הדלקת נר יום טוב

[הלוי]

ב. לא מצאתי בזה חולקים על היד מלאכי, ואף המשיג לא הביא כזה דבר, ונעשה כחולק מעצמו על היד מלאכי. ואם היה יודע לזה חולקים חזקה עליו שהיה מביא ודוחה דברי המשיב, כי זו פרכא גדולה לכל מהלכו.

אין כאן שום פרכא, כי כל אחד יודע שכל הכללי הפוסקים המפוזרים בספרים אינם הלכה לפוסק מסיני, הם רק השערות גרידא ולכן הרבה מהם שנויים במחלוקת כי הדבר תלוי בשיקול הדעת. ורק כאשר הפוסק כותב כללים בתחילת ספרו הוי כלל ברור. כך גם לגבי היד מלאכי לא צריך לחפש מי שחולק עליו, אלא די לנו לומר זאת בסברא, וזה כל אחד יודה שישנה קצת יותר משמעות במלה 'אבל' לנטיה, אך אליבא דאמת אי אפשר אף פעם לקבוע בזה מסמרות וכל מקום הוא לפי ענינו לפי איך שמתרשמים מהענין לגופו.
בנדו''ד אין כאן שום ויכוח כי הרב עמנואל רצה להוכיח שדעת מרן אינה ברורה בב''י מהא שכתב 'אבל' כל פעם על דעה אחרת, מאידך הושג ש'אבל' אינה הכרעה. אז מה הרווחנו שיש כאן יש ויש והלכה כיש בתרא לדעת ההולכים לאורו של מרן אז שוב נתקלנו בסתירה. ואם תאמר דלא אמרינן האי כללא בב''י מנא לן לומר כן אין בזה שום טעם. ונמצאנו למדים שמרן בב''י לא הכריע ובשו''ע הביא את שתי הדעות בסימנים שונים ולא גילה לנו דעתו. א''כ מי יכול להכריח את זולתו שדעת מרן לברך ללא ספק. נמצא שאין כאן דחיה רבתי ושוב חזרנו לנדון של סוגיא בדוכתא שבין אם מרן זיע''א התכוין לזה ביחו''ד ובין אם לא מ''מ אינה ראיה חותכת בדעת השו''ע אלא הבנתו של מרן זיע''א [לדעת הכותב שלכך התכוין גם ביחוה דעת] וניתן בהחלט לומר שיש גם צד שני למטבע.

 

[מרפסן איגרי]

לענ"ד כוונת מרן זיע"א בנויה על מה שכתב בחזון עובדיה ברכות עמ' רנג שאם נהגו כמרן ואח"כ נודע להם שיש חולקים על מרן אפשר להשאיר במנהגם כיון שקבלנו הוראות מרן. ולהלן בעמוד רנח' הרב הסביר שאף שהחיד"א ס"ל דאמרינן סב"ל נגד מרן מ"מ כתב שהמברך אין מוחים בידו. ועוד שרבים חלקו על כלל זה דמרן. ואף שרוב האחרונים צעדו בעקבות רבינו החיד"א, אך מן הדין היה ראוי לפסוק כמרן גם בברכות, כי דעת רוב מוחלט בראשונים שברכה שאינה צריכה איסורה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וכנראה שהאחרונים דס"ל דאמרינן סב"ל חששו לרמב"ם דאיסור ברכה לבטלה מדאורייתא, אך הרב הוסיף "ואכתי לא איפרק מחולשא" (כלומר לחוש לסב"ל נגד מרן). הלכך הבו דלא להוסיף עלה למי שנהג כדעת מרן שימשיכו לברך וכמנהגנו מקדמת דנא. ויתרה מזו הביא משו"ת אוהב משפט, כצירוף, שאם האחרונים חלקו על מרן רק משום סב"ל, כיון שמרן ראה החולקים עבדינן כדעת מרן. ע"ש.
כלומר שדעתו הגדולה היתה דע"פ החשבון ההלכתי קשה להבין פסק האחרונים לומר סב"ל בברכות נגד מרן (וכ"כ בספר רבינו בשם מרן זיע"א שלא היתה דעתו נוחה מכלל זה אלא שביטל דעתו), דאיך איסור ברכה לבטלה חמור יותר משבת (שחמור כעבודה זרה. רש"י חולין דף ה סע"א), ומנדה ויוה"כ ועוד. וגם הראיה מהגמ' בשבועות (לט) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה. וכו'. ראה שם ברמב"ן ובריטב"א שאין הכוונה שלא תשא הוא האיסור החמור ביותר, אלא הוא חמור יותר מכל הלאוין אך לא יותר חמור מכרת ומיתת ב"ד. אלא עיקר הסיבה נראה כש"כ רבינו יצחק שליט"א דהוי ספק דרבנן לקולא.
ובנד"ד אחרי שהרב ביאר שכן דעת מרן ויש לו סימוכין דקשוט בראשונים, ובכמאה שנה אחרונות נוהגים בזה כולם (כפי שעינינו רואות שנושא זה חדש לנו ופוק חזי). לכן יש להורות.
אני לא מתעלם שיש מה לדון בכל הטענות, מה דעת מרן ובדעות הראשונים. אך כך נראה ההסבר בדעת הרב עובדיה זצוק"ל.

 

[הרב שמעון ללוש]

ובנד"ד אחרי שהרב ביאר שכן דעת מרן ויש לו סימוכין דקשוט בראשונים, ובכמאה שנה אחרונות נוהגים בזה כולם (כפי שעינינו רואות שנושא זה חדש לנו ופוק חזי). לכן יש להורות.

ב"ה
חזק וברוך!
כבודו זכה לכוין בזה לדעת מי שגדול, כשאתמול זכינו להיכנס אל הקודש פנימה אצל מרן שליט"א, (עם הבחור הכותב הנ"ל, אחר שלפני כיותר משבוע היינו אצלו וניסינו לדבר מזה שיש טוענים וחולקים, ולא אוה שמוע, ואמר שבלאו הכי מי ישמע למחדשים לטעון, הרי כך נוהגים כולם, ומעולם לא ידע מזה ויכוח ודיון בנושא, משא"כ אתמול היתה ס"ד כשבאנו לענין אחר לגמרי), ואך יצא יצא כבדרך אגב מפיו של הבחור, הביאור שרצה לומר בדעת מרן הש"ע, על הסתירה שנראית מסי' רסג לסי' תרי, היה מפליא להיווכח איך מרן שליט"א מקדים אותו במשפטים כאילו שרוי ומצוי בתוככי ונבכי הסוגיא ממש בחדות ובהירות, בזמן שכעת בכלל עוסק בכתיבה של מילי דברכות הסבוכות והמורכבות לעומקן ולרוחבן, מלבד מטלות הציבור והמשרה שמסבבות מעל לראשו בזמנים הזמנים, פלאי פלאות. מה רבו מעשיך ה'.
ובין הדברים, אמר מרן שליט"א בצורה פשוטה כדברי כבודו, שהטעם העיקרי בפסק הזה הוא משום מנהג, שכך עינינו הרואות שנוהגים כולם, וכיון שכך דעת מרן הש"ע אז זה מצוין. ע"כ.
גם כשהבחור חידש למרן שליט"א, שהביאו מהש"ע דפוס קדום שלא מרן הש"ע כתב בסי' רסג "ועיין בסי' תר"י", וממילא אפשר שאין דעת מרן כן, חשב ואמר, דעדיין, סו"ס יש מחלוקת בדעת מרן הש"ע, והרי נהגו ע"פ מי שמבאר שדעת מרן למעשה לברך משום סוגיא בדוכתא וכדומה, נמצא שהמנהג ע"פ דעות אלו שסוברים בדעת מרן לברך.
(ובעצם ביאורו של הבחור בדברי הש"ע סי' רסג, כשהרצה לו הבחור ביאור זה, דלפ"ז בסי' רסג אינו יש מי שאומר, אלא סתם ויש, ולפ"ז אין שום בסתירה, אדרבא הפסקים בשני הסימנים תואמים, וביאר לו ההוכחות לזה, ואת הסיוע לזה מהדפוס הקדום גופא, נהנה טובא ואמר חשוב מאד, תכתוב את זה וכו').

נ.ב. לגבי דברי הלוי, אם ירצה לדון איתי בדיונים שסביב הנושא מבחינה מוסרית והשקפתית וכודמה, באופן "פרטי", ולא ציבורי, ישלח לי פרטי ואשתדל בל"נ בשמחה להשיב הנלע"ד. אבל כך בפורום לא נראה לענ"ד מתאים.
בתקוה להבנה.

בברכה רבה

 

[הרב שמעון ללוש]

הכותב בכל תגובותיו לא ענה על ההערה הבסיסית של הרב המשיג מכללו של השו"ג לגבי י"א במקום שבב"י הביא מחלוקת שבזה לא אמרינן את כללו של הסמ"ע, שהרב עובדיה זצ"ל לא עמד בהבדל בין שני סוגי הי"א ולכן הקשה על השו"ג, אולם לפי הנ"ל אין שום הכרח שהשו"ע בסי' תר"י סובר לברך.

כרגע נראה לי מענין לענין דהשו"ג מעולם לא אמרה ולא עלתה על לבו כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים בלשון קדשו בסי' תרי, ובמה ששלח אל העין בכללים שבתחילת ספרו אות יט, וכל החלוק הלזה בדעת השו"ג ליישב מה שהעיר בחזו"ע על השו"ג מהכלל של האחרונים בזה, אינו אלא חילוק שסבר המשיג מעצמו ליישב דברי השו"ג אלא שהן נסתר להדיא ממקור הדברים בשו"ג, וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. ומכאן שלא נכון עשה המשיג שבסוף מכתבו הראשון ראשון שהובא כאן מהאוצר שדיבר מזה, כתב הדברים כאילו משם השו"ג גופיה, בזמן שלא היה אלא חילוק מדיליה שניסה ליישבו מהערת מרן זיע"א בחזו"ע, וכאמור לא הועיל אחר שבשו"ג מבואר טעמו ונימוקו עמו שאינו כמו שייחס המשיג בדעתו כלל. ואתה דע לך.

 

[כהן]

דברי המשיג פשוטים וברורים, ואיני יודע למה מנסים בכל פעם להשחיר פניו בכח, במקום להודות באמת שהרב עובדיה לא דק בענין זה וערבב שני כללים שאינם קשורים, והקשה על השו"ג מדבר שהוא בעצמו סובר כמותו בהרבה מקומות [ואם הרב המשיג היה כותב דברים אלו היו כותבים עליו על עיון קלוש וכו' וכו'].
וכיון שצריך לדבר 'ברחל בתך הקטנה' - אעתיק את הדברים כהויתן, וישפוט הציבור הצדק עם מי.
ז"ל השו"ג בסי' תר"י



וז"ל בכלל י"ט בראש הספר בסוף הכלל

וז"ל בכלל קס"ב בראש הספר שהביא את דברי הסמ"ע הידועים.

הרי שהוא עצמו ודאי ס"ל כדעת הסמ"ע, וא"א להקשות עליו מדברי הסמ"ע. משום דהכא הוא כלל אחר.

וז"ל השדי חמד בכללי הפוסקים כלל י"ג אות כ"א שהזכיר הרב עובדיה רק את תחלת הדברים שתמה על השו"ג מכללו של הסמ"ע, אבל דבריו צ"ע, דהא הוא כתב שחייבים ליישב דבריו בצורה אחרת כדי שלא יסתור דברי עצמו, וכפי שאכן מוכח בדבריו שזו כונתו, וכפי שכתב הרב המשיג בביאור הדברים



הרי שהשד"ח כתב במסקנתו 'שאין בכחו לחלוק על הרב שלחן גבוה בסברא בעלמא', וא"כ למעשה מסכים עמו בכלל זה על אף שהוקשה לו מעט. [וקושייתו האחרונה מהסתירה במרן השו"ע לא מובנת, מה הקושיא על השו"ג, הרי גם בכללו של הסמ"ע ישנה לסתירה זו, אלא שהסתירה היא להיפך, ודוק].

והרב המשיג ציין לעיין במה שכתב בירחון האוצר כ' ששם דן עם הרב משה בוטון בענין זה והביא גם את דברי הכף החיים בסי' נ"ד שכתב מדנפשיה כלל זה וז"ל

וכ"כ הכה"ח בסי' תר"י בענין זה ממש וז"ל

הרי שנקט שהסיבה שהשו"ע כתב בשם יש מי שאומר זה לא משום כללו של הסמ"ע שהכה"ח מביאו הרבה פעמים אלא משום שיש פלוגתא בזה.

הרי שביאור זה בדעת השו"ע מסכימים לו גם השו"ג - בעל הכלל - וגם השד"ח וגם הכה"ח.

וא"כ חזינן מיניה שצדק בהחלט הרב המשיג שאין קשר בין דבריו של הסמ"ע לכללו של השו"ג הנ"ל.

ואע"פ שעדיין אפשר לומר שאולי כלל זה מחודש - מ"מ מאחר וכמה וכמה פוסקים ס"ל כלל זה, ואין שום סתירה גלויה וברורה שאין הדברים כן - ספק בדעת מרן מיהא הוי. ודוק בדברי הרב המשיג במאמרו הראשון בהאוצר שכתב שעדיין אין זה ברור בדעת מרן דס"ל לברך ע"כ. הרי שלא כתב שכך בהכרח דעת מרן אלא שיש צד גדול לומר כן, ואין שום הכרח לא לומר כן. ובפרט שמצאנו עוד כמה פוסקים שנקטו כן. וגם אם המצא חולקים על זה להדיא - עדיין אין כאן דעת מרן השו"ע ברורה. ובפרט שגם מהר"א די טולדו נקט שהעיקר כדעת מרן השו"ע בסי' רס"ג דס"ל לא לברך ולא ס"ל שסי' תר"י היא סוגיא בדוכתא ומשנה אחרונה [שהיא קושית החזו"ע, אולם הוא לא סובר כן]. וא"כ גם השו"ג וגם מהר"א די טולדו ס"ל בדעת מרן השו"ע דס"ל שאין לברך למעשה - כל אחד מטעמו. ולדעת כה"ח השו"ע לא הכריע בזה. וא"כ האם אפשר לדחות את כולם בקושיות ובסברות ולומר אני מבין בדעת מרן כך, וכך יש להורות כיון שכך דעת מרן השו"ע? אפשר לכל היותר לומר כך דעתי בדעת מרן השו"ע, אבל אין זה הופך את הדברים לדעת מרן השו"ע בעצמו נגד כל האחרונים הנ"ל. ואף אם המצא אחרונים שנקטו בדעת מרן דס"ל במשנה אחרונה לברך - מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק.

כמדומני שהדברים ברורים מאוד, ואיני רואה על מה ההתעקשות הגדולה לא לקבל דברים פשוטים ואמיתיים, ולהודות על האמת.


עוד אוסיף כעת שגם אם אכן דעת מרן השו"ע לברך

עדיין המשיג טען טענה חזקה שהרי מרן השו"ע לא ראה שיש כ15 ראשונים דס"ל שאין לברך. ומעולם לא מצאנו שמרן פוסק לברך כדעת הרא"ש או אפילו הרמב"ם שהם עמודי הוראה נגד 15 ראשונים, ואדרבה יראו לנו הרבנים הנכבדים מקום אחד כזה. והביא שמרן השו"ע חשש בדיוק להיפך במקום שהמנהג בנט"י היה בזמנו לברך על טיבולו במשקה כדעת רוב הגאונים והראשונים והרמב"ם - חשש לדעת מיעוט וביטל המנהג לברך, וכאן זה בדיוק להיפך.
וא"כ יש כלל ברור ופשוט שאילו היה רואה מרן השו"ע את דברי הראשונים היה חוזר בו, ולכן אף אם נאמר דס"ל למעשה לברך - מ"מ א"א לומר שכך דעת מרן, דהא היה חוזר בו והיה פוסק לא לברך, דכלל גדול הוא בידינו - סב"ל.
וגם אם נאמר שהיה מנהג לברך כפי שרצו לומר עפ"י הצד"ל והאבודרהם - הרי הוכחנו מנט"י לטיבולו במשקה ששם היה ודאי מנהג פשוט וברור אצל הספרדים במשך מאות בשנים לברך, ואעפ"כ ביטלו הב"י, וכ"ש כאן שאין מנהג ברור כלל, וגם זהו כדעת מיעוט ראשונים, שודאי היה השו"ע חושש לו.

ועל זה עדיין לא ענו המשיבים.

וגם מה שטענו מחמת המנהג -

כבר כתב בשו"ת יבי"א ח"א סי' י"ג אות י"ב וז"ל ולפעד"נ וכו' אע"פ שהמברך בא"י יש לו ע"מ שיסמוך, כיון שהרבנים הנ"ל מעידים בגדלם שכן המנהג וכו' - אבל נכון יותר שלא לברך וכו' וכמ"ש בשיורי טהרה (מע' ס אות מא) שאף אם נהגו לברך, המחמיר בזה שלא לברך תע"ב, כמ"ש בחס"ל (סי' יח) עי"ש, וכונתו לשו"ת חסד לאברהם [אלקלעי] סי' י"ח ד"ה תו [שהובא בשו"ת יבי"א ח"ט ס"ב] וז"ל סבור אני לומר וכו' אף דהם אמרו דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל וכו' מ"מ אפשר דה"ד שלא לערער עליהם דמאחר שכבר נהגו אין כאן חשש ברכה שא"צ, אבל לא לומר דלא יוכלו לשנות מנהגם, דאם באולי איזה אדם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב עי"ש.

ועוד כתב בשו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן מג גבי ברכה על מצות עשה שהז"ג לנשים וז"ל

ולא שייך בזה מ"ש סב"ל במקום מנהג לא אמרינן, מכיון שנודע לנו מקור המנהג ויסודו עפ"ד החיד"א שסמך סמיכה בכל כחו ע"ד מהר"י ממרויש, ומאחר שהדין נותן שלא לסמוך ע"ז, וכמו שאנו נוהגים בדין ברכת ההלל דר"ח וחוה"מ, ובדין ברכת שהחיינו על מקרא מגילה של יום, וכיו"ב, היפך ד' מהר"י ממרויש ממילא הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, שאין קרוי מנהג אלא כשנוסד ע"פ הסכמת גדולי הדור, משא"כ כאן שכל הרבנים ס"ל שאין לברך, ומהר"י נבון כתב שהמבטל מנהג נשים המברכות תבוא עליו ברכה, א"כ לא חשיב בכה"ג מנהג. וע' בשו"ת הרשב"א (סי' אלף וקצ), שאפילו במקום שנהגו כהרי"ף לכל דבר בין להקל בין להחמיר, טוב להזהירם לבל ימשיכו במנהגם להבא להכשיר חתם סופר ועד, ואף שהרי"ף מכשיר, ופשט המנהג כמותו בכל הארץ ההיא, מ"מ כיון שר"י הזקן אוסר וכן דעתנו נוטה, יש להחמיר. ע"כ. וע"ע בפר"ח (סי' תצו סי"א וסי"ב) שגם במקום פלוגתא דרבוותא נכון לבטל המנהג ולהחמיר כי בדרך המלך נלך ולא בדרכים מסוכנים ואין לחוש בזה ללעז הראשונים. ע"ש. וע"ע בס' כנסיה לשם שמים (דנ"ח ע"ב) ובשדי חמד (מע' מ כלל לח).


ואף אנו נאמר כן לגבי הדלקת הנר ביום הכיפורים בזה"ל.

ולא שייך בזה מ"ש סב"ל במקום מנהג לא אמרינן, מכיון שנודע לנו מקור המנהג ויסודו עפ"ד הבא"ח שסמך סמיכה בכל כחו ע"ד הרמ"א ושאר אחרוני אשכנז, ומאחר שהדין נותן שלא לסמוך ע"ז כיון שהוא נגד רוב הראשונים ורוב האחרונים ממילא הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, שאין קרוי מנהג אלא כשנוסד ע"פ הסכמת גדולי הדור, משא"כ כאן שכל הרבנים ס"ל שאין לברך א"כ לא חשיב בכה"ג מנהג. וע' בשו"ת הרשב"א (סי' אלף וקצ), שאפילו במקום שנהגו כהרי"ף לכל דבר בין להקל בין להחמיר, טוב להזהירם לבל ימשיכו במנהגם להבא להכשיר חתם סופר ועד, ואף שהרי"ף מכשיר, ופשט המנהג כמותו בכל הארץ ההיא, מ"מ כיון שר"י הזקן אוסר וכן דעתנו נוטה, יש להחמיר. ע"כ. וע"ע בפר"ח (סי' תצו סי"א וסי"ב) שגם במקום פלוגתא דרבוותא נכון לבטל המנהג ולהחמיר כי בדרך המלך נלך ולא בדרכים מסוכנים ואין לחוש בזה ללעז הראשונים. ע"ש. וע"ע בס' כנסיה לשם שמים (דנ"ח ע"ב) ובשדי חמד (מע' מ כלל לח).


וא"כ לאחר הטענות הנ"ל - דברי המשיג נראים ברורים, ויהי רצון שנזכה לכוין לאמתה של תורה.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
הצדק עם כבודו שכן יש להכריח בישוב דברי הרב שו"ג, כדי שלא יהיו דבריו תמוהים מדברי עצמו שהביא בכלל קסב את דברי הסמ"ע, וכן לדבריו ביו"ד סי' קב ס"ב שאליו ציין בכלל קסב, וזהו שעשה השד"ח לישב דבריו שלא יסתרו לדברי עצמו, וכן שלא יסתרו להדיא למקובל בידינו כלל זה מבעלי הכללים ללא חולק.
אולם כיצד עלה על קולמוסו של כבודו לכתוב שמרן זיע"א נשמט ממנו החילוק או עירב בין הכללים, ועפ"ז ירה כאן תיליל תילים של טיעונים, בזמן שהוא הוא זיע"א בחזו"ע על אתר ציין למקור החילוק בשד"ח להדיא, וסיים עלה ודו"ק כי קיצרתי.
ומעתה מה יותר מפורש מזה שראה גם ידע חילוקו וישובו של השד"ח בישוב דברי השו"ג בכלל זה ואפילו הכי לא נתקררה דעתו ולא מידי. אם משום דלא קיבל את עצם החילוק לומר שכך דעת השו"ג, (וזה נראה פחות שהרי חילוק זה נשמע מוכרח לכאורה). ואם משום דמוכחא ליה מלתא מדברי אמבוה דספרי מגדולי הפוסקים הקדמונים בתילי תילים של דוגמאות דלית הו האי חילוקא, אלא תפסו לכללו של הסמ"ע בסתמא, כמו שהציגו הסמ"ע גופיה, וכן כל השאר, ואף בעיני השד"ח לא עלה על לבו חילוק זה אם לא הסתירה המוכרחת בשו"ג, וגם אז כתב זאת על דרך ישוב, והעיר על החילוק כמה הערות, ומוכח דמאן דלא נקיט להדיא חילוק זה לא שמיע ליה, כלומר לא סבירא ליה, דמדלא כתבו הר"ז כאלף עדים שאינו מחלק בזה.
ואנכי איש צעיר לא טענתי באחרונה אלא שמה שכתוב בדברי המשיג הראשונים שחילוק זה כתבו השו"ג גופיה, ומזה הוקשה לכל רואה וגם לי הקטן על מרן זיע"א איה מקום תמיהתו על השו"ג, והוכרחתי לחשוב שפשוט נשמט ממנו החילוק של השו"ג לפי שעה, עתה נחה דעתי שאינו כן, דהשו"ג לא כתבו מעולם. וכעת נחה דעתי עוד יותר מדברי כבודו, דאכן את החילוק עצמו ראה גם ראה מרן זיע"א בשד"ח וציין אליו על אתר ללמד דעת את העם וחתם דבריו לדקדק מפני שקיצר, ובזה נחה דעתי טובא.
[על כל יתר הדברים אסתפק לעת עתה במבואר במו"מ על הכתובים שיש בהם די השב לפי מה שראיתי במרוצת הקריאה בימים עברו, וקשיא עתיקתא, ובפרט שלא נכנסתי לסוגיא אלא באגב שנדחקתי ונאלצתי לעבור על הדברים, ועוד חזון למועד נקי נדר אם יהיה צורך לזה].

בברכה רבה

 

[כהן]

עתה נחה דעתי שאינו כן, דהשו"ג לא כתבו מעולם

לא הבנתי האם אין זה נקרא שהשו"ג כתבו להדיא?
הרי הוא מציין לכלל שכתב שם, ושם כונתו ברורה. וגם כאן בסי' תר"י מי שמדייק בדבריו היטב יראה שזו כונתו, אלא שהוא לא הקשה מדברי הסמ"ע ולא כתב להדיא לחלק ביניהם. אבל זה נקרא שכך דעתו להדיא, וזה טמון בכל דבריו, ולכן ציין לכלל י"ט ולא לכלל קס"ב. ועכ"פ עדיין איני מבין את דברי החזו"ע - גם אם הוא לא מקבל את דברי השו"ג - עדיין א"א להקשות עליו מדברי הסמ"ע, דהא גם השו"ג ס"ל כסמ"ע, ומה שייך להביא אמבוהא דספרי דסברי כהסמ"ע ולהקשות על השו"ג בשעה שהוא עצמו מודה לזה.
ובפרט שכפי שהבאתי גם השד"ח למעשה מסכים בכלל זה, וגם הכה"ח. אז זו לא דעה דחויה כלל.

 

[מורשת מרן]

במקום להודות באמת שהרב עובדיה לא דק בענין זה וערבב שני כללים שאינם קשורים

חוצפה שאין כמותה.
גם אם חולקים יש לכתוב בצורה ראויה, ובפרט כלפי מי שגדול כמרן רבינו זיע"א, ובתוך בית מדרשו, פורום מורשת מרן.
כמה פעמים נאלצים להעיר בדברים כגון אלו.
אין לנו בעיה לקבל קושיות על מרן, אבל לכתוב בצורה ראויה.
וזוהי אזהרה אחרונה לפני נקיטת צעדים משמעותיים.

 

[כהן]

חוצפה שאין כמותה.

קורא אני עליך את מה שאמר שלמה המלך מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם.
וביאר הצל"ח בסנהדרין כ"ו ע"א פסוק זה בזה"ל

לכאורה יש לתמוה דלמה קרא המלך שלמה לזה תועב במה שמצדיק הרשע, הלא אמרו חכמינו ז"ל [אבות פ"א מ"ו] הוי דן את כל אדם לכף זכות, ואם זה שמצדיק הרשע הוא מהפך בזכותו לומר שאין כוונות מעשה היה לרע או שלא ידע כי עושה רעה, אדרבה היא מדה טובה, ולמה קרא לזה תועב. וכן במי שמרשיע את הצדיק יש מקום לומר ששמע עליו מהולכי רכיל שאמרו על צדיק זה כי ברע הוא, ואם שזה לא עשה כהוגן על שהאמין לדברי הרוכל, מ"מ אינו ראוי לומר לכנות לו בשם תועב, ויותר נאה לו לקראתו בשם פתי, כאמרו [משלי י"ד, ט"ו] פתי יאמין לכל דבר. אך כל זה הוא אי היה הכתוב מדבר בשני בני אדם שאחד מצדיק רשע ואחד מרשיע את הצדיק, על זה היה מקום לתמוה תמיה הנ"ל, אבל אם אלו שתי מדות גרועות הם באדם אחד שמצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק לזה אין לו טענה והמלטה. דממ"נ, אם דרכו לדון את כל אדם לכף זכות, א"כ למה זה מרשיע את הצדיק, ואם דרכו להאמין לכל דבר ואינו מהפך בזכות אדם, למה זה מצדיק את הרשע. היוצא מזה מי ששתי מדות הרעות נצמדים יחדיו זה בודאי תועב הוא. ומעתה הן הן דברי שלמה המלך ע"ה מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם, דהיינו אם כל שני מדות האלה הם מצומדים יחדיו ע"כ.

כשבחור ישיבה כותב דברי ביזוי וקנטור וגידוף על ת"ח שכתב להשיב כדרכה של תורה וכפי שכתבת 'אין לנו בעיה לקבל קושיות על מרן אבל לכתוב בצורה ראויה' - הרב המשיג הנ"ל כתב בצורה מכובדת וראויה כפי שיראה, ואולי המצא ימצא איזה מילים בודדות כלפי הבחור הנ"ל, אולם הוא שפך קיתונות של בוז ולעג עליו, ואתם באמצעות מכון קול יוסף גיביתם אותו וכתבתם שאדרבה אתם עוברים על הדברים והכל נכתב על דעת הרבנים - זוהי חוצפה שאין כמותה. אין לכם מושגים בביזוי ת"ח. גם ת"ח שאינו גדול הדור אסור לבזותו. ולאחר שכבר קיבלתם הערה מ'הלוי' עדיין נשארתם איתנים בדעתכם, ללא כל התנצלות או בקשת סליחה וכדומה. [ואיני מדבר על זה שבפועל לא ענה כלום על עיקר טענותיו של המשיג ורק נטפל לאיזה דברים שאינם עיקר הטענה, וכפי שכתבתי לעיל בתגובה האחרונה לרב שמעון ללוש].

אולם כשאני כותב על הרב עובדיה זצ"ל שהוא 'ערבב ב' נושאים' אתה כבר מתרעם.

דע לך שהמשפט 'ערבב ב' נושאים' זהו פתגם 'מודרני' למשפט הידוע 'לא נגע ולא פגע' שכתבו הרב עובדיה על הבא"ח בצעירותו, ושפכו עליו מרורות בדיוק כמו שאתם עושים לי. והאמת שכבר הוא כתב תשובות לכל הטענות שלכם כלפיי בשו"ת יבי"א חי"א עמ' ד"ש והלאה עי"ש היטב.

בבקשה מכל מי שרוצה להגיב על מה שכתבתי - שיעיין בשו"ת יבי"א שם בכל דבריו, ורק לאחר מכן יגיב.

אני מסכים שיש מקום לכתוב בצורה יותר עדינה, אולם חוצפה אין כאן.

 

[מורשת מרן]

מכון קול יוסף אינו קשור אלינו ישירות, ואין לנו אחריות על מה שהם מפרסמים.
סה"כ שני מנהלי הארגונים מכירים אחד את השני. ואע"פ שהוא נקרא "חבר צוות", אין לנו אחריות על מה שכתב.
בכל מקרה, שיח כזה לא רצוי בפורום כאן. ואם יימשך, נאלץ להשהות משתמשים מסוימים מהפורום.

 

[מוישי ס"ט]

ושפכו עליו מרורות בדיוק כמו שאתם עושים לי.

שלום וברכה מר כהן נר"ו!

עד כמה שאתה משווה את עצמך לכבוד רבינו זיע"א [להבדיל אלף אלפי הבדלות...] מן הסתם אתה איזה תלמיד חכם בעל שיעור קומה עצום שאין לו שום זמן לבטל מלימודו ויודע את כל הש"ס והפוסקים וממש חבל שאתה לא מתגלה לציבור שידעו שיש עוד 'גדולים' בדור, ויבואו לבקש ממך ברכה, וגם ועד הרבנים ודומיהם יעשו עליך עוד קצת כסף.... ונראה את התמונות שלך תחת כל עץ רענן...

לענ"ד מדבריך ניכר שאתה לא רוצה לדעת את האמת אלא "חסר צומי" ושמח בכך שכולם "מתנפלים עליך" וזה מה שעושה לך טוב... כבר קדמוך רבנן טפשאי.... וילכו אחר ההבל ויהבלו.
אם היית מחפש אמת באמת, תכתוב ספר הערות לאמיתה של תורה באמת ונראה את כוחך הגדול ואת ידך החזקה, ואם אכן אני אתרשם שאתה באמת חפץ רק לדעת את האמת הצרופה שבהלכה לכל מעשיך לשם שמים, בל"נ אני אממן לך את הספר [מהקלדה ועד הפצה...] של ההערות ובודאי שמרן יהיה שמח בזה בשמים כי דבר אמת היתה בפיהו.
אבל אחר החיפוש אחריך היטב גיליתי שעדיין לא הגעת עדיין לגיל ארבעים שנה. את מוצאך עדיף שלא נכתוב אבל כהן ודאי שלא, כשגיליתי מי אתה אז הבנתי היטב למה אתה מסתתר מאחרי השם "כהן", באמת פדיחה לכתוב את השם משפחה... וד"ל, מה גם שנראה קצת מדבריך שאתה מנסה להיות כאילו אתה איזה ליטאי "מייבין", לא ידעתי שהיה ליטאים בבוכארה... סליחה על העקיצה אבל כואב לי באמת שאתה מבזה את רבינו הגדול...] ככה שבודאי לא זכית להבין את דברי רבינו הגדול זיע"א כי אין אדם עומד על דברי רבו אלא אחר ארבעים שנה... (ע"ז ה' ע"ב) ולפני ארבעים שנה עוד לא נולדת... ואתה מצפצף בקולך לאמר אני אמלוך. שתיקותיך יפה מדיבורך.

עכ"פ, לעניינו קושיא קטנה יש לי אל כבוד "מרן החדש"... שאין לי עליה תשובה ובודאי שגאון כמוך יכול לענות לי על זה....זה קושיא על דברי הראשון לציון הגאון המהר"ם בן חביב זיע"א והקדמתי לך את הדברים בשביל שיקל בעיני גדול הדור החדש להכנס לסוגיא קצת...

• נאמר בתורה "תענו את נפשותיכם" (ויקרא ט"ז כ"ט) "ועיניתם את נפשותיכם" (שם פסוק לא). והגמ' במסכת יומא (בדף ע"ד ע"ב) לומדת מזה שלא צריך לעשות פעולה של עינוי, אלא העינוי הוא בשב ואל תעשה, והגמ' לומדת שעינוי שיש בו אבידת נפש זה אכילה ושתיה, ותנא דבי ר' ישמעאל מביא לכך מקור נוסף, מכך שכתוב כאן לשון של עינוי "תענו את נפשותיכם" (שם), ולהלן במק"א (דברים פרק ח' פס' ג') נאמר "ויענך וירעיבך", שמזה רואים שהעינוי של התורה זה עינוי של "צום" של "חסרון אכילה". ובאמת רוב הראשונים לומדים בפשטות שזה עיקר האיסור של "ועיניתם" של העינוי ביום הכיפורים, ואילו שאר האיסורים הם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא (ועיין מש"כ בזה מרן הבית יוסף באור"ח בתחילת הלכות יוה"כ. בסימן תאי"ר. ואכמ"ל).
• ובתורה לא מבואר מהו השיעור של האכילה הזו שמבטלת את העינוי הנז', ובפשטות היינו אומרים שדוקא אם אדם אוכל אכילה של כזית [של אוכלים הראויים למאכל] זה מבטל את העינוי של הצום, וכמו שמצינו באוכל חלב (בצירי) ונבילה ומת ודם ופיגול ונותר וגיד הנשה וכיוצא, ומאידך כמו שראינו במצוות באכילת מצה למשל שהיא אכילה דאורייתא ושיעורה בכזית, וא"כ מבואר שהמובן של "אכילה" זה כזית.
• ובגמ' בסוכה (דף ה' סוע"ב) שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, והגמ' מביאה ע"ז קושיא מרב חנין שניסה ללמוד זאת מפסוק את כל שיעורי התורה, ומסקנת הגמ' שרוב השיעורים הם בכזית, ואילו ביוה"כ צריך ככותבת הגסה. ורש"י שם ביאר (ד"ה ליוה"כ) וז"ל; דלא כתיב ביה אכילה אלא אשר לא תעונה, מידי דמיתב דעתיה ומפקע ליה מעינוי" עכ"ל רש"י.
• ולענ"ד ביאור דבריו הקדושים כך הם; דבמצה צריך "שם אכילה"ס, זאת משום שבתורה מצינו בזה לשון אכילה "שבעת ימים מצות תאכלו" (שמות י"ב ט"ו), וכשהתורה נוקטת במפורש לשון אכילה צריך שם אכילה של התורה שזה כזית, וכמו"כ מצינו בענין גיד הנשה שלשון הפסוק הוא "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" וגו' (בראשית ל"ב ל"ג), וכמו"כ מצינו בלשון הפסוק לגבי חלב (בצירי) "כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא י"ג ז'). ומכיון שהתורה נקטה במפורש לשון "אכילה", לכך צריך לאכול כזית בשביל להתחייב, אמנם משא"כ ביוה"כ איננו מתייחסים לעצם האכילה, אלא ל"ביטול העינוי", שזה ע"י אכילת שיעור כותבת הגסה שעי"ז באים לידי "יתובי דעתיה". ועיין במה שנכתוב בזה בהמשך הדברים בס"ד.
• והמאירי (בסוגיין) מחדד את הנקודה של היתובי דעתיה שהיא בככותבת, ותו"ד הוא; דאע"פ שזה לא משביע מ"מ זה מיישב את הדעת של המתענה, ובזה הוא יוצא מכלל עינוי, אבל מי שאינו אוכל ככותבת אין דעתו מתיישבת כלל, ואינו יוצא מכלל עינוי.
• וביבמות (דף ק"ב ע"ב) אמר אביי דאית ביה כתיתי ומשום תענוג, א"ל רבא ותענוג ביוהכ"פ מי אסירא? וכו'. [ולשון רש"י (שם ד"ה כתיתין); "חתיכות דקות של מוכין ועור רך, ומשום תענוג, ולאו משום דתהוי נעילה" עכ"ל רש"י. ושם הגמ' דנה לענין אנפילאות, אי חשיבי מנעלים, ומסיקה הגמ' שזה לא נחשב מנעלים, אבל משום שיש בזה כתיתין דנה הגמ' אולי לאסור את זה מפני חשד, ואכמ"ל].
• וחקר הגאון ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בספרו קובץ הערות (סימן ע"ג ג') ע"ד הגמ' ביבמות הנז', מהו מהות האיסור של "תענו את נפשותיכם", האם האיסור הוא בביטול העינוי בפנ"ע, ולמשל אם האיסור לאכול ביוהכ"פ הוא לא אסור מצד ה"מעשה" עצמו אלא מפני ה"תוצאה", ושעל ידי זה שאוכל מבטל את העינוי, ואם באמת נמצא אדם שאוכל ואינו שבע ואין לו יתובי דעתיה, לא יעבור על האיסור, וזאת משום שלפי צד זה אין איסור בפעולת האכילה אלא בתוצאה של ביטול העינוי. ולפי"ז גם להיפך, כגון שלו יצוייר שאדם יוכל להגיע לתוצאה של ביטול העינוי אפי' שלא ע"י אכילה ג"כ יהיה אסור.
• או"ד שהאיסור הוא במעשה ובפעולה עצמה, ולא איכפ"ל מהתוצאה, ולצד זה יבואר דהכוונה בפסוק "תענו את נפשותיכם" היא לא לעשות "מעשה אכילה" [ויש להעיר דבאמת כך משמע מדברי הגמ' דכל העינויים זה בשב ואל תעשה, שהגמ' (בדף ע"ד ע"ב) לומדת שהעינוי הוא כמו מלאכה, שכמו במלאכה זה בשב ואל תעשה דמשמע שהכל הוא מצד המעשה עצמו. ויל"ע].
• ולפי"ז ביאר הקובץ הערות את מח' אביי ורבא (הנז' לעיל באות ו'), שאביי הבין כהצד הראשון, דהיינו שיש כאן "תוצאה של ביטול העינוי", דע"י הכתיתין הוא מעונג, אמנם מאידך רבא הבין דאין האיסור מצד התוצאה אלא מצד המעשה, דכאן אפי' שהוא מתענג, מ"מ זה לא מיקרי נעילת הסנדל, ולכן סובר רבא שמותר.
• וביבמות (דף מ' ע"א) הגמ' הבינה בהו"א מזה שנאמר בתורה ב' פעמים "תאכל", שאם רצה אוכל לתאבון ואם רצה אוכל אכילה גסה, והגמ' דחתה זאת; והאמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור מהלאו של לא תעונה. ולמדנו מכך שמעשה של אכילה גסה אינה נקראת אכילה. (ועיין מש"כ ברש"י ביבמות שם ד"ה פטור).
• והקשה ע"ז בקובץ הערות, דלפי מה שביאר בתחילת דבריו (ונזכר בדברינו לעיל באות ט') בדעת אביי שסובר שהאיסור של "ועיניתם" הוא בתוצאה, א"ך האיך אפשר ללמוד מיוהכ"פ לכל התורה כולה שאכילה גסה לאו שמיה אכילה, והרי ביוהכ"פ האיסור הוא רק בתוצאה של ביטול העינוי, אמנם בכל התורה כולה האיסור אינו ב"תוצאה" אלא בפעולת האכילה, וא"כ לא יהיה ראיה מדברי אביי הנז', שהרי ביוהכ"פ צריך "יתובי דעתיה", משא"כ במאכלות אסורות א"צ תוצאה אלא פעולת אכילה [וכשמם כן הם "מאכלות אסורות", ומשא"כ ביוהכ"פ המאכל מצד עצמו מותר, אלא דיומא קא גרים לאיסורא, ומצד היתובי דעתיה].
• ולפי"ז הכריח הקובץ הערות לומר, דהסוגיא (ביבמות שם) דאכילה גסה לאו שמה אכילה אזלא אליבא דרבא שסובר שהאיסור הוא באכילה – במעשה האכילה ולא בתוצאה, ואם פטור ביוהכ"פ על אכילה גסה, ע"כ שאין שמה "מעשה" אכילה, ומעתה אפשר לומר דאנחנו מחייבים את האוכל על "מעשה האכילה" וכמו בכל התורה כולה.
• וכתב עוד דאם נאמר כדברי השאגת אריה שסובר דכיון שבתורה לא כתוב לשון "אכילה" ביוהכ"פ לכך זה לא תלוי בתוצאה, א"כ הדרא קושיא לדוכתא האיך אפשר ללמוד כל התורה כולה. ולכך מוכרחים לומר כמש"כ להכריח לפני כן דכל האיסור הוא ב"מעשה האכילה" ולא בתוצאה. עש"ב.
• אלא דבין נימא דהאיסור הוא בפעולה, ובין אם נימא דהאיסור הוא בתוצאה, לענ"ד יש בזה קושיא חזקה והיא, דמאי טעמא אמרינן גבי יוהכ"פ דאכילה גסה לאו שמה אכילה, והרי סוף סוף אדם שאוכל בליל יוהכ"פ או ביוהכ"פ בבוקר, ואפי' אכילה גסה, מ"מ נהי דבשעת האכילה עצמה אינו נהנה מהאוכל מפני שהיא ע"י אכילה גסה, מ"מ לאחר כמה שעות הוא יהנה מכך ע"י שירגיש שובע ולא רעב, וא"כ בין אם נימא דהאיסור הוא ב"מעשה האכילה" הרי יש כאן מעשה אכילה, וגם אם נימא שהאיסור הוא בתוצאה, הרי יש כאן תוצאה של אדם שבע. וא"כ מדוע כ"כ פשוט לגמ' שאכילה גסה לאו שמה אכילה? ולכאורה היא קושיא אלימתא.
• ואם תאמר דהרי עכשיו בשעת אכילתו לא נהנה דהרי אכל ע"י אכילה גסה, צ"ב דמאן יימא לן דצריך שיהנה מיד באכילתו, והרי התורה אמרה "ועיניתם את נפשותיכם", ובודאי כל אדם שאוכל ואף אכילה גסה, מ"מ לא מיקרי אדם שהתענה ביוהכ"פ.
• והראוני שעמד בזה הגאון הראש"ל מהר"ם ן' חביב זלה"ה בספרו הנעים תוספת יום הכיפורים על אתר (בנד"מ עמ' ק') וז"ל: קשה, אמאי אשמועינן הך דינא ביוה"כ, לישמועי' דבעלמא במ"א כגון חלב או חמץ, אם אכלן אכילה גסה פטור דלא שמה אכילה. יש לומר דאי אשמעינן בעלמא, הו"א אכילה גסה לא שמה אכילה, ולפיכך פטור, אבל ביוה"כ דהכתוב אומר "תענו", הו"א דחייב, דהרי לא התענה, דאע"ג דבשעת אכילה לא נהנה כגון דאכל על השבע, מ"מ כשיתעכל המזון הראשון שבמיעיו, אכתי מייתבא דעתיה, ואין לו עינוי מחמת מה שאכל באחרונה, הלכך קמ"ל דאפ"ה פטור ביוה"כ, משום דלא אזלינן אלא בתר שעת אכילה, ובשעת אכילה לא נהנה, ואע"ג דמטא ליה הנאה אח"כ, לא איכפת לן. א"נ קמ"ל דאכילה גסה כיון דלית בה הנאה בשעת אכילה, גם אח"כ לית בה הנאה, דאדרבה מזיק את עצמו כדפרש"י. ודו"ק. עכ"ל המהרמב"ח ז"ל. (ובספר תוספת יוה"כ הנד"מ שם, ציינו בזה בהערות לדברי המעשה רוקח בהלכות שביתת העשור בהלכה ז' ד"ה היה שבע, ואתח"י לפי שעה).
• ומבואר מדברי קדשו של המהר"ם ן' חביב זלה"ה דמכיון דבשעת האכילה עצמה לא נהנה מכך, משו"ה לא מיקרי אכילה, ועוד ביאר בזה עפ"ד רש"י דמכיון שלא נהנה עכשיו לא איכפת לן אם יהנה מכך אח"כ, וזאת משום שבאכילה זאת מזיק את עצמו.
• והנה מה שכתב הגאון הנז' בתירוצו הראשון דאפי' שלא התענה, כיון דבשעת אכילה לא מטי ליה הנאה לא איכפ"ל מההנאה שתגיע לו אח"כ, לא זכיתי להבין אמרות קדשו, דהנה בגמ' בחולין (דף ק"ג ע"ב) נחלקו האם שיעור אכילה היא גם מה שנשאר בין השיניים, או דצריך שהכל יכנס למיעיו ומה שבין השיניים לא מצטרף לכשיעור, ודעת רשב"ל דכזית שאמרו זה חוץ ממה שיש בין השיניים, ומאידך סבר ר' יוחנן דגם מה שבין השיניים מצטרף לכשיעור. ומסיימת שם הגמ', אמר ר' פפא בשל שיניים כו"ע לא פליגי, כי פליגי בין החניכיים, מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומר סבר אכילה במיעיו בעינן, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר חייב, מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית.
• ומבואר מדברי הגמ' דנחלקו ר"י ורשב"ל מהו הגדר של אכילה, האם זה ביחס להנאת מיעיו, והיינו שע"י שהאוכל נכנס למיעיו והוא נותר שבע ואינו מבקש לאכול זה הוא הגדר של אכילה, או שאכילה משמעותה וגדרה היא בהנאה שהגרון נהנה, ואע"פ שחזר והקיא (או כל האפשרויות האחרות שאין הנאת מיעיו) מ"מ אכילה מיקרי שהרי נהנה בגרונו. [ויש בזה הרבה נפק"מ להלכה, וכגון לענין ברכה ראשונה בדוכתא שיש רק הנאת גרונו, וכגון במסטיק, או להיפך שיש רק הנאת מיעיו, וכגון שכרך בסיב ואכל, או ב"מ חולה קורונה שאין לו טעם בפה וטעמ"ו כעפר לכל תהיה, וכל כיוצ"ב ואכמ"ל].
• ומעתה צ"ע כוונת דברי המהר"ם ן' חביב זלה"ה הנז', דממה נפשך האוכל אכילה גסה ביוה"ך צריך להתחייב, דאם אין לו עכשיו הנאת מיעיו, ורק אח"כ, מ"מ הנאת גרונו שפיר יש לו, ואם באכילה גסה אין הנאת גרונו, מ"מ הנאת מיעיו לאחר זמן יש לו, ומדוע שיפטר? וכבר הקשיתי לעיל דמאן יימא לן דהנאת מיעיו צריכה להיות מיד, וכי זה הלכה מהלכות ברכת המזון? והרי ביוה"כ בעינוי תליא מילתא. והאוכל ודאי נהנה. וצע"ג.

יבוא דבריך וכיבדנוך...

 

[כהן]

עד כמה שאתה משווה את עצמך לכבוד רבינו זיע"א [להבדיל אלף אלפי הבדלות...] מן הסתם אתה איזה תלמיד חכם בעל שיעור קומה עצום שאין לו שום זמן לבטל מלימודו ויודע את כל הש"ס והפוסקים וממש חבל שאתה לא מתגלה לציבור שידעו שיש עוד 'גדולים' בדור, ויבואו לבקש ממך ברכה, וגם ועד הרבנים ודומיהם יעשו עליך עוד קצת כסף.... ונראה את התמונות שלך תחת כל עץ רענן...

ח"ו לא השויתי עצמי ואיני ראוי כלל להתחיל להגיע למעלתו של מרן זצ"ל לא בידע ולא בהתמדה ולא בשום דבר אחר.
אעפ"כ להקשות כננס ע"ג ענק מותר ואפשר ואין בזה שום בעיה והתנשאות וכו' וכו'. לא אמרתי אני אמלוך ולא שום דבר שדומה לזה [מה גם שלמי שמעיר הערות על מרן זצ"ל אין לו סיכוי למלוך בדורנו, וד"ל].

לא ידעתי שאתה יותר משמואל הנביא שנאמר עליו האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. אתה יודע מה בסתר ליבי והאם אני עושה את זה לשם שמים או לשם צומי. וגם אם אני שמח או עצוב מזה שמתנפלים עלי.

כל רואי ומכירי יודעים כמה אני מכבד ומעריך את מרן הגרע"י זצ"ל, וחס מלהזכיר ביזוי וכדומה. וכפי שכתבתי אין בדברים שכתבתי שום ביזוי.


גם אתה מתחמק מעצם הנידון ועובר לטענות מן הצד כדרכם של חברי הפורום הזה.

הדגשתי במפורש בסוף דברי דלעיל שרק מי שקרה את כל תשובתו של מרן זצ"ל שציינתי שיגיב. אתה לא עשית זאת מן הסתם, דזה בדיוק מה שכתב שם מרן זצ"ל שכשרואים שאין תשובות על דבריו מחפשים בכל מיני מילים שכתב וכדומה.

במקום לשאול שאלה ששאלת רבנים אחרים בנושא אחר - אם יש לך תשובות לנושא המדובר ענה עליהם.

 

[מוישי ס"ט]

גם אתה מתחמק מעצם הנידון ועובר לטענות מן הצד כדרכם של חברי הפורום הזה.

לא הבנת את הכוונה שלי, אני לא עובר לטענות מן הצד, אלא רוצה להסביר לך [אולי לא כל חברי הפורום מסכימים עם מה שאומר עכשיו] אבל בן אדם הוא לא מלאך וכל אחד יכול לטעות, גם מרן זיע"א, אבל מזה שבכל כך הרבה נושאים אתה בא ואומר כאילו מרן זיע"א לא הבין וערבב בין כל מיני נושאים, זה באמת מראה שאין כוונתך להגיע לאמת, מה גם שכבר כתבתי לך שאין אדם עומד על דעת רבו אלא אחר מ' שנה.. ואתה לפני מ' שנה עוד לא נולדת,,,, יש לך עוד כמה שנים,,,,
הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד היטיב להגדיר מהו שור מועד "המקרה לא יתמיד", ששור נוגח פעם פעמיים אומרים "מקרה" אבל אחר כמה וכמה פעמים השור נהיה שור מועד גם אם השור לא מתכוין... [ואם תטען שגם מרן זיע"א הקשה על הבן איש חי. אז בבקשה בא ותתרץ את הקושיות שהוא הקשה על הבן איש חי,,,]
באמת אם מישהו בא ורואים שהוא חולק בדרך ארץ והוא מונח בש"ס ופוסקים [לא באיזה ציטוטים של סידורים משנת רפ"ז וכדומה רק מקורות כרימון. ולא לעומק הדברים] ובהבנת הש"ס היטב, יש מצוה לדון ולהבין לאמיתה של תורה ובאמת יכול להיות מסקנא אחרת. זה האמת.
אבל ברגע שגם מדובר במי שאינו בקי אפי בש"ס וכ"ש בפוסקים לעומק. ובא וכותב בדרך זילזול.... אין מה להשיב על טענותיך. כי לא נרויח כלום מזה.
מי לנו גדול מהרמב"ם שלא היה דרכו להשיב על החולקים עליו. והנה כולם לומדים את הרמב"ם. [גם אתה. אני מקווה לפחות...] אולם הוא השיב על מי שרצה להגיה בדבריו וחשב שיש טעות וכד' כדוגמת הרמ"ך. ואכמ"ל.
וזוהי הסיבה שכתבתי לך את הקושיא כאן, להראות לך שאתה לא בקי בסוגיות וכד', וכבר אמר הגר"ח מבריסק זיע"א שמי שלא סיים את הש"ס אין לו סברא ישרה. ואם כן אתה שלא יודע טוב את הש"ס איך יהיה לך סברא ישרה לבוא ולחלוק על גדול הדור כאילו הוא התערבב לו בין דברים ואתה מלוא כל הארץ כבודך... אתה יודע...
אין כוונתי לנגח בך. אלא להסביר לך שגם שאתה ננס על גבי ענק יש צורה לכל דבר.
וכמו שהקדמתי לך בריש דברי, אם אכן תכתוב ספר של השגות אמתיות ונכונות על רבינו זיע"א בל"נ נממן לך את כל הספר מרישא ועד גמירא. וזה רק מראה לך את כוונתי. שרצוני להגיע [אולי יחד איתך ביחד יד ביד] לאמת.

 

[כהן]

אכן תכתוב ספר של השגות אמתיות ונכונות על רבינו זיע"א בל"נ נממן לך את כל הספר מרישא ועד גמירא.

לא צריך ספר. יש כאן נושא שאם תרצה הוא יהיה הראשון בספר... תענה עליו ותממן לי אותו..

ואם כן אתה שלא יודע טוב את הש"ס איך יהיה לך סברא ישרה לבוא ולחלוק על גדול הדור כאילו הוא התערבב לו בין דברים ואתה מלוא כל הארץ כבודך... אתה יודע...

שוב פעם, אתה לא רוצה לעיין בענין הנ"ל. תעיין היטב בדברי הרב עובדיה בענין זה ובקושיא שלו על השו"ג ובמקורות שצויינו לעיל שצילמתי הכל כדי שלא יהיה פתחון פה לאף אחד. ותגיד לי אם אתה אכן רוצה להגיע איתי יד ביד לאמת מי צודק.

 

[הלוי]

אבל כואב לי באמת שאתה מבזה את רבינו הגדול...] ככה שבודאי לא זכית להבין את דברי רבינו הגדול זיע"א כי אין אדם עומד על דברי רבו אלא אחר ארבעים שנה... (ע"ז ה' ע"ב) ולפני ארבעים שנה עוד לא נולדת... ואתה מצפצף בקולך לאמר אני אמלוך. שתיקותיך יפה מדיבורך.

קשה לקרוא מילים קשות מבלי להגיב.
למה להחליט שהרב כהן יש לו ענין לבזות את מרן? האם כל לשון שכותבים היא ביזוי? כדאי לנסות להבין מה פשר כל מילה לפני שמחליטים שיש כאן בזיון ולפני שמחליטים להעיר בצורה חריפה ותקיפה.

לגבי ארבעים שנה-גם מרן זצ''ל חלק על הבן איש חי עוד כשהיה בחור הרבה לפני גיל ארבעים. האם הוא לא ידע את הגמ' הנ''ל? היכן שמענו שאסור לאדם לחלוק קודם גיל ארבעים, ואם נדקדק יותר זה מעת ששמע את דברי רבו הוא צריך לחכות ארבעים שנה עד שחולק עליו. זה נשמע הגיוני??? ישנם גדולי ישראל שכל חייהם היו כארבעים שנה כדוגמת הש''ך הפר''ח המהר''ם ן' חביב האם הם לא חלקו על קודמיהם. כל אחד יודע שהש''ך לא חלק רק על רבני דורו אלא חלק גם על גדולי הראשונים. אלא ע''כ לומר שאין ללמוד אגדות חז''ל כפשטם, וצ''ל שכוונת חז''ל על דרך ההפלגה שאדם לא ימהר מיד לחלוק על רבו אלא יתיישב במתינות הרבה זמן ואז יחלוק.

אני לא חושב שהרב כהן ממהר להשיג אלא ניכר מתוך דבריו שהוא עסק בסוגיא זו היטב וזכותו לומר את אשר לו וגם אני שקצת נכנסתי לסוגיא זו וראיתי את דברי שני הצדדים נטטה דעתי שלא לברך ואלו דברים שתלויים בשיקול הדעת ותו לא. כמעט כל המלל כאן הוא מיותר ויורד לפסים לא מתאימים.

אני בכל אופן מוחה על הדברים שנכתבו. הפורום כאן נועד לפלפל בדברי מרן להקשות לתרץ להביע דעה וכדו' ולכן מי שרוצה להגיב, עליו ללמוד את הנושא המדובר ולהגיב אך ורק בצורה ענינית ולא מלמעלה.
משכך אני מזמין את כולם לעזוב את הנושא הנדוש הזה שכבר אינו מענינא דיומא ולבוא לעסוק בנושא שהעליתי בענין זמן הדלקת נרות חנוכה שיש שם טענות חזקות שאנו צריכים להתמודד אתם וזה נוגע לענין מעשה בעוד כשבועיים.

 

[מוישי ס"ט]

חושבני שדברי לעיל ברורים.
והשופט ישפוט!

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שבוע טוב ורענן כגן רטוב!
1. אני מצטרף למחאת 'מורשת מרן', ובתגובתי הסמוכה לדברים המשמיעים זלזול הנ"ל בחרתי להעלים עין ע"מ להישאר ענייני ורק לבסוף להעמיד גם על כגון דא, וברוך שמסר עולמו לשומרים שעשו זאת כראוי וכיאות!
2. 'לא נגע ולא פגע' הוא לשונות הפוסקים, הניסוחים של הכותב הכהן הם ניסוחים מודרניים כלשונו, וההבדל עצום ורב, שהרי כל מענה מרן הב"י בתשובה למבי"ט היתה שלא נקט אלא לשונות הפוסקים, ושכל עוד שהוא לשונות הפוסקים אין לטעון מזה, שהוא מגלה על דרכה של תורה. וכן מענה דבריו של מרן זיע"א ביבי"א חי"א היה זה, שזה לשונות הפוסקים, ושמחמת כן אין בזה טענה. הא למדת, שאם אינו לשונות הפוסקים אלא לשון מודרנית, או לשון שהיא קולמוס הלב והכרס מהבשר שאכל וכדומה, הרי זו מבטא זלזול ורדידות ביחס אל החכם שהוא תורה ודבריו דברי אלקים חיים.
3. מרן זיע"א לא חלק על בא"ח בצעירותו, מרן זיע"א ראה בפוסקים שדברי הבא"ח אינם עולים בקנה אח עם דבריהם, בדברים מפורשים, לא בשיקול הדעת ובדברים הדורשים הכרעה וכו', שזה עשה רק הרבה מאוחר יותר. ויוכל לראות ולהיווכח כל מי שעוקב שמרן זיע"א נזהר מאד מלחדש בשיקול הדעת והכרעות בין מערכות הפוסקים, רק מאוחר יותר, ואחרי הרבה שכתב באותם דברים בהסתייגוץ. צא וראה הפסק ביבי"א ח"ד על דוד שמש כמה ארוך ומבוסס ולא סיים אלא שהמיקל י"ל ע"מ שיסמוך, והסתייג טובא, ואח"כ בספרים היקל יותר בשופי, ועד שבחזו"ע שבת ח"ד צידד והורה להקל מעיקר הדין אפילו בבוילר חשמלי, ואצ"ל שדוד שמש הוא לכתחילה בשופי. אבל מה שהורה בצעירותו אחרת מבא"ח, זה פשוט כי אם היה מורה באותם הלכות בהבא"ח היה מורה אחרת מהמטה יהודה ופתח הדביר וזרע אמת ועוד ועוד, או אחרת מפוסקים אחרים שבכלל לא ראה הבא"ח, או שהיו אחריו והביאו יותר ממה שהביא והכריעו אחרת ומדובר בברכות או בדאוריתא או בהפסד ממון וכדומה. ונמצא שלא חלק על בא"ח בצעירותו רק ראה דעת רוה"פ באותם דברים והורה לפי הכללים המובאים בגמ' ע"ז ז. ובמסעף מנה ומבואר אצל בעלי הכללים.
4. אין ענין לענות על 2 הפסקאות הראשונות שכתבתי כעת ולדוש בהם, מה גם שזה סתם יסיח את הנושא, ומאידך הייתי מוכרח לגלות דעתי אחר שנפתח ע"י אחרים והגיע לאן שהגיע.
5. לגופו של ענין, מה שטען על מרן זיע"א שבטענה על השו"ג לא נגע ולא פגע מכיון שהשו"ג מחלק כמבואר בשד"ח, כבר נוכח בעצמו שזה אינו שהרי הוא זה ששלח אותנו אל העין בדברי השד"ח שביאר חילוקו של השו"ג. כך שידע וגם ראה החילוק ואעפ"כ טען מה שטען. ונמצא שידע ואעפ"כ טען, אלא דלא שמיע ליה, כלומר לא סבירא ליה. וע"ז הטוען כאן לא השיב, ותימה שאומר שאנו לא השבנו. אטו אם נעשה כחולק על מרן זיע"א שסבר שעדין יש טענה על השו"ג על אף החילוק והטוען כאן ס"ל שכבר אין טענה על השו"ג, בשביל זה נחשב שעדין טענתו על מרן נשארה, א"ז אלא שלא ירד לסוף דעתו של מרן זיע"א בטענתו. ורק אם יבאר לנו טענתו של מרן זיע"א על אף החילוק הנזכר, וע"ז יטען מה שיטען, אז אולי תהיה טענה חדשה. אבל כרגע כבר אין טענה על מרן זיע"א אף אם לא נבין דבריו, אלא חסרון מצידנו בהבנה מה התכוין מרן זיע"א בטענתו.
6. ובעיקר ביאור הערת מרן זיע"א בזה, אחזור על המקרא ביתר הרחבה מעט כפי שהשיגה ידי יד כהה בס"ד. שהרי השו"ג לא כתב חילוק זה, רק כתב יסוד, שאם כתוב לשון י"א, כלומר לשון מחלוקת, זה מוכיח שיש חולקים, "ושהחולקים הם הסתם הנעלם ושהלכה כהסתם", וכמבואר ביתר הרחבה נמי בכלל יט שבתחילת ספרו. (וע"ש שחולק בזה על הב"ד רבו שכתב מעין זה לגבי סתם ויש שהיש בא לפרש הסתם, ע"ש ודו"ק).
וע"ז "תמה" מרן זיע"א מצד הסברא, שדברים אלו היפך הסברא, ואדרבא מבואר בסמ"ע ובכל הפוסקים שהביאוהו שהסברא היא להיפך, דכאשר מביא י"א בלי חולק, כך כוונתו להלכה, וכך אומר ההגיון. אלא שהוסיף הסמ"ע ליתן טעם מדוע א"כ הביאו בלשון י"א, וכתב שהוא מפני שלא ראה בו חולקים. אבל אה"נ גם כאשר יש חולקים, והטעם שכתב בלשון י"א אינו מחמת שאין חולקים, אין זה משנה את ההגיון שאומר שכאשר כותב י"א בלבד כוונתו לכתוב כן להלכה, ודלא כדברי השו"ג שכתב היפך הסברא, שאם כותב הש"ע י"א זה אומר שבסתמא הוא מחלוקת ורק יש חולקים ולכן אין הלכה כדעה שהביא אלא כדעה שלא הביא. ויעו"ש בשו"ג שכן הוא יסוד מחלוקתו עם רבו הב"ד לענין הכלל של רבו ע"ש ודו"ק.
והתמיה הזו היתה אף מצד עצמה, והיא מתחזקת ומתעצמת מכל הפוסקים שהביאו דברי הסמ"ע כדבר מוסכם. דמוכח שכך היא הסברא בודאי. ויתכן שבאותה שעה אפילו לא ידע או נשמט ממנו שהשו"ג עצמו הביא את הסמ"ע בכלל קסב. ולכן כתב תמיהתו כפי מה שהיא והיא נכונה וברורה גם עתה. אלא שאח"כ לא נח ולא שקט אלא ביקש לידע בזה דעת השו"ג, ומצא וגם ראה דבריו בכלל קסב, אם מחמת שמצא להשד"ח שהפנה אותו אליו, ואם מחמת שהגיע אליו בלאו הכי כמו שהד"ח הגיע אליו, כך או כך לבו ראה עוד הרבה חכמה ובין הדברים את דברי השד"ח שכתב לבאר וליישב דעתו של השו"ג, וגם את הערותיו של השד"ח על השו"ג, וראה מה יש ליישב סתירת דברי השו"ג בינם לבין עצמם, אבל עדין התמיה עליו בסברא כאמור נשארה כפי שהיתה, שההגיון בזה להיפך, שאם הביא רק דעה זו, כוותה ס"ל, ושכן מוכח מכל הפוסקים שהביאו דברי הסמ"ע כהוויתן בלא לחלק בזה.
וגם השד"ח ס"ל כמרן זיע"א בזב, ודלא כהשו"ג, ומה שכתב כאן הכהן שהשד"ח והכה"ח סוברים לחלק כהשו"ג לא דק בזה כלל, אדרבא בשד"ח העיר על השו"ג, וגם כאשר צידד ליישב מה שהקשה עליו מן המקורות נקט בלשונו שהוא ישוב בדוחק "לשיטת השו"ג", ופשוט. ואדרבא משמע להדיא בשד"ח מתחילתו ועד סופו שהשד"ח גופיה לא ס"ל כדבריו להלכה, רק שמכיר את מקומו והודיע שאינו רואה עצמו כחו גדול לחלוק, ותל"מ. אבל למעשה בודאי סבור אחרת. ומה שהטוען הניא דעת השד"ח כהשו"ג אין אחריותו עלינו.
גם בכה"ח מבואר להדיא בכ"ד דס"ל דבכה"ג העיקר כהדעה שכן הביא בש"ע, והיינו דלא כהשו"ג, ורק כתב שיש לחוש מיהא לדעה שלא הובאה במקום שאין הפס"מ וכדומה, (ראה לדוגמא מה שעולה בזכרוני כעת בכה"ח סי' שיח ס"ק בן), על דרך שסובר בעצמו תמיד שבסתם ויש רגיל אף שהעיקר כהסתם מ"מ יש לחוש מיהא לדעת היש כל שאינו הפס"מ, כנודע. ולכן בסי' תר"י שלא שייך הפס"מ נקט לחוש מיהא לחולקים מדין סב"ל, וכמפורש בדבריו, אבל לא כדעת השו"ג שהחליט שכך היא הכרעת מרן הש"ע בסתם הנעלם, ופשוט.
ועכ"פ לא נמצא חבר לסברת השו"ג בשיקול שהעלה שאם מרן הש"ע מביא רק י"א כוונתו שבסתמא אין הלכה כהי"א ורק שי"א כך, ולכן העיקר כהדעה של הסתם שאותה לא הביא.
ובאמת שלא רק לא נמצא לו חבר, אלא רבי דנו בסברת רבו הב"ד בכלל שלו בסתם ויש כשהיש אולי מפרש את הסתם ולא חולק, וחלקם הסכימו לזה וחלקם הסתפקו וחלקם הכריעו בדאו' להחמיר ובדרבנן להקל, ומוכח דכלהו ס"ל בכיוון החשיבה של הב"ד בכיו"ב, ואילו להשו"ג אין התחלה לזה, דלדידיה אפכא מסתברא, דאף בלא הסתם אנו אומרים שיש כאן סתם והוא חולק, וכמ"ש להדיא השו"ג גופיה בזה. ופשוט.

 

[כהן]

אני רואה שהחולק על מרן זצ"ל נקרא בעיני תלמידיו בגדר 'רשע' שאפילו אם יש תשעים ותשע צדדים לזכות - מחפשים בכח את הצד לחובה ועושים חילוקים ע"ג חילוקים העיקר להרשיע ומנסים בכח להיפגע בשם מרן זצ"ל.
אם נח לכם בגישה זו ואתם מעונינים וטוב לכם להרגיש שפגעתי בכבוד מרן וכך יהיה לכם יותר קל לא לקבל את הערותי - שיערב לכם.

בכל אופן, אם אכן מה שכתבתי מתפרש בתור ביזוי ופגיעה במרן זצ"ל - הריני מבקש מחילה וסליחה מהקב"ה וממרן זצ"ל, ומקבל על עצמי להשתדל בל"נ להתבטא בצורה עדינה יותר.

כך שידע וגם ראה החילוק ואעפ"כ טען מה שטען.

איני מבין, דהא פעמים רבות מרן זצ"ל ושאר הפוסקים מעירים על פוסק שהביא חלק מהדברים ולא סיימוה קמיה את סוף הדברים שמפורש שם שלא כדברי הפוסק שהביא רק את התחלת הדברים, ולא אומרים למעיר - עצם זה שהפוסק הביא את ההתחלה זה אומר שידע את הסוף ויש לו תשובה על זה ואל תעיר על דבריו עד שתבין מה התכוין ויהיה לך ביאור בזה וכו'. אם לפי ראות הדברים יש הערה שלא שפיל לסיפיה דפוסק - מעירים ומקשים ולא מנסים בכח לתלות את ההבנה מצידנו.

ואדרבא מבואר בסמ"ע ובכל הפוסקים שהביאוהו שהסברא היא להיפך, דכאשר מביא י"א בלי חולק, כך כוונתו להלכה, וכך אומר ההגיון. אלא שהוסיף הסמ"ע ליתן טעם מדוע א"כ הביאו בלשון י"א, וכתב שהוא מפני שלא ראה בו חולקים.

כבודו מבין בסמ"ע בפשיטות שכל מקום שכתוב י"א זה ללא חולק. אולם המעיין בסמ"ע יראה שלא כתב כן אלא להיפך, דז"ל הסמ"ע שם
יש מי שאומר שנשבע ונפטר. פירוש, לאחר שאמר אין לי ראיה דקאמר דמשיב לו בלא ראיה, היינו שנשבע נגד תביעתו ונפטר ואינו כו', וכ"כ הטור [סעיף א'] בשם רבי ישעיה ולא מצאתי מי שחולק ע"ז, רק שהב"י [שם] מפקפק עליו קצת ע"ש, ומשו"ה כתב גם כאן לשון יש מי שאומר, ועיין דרישה שם כתבתי ישוב לפקפוקו דב"י דלק"מ. והיותר נראה לומר, דהמחבר לא כיון לכתוב יש מי שאומר משום דיש פלוגתא בזה, אלא כל מקום שמצא דין שאינו נזכר ג"כ בשאר פוסקים כתב עליו ויש מי שאומר. ע"כ.
הרי שמתחלה חשב בסברא פשוטה שכיון שכתב יש מי שאומר זה אומר שיש חולקים על זה, וזה הפשטות ולא להיפך, ולכן חשב בתחלה לומר שמכיון שהב"י פקפק בזה לכן כתבו בשם יש מי שאומר. אולם לבסוף כתב שכל מקום שמוצא דין שאינו נזכר בשאר הפוסקים כותב ויש מי שאומר. ולא כתב להיפך שכל מקום שכותב יש מי שאומר זה אומר שכך סובר ואין חולקים על זה. וזה הבדל עצום, דהאמת היא שיש מי שאומר בסברא פשוטה זה אומר שיש חולקים על זה. אלא שאם אנו רואים שלא חולקים - צריך לומר שזו הסיבה שכתב יש מי שאומר.
והגע עצמך, אם בב"י שם בחו"מ היה מביא חולק על הרי"ד - הסמ"ע לא היה מתקשה למה כתב יש מי שאומר, ולא היה לנו כלל את החידוש של הסמ"ע והיינו נשארים כהבנתו הפשוטה והבסיסית של הסמ"ע שזה אומר שיש חולקים על זה.
אלא שהשו"ג חידש שדעת הב"י לפסוק כדעת החולק שלא הביא בב"י, וזה אכן חידוש ואינו מוכרח, וע"ז יתכן שיחלקו על זה, אבל זה ודאי שהפשט הפשוט הוא שבמקרה כזה אין דעת הב"י לפסוק כמו הדעה שהביא בשם יש מי שאומר, ולא על זה נאמר כללו של הסמ"ע, וכנ"ל.
וממילא מה שייך לומר שכל הפוסקים שהביאו את כללו של הסמ"ע בלא לחלק - לא ס"ל כשו"ג, הרי הם הביאו את דבריו במקום שאכן בב"י לא הביא חולק, ורק אם יביא לנו פוסקים שהביאו את דבריו במקום שהביא מחלוקת שייך לדון, אבל זה כבר לא הסמ"ע אלא הפוסק בעצמו שדעתו כן.
וזה גם ההבנה בכה"ח, שאומנם לא ס"ל כדעת השו"ג שמרן סובר לא לברך כמו החולק, אבל ס"ל בהחלט שאין כאן הכרעה של מרן לברך וכדעת הסמ"ע שהוא עצמו מביאו בכל דוכתא.
ובדעת השד"ח - אחר שכתב שאין בכחו לחלוק על השו"ג - איני רואה מקום לדון בזה בדעתו. ואם הוא ביטל דעתו למעשה עם מה שהוקשה לו בדעתו - איך אתם יכולים למחוק כליל את סברת השו"ג, ועוד במקום של ברכה לבטלה?

ועכ"פ אפשר לומר שדעת השו"ג, השד"ח והכה"ח שבנ"ד לא ס"ל שדעת מרן השו"ע לברך. אלא שנחלקו האם מרן סובר להדיא לא לברך, או שמרן מסתפק בזה, וזה ברור לפי דעתי.

ומה שהאריך עוד בענין כללו של הב"ד ושמוכח מהפוסקים שדנו בדבריו דלא ס"ל כהשו"ג - הנה הכלל של הב"ד הוא על השו"ע בסי' תקפ"ח ס"א עי"ש. ואדרבה משם מוכח שעוד פוסקים ס"ל שאין להזכיר כאן את כללו של הסמ"ע.
דהכה"ח לשיטתו הנ"ל גם שם כתב באות טו"ב בזה"ל ויש אומרים דדוקא וכו'. כן כתב המגיד משנה פרק ג' בדין ב' והר"ן פרק בתרא דראש השנה בשם הרמב"ן. אלא שכתב בית יוסף שנראה מדברי הר"ן שר"ת והרשב"א חולקין על הרמב"ן יעו"ש. ועל כן כתב זה בשלחן ערוך בשם יש אומרים ע"כ. הרי דס"ל שהשו"ע לא הכריע כאן כדעת הי"א משום שיש מחלוקת שהביא בב"י בענין זה, וזה ממש כדכתב בסי' תר"י.
ולאחר מכן באות י"ט הביא הכה"ח את דברי המט"י שגם נקט ששם בסי' תקפ"ח השו"ע השאירה במחלוקת ולא הכריע ומאידך בסי' תק"צ הכריע השו"ע כדעה זו משום שאלו ב' מקרים שונים וב' סוגי טעויות עי"ש. ולאחר מכן הביא הכה"ח את דברי הב"ד הנ"ל דס"ל שהשו"ע כן פסק כדעת הי"א. הרי שהמטה יהודה גם לא ס"ל בכה"ג את כללו של הסמ"ע, ואע"פ שהיה יותר נוח ליישב שהשו"ע פוסק כמו הי"א משום סי' תק"צ - מ"מ ס"ל שכאן השאיר השו"ע בספק. ואין זה מחמת שכך ס"ל לסתם שם, אלא מעצם הדבר שהביא בשם י"א.

ועוד בכה"ח בסי' תק"פ כתב אות ה' כתב: יש מי שאומר וכו'. בבית יוסף תמה על מי שתיקן תעניות אלו היאך תיקן קצתן להתענות בראש חודש, ומשום הכי כתב פה בשם יש מי שאומר, ועיין ב"ח שכתב ליישב ואין דבריו מוכרחים. מאמר מרדכי אות ב' ע"כ. הרי שגם שם כתב בשם יש מי שאומר לא משום כללו של הסמ"ע אלא משום שיש תמיהה על דעה זו, וכך נוקט גם המאמ"ר.

עוד מצאתי במאמ"ר סימן תרעד שכתב יש מי שאומר כ"כ הטור בשם סה"ת וכ"כ ש"פ ולכאור' נראה שכך היא הלכה שהרי לא נמצא בזה חולק בב"י ואף על פי שכתב ובשם יש מי שאומר ליכא קפידא שכך דרכו בהרבה מקומות וכדלקמן סימן תרע"ה ולעיל סי' קנ"ג ודוכתי טובי עי"ש. הא אם היה חולק בב"י לא היה הלכה כדעת היש מי שאומר.

וע"ע בכה"ח סי' של"ח אות י"ד ג"כ כנ"ל עיש"ב.


עוד מצאתי בספר צדק ומשפט דף ח' ע"ב שכתב להדיא דהיכא דראינו מי שחולק בזה אמרינן דמאי דכתב יש מי שאומר - לחלוק עי"ש.


וגם הרב גט פשוט שהביא השד"ח באותו מקום ס"ל ממש כדעת השו"ג. והחיד"א שהביא שם השד"ח חולק עליו שא"א לומר שמרן פסק כדעת מה שלא הביא. אבל החיד"א עצמו סובר שמרן לא הכריע בזה ודעבד כמר עבד וכו'. ועכ"פ לא ס"ל לחיד"א במקום זה שהוא ככללו של הסמ"ע. ובספר פרי האדמה הסכים לגט פשוט עי"ש.



ואדרבה המעיין בכף החיים יראה שבכל מקום שהשו"ע מביא י"א - הכה"ח טורח לציין דהא דכתב השו"ע בשם יש מי שאומר זה לא משום שיש חולק על זה אלא שכך דרכו כשלא מוצא חבר אלא סברא יחידית מביא בשם יש מי שאומר. ומזה מוכח שבסתמא אמרינן שיש חולק על זה, ואם היה חולק כמו במקומות הנ"ל - אה"נ אמרינן שזו הסיבה שהביא בשם יש מי שאומר.

ומסתבר שאם נעבור בכל מקום שנמצא כלל זה נמצא עוד ועוד פוסקים דס"ל שאין בכה"ג את דינו וכללו של הסמ"ע.

וא"כ לומר שהשו"ג הוא דעת יחיד וכולם חולקים עליו - זהו דבר שאין לו שחר, אלא אדרבה זוהי הפשטות שבכל מקום שכתוב י"א - מסתבר שיש חולקים ואין הכרעה לשו"ע בזה, אלא שאם לא מצאנו חולקים - תולים שמשום שמצא רק דעת יחיד כתב כן.

ואף אם לא נאמר כדעת השו"ג ממש שהשו"ע סובר כמו הדעה שלא הביא - מ"מ שוים הפוסקים הנ"ל והם המט"י והכה"ח לדעת השו"ג בהא שאין השו"ע מתכוין לפסוק כהי"א שהביא במקום שמצאנו חולקים על זה, אלא לכל היותר השאירה במחלוקת. וכן שאר האחרונים שהבאנו, ומסתמא יש עוד ועוד.

וכפי שכבר כתבתי בדבריי דלעיל - כל הנידון בנושא שלנו הוא לא האם מרן פסק להדיא שלא כמו דעת הי"א, אלא לומר שאין הכרח שמרן פסק כדעת הי"א, וזה ודאי הוכחנו מהרבה פוסקים שכך ס"ל בעלמא וגם כאן.

ועכ"פ ודאי שאין קושיא כלל על כללו של השו"ג מהסמ"ע והפוסקים שהביאוהו, וודאי שא"א להכניס את כל המו"מ הזה במילותיו של הרב עובדיה זצ"ל. והיה לו להביא את הפירוש של השו"ג האמיתי ולדון בדבריו מכל הנ"ל. אבל להכריח שכך פסק השו"ע בסי' תר"י עפ"י הסמ"ע ולהתעלם מכל המקורות הנ"ל והסברות שיש לחלק בזה - זהו צע"ג.

 

[הרב שמעון ללוש]

כבודו מבין בסמ"ע בפשיטות שכל מקום שכתוב י"א זה ללא חולק. אולם המעיין בסמ"ע יראה שלא כתב כן אלא להיפך,

לא אמרתי ולא עלתה על לבי,

דעתי הקטנה דלסמ"ע וסיע' בפשיטות כל מקום שמחבר כ' י"מ שאומר, ללא דעה נוספת, כוונתו להביאו להלכה.
(ואם יש חולקים כוונתו לאפוקי מהחולקים. ואם אין חולקים, נקט לשון זו מאחר שלא מצא אלא באותו פוסק).

וממילא כל מה שהמשיך להשיב על הדברים אינם ענין למה שכתבתי.

ואמנם דבר ידוע ומפורסם שיש חולקים על הסמ"ע וסיע' באופן כללי, כמבואר בשד"ח שם אות כב, וכן יש חולקים במקצת, דכתב לשון זו להשמיע מחלוקת ולחוש מיהא. אולם דעת כולם אחת היא, דלא כהשו"ג והג"פ, דס"ל שהביא את הי"מ שאומר ע"מ שנדייק שהלכה כהדעה שלא הביא. וזה מה שכתבתי, וזהו סיועו של מרן זיע"א לתמיהתו על הסברא וההגיון שבדבר, וזו תמיהתו של השד"ח, וגם לאחר שיישב הסתירה שבשו"ג לא נח מתמיהתו בסברא, כפי שכתב שאין כחו גדול לחלוק "מסברתו", כלומר שאינו מסכים מצד הסברא, רק שמכיר מקומו ואינו רואה עצמו בר הכי להכריע הפכו מחמת שמבין אחרת בסברא בלבד. וזה מה שהביא ממנו מרן זיע"א שתמה עליו מתחילתו ועד סופו מצד הסברא ואף נסתייע השד"ח ג"כ לתמיהתו זו מהסמ"ע וסיע' שמוכח היפך הסברא. (וזה נשאר אף לאחר החילוק שמיישב הסתירה אבל אינו מניח הדעת בסברא).

וא"כ לומר שהשו"ג הוא דעת יחיד וכולם חולקים עליו - זהו דבר שאין לו שחר

זה לשון הכף החיים חיו"ד (סי' פז אות עא): יש מי שאומר נסיובי דחלבא אינם בכלל מי חלב, ואסור מן התורה, אלא מי חלב, היינו אחר שעושין הגבינה וכו'. (א.ה. ע"כ לשון מרן הש"ע, והיינו כהרא"ש שהובא בב"י, ודלא כהתוס' שהובאו בב"י). וכן הוא דעת כמה פוסקים, והסכמת השלחן ערוך, דנסיובי דחלבא אסורים מן התורה ומי חלב אסורים מדרבנן. כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות כ"ו ואות כ"ז. בית דוד חלק יורה דעה סימן ל"ד. וכן כתב הרב מחזיק ברכה אות ל' דכן הוא דעת השלחן ערוך, ואף על פי שכתב זה בשם יש מי שאומר ודלא כשו"ת אהל יוסף (א.ה. למהר"י מולכו בעל השו"ג, ובאמת שכ"כ בשו"ג שם סי' פז ס"ח להקל כדעת התוס' שהובא בב"י, לפי הכלל שלו הנ"ל, שמהש"ע מוכח דכהחולק יש להכריע, והוא נגד כל הפוסקים שם, ודעת יחיד ממש, ע"ש) חלק יורה דעה סוף סימן כ"ד. וכן כתב השפתי דעת אות כ"ג. ולענין דינא אין לנו אלא דברי המחבר ואפילו בהפסד מרובה יש לאסור בהנאה והביאו דבריהם הרב מחזיק ברכה שם, בית יצחק בעמודי זהב אות כ', מקדש מעט אות כ"ז, זבחי צדק אות נ"ד. עכ"ל הכף החיים.

וזו ורק זו בלבד היתה "תמיהתו" של מרן זיע"א שכתב וז"ל: וביותר יש לתמוה על הרה"ג רבי יוסף מולכו בשלחן גבוה (סימן תרי סק"ה), שפירש דעת מרן השלחן ערוך בסימן תרי, שממה שכתב יש מי שאומר שמברך, משמע שיש מי שאומר שאין לברך, וכן דעתו של השלחן ערוך שלא לברך, שספק ברכות להקל ע"ש. וזה אינו, שכל שלא הביא מרן השלחן ערוך דעת החולקים, בודאי שדעתו לפסוק כהסברא שהביא בשלחן ערוך, אף שכתב כן בשם יש מי שאומר. שאם לא כן, היה לו לפסוק כדעת האומר שלא לברך, ולסיים בפירוש, ויש מי שאומר שלא לברך. וכמ"ש הסמ"ע (סי' טז סק"ח), שדרכו של מרן הש"ע להביא סברא בשם יש מי שאומר אפילו במקום שאין מי שחולק על הדין ההוא, ושכן דעתו להלכה. ע"ש. וכ"כ הכנה"ג אה"ע (סי' נג הגה"ט אות ז), והמהר"ם בן חביב בספר גט פשוט (סי' קכט ס"ק מט), שכן דרכו של מרן. ע"ש. ושוב ראיתי שכן השיג על השלחן גבוה, השדי חמד בכללי הפוסקים (סימן יג אות כא). ע"ש. ודו"ק כי קצרתי.

ולענ"ד הדברים ברורים ומבוארים דיו, והרוצה להתאמץ בכח להניח מרוצת הלשון בחזו"ע כהבנתה השטחית ולעשות את מרן זיע"א כמונו כמוהו שקוראים ולא יודעים מה קוראים וכן כותבים ולא יודעים מה כותבים, ובוחר שלא לקבל ביאור כ"כ מתקבל בדברי מרן זיע"א באופן שתמוה ביותר לומר אחרת אפילו בדעת מי שקטן שיכתוב כך מבלי משים כ"ש כלפי מי שגדול, שיערב לו, ויהי לו אשר לו, ואין אחריותי עליו. ואין לי חפץ להלאות הקוראים בכל מיני פיטומי מילי חזור ונשנה.

וכפי הנראה מיצינו את הויכוח בכל האמור, ואין כאן טענות חדשות, רק הדור הדור סחור סחור, וכל לומד יוכל לראות הצדדים ולקרב את אשר יבחר.

בברכה רבה

 

[מכון קול יוסף]

מכון קול יוסף אינו קשור אלינו ישירות, ואין לנו אחריות על מה שהם מפרסמים.
סה"כ שני מנהלי הארגונים מכירים אחד את השני. ואע"פ שהוא נקרא "חבר צוות", אין לנו אחריות על מה שכתב.
בכל מקרה, שיח כזה לא רצוי בפורום כאן. ואם יימשך, נאלץ להשהות משתמשים מסוימים מהפורום.

ואנו כמובן עומדים אחרי מה שאנו מפרסמים ואני בטוח שאם הרב @מורשת מרן היה נכנס בעובי הקורה היה מסכים עמדי.
אבל ברור באותה מידה שאין לדברים שאנו אומרים שום קשר לדעתו ודבריו של הרב המנהל שיח'. והכל על דעת חברי המכון בלבד.