הדור הדור ואל תצטרך לבלאדו"ר

[יוסף דהן]

אגב גם לגבי הרב קצין זכור לי שהחכם המקובל רבי עזריאל מנצור סיפר ששאל אותו אם נכון הדבר שהוא שתה פלדור וענה לו שהסיפור הזה לא היה ולא נברא
ומצד שני הרי מרן רבינו עובדיה היה מספר זאת לפרטי פרטים ואיך יאמר שלא היה ולא נברא
ויש לי ישוב ואין כאן מקומו

אגב
בס' של הרב יוסף סימן טוב על הפרשה כרם יוסף
כ' שהגר"ד טהרני העיד שמרן שהגיע לישיבה שלמד בזמנו ואכל מעשב זה
והמחבר לא מאמין שכך היה.
אלא שמרן סיפר על מישהו אחר וכו'
ניתן למצוא הכל באוצה"ח

 

[אטיאסס]

אגב גם לגבי הרב קצין זכור לי שהחכם המקובל רבי עזריאל מנצור סיפר ששאל אותו אם נכון הדבר שהוא שתה פלדור וענה לו שהסיפור הזה לא היה ולא נברא
ומצד שני הרי מרן רבינו עובדיה היה מספר זאת לפרטי פרטים ואיך יאמר שלא היה ולא נברא
ויש לי ישוב ואין כאן מקומו

ר' דוד ברדא מטבריה בספרו רביד הזהב כמדומה, העיד שפגש את הרב קצין בנויורק וסיפר לו הרב שששתה תפלדור ואת הנזק שנסוב לו עי"ז, והדברים צריכים יישוב.

 

[בנימין לוריא]

ספוילר

 

[יהודי תמים]

הגר"מ מאזוז שליט"א אמר פעם שאם יודעים מה הצמח, הוא היה ממליץ שמישהו שמבין בזה וידע לעשות זאת בצורה שאינה מסוכנת.
ולתת לבני תורה

 

[בנימין לוריא]

והנה סיפר לי ידידי הרה”ג ר’ דוד טהרני שליט”א מירושלים, שזוכר הוא שבבחרותו כשלמד בישיבה קטנה “יקירי ירושלים”, הופיע רבינו הגדול ברוב פאר והדר בישיבה, לעודדם ולחזקם לשקידת התורה, ולהפריח בהם רוח של תורה וגדלות, וכאשר נשא רבינו דברים בפני בני הישיבה, אמר בין היתר: “אמנם אני כשהייתי צעיר אכלתי מעשב הבלדור, אבל כל זה מועיל לעשר שנים או עשרים שנה, לא יותר, העיקר זה ניצול הזמן והחזרות, לחזור על הלימוד ושוב לחזור, כמו שאמרו ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’ לכן כל אחד מכם ישקיע כל כוחו בתורה, ויחזור הרבה על תלמודו”!​

הוסיף רבי דוד וסיפר לי: מיד אחרי הדרשה, ניגשתי לרבינו יחד עם אחי, היה זה עדיין באותם ימים שאפשר היה לגשת לרבינו, ושאלנו אותו: “רבינו הזכיר בדרשה בנוגע לאכילת עשב הפלדור, גם אנחנו רוצים לאכול ממנו כדי להתחזק בידיעת התורה, היכן נוכל להשיג עשב זה”? רבינו השיב לנו: “תלכו לבית מרקחת בשכונת מקור ברוך ברחוב ראשית חכמה, תאמרו לרוקח שאני שלחתי אתכם, שיתן לכם את עשב הפלדור”! הלכנו לבית המרקחת, וסיפרנו לרוקח כאמור שרבינו שלח אותנו, הרוקח השיב לנו: “לכו לחכם עובדיה ותאמרו לו שמאז כבר התחלפו כאן כמה וכמה פעמים הבעלים, וכבר בית המרקחת לא מחזיק ברשותו עשב זה”.​

נעניתי ואמרתי לו: “כבר שנינו (עי’ סנהדרין נב: מגילה כ.) שאין אדם מעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו, ומה שמעיד ששמע מרבינו שסיפר על עצמו שאכל, יש לומר שרבינו רגיל היה לספר על כמה גדולים שאכלו את עשב הבלדור, והיה רגיל תמיד לספר בלשון נוכח, גם כשהיה מדבר על אחרים, ואפשר שטעו השומעים וחשבו שסיפר על עצמו. מה גם שהיה רבינו רגיל להזהיר ולהתריע שעשב זה מסוכן מאד, וכמו שעוד אזכיר בסמוך, לכן קשה לומר שבכל זאת אכל ממנו. לכן מסתבר שבגלל שרבינו לא רצה לשבור את רוחם, שלח אותם לבית המרקחת, ובודאי ידע שכבר לא ניתן להשיגו, ומפני כל זה מתחזק יותר ההשערה שבודאי רבינו לא אכל עשב זה.​

ואלו דברי קודשו של רבינו הגדול זצוקל”ה בעניין עשב הפלדור: “אדם שלומד וחוזר על לימודו, זה נשאר לו לעולמי עד, אבל העשב ‘בלאדור’ משתכח אחרי זמן מה. אחד הרבנים שאני מכיר, כיום בן תשעים בברוקלין, כשהיה בגיל עשרים חשק בעשב זה, הלך לבית מרקחת שהיה כאן בשכונת הבוכרים, המציאו לו ואכל ממנה ונעשה לו מוח מבריק שלא שוכח דבר. היה לוקח למשל ‘נודע ביהודה’ קורא את כל המפתחות, דבר פלוני בסימן פלוני, דבר פלוני בסימן פלוני, גמר את המפתחות של ‘נודע ביהודה’ לקח ‘חתם סופר’, גמר ‘חתם סופר’ לקח ‘רבי עקיבא איגר’, גמר ‘רבי עקיבא איגר’ לקח ‘רב פעלים’, וכן על זה הדרך. רבי יוסף ידיד הלוי, שהיה כאן אב”ד לעדה הבוכרית, היה נחל נובע מקור חכמה, מעיין המתגבר, פעמים ששכח איזה תשובה שלמד היכן נמצאת, היה מבקש תקראו לי את ‘ספר המפתחות’ היו כולם יודעים שאותו פלוני הוא ‘ספר המפתחות’. לא עברו הרבה חודשים וקיבל מחלה במעיים, וכיון שאז לא ידעו כולם לנתח, הטיסוהו לפריז, שם ניתחוהו ‘ואכל וחי לעולם’, אלמלי כן היה מסתכן מאד, אמרו כולם שהיה מסוכן מאד, אבל תכף חתכו לו חלק מהמעיים ושלחו אותו.​

היה עוד איזה חכם גדול אחד, איני רוצה לומר את שמו. הוא גם כן אכל את עשב הבלדור, והיה לו זיכרון עצום, חיבר ספר מלא בקיאות, אך בסוף ימיו השתגע ולבסוף איבד את עצמו לדעת, זרק את עצמו בתוך הבור ומת.​

על כן למה יכניס האדם את עצמו בסכנת נפשות, אפילו אם יש לך את העשב הזה, מה לך לחפש סגולות, וכי אם אדם שוכח באופן טבעי, הקב”ה יבוא אליו בטרוניות ‘למה שכחת’?, רבונו של עולם לא נתת לי זיכרון, מה ביכולתי לעשות, אלך ואקנה מוח… אדם צריך לקבל עליו, אבל מה שבידו – בידו, ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’.​

היה לי רב ב’פורת יוסף’ ר’ אליהו לופס זצ”ל נפטר בקיצור ימים, הוא לא היה כל כך זכרן, והיה מצטער על זה, הלך לבית מרקחת כאן בשכונת הבוכרים, ניגש אל הרוקח שהיה תלמיד חכם וביקש: ‘תעשה לי טובה, רצוני בעשב שנקרא פלדור, תן לי אפילו מעט’, אמר לו הרוקח: ‘אדוני הרב, אתה לומד לשם שמים או בשביל להראות נפלאות לעיני הבריות כדי שתתגאה שאתה זוכר, בשביל מה לך פלדור? די לך במה שחנן אותך הקב”ה, למה לך לבקש דברים מסוכנים, הרי נאמר ‘ונשמרם מאוד לנפשותיכם’, נענה הרב ואמר ‘מקבל עלי’! נמנע ולא קנה והלך, והוא סיפר לנו את זה, עליו השלום.​

ההתמדה והשקידה הם ערובה שהאדם יוכל לזכור את הדברים, אם לא, אינו יכול לזכור, אדם שחוזר על לימודו זוכר אותו כל חייו, עד עכשיו אני זוכר הרבה דברים שלמדתי לפני חמישים שישים שנה, תחזרו גם אתם ותזכרו, מי שאינו חוזר תהיה עליו תביעה למה לא שקדת למה לא שיננת, תנצלו את זמנכם שלא ילך לבטלה ח”ו כלל ועיקר, רק יהיה בתורה, כך צריכה להיות הגישה בלימוד הש”ס והפוסקים”. עכד”ק של רבינו הגדול זצוקל”ה.​

פרשת בשלח - משיב כהלכה

פרשת בשלח – משיב כהלכה אתר משיב כהלכה- שאלות ותשובות לפי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל “ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה’ למשמרת לדורותיכם” (ט”ז, ל”ג) סגולה מופלאה בדוקה ומנוסה לזיכרון לימוד התורה ידועים דברי חז”ל שמאז שבירת הלוחות גברה השכחה, שאלמלי […]

meshiv.co.il

 

[חיים אלוש]

והנה סיפר לי ידידי הרה”ג ר’ דוד טהרני שליט”א מירושלים, שזוכר הוא שבבחרותו כשלמד בישיבה קטנה “יקירי ירושלים”, הופיע רבינו הגדול ברוב פאר והדר בישיבה, לעודדם ולחזקם לשקידת התורה, ולהפריח בהם רוח של תורה וגדלות, וכאשר נשא רבינו דברים בפני בני הישיבה, אמר בין היתר: “אמנם אני כשהייתי צעיר אכלתי מעשב הבלדור, אבל כל זה מועיל לעשר שנים או עשרים שנה, לא יותר, העיקר זה ניצול הזמן והחזרות, לחזור על הלימוד ושוב לחזור, כמו שאמרו ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’ לכן כל אחד מכם ישקיע כל כוחו בתורה, ויחזור הרבה על תלמודו”!​

הוסיף רבי דוד וסיפר לי: מיד אחרי הדרשה, ניגשתי לרבינו יחד עם אחי, היה זה עדיין באותם ימים שאפשר היה לגשת לרבינו, ושאלנו אותו: “רבינו הזכיר בדרשה בנוגע לאכילת עשב הפלדור, גם אנחנו רוצים לאכול ממנו כדי להתחזק בידיעת התורה, היכן נוכל להשיג עשב זה”? רבינו השיב לנו: “תלכו לבית מרקחת בשכונת מקור ברוך ברחוב ראשית חכמה, תאמרו לרוקח שאני שלחתי אתכם, שיתן לכם את עשב הפלדור”! הלכנו לבית המרקחת, וסיפרנו לרוקח כאמור שרבינו שלח אותנו, הרוקח השיב לנו: “לכו לחכם עובדיה ותאמרו לו שמאז כבר התחלפו כאן כמה וכמה פעמים הבעלים, וכבר בית המרקחת לא מחזיק ברשותו עשב זה”.​

נעניתי ואמרתי לו: “כבר שנינו (עי’ סנהדרין נב: מגילה כ.) שאין אדם מעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו, ומה שמעיד ששמע מרבינו שסיפר על עצמו שאכל, יש לומר שרבינו רגיל היה לספר על כמה גדולים שאכלו את עשב הבלדור, והיה רגיל תמיד לספר בלשון נוכח, גם כשהיה מדבר על אחרים, ואפשר שטעו השומעים וחשבו שסיפר על עצמו. מה גם שהיה רבינו רגיל להזהיר ולהתריע שעשב זה מסוכן מאד, וכמו שעוד אזכיר בסמוך, לכן קשה לומר שבכל זאת אכל ממנו. לכן מסתבר שבגלל שרבינו לא רצה לשבור את רוחם, שלח אותם לבית המרקחת, ובודאי ידע שכבר לא ניתן להשיגו, ומפני כל זה מתחזק יותר ההשערה שבודאי רבינו לא אכל עשב זה.​

ואלו דברי קודשו של רבינו הגדול זצוקל”ה בעניין עשב הפלדור: “אדם שלומד וחוזר על לימודו, זה נשאר לו לעולמי עד, אבל העשב ‘בלאדור’ משתכח אחרי זמן מה. אחד הרבנים שאני מכיר, כיום בן תשעים בברוקלין, כשהיה בגיל עשרים חשק בעשב זה, הלך לבית מרקחת שהיה כאן בשכונת הבוכרים, המציאו לו ואכל ממנה ונעשה לו מוח מבריק שלא שוכח דבר. היה לוקח למשל ‘נודע ביהודה’ קורא את כל המפתחות, דבר פלוני בסימן פלוני, דבר פלוני בסימן פלוני, גמר את המפתחות של ‘נודע ביהודה’ לקח ‘חתם סופר’, גמר ‘חתם סופר’ לקח ‘רבי עקיבא איגר’, גמר ‘רבי עקיבא איגר’ לקח ‘רב פעלים’, וכן על זה הדרך. רבי יוסף ידיד הלוי, שהיה כאן אב”ד לעדה הבוכרית, היה נחל נובע מקור חכמה, מעיין המתגבר, פעמים ששכח איזה תשובה שלמד היכן נמצאת, היה מבקש תקראו לי את ‘ספר המפתחות’ היו כולם יודעים שאותו פלוני הוא ‘ספר המפתחות’. לא עברו הרבה חודשים וקיבל מחלה במעיים, וכיון שאז לא ידעו כולם לנתח, הטיסוהו לפריז, שם ניתחוהו ‘ואכל וחי לעולם’, אלמלי כן היה מסתכן מאד, אמרו כולם שהיה מסוכן מאד, אבל תכף חתכו לו חלק מהמעיים ושלחו אותו.​

היה עוד איזה חכם גדול אחד, איני רוצה לומר את שמו. הוא גם כן אכל את עשב הבלדור, והיה לו זיכרון עצום, חיבר ספר מלא בקיאות, אך בסוף ימיו השתגע ולבסוף איבד את עצמו לדעת, זרק את עצמו בתוך הבור ומת.​

על כן למה יכניס האדם את עצמו בסכנת נפשות, אפילו אם יש לך את העשב הזה, מה לך לחפש סגולות, וכי אם אדם שוכח באופן טבעי, הקב”ה יבוא אליו בטרוניות ‘למה שכחת’?, רבונו של עולם לא נתת לי זיכרון, מה ביכולתי לעשות, אלך ואקנה מוח… אדם צריך לקבל עליו, אבל מה שבידו – בידו, ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’.​

היה לי רב ב’פורת יוסף’ ר’ אליהו לופס זצ”ל נפטר בקיצור ימים, הוא לא היה כל כך זכרן, והיה מצטער על זה, הלך לבית מרקחת כאן בשכונת הבוכרים, ניגש אל הרוקח שהיה תלמיד חכם וביקש: ‘תעשה לי טובה, רצוני בעשב שנקרא פלדור, תן לי אפילו מעט’, אמר לו הרוקח: ‘אדוני הרב, אתה לומד לשם שמים או בשביל להראות נפלאות לעיני הבריות כדי שתתגאה שאתה זוכר, בשביל מה לך פלדור? די לך במה שחנן אותך הקב”ה, למה לך לבקש דברים מסוכנים, הרי נאמר ‘ונשמרם מאוד לנפשותיכם’, נענה הרב ואמר ‘מקבל עלי’! נמנע ולא קנה והלך, והוא סיפר לנו את זה, עליו השלום.​

ההתמדה והשקידה הם ערובה שהאדם יוכל לזכור את הדברים, אם לא, אינו יכול לזכור, אדם שחוזר על לימודו זוכר אותו כל חייו, עד עכשיו אני זוכר הרבה דברים שלמדתי לפני חמישים שישים שנה, תחזרו גם אתם ותזכרו, מי שאינו חוזר תהיה עליו תביעה למה לא שקדת למה לא שיננת, תנצלו את זמנכם שלא ילך לבטלה ח”ו כלל ועיקר, רק יהיה בתורה, כך צריכה להיות הגישה בלימוד הש”ס והפוסקים”. עכד”ק של רבינו הגדול זצוקל”ה.​

פרשת בשלח - משיב כהלכה

פרשת בשלח – משיב כהלכה אתר משיב כהלכה- שאלות ותשובות לפי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל “ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה’ למשמרת לדורותיכם” (ט”ז, ל”ג) סגולה מופלאה בדוקה ומנוסה לזיכרון לימוד התורה ידועים דברי חז”ל שמאז שבירת הלוחות גברה השכחה, שאלמלי […]

meshiv.co.il

רבי דוד זכרן גדול מאד.

 

[יצחק משען]

והנה סיפר לי ידידי הרה”ג ר’ דוד טהרני שליט”א מירושלים, שזוכר הוא שבבחרותו כשלמד בישיבה קטנה “יקירי ירושלים”, הופיע רבינו הגדול ברוב פאר והדר בישיבה, לעודדם ולחזקם לשקידת התורה, ולהפריח בהם רוח של תורה וגדלות, וכאשר נשא רבינו דברים בפני בני הישיבה, אמר בין היתר: “אמנם אני כשהייתי צעיר אכלתי מעשב הבלדור, אבל כל זה מועיל לעשר שנים או עשרים שנה, לא יותר, העיקר זה ניצול הזמן והחזרות, לחזור על הלימוד ושוב לחזור, כמו שאמרו ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’ לכן כל אחד מכם ישקיע כל כוחו בתורה, ויחזור הרבה על תלמודו”!​

הוסיף רבי דוד וסיפר לי: מיד אחרי הדרשה, ניגשתי לרבינו יחד עם אחי, היה זה עדיין באותם ימים שאפשר היה לגשת לרבינו, ושאלנו אותו: “רבינו הזכיר בדרשה בנוגע לאכילת עשב הפלדור, גם אנחנו רוצים לאכול ממנו כדי להתחזק בידיעת התורה, היכן נוכל להשיג עשב זה”? רבינו השיב לנו: “תלכו לבית מרקחת בשכונת מקור ברוך ברחוב ראשית חכמה, תאמרו לרוקח שאני שלחתי אתכם, שיתן לכם את עשב הפלדור”! הלכנו לבית המרקחת, וסיפרנו לרוקח כאמור שרבינו שלח אותנו, הרוקח השיב לנו: “לכו לחכם עובדיה ותאמרו לו שמאז כבר התחלפו כאן כמה וכמה פעמים הבעלים, וכבר בית המרקחת לא מחזיק ברשותו עשב זה”.​

נעניתי ואמרתי לו: “כבר שנינו (עי’ סנהדרין נב: מגילה כ.) שאין אדם מעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו, ומה שמעיד ששמע מרבינו שסיפר על עצמו שאכל, יש לומר שרבינו רגיל היה לספר על כמה גדולים שאכלו את עשב הבלדור, והיה רגיל תמיד לספר בלשון נוכח, גם כשהיה מדבר על אחרים, ואפשר שטעו השומעים וחשבו שסיפר על עצמו. מה גם שהיה רבינו רגיל להזהיר ולהתריע שעשב זה מסוכן מאד, וכמו שעוד אזכיר בסמוך, לכן קשה לומר שבכל זאת אכל ממנו. לכן מסתבר שבגלל שרבינו לא רצה לשבור את רוחם, שלח אותם לבית המרקחת, ובודאי ידע שכבר לא ניתן להשיגו, ומפני כל זה מתחזק יותר ההשערה שבודאי רבינו לא אכל עשב זה.​

ואלו דברי קודשו של רבינו הגדול זצוקל”ה בעניין עשב הפלדור: “אדם שלומד וחוזר על לימודו, זה נשאר לו לעולמי עד, אבל העשב ‘בלאדור’ משתכח אחרי זמן מה. אחד הרבנים שאני מכיר, כיום בן תשעים בברוקלין, כשהיה בגיל עשרים חשק בעשב זה, הלך לבית מרקחת שהיה כאן בשכונת הבוכרים, המציאו לו ואכל ממנה ונעשה לו מוח מבריק שלא שוכח דבר. היה לוקח למשל ‘נודע ביהודה’ קורא את כל המפתחות, דבר פלוני בסימן פלוני, דבר פלוני בסימן פלוני, גמר את המפתחות של ‘נודע ביהודה’ לקח ‘חתם סופר’, גמר ‘חתם סופר’ לקח ‘רבי עקיבא איגר’, גמר ‘רבי עקיבא איגר’ לקח ‘רב פעלים’, וכן על זה הדרך. רבי יוסף ידיד הלוי, שהיה כאן אב”ד לעדה הבוכרית, היה נחל נובע מקור חכמה, מעיין המתגבר, פעמים ששכח איזה תשובה שלמד היכן נמצאת, היה מבקש תקראו לי את ‘ספר המפתחות’ היו כולם יודעים שאותו פלוני הוא ‘ספר המפתחות’. לא עברו הרבה חודשים וקיבל מחלה במעיים, וכיון שאז לא ידעו כולם לנתח, הטיסוהו לפריז, שם ניתחוהו ‘ואכל וחי לעולם’, אלמלי כן היה מסתכן מאד, אמרו כולם שהיה מסוכן מאד, אבל תכף חתכו לו חלק מהמעיים ושלחו אותו.​

היה עוד איזה חכם גדול אחד, איני רוצה לומר את שמו. הוא גם כן אכל את עשב הבלדור, והיה לו זיכרון עצום, חיבר ספר מלא בקיאות, אך בסוף ימיו השתגע ולבסוף איבד את עצמו לדעת, זרק את עצמו בתוך הבור ומת.​

על כן למה יכניס האדם את עצמו בסכנת נפשות, אפילו אם יש לך את העשב הזה, מה לך לחפש סגולות, וכי אם אדם שוכח באופן טבעי, הקב”ה יבוא אליו בטרוניות ‘למה שכחת’?, רבונו של עולם לא נתת לי זיכרון, מה ביכולתי לעשות, אלך ואקנה מוח… אדם צריך לקבל עליו, אבל מה שבידו – בידו, ‘הדור הדור ואל תצטרך לפלדור’.​

היה לי רב ב’פורת יוסף’ ר’ אליהו לופס זצ”ל נפטר בקיצור ימים, הוא לא היה כל כך זכרן, והיה מצטער על זה, הלך לבית מרקחת כאן בשכונת הבוכרים, ניגש אל הרוקח שהיה תלמיד חכם וביקש: ‘תעשה לי טובה, רצוני בעשב שנקרא פלדור, תן לי אפילו מעט’, אמר לו הרוקח: ‘אדוני הרב, אתה לומד לשם שמים או בשביל להראות נפלאות לעיני הבריות כדי שתתגאה שאתה זוכר, בשביל מה לך פלדור? די לך במה שחנן אותך הקב”ה, למה לך לבקש דברים מסוכנים, הרי נאמר ‘ונשמרם מאוד לנפשותיכם’, נענה הרב ואמר ‘מקבל עלי’! נמנע ולא קנה והלך, והוא סיפר לנו את זה, עליו השלום.​

ההתמדה והשקידה הם ערובה שהאדם יוכל לזכור את הדברים, אם לא, אינו יכול לזכור, אדם שחוזר על לימודו זוכר אותו כל חייו, עד עכשיו אני זוכר הרבה דברים שלמדתי לפני חמישים שישים שנה, תחזרו גם אתם ותזכרו, מי שאינו חוזר תהיה עליו תביעה למה לא שקדת למה לא שיננת, תנצלו את זמנכם שלא ילך לבטלה ח”ו כלל ועיקר, רק יהיה בתורה, כך צריכה להיות הגישה בלימוד הש”ס והפוסקים”. עכד”ק של רבינו הגדול זצוקל”ה.​

פרשת בשלח - משיב כהלכה

פרשת בשלח – משיב כהלכה אתר משיב כהלכה- שאלות ותשובות לפי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל “ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה’ למשמרת לדורותיכם” (ט”ז, ל”ג) סגולה מופלאה בדוקה ומנוסה לזיכרון לימוד התורה ידועים דברי חז”ל שמאז שבירת הלוחות גברה השכחה, שאלמלי […]

meshiv.co.il

מי הכותב? החכם בחבוט?
מן הראוי להביא את כל דבריו הנפלאים

 

[בנימין לוריא]

מן הראוי להביא את כל דבריו הנפלאים

הבאתי קישור בסוף ההודעה.

 

[חיים אלוש]

מי הכותב? החכם בחבוט?
מן הראוי להביא את כל דבריו הנפלאים

הרי"ח ס"ט

 

[בנימין לוריא]

הרי"ח ס"ט

ואמנם כבר לעיל נכתב:

בס' של הרב יוסף סימן טוב על הפרשה כרם יוסף
כ' שהגר''ד טהרני העיד שמרן שהגיע לישיבה שלמד בזמנו ואכל מעשב זה

 

[מרדכי מיכאלי]

עי' קצות דרכיו להגאון ר' יזדי שליט"א הנדפס מקרוב עמ' קכט והלאה ותרווה נחת

 

[עיני ישראל]

יש שאמרו שהוא החילתית, כ"כ הפר"ח (ביו"ד סו"ס נ"א) ועוד,

בגמ' חולין (נח:) אמר שמואל שאם האכיל את הבהמה עשב שנקרא "חִלְתִּית" הרי זו טריפה, משום שהחילתית מנקבת את בני מעיה מתוך חריפותה המרובה ואמרינן שם שמדובר בגרגירים של החלתית ולא בעלים שלה, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' נא סעי' ד). עשב ה"חִלְתִּית" מוזכר במשנה בשבת (כ,ג) ובעבודה זרה (ב,ו-ז) ובטבול יום (א,ה) ובעוקצין (ג,ה). והנה רש"י (חולין שם ד"ה קורט) כתב שחלתית הוא חד ונוקב את בני המעים ונקרא בלע"ז לזר"א (דומה בלשון ל"בלזור") ורבינו ירוחם (נתיב טו) כתב "חלתית" קשטור בלע"ז וי"א בלדור.

והביאם בספר שולחן גבוה (לרבי יוסף מולכו זצ"ל יו"ד סי' נא סק"ו) וכתב: ששמע ממגידי אמת ש"בלאדור" הוא סם אחד שטבעו חם עד מאוד והאוכלו מסתכן בעצמו מרוב חמימותו, אבל גורם זכירה עד מאוד, וכבר היה ת"ח אחד פה סלוניקי בדורנו זה שהיה חכם גדול וחריף וזכרן עד מאוד, ורופא מובהק, שהלך לסוף ימיו לירושלים ונפטר שם, ואמר לי אדוני אבי ששמע אומרים שכל אותה הזכירה באה לו מחמת שהאכיל סם זה הנקרא "בלאדור" לתרנגולת אחת, ותיכף ומיד שחטה ואכל אותה, ומאז והילך היה זכרן וחריף עד מאוד, וכל רז לא אניס ליה.

מכאן רואים שיש פתרון למי שרוצה לאכול העשב מבלי שיינזק שזה להאכיל לתרנגולת ואח"כ לשוחטה ולאכול אותה ועל ידי זה יבוא לזכרון אלא שיש בזה בעיה

שהמשיך שם וכתב, שבכנסת הגדולה (שם אות טו) כתב שגם המאכיל "חלתית" לעוף הוי טריפה, וכתב הפרי חדש (שם סק"ה) שמסתברא לי שאף אם שחטוה תיכף ומיד אחר שאכלה הקורט של חלתית היא טריפה, מכיון שסופו לינקב כנקוב דמי. וא"כ אותה תרנגולת שאכל החכם הזה היתה טריפה, והוא רחום יכפר עוון.
זה החלתית:

 

[יוסף דהן]

ואמנם כבר לעיל נכתב:

אני הוספתי שמי שרוצה לראות
יחפש המלים האלו באוצה'ח בספרו