסף" (סימן ו' אות א') - שזהו משום שבגוף האדם ישנם הרבה נקבים, וכן ישנם הרבה איברים חללים.

"חלולים חלולים"

כתב הטור (שם) שלא יאמר 'חללים', וביאר הבית יוסף דזהו משום שבחללים לא שייך בריאה, שהרי אין בו ממש, אלא ע"י האבר שסביבותיו נמצא החלל.

ורמז לכך, ש'חלולים חלולים' עולה בגימטריה רמ"ח, כמניין האיברים שבאדם. (מדרש תנחומא שמיני ח').

"שאם יסתם אחד מהם"

פירוש שהתמדת הבריאות לא בטוחה, ותמיד אנחנו זקוקים לחסדי ה' ית', לפיכך אנחנו מודים לה' על התמדת הבריאות.

הגוף עשוי בחכמה גדולה ומורכבות עצומה אך מבנהו עדין, שאם יסתם או יפתח אי אפשר להתקיים.

"אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך [אפילו שעה אחת]"

מבאר הטור, שכל זמן שתינוק במעי אמו הטבור פתוח והפה סתום, אך כאשר יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום, שאלמלא כן אי אפשר לעמוד.

המהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' רטז) וכן הר"ד אבודרהם (דיני אשר יצר) והכל-בו (סימן א') כתבו, שאין לגרוס אפילו שעה אחת, כיון שאדם יכול להתקיים הרבה שעות בלי לפתוח את פיו למשל.

ולכן כתב הטור שהכונה כאן היא על שעת יציאתו לאויר העולם, שבאותו זמן אם יסתם הפה או יפתח הטבור אי אפשר להתקיים.

ועל כך שואל הבית יוסף, לכאו' מה דבר זה קשור לעשית הנקבים, שמזכירים אותו בברכת 'אשר יצר'?
ועיי"ש משכ"ב.

"ומפליא לעשות"

מבאר ה'בית יוסף' - האדם מלא נקבים והרוח משתמרת בקרבו. [וצ"ע איזה רוח מתכון אם רוח הכונה אויר כפשוטו, או רוח הכונה רוחניות. וממה נפשך לא מובן אם הכונה אויר, הרי האויר נכנס לריאות ומשם לכל כלי הלב. ואם הכונה לרוחניות, זה לא דומה לנאד מלא רוח].

אומר הרמ"א (סי' ו ס"ג), שמפליא לעשות זה שמקשר דבר רוחני בדבר גשמי, הנשמה בגוף, וזהו פלא עצום, וזהו 'מפליא לעשות' - סופי תיבות א' ת', שמקשר הא' הנשמה שבאה מהא', עם הת' שמרמז לגוף, וזהו בעצם אדם - נשמה בגוף.

יה"ר שיזכנו ה' לומר את כל הברכות בכוונה ובשימת לב ונזכה לברכותיו יתברך, אמן.

ישר כח על הפירוט
לא מצאתי בדבריך תירוץ למה שהקשתי