• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

הגעלת מיני בר

מיני בר שיש לו ברז מים רותחים ולפעמים שופכים מים על דברי חמץ, האם חייבים הכשר?

לכאורה רוב בליעתו הוא בדברים שאינם חמץ ויש ללכת אחר רוב תשמישו גם בזה כפי שמוכח בש"ע ס' תנא סעיף כה. וכ"פ מרן רבינו זיע"א בתשובה כדמצורף (מכתב נ).
 

קבצים מצורפים

  • ילקוט יוסף פלאטה.pdf
    1.6 MB · צפיות: 7
מיני בר שיש לו ברז מים רותחים ולפעמים שופכים מים על דברי חמץ, האם חייבים הכשר?

לכאורה רוב בליעתו הוא בדברים שאינם חמץ ויש ללכת אחר רוב תשמישו גם בזה כפי שמוכח בש"ע ס' תנא סעיף כה. וכ"פ מרן רבינו זיע"א בתשובה כדמצורף (מכתב נ).

רן רבינו זיע"א בתשובה כדמצורף (מכתב נ).

מיני בר שיש לו ברז מים רותחים ולפעמים שופכים מים על דברי חמץ, האם חייבים הכשר?

לכאורה רוב בליעתו הוא בדברים שאינם חמץ ויש ללכת אחר רוב תשמישו גם בזה כפי שמוכח בש"ע ס' תנא סעיף כה. וכ"פ מרן רבינו זיע"א בתשובה כדמצורף (מכתב נ).
ע' היטב בדברי מרן הראשל"צ בילקו"י סי תנא' סעיף ב' שהאריך לבאר בטוטו"ד שאין אומרים הלך אחרי רוב תשמישו רק לעניין הכשרו ולא שאם רוב פעמים אין משתמשים בחמץ אין צריך להכשירו ופליג על אחיו ר' יעקב זצ"ל עייש שהאריך בזה בראיות.
 
אין כל משמעות במכתבו של מרן הגר"ע נגד הדברים הנ"ל, כי בדבריו במכתב איירי לפלאטה חשמלית להכשירה ע"י עירוי כלי ראשון שזה רוב תשמישו ואפי' אם חימם חמץ בעין על הפלטה אין צורך בליבון, אך בודאי שצריך הכשרה על ידי עירוי מכלי ראשון. אבל בודאי שלא אמרינן בתר רוב תשמישו ולא להצריך כלל הכשרה כי רוב תשמישו אינו בחמץ וכדברי הילקו"י הנ"ל ופשוט.
 
כל הטעם שמרן כתב עירוי מכלי ראשון הוא רק חומרא דפסח כי מעיקר הדין לא חייב כלום כמבואר בחזו"ע
לפי הילקו"י יוצא שצריך ליבון כי הפלאטה לא בלעה כלל מסיר לסיר אלא רק מהנחת הלחם
ומרן במכתב כתב שאין צורך ללבן אלא עירוי כמו כל פלאטה

זכורני ששנה שעברה @הרב שמעון ללוש שליט"א דיבר על כך באור השבת
אולי @בנימין לוריא יכול להעלות את השיעור
 
כל הטעם שמרן כתב עירוי מכלי ראשון הוא רק חומרא דפסח כי מעיקר הדין לא חייב כלום כמבואר בחזו"ע
לפי הילקו"י יוצא שצריך ליבון כי הפלאטה לא בלעה כלל מסיר לסיר אלא רק מהנחת הלחם
ומרן במכתב כתב שאין צורך ללבן אלא עירוי כמו כל פלאטה

זכורני ששנה שעברה @הרב שמעון ללוש שליט"א דיבר על כך באור השבת
אולי @בנימין לוריא יכול להעלות את השיעור
כוונתך לזה?
1711053495449.png

עכ"פ, ראיתי שכתבו כאן וכאן וכאן וכאן בעניין פלאטה בפסח.
 
זה השיעור של הרב ללוש (כמדומה שבסופו של דבר לא נכתב בעלון)

האם צריך ללבן פלאטה שרוב תשמישה היא בחימום לחם ופיתות?
שאלה: מרן זצ"ל כתב בחזו"ע פסח שאפשר להכשיר פלאטה לפסח ע"י עירוי מכלי ראשון. ורציתי לשאול, מה הדין בפלאטה שמניחים עליה ישירות לחם, האם מספיק עירוי, או שצריך דווקא הגעלה (ליבון). והאם אפשר לדמות זאת למה שכתב השו"ע (סימן תנא סעיף כב), כוסות וקערות שברוב פעמים משתמשים בהם בצונן, ולפעמים שמים שם לחם חם, הולכים לפי רוב תשמישו, ולכן מספיק רק שטיפה. וגם אצלנו, הפלאטה רוב תשמישו הוא בהנחת סירים, ולא בולע מכלי לכלי, ורק לפעמים שמים לחם ישירות, הולכים לפי רוב תשמישו, ולא צריך ללבן אותה?

תשובה: למעשה נראה שהצדק עם המאזין, שפלאטה שמניחים עליה ישירות לחם, מסתכלים על רוב התשמיש, שהוא הנחת הקדירות, ובהנחת הקדירות לא נבלע בפלאטה שום דבר, כי אין כלי מעביר טעם לכלי אחר אלא ע"י רוטב. וזה דומה לכוסות וצלחות שמשתמשים בהם רק בצונן, ואפילו שבאופן חד פעמי נבלע בהם איסור גמור של נבלות וטרפות ברותח, מכשירים אותם ע"י שטיפה בעלמא. ולכן, פלאטה לא בולעת ברוב תשמישה, ומצד הדין לא צריך עירוי, אבל כיוון שלפעמים נשפך עליה משהו מהתבשיל, אז מכשירים ע"י עירוי.
ובילקו"י פסח ח"א (מהדורת תש"פ, מכתב נ) מביא שמרן זצ"ל נשאל: "רצינו לשאול אודות המבואר בחזו"ע פסח, דין הכשר פלאטה חשמלית שמספיק עירוי, ופעמים רבות נשאלנו בבית ההוראה, האם זה נכון גם לגבי מי שמשתמש באופן קבוע מידי שבת בשבתו בחימום חלות ופיתות ע"ג הפלאטה ישירות", ומרן זצ"ל השיב: "הואיל והולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו, די בעירוי מכלי ראשון". ומרן שליט"א מוסיף שם: "נ.ב וראה בילקו"י פסח כרך ב עמוד שפח, ולעיל מכתב יט".

ולכאורה משמע, שרוב תשמישו זה עירוי מכלי ראשון, והפלאטה לא בולעת מהכלי ששמים עליה, והיא בולעת רק ממה שנשפך עליה. ואם זו היתה הכוונה, א"כ יש שתי קושיות: א) זה לא נחשב רוב תשמישו, כי אם שמים באופן קבוע פיתות וחלות על הפלאטה, אז מה שנשפך זה רק לפעמים. ב) מה ז"א רוב תשמישו בעירוי מכלי ראשון? הרי בעירוי מכלי ראשון זה דווקא שהלמטה הוא צונן והעירוי שעליו הוא רותח, ושנשפך מכלי ראשון רותח על הצונן זה נחשב עירוי בעלמא. ואילו הפלאטה היא רותחת, ומה שנשפך עליה מהקדירה, אפילו שבאוויר זה מתקרר, אבל כשנשפך לפלאטה הוא חוזר להיות רותח, וא"א לקרוא לזה עירוי. וגם שמכשיר את הפלאטה, זה ע"י עירוי, אפילו שהפלאטה צוננת. וניתן לפרש כמו המאזין, שהואיל והולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו, אז בכלל לא צריך להכשיר ומספיק רק הדחה בעלמא, ולא חוששים למה שנפך עליה ולא חוששים לפיתות וחלות שמחממים עליה.
 
בכל זאת נשאלת השאלה, האם הפיה של המיני בר אכן בולעת בגלל האדים שעולים חזרה, שאם כן, יש להחמיר גם בקומקום שמערים ממנו על חמץ
 
הצג קובץ מצורף 18670

לכאורה אף אם האדים שמגיעים לפיה אינם בחום שהיס"ב, אך מכיוון שכיוצאים מים חמים מן הפיה, היא חמה ובשעה שמערה על חמץ, כגון: כוסכוס, מנה חמה, דיסה, וכדו' אף שהאדים אינם יס"ב הם נבלעים בפיה מכיוון שהיא [הפיה] חמה מהמים חמים שממשיכים לערות עליהם על המוצרים הנ"ל.
ולא שונה מכל דבר חם שבולע דברים קרים, וה"ה הכא שהפיה של המיני בר חמה מעירוי של המים חמים ושוב בולעת את האדים שהם חמץ, וכנ"ל.
 
לכאורה אף אם האדים שמגיעים לפיה אינם בחום שהיס"ב, אך מכיוון שכיוצאים מים חמים מן הפיה, היא חמה ובשעה שמערה על חמץ, כגון: כוסכוס, מנה חמה, דיסה, וכדו' אף שהאדים אינם יס"ב הם נבלעים בפיה מכיוון שהיא [הפיה] חמה מהמים חמים שממשיכים לערות עליהם על המוצרים הנ"ל.
ולא שונה מכל דבר חם שבולע דברים קרים, וה"ה הכא שהפיה של המיני בר חמה מעירוי של המים חמים ושוב בולעת את האדים שהם חמץ, וכנ"ל.
לא זכיתי להבין דבריך
אם המים חמים והאדים לא, מדוע יבלע בפיה חמץ?
 
לכאורה הדברים פשוטים, כי כשיוצאים מים חמים מן הפיה, הפיה מתחממת ודינה ככל כלי חם שמפליט ומבליע, וא"כ כשעולים אדים מן החמץ אף אם האדים אינם בחום שהיס"ב מ"מ הם נבלעים בפיה מכיוון שהיא חמה וכמו כל דבר קר שיוכנס לכלי חם הוא יבלע בו.
 
ב"ה
שלום וברכה,
מה שחוששים לבליעה מהדגן הצונן שעליו הוא מקלח, מבואר בפוסקים (ראה במצורף) דאין דין ניצוק בכה"ג לכ"ע אף לכתחילה, ע"ש,
ולכן בהדחת פי המיניבר לכל היותר סגי. (ובתכנית אור השבת לפני כשבועיים דיברנו מזה).

שוב ראיתי חשש אחר שהרחיבו בו והוא מחמת שהאדים נוגעים בפיה והיא רותחת מחמת מים המקלחים ממנה, ועי"ז האדים אף שהם קרים נבלעים בפיה הרותחת,

אולם לענ"ד אם משום תוככי הפיה הרי במקום הקילוח עצמו המים דוחפים את האדים ולא נותנים להם לעלות לכתלי הפיה מבפנים,

ואם באת לחוש לכתלי הפיה מבחוץ מאן ימר לן שכתלים אלו רותחים, הרי סביר להניח שיש בידוד כהוגן באלו הכתלים, ובפרט שהערוי נמשך זמן לא רב עד שפוסק ואין שום הכרח שיספיקו הכתלים מבחוץ להגיע לחום שהיס"ב. ודבר זה צריך בדיקה. (שוב טענו לי שבמציאות אכן מגיעים לרתיחה).

וגם אם יגיעו לרתיחה, הרי האדים ממשיכים לעלות ולהתפזר ואינם מתעכבים כדי להתחמם עד שהיד סולדת גם בהם, דומיא דמ"ש בזה בשם הב"ח בחדשות סי' כד. אלא שהב"ח דיבר אפילו קדירה מתחת לבשר ולבשר יש שטח שזיעה יכולה להצטבר תחתיו, ורצה לומר שהיא אינה מצטברת ונבלעת אלא מתנדפת ומתפשטת לצדדין ואינה נבלעת, ולכן למד בעצמו שם מדברי הפוסקים דאיירי נמי בכה"ג ואסרו, וביטל דעתו לדעתם אף שעדין משמע שסובר לפום קושטא להקל כנ"ל, (ולכן הזכירו סברתו כמה פוסקים דסו"ס סברא היא). משא"כ בנ"ד שהזיעה באה מן הצד של הכתלים מבחוץ, בזה מנין לנו שתטה עצמה הצידה ותתעכב שם ע"מ להיבלע, ומסתמא תמשיך לעלות קודם שתגיע בעצמה לידי חום שהיס"ב. ודו"ק. וכ"ש טבע החום לדחות הקרב אליו, וכן כאן אם הכתלים רותחים לכאורה טבעם לדחות הזיעה הקריבה אליהם מן הצד לכל הפחות.

ועכ"פ יש כאן כמה וכמה ספיקות, הן ספיקות במציאות דאמרינן בהו אחזוקי ריעותא לא מחזקינן, והן ספיקות בהלכה דחזו טובא להצטרף בכה"ג לענ"ד. (ואף שאפשר לברר חלקן, אבל כיון שא"א לברר כולן לפום דינא א"צ לברר כנודע).

א. שמא אין הזיעה נוגעת בכתלים מבחוץ מן הצד, ב. ואת"ל שנוגעת, שמא הזיעה ממשיכה לעלות ואינה מתעכבת א"נ נדחית כך שאינה מגעת לחום שהיס"ב מכח חום הכתלים, ג. ואת"ל שמגעת לחום שהיס"ב, שמא זיעת האוכלים אינה כמותן כמבואר ביבי"א ח"ה, (והמשקה שבלע חמץ ומזיע הרי אינו חמץ, ועוד כפי דטעם החמץ שבו שעובר לפיה הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא קודם הפסח, אלא שלענ"ד בלאו הכי אינו חמץ, והטעם הבלוע מהאוכלים בו הוי זיעת האוכלים, ודו"ק), ד. ואת"ל זיעת האוכלין כמותן, שמא רק מדרבנן כמבואר נמי ביבי"א שם, והו"ל ס"ס בדאו' וחד בדרבנן כנודע, ה. ועדין שמא יש שישים לעולם בטעם החמץ הנבלע ביחס למים הבלועים ואינו חוזר וניעור בפסח לכ"ע בלח בלח, ו. ושמא בכלים שלנו שדחוסים לעולם יש שישים בטעם הבלוע כנודע. ומסתברא טובא שאף לו יצויר דאכן נבלע טעם חמץ בכלי זה, בודאי שלא יתן טעם במים שמקלחים ממנו בפסח, ובאנו למבואר ביו"ד סי' צט ס"ז דשרי להשתמש בכלי כזה לכתחילה בלא הכשר, ע"ש.

ולכן לענ"ד גם אם מאן דהו רוצה עדין לחוש לעצמו ולהחמיר בנתינת כף רותחת תחת הפיה ולערות עליה, קדוש יאמר לו, אבל להורות לאחרים שחייב להכשיר (יותר מהדחה של הפיה) לענ"ד איני מוצא לזה מקום לאור כל הנ"ל.

בברכה רבה
 

קבצים מצורפים

  • שער הציון אות נה דלא חיישינן לניצוק באיסור והיתר כל שכן כשהתחתון צונן.pdf
    2.4 MB · צפיות: 3
  • אין דין ניצוק באיסור והיתר ויש מתירים אפילו לכתחילה והתחתון חם.pdf
    2.2 MB · צפיות: 2
יישר כח על הדברים הנפלאים שנכתבו בטוטו"ד.
אך לכאורה מה שנקט שמחמת תוך הפיה אין לחוש כי מים מקלחים ממנה, יש לעיין.
א, כשהמים מקלחים מדוע אין האדים נבלעים במים, ודרך המים שוב נבלעים בפיה.
ב, אף אי נימא שאין האדים נבלעים במים, אך לאחר גמר הקילוח עדיין הפיה חמה,
הן ממה שקלחו ממנה מים חמים, וכמו כל כלי פלסטיק שנרוקן ממנו את המים החמים הוא עדיין חם בחום שהיס"ב,
וכן יש שם עדיין לחלוחית חמה מקילוח המים.

אשמח לדעת האם בהערה הנ"ל דברו הפוסקים, וא"כ אשמח לדעת היכן.
תודה רבה
 
חזור
חלק עליון